חייל עשיר, חייל עני: מלחמת המעמדות מגיעה גם לצבא - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
צבא המעמדות לישראל

חייל עשיר, חייל עני: מלחמת המעמדות מגיעה גם לצבא

חיילים שנכנסים עם המכונית הפרטית לתוך הבסיס ויוצאים לחופשות סקי וללימודים אקדמיים באמצע השירות, לצד חיילים ממשפחות מצוקה עם תיקים פתוחים בהוצאה לפועל - הפערים הכלכליים הגדלים משפיעים גם על אופי השירות של החיילים

179תגובות
חיילים על גשר עזריאלי
אייל טואג

א', צעירה ממשפחה מבוססת בצפון תל אביב, היא מש"קית ת"ש שמשרתת בבסיס פתוח, ומדי יום נכנסת אליו עם המכונית שהוריה קנו לה במתנה. על אף שלחיילים בשירות חובה לא אמור להיות אישור להיכנס לבסיס עם כלי רכב, היא הצליחה להשיג את האישור הנכסף. "אם תיכנס לתוך הבסיסים הגדולים במרכז, תגלה שיש חיילים שנכנסים עם מכונית, בדרך כלל מפוארת, ויש כאלו שלא", אומרת שפרה שחר, מנכ"לית עמותת בית חם לכל חייל, שמכירה את המקרה מקרוב. "מי מצליח לקבל אישור? אלה שיודעים ללחוץ. מעבר להפרה של הכללים, הבעיה היא שזה יוצר קנאה שממילא קיימת גם בתחומים אחרים. פעם חיילים בכלל לא היו יכולים לצאת לחופשה בחו"ל, היום זה מותר, אפילו לחיילים קרביים. הם גם יכולים לצבור חופשות ולצאת לחופשה ארוכה יותר. יש כאלה שנוסעים לסקי בשווייץ, יש כאלו שנוסעים ללונדון, ויש אחרים שיכולים רק לחלום על חופשות כאלה. קנאה היא לא דבר שבריא לצבא".

אותה קנאה היא שגרמה בשבועות האחרונים לחיילים בבסיס תל השומר לפנות למשטרה הצבאית ולהלשין על און רפאלי, אחיה של בר רפאלי, לאחר שגילו את ההסדר שאליו הגיעו רפאלי וחברו לבסיס עם הרס"ר: טובות הנאה שונות, בהן תרומה לקבוצת כדורגל בצפון שקשורה לרס"ר, תמורת כניסה ויציאה באופן חופשי מהבסיס עם מכונית והעלמת עין מהיעדרויות משמירות ותורנויות אחרות. מכיוון שרפאלי היא משפחה מפורסמת והחשד הוא עבירת שוחד (שני הצדדים מכחישים את החשדות המיוחסים להם), המקרה עורר סערה ציבורית.

למעשה, המציאות בבסיסים העורפיים בצה"ל לא רחוקה מזה: חיילים מצליחים לארגן לעצמם הקלות שונות בשירות, לא רק בכניסה וביציאה לבסיס, אלא גם בתורניות ושמירות - ולאו דווקא באמצעות שוחד. לאחר שהתפוצצה פרשת רפאלי, צוטט באחד מכלי התקשורת בכיר בצה"ל: "גם אם החשדות יופרכו, מדובר בתופעה שקיימת בצה"ל וקשה להתעלם מקיומה - חיילים ממשפחות מבוססות משרתים בתפקידים עורפיים, ולמרות תנאי השירות הקלים שלהם, הם עדיין מבקשים הקלות נוספות. במסגרת קשריהם הטובים עם מפקדיהם, גבולות נחצים, ולכל הפחות יש בכך טעם לפגם אם לא יותר מכך". משימות כמו שמירה ותורנויות מטבח בבסיסים עורפיים מסוימים נהפכו למטבע עובר לסוחר, כשחיילים עשירים משלמים מאות שקלים - ואף יותר בשבתות ובחגים - כדי שייקחו מהם את השמירה או התורנות.

סביר להניח שבבסיסים סגורים התופעה מצומצמת יחסית, ולו משום שלחיילים שלא יוצאים הביתה כתוצאה ממכירת השמירה אין אינטרס למכור אותה. ביחידות לוחמות מכירת שמירה היא דבר כמעט לא אפשרי, משום שהמפקדים מיד ישימו לב שחייל מסוים שומר יותר לעומת האחרים, דבר שפוגע בתפקוד היחידה הלוחמת. אבל גם ביחידות קטנות שכאלה הרקע הכלכלי השונה עשוי לבוא לידי ביטוי, בעיקר בכל הנוגע לקניות ציוד צבאי, פריווילגיה שלא כל ההורים יכולים להרשות לעצמם.

"כן, בסוף דאגתי לקנות לו וסט בצבא", מודה אמא של לוחם בגולני, "וסט טוב ואיכותי עולה יותר מ-1,000 שקל. זה לא משהו שהוא יהיה צריך אחר כך באזרחות, אבל הוא ביקש, ולא יכולתי לסרב". במקביל, עמותות שונות דואגות לתת אספקה ללוחמים, דבר שגורם לכך שיחידות מסוימות מקבלות יותר תרומות מאחרות, מכיוון שהתורמים יכולים לכוון את התרומה שלהם ליחידה המועדפת עליהם. כך לדוגמה, ב–Markerweek נחשף בעבר כי ב-2013 קיבלה חטיבת הצנחנים את מרב התרומות שהגיעו לצה"ל.

לדברי חנה בית הלחמי, המנהלת את קבוצת הפייסבוק חמ"ל הורים לחיילות וחיילים שבה חברים כ-2,200 הורים, אי אפשר להתעלם עוד מהבדלי המעמדות בתוך הצבא. "יש הבדל משמעותי בין חיילים שיש להם לכאלה שאין", היא אומרת, "החיילים בשטח אולי לא מרגישים את זה, כי מנקודת מבטם כל החיילים מקבלים יחס שווה מהמפקדים. אבל מנקודת מבטנו, ההורים, אפשר לראות את זה בבירור. זה לא רק עניין הציוד או חיילים שמזמינים פיצה לבסיס לעומת כאלה שלא, כי הם חיים רק על המשכורת הצבאית. באופן כללי, מי שיש לו יותר כסף מסתדר טוב יותר. לדוגמה, יש הורים שיכולים לשכור את שירותיו של עורך דין במקרה של הסתבכות עם הצבא, ויש כאלה שלא. במרכז הארץ יש יותר מרפאות של ביקור רופא, החברה הפרטית שנותנת שירותי רפואה לחיילים צה"ל, לעומת בפריפריה. לחיילים עם יותר כסף, ובוודאי להורים שלהם, יש בדרך כלל יותר קשרים בצבא או יכולת וידע איך לדבר עם המפקדים בנוגע לבעיות שונות".

"און רפאלי הוא פיפס קטן בסיפור רחב הרבה יותר", אומרת סא"ל במיל' עו"ד דנה נוף, שמגנה על חיילים בבתי הדין הצבאי, ובין היתר מייצגת עריקים. היא גם אם לחייל קרבי, כך שהיא רואה את התמונה משני צדדיה. "אני נתקלת חדשות לבקרים במקרים של עריקות על רקע בעיות סוציו־אקונומיות", היא אומרת. "מצד שני, כאמא לחייל לוחם, אני רואה שהבן שלי צריך דברים בסיסיים כמו בגדים תרמיים, ואני שואלת את עצמי איך מסתדרים אלה שאין להם הורים שיכולים לממן דברים כאלה. אני רואה איך חיילים עשירים הם גם לוחמים עם ציוד טוב יותר. זה גם קיים בתחומים אחרים, אפילו בתחום הרפואי: לדוגמה, הורים עשירים עושים לילד ביטוח בריאות פרטי, החייל לוקח שבוע של דחיית שירות (הקפאת השירות תמורת דחייה בשחרור; ש"ש), מתאשפז באסותא, ועובר ניתוח לתיקון בקע. אחרים מסתמכים על השירותים הרפואיים שהצבא מספק".

הפער לא מורגש רק כשמדובר במקרים סוציאליים קשים. במקרה של קניית וסטים לחיילים קרביים, לדוגמה, יש הורים שלא יכולים לממן זאת לילדיהם. "מה קורה אז? מסתדרים", אומר ר', חובש קרבי שהוריו לא קנו לו וסט. "אז זה קצת פחות נוח בגב, אבל אפשר לקבל אחד מחייל שהשתחרר. אני קיבלתי כזה, אחרי שנתיים בשירות".

און רפאלי
עופר חן / מאקו

לדברי ג', אם חד-הורית לחיילת בשירות סדיר, לפעמים חשים את הפער דווקא בדברים הקטנים: "קח לדוגמה את עניין המדים. הרבה חיילים, ובוודאי חיילות, רוצים ללכת לתופרת כדי להתאים את המדים למידה שלהם, שלא יהיו גדולים או קטנים מדי, הרי בצבא אין מידות מדויקות. לפעמים זה יכול לעלות כמה מאות שקלים. הורים שאין להם כסף יוותרו על ההוצאה הזו. מצד שני, חשוב להגיד שהצבא יודע לדאוג למקרי הת"ש הקשים באמת".

צווארון כחול בצבא? גם באזרחות

השלכה נוספת של הפערים החברתיים בצבא היא שחיילים מהפריפריה החברתית ממלאים את השורות ביחידות השדה שעושות את העבודה השחורה - גדודי חי"ר וחטיבות המתמחות בשירות ביהודה ושומרון, מגמה שעליה הצביע במחקריו הסוציולוג פרופ' יגיל לוי מהאוניברסיטה הפתוחה. מרד שפרץ בתחילת 2015 באחד מהגדודים בגולני המחיש זאת: שבעה חיילים עזבו שטח אימונים של היחידה, שניים מהם בגלל המצב הכלכלי הקשה בבית. קצין בכיר בחטיבה צוטט לאחר מכן כאומר שבחטיבה יש כ-500 חיילים שזקוקים לסיוע כלכלי.

לעומתם, נראה שחיילים ממעמד בינוני ומעלה מעדיפים - ומסוגלים - לשרת במקומות יוקרתיים, כמו היחידות היוקרתיות של חיל המודיעין, קורס טיס או סיירות, או בוחרים בשירות נוח בבסיס פתוח קרוב לבית. ובקיצור: סיירת או ניירת. יש לכך השלכות ארוכות טווח: לכל יחידה יוקרתית יש עמותת בוגרים שדואגת לחבריה במציאת עבודה - לא רק בשנים הראשונות אחרי השחרור, אלא גם הרבה לאחר מכן. בולטת מעל כולן יחידת המודיעין היוקרתית 8200 שמתחזקת רשת נטוורקינג נרחבת. כדי להיכנס למאגרים מסוימים של חבורת השמה בענף ההיי-טק, יוצא יחידה 8200 זקוק להמלצה מבוגר 8200 אחר שיעיד עליו שהיה ביחידה. כך גם בממר"ם וביחידות מסווגות אחרות של חיל המודיעין.

שפרה שחר
אוליבייה פיטוסי

לוי אומר כי ההתרחקות של המעמדות המבוססים מיחידות השדה היא אחד התהליכים המשמעותיים שמתרחשים בצה"ל בשנים האחרונות. "כיום אפשר לראות יותר ויותר חיילים מבתים מבוססים שמשרתים בתפקידי מינהלה שוליים במפקדות הגדולות של הצבא", הוא אומר. "בזמן הזה הם מוצאים עבודה או מתחילים ללמוד, וכך משפרים את מעמדם. האופציה הזאת לא זמינה עבור חיילים בתפקידים קרביים. במקביל, יש פריפריאליזציה של יחידות השדה: עובדים שם קשה, מתאמנים, עושים משימות מבוקר ועד לילה, לא רוכשים השכלה או מקום עבודה. במובן הזה, הצבא מקבע אבחנות אתנו־מעמדיות שאתן אנשים נכנסו לצבא".

לטענת לוי, ההנחה ששירות צבאי יכול לסייע לעלות במעלה הסולם הכלכלי־חברתי אינה נכונה. "אין הוכחה אמפירית מסודרת לכך שהצבא מסייע למוביליות חברתית. אנשים שהוכשרו בצבא לעבודות צווארון כחול ימשיכו להיות צווארון כחול, וכך גם להפך. גם המקצוע הקרבי לא מסייע: חייל קרבי שמשתחרר מגלה שאחרים ניצלו את שירותם הקרבי לרכישת השכלה, ואילו הוא נמצא בחוזה עם הצבא עד גיל 40, עם שירות מילואים שמפריע לשגרת החיים באופן תמידי".

מה שמאפשר את התהליך הזה הוא השינוי שחל בצבא בכל הנוגע למוטיווציה - או חוסר המוטיווציה - של צעירים להתגייס לצבא. בניגוד לעבר, הצבא כבר לא מכריח חיילים להתגייס ליחידה קרבית, גם אם הפרופיל שלהם הוא 97. מצד שני, המוטיווציה לשרת ביחידה קרבית גבוהה הרבה יותר מבעבר, כך שלצבא לא באמת חסרים מתנדבים. "דה פקטו, מודל הגיוס ליחידות הקרביות נהפך למודל גיוס בררני", אומר לוי. "זה נוצר בגלל שילוב של מוטיווציה נמוכה של קבוצות מבוססות ללכת ליחידות קרביות וחוסר נכונות של הצבא להתמודד עם בעיות מוטיווציה. זה רק מקבע עוד יותר את העניין המעמדי. לכן לא צריך להסתכל על הסיפור של רפאלי כחריג. אם תוסיף לזה את נושא התרומות וקניית הציוד לחיילים, אפשר להבין שהצבא הוא צבא מעמדי".

אם כך, נשאלת השאלה מה עושה הצבא כדי לצמצם את הפערים בתוכו - או לפחות לסייע לחיילים משכבות מצוקה. מדי שנה מעניק צה"ל תשלומי רווחה בהיקף של כ-400 מיליון שקל לכ-20% מהחיילים, חלק מהם חיילים בודדים, אחרים הם תשלומי משפחה וחלק אחר הם מענקים חד־פעמיים או סיוע בתלושי מזון. מתוך סך תשלומי הרווחה, כ-130 מיליון שקל מנוצלים עבור תשלומי משפחה, ו-70% מתשלומי מועברים לחיילים נשואים. לפי דובר צה"ל, כ-29 אלף חיילים מקבלים סיוע כלכלי, ויותר מ-20 אלף חיילים עובדים לאחר שעות הפעילות. לדברי שחר, אחת הבעיות בעזרה זו הוא שחלק נכבד מהתשלומים האלה מגיעים לחיילים נשואים, אף שהם לאו דווקא נמצאים במדרג הסוציו־אקונומי הנמוך ביותר של החיילים.

לדברי לוי, בשנים האחרונות הצבא מעניק אישור עבודה ליותר חיילים, הן כדי להקל על הלחץ הכלכלי בבתיהם של החיילים והן כדי להקל על הלחץ הציבורי בנוגע להעלאת שכר החיילים.

יש הסבורים שזו בכלל קונספציה שגויה. "אין דבר כזה חייל עובד", אומרת שחר. "או שאתה חייל, ואז אתה לא באמת עובד, או שאתה עובד - ואז אתה לא באמת חייל. קח לדוגמה חייל ממשפחת קשת יום באשקלון, שמשרת בבסיס כיפת ברזל. הוא מגיע לבסיס ב-9:00, חוזר הביתה ב-15:00 ועובד בפיצרייה עד 1:00 בלילה. הוא מתמוטט. בבסיס צועקים עליו, בעבודה צועקים עליו. הוא בקושי מצליח להחזיק את העיניים פתוחות. הרי ידוע שרוב העריקים, כמעט 90%, עורקים בגלל מצב סוציו־אקונומי. אבל העריקות נובעת גם מהעבודה עצמה: חייל שהבוס אומר לו - 'אני חייב אותך לעבודה מחר, יתהפך העולם', יש חיילים שנלחצים ומחליטים לערוק. במקום לשלוח חיילים לעבוד, אפשר פשוט לתת להם את הכסף הזה".

חיילים בתרגיל רב חילי בשיזפון
אילן אסייג

כמה כסף? לדברי שחר, חייל עובד מרוויח בדרך כלל 2,000 שקל בחודש, אבל לפעמים הרבה פחות. היא מעריכה שתוספת ההוצאה על מתן שכר לחיילים תנוע סביב 300 מיליון שקל, כלומר תוספת שנתית של 0.5% לתקציב הביטחון, שמסתכם ב-59 מיליארד שקל. "חיילי צה"ל שווים את ההשקעה הזו", אומרת שחר. "שינוי כזה גם היה גורם לצבא לשחרר חיילים שלא נחוצים לו. האמת היא שכיום לא צריך כמעט שליש מחיילי צה"ל. צריך להכיר בכך שצבא העם הוא דבר שלא קיים, וצה"ל צריך לעבור להיות צבא מקצועי. ישראל צריכה לבסס מודל כמו זה שקיים בדנמרק: תקופת שירות קצרה של שמונה חודשים, שבה הצבא מסנן לעצמו את המועמדים להמשך שירות. תאר לך חיילים משכבות חלשות, שמתגייסים לצה"ל ומרוויחים 8,000-7,000 שקל בחודש. מה רע בזה?"

שחרור על התנהגות רעה: 
אות קין לכל החיים

חיילים משכבות נמוכות עלולים לגלות שהשירות הצבאי לא רק שלא שיפר את מצבם בשוק העבודה, אלא גרם להרעה משמעותית, ומצבם גרוע יותר משל אלה שלא שירתו כלל. המצב קשה במיוחד בקרב חיילים יוצאי אתיופיה: יותר ממחצית מהחיילים בני עדה זו מגיעים במהלך שירותם הצבאי לבית הכלא. תקופת מאסר שנייה או שלישית מובילה בדרך כלל לשחרור מוקדם מהצבא, וכך גם היעדרות של יותר מ–90 יום מהשירות. במקרה כזה, על תעודת השחרור של החייל יהיה כתוב שהוא שוחרר בגלל "התנהגות רעה וחמורה" - הערה בעלת משמעות רבה: מעבר לכך שהיא שוללת את כספי מענק השחרור והפיקדון, היא גם מציבה כמה מחסומים משמעותיים בפני החייל. בין היתר, הוא לא יוכל לעבוד בשירות המדינה ולזכות בהטבות ומענקים אחרים שמעניקה המדינה לאזרחים.

כך קרה לט', חייל ממוצא אתיופי, שאובחן כחולה במחלה נוירולוגית קשה בזמן שירותו. הוא נפקד מהשירות, לדבריו, לאחר שלא קיבל מענה לבעיות כלכליות ובריאותיות קשות. ועדה רפואית החליטה לשחררו עקב מצב הבריאותי, אבל בתעודת השחרור שלו נכתב שעילת השחרור היא התנהגות רעה. הוא עתר לבג"ץ באמצעות מחלקת הסיוע המשפטי של משרד המשפטים, והסיפור שלו אף עלה בדיון שכינסה ועדת הקליטה של הכנסת בנושא שחרור מוקדם מצה"ל של חיילים ממוצא אתיופי, בדצמבר 2015. בדיון תקפה לימור גולדנברג־חדד, מנהלת מחוז תל אביב במחלקת הסיוע המשפטי במשרד המשפטים, את הפרקטיקה הנוגעת לחוק. "זה תוכן פוגעני שמלווה את אותם החיילים לכל החיים", היא אמרה. "זה לא רק הפיקדון ומענק הלימודים, יש שם עניין של הלוואה לצורכי דיור ודמי אבטלה לחייל משוחרר עד גיל 20, שהוא לא מקבל, ושלילת פטור ממס. מהנתונים שבידינו, יש הרבה מאוד משרות שבמסגרת הדרישה ממש מבקשים לצרף את תעודת השחרור. יש ספק לגבי החוקיות של אותה דרישה, גם בנושא של מלגות לימודים, גם בנושא של מכינות. אנחנו מלווים את ט', שהתגייס עם המון מוטיווציה והיום לא כל כך מאמין במערכת. אנחנו מאוד רוצים לסייע גם למקרה הפרטני שלו וגם בפן הרחב יותר. אנחנו חושבים שצריכים למחוק את סיבת השחרור הזאת או לחלופין, אם מתעקשים עליה, להסדיר אותה במתווה חקיקה ראשית".

ח"כ איציק שמולי (המחנה הציוני) מנסה להוביל יוזמת חקיקה פרטית לבטל את ההערה הזו. "זאת משקולת אדירה שחיילים משוחררים לא מצליחים להתמודד אתה", הוא אומר. "כמעסיק, אם חייל היה בא אלי עם הערה הזו, לא הייתי חושב בכלל לקבל אותו לעבודה. זה אות קין שמאוד מקשה על הצעירים האלה להשתלב בשוק העבודה. אני באמת לא מבין למה הממשלה מתנגדת לתיקון הזה. הם לא העלו נימוק של התרעה, אולי כי זה באמת לא נימוק הגיוני. חייל שאין לו אוכל בבית לא חושב על מה שיהיה בעוד שנתיים, אלא איך פותרים את הבעיה מיד".

להיות חייל עם תיק 
בהוצאה לפועל

עו"ד דנה נוף
מיה כרמי-דרור

בעיה נוספת שמלווה חיילים ממעמד סוציו־אקונומי נמוך היא סוגיית החובות, בדרך כלל לחברות סלולר או לבנקים. לפי הערכות, ליותר מ-10,000 חיילים יש תיקים פתוחים בהוצאה לפועל, כלומר היה להם חוב שהם לא שילמו, הוא תפח וצבר ריביות פיגורים וכעת הם צריכים להתמודד עם החזרתו. חובות לבנקים נוצרים כאשר חיילים עוברים את המסגרת המותרת בחשבון. החוב לחברות סלולר נוצר כאשר חיילים הולכים שבי אחרי עסקות מפוקפקות שמציעים להם נציגי מכירות זריזים, שמחתימים אותם על עסקות לרכישה של מכשירי אייפון או טאבלטים, בלי לבדוק שהם מסוגלים לעמוד בהחזר. כאשר החיילים לא מחזירים את הכסף, החוב הולך ותופח, גם בגלל הוצאות שכר טרחת עורכי הדין שאליהם מועבר התיק. כמו כן, ברגע שהתשלום הראשון לא שולם, החברה הופכת את שווי המכשיר לחוב, דבר המשפיע גם על הריבית.

לדברי שחר, היא מקבלת מדי שבוע עשרות פניות מחיילים עם חובות גדולים לחברות סלולר. "באיזה עוד מקום נותנים ללקוח מכשיר על סמך חתימה?", היא אומרת. "הורים עם כסף בכלל לא נותנים לילדים שלהם להיכנס למערבולת הזו. הם ייתנו לילד להסתבך בגלל איזה חוב של 3,000 שקל כי הוא חתם על משהו טיפשי בתחנה המרכזית? הם גם מודעים לכך שיש שבועיים שבהם אפשר לבטל עסקה. יש אנשים, בדרך כלל חסרי אמצעים, שפשוט נהיים משותקים כשהם מקבלים את מכתב האזהרה הראשון מעורך הדין. רוב מקרי ההוצאה לפועל הם בגלל חברות הסלולר. יש גם חובות לבנקים, אבל הרבה פחות. הבנקים בדרך כלל ממירים חוב של משיכת יתר להלוואה, ולא ממהרים לפנות להוצאה לפועל".

המקרה של ספיר דוד, שהשתחררה לפני חודשיים, ממחיש כיצד חוב לחברת סלולר מקשה על החייל המשוחרר להתקדם. דוד מספרת כי התפתתה לעסקה בתחנה המרכזית בתל אביב שבה קנתה סמארטפון, מבלי שנציגי השירות בדקו את יכולת ההחזר שלה. לדבריה, החוב שלה לפרטנר הגיע ל-7,000 שקל, ועבר להוצאה לפועל. היא קיוותה שתוכל לשלם את רובו באמצעות מענק השחרור, בסך 5,000 שקל, ובאמצעות המשכורת שהיא מרוויחה מעבודתה בפיצרייה, אלא שאז גילתה שהמענק נשלל ממנה בשל הערה על התנהגות בתעודת השחרור. דוד, שגרה בינתיים בבית החייל ברמת גן, רוצה לעבור לגור בשכירות, אך חוששת שלא תצליח להסדיר את חובה לפרטנר עם משכורתה הנמוכה וההוצאות על מחיה. "אני יודעת שההערה על ההתנהגות עוד תפגע בי בעתיד, אבל אין לי כוח להיאבק בזה", היא אומרת, "אני עובדת כל יום מאז שהשתחררתי, פשוט כדי לפרנס את עצמי. כרגע, אני רק רוצה לסיים עם החוב ולהתחיל את החיים החדשים שלי".

ב-2014 הוקמה ברשות האכיפה והגבייה, הממונה על ההוצאה לפועל, יחידה לחייב הנזקק, שנועדה להעניק סיוע לחייבים מאוכלוסיות מוחלשות שפנו למנהל הרשות, ובעיקר לחיילים, אסירים וקשישים, שנקלעו לחובות. עד היום טיפלה היחידה ביותר מ-800 פניות של חיילים. באוגוסט 2014, לדוגמה, פנה ליחידה חייל מילואים, שגויס בצו שמונה בעקבות מבצע צוק איתן, וסיפר שיש לו חובות של יותר מ-40 אלף שקל בארבעה תיקים לבנק ולחברת תקשורת. בסיוע היחידה החוב הוסדר והתיקים נסגרו. במקרה אחר, בעקבות התערבות של נציגת מרשות האכיפה והגבייה, צומצם חוב של חייל לחברת סלולר גדולה מ-90 אלף שקל ל-30 אלף שקל.

ואולם הרשות לאכיפה ולגבייה לא מצליחה להשפיע בנושא המהותי: לקבוע שעל חיילים בתקופת השירות הצבאי לא תחול ריבית הפיגורים - דבר שמגדיל את החובות. זאת ועוד, בשלב זה ברשות האכיפה והגבייה כלל לא יודעים להבדיל בין תיקים של חיילים לבין תיקים של אזרחים, ולפעמים עובדות היותו של החייב חייל עולה רק במהלך דיון בבית המשפט. לדברי מנהל רשות האכיפה והגבייה, תומר מוסקוביץ', "בכוונת הרשות לקדם ממשק מול אכ"א כדי שנוכל לזהות חייל בחובה במערכת שלנו ולשפר את הסיוע לחיילים. זאת, כחלק מתפישת הרשות הפועלת ליצירת מסלולי שירות מותאמים לסוגי חייבים שונים". ואולם גם מוסקוביץ' לא יכול לסייע בכל הנוגע לקביעה בנוגע לריבית. כדי לקבוע כי ריבית הפיגורים תוקפא במהלך שירות החובה של החייל נדרש שינוי בחקיקה, דבר שנמצא בימים אלה בדיונים במשרד המשפטים.

מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "צה"ל הוא צבא העם המאגד בשורותיו חיילים וחיילות מכלל גווני ושכבות האוכלוסייה, וככזה מהווה ראי לחברה הישראלית. הצבא מקיים שוויון מלא בין משרתיו ואף פועל כדי לשלב את כלל המשרתים במגוון תפקידים משמעותיים, תוך מתן הזדמנות שווה וכן מתן מעטפת סיוע לחיילים הזקוקים לכך. באשר לטענה בעניין הבדלי מעמדות בצה"ל, נדגיש כי לא מתקיימת כל הבחנה או העדפה על סמך המעמד הכלכלי של כל חייל. צה"ל אינו מכיר את המקרים המוזכרים של מכירת שמירות או תורניות. בצה"ל רואים בחומרה אירועים מסוג זה ובהינתן מקרים נקודתיים הם ייבחנו ויטופלו בהתאם. בעניין חיילים יוצאי אתיופיה: בשנה האחרונה מוביל הצבא תוכנית שייעודה שילוב מיטבי של חיילים יוצאי אתיופיה בשירות הצבאי, ובמסגרתה הציג צה"ל יעדים ומדדים הנוגעים לשיפור נתוני המיצוי והשילוב של חיילים יוצאי אתיופיה".

חמל חטיבת דובר צה"ל
דודו בכר

אמן פעיל או מש"ק ממטרות?

המקרה של און רפאלי מאיר תהליך אחר שמתרחש בצה"ל - השינוי בתפישת השירות של מפורסמים צעירים. הביטוי המובהק ביותר לכך הוא תופעת תוכנית הטלוויזיה "כוכב נולד", שרבים מהמשתתפים בה הם צעירים לפני שירות צבאי או במהלכו. לאחר שהם מתפרסמים השירות שלהם בבסיס עורפי עשוי להיות הרבה יותר קל, כמו שקורה גם לצעירים מתוכניות ריאליטי אחרות. זה יכול לנבוע מכך שמפקד מעריץ ומתרפס נותן הקלות, או בגלל הקלות רשמיות שנובעות ממעמד של אמן פעיל.

זהו סטטוס חדש, שנוצר בצה"ל בשנים האחרונות, אך בניגוד לסטטוסים אחרים כמו ספורטאי מצטיין, רקדן מצטיין או מוסיקאי מצטיין, הקריטריונים של אמן פעיל לא כל כך ברורים. נכללים בו זמרים צעירים לצד דוגמניות, שהסטטוס מאפשר להם לקדם את הקריירה תוך כדי שירות. ההחלטה אם להעניק את התואר הזה נקבעת בוועדה בראשות קצין מאכ"א, נציגי אמ"י (איגוד אמני ישראל), נציג מעולם הדוגמנות ונציג ממפקדת קצין חינוך ראשי. לפי דובר צה"ל, הם שוקלים את היקף הפעילות של הצעירים, והמעמד ניתן בקפידה, רק למי שהיקף הפעילות דורש זאת.

לדברי קצין בכיר לשעבר בצה"ל, ההליך הזה החל לפני עשור מתוך מחשבה חיובית שאם אמנים צעירים המשמשים כמובילי דעת קהל יתגייסו לצבא, על אף שהדבר עשוי לפגוע בקריירה שלהם, הם ישמשו דוגמה לנוער. ואולם אותו גורם מודה שיש גם פן בעייתי במתן הסטטוס הזה, בהיותו מפלה מול חיילים אחרים, בעוד שלא ברור אם הצעירים האלה הם באמת בעלי כישורים אמנותיים משמעותיים או רק מפורסמים לרגע.

הסיפורים על כדורגלנים בצה"ל המשמשים כמש"קי ממטרות - כלומר באים ב-9:00 ולא עושים כלום - ידועים כבר שנים ארוכות. למעשה, חלקם מנצלים את המעמד מעבר להטבות שכבר ניתנו להם, דבר שסביר להניח שקורה לפחות עם חלק מהסלבריטאים הצעירים. רפאלי, שהתגייס לפני שנה וחצי, כבר הספיק להצטלם לטלנובלה ולהפקת אופנה יחד עם אחותו בר ובני משפחה אחרים. בתקשורת עלו טענות שהוא קיבל מעמד של אמן פעיל, אך מדובר צה"ל נמסר שהדבר לא נכון, ומאחר שהוא בא ממשפחה מבוססת - אין סיבה שיקבל אישור עבודה. לדברי גורם צבאי הבקי בדברים, ככל הנראה אותם הצילומים קשורים אף הם לחקירה שמתנהלת נגדו, כלומר לאפשרות שניתנה לו להיעדר מהבסיס. מדובר צה"ל נמסר שהם לא יכולים להתייחס למקרה, משום שהוא נמצא בחקירה.

תרגיל צבאי בצפון הארץ
גיל אליהו


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#