פועלי כל העולם התאחדו - ויוצאים נגד מפלגות הבית שלהם - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

פועלי כל העולם התאחדו - ויוצאים נגד מפלגות הבית שלהם

בארה"ב נערכים חברי איגודים מקצועיים להצביע לדונלד טראמפ, ובבריטניה החליטו המצביעים של מפלגת הלייבור להצביע נגדה במשאל העם ■ ככה זה כשמפלגות הפועלים לא מספקות את הסחורה

תגובות
תומכים בריטים בעזיבת האיחוד עטופים בדגלי בריטניה על רקע הביג בן
ODD ANDERSEN / אי־אף־פי

מזג האוויר הגרוע אינו הבעיה היחידה של עיר הנמל הבריטית סנדרלנד - גם ההיסטוריה מתנכלת לה: מאות שנים היא נחשבה מעצמת ספנות, אבל במחצית השנייה של המאה ה-20 צנח הביקוש לספינות שנבנו בה, והמספנה האחרונה בעיר נסגרה ב-1988. היא גם היתה מעצמה של כריית פחם, שבשיאה הועסקו במחוז שלה 170 אלף כורים. אבל הירידה בדרישה לפחם אחרי מלחמת העולם השנייה עשתה את שלה - וב-1994 נסגר מכרה הפחם האחרון בעיר, וסימל את סופה של תקופה.

ניוקאסל, העיר הגדולה בצפון־מזרח בריטניה, וסנדרלנד, שכנתה הקטנה יותר והקוסמופוליטית פחות, היו הערים הראשונות שפירסמו את תוצאות משאל העם שנערך בממלכה ב-23 ביוני. בניוקאסל היה יתרון קל לתומכי ההישארות באיחוד, אבל בסנדרלנד השיגו תומכי הברקזיט רוב מוחץ של 23%. בסופו של דבר 58% מהמצביעים בצפון־מזרח בריטניה תמכו בעזיבת האיחוד - והפכו את האזור לשני במדינה בשיעור התמיכה שלו בברקזיט.

צפון־מזרח בריטניה הוא אזור תמיכה מובהק של מפלגת הלייבור - שדווקא תמכה בהישארות באיחוד. למרות זאת, מי שהגיע למקום השני בבחירות הכלליות באזורים רבים בצפון־מזרח הממלכה הוא דווקא הימין הרדיקלי - מפלגת העצמאות (UKIP), שחרתה על דגלה את עזיבת האיחוד וההתנגדות להגירה. רק 1.6% מהאוכלוסייה באזור הם זרים, אבל הרטוריקה של UKIP הצליחה לקנות אחיזה במקום, שנמצא בשוליים הכלכליים של המדינה והאבטלה בו גבוהה בכמעט 2.5% מהרמה הממוצעת בבריטניה.

מאחר ש-UKIP היתה במידה רבה הכוח המניע מאחורי הברקזיט, תוצאות משאל העם יוחסו גם לגל הגזענות והלאומנות ששוטף את אירופה. "אני לא אומרת שבבריטניה אין בדלנות או פאשיזם, אבל אי אפשר להניח שמחצית מהבריטים הם גזענים ושזה מה שהניע אותם להצבעה", אומרת אורלי בנימין, פרופסור חברה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בר־אילן. "אחת ההצהרות הראשונות של ראשת הממשלה החדשה, תרזה מיי, היתה פנייה ישירה אל משפחות העובדים העניים, שממשלתו של דיוויד קמרון לא דאגה להם. היא לא היתה עושה את זה אלמלא התחושה שהברקזיט יצר - שיש פה קבוצה מאוד מתוסכלת מהמדיניות הכלכלית שמשאירה כל כך הרבה אנשים מאחור. יש כאן קבוצות גדולות של עובדים, בעיקר בצפון בריטניה, שלא נוצרה להן אלטרנטיבה אמיתית מאז שמכרות הפחם נסגרו. בבריטניה הופעלו צעדי צנע אחרי המשבר הכלכלי של 2008, שמשמעותם גם חיסול משרות במגזר הציבורי".

הילרי קלינטון מבקרת במפעל בפנסילווניה
AARON P. BERNSTEIN/רויטר

בנוסף לאלה שהרגישו שהם לא מקבלים את חלקם בעוגה, יש לא מעט שהצביעו בעד עזיבת האיחוד כאקט פוליטי של התנגדות לגלובליזציה, אומרת בנימין. ההתנגדות מכוונת להסכם סחר ענק שנמצא כבר כמה שנים בדיונים - TTIP (Transatlantic Trade and Investment Partnership).

TTIP התחיל את דרכו כהסכם סחר מעורפל שנועד ליצור את אזור הסחר החופשי הגדול בעולם בין ארה"ב לאיחוד האירופי. הוא לא זכה כמעט לסיקור בתקשורת או דיון בפרלמנט הבריטי, ולפני שנתיים כמעט לא היו עיתונאים או פוליטיקאים ששמעו עליו. אבל אז קמה תנועת ההתנגדות להסכם הסחר, והובילה את הממונה על הסחר בנציבות האירופית לקרוא ל-TTIP "ראשי התיבות הרעילים ביותר באירופה", ולג'וזף שטיגליץ, חתן פרס נובל לכלכלה, לטעון שלבריטניה עדיף לעזוב את האיחוד האירופי מלחתום על ההסכם.

הסיבה לכך היא שה-TTIP אינו הסכם סחר קלאסי שעוסק בהורדת מכסים - הוא כולל האחדה של הרגולציה בין האיחוד לארה"ב ונותן כוח עצום לתאגידים, כוח שמאיים לשנות את הדרך שבה מחוקקים חוקים. ההסכם קובע, למשל, "בתי משפט" עסקיים מיוחדים, שבהם יוכלו תאגידים זרים לתבוע ממשלות על החלטות שלדעתם פוגעות ברווחיות שלהם. תומכי היציאה מהאיחוד, שהריבונות החקיקתית חשובה להם מאוד, סולדים מכך שהחלטות כל כך משמעותיות יתקבלו ללא שליטה דמוקרטית.

"הסכמי סחר מקטינים את החיכוך ואת המאמץ בסחר הגלובלי. הם משמנים את הסחר הגלובלי", אומר פרופ' גדי אריאב, ראש המרכז לחקר עסקים גלובליים בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב. "הנקודה המעניינת היא שהם השתנו במשך השנים ונעשו מורכבים יותר. מכסים קל להוריד, אבל ההסכמים העמוקים יותר כוללים לא רק עיסוק במכסים ועמלות, אלא גם ברגולציה, באתיקה ובנושאים שנוגעים בעצבים חשופים, כי הם יכולים להיות קשורים לאינטרסים לאומיים".

פועלים במפעל בארה"ב
JUSTIN SULLIVAN/אי־אף־פי

למרות ההתלהבות של תושבי צפון־מזרח בריטניה מהברקזיט, הוא לא צפוי לשפר את מצבם הכלכלי: 60% מהיצוא של האזור הוא לאיחוד האירופי - שיעור גבוה מכל אזור אחר. הוא גם נהנה כיום מכספי האיחוד, שבקרוב לא יגיעו אליו יותר, ואחראיים לבניית תשתיות רבות. חששות נוספים שעולים מהברקזיט הם מכיוון סקוטלנד, שרמזה כי היא עשויה לקצץ את מסי החברות אם תיהפך לעצמאית - מה שעלול לפתות עסקים הממוקמים בצפון בריטניה לעבור את הגבול.

מלבד ההתפטרות של קמרון, הברקזיט גם יצר תסיסה במפלגת הלייבור, שבעקבותיה הוחלט לקיים בחירות חדשות לראשות המפלגה.

אם ג'רמי קורבין, שנחשב איש שמאל רדיקלי, ינצח בבחירות וימשיך להנהיג את המפלגה, ייתכן שהיא תתפצל, והמתונים יפרשו ויקימו מפלגה משלהם. הבעיה היא ששני האגפים, המתון והרדיקלי, נתמכים על ידי אקדמאים עירוניים הדוגלים בשוויון זכויות ללהט"בים ובהגירה - ואינם מייצגים את מצביעי הלייבור בערים כמו סנדרלנד ועשרות עיירות בצפון הממלכה, שרובם עובדים בשכר נמוך, שמרנים מבחינה חברתית ולא מתעניינים בוויכוחים מפולפלים על טבעו של הסוציאליזם.

לדברי מרטין פר מאוניברסיטת ניוקאסל, אנשים אלה הם למעשה רוב מצביעי הלייבור. לדבריו, הלייבור לא יפסיד את צפון־מזרח בריטניה, אבל יותר מדי בוחרים מרגישים כי לוקחים אותם כמובן מאליו כבר יותר מדי זמן. "אפילו לפני עשר שנים אף אחד לא העלה על דעתו שהלייבור תפסיד את סקוטלנד", הוא מציין. אבל היא הפסידה.

תרזה מיי במפעל בלונדון
NEIL HALL/רויטרס

"מעמד הפועלים בארה"ב שונה ממקבילו האירופי"

דיוויד קמפר ואשתו הם חברי איגודים מקצועיים שהצביעו כל החיים למפלגה הדמוקרטית בארה"ב, אבל בבחירות האלה הם מתכוונים להצביע למועמד הרפובליקאי דונלד טראמפ, וכך גם בנם ניקולאס, 20. "גדלנו בתור דמוקרטים אמיתיים, אבל המפלגה הדמוקרטית נטשה אותנו", אמר דיוויד לאתר "דיילי ביסט", בזמן שהיה עם בנו בוועידה הרפובליקאית שהתקיימה בקליוולנד בחודש שעבר. "אנחנו מרגישים שגם האיגודים נטשו אותנו".

ניקולאס אומר כי הוא מאמין שטראמפ יצליח להניע מחדש מפעלים במדינות כמו מישיגן, פנסילווניה, אוהיו וב"רצועת החלודה" - האזור שהיה בעבר לב התעשייה הכבדה של ארה"ב. "אני חושב שהוא יעשה עבודה טובה במדינות האלה", הוסיף.

כלכלת ארה"ב איבדה 5 מיליון מקומות עבודה במפעלים משנת 2000 ועד היום, מתוכם עד 2 מיליון משרות כתוצאה מהיבוא הזול - שהביא להסטת הייצור לכלכלות מתפתחות, ומספר גדול אף יותר כתוצאה מהאוטומציה - החלפת העובדים בשר ודם במכונות, וההתפתחות הטכנולוגית. כמו כן, עדיין לא ברור אם ארה"ב כבר הצליחה להשאיר מאחוריה את המשבר הפיננסי החמור של 2008.

דונלד טראמפ אוחז שני תינוקות במהלך כנס בחירות בארה"ב
Stacie Scott/אי־פי

"הקריסה של התיעוש האמריקאי היא לא תופעה שהתחילה ב-15 השנים האחרונות. ההידרדרות התחילה לפני יותר מ-40 שנה", אומרת ד"ר יעל שטרנהל, מרצה להיסטוריה ולימודים אמריקאיים באוניברסיטת תל אביב. "יש סיבה לכך שרצועת החלודה היא כר פורה לשיח שמייצר טראמפ. חיים שם גברים לבנים שאבותיהם עבדו בעבודות מכניסות שאיפשרו לגבר להיות מפרנס יחיד. העולם הזה לא קיים יותר. המשכורות בארה"ב בסטגנציה משנות ה-80, ובני ה-50 רואים שאיכות החיים של הילדים שלהם נמוכה יותר. בעולם שבו הם גדלו, לבנים נהנו מאינסוף פריווילגיות, אבל כיום ההיגיון שמאחורי הפריווילגיות האלה כבר אינו מקובל".

עדיין אפשר לדבר על מעמד פועלים אמריקאי?

שטרנהל: "מעמד הפועלים בארה"ב שונה ממקבילו האירופי. זה מעמד שכולל קבוצות שונות, ורק אחת מהן היא הפועלים המאוגדים, שמזוהה באופן מסורתי עם המפלגה הדמוקרטית - ומהווה רק 11% מכוח העבודה בארה"ב (וזו כוללת כמובן גם מיעוטים לא לבנים). אבל מי שמוגדרים כשייכים למעמד הפועלים הלבן הם עדיין חלק גדול מציבור הבוחרים - בבחירות 2012 היה שיעורם 44% מכלל ציבור הבוחרים. מדובר באמריקאים שנשארו מחוץ לשגשוג הגלובלי ולסדר העדיפויות של המפלגה הדמוקרטית".

לדבריה, "מלבד הפועלים המאוגדים יש ציבורים שאנחנו חושבים עליהם כמעמד הפועלים, אבל אין להם שיוכים אוטומטיים. איכרים או עניים לבנים משתייכים למעמד הפועלים מבחינת רמות השכר, אבל אינם מזדהים עם המפלגה הדמוקרטית על ערכיה הליברליים ומלחמתה באי־שוויון על בסיס גזעי. כך שזהו מעמד הטרוגני שאינו מוגדר רק על ידי סוגיות כלכליות, ולכן כדאי להיות זהירים כשמדברים על מעמד הפועלים האמריקאי".

טראמפ, שמחזיק בדעות לא טיפוסיות לרפובליקאים, למשל בנוגע להסכמי סחר, מצליח לשנות את דפוסי ההצבעה המסורתיים?

"טראמפ לא משנה את דפוסי ההצבעה, הוא מקצין אותם. הקבוצה שטראמפ נהנה בה מהתמיכה הגבוהה ביותר היא גברים לבנים בעלי השכלה תיכונית. זאת קבוצה שמצביעה באופן מסורתי למפלגה הרפובליקאית. הדלק שמניע את המרד שלהם בבחירות האלה הוא קודם כל היעדרן של משרות שאמריקאים מבוגרים גדלו אתן, ושאמריקאים צעירים שמעו עליהן ומצפים להן. אבל הזעם על היעדר משרות שמבטיחות איכות חיים אמריקאית משולב גם בתחושה של אובדן השליטה על ארה"ב שהולכת ומשתנה לנגד עיניהם. בסופו של דבר, המכנה המשותף המשמעותי ביותר בין מצביעי טראמפ הוא היותם לבנים. עם כל החשיבות של גורמים כלכליים ביצירת גוף הבוחרים שלו, הזהות הגזעית היא האלמנט המשמעותי ביותר".

בנימין מייחסת לזעם של מעמד הפועלים גורמים דומים. היא מתייחסת לספרה החדש של ארלי ראסל הוכשילד, אחת הסוציולוגיות המשפיעות ביותר בעשורים האחרונים, שבספר Strangers in their own land (זרים בארצם), חקרה את התמיכה של המעמד הנמוך בתנועת הימין הקיצונית "מסיבת התה", שאחת ממנהיגותיה הבולטות היא מושלת אלסקה לשעבר, שרה פיילין. הוכשילד ניסתה להעמיק מעבר להנחה הרווחת שהמעמד הנמוך מצביע בניגוד לאינטרס של עצמו, או במלים אחרות - למי שדופק אותו.

היא מתארת את התומכים כאנשים נורמטיביים, המחויבים למשפחה ולקהילה — אבל סובלים מסיפור עומק של קיפוח: הם צייתו לקוד האמריקאי וציפו לקבל ביטחון כלכלי כשיגיעו לבגרות - אך תורם לא הגיע. הוכשילד מתארת שילוב של זעם עמוק ובושה על חוסר ההצלחה בחיים. "זה גם הסיפור מאחורי התמיכה בטראמפ", אומרת בנימין.

בנאום התמיכה שלה בטראמפ אמרה פיילין כי "הם דורכים לנו על הצוואר ואומרים לנו 'תירגעו, אוקיי, פשוט תירגעו'. אז תראו, אנחנו כועסים, ונמאס לנו".

"הגלובליזציה מארגנת את חלוקת העבודה העולמית"

מסקר שערכו CBS ניוז ו"ניו יורק טיימס" עולים פערים עצומים בין תומכי טראמפ לתומכיה של קלינטון ביחסם לגלובליזציה: 53% ממצביעיה של קלינטון מאמינים כי ארה"ב הרוויחה מהגלובליזציה, לעומת 17% בלבד מתומכי טראמפ.

הקרקע, מתברר, כבר היתה בשלה כשטראמפ החליט לשים במרכז הקמפיין שלו את ההתנגדות 
ל–TPP, הסכם הסחר הטראנס־פסיפי, הכולל 12 מדינות (בהן ארה"ב, מקסיקו, יפן, פרו, וייטנאם, אוסטרליה וניו זילנד), שיחד אחראיות לכ–40% מהכלכלה הגלובלית. כך מצאו עצמם הרפובליקאים, שתמכו בסחר חופשי במשך עשרות שנים, עומדים כתף לצד כתף עם תומכיו של איש השמאל ברני סנדרס, שהתמודד מול קלינטון על מועמדות המפלגה הדמוקרטית.

קלינטון, שתמכה בהסכם הסחר העצום בזמן שהיתה שרת חוץ, שינתה את עמדתה במהלך הקמפיין לנשיאות. עם זאת, לפעמים מועמדים מתנגדים להסכמי סחר אך מאמצים אותם בחום אחר כך - כפי שעשה הנשיא ברק אובמה.

עמדתו של טראמפ נגד ההסכם בוטה ונחרצת יותר מזו של קלינטון: הוא לא רק הבטיח להתנער ממנו, הוא גם טען שיטיל מס של 45% על יבוא מסין. טראמפ ראה כי העמדות האלה משרתות אותו נאמנה, ובחודש שעבר צייץ לתומכיו של סנדרס: "לכל מצביעיו של ברני המתנגדים להסכמי סחר גרועים, אנחנו מקבלים אתכם בזרועות פתוחות".

לשאלה אם הסכמי הסחר באמת פגעו באמריקאים, עונה פרופ' אריאב כי "התשובה היא כן ולא. התיאוריה הכלכלית נמצאת אתנו כבר מאות שנים - הרווחה של המשתתפים בסחר גדלה, אם כל אחד יעשה את מה שיש לו בו יתרון יחסי. אבל יש לזה מחיר. אני זוכה במשרות אם אני עושה משהו טוב יותר ממך. אבל התיאוריה מתעלמת מנושא התעסוקה - והגלובליזציה מארגנת את חלוקת העבודה העולמית".

לדברי אריאב, "אין ספק שסין שאבה מארה"ב תעסוקה ברמות הנמוכות. מצד שני, ארה"ב הרוויחה משרות בחלק העליון של הסולם - כאלה שמצריכות עובדים עם מיומנות גבוהה, אבל לא באותו קצב".

אמרת שהסכמי הסחר משמנים את גלגלי הגלובליזציה. יש כאלה שמרוויחים יותר וכאלה שפחות?

אריאב: "ההסכמים בנויים כך שהם סך הכל יוצרים מאזן יציב של רווחים והפסדים בין המדינות. האמריקאים, למשל, לא היו יכולים לחיות ברווחה שבה הם חיים ללא המחירים הנמוכים שסין סיפקה להם. סין למעשה ייבאה את האינפלציה האמריקאית אליה - תמורת מקומות עבודה. הבעיה בהסכם הסחר שעומד על הפרק, ה-TPP, הוא שמדובר בניסיון מגושם של ארה"ב להוציא את סין מהמשוואה - כתגובה ליוזמת סחר של סין, שנועדה לתת משקל נגד לסדר הכלכלי העולמי שנקבע בסוף מלחמת העולם השנייה. סין רוצה את מקומה ליד השולחן, ולא את הפירורים".

טראמפ יוכל להחזיר את הגלגל לאחור?

"זה עניין ספקולטיבי. הוא יכול ליצור סיטואציה שבה, למשל, ארה"ב לא מאשררת את ה-TPP. לפי המודלים הכלכליים, להסכם אמורה להיות השפעה משמעותית על הצמיחה הכלכלית של כל המדינות החברות בו, וסך הכל, עד 2030, עלייה של 11% בצמיחה בסחר ביניהן. ארה"ב היא אחד משלושת הגושים הגדולים של הכלכלה עולמית. היא יכולה לא לקדם את ה-TPP, אבל היא לא יכולה לחיות בלי סחר עולמי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#