מה גורם לילד להרגיש עצלן בלימודים? - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מה גורם לילד להרגיש עצלן בלימודים?

האם שר החינוך שואל את עצמו מדוע תלמידים לא מביאים לבית הספר את התשוקה וההתלהבות שהם מביאים לפעילויות האחרות שלהם?

13תגובות

נער אחד, בן 15, בילה שבועות ארוכים במחנות הקיץ של תנועת הצופים ובקורס הדרכה. העבודה והפעילויות במחנה הקיץ מתחילות בבוקר השכם ומסתיימות לקראת חצות. החניכים בונים מבנים, קושרים וכופתים, מסדרים את המחנה, מנקים ושוטפים כלים, סוחבים ציוד כבד, ומעבירים ימים ארוכים בזיעה ובחום - אבל נהנים. הנער הזה פגש השבוע את מחנכת הכיתה החדשה שלו בתיכון. היא ביקשה ממנו לתאר תכונה חיובית שלו ותכונה שלילית. התכונה השלילית שבה בחר היא: "עצלן". זה הפתיע אותי, כי אני מכיר את הנער. אם יש דבר אחד שאפשר להגיד עליו בוודאות זה שהוא שאינו עצלן. הוא חרוץ, פעלתן, משקיע את כל מרצו בצופים, מוסיקה, ספורט, הדרכה, חברים, וכן, גם במשחקי מחשב. שאלתי אותו מדוע הוא מגדיר את עצמו עצלן עם כל כך הרבה עיסוקים, והוא השיב: "התכוונתי שאני עצלן בלימודים". עם התשובה הזאת היה קשה יותר להתווכח, אבל היא השאירה אותי עם כמה שאלות מטרידות.

לרגל תחילת שנת הלימודים יש חמישה אנשים שצריכים לתת עליה את הדעת:

פעילות של תנועת הצופים

הנער: ראשית, שאפו על הכנות. טוב שלא אמרת להם שהתכונה השלילית שלך היא "פרפקציוניסט" או "לוקח כל דבר ללב". אבל בינינו? מעצבן שאתה מגבש את דעתך על זהותך רק על סמך החוויה שבית הספר מספק לך. אתה לא עצלן. רחוק מזה - אתה סקרן, יזם ואוהב מאוד להתנסות בדברים חדשים. למרבה הצער, בית ספר זה לא תנועת נוער או חוג מוסיקה או ספורט. לבית ספר יש כללים וחוקים אחרים ומנגנון כבד ומסורבל, ובעיקר, הוא דורש ישיבה ארוכה וממושכת מבוקר עד צהריים מול מורה ולוח. בית ספר לא מסוגל לספק לך את הקצב, הריגוש וההנאה של משחקי מחשב או פעולה בתנועת הנוער. גם לא את תחושת האחריות והאכפתיות שאתה מקבל בצופים. תשכח מזה. עם זאת, בית הספר הוא מקום טוב כדי להבין כיצד נראים החיים: הרבה רגעים יפים, מסקרנים ומרגשים, אבל לא מעט ימים של שגרה, מונוטוניות וטונות של מטלות אפרוריות ומייגעות. האתגר האמיתי הוא להתמודד היטב עם הרגעים האלה, לא עם הכיף. תתרגל.

המורה: ובכן, אני מקווה שההודאה של הנער בעצלנותו לא סגרה את הסיפור שלו מבחינתך. הרי קל יהיה להגיד בכל פעם שהילד יפשל שהוא עצלן. אבל זו הפעם הראשונה והאחרונה שבה אני מבקש לא להאמין לנער. בכנותו הוא הציב לך שני אתגרים גדולים: לבחון אם הוא באמת מכיר את עצמו, ולנסות להוציא ממנו את הצדדים החרוצים, הסקרנים והפעילים שבו.

למען האמת, אני לא מקנא בך. כשאני הייתי תלמיד, המורים היו מקור ידע וסמכות בלעדיים. היום? הילדים הולכים מיד למורה ויקי. ויקיפדיה. עוד לפני שאת מספיקה להציג את הנושא, הם כבר יכולים לקרוא ברשת כל דבר אפשרי על ציטוט תנכי חשוב, משורר ידוע או תנאי אקלים בניו זילנד. זה אומר שהידע לבדו כבר אינו מספיק כדי לעניין תלמידים. נדרשים דברים אחרים. היכולת לסקרן, לעניין ולגרות את המחשבה היא לא פשוטה כשהם מוצפים בגירויים כיפיים יותר. אך יש כמה דברים ששום אפליקציה לא תספק להם. לך יש כלים ויכולת לזהות ולפתח את מבנה האישיות שלהם, לזהות את החוזקות ולרתום אותן לחיזוק החולשות, לפתח יכולת חשיבה, סקרנות, אכפתיות וביקורת. זו דרישה לא פשוטה - אבל זהו המבחן הכי גדול שלכם, לא הציונים במתמטיקה. אולי ההורים מגלגלים אליכם אחריות מוגזמת, אך אם כבר שאלתם אותם מהן התכונות שלהם, כדאי לעשות עם זה משהו. אל תתעצלו.

המנהל/ת: אני מקווה מאוד שהמורים ריכזו עבורך את רשימת התכונות הטובות והרעות שבהן בחרו התלמידים לתאר את עצמם. זה מאגר נתונים מעולה כדי להכיר את התלמידים שלך ואת מה שהם חושבים על עצמם, ואולי גם את בית הספר ומערכת החינוך. כדאי לשמור את מאגר הנתונים הזה ולבדוק אותו מחדש בסוף התיכון. אני מניח שלא סתם ביקשתם מהתלמידים לתאר את תכונותיהם, ויש לכם עניין לנתח את הממצאים ולהתמודד אתם, גם ברמה המערכתית וגם ברמה הפרטנית. האם את מרגישה שלמורים שלך יש יכולת ומוטיווציה מספקת להתמודד עם המידע הזה? האם תציבי להם יעדים לסוף השנה כדי לוודא שילד חרוץ שחושב שהוא עצלן כבר לא יחשוב כך על עצמו? האם תציבי להם יעד להוציא מהילד את הצד החרוץ שבו ולתת גם לו מקום בבית הספר?

בית הספר נועד לחנך ולהנחיל ידע. מדידת הישגיהם הלימודיים היא הדבר הכי פשוט. יש מבחן, יש ציון, יש שיעור הזכאים לבגרות - והכל ברור. אבל המדידה של ההתפתחות האישית שלהם, התכונות, החוזקות והחולשות מסובכת הרבה יותר. האם יש לכם הכלים לעשות זאת? ואם כבר אתם בודקים תכונות - כדאי לברר עם הילדים מדוע הרבה יותר כיף להם ללכת לצופים. מה יש שם שאין אצלכם בבתי הספר? הרי אחריות, ערכים, פעלתנות ואכפתיות הם מקבלים גם בתנועות הנוער, אז מה מקומו של בית הספר בעידן הזה? מדוע ילדים חשים מוצלחים, תורמים ואחראים יותר בתנועת נוער דלות משאבים מאשר במערכת החינוך עתירת המשאבים?

שר החינוך: בשנים האחרונות עברו במשרד הזה כמה וכמה שרים וכל אחד מהם בא עם איזה סיפור משלו. אחד רצה לקדם את ההערכה והמדידה, השני דיבר על למידה משמעותית ועכשיו המוטו הוא חמש יחידות במתמטיקה. זה טוב שיש לשרים כוכב צפון, וקשה להתווכח עם הדגלים שכל אחד מהם הרים. אבל יש דגל שחייב לעבור משר לשר - צמצום הפערים האדירים במערכת החינוך. הפערים בין זרמים חינוכיים - הממלכתי דתי שמקבל את התקצוב הכי גבוה, לעומת מערכת החינוך הערבית שמתוקצבת מעט, והפערים בין אזורים מבוססים לעניים. צמצום הפערים מתבקש כמובן כאחריות המדינה לצדק חברתי ושוויון הזדמנויות, אבל גם כדי לא לאבד פוטנציאל אדיר של אוכלוסיות שלמות, שעלולות להישאר מאחור ולהרחיב עוד יותר את הפערים בחברה הישראלית. ויש כמובן את הפער הפרטני של כל ילד; הפער בין מה שהוא עושה לבין מה שהוא יכול לעשות. בין מה שהוא חושב על עצמו ובין מה שהוא באמת. אצל הנער הזה הפער הוא בין החריצות שלו מחוץ לבית הספר לבין מה שהוא מכנה "עצלנות" בבית הספר, ובתפישה העצמית שלו. האם שר החינוך שואל את עצמו מדוע תלמידים לא מביאים לבית הספר את התשוקה וההתלהבות שהם מביאים לפעילויות האחרות שלהם? גם זה פער שמערכת החינוך מתמודדת אתו ותצטרך להתמודד יותר ויותר בשנים הקרובות.

נ.ב

ההורה של הנער: נחמד לגלגל אחריות ולטפח ציפיות מהמורה, הילד, המנהלת ושר החינוך, אבל מה אתך? למרבה הצער, אין לך יכולת להשפיע על התכנים בבית הספר, על הגישה החינוכית, על רמת ההתלהבות והתשוקה של המורים והמורות ללמד, או על מידת תשומת הלב שהמורים מקצים לילדים שלך. אתה יכול כמובן להתקשר למורים, להתעניין, להציע, להעיר ולדרוש מהם יותר, אולם לא בטוח שזה יספיק. אז מה תעשה? איך תסביר לנער שבית ספר זה חשוב מאוד, אבל לא הכי חשוב? שהמורים צודקים אבל גם טועים? שהם מתכוונים לטוב גם כשלא יוצא להם? שהם רוצים להצליח אבל לא תמיד יודעים איך? שהם יודעים שהעולם משתנה אבל בעצמם מנסים להבין מה זה אומר? נו, הם בדיוק כמו ההורים שלך. יש להם תפריט שלם של גישות חינוכיות. לא תמיד הן עקביות וברורות, ולכן אין ברירה אלא לגלגל אליך עוד קצת אחריות ולבקש ממך לנסות, לטעות, להצליח ולקחת את מה שהכי נכון לך. תתנסה, אל תתעצל, רק בדרך תשמור על התכונה החיובית שתיארת ותישאר מצחיק.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#