נשיא 
מטעם עצמו; "מעולם לא קיבלתי אפילו החזר הוצאות. זאת שליחות עבורי" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

נשיא 
מטעם עצמו; "מעולם לא קיבלתי אפילו החזר הוצאות. זאת שליחות עבורי"

עו"ד זכי כמאל מתעקש שהוא נשיא המכללה האקדמית הערבית לחינוך שבחיפה, אף שבמל"ג טוענים שוב ושוב שהוא לא ■ כמאל: "אתם ניזונים מגורמים שעוינים למכללה ולי"

17תגובות
המכללה האקדמית הערבית לחינוך
רמי שלוש

הביקור במכללה האקדמית הערבית לחינוך שבחיפה מתחיל באולם שבו נערך כנס גדול. "כנסי, כנסי", מאיץ בי מייסד המכללה, עו"ד זכי כמאל, "אבל לבד. לא טוב שהנשיא ייכנס שוב". התואר "נשיא" מחליק מפיו בטבעיות רבה, על אף שנשיא מוסד אקדמי, על פי משרד החינוך והמכללה עצמה, הוא לא.

בספטמבר 2015 התקבל במכללה מכתב מהמועצה להשכלה גבוהה: "מצאנו כי באתר המכללה מופיע שמו של עו"ד זכי כמאל כנשיא המכללה", נכתב שם, "מיותר לציין כי בהתאם להחלטת מל"ג, בראש מוסד יעמוד איש אקדמיה בכיר בדרגת פרופסור, רצוי פרופסור מן המניין. לאור העובדה שבעבר הערנו כמה פעמים בנושא, ועדיין המכללה ממשיכה בשלה, אנו נשקול, בהתאם לתשובתכם, אם להעלות את הנושא לדיון בוועדה העליונה לפיקוח ואכיפה של המל"ג".

בתשובה למכתב ענה פרופ' סלמאן עליאן, החתום על התשובה כנשיא המכללה, כי הנושא טופל. ואכן, באתר האינטרנט של המכללה מופיע כיום כמאל כיו"ר האסיפה הכללית והוועד המנהל בלבד. אלא שנראה כי הוא מתקשה להיפרד מהתואר: במייל שנשלח באחרונה ממזכירות המכללה ל-TheMarker נכתב: "רצ"ב מכתבו של עו"ד זכי כמאל, נשיא המכללה". גם בשיחה שנערכת בינינו הוא מסביר כי הוועד המנהל, שמעריך את פועלו, נתן לו את התואר - וזה מספיק.

כמאל עומד הן בראש הוועד המנהל והן בראש חבר הנאמנים של המכללה. "אני תורם למוסד האקדמי מאז 2006 תרומה מכרעת ללא תמורה כספית מכל סוג שהוא", הוא אומר. "מעולם לא קיבלתי אפילו החזר הוצאות. אני רואה את המכללה הזו כשליחות, והתואר אינו רלוונטי ואיננו חשוב. אני רואה בו יותר ייצוג של המוסד האקדמי. אני מודה לחברי במכללה שהעניקו לי אותו, ולא רואה כל סתירה בין הוראות המל"ג לכינוי שלי כנשיא".

כמאל, בן העדה הדרוזית ותושב הכפר דליית אל־כרמל, הוא דמות מוכרת לא רק במכללה בחיפה, אלא גם במילייה המשפטי. הוא בעל משרד עורכי דין ידוע בחיפה כבר שנים רבות, שבו עובדים גם שלושה מילדיו, ומייצג לא מעט גורמים יהודיים, ערבים ישראלים וכן פלסטינים. כמאל היה סגנו של יו"ר לשכת עורכי הדין עד 2011, והיה אשתקד גם נשיא כנס עורכי הדין באילת. בין ידידיו האישיים יש אנשים מוכרים כמו אהרן ברק, לשעבר נשיא בית המשפט העליון, ומבקר המדינה יוסף שפירא, שאף פסל עצמו מלדון בתלונות שנשלחו נגד כמאל. גם ח"כ אכרם חסון (כולנו) הוא חבר אישי, ומגיע ללא מעט פעילויות במכללה. על קשריו של כמאל יעידו התמונות הרבות בחדר הישיבות של המכללה: משר החינוך לשעבר זבולון המר, דרך בני בגין ועד נשיא לשעבר שמעון פרס, כולם הגיעו למכללה, וכך גם סופרים כמו עמוס עוז, דוד גרוסמן, מאיר שלו ואחרים, שקיבלו אותות כבוד. לכמאל קשרים אמיצים גם במכללה האקדמית הפרטית נתניה, והוא חבר בחבר הנאמנים שלה.

את פעילותו בתחום החינוך החל כמאל ב–1996, אז הקים עמותה הנקראת "המכללה האקדמית הערבית לחינוך בישראל — חיפה". המכללה הוקמה כבר ב–1949 כבית מדרש למורים ערבים ביפו, ועברה שלוש שנים לאחר מכן לחיפה. ב–1996 נדרש בית המדרש הוותיק ליהפך לעמותה ולהתנהל תחת פיקוח משרד החינוך ורשם העמותות. העמותה אכן הוקמה, וכמאל עומד בראשה עד היום. בשנה שבה הוקמה העמותה קיבלה המכללה אישור אקדמי לתת תואר ראשון בהוראה, וכן תקצוב מהמדינה כמוסד אקדמי, וב–2010 גם קיבלה אישור להעניק תואר שני. באחרונה הגישה המכללה את הצעתה לקול הקורא שפירסמה המל"ג כדי ליהפך לקמפוס המתוקצב הראשון בעיר ערבית. עוד הגישו הצעות: מכללת סכנין של משפחת בדארנה, מכללת אלקאסמי מבאקה אל־גרבייה, אוניברסיטת בר־אילן עם קבוצת משקיעים יהודים וערבים, ואוניברסיטת חיפה עם עיריית נצרת. לדברי כאמל, ההישגים האקדמיים ואיתנותה הפיננסית של העמותה הופכים אותה למועמדת טובה לזכות וליהפך לאוניברסיטה הראשונה בעיר ערבית.

אל מול האיתנות הפיננסית והעובדה כי המכללה אכן מלמדת 4,000 סטודנטים להוראה (95% מהם סטודנטיות) מהמגזר הערבי, עומדים לא מעט סימני שאלה בנושא איכות הניהול של המוסד. כמאל, כך מתברר, אינו דואג להפרדה בין עסקיו הפרטיים למכללה, ובין אלה ואלה יש השקה וערבוב תחומים אינטנסיבי. לא מעט מהעובדים במכללה, מאנשי הוועד המנהל וחבר הנאמנים הם בעלי קרבה לכמאל — בין אם הם בני משפחה, מקורבים, לקוחות לשעבר, מפקחים לשעבר או סוג של קולגות.

הנושא הזה עלה כבר בנובמבר 2005 בדו"ח של משרד החינוך, שנכתב לאחר בדיקת עומק במכללה: "ביקורתנו העלתה ממצאים חמורים ביותר. להערכתנו ניהול העמותה היה רשלני ביותר, ריכוזי מאוד, ללא מערכת בקרה נאותה, במקרים לא מעטים הביאה מערכת קלוקלת זו למעשי שחיתות. השותפים העיקריים לניהול המכללה היו יו"ר העמותה עו"ד זכי כמאל, מנהל העמותה ד"ר נג'יב נבואני וחשב המכללה רו"ח ג'מאל חיר", נכתב בדו"ח.

כותבי הדו"ח המליצו לשלול אישור ניהול תקין מהעמותה, להחליף את כל שכבת הניהול ולהעביר את הדו"ח למשטרה. החשב והמנהל אכן הלכו הביתה, וכך גם האח סלאח כמאל, בהוראת משרד החינוך מינואר 2006. ואולם למרות ההמלצה החד־משמעית לשלוח את כל שכבת הניהול הביתה, היו"ר, עו"ד זכי כמאל, לא מוזכר במכתב ששלח משרד החינוך למכללה בעקבות הדו"ח החמור.

עו"ד זכי כמאל
תומר אפלבאום

המכללה, המשרד הפרטי 
ותביעת הענק

הקשר בין המכללה האקדמית למשרדו הפרטי של כמאל אמיץ במיוחד. בערעור על תביעה שהגיש עובד לשעבר של המכללה, שנאלץ להשיב לה כסף, ייצג את המכללה בנו של כמאל. על מכתב הדורש חצי מיליון שקל כפיצוי, שנשלח לעובד לשעבר אחר, אחרי שזה פנה בתלונות למבקר המדינה בנושא התנהלות המכללה, חתומה בתו של כמאל, והמכתב נשלח על נייר המכתבים של המשרד הפרטי. גם הפניות שנעשו ל–TheMarker הגיעו מפירמת עורכי הדין זכי כמאל.

לפני תשע שנים הגישו כמאל והמכללה תביעת דיבה בסך 9 מיליון שקל נגד העיתון "כול אל ערב" וגורמים נוספים בעקבות סדרת כתבות שנכתבו עליו. בתביעה הזאת, שעדיין מתנהלת, מייצג כמאל את עצמו ואת המכללה. האגרה עבור אותה תביעת ענק מסתכמת ב–250 אלף שקל, ששולמו בשני תשלומים — שניהם מכספי המכללה. על השאלה מדוע המכללה היא זו שמשלמת ולא הוא, משיב כמאל: "הפרסומים היו יותר נגד המכללה מאשר נגדי, והוועד המנהל החליט להצטרף ולשלם. יש לי יסוד להאמין שהתביעה הזו תתקבל, והסכומים שיתקבלו יהיו גבוהים". לדבריו, הוא חסך למכללה כבר 2 מיליון שקל לפחות בעזרת הייצוג העצמי, ומדובר בתרומתו שלו, כמו גם של משפחתו. "הייצוג של המכללה נקבע על ידי הוועד המנהל וחבר הנאמנים והביא לחיסכון של מיליוני שקלים", הוא אומר.

כמאל הוא יו"ר הוועד המנהל וכן יו"ר הנאמנים, אותם גופים בדיוק שהחליטו, לטענתו, שמשרדו הפרטי ייצג את המכללה. גם אם פסל את עצמו מהדיון בנושא, הרי שההחלטה לבחור דווקא במשרדו הפרטי של יו"ר העמותה, בזמן שלמכללה יש יועץ משפטי במשרה מלאה, מעלה שאלות.

באותו דו"ח חמור של משרד החינוך, שם מצוין זכי כמאל כאחד משלושת המנהלים האחראים, מוזכר "סלאח כמאל, אחיו של עו"ד כמאל" שמונה למנהל המשק של המכללה ב–2003, "ללא השכלה מקצועית או 12 שנות לימוד". השכר שלו היה השלישי בגובהו במכללה באותה שנה, והוא קיבל גם תוספת ניהול, על אף שמדובר בתוספת שניתנת לבעלי תואר אקדמי בלבד. הוא גם לא החתים כרטיס נוכחות. אנשי המכללה הסבירו לעורכי הדו"ח כי ניסו לחסוך את התשלום עבור השעות הנוספות שלו, על ידי אי־דיווח על שעות עבודתו.

גם קב"ט המכללה, פואד כמאל, מוזכר באותו דו"ח כ"בן משפחה של יו"ר העמותה" שמונה כ"אחראי ביטחון אף שלא הציג כל אסמכתא להשכרה לתפקיד". על פי דו"חות המכללה לרשם העמותות, ב–2014 קיבל הקב"ט את המשכורת החמישית בגובהה במכללה, כ–384 אלף שקל בשנה. בתגובה אומר כמאל כי מדובר ב"בן דוד מדרגה רחוקה", כי התקבל לעבוד טרם זמנו, אלא שכמאל היה יו"ר המכללה מתחילת הדרך, כפי שקובע גם הדו"ח. הוא גם טוען כי ב–2015 משכורתו של הקב"ט לא תהיה מהגבוהות. דו"ח 2015 עוד לא הוגש לרשם העמותות, כך שלא ניתן לבדוק את הנושא, אך מ–2010 נמצא שכרו של הקב"ט באופן קבוע ברשימת חמשת מקבלי השכר הגבוה במכללה. ב-2010 הוא קיבל את השכר השני בגובהו, 378 אלף שקל בשנה ברוטו.

על סוכן הביטוח של המכללה, פואד מקלדה מדליית אל־כרמל, אמר לנו כמאל כי "הוא נשוי לבת ממשפחת כמאל. זו חמולה גדולה, הוא זכה במכרז, והוא תורם רציני למוסד". בהמשך שלח תגובה אחרת, שבה טען כי "סוכן הביטוח אינו בן משפחה".

גם לקשרי העבר של כמאל יש מקום של כבוד. רו"ח קובי גינזבורג היה החשב המלווה של המכללה, שמשרד החינוך מינה לתפקיד אחרי בדיקת עומק. לא חלפו שנתיים וגינזבורג, שליחו של הרגולטור, נהפך לחשב המכללה. לדברי כמאל, המעבר נעשה בידיעת וברכת משרד החינוך, וגינזבורג קיבל את התפקיד על סמך כישוריו בלבד. גינזבורג טוען גם הוא כי הוא פועל באישור משרד החינוך: "אין לי ולא היה לי כל ניגוד עניינים בפעילותי". הוא מוסיף כי "לא חל שינוי בצורת ההעסקה, מעולם לא הובטח לי דבר מהמכללה לעניין העסקה כלשהי". משרד החינוך סירב להגיב.

כמאל מקורב גם למכללה האקדמית הפרטית נתניה, ובשיחה עמנו הציג עצמו כאחד ממייסדיה. במכללת נתניה אומרים כי "עו"ד כמאל נמנה עם חבר הנאמנים של המכללה ואינו חבר בוועד המנהל. מייסדי המכללה הם פרופ' צבי ארד, פרופ' ברנרד פינצ'וק ופרופ' סיני דויטש. כמאל היה אחד מ–25 החותמים על הקמת העמותה ומוגדר על ידי רשם העמותות כמייסד העמותה".

סגן נשיא המכללה ודיקן הפקולטה למשפטים, פרופ' סיני דויטש, משמש כחבר הוועד המנהל של המכללה של כמאל, ואף חותם על דו"חותיה הכספיים. "היינו חייבים להקים חבר נאמנים ברמה הגבוהה ביותר", מסביר כמאל. במכללת נתניה מאשרים את הפרטים: "פרופ' דויטש מכהן בוועד המנהל של המכללה הערבית בחיפה בהתנדבות ולכן הוא חותם על הדו"חות הכספיים".

במכללה של כמאל אפשר למצוא גם לקוחות לשעבר של משרדו. לינה נבואני, שעובדת במחלקת ההרשמה, היתה לקוחה של כמאל, והוא ייצג אותה בבית המשפט. לדבריו, "זה קרה שנים רבות לפני שהגיעה למכללה, וגם אחיה עובד פה". בעבר הרצה במכללה ד"ר עלי אסאדי, שהואשם בהטרדה מינית וזוכה. מי שייצג אותו בבית המשפט היה כמאל.

אחר ממכריו של כמאל הוא הוא עאטף חאג', ראש מועצת אעבלין שהודח ב–2005 על ידי שר הפנים דאז אופיר פינס, על רקע בעיות בניהול תקין. כמאל מכיר היטב את ראש המועצה לשעבר: "הייתי היועץ המשפטי של המועצה תקופה קצרה, משרד הפנים מינה אותי", הוא אומר. חאג' היה לחבר הוועד המנהל של העמותה עד לפני ארבע שנים, ובאותה תקופה מונה אחיינו עבד קסום ליועץ המשפטי של המכללה, אף שהאחראי העיקרי על ייצוג המכללה בערכאות משפטיות הוא משרדו הפרטי של כמאל. לדברי כמאל, אין בעיה מכיוון שמדובר ב"עובד מוכשר".

לקוח עבר אחר של כמאל הוא חמד סעב, כיום חבר הוועד המנהל ובעבר ראש מועצת אבו סנאן. היועץ המשפטי של המועצה היה כמאל, שלא מכחיש את הקשר, אך מסביר: "זה היה לפני יותר מ–20 שנה".

חברים, לקוחות, בני משפחה: הקשרים של זכי כמאל
מייסד המכללה האקדמית הערבית לחינוך בחיפה, יו"ר הוועד המנהל וחבר הנאמנים.
מכנה את עצמו נשיא המכללה, בניגוד לדעת המל"ג יושב בחבר הנאמנים של המכללה
האקדמית נתניה היה סגן יו"ר לשכת עורכי הדין עד 2011 בעל משרד עורכי דין פרטי בחיפה
אהרן ברק
יוסף שפירא
אכרם חסון

"בעניינם של עובדים או חברים בוועד המנהל, הרי כולם התקבלו אחרי בדיקה והתאמה, וזאת מלפני שנים, וכאשר אין כל פסול בקבלת עובדים המוכרים על ידי ומתאימים לכהונות שנתקבלו להן, בין שהם ידידי, ובין שהם מכרי, ובין שהיו לקוחותי", אומר כמאל. "חברי הוועד המנהל וחבר הנאמנים הם אנשים בעלי סגולות אקדמיות, חברתיות, ויושרה שאין כדוגמתם, וכל מוסד אקדמי היה עושה הכל כדי להכיל בתוכו קבוצת פרופסורים, אנשי רוח, דת וציבור מכובדים כאלה".

"הייתי יו"ר פורמלי"

כמאל עובד צמוד עם חלק מבני משפחתו, אבל עם חלק מהם היו לו גם לא מעט צרות. ב–2005 הוגש נגדו כתב אישום בגין סחיטה באיומים ופגיעה בפרטיות. המתלוננת, שהגישה את התלונה למשטרה כבר ב–1995, היא אחותה של אשתו, שטענה כי הפעיל נגדה חברת חקירות ואף איים עליה שתסיר את התלונה נגדו לאחר שזו הוגשה. כמאל טוען כי העסיק אותה והיא גנבה ממנו צ'קים בסך 1.1 מיליון שקל. מול התלונה שלה, הוא הגיש נגדה תביעה אזרחית שנמשכה עד 2003, אז גיבה בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי שקבע כי דווקא הוא צריך לשלם לה 30 אלף שקל עבור הוצאות משפט.

תלונה זו הניבה כתב אישום שהוגש על ידי פרקליטות מחוז ירושלים רק עשר שנים לאחר מכן, ב-2005, אך התיק נסגר. במשרד המשפטים הסבירו כי "המשנה לפרקליט המדינה דאז, יהושע למברגר, החליט — לאחר בחינת מכלול השיקולים הרלוונטיים ולאחר ששמע את טענות בא כוח הנאשם ואת טענות המתלוננת ובאי כוחה, למרות קיומם של חשדות נגד הנאשם — להורות על חזרה מכתב האישום נגד כמאל ולסגור את התיק נגדו מחוסר ראיות מספיקות. מדובר באירועים שהתרחשו כעשר שנים בקירוב טרם הגשת כתב האישום. במקרה זה, חלוף הזמן אינו רק מכרסם באופן ממשי בקיומו של עניין לציבור בניהול ההליך, אלא גם מקשה על היכולת האפקטיבית של בית המשפט להגיע לחקר האמת, בייחוד בנושאים השנויים במחלוקת בתיק, כגון פרשנות חלק מן הדברים הנשמעים בקלטות, פרטי אירועים והסדר הכרונולוגי של ההתרחשויות וכו'. לכך יש להוסיף קיומם של קשיים מהותיים באשר לקבילות הקלטות שנמסרו למשטרה על ידי המתלוננת, קלטות המחשידות לכאורה את עו"ד כמאל ומהוות נדבך מהותי של התשתית הראייתית שבתיק. על פי עמדת המעבדה לזיהוי פלילי במשטרה, בחלק מהקלטות נשמעים עיוותים וניתוקים שונים שהסיבה להם אינה ברורה. עוד נקבע, כי לא ניתן לבחון את אותנטיות הקלטות הואיל שלא ברור אם מדובר בקלטות מקוריות. במצב דברים זה, ספק אם ניתן להתבסס על קלטות אלה כחומר ראיות שניתן להשתית עליו את כתב האישום".

סיפור אחר הרודף את כמאל כבר שנים הוא זה של עובדת מכללה נוספת, סולטנה כאדור, שעל פי דו"ח משרד החינוך התקבלה לעבודה כעובדת ספרייה ללא כל הכשרה, ואף מקבלת תוספת ניהול ללא הכשרה אקדמית "בשל קרבתה למנהל". לכאדור, גם היא לקוחה לשעבר של עו"ד כמאל, אף לא ניכו ימי חופשה או מחלה שלקחה. כאדור טוענת כי הובאה למכללה על ידי כמאל, והעידה נגדו בשני משפטים שונים (אחד מהם הוא אותה תביעת דיבה). על שתי העדויות קיים צו איסור פרסום שביקש כמאל. כאמל טוען כי כאדור מוסתת על ידי גורמים שונים שרוצים לפגוע בו: "כל הסיפור אתה זה לא רק שקר וכזב, זה חלק ממלחמה נגדי כבר 20 שנה", הוא אומר. "היום קל מאוד ליפול על אדם עם טענות, וזה ייהפך לכותרת יפה. דנים בנושא הזה שנים כדי להכפיש את שמי, יש הרבה גורמים עוינים בין אלה שהפסקתי את עבודתם, או שלא קיבלתי אותם לעבודה".

בניגוד לדבריה של כאדור, כי כאמל סידר לה את העבודה, כמאל טוען כי היא התחילה לעבוד לפני שנהפך ל"מנהל בפועל". הדגשת התואר "מנהל בפועל" היא נקודה מעניינת. כמאל הקים את העמותה ב–1996 והיה יו"ר הוועד המנהל מתחילת הדרך, אלא שלדבריו, עד אותו דו"ח בעייתי של משרד החינוך, שאחריו פוטרו שלושה אנשים בהם מנהל המכללה והחשב, הוא היה רק "יו"ר פורמלי". "עד 26 בפברואר 2006 הייתי יו"ר פורמלי לחלוטין", הוא אומר. "היינו מכנסים את חבר הנאמנים לצורך אישור תקציב, ובפועל לא היינו מעורבים כלל בפעילות. מאז אותו תאריך קיבלתי על עצמי את התפקיד בפועל, הוקם חבר נאמנים חדש, ועד מנהל חדש, ואני עומד בראש שניהם כי זה מותר על פי רשם העמותות".

המושג "יו"ר פורמלי" הוא הגדרה שלך. בדו"ח נכתב שניהול המכללה הרשלני היה בידי שלושה אנשים, אתה אחד מהם.

כמאל: "לא נכון. הכל היה באחריות המנהל באותו זמן, שפוטר. הדו"ח לא הטיל עלי אחריות".

בוא נדבר על הקשרים שלך לאנשים מוכרים. מה הקשר שלך למבקר המדינה יוסף שפירא, שמגיע גם לאירועים פרטיים של המשפחה?

"אנחנו חברים כבר 30 וכמה שנים" (שפירא הודיע כי הוא פוסל את עצמו מטיפול בעניינו של כמאל; טח"ס).

גם אחיך עבד במכללה בעבר.

"אח שלי עבד פה, אבל לא אני מיניתי אותו. הוא התפטר מרצונו. אני התנגדתי למינוי שלו".

נראה לך הגיוני כל החיבורים האלה? בני משפחה, לקוחות לשעבר, ספקים, כולם כאן.

"לכל אחד יש הסבר. אין פה בעיה".

אתה מופיע בהרבה בתי משפט כל השנים, ולא כמייצג אלא כמי שתובע, אתה מגיש לא מעט תלונות משלך במשטרה.

"אני עורך דין, בוודאי שאופיע בבית המשפט. מי שפוגע בי יחטוף, כי מי שמשקר וניזון מגורמים עוינים לי...".

למה מתנכלים לך?

"כי אנשים לא סובלים הצלחה ומוכנים למסור דיסאינפורמציה, גם את ניזונה מגורמים שעוינים למכללה ולי".

אומרים שנייר לא זז כאן בלעדיך.

"זה רוע לב".

אז המכללה תיהפך לאוניברסיטה הערבית הראשונה בישראל?

"תרומתי למכללה היא תרומה מכרעת, והיא תהיה אוניברסיטה בישראל בגלל ההישגים האקדמיים שלנו, מפני שאנחנו מחנכים למצוינות, ובגלל העובדה שאנחנו מכללה איתנה כספית".

אהרן ברק מסר בתגובה: "זכי כמאל היה תלמיד שלי ואני שומר אתו על קשר שנים רבות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#