האיש שעובד בשביל נתניהו - ולא מתנצל על זה - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האיש שעובד בשביל נתניהו - ולא מתנצל על זה

פרופ' אבי שמחון, ראש המועצה הלאומית לכלכלה, לא נעלב מכך שהוא לא היה הבחירה הראשונה של נתניהו: "בסופו של דבר ראש הממשלה בחר בי"

29תגובות
אבי שמחון בביתו, יושב בחולצה סגולה על ספסל בגינה
תומר אפלבאום

כששואלים את פרופ' אבי שמחון, ראש המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה, מהי פסגת הישגיו בשבעת חודשיו בתפקיד, הוא עובר מיד לדבר על הצינור של מקורות. הוא מתכוון לצינור ראשי שמתנגש עם תוואי הרכבת הקלה בפתח תקוה. חברת נת"ע, האחראית על הקמת הרכבת הקלה, פנתה למקורות וביקשה רשות לחפור את מנהרת הרכבת מתחת לצינור — יש טכנולוגיות שמאפשרות זאת — במקביל להעתקת הצינור ממקומו. מקורות סירבה. "מקורות ביקשה לבנות מעקף לצינור בעצמה", מדווח שמחון, "ודרשה 180 מיליון שקל ושנתיים לביצוע. הדרישה הזאת לבדה צפויה לדחות את הפעלת הרכבת הקלה מ–2021 ל–2023".

הוויכוח בין החברה הממשלתית נת"ע לבין החברה הממשלתית מקורות הגיע לאוזניו של שמחון. כך נולד הרעיון שלו לחוק "פרויקטים לאומיים", שיסיר חסמים המעכבים את פיתוחם של פרויקטים בעלי חשיבות לאומית. לפי המלצתו של שמחון ושל המועצה הלאומית לכלכלה, הוכנס לחוק ההסדרים סעיף הקובע כי מחלוקות בין חברות ממשלתיות המעכבות פרויקטים לאומיים יובאו להכרעת בוררות מומחים. המחלוקת בין מקורות לנת"ע צפויה להיות הראשונה שתובא בפני בוררות כזו, מיד לאחר שחוק ההסדרים יאושר.

פרק נוסף בחוק הפרויקטים הלאומיים נולד גם הוא בעקבות צינור, הפעם צינור ביוב שגרתי, שהתנגש גם הוא עם תוואי הרכבת הקלה. הרשות המקומית התבקשה אחר כבוד להסיט את הצינור ממקומו, והסכימה — אבל דרשה כי נת"ע תממן לה בתמורה הקמת צינור ביוב חדש לשכונה סמוכה, "אף שזה לא קשור כלל לתוואי הרכבת הקלה", מספר שמחון. גם לכך מביא שמחון תשובה בחוק ההסדרים — הצעה לחובת בוררות בין רשויות מקומיות לרשויות המדינה בכל ויכוח שמעכב הקמת פרויקט לאומי. להבדיל מהוויכוח בין מקורות לנת"ע, שהוא בין שתי זרועות ממשלתיות, כאן הסוגיה רגישה בהרבה: יישוב מחלוקות בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי, תוך שהשלטון המרכזי דורש לאכוף דברים הנמצאים בסמכות השלטון המקומי. משרד המשפטים נדרש לאשר את הסעיף הזה בחוק ההסדרים, שעלול לעורר מהומת אלוהים מצד הרשויות המקומיות החזקות. "הזהרתי את ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שהשלטון המקומי עלול ללחוץ", אומר שמחון. "זה לא מרתיע אותו".

חוק פרויקטים לאומיים מצית זיק של התלהבות בעיניו של שמחון. זה הבייבי שלו, לצד בייבי בולט נוסף שהוא מקדם: בדיקת האפקטיביות של הוצאות הממשלה. "מדינת ישראל מוציאה 300 מיליון שקל בשנה על תקציב מבקר המדינה", הוא אומר, "כשכל מה שהמבקר עושה זה לבדוק פרוצדורות. זו בהחלט בדיקה חשובה, אבל הבעיה היא שאין אף אחד בממשלה שמשלים את המבקר ובודק את המהות — על מה מדינת ישראל מוציאה את הכסף".

שמחון החליט לעשות מעשה, ולהיות הראשון אי־פעם שבודק את יעילות ההוצאה המשלתית. "מאז ימי פנחס ספיר", הוא אומר, "המדינה מוציאה מיליארדים על סבסוד אזורי תעסוקה בפריפריה. איש מעולם לא בדק את האפקטיביות של ההוצאה הזאת — כלומר אם המיליארדים האלה באמת מביאים לגידול משמעותי בתעסוקה בפריפריה. לשרי הכלכלה המצב הקיים נוח, כי הם מחלקים כסף ואיש לא בודק אותם. זה נותן להם המון כוח, ולכן הם מנעו כל השנים עריכת בדיקה כזו. ניצלתי את העובדה ששר הכלכלה היה אז ראש הממשלה, ושמנכ"ל משרד הכלכלה, עמית לנג, הוא אדם שחשוב לו מה קורה עם הכסף שעובר תחת ידיו — הוא בהחלט ראוי לשבחים על כך — והעברתי החלטת ממשלה שהמועצה הלאומית לכלכלה תעסיק חוקרים עצמאיים לבחינת ההשקעה באזורי תעסוקה".

מבחינת שמחון מדובר בפיילוט, ואם הבדיקה תצליח במשרד הכלכלה היא תורחב למשרדי ממשלה נוספים.

עבודות הרכבת הקלה בתל אביב
עופר וקנין

משרדי הממשלה לא בודקים אף פעם את ההוצאה שלהם?

"הם בודקים, אבל זו בדיוק הבעיה. מדובר בבדיקות פנימיות, שהן מבחינות רבות הכשרת השרץ. כל הרעיון הוא שהאפקטיביות תיבדק בידי גורמים חיצוניים וגורמים מומחים לנושא. בכל מדינת ישראל יש אולי שישה פרופסורים לכלכלה, ואני לא אחד מהם, שמסוגלים לבדוק לעומק אפקטיביות של הוצאה. לפרופסורים האלה אנחנו נפנה".

ולמה שלא יעשו זאת עובדי המועצה הלאומית לכלכלה?

"כי זה דורש התמחות מיוחדת, אבל המועצה היא זו שתוביל ותרכז את הבדיקות. השרים לא באמת ששים לשתף פעולה עם בדיקה של התוכניות שלהם, ולאגף התקציבים באוצר אין זמן לעסוק בכך. לכן, אין מי שיעשה את זה, פרט למועצה. זו בדיוק המטרה שלי: אני לוקח את המועצה מהמקום של גוף שמתכנן אסטרטגיה לטווח ארוך, ומסיט אותה למקום של מבקר המדינה, רק שבמקום לבדוק פרוצדורות אנחנו נבדוק מהות. לא נעסוק יותר רק בתוכניות לטווח ארוך, אלא נתמקד בסיוע לממשלה בטווח המיידי".

אפשר להבחין בביקורת הסמויה הגלומה בדברי שמחון בנוגע למקום שאליו הובילו שני קודמיו — פרופ' מנואל טרכטנברג ופרופ' יוג'ין קנדל — את המועצה הלאומית לכלכלה. הגם ששמחון אינו מתייחס לשניים כמעט באופן ישיר, ברור שהוא רואה את תפקיד המועצה הלאומית לכלכלה בעיניים אחרות לגמרי. כך, הוא אינו מסתיר את ביקורתו על חוסר המעורבות של המועצה בכל הקשור להידרדרותה של ישראל במדד קלות עשיית עסקים, מדד ה–Doing Business, של הבנק העולמי.

"איפה היתה המועצה כשישראל הידרדרה מהמקום ה–35 ל–53 במדד?" הוא שואל. "היא עסקה בפיתוח אסטרטגיה ארוכת טווח של ישראל, ולא הבחינה בהידרדרות בדירוג העולמי. אני מתכוון לעסוק בזה. אני רואה את עצמי אחראי למיקום של ישראל במדד ה–Doing Business, כי ראש הממשלה רואה את עצמו אחראי לכך, ואני עובד בשביל ראש הממשלה. בשביל זה הוא לקח אותי".

ההצהרות של שמחון אינן הצהרות פשוטות. הן מכסות על לא מעט מחלוקות פנימיות שמלוות את עבודתו כראש המועצה הלאומית לכלכלה. זה לא סוד ששמחון רואה את מטרות המועצה הלאומית לכלכלה באופן שונה מקודמיו, וזה לא סוד שראייה זו מעוררת מחלוקות עם כמה מעובדיה הוותיקים של המועצה.

המחלוקות הפנימיות האלה מקרינות החוצה, ומזינות הערכות כי המועצה הלאומית לכלכלה — גוף שקיים כעשור בלבד, ובקושי רב פילס את דרכו למרכז קבלת ההחלטות הכלכליות בממשלה — נחלשה. לההערכות האלה תרמה גם התחושה שנתניהו בחר בשמחון בלית ברירה, לאחר שלא הצליח להביא מועמדים בולטים יותר לתפקיד. שמחון מכחיש: "מניין אתם יודעים שראש הממשלה לא רצה בי בעדיפות ראשונה?" הוא שואל.

הוא התלבט במשך חודשים ארוכים.

"ראש הממשלה תמיד מתלבט כשמדובר באנשי צוות קרובים אליו".

ידוע שמנכ"ל משרד ראש הממשלה פנה להרבה מאוד אנשי כלכלה בכירים, וכולם סירבו לו.

ראש הממשלה בנימין נתניהו
POOL/רויטרס

"לא היתה פנייה להרבה כלכלנים. זה נכון שחבריי הפרופסורים לכלכלה חושבים שנתניהו היה שר האוצר הטוב ביותר אי־פעם, ובכל זאת הם בוחרים להצביע למפלגות אחרות משיקולים מדיניים. ראש הממשלה הוא לא רק מנהיג כלכלי, הוא גם איש פוליטי, והתפקיד דורש הזדהות עם ראש הממשלה. לפחות לחלק מהכלכלנים זה מפריע. ועדיין אני יודע שמרביתם היו שמחים לשרת אותו בהיותו ראש הממשלה הנבחר. בכל מקרה, לא משנה אם הייתי בחירה ראשונה או שביעית. בסופו של דבר ראש הממשלה בחר בי, הוא נותן בי אמון מלא, ואני מתכוון לעמוד באמון שהוא נותן בי. אני מאמין שהוא לא יתחרט על כך".

כל כמה זמן אתם נפגשים?

"בכל פעם שיש לי משהו לומר לו. הוא אמנם מקדיש את רוב עתותיו לנושאי ביטחון, ועדיין אני תמיד יכול להיכנס אליו כשיש לי נושא כלכלי חשוב לדבר אתו עליו. זה היתרון הגדול בתפקיד שלי: הנגישות הגבוהה לראש הממשלה".

מה הנושאים הכלכליים שהכי מעניינים את נתניהו כיום?

"תחרות ורגולציה".

מקורות במשרד ראש הממשלה מאשרים כי שמחון אכן נהנה מדלת פתוחה אצל נתניהו, ככל הנראה גם בגלל הקרבה ביניהם בעמדות הכלכליות, וגם מפני ששמחון הוא חבר מפלגת הליכוד, וגם היה מועמד מטעמה לכנסת — אבל לא הצליח להיכנס.

אז מה השאיפות שלך — פוליטיות או מקצועיות?

"אני רוצה להשפיע על כלכלת ישראל ולקדם את רווחת אזרחיה. אני מחפש את הדרך האפקטיבית ביותר לעשות את זה".

"מלכתחילה לא הייתי מאושר עם יעדי גירעון של 2.2%–2.5%"

הדרך האפקטיבית נמצאת כרגע בכיסאו כראש המועצה הלאומית לכלכלה, מי שאמור להיות היועץ הכלכלי המקורב ביותר לנתניהו. ככזה, יש לשמחון לא רק נגישות רבה לנתניהו, אלא גם צרור עמדות מקצועיות יוצאות דופן. אחת המפורסמות בהן היא העמדה שהביע נגד ההתערבות של בנק ישראל בשוק המט"ח, כשהוא טוען כי בכך בנק ישראל מסבסד את היצואנים על חשבון שאר האזרחים. פרסום עמדתו זו, שבה תומכים לא מעט כלכלנים בכירים נוספים, עורר כעס רב בבנק ישראל.

מה קורה עם ההערה שלך לבנק ישראל כי הם שוגים במדיניות המט"ח שלהם?

"היא נמצאת בדיאלוג בין בנק ישראל, האוצר והמועצה".

האם נראה את מדיניות המט"ח של בנק ישראל משתנה עקב כך?

"ימים יגידו".

מדיניות המט"ח אינה הביקורת היחידה של שמחון נגד בנק ישראל. יש לו גם ביקורת, הגם שמתונה בהרבה, בנוגע לעמדתה המסורתית של נגידת בנק ישראל נגד פריצת יעד הגירעון ובעד הגדלת היקף התקציב, ומימונו על ידי הגדלת נטל המס. "אין שום בעיה בגירעון של 2.9%", מתריס שמחון בניגוד גמור לעמדת בנק ישראל. "מלכתחילה לא הייתי מאושר עם יעדי גירעון של 2.2%–2.5% שנקבעו. אין שום סיבה לכך, כי אנחנו נמצאים במצב מצוין מבחינת יחס החוב־תוצר שלנו".

נגידת בנק ישראל, ד"ר קרנית פלוג
אמיל סלמן

הנגידה, ד"ר קרנית פלוג, אמרה כי מגמת הקיטון בחוב הסתיימה, ואנחנו בדרך לגידול החוב.

"פלוג מזהירה כל שנה שבשנה הבאה יחס החוב־תוצר שלנו יעלה, והיחס ממשיך לרדת. זה תפקידה לומר זאת. תפקידה להיות שמרנית, כך נוהגים כל הבנקים המרכזיים בעולם".

לאן להערכתך מתפתח החוב הלאומי שלנו?

"אנחנו נמצאים ביחס חוב־תוצר של 64%, אחד הנמוכים בקרב המדינות המפותחות — וזה כבר מראה שהתנהגות הממשלה היא בסדר. להערכתי, תוך שנתיים נרד ליחס חוב־תוצר של62%".

כלומר בנק ישראל, שמזהיר מפני עלייה בחוב, טועה?

"זו לא תהיה הפעם הראשונה, אבל אפשר להבין זאת. לבנק ישראל יש נטייה להעדיף טעות לכיוון מסוים על פני טעות לכיוון השני. יש רבים שחושבים שעדיף להיות זהיר. אני לא חושב כך. אני תמיד זוכר את מה שאמר אלי הורוביץ ז"ל, שאם הוא היה מקשיב לעצות של סמנכ"ל הכספים שלו, כנראה שטבע היתה נשארת חברה קטנה באור יהודה".

במסגרת ההעדפה שלא להיות זהיר מדי, שמחון מטיף להגדלת ההוצאה בתקציב, הגדלת הגירעון והורדת מסים. העצות שלו, כידוע, התקבלו במלואן בתקציב 2017–2018. "הממשלה עדיין מתייחסת לעצמה כמו אל השמן, שפותח את המקרר, חוטף סנדוויץ' ואומר לעצמו שמחר דיאטה", אומר שמחון בשפתו הססגונית. "זה לא נכון, מפני שאנחנו לא כל כך שמנים. עם יחס חוב־תוצר של 64%, אין סיבה להמשך הדיאטה".

זה בסדר שהממשלה קובעת יעדים ולא עומדת בהם? פרצנו גם את יעד ההוצאה וגם את יעד הגירעון.

"לא צריך להיות דתיים ולהתאהב בעצמנו. הנוסחה אינה קדושה. יש חשיבות ליעדים כקריאת כיוון, אבל זה לא אומר שהם לא ניתנים לשינוי. שינינו את כלל הגירעון כי גילינו שהוא מחמיר מדי. עם יחס חוב־תוצר נמוך כמו שיש לנו, ובהינתן שהריבית נמוכה מאוד כך שהחוב הוא זול, אז גירעון של 2.9% הוא בסדר גמור".

לפי דרך החשיבה הזאת אפשר להמשיך ולפרוץ את התקציב והגירעון עד אינסוף.

"לא, כי יש נקודה שבה הגירעון מתחיל להיות מסוכן. אבל גירעון של עד 3% הוא מקובל בעולם ואינו מסכן אותנו".

פלוג אמרה כי אין בעיה להגדיל את הוצאות הממשלה, אבל צריך לעשות זאת על חשבון הגדלת המסים ולא הגדלת חוב.

"פלוג טועה. מסים הם דבר שמזיק למשק. גם בנק ישראל מסכים שהעלאת מסים אינה טובה לצמיחה, הוויכוח הוא רק על מידת הפגיעה. בנק ישראל חושב שהגירעון מזיק יותר מהעלאת מסים, ואני חושב שהמסים פוגעים הרבה יותר ולכן אני מתנגד להעלאת מסים גם במחיר של הגדלת הגירעון. הסיבה לכך היא שכיום הגירעון אינו יקר, בגלל הריבית הנמוכה ומפני שישראל עם חוב נמוך ולכן אינה נמצאת בסכנה של משבר פיננסי. אבל הסיבה העיקרית היא מה שהגירעון מממן.

"צריך לשאול לאן הולך השקל השולי בתקציב. אם השקל השולי הולך למימון של אינטרסים מגזריים, אז זה בעייתי. אבל המציאות היא שחמש המפלגות החברות בקואליציה הן שחקניות וטו, כי בלעדיהן הממשלה לא יכולה לאשר תקציב, ולכן הן דואגות לאינטרסים המגזריים שלהן כבר בתחילת דיוני התקציב. הכסף לאינטרסים המגזריים מגיע בכל מקרה. הבעיה היא דווקא בדברים שאין להם אבא, והם באמת חשובים למשק. לאלה איש לא דואג, והגדלת הגירעון מביאה למימון דווקא של הדברים החשובים האלה".

זו תפישה חדשנית ששמחון מציג, שלפיה בעולם של כלכלה פוליטית הגירעון הוא הדרך היחידה לממן את הצרכים החשובים של המשק. שמחון לא מסתיר את דעתו לגבי הצרכים החשובים האלה. "אנשים מצפים שהצמיחה תגיע מההשקעות של הממשלה", הוא אומר. "זה עלוב. כלכלה טובה צריכה לייצר צמיחה מכך שהממשלה בונה מגרש משחקים, שבו יש לשחקנים תמריצים נכונים. את זה אנחנו בנינו בחוק ההסדרים".

המלחמה ברגולציה הממשלתית היא אחד מכללי מגרש המשחקים ששמחון מאמין בו יותר מכל, ראה את חוק הפרויקטים הלאומיים שלו. תשתיות הוא עוד תחום שהוא מאמין בו בלהט, ותולה בו חלק גדול מהפיגור בפריון של ישראל. "הבעיה הכלכלית המרכזית שלנו היא שאנחנו לא מצליחים לסגור פער מול העולם המפותח. אנחנו אומת הסטארט־אפ, ומגזר ההיי־טק שלנו הוא באופן יחסי הגדול ביותר בעולם. זהו קטר אדיר. למרות זאת, אנחנו לא מצליחים לסגור את הפער".

קודמך בתפקיד, מנואל טרכנטברג, ייחס זאת למשקולת של החרדים והערבים.

פרופ' מנואל טרכטנברג
אוליבייה פיטוסי

"טרכטנברג טעה כשהוא שם על כך את האצבע, משום שהבעיה אינה תעסוקת ערבים וחרדים. שיעור ההשתתפות בכוח העבודה שלנו הוא גבוה, וגם החרדים והערבים עובדים, ועדיין העובדים אצלנו יותר עניים ממדינות אחרות. התוצר לנפש אצלנו דומה לזה של ספרד, אף שאצלנו אין אבטלה ובספרד האבטלה מגיעה ל–20%. איך יכול להיות שהתפוקה של העובד הישראלי הרבה יותר נמוכה מזו של העובד הספרדי?"

אז מה התשובה?

"התשובה נעוצה בהשקעות נמוכות — כמות ההון לעובד היא נמוכה, וזה מתחיל בהשקעות של המדינה עצמה. רק כיום ממשלת ישראל מתחילה להפנים שהאוכלוסיה גדלה אצלנו מהר יותר, וזה מחייב אותנו להשקיע בתשתיות יותר ממדינות אחרות. כאשר בצרפת מקימים בית חולים חדש, זה מגדיל את מספר המיטות לנפש, וכאשר סוללים שם כביש, זה מגדיל את הק"מ הסלול לנפש — ואילו אצלנו בית חולים חדש או כביש חדש בסך הכל שומרים את היחס פר תושב. לנו לא מספיק להשקיע כמו בעולם, אנחנו צריכים להשקיע הרבה יותר מהעולם — אחרת אנחנו רצים קדימה רק בשביל להישאר במקום. ורק עכשיו הממשלה מתחילה להפנים זאת".

שמחון מייחס לתקציב 2017–2018 איכויות של תקציב היסטורי, בגלל היקף ההשקעה הגדול בתשתיות שכלול בו — הקו הירוק והסגול של הרכבת הקלה בגוש דן, הקו הצהוב של המטרו הראשון בגוש דן, מסילת הרכבת המזרחית ועוד. להערכתו, ההשקעות הגדולות בתשתית יהיו הזרז העיקרי לסגירת פער הפריון של ישראל מול העולם.

וזהו, זאת כל בעית הפריון שלנו?

"לא, צריך גם להילחם ברגולציה ולהגביר את התחרות".

אפשר להבחין כי הדגשים של שמחון — פחות רגולציה, יותר תחרות, יותר תשתיות, יותר גירעון, פחות מסים — זהים לחלוטין לאלה של נתניהו, אולי פרט לההערכה שלו כי השמן אינו כל כך שמן. למשל, מסע הצלב שהוא מנהל להגדלת מספר השופטים. "המיקום שלנו במדד ה–Doing Business בתחום של אכיפת חוזים הוא 77 בעולם, אבל כאשר מנתחים — ואני ניתחתי והראיתי את זה למשרדי האוצר והמשפטים — מגלים שהמדד הזה מורכב מסעיפים של איכות השפיטה ועלויות שלה. בשני אלה אנחנו בדירוג גבוה, השופטים שלנו מעולים והנגישות למערכת בתי המשפט גבוהה. הבעיה שלנו היא בסעיף התמשכות ההליכים המשפטיים, שם אנחנו ממוקמים במקום ה–166 בעולם. התמשכות ההליכים פוגעת ביכולת לאכוף חוזים, וזאת פגיעה חמורה מאוד בהתנהלות הכלכלית. צדדים לחוזה מפרים אותו, ביודעם שאין סנקציה, כי עד שיגיע מועד הדיון המשפטי הצד שכנגד יישבר ויתפשר אתם.

"האוצר גאה בצעדים שהוא נקט ליעילות ההליכים המשפטיים, כמו המעבר מהקלדה להקלטה, או לשלוח זימונים באי־מייל במקום בדואר רשום. אלה צעדים חשובים, אבל הם לא יכולים לקזז את הבעיה הבסיסית שלנו: מספר השופטים לנפש בישראל הוא מחצית מממוצע ה–OECD, וזה אומר שמספר התיקים פר שופט הוא עצום, והשופטים לא מסוגלים להתמודד עם העומס".

מוסיפים שופטים.

"נכון, אבל בקצב נמוך מגידול האוכלוסיה. צריך להוסיף הרבה יותר כדי לייעל את אכיפת החוזים ולייעל את הכלכלה. אלה מהלכים שהמועצה הלאומית לכלכלה צריכה להוביל".

"מערכת הבריאות יעילה יחסית, ולכן אפשר להוסיף שם תקציב"

עמדתו של שמחון בנוגע ל"שמן והרזה" אינה אדוקה, והיא משתנה בהתאם לנושא הנידון. מערכת המשפט, כאמור, רזה מדי. לעומת זאת, מערכת החינוך חוטפת ממנו. "תקציב החינוך כמעט הכפיל את עצמו בעשור האחרון, אבל האם ראינו הכפלה של איכות החינוך? כמובן שלא. המסקנה המתבקשת היא שכיום צריך לשים דגש לא על הגדלת ההקצאה לחינוך, אלא על אופן היישום של תקציב החינוך — איך מוציאים את התקציב בצורה יעילה יותר".

למערכת הבריאות, לעומת זאת, הוא מחמיא. "התקציב של מערכת הבריאות גדל", הוא אומר, "אבל כשמשווים את ההוצאה שלנו על בריאות לעומת מדינות אחרות רואים שאנחנו מוציאים משמעותית הרבה פחות, ושהתפוקות הבריאותיות הן בסך הכל משביעות רצון. כלומר מערכת הבריאות יעילה יחסית, ולכן אפשר להוסיף שם תקציב".

לסיעוד, למשל?

"לא. אני מתנגד עקרונית להעלאת מסים, והעלאה של 0.5% במס בריאות היא מס לכל דבר. עם זאת, יש כמה עיוותים בחוק הסיעוד הקיים שדורשים תיקון — למשל העובדה שבודקים את ההכנסה של כל המשפחה כתנאי לאשפוז סיעודי. זה עיוות, כי יש לא מעט ילדים שלא מוכנים לעזור להורים שלהם במימון האשפוז הסיעודי, ומצד שני אם לא נספור את כל המשפחה יחד זה יעודד הסטת רכוש מההורים לילדים כדי לעמוד במבחן הכלכלי. סיכמנו שנמשיך לבחון את הסוגיה — כולנו רוצים לשפר את הביטוח הסיעודי, אבל זה המון כסף ולכן צריך למצוא את שביל הביניים".

הדגש המרכזי של שמחון, עם זאת, הוא השימושיות שלו עבור ראש הממשלה — הוא חוזר ומדגיש כיצד הוא רואה את עצמו, אישית, כמי שמשרת את ראש הממשלה. המאבק להוספת שופטים כאמצעי לשיפור דירוגה של ישראל במדד ה–Doing Business הוא מהלך אחד כזה שהוא מקדם, אישית, עבור ראש הממשלה. מהלך אחר שהוא גאה בו הוא זה של הוספת מהנדסים. "גיליתי שבחמש השנים האחרונות גדל מספר המהנדסים בישראל בכ–12%, בדומה לגידול באוכלוסיה. הבאתי את זה לראש הממשלה והוא פשוט התפוצץ. הוא מינה אותי כדי להביא לשיפור המצב. הצבנו יעד להגדיל בחמש השנים הקרובות את מספר המהנדסים ב–40% לפחות. אני יושב יחד עם הוועדה לתכנון ולתקצוב (הוות"ת) ועם האוצר, ולשמחתי כולם מסכימים על חשיבות המטרה, כדי להביא לאוניברסטאות משאבים ותמריצים שיוודאו שמספר הסטודנטים להנדסה אכן גדל".

גם במקרה של מספר המהנדסים שמחון מדגיש את חשיבות הביצוע: לוודא שהמטרה אכן מושגת על פי תכנון וקביעת אסטרטגיה בלבד, שבהן התמקדה המועצה הלאומית לכלכלה בעבר. גם במקרה הזה הוא מדגיש את המשימות הרגישות שהוא מבצע, אישית, עבור ראש הממשלה. "כשהגעתי לתפקיד", הוא אומר, "חשבתי שזה שהמועצה פועלת מכוחה של החלטת ממשלה, ובלי חוק, מחליש אותה. כיום אני מבין שזה דווקא מחזק את המועצה, כי זה מאפשר לנו גמישות, ומאפשר לנו להגיב למגוון רחב של נושאים שמגיעים לשולחנו של ראש הממשלה".

מה למשל?

"למשל, כשהיו חילוקי דעות בוועדת שטרום, בין דרור שטרום לבין בנק ישראל, והיה צריך לעזור לגשר על הפערים".

מה אתה חושב על הפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים?

"ההחלטה החשובה של ועדת שטרום היא לא הפרדת חברות כרטיסי האשראי, כי אם שינוי הרגולציה של בנק ישראל, שתאפשר כניסת בנקים חדשים. זו המהפכה החשובה".

באיזו משימה עסקה הפגישה האחרונה שלך עם ראש הממשלה?

"תוכנית הצפון".

מה באמת קורה עם תוכנית הצפון? היו הערכות על השקעות עתק של 15 מיליארד שקל, בסוף דבר לא נכנס לתקציב.

"יש חוסר הסכמה בין שר הפנים אריה דרעי לשר האוצר משה כחלון לגבי פרטי התוכנית, ולכן זה עדיין בדיונים. הוסכם שיגיעו עם הצעה מגובשת לקראת דיוני התקציב בכנסת. בתוכנית הצפון יש כמה סעיפים חשובים, כמו הרחבת בית הספר לרפואה בצפת. קרן עזריאלי מציעה לכך תרומה נכבדת, אבל היא דורשת מצ'ינג מצד המדינה. אני מעריך שהמדינה תיענה לאתגר, וזה יכפיל את מספר הסטודנטים לרפואה בצפון. יש הצעה חשובה נוספת של העתקת בסיסי תחזוקה של הצבא מהמרכז לצפון".

ומה עם ההצעה להקמת "עמק הסיליקון של האגרוטק" באמצעת העתקת מכון וולקני לקרית שמונה?

"אין עדיין הסכמה, זה בבחינה".

מעמדו, כשליחו של ראש הממשלה לצורכי פרויקטים כלכליים מיוחדים, מחמיא לשמחון. זו גם תשובתו הניצחת לרינונים הרבים בדבר היחלשות מעמדה של המועצה הלאומית לכלכלה מאז שהוא נכנס לתפקיד, ומה שנראה כקרע פנימי עם חלק מעובדיו. "מעמדי אצל ראש הממשלה מצוין", הוא מעיד על עצמו. "אז להגיד שבברנז'ה חושבים שהמועצה נחלשה ויש מתחים עם העובדים? נכון, יש מתחים. אבל אף עובד לא עזב, ומי שקובע את מעמד המועצה זו לא הברנז'ה, אלא מה שחושבים ראש הממשלה והשרים עליה. ושם אני חושב שמצבי טוב. בכל מקרה, ברור שחובת ההוכחה עלינו, והביצועים של המועצה יצטרכו להישפט על פני זמן".

"TheMarker עלול לפגוע בדמוקרטיה"

פרופ' אבי שמחון בחר להעניק את הראיון הראשון שלו, אחרי שבעה חודשים כראש המועצה הלאומית לכלכלה, דווקא ל–TheMarker. זה לא מונע ממנו לתקוף באופן בוטה את עמדות העיתון במהלך הראיון — תוך שהוא סומך על כך שהעיתון יפרסם את הביקורת נגדו באופן מלא והגון.

"קראתי בשבוע שעבר את הפסיקה בענין שרגא בירן, שאני אגב לא מסכים אתה. הפסיקה (השופט אביגדור דורות קבע שבירן ישלם רק 10% מס, אף שהוא משכיר 24 דירות; מ"א) נשמעת לא הגיונית, אבל בהחלט ייתכן שזאת לקונה של החוק. הבעיה היא שהפסיקה הזו לא מצאה חן בעיני העיתון. ואז TheMarker התחיל לחפש כל מיני קשרים של השופט — התברר שמשרדו של השופט ייצג בעבר גם חברות שקשורות לבירן, אף שהשופט לא מכיר את בירן אישית — וזה רק כי שופט הגיע לפסיקה שאינה לרוחו של העיתון.

"העיתונות היא כלב השמירה של הדמוקרטיה, וזה מאוד חשוב שהעיתון שומר על האינטרס הציבורי. אבל כשעיתון מסתפק בראיות נסיבתיות קלושות כדי להשחיר את פניו של שופט, רק מפני שהפסיקה לא מוצאת חן בעיניו, זה מאד מסוכן לדמוקרטיה.

"אילו היו עדויות משמעותיות לניגוד עניינים — חובתו של העיתון לפרסם אותן. אבל לא יכול להיות שהעיתון ייצור מצג שווא של ניגוד עניינים על סמך ראיות קלושות. זאת פגיעה חמורה בדמוקרטיה וביכולת שלנו להתנהל כחברה. לא ייתכן שכאשר מישהו מקבל החלטה בניגוד לעמדת העיתון, עוברים לתקוף אותו אישית".

הדברים שאתה אומר מושמעים מפיו של ראש הממשלה?

"לא. אני לא יודע מה העמדה של ראש הממשלה בנושא, לא דיברתי אתו על כך. את זה אני אומר באופן אישי, ובכוונה השתמשתי בדוגמה של השופט — כי היא מלפני שבוע, והיא מאד חרתה לי".

יש לציין כי הגילוי על ניגוד הענינים לכאורה של השופט דורות היה של עיתון אחר, ולא של TheMarker, וכי הדבר צוטט בכל העיתונים. צריך להוסיף כי הביקורת של שמחון מתפרצת לדלת פתוחה: הפרשן המשפטי של TheMarker, עידו באום, פירסם פרשנות שבה ניתח מדוע הפסיקה של דורות בענין בירן סבירה משפטית — על אף שדורות טעה בכך שלא חשף את הקשר העסקי שהיה למשרדו עם חברות בבעלותו של בירן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#