אפילו ווייז לא יעזור: זה מה שיקרה אם תקנו דירה במקום הזה - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אפילו ווייז לא יעזור: זה מה שיקרה אם תקנו דירה במקום הזה

קנו דירה - וקבלו במתנה פיגומים, רעש, חול ועומסי תנועה אינסופיים

40תגובות
שכונת רמת בית שמש
ליאור מזרחי

כפיר כהן, אשתו ובנם, שגרים בפתח תקוה, צפויים לעבור בדצמבר לדירה חדשה בשכונת פסגות אפק שבראש העין הסמוכה. בשנים הקרובות ייבנו שם כ-15 אלף יחידות דיור בבניינים גבוהים, שחלק קטן מהם כבר אוכלסו. עד המעבר הסתמכו כהן ואשתו על מכונית אחת, מפני שכהן יכול היה לנסוע בקלות, בתחבורה ציבורית, למקום עבודתו בלוד. לאחר שראו את תוכניות השכונה, שהציגו פתרונות תחבורה באזור, הם הניחו שיוכלו להמשיך כך, אבל באחרונה, לקראת המעבר, בדק כהן שוב את הדברים והבין שאין מנוס מקנייה של מכונית נוספת.

הוא לא היחיד: ברשתות החברתיות יש עדויות על עשרות מקרים דומים של רוכשי דירות בפסגות אפק, שבחישובים הכלכליים והלוגיסטיים שערכו הסתמכו על מכונית אחת, ורק כעת הבינו שיזדקקו לשתיים. "כשקנינו הבטיחו לנו פתרונות, שאטלים לתחנת הרכבת או דבר דומה, אבל אתה יודע איך זה אצלנו", אומר כהן. "ראש העין ידועה כעיר ללא תחבורה ציבורית, ולצערי זה כך גם בשכונה החדשה. קנינו מכונית בלית ברירה, אף שאני יודע שההוצאות הכבדות יהיו התיקונים במוסך".

כהן מתקומם על אמירתו של ראש מטה הדיור ויו"ר המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, אביגדור יצחקי, שלא משנה לו אם יש כבישים או תחבורה ציבורית, וצריך לבנות דירות חדשות גם במחיר של עובדים שייקחו שקי שינה למשרדים ויחזרו למשפחות ביום חמישי. "יש לי ילד, חיי זוגיות, משפחה", הוא אומר. "זה קצת מעליב לשמוע דבר כזה ממקבל החלטות בישראל. בונים כאן עיר חדשה. חבל שלא מטפלים בתשתיות אלא רק חושבים על איך לבנות ולבנות".

גם אריאל סוויצקי, שעובד בתל אביב, צפוי להיכנס בדצמבר הקרוב לדירה חדשה בפסגות אפק. בינתיים הוא מתגורר בדירה שכורה בשכונה הסמוכה, נווה אפק. לפני חודש קיבל מכונית חדשה מהעבודה, שעליה הוא משלם, וגם אשתו נוסעת במכונית. לדבריו, היה מעדיף לוותר על אחזקתן של שתי מכוניות. "ניסיתי להתנייד בתחבורה ציבורית, וזה לא היה קל", הוא מסביר. "הייתי יוצא ב-5:50, לפני הפקקים, אבל זה אוטובוס מאסף שעוצר בעשרות תחנות בדרך, ולקח לי בין 45 דקות לשעה להגיע למשרד. בדרך חזרה לקחתי רכבת, שכביכול מגיעה לראש העין, אבל התחנה נמצאת במרחק של כמה ק"מ מהעיר. אז כביכול יש אוטובוס שמסונכרן עם הרכבת, אבל במציאות זה לא באמת עובד. אם הרכבת מאחרת, לדוגמה, אז תיתקע לעוד 30-25 דקות, עד האוטובוס הבא. מאחר שבונים כל כך הרבה שכונות מגורים על מעט תשתיות של תחבורה ציבורית וכבישים, עובדים תקועים בדרכים שעות ארוכות ביום, מבזבזים את החיים במקום לעבוד ולהיות עם המשפחות. הפתרון של יצחקי, לא לראות את המשפחה מראשון עד חמישי, זה משהו שאני מעדיף לא לנסות".

שרי סלע, תושבת נווה אפק ולשעבר חברת מועצת עיריית ראש העין, ניסתה לפני כמה שנים לשנות את המציאות שמתארים שני התושבים החדשים של העיר. לדבריה, כבר ב-2011, כשמשרד הבינוי הוציא לדרך את תוכניות הבינוי בפסגות אפק, היא התריעה בפני ראש העיר דאז משה סיני ובפני בכירי מוסדות התכנון, שהשכונה הגדולה נבנית ללא תשתיות תחבורה ראויות. "מה שקרה הוא אבסורד שנובע מחוסר תכנון", אומרת סלע. "מכוניות פרטיות צובאות על תחנת הרכבת או תקועות בפקק, וכל היום רואים כאן אוטובוסים ריקים של חברת אפיקים. משרד התחבורה מממן את האוטובוסים האלה, הוא שופך כאן כסף על מערכת לא יעילה. האוטובוסים ריקים כי לא שווה לנסוע 18 דקות לתחנת הרכבת, ומפני שהאוטובוסים לא מסונכרנים עם הרכבת. לכן משפחות שקנו דירות בפסגות אופק קונות מכונית שנייה. גם היציאה מהעיר לכביש 444 היא פשוט אבסורד. איך אף אחד לא חשב להרחיב את הכביש לפני הבנייה המסיבית? איך יכול להיות שרק עכשיו המחלף נמצא על שולחן התכנון?"

הדברים שנגדם מתקוממים כהן וסוויצקי נאמרו בישיבת המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, שהתקיימה ביולי, ושאת תוכנה חשף נמרוד בוסו ב-TheMarker. בישיבה טען יצחקי שמדי שנה יש מחסור ב-10,000 יחידות דיור. הוא גם התייחס באופן ספציפי לכמה סוגיות תשתיות - כבישים, תחבורה ציבורית, חינוך ומים. "עכשיו אומרים לא, אבל פה...ושם אין גן ילדים מספיק. אז אני אומר לך שייקחו שק שינה בבוקר ביום ראשון, יגיעו לעבודה, יישנו על הרצפה ויחזרו ביום חמישי. זה לא מעניין אותי. אני לא אחכה לכבישים בשביל לבנות דירות. אני פשוט לא אחכה להם. כי אני לא יכול לעמוד בזה שלאנשים לא יהיה איפה לגור. גם אם הם עומדים שעתיים בתחבורה ציבורית". בהמשך דבריו התייחס יצחקי לתשתיות פיזיות: "עם כל הכבוד, לאיפה רשות המים הלכה? והטיהור השלישוני של המים (רמת טיהור גבוהה של מי שופכין; ש"ש)? אז הטיהור השלישוני של המים יחכה עד שקודם כל אנחנו נבנה דירות. כי כל הדברים האלה לא יכולים לעצור אותנו".

אביגדור יצחקי
מוטי מילרוד

לדבריו של יצחקי מצטרפת יוזמה חדשה של משרד האוצר, האחראי כיום על גופי התכנון, שלפיה אפשר יהיה לקדם בנייה חדשה למגורים ללא תנאים מקדימים שדורשות כיום הוועדות המחוזיות, כמו כבישים ומחלפים, מכוני טיהור שפכים ומוסדות ציבור. לפי היוזמה, תוקם ועדת משנה למועצה הארצית לתכנון ולבנייה, והיא תוסמך לבטל את התנאים המקדימים לבניית תשתיות, שקובעות הוועדות המחוזיות כתנאי לאישור תוכניות. יוזמה זו עומדת לעבור במסגרת חוק ההסדרים, שאושר בשבוע שעבר בישיבת ממשלה, וצפויה להיות מאושרת באופן סופי בעוד כמה חודשים. דברים אלה מעוררים ביקורת קשה מצד ארגון אדם טבע ודין, פורום 15 הערים הגדולות ושורה של ראשי ערים בשטחן נבנות שכונות מגורים גדולות, שהתכנון של רובן החל בממשלות קודמות.

"יש כאן ניסיון אבסורדי לבנות שכונות בלי תשתיות כמו ביוב. נחזור לימי המעברות", אמר ראש העיר פתח תקווה איציק ברוורמן, בסמוך לפרסום הדברים של יצחקי. ראש העיר ראש העין, שלום בן משה, אמר: "אם אני בונה בתים ואין להם את השירותים המינימליים הנדרשים, כמו כבישים, תחבורה ציבורית או מוסדות חינוך, אני עושה סיכול ממוקד לתושבים שלי - גם החדשים וגם הוותיקים. הם אלה שייפגעו וישלמו את המחיר על התכנון הגרוע. הם יבואו אלי בתלונות, לא אל יצחקי".

נראה שדבריו של יצחקי הם ביטוי קיצוני ומעט ציורי למדיניות של שר האוצר משה כחלון לבנות כמה שיותר דירות כדי להוריד את מחירי הדיור. בינתיים הניסיון הזה לא מתבטא בשטח: השבוע הראו נתוני השמאי הממשלתי שמחירי הדירות עלו ב–8% במהלך 12 החודשים האחרונים.

"הממשלה פועלת ומכניסה את היד לכיס כדי לפעול לפתרון משבר הדיור", אומרת האדריכלית ליאת איזקוב בן שטרית, המייעצת לעיריות בנושאי צפיפות ואורבניות. "הבעיה בפתרון המוצע שהוא מייצר דירות ולא דיור, ומתעלם מכך שאנשים בוחרים את הדירות שלהם לא רק לפי מפרט הדירה ושטחה, אלא לפי סביבת המגורים, מערכת החינוך, נגישות לשירותים ומקורות תעסוקה. ראשי הרשויות אינם צועקים סתם. הם מבינים היטב מה צריך כדי לקיים חיים עירוניים תקינים, ושפתרון משבר הדיור הוא משבר של סביבת מגורים, לא פחות ממשבר של דירות מגורים. אני נתקלת בעבודתי ברשויות מקומיות שמתמודדות עם בעיה כפולה: ממשלה שלוחצת לפתח מאות ואלפי יחידות דיור במיקומים בעייתיים ועל בסיס שלד עירוני וקישורים תנועתיים בעייתיים בלשון המעטה, כשבו בזמן יש בלב היישובים האלה מרקמים ותיקים מדורדרים במיקומים פנטסטיים שראשי הרשויות מעוניינים לחדש ולקדם בהם מלאי דיור עדכני ואיכותי, ואין להם האמצעים לעשות זאת, כי אין שם כדאיות כלכלית".

מנגד, ח"כ רחל עזריה (כולנו), שלפני היבחרה לכנסת היתה פעילה בארגון מגמה ירוקה, טוענת שהתשתיות ייבנו במקביל לבניית הדירות. "בפועל, בשטח, בונים את הדירות עם שטחי הציבור", היא אומרת. "עכשיו, לדוגמה, עומדים להעביר מהלך לאישור בניית 17 אלף כיתות לימוד לחמש שנים ברחבי ישראל, יחד עם הבנייה של השכונות. יצחקי פשוט שם את הדברים על השולחן. חייבים לבנות. הרבה מאוד שנים לא נבנו בישראל דירות, ויש פה דור שלם שזקוק לדירות. אפשר לספר הרבה סיפורים על דברים שתוכננו בעבר ונבנים בהווה, אבל אנחנו משנים את זה כעת. ראשי ערים מדברים על מעברות? לא יקרה".

יצחקי עצמו מבהיר את הדברים: "לא מדובר בתשתיות בתוך שכונות מגורים, אלא בתשתיות של כבישים ותחבורה שמחברות בין השכנים. אני לא רוצה שכונה בלי מדרכה, כביש, ביוב או מוסדות ציבור. נכון, בכל מקום במדינה סובלים מבעיות הפקקים, אז בגלל זה לא לבנות? מה אתה מציע?"

יחידות הדיור המתוכננות להיבנות בשנים הקרובות בערים הסמוכות לכביש 471 ו/או לכביש 5
הוד השרון - 10.000
רמת השרון - 6,000
פתח תקווה - 15,000
ראש העין - 17,000
גני תקווה - 6,000

שקודם ישפרו את תשתיות התחבורה.

יצחקי: "אתה צודק, אבל זה לא יוצא. לכן צריך לבנות את הדירות. חייבים לעבוד במקביל, ולא בטור, אחרת לא יהיו מספיק דירות".

מפלסים דרך בין ערימות חצץ

בהתאחדות הקבלנים, באופן מעט מפתיע, מתנגדים למהלך החדש שמקדם משרד האוצר, אף שהוא יאפשר בנייה מהירה יותר של דירות. "העמדה שלנו ברורה: קודם תשתיות, ואז מתחילים לבנות דירות", נמסר מההתאחדות. "כשקבלן עולה על הקרקע, עבודות התשתית כבר צריכות להיות בעיצומן".

בעיות התשתיות באות לידי ביטוי במיוחד בשכונות חדשות שנבנות מהיסוד, כמו פסגות אפק בראש העין. כיום נבנות השכונות ששווקו לפני כמה שנים, והאחראי על עבודות הפיתוח הוא עדיין משרד הבינוי והשיכון. "כשזוכים במרכז, תוך 60 או 90 יום צריך לשלם את הקרקע ואת כספי הפיתוח", מסבירה עופרה חדד, סמנכ"לית חברת הבנייה יורו ישראל, הבונה בפסגות אפק. "הכסף הזה שוכב במשרד הבינוי והשיכון, והוא זה שמחליט מתי הוא משתמש בו וכיצד. בהרבה מקרים אנחנו מאכלסים דירות כשיש מינימום פיתוח מים, חשמל, ביוב, גני ילדים. את הדיירים לא מעניין שזאת האחריות של משרד הבינוי והשיכון. הם רואים בנו את האשמים למחסור בתשתיות. בפסגות אפק אין עדיין פארקים וגנים, הכבישים עדיין בהקמה, ובתי ספר וגני ילדים - זה עוד רחוק. בשמונה בניינים בשכונה, שנבנו על ידי קבלנים אחרים, היה איחור של חצי שנה באכלוס ולא נתנו טופס 4 פשוט כי התשתיות - בעיקר ביוב, אבל גם חשמל - לא היו מוכנות בזמן".

מה שקורה בראש העין סביר יחסית. מי שנמצא במצב הרבה יותר גרוע הם תושבי שכונת רמת בית שמש ג', שנבנתה לפני כארבע שנים כאופציית דיור זולה למגזר החרדי. עד היום, שלוש או ארבע שנים לאחר שנכנסו לשם תושבים, התשתיות בשכונה לא הושלמו. אין מדרכות, כיכרות התנועה מלאות בחומרי בנייה, אמהות צעירות שהולכות עם עגלות נאלצות לפלס את דרכן בדרכי כורכר מלאות בחצץ, אבות וילדים חוצים את הכביש כאשר לידם ערימות אבנים וחומרים אחרים שמקומם באתרי בנייה.

עומס תנועה ביציאה מכביש 471 באזור סירקין
עופר וקנין

"אני מתנצל מראש אם השיחה תהיה קטועה", אומר לנו תושב המקום, אהוד פריס, אב לארבע בנות. "חלק מבעיות התשתיות הוא שאין תשתיות טובות של גולן טלקום וסלקום. אני צריך לשבת במקום מסוים בבית כדי שתהיה קליטה". ברקע אנחנו שומעים רעש מחריש אוזניים של טרקטורים, שלדבריו עובדים ללא הפסקה מ-7:00 עד הערב. "מקרה טרי מאתמול", מספר פריס, "רציתי לצאת עם בתי, תינוקת בת ארבעה חודשים, לגינה. יש רק גינה ציבורית אחת בשכונה, והיא מאוד מאוד עמוסה, אז הלכנו למרכז המסחרי, אף על פי שהוא נמצא במרחק של רבע שעה הליכה מהבית. מכיוון שאין מגרשי ספורט, הילדים משחקים שם בכדור. ישבתי עם הבת שלי, וכדור פגע בי, חמישה ס"מ מהראש שלה. אתה מבין איזה אסון היה יכול לקרות פה? מול הבית שלנו יש תחנת אוטובוס בלי קירוי, אתה עומד בשמש הקופחת ומחכה לאוטובוס בעמידה. הבת שלי, שצריכה להגיע לבית ספר ברמת בית שמש ב', מרחק של 5 דקות נסיעה, צריכה לנסוע 45 דקות באוטובוס מפוצץ כי תשתיות התחבורה הציבורית פה ממש גרועות. בבית ספר שלה התרגלו כבר שהתלמידות מרמת בית שמש ג' מאחרות ואפילו לא מעירים. פשוט כואב הלב. הבעיה הכי קשה שלנו היא שתושבי השכונה כבר התרגלו למצב הזה. אנחנו גרים במדבר, ופשוט התרגלנו. אני לא מאשים את ראש העיר, הוא עושה ככל יכולתו. רק משרד הבינוי והשיכון אשם. שילמנו כסף לפיתוח ומשרד הבינוי והשיכון לא ביצע".

הקבלן הלל יעקובסון, מבעלי חברת יסודות צור הבונה באזור בית שמש, מוסיף שלמרות הבנייה המסיבית בשכונות החרדיות בבית שמש, לא הורחב כביש מספר 38, המחבר את העיר לכביש מספר 1. מדי יום אפשר לשמוע את דיווחי התנועה מהכביש שרק כיום מתבצעות בחלק ממנו עבודות להרחבת הנתיבים. "הדיון הזה, על כך שעדיף שיהיה איפה לגור ואפשר להסתדר שעתיים בפקק, מאוד בעייתי", אומר יעקובסון. "ברגע שנותנים אישור לדחות את בניית התשתיות, זה קורה רק אחרי הרבה שנים. ברמת בית שמש ג' נאמר במפורש שלא משווקים דירות לפני שמרחיבים את כביש 38, אבל בגלל לחץ לשווק התעלמו מהתנאי הזה, התגברו עליו בכל מיני דרכים יצירתיות. ככה העמיסו עוד אלפי יחידות דיור על כביש שלא מסוגל לעמוד בעומס הזה".

"במוסדות התכנון לא 
סופרים אותנו"

גם בשכונת מורשה במזרח רמת השרון מכירים את הדרכים שבהן עוקפות הרשויות את התנאי להקמת מגדלים. מורשה היא שכונה יוצאת דופן בנוף הישראלי: מצד אחד שיכונים מתפוררים של שנות ה-50 ומצד שני בתים פרטיים, שקנו במשך השנים רוכשים מהמעמד הבינוני. דני אדמסקי, תושב השכונה, קנה ב-2001 דירה בבניין של 11 קומות ברחוב אלכסנדרוני, גובה שהיה אז יחסית חדש בשכונה ובעיר. לפני שקנה את הדירה הוא בדק את התוכניות, והתברר לו שתנאי להיתר הבנייה הוא בניית מחלף בצומת מורשה הסמוך, המחבר בין כביש 5 לכביש 4, כך שיהיה אפשר להיכנס לשכונה מהצירים הראשיים בנוחות. כשבירר בעירייה, הבטיחו לו שאוטוטו המחלף יוצא לדרך. מישהו ברמת השרון נתן את היתר הבנייה לבניינים, למרות ההוראה המפורשת בתוכנית, והבניינים נבנו. עתירה מינהלית שהגישו תושבי השכונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד העירייה לא צלחה, ובסופו של דבר המהלך אושר בדיעבד, תוך כדי הבטחה עמומה, באישור הוועדה המחוזית, שהבניינים הבאים ייבנו על סמך מתן פתרונות תחבורה. לאור השינויים המוצעים בחוק ההסדרים, לא מן הנמנע שגם הבטחה זו תתמסמס.

בינתיים לשכונה יש רק כניסה אחת, ממחלף הכפר הירוק, ולעתים לוקח חצי שעה להגיע מהכניסה לעיר עד לשכונה. עד לפני כעשור גם היציאה מהשכונה היתה משם, אך המצב השתפר במעט כאשר נסלל כביש צר המוציא את תושבי השכונה לכביש 5, בדרך הסמוכה למפעל תע"ש. על חורבות המפעל הזה צפויים לקום בעתיד עשרות אלפי יחידות דיור, בעשרות מגדלים.

בלי קשר לכך, תושבי שכונת מורשה מתמודדים בשנים האחרונות עם בניית גל מסיבי של מגדלים, חלקם הגדול בגובה של 30-20 קומות, למרות תשתיות תחבורה שלא משתפרות. חלק מהבניינים בבנייה ויאוכלסו בקרוב, חלק מתוכננים וקיבלו היתר לבנייה וחלק עדיין נמצאים במוסדות התכנון. ברחוב אילת, לדוגמה, עומדים לבנות שני בניינים במקום גינה עירונית ומאחוריה עומדים להוסיף חמישה בניינים במסגרת תוכנית פינוי־בינוי. הבעיה העיקרית, מציינים תושבים בשכונה, היא שבתוכניות פינוי־בינוי אין הגבלה על גובה הבנייה. לעתים, כמו שקורה ברחובות ירמיהו ובגין, יש תוכנית לעשות פינוי־בינוי על אף שמדובר בבניינים חדשים יחסית או בבתים פרטיים, דבר שלטענת התושבים מעיד על ניסיונה של העירייה לרצות קבלנים יותר מאשר רצון אמיתי להתחדשות עירונית. במקום אחר, במתחם אלקו הסמוך לכביש 5, התוכנית המקורית דיברה על הקמת מגדלים לטובת תעסוקה, אבל עכשיו משנים את התוכניות ומוספים מגדלי מגורים.

בנייה בפסגות אפק
עופר וקנין

אדמסקי מודאג לא רק מבעיות התחבורה שצפויות להחמיר, אלא גם מהאופן שבו יתחזקו את הבניינים. הוא משמש כיו"ר ועד הבית של חמישה בניינים ברחוב מגוריו, ולדבריו מתקשה עם איסוף דמי ועד הבית - 350 שקל בחודש. "משיחות שערכתי עם קבלנים שעובדים באזור, דמי ועד הבית יהיו 500 או 600 שקל בחודש", הוא אומר. "אנשים לא מודעים לזה. בבניינים גבוהים אין ברירה אלא לגבות ועד בית גבוה. אצלנו, לדוגמה, צריך לתחזק משאבות מים כדי לשמור על לחץ המים, מעבר לתחזוקת המעליות השופטת. באחרונה היינו חייבים לאסוף 50 אלף שקל כדי להתקין חיישנים במעליות. בעוד כמה שנים נצטרך לשפץ את הבניין, זאת הוצאה של מאות אלפי שקלים. בעתיד כל השכונה תהיה בניינים גבוהים. מישהו בכלל חשב על סוגיית התחזוקה?"

אדמסקי מוטרד כמובן גם מעניין התחבורה, כמו כל שאר תושבי השכונה. לדבריו, גם התחבורה הציבורית בעייתית. "לפני שנה יצא לי ולאשתי להיות חודש וחצי עם מכונית אחת. הייתי צריך להגיע לרמת גן, זה לקח לי שעה ורבע באוטובוס, מה שבמכונית לוקח חצי שעה ובשבת שמונה דקות. קווי האוטובוס ממורשה הם כולם מאספים שעושים טיולים בעיר. האמירה של יצחקי ממחישה את זה שבמוסדות התכנון פשוט לא סופרים את התושבים. את אף אחד לא מעניין איך אני יוצא בבוקר מהבית. לא משאירים שטחים ירוקים בשום מקום. מה יהיה עם הילדים שלנו בעוד 20 שנה?"

עתידה של מורשה צפוי להיות מוכרע בחודשים הקרובים, אם העירייה תאשר תוכנית מתאר, שבה ייקבעו הסוגיות של בנייה לגובה, כמו הבנייה ברחובות ירמיהו ובגין. סקר שפורסם השבוע ב-TheMarker מגלה ש-54% מתושבי העיר מתנגדים לתוכנית. "מכרו את מזרח רמת השרון לקבלנים", אומרת נעמי סער־חכים, חברה בוועד הפעולה במורשה. "תוכנית המתאר שעומדים לאשר היא בכייה לדורות, משום שהיא מקבעת את האי־שוויון בין מורשה לשאר העיר. אין שום סיבה להרוס בתים פרטיים או בתים חדשים יחסית, ולבנות במקומם רבי קומות. זה נעשה משיקולים לא מקצועיים, לא ברורים, ומצריך חקירה. גם במתחם אלקו המדיניות תמוהה: מדוע רוצים לשנות את התוכנית שאושרה רק ב-2009 ומכינים תוכנית חדשה למגורים ותעסוקה? בשביל מה צריך עוד מגדלים של 20 קומות למגורים, אחרי כל מה שכבר אושר? הרי גם ככה הכל עומד להיות פקוק וסתום. בונים כאן מעברות לגובה, ומי שיסבלו הם התושבים".

ירון בניטה, חבר אחר בוועד הפעולה, מצביע גם על הפער בתוכניות בין מורשה לבין שאר העיר. "במשך כל השנים מורשה קופחה ביחס לחלקים אחרים ברמת השרון", הוא אומר. "ההזנחה היום־יומית בולטת לעין, וזה בא לידי ביטוי גם ביחס של העירייה ושל ראש העיר לכל מה שקשור לתשתיות, בתי ספר, גנים ואפילו חזות הגינות. מורשה היא השכונה הגדולה ביותר בעיר, ולמרות זאת במשך עשרות שנים לא נבנתה בה תשתית רצינית של חינוך. חסר לפחות בית ספר יסודי אחד, ואין חטיבות ביניים ותיכון. כל מה שלא יעלה על הדעת שיאשרו ברמת השרון, כמו בנייה של מגדלים בני 24 קומות ומעלה ליד צמודי קרקע, מותר במורשה, ומכונה בצביעות התחדשות עירונית - כשזה למעשה הריסה של שכונה".

ראש העיר אבי גרובר דוחה את הטענות. לדבריו, אין בכוונתו לחתום על היתרי בנייה נוספים בשכונה, אלא אם אכלוס הפרויקטים החדשים יותנה ביצירת כניסה ויציאה מהשכונה לכביש 4. "ירשתי מראש העיר הקודם בנייה ביחס של ארבע דירות חדשות על כל דירה שתיהרס, בלי התייחסויות להשפעות סביבתיות, בניית בתי ספר ופתרונות תחבורה", הוא אומר. "אני עובד כדי לשנות איפה שאני רק יכול, כדי לשמור כמה שיותר על הצביון של רמת השרון".

לדברי גרובר, דאגותיהם של המתנגדים מוגזמות. "יש פה גורמים שמנסים להתסיס", הוא אומר, "יש חוקים במדינת ישראל, אתה לא הולך וסתם מאשר פרויקט. אם יבוא מהנדס ויגיד שיש בית שהוא מסוכן, נבחן כל תוכנית לגופה. הרווח של הקבלן לא יהיה שיקול מבחינתי. אני אישית לא הבאתי פרויקט ששונה במאפייניו ממה שקורה במערב העיר. כל הטענות לגבי אפליה של מזרח מול מערב הן סיסמאות. שלא יטיפו לי מוסר. אם הייתי שלם עם תוכנית המתאר, כבר הייתי מעמיד אותה להצבעה. לא עשיתי את זה, כי לא חשבתי שמה שקורה בתוכנית נכון. התוכנית עדיין לא מוכנה, זה יקרה רק בעוד חודשיים־שלושה".

"מה עם איכות החיים?"

בחזרה לפתח תקוה. עד לפני כמה שנים נחשבה סלילת כביש 471 לתקווה הגדולה של תושבי העיר וערים סמוכות, והם האמינו שהוא יקל על בעיית הפקקים ויוביל אותם בבטחה לכביש 6. ואולם את הכביש החדש מילאו עוד ועוד מכוניות מפרויקטים חדשים בעיר, וכיום הכביש פקוק מדי יום, גם באוגוסט - שבו ישראלים רבים נמצאים בחו"ל. כל זה קורה לפני בנייה מסיבית שעומדת להתרחש בשנים הקרובות בפתח תקוה ובערים אחרות באזור.

אחד המתחמים המרכזיים שעומדים להיבנות הוא 12 אלף יחידות דיור, ואולי אף 17 אלף, במקום מחנה סירקין של צה"ל, שיעבור בשנים הקרובות לקרית ההדרכה בנגב. לדברי משה פישר, יו"ר ועד הפעולה של התושבים באזור סירקין, הוא פגש את יצחקי בכנס לפני כמה חודשים והסביר לו את הבעיות באזור. "דיברתי אתו על הבעיה שעומדת להיות כאן, הוא אמר לי שיעמדו עוד חצי שעה בפקקים", אומר פישר. "כבר כיום תשתיות התחבורה של פתח תקוה והערים באזור קורסות, יש פקקים עצומים בכביש 471 ובכביש 5 בדרך למרכז גוש דן. זה עוד לפני שדיברנו על 17 אלף יחידות דיור בראש העין, 10,000 בהוד השרון ועוד אלפי יחידות דיור בגני תקווה ובקרית אונו. האנשים שיגורו בהן יתנקזו לאותם צירי תחבורה. אז נניח שמחיר הדירות יירד. מה עם איכות החיים? כמה אפשר להיות בפקקים? מטורף מה שהולך להיות כאן בעתיד הלא מאוד רחוק".

פישר לא סומך על ראש העיר שלו, ברוורמן, בנוגע למספר יחידות הדיור שייבנו בסופו של דבר על חורבות מחנה סירקין. "אנחנו מברכים על העמדה שלו", הוא אומר. "מצד שני, הוא לא צועק מספיק חזק. צריך גם להבין שלעירייה יש תמריץ כלכלי לבנות יותר, כי על כל יחידות דיור שתיבנה בסירקין, היא מקבלת סכום כסף נכבד. מה היה מזיק לעיר הזו, שבנתה כל כך הרבה, לבנות רק 4,000 יחידות דיור ולהקים פארק גדול במקום מחנה סירקין? למה שלא יהיה קצת ירוק בעיניים?"

שלמה גלנץ, תושב שכונת הדר גנים, מוסיף שכבר כיום מצב התנועה בתוך פתח תקוה בלתי נסבל. "נבנו בעיר שכונות צפופות בבנייה רוויה - אם המושבות, הדר גנים, נווה גן, כפר גנים - אבל לא הרחיבו את התשתיות התחבורתיות בהיקף המתאים", הוא אומר. "בגלל זה, כשאתה יוצא בשעות הסעת הילדים למוסדות החינוך, אתה מגלה שיש עומס רב בתוך השכונות. לוקח 15 או 20 דקות לצאת מהשכונה. אנשים שרוכבים באופניים או הולכים ברגל מגיעים יותר מהר ליציאה מהשכונה. אחרי זה, ממתינים לנהגים הכבישים הבין־עירוניים שאמורים להקל את העומס, גם שם נעמדים בפקקים. אם אני בבוקר רוצה להגיע למתחם הבורסה ברמת גן, זה ייקח לי לפחות 50 דקות".

"תאמין לי, גם אני נוסע בכביש 471 לפעמים, ואני יודע כמה תושבי פתח תקוה תקועים", אומר יצחקי. "ברוורמן מדבר על מעברות. בפתח תקוה יש שכונות כמו יוספטל, אחדות, שערייה, עמישב, איך הוא לא מפתח אותן? הוא צריך לפנות מעברות שקיימות אצלו בעיר. קודם כל שיסדר ויעשה התחדשות עירונית בשכונות שיש לו, ולא יתעסק בענייני תחבורה".

בין ברוורמן ליצחקי, כלומר בין פתח תקוה למדינה, ניטש בימים אלה ויכוח סביב השאלה כמה יחידות דיור ייבנו במתחם סירקין לאחר פינוי המחנה. ברוורמן מבטיח שהוא יילחם עבור התושבים למציאת פתרונות תחבורה לפני שייבנה מתחם סירקין, אך מסרב לומר באיזה היקף בנייה הוא יתמוך. "זאת אמירה מטופשת להגיד שיש לנו אינטרס בהגדלת הדיור בסירקין", הוא אומר. "כרגע אני לא רוצה אף יחידה עד שיהיו פתרונות תחבורה. כשיהיו פתרונות - אני ארצה פחות ממה שהמדינה רוצה. יצחקי זורה חול בעיניים. את הקרקעות בסירקין אני צריך כדי שיהיו קרקעות משלימות לפיתוח מוסדות ציבור עבור השכונות הוותיקות, אבל המדינה רוצה למכור את הקרקע הזו ביוקר, לכל המרבה במחיר. לפי ההיגיון של יצחקי על שקי שינה בעבודה, אז גם לא צריך דירות - אפשר להקים מאהלים ליד מקומות העבודה. אני מתפלא שאין עוד אנשים שזועקים זעקה גדולה על מה שקורה כאן בתחום תשתיות התחבורה".

"צריכים לעשות דברים במקביל"

בצד השני של כביש גהה, ברמת גן, תושבי שכונת נווה יהושע מכירים את המציאות של פקקים עמוסים ביציאה ובכניסה מהשכונה. קרבתה של השכונה למחלף אלוף שדה שמוביל לכביש מספר 4 היא עניין מתעתע: מרחק של מאות מטרים בלבד, אבל בבוקר, כשרוצים לצאת מהשכונה, זה יכול לקחת גם חצי שעה. המצב קצת השתפר לאחר שהפכו כביש מרכזי בשכונה לחד־סטרי, אך היה זה שיפור מינורי בלבד ולו בשל העובדה שמדובר ברחוב נווה יהושע הצר. בינתיים, מגדלים ממשיכים להיבנות או להתקדם בשלבי התכנון. "בוקר, ערב, תמיד יש פקקים", אומר אלעד צור, פעיל חברתי ברמת-גן, המזוהה עם האופוזיציה בעיר. "זה רק יחמיר, בגלל תוכניות להוספת מגדלים בשכונה. ראש העיר ישראל זינגר הבטיח להרגיע עם הבנייה המסיבית, אבל הבטחות לחוד ומציאות לחוד".

"בנווה יהושע, ביסודה, היו בין 400 ל-500 דירות", מוסיף תושב השכונה דודו גת. "כל זה משתנה ממש עכשיו: מגדל אחד כבר קיים, ארבעה בשלבי בנייה ועוד שישה בשלבי תכנון שונים. הבניינים האלה הם בסביבות 25 קומות. הולכים לשלש את מספר יחידות הדיור בשכונה, על אותן תשתיות, באותם רחובות. זה הולך להיות צפוף מאוד, השכונה תהיה משותקת. מדברים כבר יותר מ-15 שנה, אם לא יותר, על בניית יציאה מנווה יהושע לכיוון כפר אז"ר, אבל זה לא קורה".

אביבית נמרודי, סגנית ראש העיר ויו"ר המועצה לתכנון והבנייה, דוחה את הדברים. "גם אם אני חתומה על היתרי הבנייה, רוב הדברים נקבעו בתקופת ראש העיר הקודם, צבי בר. אני לא יכולה לבוא ולעצור את זה. אבל אנחנו פועלים בשכונה. בנובמבר ירחיבו את רחוב נווה יהושע, בזכות הפקעות קרקע מתושבים, תהליך שאנחנו עובדים עליו יותר משנה. השלב שאחרי, בעוד חמש שנים בערך, יהיה הקמת גשר בין השכונה לכפר אז"ר. אז נכון שזה לא יקרה מחר בבוקר, אבל אנחנו עושים. אני מאמינה שצריכים לעשות דברים במקביל".

ממשרד הבינוי והשיכון נמסר בתגובה: "ככלל, משרד הבינוי והשיכון משווק קרקעות לקבלנים עם לוחות זמנים ברורים לביצוע התשתיות. עם זאת, המשרד אינו אחראי לתאריכי האכלוס שאליהם מתחייבים הקבלנים לרוכשים. באשר לרמת בית שמש ג', היות שאכלוס השכונה כפוף לאישור הרשות המקומית, הניתן לאחר בדיקת תקינות התשתיות, לא תאוכלס שכונה החסרה את התשתיות הראויות. כמו כן, בשכונה זו חל עיכוב קל בהשלמת שטחים ציבוריים פתוחים בעקבות שנת השמיטה, שבה לא בוצעו עבודות גינון. בנוסף, נבהיר כי גני הילדים והתחבורה הציבורית אינם תחת אחריות משרד הבינוי והשיכון. באשר לשכונת פסגות אפק בראש העין, לא ידוע לנו על דחיית אכלוס בגלל תשתיות".

ממשרד התחבורה נמסר בתגובה: "משרד התחבורה מפתח בימים אלה מערכות הסעת המונים בגוש דן ורשת של כבישים ונתיבים מהירים, שאמורים לתת מענה הולם לתכניות הבינוי העתידיות של המטרופולין.

"משרד התחבורה מכשיר מערך של למעלה מ- 300 ק"מ של צירי העדפה בתחום העירוני והבינעירוני. תכניות אלה כוללות גם רשת יעילה של תחבורה ציבורית בראש העין והסביבה, שתיתן מענה לתכניות הבינוי העתידיות בעיר".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#