החשבון הפשוט של המדינה: אם הפכתי אותך לעשיר, אז מגיע לי חלק בזה - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

החשבון הפשוט של המדינה: אם הפכתי אותך לעשיר, אז מגיע לי חלק בזה

המדינה באה לאספני הדירות ואומרת להם: "אני זו שאיפשרה לכם להתעשר באמצעות הפעולות שאני עושה. סללתי כביש, הקמתי תשתיות - ולכן אני זו שגרמה לשווי הנכס שלכם לעלות. לכן, אני מרגישה בנוח לדרוש מכם חלק מההשבחה של הנכס כתשלום מס"

131תגובות
נווה זאב, באר שבע
אליהו הרשקוביץ

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נשאל השבוע לדעתו על יוזמת שר האוצר, משה כחלון, להטיל מס של 1% על בעלי שלוש דירות ויותר. "יש לי שלוש דירות ואני בניגוד עניינים, לכן לא אביע דעתי בעניין", אמר נתניהו. אפשר להניח כי אם הוא היה תומך במס, הוא היה עונה כי אף שהוא מחזיק בשלוש דירות וייפגע מהמס - הוא תומך בו.

ראש הממשלה לא לבד. על פי נתוני משרד האוצר, יש בישראל 54 אלף משקי בית שמחזיקים בשלוש דירות ויותר. הם, ולא רק הם, מנהלים מאבק נגד היוזמה הזאת. על ההתנגדויות וסוגי המתנגדים ומניעיהם תוכלו לקרוא בטורו של גיא רולניק בגליון זה.

אבל בואו נדבר רגע על הפילוסופיה הכלכלית, החברתית והעניינית בהטלת המס הזה. למערכת המס יש כמה תפקידים: ראשית, להכניס כסף לקופת המדינה כדי שיהיה לה מהיכן לממן את פעולותיה; שנית, לשלוט איכשהו באופן חלוקת ההכנסות במשק - לצמצם או להגדיל אי־שוויון; ושלישית, לעודד או לדכא צריכה.

היוזמה למסות בעלי דירה שלישית ויותר אמורה, על פי נתוני אגף התקציבים, להזרים לקופת המדינה 900 מיליון שקל בשנה, אבל אין זו המטרה העיקרית של המהלך. יש לו שתי מטרות אחרות: לצמצם את האי־שוויון, לדכא את אספני הדירות להשקעה ולגרום להם לחדול מתחביבם זה. אם יוטל עליהם מס, תפחת הכדאיות של החזקת דירה שלישית והם ייאלצו למכור אותה ובכך להגדיל את היצע הדירות - ואולי גם לתרום להורדת מחירים כלשהי. במהלכים מסוג זה שום דבר אינו בטוח ויש סבירות מסוימת שהטלת המס תגולגל בחלקה על השוכרים.

חסרי דירה - חסרי אמצעים
מחיר דירה ממוצעות ושיעור בעלי הדירות באוכלוסיה, לפי עשירונים
מחירי דירות משנת 2008 עד 2014 עלו מ-800,000 עד 1,400,000
שיעור בעלי הדירות בעשירון השני בין השנים 2008 ל-2012 נע סביב 50%
שיעור בעלי הדירות בעשירון התשיעי בין השנים 2008 ל-2012 נע סביב 80%

ואולם לפני שנדבר על השפעת המס על מחירי השכירות או מחירי הדירות, ראוי להתעכב על צדקת המהלך. מדובר במס נדיר יחסית שבו המדינה באה בדיעבד למי שרכש שלוש דירות ושילם בדרך אי אילו מסים (בקניית הדירות) - ומחייבת אותו לשלם סכום נוסף. זה מזכיר קצת את ההחלטה של המדינה למסות את רווחי משאבי הטבע (גז וכימיקלים) בשיעור גבוה יותר בדיעבד, לאחר שנמצאו תגליות הגז או אחרי שהפריטה את כיל וגילתה שהחברה מפיקה רווחים אדירים מאוצרות הטבע שלה. גם כאן, בשנים האחרונות נוצר לרוכשי הדירות אוצר בדמות דירות, שערכן עלה בעשרות אחוזים ואף הוכפל במקרים מסוימים.

באה המדינה לאספני הדירות ואומרת להם: "אני זו שאיפשרה לכם להתעשר כל כך, באמצעות הפעולות שאני עושה. סללתי כביש, הקמתי תשתיות, טיפחתי גינות והקמתי בתי ספר ומרפאות ובתי כנסת בשכונה שלכם - לכן, אני זו שגרמה לשווי הנכס שלכם לעלות, ולכן אני מרגישה בנוח לדרוש מכם חלק מההשבחה של הנכס כתשלום מס". ואולם שווי הנכס לא עלה רק בגלל מעשי הממשלה, אלא גם בגלל מחדליה. המדינה היא זו ששולטת במרבית הקרקעות בישראל ועקב מדיניות שיווק ותכנון לקויה, היא יצרה מחסור חריף בקרקעות, וכשזה פגש תנאי מימון נוחים עקב הריבית הנמוכה - החל הזינוק החד במחירי הדירות.

המדינה, במעשיה ובמחדליה, אחראית ישירה לכך שמחירי הדירות זינקו ומשקיעים רבים החליטו להשקיע את הונם ולקחו סיכונים בדמות הלוואות מהבנק כדי לרכוש דירות. במעשיה איפשרה המדינה לבעלי הון ונגישות להון לאסוף דירות לתיק ההשקעות שלהם, להעלות את מחירי הדירות ולהרחיק את האפשרות לרכוש דירה מאנשים נטולי הון. מאחר שהמדינה מרגישה אחראית להיווצרות העושר הזה, היא גם חשה בנוח לדרוש חלק מהעושר לעצמה.

מדיניות כזו נתפשת כהגיונית כאשר מדובר בהיווצרות עושר קיצונית, בכשלים מבניים שמאפשרים הפקת רווחים גבוהה וכאשר הכשלים האלה גורמים לבעיות נלוות, כמו הגדלת פערים והמשך של עליית מחירי הדירות וחיסול האפשרות של חלקים בציבור לרכוש דירה. את אותו היגיון אפשר להחיל על עניין משאבי הטבע. המדינה כשלה כאשר מכרה את הזכיונות להפקת גז וכימיקלים בנזיד עדשים, גרמה לריכוז עושר אדיר אצל קבוצה קטנה מאוד - ולכן היא צריכה לתקן ולמסות את משאבי הטבע בשיעור גבוה יותר. זה, אגב, מעלה את השאלה מה קורה במצב שבו כשלים מבניים גורמים דווקא למחיקת עושר אדירה. נניח במקרה של נפילת בנק - האם המדינה תשמור במקרה כזה על הדדיות ותפצה את הנפגעים? התשובה היא שבמקרים רבים כן. המדינה גם יודעת במצבים מסוימים לפצות על אובדן עושר.

בשנים האחרונות ראינו את כל שרי האוצר והשיכון מנסים להתמודד עם מחירי הדירות — גם באמצעים אקטיביים של הגדלת היצע הקרקעות (בעיקר בשנתיים האחרונות) וגם על ידי הכבדת נטל המס על משקיעים בניסיון להרחיק אותם מהשוק. גם הצהרות רבות נשמעו בניסיון להשפיע על הפסיכולוגיה של השוק, חלקן אף סותרות (לפיד: "אני מציע לזוגות צעירים לחכות ולא לקנות דירה"; כחלון: "אני מציע לזוגות צעירים למהר להירשם לתוכנית מחיר למשתכן"). בסופו של דבר, מחירי הדירות המשיכו לעלות זו השנה התשיעית ברציפות, והביאו את שוק הדירות למצב שבו החרדה מפני קריסת מחירים ומשבר כלכלי מתעצמת.

מיסוי דירות להשקעה בשלב הנוכחי אינו פתרון אידיאלי. יש סבירות שהוא יגרום לתכנוני מס ורישום נכסים על בני משפחה כדי להתחמק מתשלום המס. יש גם אפשרות שהוא יגביר את הלחץ על השוכרים באזור תל אביב ובאר שבע. השימוש בכלי המס הוא עדות מסוימת לכישלון הפתרונות האחרים של הגדלת היצע מאסיבית - צעד שכנראה חוששים ממנו באוצר. ועדיין, מדובר בצעד מידתי וסביר נוכח הנסיבות ולא באמת רדיקלי.

האם הוא יצמצם את האי־שוויון? זה מעט יומרני. הפרקטיקה של מיסוי לפי מספר הנכסים ולא לפי השווי שלהם בעייתית, כי יכול להיווצר מצב שבו מי שמחזיק שלוש דירות בשווי מצרפי של 2 מיליון שקל ישלם מס, ואילו מי שמחזיק בדירה אחת בשווי 15 מיליון שקל לא ימוסה. כך, לא כדאי לצפות לקריסה במדד ג'יני (המודד את האי־שוויון) בעקבות המהלך הזה. למה כן אפשר לצפות? לפגיעה במוטיווציה ובתמריץ לרכוש דירה שלישית ויותר.

האי שוויון בישראל - מהגבוהים במערב
מדד ג'יני, הבודק פערי הכנסות באוכלוסיה
רשימת המדינות לפי המדד, כאשר הראשנה היא זו בעל הפערים הגדולים ביותר:
מקסיקו
טורקיה
ארה"ב
ישראל
בריטניה
יוון
ספרד
אוסטרליה
צרפת
גרמניה
שוויץ
אוסטריה
בלגיה
איסלנד
נורווגיה
סלובניה

נ.ב

לפני כמה שנים פגשתי מכר באירוע משפחתי ששאל אותי: "קנית דירות?" לא הבנתי את השאלה. "דירות?" שאלתי. "כן, דירות להשקעה", אמר המכר ומיד סיפר כי רכש בשנים האחרונות כמה דירות בבאר שבע. הוא גם פירט כמה שילם ובכמה השביח כל נכס, וניכר היה כי הוא מרוצה מאוד מהשקעתו. "לא, לא קניתי דירות להשקעה", אמרתי. את השיחה הוא סיים עם אנקדוטה מעניינת: "את אחת הדירות קניתי ביום שבו שמעתי אותך ברדיו מדבר על בועת הנדל"ן. בכל זאת קניתי והרווחתי מאז הרבה מאוד", אמר המכר החביב.

נזכרתי בו השבוע כשהשיח הציבורי סביב יוזמת משרד האוצר להטיל מס על בעלי שלוש דירות ויותר התלהט. המכר שלי עובד באחת החברות הממשלתיות הגדולות בישראל. הוא מתפרנס היטב ויש לו קביעות בעבודה וביטחון כלכלי שמאפשר לו לבצע השקעות בדירות ולדעת שיהיה לו מהיכן לשלם אותן.

יש עוד רבים כמוהו בקרב רוכשי הדירות להשקעה בשנים האחרונות - בעלי הכנסה גבוהה וביטחון תעסוקתי. על פי נתוני האוצר, משקלם של משקי בית מרובי נכסים (שלוש דירות ויותר), שאחד מבני הזוג לפחות עובד במגזר הציבורי, הוא 26% - יותר ממשקלם בסך האוכלוסיה, 23%. משקלם של עובדי המערכת הפיננסית (שגם בה יש קביעות) מרובי הנכסים גבוה אף יותר - 6.6%, בשעה שהם מהווים רק 2.9% מסך העובדים. התועלת הכלכלית של קביעות כזו היא אדירה, לא רק במונחים של צבירת עושר, אלא גם במושגים של השקעה בבריאות ובחינוך של הדור הבא. ההבדל בין בעלי קביעות לאלה שאין להם ביטחון תעסוקתי הוא עצום, ומחולל פערים לדורות.

בהיעדר שוק עבודה שוויוני יותר, ראוי היה להטיל מס מיוחד על בעלי קביעות בעבודה, אבל קשה לראות איך מס כזה היה עובר ללא הורדת כל השאלטרים במדינה. לפיכך, מיסוי דירות להשקעה הוא סוג של מס על בעלי קביעות או יציבות תעסוקתית גבוהה. היינו מוותרים בקלות על המס הזה תמורת שוק עבודה שוויוני והוגן יותר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#