דואגים לשני המחוננים. ומה עם כל השאר? - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

דואגים לשני המחוננים. ומה עם כל השאר?

מצד אחד, ההטבות הולכות לגדולים ולחזקים כי הם יצואנים גדולים והמדינה רוצה יצרני משרות ■ הם משלמים משכורות גבוהות והמדינה רוצה משרות מתגמלות - והם יכולים גם לעזוב ולהעביר מפה את ההשקעה שלהם ■ הצד השני הוא הזנחת השוק המקומי

26תגובות
שר האוצר משה כחלון
מיכל פתאל

האם המדיניות הממשלתית שלנו גורמת להגדלת הפערים בין התעשיות המתקדמות לבין התעשיות המסורתיות? האם ממשלת ישראל מקשה ביודעין על ענפי המסחר והשירותים המקומיים וגורמת בכך להגדלת פערים ולהעלאת יוקר המחיה?

אם נסתכל על המקומות שאליהם הולכים התמריצים הממשלתיים למגזר העסקי, די ברור מה המדינה העדיפה במהלך השנים: חברות גדולות שמעסיקות הרבה עובדים ומייצאות הרבה מהתוצרת שלהן לחו"ל. ואם הן חברות זרות - על אחת כמה וכמה. באמצעות החוק לעידוד השקעות הון, המדינה עודדה רק חברות שהתחייבו לייצא הרבה ולהעסיק הרבה עובדים.

העידוד התבטא במענקים ישירים או בהטבות מס - או שניהם - וגרם לכך שבצמרת החברות שנהנות מתמריצי המדינה נמצאות טבע, אינטל, כיל וצ'ק פוינט. כולן חברות גדולות, רווחיות ויצואניות.

כעת עושה שר האוצר, משה כחלון, צעד אחד נוסף ויוצא עם תוכנית שתאפשר לחברות היי־טק בינלאומיות שיפעלו בישראל לשלם מס חברות נמוך במיוחד — 6% בלבד. כיום מס החברות הוא 25%, אבל בפועל חברות היי־טק ותעשייה רבות משלמות פחות מכך בשל הטבות שהן מקבלות במסגרת החוק לעידוד השקעות הון. התוכנית מיועדת לחברות בעלות מחזור מכירות של 10 מיליארד שקל, וגם המס על דיווידנד יופחת לחברות אלה לשיעור של 4% בלבד.

קל מאוד להחמיא למדיניות החדשה של כחלון להעניק הטבות מס מופלגות לחברות היי־טק גדולות שיבואו לישראל. אמרת היי־טק, אמרת חברות בינלאומיות, קדמה, טכנולוגיה, שכר ותנאים טובים, עבודה נקייה מול מחשבים בחדרים ממוזגים. אפילו אמרת יצוא ושווקים בינלאומיים. אמרת היי־טק - אמרת עתיד. אין קל יותר מאשר לומר שהעתיד נמצא שם, לא בבתי מלאכה אפלוליים ומלאי גריז או במפעל לשימורי טונה או תירס. אם כולנו רוצים שילדינו יעבדו בחברות מתקדמות ומסודרות, ברור לנו למי כדאי לתת את ההטבות שלנו. הבעיה היחידה היא שרוב הציבור הישראלי לא עובד בחברות האלה.

שיעור העובדים בחברות רב־לאומיות, 2011 - בלוקסמבורג 40 אחוז
 
השכר הממוצע בחברות היי־טק רב־לאומיות ומקומיות*, 2010-2005

השבוע קיבלנו אישור נוסף לעליונות של החברות הבינלאומיות, כשהכלכלן הראשי של האוצר פירסם דו"ח המצביע על כך שרמת הפריון של חברות רב־לאומיות גבוהה מזו של החברות המקומיות. זה די הגיוני. החברות שמגיעות לכאן נמצאות בדרך כלל בחזית הטכנולוגיה, הן מוכרות מוצרים ושירותים מתקדמים ומביאות אתן ניסיון רב־שנים, שתוצאתו היא פריון גבוה. ודאי אם משווים אותו לממוצע הכולל של החברות המקומיות שלנו, שכוללות לא רק תעשיות מתקדמות, אלא גם תעשיות מיושנות.

כל מערך התמריצים הזה מביא אותנו למציאות די ברורה: המדינה נותנת הטבות גדולות בעיקר לחזקים ולגדולים. יש לכך שלל הסברים, חלקם דרוויניסטיים: החזקים מנצחים ולוקחים את כל הקופה. הם הרי חזקים ואיכותיים במוצרים ובשירותים שלהם, אז ברור שיהיו מוכשרים גם בהשגת הטבות מהמדינה; הם הרי יצואנים גדולים והמדינה רוצה יצוא; הם מעסיקים גדולים והמדינה רוצה יצרני משרות; הם משלמים משכורות גבוהות והמדינה רוצה שיהיו כאן משרות איכותיות ומתגמלות; הנוכחות שלהם כאן משפרת את איכות העובדים ואיכות העבודה במשק. ויש לכך הסבר נוסף: לחברות האלה יש אלטרנטיבות ויכולת לקום וללכת מכאן - או למקד את ההשקעות הבאות שלהן במקומות אחרים. העולם שייך להן.

אבל למדיניות הממשלתית הזו יש צד שני, של הזנחת השוק המקומי והחברות הבינוניות והקטנות. היעדר תמריצים מספקים שיעודדו את העסקים שפועלים בשוק המקומי להתייעל, להגדיל את הפריון ולהתחדש, משאיר אותם מאחור — וגם אותנו. העובדים שלהם אינם משתפרים, הציוד והתשתיות שלהם מיושנים, והמחירים שהם גובים מהצרכן גבוהים ומשפיעים על יוקר המחיה.

פרופ' צבי אקשטיין, דקאן בית הספר לכלכלה במרכז הבינתחומי הרצליה, דוחף בשנתיים האחרונות לשינוי מדיניות הממשלה בהעדפת היצוא. לגישתו, אין סיבה לעודד דווקא עסקים מייצאים, משום שהמדינה כבר אינה זקוקה למטבע זר (היתרות בקופת בנק ישראל מתקרבות לכ–100 מיליארד דולר). בעיניו, העדפת עסקים מייצאים פוגעת בחברות שפועלות בשוק המקומי, ומונעת מהן להתקדם ולהוריד את יוקר המחיה.

העניין הוא שחברות יצואניות מפתחות שרירים של יכולת להתחרות בשווקים הבינלאומיים, יכולת שאין בהכרח לחברות מקומיות. לכן, התועלת בעידוד חברות יצואניות אינה רק בהכנסות ממט"ח אלא גם בפיתוח כושרן התחרותי, ומנגד, הזנחת כושרן התחרותי של החברות שפועלות בשוק המקומי בלבד.

ארז ויגודמן, מנכ"ל טבע
ראובן קפוצ'ינסקי

זה קצת דומה למצב שבו ניקח כיתת לימוד של 40 ילדים ונחליט שאנחנו משקיעים בעיקר בשני הילדים המחוננים של הכיתה. ניתן להם יותר שעות, יותר חוגים, יותר העשרה - ובשאר לא נטפל. יש תפישה שאומרת שמוטב להשקיע בשני המחוננים האלה, כי בסופו של דבר הם יתרמו לשאר באמצעות הקמת עסקים משגשגים או ניהול מערכות ציבוריות חשובות.

זה ייתכן, אבל זה אומר שאנחנו מוותרים על היכולת להפיק גם מהשאר הישגים ומימוש טוב יותר של הפוטנציאל שלהם. זה המצב בחלק גדול מהפעילות העסקית והציבורית של השוק המקומי - המערכת הפיננסית, המסחר, התעשייה המקומית וכמובן השירות הציבורי.

אנחנו יוצאים מגדרנו ומחזרים אחרי אינטל כדי שתפעל כאן, כי מדובר בשחקנית גדולה ואיכותית והמספרים שהיא מספקת במונחי משרות ויצוא הם גדולים וניכרים מיד בחשבונאות הלאומית. קל יותר לראות תוצאה ישירה כשהמדינה מעודדת את אינטל להגיע לכאן, בהשוואה לפרויקט של הגדלת החדשנות והפריון במאות ואלפי עסקים בינוניים מקומיים. גם מבחינה תפעולית, פשוט יותר לפעול מול חברה אחת גדולה מאשר מול אלפי חברות בינוניות. אבל להזנחה הזו יש מחיר שאיש אינו מודד, עד שהוא מכה בנו כשאנחנו נתקלים ביוקר מחיה גבוה ובפריון נמוך.

נ.ב

הדרך הכי אפקטיבית לגרום לחברה עסקית או משרד ממשלתי להשתפר היא באמצעות תחרות. אין כמו החרב המונחת על הצוואר כדי לחדד את המחשבה ואת הצורך להתחדש, להשתפר, להשקיע ולהתייעל. יש שני ענפים מסורתיים שבהם הפריון השתפר בשני העשורים האחרונים: טקסטיל והנעלה, ומוצרי עור. הוא השתפר כי הענפים האלה נפתחו ליבוא וזה חיסל הרבה מפעלים שכושר התחרות שלהם היה חלש, ומנגד מפעלים אחרים התאימו עצמם לתחרות שנפתחה מחו"ל והשתפרו. מהפכה אמיתית בפריון הישראלי צריכה לכלול לא רק את המקל של הפתיחה ליבוא, אלא גם גזרים בדמות תמריצים לחברות שרוצות להתחדש ולהתייעל, ולהשקיע בפיתוח המשאבים האנושיים והפיזיים שלהן. אבל זה בעיקר מחייב שינוי גישה ממשלתית שתראה בעסקים האלה את פוטנציאל ההשבחה, ולא תתמקד רק בעידוד חברות יצואניות וביבוא חברות ענק בינלאומיות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#