"אמא, כואבת לי הבטן": לא תאמינו כמה קל להכניס חיידקים לאוכל שלנו - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"אמא, כואבת לי הבטן": לא תאמינו כמה קל להכניס חיידקים לאוכל שלנו

בין סלמונלה, ליסטריה והיסטריה: כמה מוצרים מורדים מדי שנה מהמדפים בגלל חשש לחיידקים? מי מפקח על איכות המוצר ולמה הגברת הפיקוח על ייצור מקומי תגרום לעליית מחירים? איך בדיוק מגיעים החיידקים לצלחת שלנו וכמה נזק נגרם לחברות שכשלו?

2תגובות
איור זיהום באוכל
איור: ליאו אטלמן

ביום שני השבוע הגיעה הפאניקה בענף המזון לשיא חדש. תקלה בגלגל שיניים במפעל של מטרנה הובילה להפסקת הייצור של תחליף החלב מסוג אקסטרה קר של החברה. חסרונו של המוצר על מדפי החנויות עורר חשדות בקרב צרכנים כי החברה הפסיקה את הייצור או משכה את המוצרים מהחנויות בעקבות בעיה תברואתית.

עדויות של אימהות על תינוקות שצרכו מטרנה והחלו לשלשל דווקא בתקופה הזאת, עוררו פחד מזיהום במקום הרגיש ביותר - מזונם של עוללים שאך נולדו. על רקע שרשרת התקלות שהציגו חברות גדולות בענף המזון הישראלי בשבועות האחרונים, התקשורת והצרכנים התקשו לקבל את העובדה כי מדובר בתקלה מכנית בלבד, וכפי שהודיעה מנכ"לית החברה, "אין בעיה בקטריאלית במוצרים".

הסטטיסטיקה מעידה כי בממוצע, כ-100 מוצרים מוחזרים בכל שנה על ידי יצרניות המזון הישראליות בשל פגמים (ריקול). לעומת זאת, מספר התקלות הנסגרות לפני שהמוצרים יצאו מהמפעל ואינן מדווחות גדול בעשרות אחוזים. כפי שהעיד באוזנינו יצרן מזון גדול - אף יצרן לא רוצה ולא מחויב לדווח על תקלות המתרחשות בתוך המפעל. ואולם הביקורת הציבורית והפגיעה התדמיתית ביצרניות המזון הובילו אותן לשנות את הטון — ובשבועות האחרונים קצב הריקולים שלהן גדל משמעותית.

את הגל החלה יוניליוור - יצרנית ומשווקת הקורנפלקס הגדולה בישראל - שבסוף יולי עצרה את השיווק של מאות טונות של קורנפלקס בגלל זיהום סלמונלה שהתגלה בהן. אם לא די בצורך להשמיד הררי קורנפלקס, יוניליוור הסתבכה כאשר למרות הכרזותיה כי המוצרים הנגועים לא יצאו מהמפעל - התברר כי חלק מהאריזות המזוהמות הגיעו לחנויות, ולקוחות שניזונו מהן התלוננו על שלשולים. בשבוע השני של אוגוסט החל הגל להתגבר: סופר־פארם הודיעה כי היא אוספת חזרה מוצרי גרנולה של לייף שנמכרו בחנויותיה, בעקבות עש המזון שהתגלה בהם; יצרנית הצ'יפס הקפוא מילוטל הודיעה כי היא מצאה חיידקי ליסטריה בחלק ממוצרי הצ'יפס הקפוא שלה והחלה גם היא לאסוף את האריזות חזרה; זוגלובק הודתה כי גם היא גילתה חיידקי ליסטריה באזור הייצור של ההמבורגר צלוי בלחמנייה שלה.

אייל טואג

אבל המכה הגדולה הגיעה מכיוון הסלטים. ב-11 באוגוסט עצר משרד הבריאות את השיווק במפעל הטחינה הנסיך והחליט להתלות את רישיון היצרן שלו עד להודעה חדשה. 10 ימים קודם לכן גילתה בדיקה של חברת שטראוס חיידקי סלמונלה בטחינה שהגיעה אליה ממפעל הנסיך - טחינה המשמשת חומר גלם לסלטים שהיא מייצרת. גם בדיקה של סלטי צבר העלתה תוצאות דומות, ובסופו של דבר כ-120 טונות של טחינה הוחזרו למפעל הנסיך בעילבון שבגליל, והוטמנו באתרי פסולת במהלך השבוע.

מי שחשב שהגל נרגע נאלץ להתמודד שלשום עם הוראה של משרד הבריאות להוריד מהמדפים גם את מוצרי החלבה של חברת בארכה בעקבות ביקורת במפעל החברה. במקביל, משרד הבריאות דיווח על חשש לליסטריה בסלמון הקפוא של סלטי מיקי.

אזרחי ישראל המשיכו בשבועות האחרונים להיפגע מתאונות דרכים, להידבק בזיהומים בבתי החולים הצפופים, לנשום את זיהום האוויר באזור הקריות - ולסבול מעוד מגוון גדול של גורמים המאיימים על חייהם הרבה יותר. ואולם האפשרות של זיהום שחדר למוצרי המזון התעשייתיים שהם צורכים באופן יומיומי הטרידה אותם אולי יותר מכל דבר אחר.

ההיסטריה: מה לא מספרים לנו?

מרבית היצרנים בתעשייה שאליהם פנינו השבוע בניסיון לאסוף מידע על תהליכי בקרת האיכות והתברואה בענף ייצור המזון הישראלי סירבו לדבר, בתקווה להתרחק כמו מאש מכל אפשרות ששמם ייקשר בפרשה. חברות שפנינו אליהן, דוגמת יוניליוור, הנסיך ושטראוס, בבקשה לאפשר לנו לבקר ולראות את פס הייצור במפעלים שלהן סירבו לכך. גם רבים מהאנשים האמונים על אבטחת האיכות והתברואה של המזון שאנו צורכים חששו לדבר. אלה שכן הסכימו להתייחס לאירועים נקרעו בין הרצון להרגיע את הציבור לבין העובדה שבשטח, הצרכן הישראלי יכול רק לסמוך על רצונו הטוב של יצרן המזון הישראלי בנוגע למזון שהוא צורך.

"המגמה שהתחילה במודעות לתזונה ממשיכה כעת במודעות לתברואה. אני מקבל באופן קבוע הרבה פניות של אנשים שקיבלו הרעלות מזון - ורוצים לבדוק את המקור שלהן. אנשים מגיעים עם שאריות סלטים - קופסת טחינה פתוחה וכדומה שהם חוששים לגביה", אומר עמרי גור, טכנולוג מזון מחברת ביופוד. "הגיעו אלי עם עופות אורגניים או לא אורגניים, שכולם נמצאו מזוהמים. הבעיה היא שקשה לזהות את המקור. הרי רובנו אוכלים שלוש פעמים ביום, ובכל פעם במקום אחר, וכשחיידק נכנס לגוף שלנו, הרבה פעמים הוא דוגר ולפעמים רק אחרי שלושה־ארבעה ימים אתה יודע שאכלת מזון לא טוב. בדיעבד אתה לא יכול לדעת מאיפה החיידק הגיע".

מזון לתינוקות
מוטי מילרוד

האירועים של השבועות האחרונים הזכירו גם את הריכוזיות בשוק המזון הישראלי - ואת העובדה שזו יכולה להביא לכך שגלי ההדף מזיהום מסוג אחד יכולים להתפשט ברחבי הענף. צרכנים שניסו להתחמק מצריכת דגני בוקר של יוניליוור נאלצו להתמודד עם העובדה שקרוב ל-60% מדגני הבוקר בישראל שייכים לחברה (המחזיקה במותג תלמה). גם הזיהום שנתגלה בטחינה הנסיך הביא לכך שכל יצרני החומוס התעשייתי בישראל הצורכים ממנה את חומר הגלם נפלו בזה אחר זה כמו אבני דומינו. לבסוף, ברגע שיוניליוור נכנסה לקרב האשמות מול חברת לוגיסטיקר, המספקת לה שירותי לוגיסטיקה, סביב השאלה מי אחראי להפצת המשטחים הנגועים של החברה שבכל זאת הגיעו לחנויות - נאלצו הצרכנים להתמודד גם עם העובדה שלוגיסטיקר מעניקה משירותיה ליצרנים רבים במשק, שלא מעוניינים להעסיק בעצמם מחסנאים ומעדיפים להשתמש במיקור חוץ להפצת המוצרים.

"צריך להבין כי הציבור יודע מכל זה מכיוון שזה קרה ליוניליוור. אם זה היה קורה ליצרן קטן, סביר להניח שהציבור והיצרן עצמו לא היו יודעים על כך. כל החברות הגדולות משקיעות המון משאבים בבקרת איכות, בבטיחות מזון ובבטיחות המוצר - כי אירוע כזה יכול למוטט חברה", אומר דודו וייסמן, בעליו לשעבר של מפעל ייצור הקורנפלקס תירפז, העובד כיום אצל יצרנית הדגנים בטר דיפרנס.

לדבריו, "מה שראינו בשבועיים האחרונים זה תסריט אפוקליפטי עבור חברות. כשאירוע כזה קורה כל הזרקורים מופנים לתעשייה, ובסוף יוצרים פאניקה בציבור, והוא כבר לא יודע מה לקנות. אבל אולי אנו מסתובבים הרבה זמן עם התופעות האלה ואף אחד לא מת? יש בעיות גדולות יותר במדינה מהסלמונלה, אבל אירועים כמו אלה, שבמסגרתם מדברים ומפחידים את הציבור, יכולים למוטט את המפעל של תלמה בערד שמעסיק 200-300 איש שיילכו הביתה - ואז אתה סוגר את ערד".

רשימת הריקולים בתקופה האחרונה

"גורמים שמתעוררים כי המודעות לנושא עלתה בשבועות האחרונים פונים אלי עכשיו", אומר גיל כדורי, טכנולוג מזון בכיר ויועץ ליצרני מזון. "מי שמייצר חומוס וטחינה פונה ושואל מה בטוח ומה לא. תקלות תמיד קורות. השבוע, למשל, לקחתי דוגמאות של כריכים במכונה אוטומטית וגיליתי בעיות. אם זה לא סלמונלה זה יכול להיות זיהום אחר. בקורנפלקס ובמוצרים יבשים כמו טחינה זה יותר נדיר, אבל הנה, זה קרה".

כדורי מוסיף כי "היצרנים הגדולים בודקים את עצמם ברמה גבוהה יותר ממה שדורשים תקני משרד הבריאות. הם עובדים עם מערכת אבטחת איכות מסודרת. כמו בכל תחום יכולות להיות פרצות, אבל אני חושב שנוצרה לא בצדק תחושה כאילו הכל פרוץ ואין הגנה. צריך לבדוק ולתחקר איך מגיע זיהום למוצר הסופי, אבל בסופו של דבר - אף אחד לא מת ולא קרה לאף אחד כלום, וגם כשקרה משהו לא נראה שאנשים נפגעו באופן קבוע. מה שכן נפגע זה הכיס של החברות, שכעת ישקיעו יותר בעניין הזה".

החיידקים: מאיפה הם מגיעים?

גם אם רק מעט ישראלים סבלו משלשולים בשבועיים האחרונים, כשמנסים להבין את סוגי הזיהומים שנחשפנו לשמותיהם בתקופה זו קשה שלא לחוש אי־נוחות. תחת השם הגנרי "סלמונלה" מסתתרים אלפי זנים של חיידקים הגורמים לתופעות לוואי שונות בקרב בני אדם. חלקם יכולים לגרום לשלשול קצר טווח, וחלקם מביאים עמם קלקול קיבה המוגדר כמחלה של ממש. במקרה הקיצוני יכולה הסלמונלה לגרום לטיפוס הבטן. באפריקה גורמים חיידקי הסלמונלה למוות של מיליוני בני אדם. בישראל לא נרשמו מקרים חריפים כאלה בשנים האחרונות.

אבישג שאר ישוב

גם ליסטריה מגלמת בתוכה סדרה של חיידקים הגורמים לבעיות מעיים. נשים בהריון רגישות אליהם במיוחד. לעומת שני אלה, עש המזון אינו חיידק אלא חרק המתרבה בתוך מזון יבש דוגמת קטניות, אם הוא נשמר זמן רב מדי. עש המזון מהווה בעיקר פגע אסתטי.

כל אחד מהחיידקים האלה מתפתח בתנאים אחרים. הליסטריה מקושרת למקורות מים: במקום שבו יש מים קיימת סבירות גבוהה יותר להימצאותה של ליסטריה. החיידק הזה גם אוהב מקומות קרים, לא מתרשם מהקפאה ומקורו בדרך כלל בחומרי גלם המגיעים מהאדמה, משמע ירקות. הסלמונלה, לעומתה, מגיעה מעולם החי, מקושרת בעיקר לתעשיית העוף והביצים, והתפתחותה נבלמת בהקפאה.

בכל המקרים חימום בטמפרטורות גבוהות יביא להשמדת החיידקים. העובדה הזאת הפכה את הימצאותם של חיידקי הסלמונלה בקורנפלקס של יוניליוור בתחילת החודש לתעלומה. שיטת הייצור של הקורנפלקס מתחילה ב"אקסטרודר" - מתקן שבו מתערבבים הקמחים, הסוכרים והתוספים הנוספים המרכיבים את המוצר לעיסה הנדחסת דרך מסננת ויוצאת ממנה ברצועות ארוכות. הרצועות האלה נחתכות לשבבי הקורנפלקס, המועברים לזוג מכבשים הלוחצים את החתיכות ומכניסים אותם לקלייה - שאמורה להיעשות בטמפרטורה שהורגת את החיידקים.

אם אכן כך קרה בתהליך הייצור, הזיהום היה יכול להתרחש במהלך הקירור של הפתיתים או אריזתם. בתעשייה העריכו השבוע כי ההסתברות ששקיות האריזה עצמן היו מזוהמות היא אפסית, משום שגם השקיות מנופחות ומחוממות. לפיכך, מקור הזיהום עשוי היה להיות בתהליך הקירור של הקורנפלקס - לפני שהוא נארז.

גם במקרה של טחינה הנסיך, הימצאות הסלמונלה אינה טריוויאלית משום שהטחינה עשויה מ-100% שומשום - ללא מעורבות ביצים בתהליך הכנתה. בכירים בתעשיית המזון העריכו השבוע כי במקרה של טחינה הנסיך, הזיהום הוא זיהום ראשוני - כזה שחודר למפעל עם אחד מחומרי הגלם - והמקרה של יוניליוור מוגדר כזיהום משני. כפי שמגדיר זאת בכיר לשעבר בתעשיית המזון, "בזיהום ראשוני מספיק שלקחת שק מלח, סוכר או חומר גלם שעמד במחסן. ציפורים לשלשו עליו מבחוץ, ואז הכנסת את השק לאולם הייצור ולא נזהרת מספיק ושפכת אותו במקום לא טוב, או שהנחת אותו על משטח עבודה שעליו יעבור אחר כך מזון. זיהום משני נובע ממקרה שבו פועל לא רחץ ידיים ונגע במשהו, או שלא ניקו קו ייצור כמו שצריך ויש עליו פטריות וחיידקים".

במפעל הנסיך גרסו כי הזיהום נבע מצינור מילוי בקו התעשייתי של החברה, שבאמצעותו ממולאים שקי הענק של הטחינה המסופקים ליצרנים כמו שטראוס. בנוסף, מעריכים בנסיך, צינור שהוחלף במפעלי החברה לא היה נקי לאחר שעובד נגע בו בידיים מלוכלכות.

לול במושב אביבים, שבגבול הצפון
עופר וקנין

"ליסטריה וסלמונלה יכולים להגיע גם ממלגזה לא נקייה, מים עומדים או סמרטוט שהשאירו במקום לא נכון. במפעלי טחינה, לא בטוח שהחום שבו עושים את הטחינה בתהליך מיצוי הגרעינים מספיק גבוה כדי להרוג חיידקי סלמונלה - אם אלה נמצאים בחומר הגלם", אומר כדורי. "מפעל טחינה הוא גם מפעל ללא מים, כלומר מפעל שבו אתה לא יכול לשפוך מים על פס הייצור כדי לנקות אותו כי בתהליך ייצור הטחינה דווקא מים יביאו לזיהום. זה מפעל שבו אתה מעדיף לעבוד ביבש - בניגוד לרוב המפעלים. במקרה הזה הניקוי נהפך למורכב יותר", הוא מוסיף.

מילי שוקרון מחברת איסולב, הבונה מערכות אבטחה אצל יצרני מזון, מספרת כי "יש הרבה פאניקה באירועים הנוכחיים, אבל להרבה ממפעלי המזון אין אפילו טכנולוג מזון, וזה ניכר בפעילות שלהם. הזיהומים יכולים להגיע מתנאי תברואה לא נאותים, מהיעדר ניקיון ותשתיות או מחומרי גלם שמקורם מן החי, כמו מוצרי חלב, ביצים ובשר. במקרה של החיידק אי קולי - מדובר בזיהום צואתי שיכול להגיע מכך שעובדים לא שטפו את הידיים. אני, למשל, דואגת לעשות לעובדים במפעלים הדרכות מסודרות הקשורות להיגיינה אישית".

מערכת בקרת המזון: כמה היא עולה ומי באמת מפקח?

מי אמור, אם כך, להשגיח שיונים לא מפזרות צואה במחסנים, שפס הייצור נקי ושהעובדים שומרים על ניקיון אישי? המשבר הנוכחי חשף שוב את העובדה שהאחראי הכמעט יחיד לכך הוא יצרן המזון עצמו. מבחינת משרד הבריאות, פעילות ייצור מזון בישראל טעונה בקבלת רישיון יצרן ורישיון לניהול עסק. מעבר לחובות האלה, היצרן יכול להחליט לעמוד באחד מהתקנים הרלוונטיים לתעשייה באופן וולונטרי (ראו תרשים). כדי לקבל את רישיון היצרן, בעל העסק צריך להגיש תוכניות סניטריות ולעמוד בביקורת תברואתית טכנולוגית. ההנחיות של משרד הבריאות מפורטות ומתייחסות לפרמטרים כגון מערכות הביוב והניקוז, איכות המים, התנהלות העובדים והפרדת חומרי הגלם. משרד הבריאות גם שומר לעצמו את הזכות לעשות ביקורות במפעלים. ואולם בפועל, לאחר קבלת הרישיון האחריות על הפיקוח ועל כך שהתנאים נשמרים היא על היצרן.

"בתקנות של משרד הבריאות יש הרבה חורים. לעתים הן מכוונות לתוצאה הנדרשת, אבל לא מסבירות איך להגיע אליה. לפעמים על אותו אירוע באותו מחוז מפקח אחד יכול לומר 'זה צריך ללכת שמאלה', והשני - 'זה צריך ללכת ימינה', או שמפקח אחד במשרד הוא מחמיר יותר בביקורת שלו והאחר גמיש יותר, ובכל מקרה הוא לא יבוא לעשות ביקורת לעתים תכופות. בדרך כלל הוא בא לפני חידוש רישיון היצרן, ואז לקראת הביקור מנקים יותר", אומר משה בירן, מנכ"ל חברת בימופוד העוסק באבטחת איכות בחברות מזון.

"הבדיקות הן מדגמיות. אין תקן שאומר כמה בדיקות היצרן צריך לעשות. גם אין גוף שמפקח על הנושא", אומרת שוקרון. "מהניסיון שלי, בדרך כלל החברות הגדולות בודקות לגבי כל מוצר אם הוא נקי. היצרנים הקטנים או הבינוניים יכולים לעשות גם בדיקה מדגמית אחת בחודש לכל המוצרים. היה רצוי שלכל מפעל מזון תהיה תוכנית שנתית וכל מוצר יעבור בדיקות פעמים־שלוש בשנה. אולי צריך להגדיר את כמות הבדיקות בחוק, אבל עבור חלק מהמפעלים זה יקשה על הייצור ועשוי לפגוע ברווח. יש מפעלים קטנים המונים שבעה־שמונה עובדים, שאם אתה מעמיס עליהם כל כך הרבה בדיקות הם לא שורדים. אלה מפעלים בלי מערכת בקרת איכות, שלא שולחים למעבדה את המוצרים שלהם, ומשרד הבריאות מגיע אליהם בתדירות נמוכה".

"להעסיק עוד טכנולוג מזון זה לשלם עוד עשרות אלפי שקלים, וכיום יצרנים רוצים להימנע מכך. החסכנות במפעלים קטנים רבה יותר. מאידך, בעל הבית נמצא במקום ומשגיח מקרוב על הייצור - וזה מחפה על כך לפעמים", אומר כדורי.

"כיום היצרנים הקטנים גם כך נעלמים, ואלה שמחזיקים מעמד נקנים על ידי מערכת גדולה יותר. יש יותר יבואנים קטנים. אני רואה בסופרמרקטים פסטות מטורקיה וסרדינים וקוסקוס ממרוקו. המון מוצרים מיבוא, שלך תדע מהיכן הוא הגיע - וזה לפני שמדברים על המוצרים המסוכנים יותר, מוצרי בשר למיניהם שבהם יש סכנות גדולות יותר מקורנפלקס", אומר על כך וייסמן.

"מארה"ב ומבריטניה בטוח יותר לייבא מזון, אך ממדינות אחרות או ממפעלים נידחים במדינות מסודרות זה יותר מסוכן. זה הסיפור של "רפורמת הקורנפלקס", שבאה להקל על הביורוקרטיה וכביכול מטילה את האחריות לביקורת האיכות על מי שמייבא את הסחורה. ואולם ליבואנים אין מוטיבציה לפקח על הסחורה כמו שצריך. לרוב מערכות הבקרה אצל יבואני המזון פחות מפותחות ומתוחכמות מהמערכות במפעלים שמייצרים מזון. מפעל יכול לפתח ידע, אבל חברה מסחרית שמייבאת - מה היא יודעת על קווי ייצור, על מה יכול לקלקל את המוצר?" מוסיף ויסמן, ומצביע בדבריו על העובדה שאם החששות של השבועות האחרונים התעוררו סביב טיב המזון של היצרנים הישראלים - הרי שיש מי שטוען שמצב הפיקוח גרוע אפילו יותר כשמדובר במזון מיובא, שאיש לא יודע מה מתרחש במפעל המייצר אותו מעבר לים.

אייל טואג

יצרן מזון ישראלי מוסיף כי "מדברים כעת על רעיון שלפיו מפעלים בישראל יצטרכו לדווח למשרד הבריאות על תקלות בקו הייצור שלהם - גם אם הן נפתרו. אבל ברור שאף יבואן ישראלי לא יקבל מהיצרן בחו"ל מידע על תקלות שקרו בחו"ל בקו הייצור שלו. זו דוגמה למצב שבו אם תשדרג את הסטנדרטים של התעשייה הישראלית, תקל על התעשייה העולמית להתחרות בה".

יצרן מזון בינוני עמו דיברנו העריך השבוע כי מפעל מזון המעסיק 30 עובדים, בדרך כלל ישכור במקביל שניים־שלושה אנשים שעוסקים בבקרת איכות וישקיע בכך 3%-5% מהעלויות השוטפות שלו.

עלויות אבטחת האיכות לא נגמרות. הן מתבטאות בהעסקת טכנולוג מזון, שצריך להיצמד לפס הייצור, לעבור במפעל, לבדוק את הרמה התברואתית שבו ולוודא שהרופאים עושים הדרכות על היגיינה. המשכורת הממוצעת של טכנולוג מזון היא 11-10 אלף שקל בחודש, ועלות המועסקים בבקרת איכות היא דומה.

תשלומים נוספים יוצאים למבדקים חיצוניים כדי לעמוד בתקנים. ובתשלום למעבדות על הבדיקות שהן עושות. "לכל מעבדה יש את המחירים שלה", אומרת שוקרון. "התשלום על בדיקה של כל חיידק הוא עשרות שקלים בודדים, אבל בסוף מפעל קטן מגיע לכמה מאות שקלים לבדיקה, ובסך הכל לעשרות אלפי שקלים בשנה".

כמות הבדיקות משמעותית. העובדה שהמשבר של השבועות האחרונים הגיע גם לסלטי שמיר עשויה לנבוע מכך שהחברה ביצעה בדיקה לאיתור חיידקי ליסטריה - אבל לא לאיתור חיידקי סלמונלה.

בנוסף, החברות מבצעות הדברה ביולוגית וכימית באופן שוטף. הוצאה נוספת נובעת מכך שמפעל מזון גדול צריך לשמור על לחץ אוויר חיובי. המשמעות היא שמפוחים מכניסים באופן קבוע אוויר מצונן לאולם הייצור במטרה ליצור זרימה משמעותית של אוויר החוצה מכל הסדקים, החריצים והדלתות - כדי למנוע מצב שבו יתושים, דבורים וחרקים אחרים ייכנסו פנימה.

רשימת תקני האיכות והבטיחות העומדים לרשות המשווקים בישראל

"חוק רישוי עסקים למפעלי מזון קובע שהמבנה צריך להיות אטום מכל מזיקים חיצוניים כמו יונים, מכרסמים, חרקים נחשים וחתולים. הדלתות חייבות להיות סגורות כל הזמן ופה יש בעיה, כי כל הזמן צריך להזכיר ולהגיד, לתחקר ולהדריך את כוח האדם שבאולמות הייצור", אומרת שוקרון.

"איש לא יכול להגיד אם הזיהום נגרם מיונים, חולדה, עובד שנשא את גורם המחלה או ביצים מזוהמות. מפעלי מזון שוכרים שירותים של חברות הדברה מהיום הראשון. ההדברה כוללת הרבה בקרות. במפעלים גדולים ורציניים נושא ההדברה מושקע מאוד. הבעיה היא במפעלים הקטנים", אומר אלי לוגסי העוסק בהדברה במפעלי מזון. "ההדברה נעשית בעיקר באמצעות ניטור ובקרה. התשלום תלוי בתדירות הטיפול שהלקוח מבקש. במרחק של המפעל ובסוג המוצר שהוא מייצר. מפעל מזון חייב לקבל שירות שלנו לפחות פעם בשבוע. הוא מביא כל הזמן חומרי גלם עם מזיקים שתופסים עליהם טרמפ, או שהם יכולים להיכנס מבחוץ. אתה מרכיב לו מערכות ניטור ובודק אותה כל שבוע. מפעל גדול ישלם על הדברה 6,000-5,000 שקל בחודש. לחברות גדולות יש כמה מפעלים, הן מחזיקות גם מחסן סיטוני שעליו הן משלמות - והעלויות עולות".

ניתן להניח כי כל אחת מחברות המזון שהפסידה מיליוני שקלים במשברים הנוכחיים - עוד לפני שהתחלנו להתייחס לתשלומים עתידיים אפשריים בגין תביעות יצוגיות - היתה חותמת בימים אלה על כל תשלום נוסף שיגביר את אבטחת האיכות של מוצריה, אם זה היה מונע את המצב שבו היא נמצאת כעת.

מחיר המחדל: זה לא הכסף, זה המותג

"הערך הכלכלי של זריקת סחורה, עצירת האספקה או היווצרות של חוסרים בשוק - זה גרושים לעומת שווי המותג. אם מישהו חושב שיצרני מזון שולחים סחורה מזוהמת כי יותר כדאי כלכלית, הוא ממורמר", אומר על כך בכיר לשעבר באחת מענקיות המזון הישראליות. ועדיין, בימים ללא משבר יכול להיות שיצרני המזון מעדיפים לחסוך.

"טכנולוג מזון מביא לחברה הרבה דברים חוץ מלגלות סלמונלה. אדם נבון בקו הייצור מחזיר את הכסף שמשולם לו פי שבעה, אבל בשביל מישהו קטן שמייצר במרתף שלו, המשמעות של העסקת טכנולוג מזון נוסף זה חיסול העסק. אם מסתכלים על מותגים גדולים או בינוניים - שמיר, מיקי, מנעמים - העלות של טכנולוג מזון לא משמעותית", אומר אותו בכיר לשעבר.

ספק אם אירועי החודשים האחרונים נובעים מעלייה בכמות הזיהומים במזון. "יכול להיות שזו מקריות ואולי פשוט עכשיו נשלפו כל המיקרוסקופים והטלסקופים. אולי לפני חודשיים אירועים כאלה התרחשו ופשוט לא קיבלו את אותו פוקוס. כעת, על רקע פרשיית יוניליוור, כל תשומת הלב הופנתה אליהם", אומר אותו בכיר.

ואולם אם לא מדובר בעלייה בכמות הזיהומים, לא נראה כי לצרכן הישראלי יש במה להתנחם, שכן האנשים האחראים על אבטחת המזון לא יכולים לתת לו טיפים מיוחדים אם ברצונו להימנע מזיהומים כשהוא עושה קניות בסופר. "אני לא בודקת משהו מיוחד כשאני קונה בסופר. אתה לא יכול לדעת. אתה מסתכל על תאריך התפוגה ומקווה שהמוצר יישאר תקין עד אז", אומרת שוקרון. "אם היצרן לא דאג מספיק לניקיון - זה מקצר את זמן המדף שלו. יש המון חברות שאפילו לא בודקות את אורך חיי המדף לפני שהן מוציאות את המוצר. זה לא צריך לקרות ליצרן שבודק את עצמו באופן מסודר, אבל קשה מאוד להתנהל באופן מושלם", היא מוסיפה.

מנכ"לית יוניליוור ישראל ענת גבריאל
תומר אפלבאום

בתגובה לשאלותינו, מחברת יוניליוור נמסר כי היא "פועלת על פי נוהלי בקרת איכות מחמירים כפי שנהוג בכל מפעלי יוניליוור בעולם, וכמובן על פי הנחיות משרד הבריאות. במקרה של פער בהנחיות, יוניליוור פועלת תמיד על פי ההנחיה המחמירה יותר.

"כל סדרת מוצרים שיוצאת מפס הייצור נכנסת אוטומטית להסגר, עד קבלת תוצאות בדיקות המעבדה", אומרים ביוניליוור. "בשלב זה, אנו מעריכים כי מקור הזיהום הוא מגורם אנושי או מסביבת העבודה. מערך אבטחת האיכות של יוניליוור בישראל כולל צוות אבטחת איכות קונצרני וצוותי אבטחת איכות בכל אתר ייצור. כלל הצוותים בחברה מונים עשרות עובדים. צוותי אבטחת האיכות מעורבים בכל השלבים של הייצור - משלב קבלת חומר הגלם ועד שיווק המוצר המוגמר. בדיקות מעבדה מיקרוביאליות מתבצעות באופן שוטף לכלל המוצרים המיוצרים וכן לחומרי הגלם. כל סדרת ייצור במפעלנו בערד נבדקת וכאמור, המוצרים חסומים לשיווק עד קבלת תוצאות המעבדה".

מחברת מילוטל נמסר כי "שווקו 50 אלף שקיות, מהן 20-10 אלף שקיות לרשתות השיווק, והשאר לשוק המוסדי. מאחר שמדובר במוצר שמקורו מן הטבע, הרי שהחיידק נמצא בחומר הגלם עצמו. חיידקי ליסטריה עלולים להימצא באופן טבעי בכל תוצרת חקלאית, בפרט כזו המצויה מתחת לאדמה. החברה נוקטת את כל האמצעים והבדיקות במטרה לוודא שהחיידק לא יימצא במוצר הסופי, אך לצערנו במקרה זה אירעה תקלה. במפעל מועסקים עשרה אנשים בתחום אבטחת האיכות. החברה פועלת תחת סטנדרט איכותי בינלאומי מחמיר, ועושה כל שנדרש לאבטחת איכות ובטיחות המוצרים".

במילוטל מוסיפים כי "אבטחת האיכות מבוססת על בדיקות הנערכות באופן מדגמי על כל סדרת ייצור. חלק מהבדיקות מועברות גם למעבדות חיצוניות. חשוב לנו להדגיש כי מדובר בצ'יפס קפוא שכדי להכינו למאכל יש לטגנו או לחממו בתנור בחום גבוה, כמפורט על גבי האריזה. החברה סבורה כי הכנת המוצר למאכל על פי ההוראות מסירה את הסיכון, שכן החיידק מושמד בטמפרטורה גבוהה. לחברה עצמה לא הגיעו פניות של צרכנים שהעידו על חשש לתחלואה".

לבשל את הקורנפלקס במים רותחים לפני האכילה

החשש העיקרי שעלה שוב ושוב בעקבות משבר המזון הנוכחי הוא העובדה שהסכנות הגדולות ביותר לציבור הן לא אלה שקיבלו את עיקר תשומת הלב - וחיידקי הסלמונלה נפוצים פי עשרות מונים בביצים ובעופות שהישראלים צורכים. "דווקא מוצרים קפואים ויבשים הם פחות בעייתיים. נושא העוף והביצים הוא הנושא הממש בעייתי. זה הרבה יותר מסוכן ממוצר יבש שהוא נגוע", אומר משה בירן, מנכ"ל חברת בימופוד.

תומר אפלבאום

"תחשוב שכשאתה מכניס עוף למטבח, אתה בעצם מכניס מזון נוזלי, אנשים לא שמים לב לכך שבשימוש בעוף הם משאירים שלולית נוזל מזוהמת על השיש, ולא מודעים לחיידקים שנשארים על קרש החיתוך - שצריך לעשות לו סטריליזציה אחרי שהשתמשת בו לעוף, כדי שחיידקי הסלמונלה לא יעברו לסלט. לא כולם חושבים על זה בצורה הזאת", הוא מוסיף.

ואכן, במרבית העופות שאנו רוכשים יש סלמונלה. הסיבה שאנו לא סובלים מכך היא שבניגוד לקורנפלקס ולחומוס שאנו קונים, את העוף והביצים אנו בדרך כלל מביאים לטמפרטורה של 100 מעלות לפני שאנו אוכלים אותם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#