"אני לא מקבלת עזרה בכלום. ההרגשה היא שהמדינה מצפצפת עלי" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
להזדקן בישראל

"אני לא מקבלת עזרה בכלום. ההרגשה היא שהמדינה מצפצפת עלי"

ישראל מובילה בעולם המערבי בשיעור הקשישים הסיעודיים שמטופלים בבתיהם, אך בשל המחסור בכסף בקופת הביטוח הלאומי, אפילו את שעות הסיוע המעטות שהחוק נותן - לעתים קשה לקשישים לקבל

13תגובות
עובדת סיעוד וקשישה ברעננה, 2011.
אלון רון

בתקופה האחרונה מדברים רבות על הצורך להגדיל את שעות הסיעוד הביתיות שמקבלים קשישים סיעודיים מהביטוח הלאומי, אל מעבר ל-22 השעות המקסימליות, שלא מספיקות במקרים של קשישים במצב סיעודי קשה. מנגד, ממעטים לדבר על כך שאפילו את שעות הסיוע המעטות שהחוק נותן - לעתים קשה לקשישים לקבל.

נכון להיום, 160 אלף איש בישראל מקבלים גמלת סיעוד - גידול נטו של 3,000 זכאים בשנה, בעלות של 5.5 מיליארד שקל בשנה. למעשה, ישראל מובילה בעולם המערבי בשיעור הקשישים הסיעודיים שמטופלים בבתיהם, ביחס לקשישים המאושפזים במוסדות. ואולם מחצית מהזכאים נמצאים ברמת הזכאות הנמוכה (9.75 שעות סיעוד שבועיות בלבד). הנתון המדאיג לא פחות: רק מחצית מ-32 אלף התביעות החדשות לגמלת סיעוד בשנה מאושרות. במלים אחרות, המחסור בכסף בקופת הביטוח הלאומי גורר מדיניות של יד קפוצה יחסית, ויש לא מעט קשישים שנפגעים מכך.

תומר אפלבאום

דוד, 78, נכה ברגל אחת ועיוור כתוצאה מסוכרת, מקבל את מינימום שעות הסיוע השבועיות הקבוע בחוק - 9.75. גם אשתו, אורה, עיוורת וזקוקה לסיוע סיעודי לאחר ששברה את צוואר הירך. באחרונה מצבו הרפואי של דוד הורע. "אני כבר לא רואה בעיניים. יש לי בעיות לב, בעיות ריאות, עברתי שלושה צנתורים ואני סובל מסחרחורות שגורמות לי ליפול. באחת הנפילות שברתי את הכתף", הוא מספר. רופא המשפחה של דוד בדק אותו והמליץ על השגחה מלאה. הוא פנה לביטוח הלאומי בבקשה להגדיל את שעות הסיעוד המגיעות לו. "שלחו אחות אלי הביתה וקיבלתי תשובה שלילית. אחרי מה שהרופא שלי רשם, ההמלצות שלו וכל הבעיות שלי - הופתעתי. אני צריך להיות קבור לגמרי כדי לקבל סיוע? הייתי בעל מונית ואיבדתי את הראייה, אבל ככה זה ואין מה לעשות. אני נכה באחת הרגליים מאז 1969, אבל אף פעם לא הייתי נזקק ולא ביקשתי סיוע, תמיד עבדתי ואפילו שילמתי ביטוח לאומי. תארי לך את ההרגשה שמושכים ודוחים אותי. אני לא יכול להביא מישהו פרטי על חשבוני, והילדים שלי - כל אחד עם הבעיות שלו. הם לא יכולים לבוא ולטפל בנו סביב השעון".

גם ליב נורו, כמעט בת 80, ניצולת שואה מתל אביב, פנתה לביטוח הלאומי בבקשה לקבל סיוע בשעות סיעוד ונענתה בשלילה. אולי נפלה קורבן לפער בין החיוניות והקסם האישי שלה לבין מצבה הרפואי המידרדר. נורו, חולת לב כרונית, עברה ניתוח להחלפת מסתם בלב לפני כמה חודשים. בנוסף, היא עברה ניתוחים בשתי הירכיים ונעזרת במקל הליכה והיא בסיכון מוגבר לנפילות. למרות זאת, ולתדהמת רופאיה, בביטוח הלאומי הוחלט שהיא אינה זכאית אפילו למינימום של 9.75 שעות סיעוד שבועיות. היא מתקיימת בדוחק: "יש לי קצבת זיקנה של 1,650 שקל ועוד 2,200 שקל כניצולת שואה, שאמורים להספיק גם לתרופות. אין לי פנסיה ואין לי כלום. מבזים אותנו. הבדיקה המטופשת שלהם היא לא במקום, לא לפי הכיוון הנכון. לא מעניין שאני אחרי החלפת מסתם בלב ושזה מגביל אותי, שאני לא יכולה ללכת יותר מ-50 מטר ואני בלי שום עזרה. אני לא מסוגלת לסחוב דברים, לא לנקות את הבית".

רופא משפחה, שביקש שלא להזדהות, מספר כי "אני רואה הרבה מקרים קיצוניים. עושים לקשיש מבחן תלות, אומרים לו 'תלבש מכנסיים' ואם הוא מצליח - הוא עבר את המבחן. אבל לא בזה העניין מתחיל ונגמר: יש אנשים שנופלים על ימין ועל שמאל, אז מה אם הוא מצליח ללבוש מכנסיים? יש הרבה אנשים לגמרי צלולים וחיוניים, אבל הגוף בוגד בהם. אלה אנשים שאת מסתכלת עליהם ואומרת 'ככה אני רוצה להזדקן' - צלולים, חריפים, אבל הגוף כבר לא אותו גוף. זאת הבעיה העיקרית שלא מקבלת מענה".

נורו מספרת על הסיטואציה המפורסמת שבה אחות בריאות הציבור מגיעה לבית הקשיש כדי לבדוק ולקבוע אם הוא או היא זכאים לקבל סיוע: "ביקשתי מבתי, שמטפלת בילדים קטנים בעצמה, להגיע כדי להיות אתי. כשהאחות הגיעה היא היתה חמורת סבר בצורה בלתי רגילה, וגם לא הסתכלה לי בעיניים. היא לקחה אותי למטבח כדי לבדוק אם אני יודעת להדליק את המיקרו. לחצתי על הכפתור. היא ביקשה שאתלבש - השחלתי טרנינג עד הקרסול והיא אמרה: 'זה מספיק'. זאת היתה כל הבדיקה. בתי אמרה שהיא באה פעמיים בשבוע לעזור לי להתקלח ובשאר הימים אני מנגבת עצמי לבד. אחרי שלושה שבועות קיבלתי תשובה שלילית. בטופס שקיבלתי היה כתוב שאני עצמאית. קיבלתי חצי נקודה על רחצה וחצי נקודה נוספת על כך שאני גרה לבד, אבל צריך לפחות שתי נקודות כדי לקבל עזרה. יש לי סחרחורת ואני עם תרופות. אם אני אפול, אף על פי שאני זהירה, אני יכולה לדמם בצורה נוראית. בנוסף, אני מקבלת תרופות לדופק ולחץ דם. הגריאטר אמר לי שהייתי צריכה לשחק אותה פרועה, מסריחה, כלים בכיור, לא רחוצה - רק ככה אקבל עזרה. ואני שואלת את עצמי - למה אני אמורה לעשות הצגה כדי שייתנו לי את מה שמגיע לי?".

"יש קשישים רבים שמציגים בפני אחיות בריאות הציבור מצב טוב מהמצב האמיתי שלהם, בדרך כלל כי לא נעים להם להודות שהם לא שולטים בסוגרים או מתקשים לבצע פעולות בסיסיות, בלי להבין שזה משחק לרעתם", אומר עו"ד גיל גן מור, מנהל היחידה לזכויות חברתיות־כלכליות באגודה לזכויות האזרח. "דווקא אוכלוסיה חזקה ומודעת יותר יכולה אולי לנצל זאת לטובתה, כי עם הדרכה נכונה ייתכן שיש אנשים שיכולים לצלוח את המבחן הזה טוב יותר ממצבם האמיתי".

נורו מרגישה מושפלת: "ההרגשה היא שהמדינה מצפצפת עלי. אני בארץ יותר מ-60 שנה, שילמתי מסים כל השנים. מגיל 40 אני אם חד־הורית ומעולם לא קיבלתי עזרה, ולעת זיקנה אני לא מקבלת אפילו עזרה מינימלית. אנשים לא מאמינים לי. הם נדהמים: את לא מקבלת עזרה בכלום? כאילו שאני במדבר ולא במדינת ישראל המתקדמת".

מהביטוח הלאומי נמסר בתגובה: "הבדיקה להערכת רמת התפקוד נערכת על ידי אנשי מקצוע ועל פי קריטריונים המקובלים בעולם, ההחלטה על קביעת הזכאות ורמת הקצבה נעשית בהתאם ליכולת התפקוד של הקשיש בביתו. בשנים האחרונות הוכנסו שיפורים לבדיקות הערכת התלות. מדובר בהתאמת הבדיקה לנבדק וצמצום הצורך בפעולות הדגמה של הקשיש. בעקבות יוזמה של שר הרווחה ומנכ"ל הביטוח הלאומי, ביוני הוגדלו מספר שעות סיעוד לקשישים סיעודיים מעל גיל 90, שקיבלו קצבת סיעוד ברמה בינונית. בוצעו גם שינויים באופן הבדיקה, והורחבו האפשרויות לקביעת זכאות לקשישים במצב רפואי קשה, ללא בדיקה בביתם, ועל סמך מסמכים רפואיים בלבד. הביטוח הלאומי דאג גם לעדכן את קצבת הסיעוד, למקבלים קצבה כספית, ולהעלות אותה בהתאם לעלייה בשכר המינימום.

"גברת נורו קיבלה שירותי סיעוד לאורך תקופת ההחלמה והשיקום לאחר כל ניתוח שעברה, ועד לשיפור במצבה התפקודי. בבדיקתה האחרונה, עיקר הקושי כפי שדווח על ידי המשפחה היה בתפקוד מחוץ לבית, באופן שאינו מאפשר מתן גמלת סיעוד. דוד מקבל מהביטוח הלאומי עזרה סיעודית בהתאם למצבו התפקודי. בבחינה של המקרה, נראה שהבדיקה נעשתה באופן מקצועי בהתאם למסמכים הרפואיים שניתנו. עם זאת, גם במקרה זה עיקר הסיוע הנוסף הדרוש למשפחה הוא מחוץ לבית, ולא בפעולות היום-יום הבסיסיות בביתו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#