האנשים שמקבלים בונוסים ענקיים ונסיעות לחו"ל - במקום להביא מאות אלפי תיירים לישראל - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האנשים שמקבלים בונוסים ענקיים ונסיעות לחו"ל - במקום להביא מאות אלפי תיירים לישראל

בונוסים ללא הצדקה, תוכניות תקועות ונסיעות לא מוסברות לחו"ל ■ איך ייתכן שבמדינה שענף התיירות שלה זקוק לכל עזרה אפשרית, החברה הממשלתית לתיירות לא מתפקדת? ■ 
חמ"ת: "אין בסיס לטענות על תפקוד החברה"

79תגובות
מתוך הסדרה מד מן

יולי־אוגוסט הם שיא עונת התיירות בארץ, וכמו בכל שנה דווקא בשיא העונה מתבלטים הפספוסים התיירותיים הגדולים של ישראל. אחד הגדולים שבהם הוא טבריה. מדי קיץ ובתקופת החגים נוהרים המוני בית ישראל לחופי הכנרת, אבל הם ממלאים את החופים השייכים לקיבוצים, בעוד שטבריה, שבה כמעט אין מקומות עם נגישות למי האגם, נותרת כמעט ריקה ממבקרים.

"פוטנציאל התיירות של טבריה לא ממומש", אומר מהנדס העיר טבריה מוטי לביא. "המקום היחיד בכנרת שבו אפשר ליהנות גם מגישה לקו מים וגם לאווירה עירונית הוא טבריה. יש כאן שילוב מופלא, שהוא הרבה יותר אטרקטיבי מהחופים שבמרחב הכפרי, בוודאי משום שהעיר מציעה גם היסטוריה. אבל זה לא בא לידי ביטוי".

הכישלון התיירותי של טבריה הוא סיפור ישן. העיר אף זכתה לכבוד מפוקפק כששולבה בדו"ח מבקר המדינה האחרון, שם נכתב: "אתרי תיירות לא מעטים בעיר מוזנחים, ואין בהם טיפול מספיק בתאורה, בשילוט, בריצוף, באשפה ובגינון".

האדריכלית אורנה אנג'ל
דודו בכר

אפשר למצוא הרבה גורמים שאפשר להאשים בהם את מצבה של טבריה, אבל יש גוף אחד שאמור לטפל נקודתית בכישלון התיירותי הזה: החברה הממשלתית לתיירות (חמ"ת). לפני ארבע שנים אישרה ועדת שרים לענייני טבריה בראשות ראש הממשלה בנימין נתניהו, להקצות 145 מיליון שקל לפיתוח העיר. "טבריה היא עיר עם עבר אדיר ועתיד מזהיר. טבריה היא פנינה שאנו מחויבים לפתח ולחזק", אמר אז נתניהו. מתוך סכום זה, 80 מיליון שקל הוקצו באופן ישיר לפיתוח תיירות. לדברי בכיר במשרד התיירות, מלבד הקצאה זו, יותר מ-50 מיליון שקל כבר הושקעו בתשתיות תיירות בטבריה, מכספי משרד התיירות.

על הביצוע הופקדה חמ"ת, האחראית על פיתוח תשתיות תיירות בישראל. אלא שהזמן חלף, והתקציב כמעט לא נוצל לביצועו של מיזם תיירותי משמעותי בעיר. "העיר פשוט הפסידה שלוש שנים", אומר מקור המכיר היטב את הנעשה בחברה. "מה כבר רצו לעשות שם - טיילת? שתהיה גישה לחוף? הרי בכל העולם עושים דברים כאלה".

לדברי לביא, "עבדו כאן שעות, ימים ושבועות על תכנון, אבל היה מעט מאוד ביצוע. כיכר רבין בטבריה, לדוגמה, נמצאת במרכז העיר, קרובה לכנרת. היא נראית גרוע וזקוקה מאוד לשיפוץ. היתה כאן הזדמנות ליצירת מרחב ציבורי, שיתרום גם לתושבי העיר וגם לתיירים, כך שמרכז העיר יהיה תוסס ופעיל יותר לאורך שעות היממה. בפועל, לא קרה כלום. גם בטיילת ובמרינה הכינו תוכניות, אבל גנזו אותן. ניסינו יחד עם חמ"ת לייצר מצב שבו הפוטנציאל של טבריה ימומש, ולצערי הרב לא הצלחנו. כל הרעיון הזה שהמדינה נותנת לנו תקציב לפיתוח התיירות באמצעות צד ג' הוא רעיון רע מאוד. אם היינו מקבלים את התקציבים האלה לידינו - הפרויקטים היו מתבצעים מזמן, ובצורה הטובה ביותר".

בשלב מסוים שכרה חמ"ת את האדריכלית אורנה אנג'ל, כפרויקטורית של התוכנית לחידוש פניה של טבריה. על שמה של אנג'ל רשומה ההצלחה של החייאת נמל תל אביב בתחילת שנות ה-2000, כשהיתה מנכ"לית החברה הממשלתית אוצר מפעלי ים. אנג'ל כבר שקדה על התוכניות, נסעה לטבריה ונפגשה עם הגורמים הרלוונטיים בעיר ובמשרדי הממשלה השונים, ואף הצליחה להגדיל את תקציב הפרויקט ל-240 מיליון שקל - אלא שלפתע חמ"ת החליטה שלא להאריך את החוזה עמה. לטענת אנג'ל, הדבר קרה משום שהזכירה את ניגוד עניינים לכאורה שבו נמצא סמנכ"ל חמ"ת, עידן מועלם, קרוב משפחה של אחת המשפחות המוכרות בעיר, שלה אינטרסים עסקיים באזור המרינה - שם אנג'ל ביקשה שהמזח ייהרס, כדי לפתוח את החוף לשימוש ציבורי.

"לא נשמעה כל טענה כלפי, עד שהתברר לי שלמועלם יש באזור התכנון אינטרסים אישיים שלו ושל בני משפחתו, עובדה שנודעה לי רק לאחר שהתחלתי לעבוד עמו בנושא הפרויקטים בעיר", כתבה אנג'ל במכתב ששלחה באחרונה למבקר המדינה. "פניתי לשי וינר, מנכ"ל חמ"ת, וביקשתי שניגוד העניינים יופסק. במשך זמן רב לא נעשה דבר בעניין. לאחר שהפרויקט עבר לשלב נוסף של בדיקות כלכליות ושמאיות, דרשתי בתוקף להביא סוף לניגוד העניינים הזה, אך מועלם המשיך בתפקידו באין מפריע. חשוב ועצוב לי לציין כי מאז שהופסקה עבודתי הפרויקטים אינם מתקדמים, כתוצאה מכך העיר טבריה ותושביה נפגעים, וכל זאת בזמן שנושאי תפקידים בכירים בחמ"ת מבזבזים את כספיהם של משלמי המסים בהתנהלות לא אתית, לא שקופה ולא מקצועית. במקומות שבהם נהוג לשאת באחריות עבור כישלונות, מנכ"ל חמ"ת ובכיריה כבר היו אמורים לחפש מקום עבודה אחר, שבו יעשו פחות נזק, וכספי הציבור שאותם שפכו לא רק בניהול כושל, אלא גם במסעותיו בעולם, היו נחסכים".

ביקורת על חמ"ת בהקשר של טבריה נמתחה גם בדו"ח מבקר המדינה ממאי האחרון. במוקד הביקורת עמד פרויקט מופע הטיבריום, שבו הושקעו 7–8 מיליון שקל, שכולם טבעו במימי האגם. הפרויקט הופעל באמצעות דוברה, שהוצבה על ארבעה עמודים שננעצו בקרקעית הכנרת. המופע כלל פעלולי מים, אפקטים של תאורה ופעלולי אש, והוקרנו בו תמונות על מסכי ענק, באמצעות מגדל שנבנה על הטיילת הסמוכה. המופע פעל מאוקטובר 2010 עד מארס 2013, עם שלושה מופעים מדי ערב. אלא שבעקבות עליית מפלס הכנרת ופגעי מזג האוויר המזרקה טבעה. כעבור ארבעה חודשים המזרקה הוצבה מחדש, אך עד היום המיזם לא הופעל, ולפי דו"ח המבקר מדובר ב"גוש ברזל ענקי המסתיר את החוף ואת יופיה של הכנרת".

לפי דו"ח המבקר, עיריית טבריה וחמ"ת לא בדקו את ההשפעות האפשריות של הצבת המזרקה בכנרת. "היבט מהותי הקשור בתחזוקת הפרויקט, שניתן היה לצפות אותו מראש - העלאה והורדה של המזרקה על פי השינויים במפלס הכנרת, לא הוסדר בעוד מועד ואף לא טופל בדחיפות על ידי העירייה וחמ"ת כשהתחוור להן שעלול להיגרם נזק לפרויקט בעקבות עליית המפלס", נכתב בדו"ח.

המבקר גם מתח ביקורת אישית על מנכ"ל חמ"ת: "בדיווחים שונים על הפרויקט ששלח המנכ"ל וינר לדירקטוריון חמ"ת ולמשרד התיירות, הוא הסיר למעשה מהחברה כל אחריות לטביעת המזרקה והטילה על הקבלן ועיריית טבריה בלבד; אך לא ברור אם טענותיו על היעדר כשל תכנוני וביצועי של הפרויקט ועל אי־אחריותה של חמ"ת לנושא מתיישבות עם כל העובדות", נכתב בדו"ח. וינר מסר בתגובה: "מעולם לא דיווחתי משהו שהוא לא 100% אמת".

אשה הולכת על חבל בירושלים העתיקה
Sebastian Scheiner / אי־פי

הדו"ח הקשה של רואת החשבון

הסיפור של חמ"ת רחוק מלהיות רלוונטי רק לטבריה. במדינה המשוועת לתיירים כמו ישראל, שענף התיירות שלה נחשב באופן מסורתי להחמצה, הצורך בזרוע ממשלתית מתפקדת שתנווט את התחום הוא אקוטי. הבעיות בחמ"ת הן סוגיה נוספת שענף התיירות הישראלי נאלץ להתמודד עמה.

חמ"ת, חברה ממשלתית קטנה ולא מוכרת, נוסדה ב-1955 ביוזמת טדי קולק, אז מנכ"ל משרד ראש הממשלה, עוד לפני שנוסד משרד התיירות. ברזומה שלה רשומים פרויקטים מוכרים, כמו הגנים הלאומיים במצדה, בקיסריה ובבית שאן, ובשנים מאוחרות יותר פיתוח הטיילת בחוף הים בתל אביב ומיזמים אחרים. החברה במהותה היא זרוע ביצוע: היא מקבלת הוראות מגופים אחרים, בעיקר ממשרד התיירות שאחראי על פעילותה, היכן להקים מיזמי תשתיות כגון טיילות, חניונים, אטרקציות תיירותיות ועבודות פיתוח סביב בתי מלון.

תקציב החברה נע בין 50 ל-150 מיליון שקל בשנה, תלוי בתקציב המגיע מהמדינה מדי שנה. היא מעסיקה 24 עובדים, ומלבדם עוד 500 יועצים חיצוניים ברחבי הארץ, שאחראים על ניהול ופיקוח הפרויקטים בשלבים שונים של ביצוע. לפי נתונים הנמצאים בידי משרד התיירות, החברה אחראית על ביצוע פרויקטים בהיקף של 1.6 מיליארד שקל, והכסף מגיע מגופים ציבוריים אחרים כמו קק"ל, רשות הטבע והגנים, רשויות מקומיות ועוד, השותפים לפרויקטים. בחישוב זה נכללים גם פרויקטים שנמצאים רק בשלב ראשוני ועתידים להיות מבוצעים רק בעוד כמה שנים. החברה אחראית כיום ל–250 פרויקטים, מחציתם החלו עוד לפני ינואר 2014, לפני נתוני משרד התיירות.

מבחינת בכירי המשרד, הדבר מצביע על בעיה: חמ"ת פשוט לא מבצעת פרויקטים כמו שצריך. לכן בשנה האחרונה החליטו במשרד להעביר פרויקטים מחמ"ת לחברות אחרות, מקומיות. כך לדוגמה, בשנה האחרונה העביר משרד התיירות מיזמים בירושלים בשווי 70 מיליון שקל לרשות לפיתוח לירושלים. "בירושלים מנסים לקדם את פרויקט טיילת החומות", מסביר בכיר במשרד התיירות. "כבר שלוש או ארבע שנים מנסים לעשות את זה ללא הצלחה. גם פרויקט גגות השוק ופרויקט תאורת רחוב נמשכים שלוש שנים. הבנו שהחברה עמוסה וצריך לצמצם הזמנות עבודה".

מלבד בירושלים, הועברו פרויקטים באזור ים המלח לחברה להגנות ים המלח ופרויקט בנצרת לאחריות החברה לפיתוח עכו. לדברי אותו בכיר, יש רשויות מקומיות שמתלוננות על העבודה עם חמ"ת, אך מעדיפות לא להתעמת עמה. "הן לא רוצות שישאירו להן פרויקט לא גמור באמצע, אז הן מסכימות גם לדברים הזויים", הוא אומר. "לדוגמה, בגוש עציון, על הנייר היה שם פרויקטור שעבד כמעט שנה, אבל בשטח ראו אותו רק חודשיים לפני סיום פרויקט 'אמת הביאר'. חמ"ת שלחה פרויקטור בעלות של 100 אלף שקל, ובמועצה האזורית נאלצו לקבל את זה. זאת דוגמה לבזבוז כספי ציבור".

אמיר הלוי
חן גלילי

מנכ"ל החברה וינר מכהן בתפקיד מאז 2011. הוא צמח באגף התקציבים באוצר ולפני שמונה לתפקידו הנוכחי, היה סמנכ"ל במשרד התיירות. בשנים האחרונות נראה שמשהו בחמ"ת השתבש: עיכובים בביצוע פרויקטים, חובות שהולכים ומצטברים ובכירים שמפנקים את עצמם בבונוסים, נסיעות לחו"ל וצ'ופרים אחרים.

"מאז תחילת כהונתי השקעתי שעות רבות בהתמודדות עם ביקורות והאשמות מצד גורמים חיצוניים באשר לעבודת החברה הממשלתית לתיירות, על תפקודה הלקוי והכושל, ובכלל זה קצב ביצוע פרויקטים אטי והתנהלות גרועה מול רשויות מקומיות", כתב לווינר ביוני האחרון מנכ"ל משרד התיירות, אמיר הלוי. "מצבה הכספי של החברה בשנות כהונתך כמנכ"ל גרוע ומצריך טיפול. דו"חות הביקורות המצויים בידי משרד התיירות מראים כי עובדי החברה נהנים מתנאי העסקה מעל ומעבר למקובל בחברות הממשלתיות, ואף מצביעים על התנהלות לקויה וחמורה בכל הקשור להענקת דמי הבראה לעובדים ואף בונוסים שערורייתיים שנטלו לעצמם או קיבלו חברי ההנהלה, כל זאת ללא אישור וידיעת משרד התיירות ובניגוד לנהלים".

וינר, שבינו לבין הלוי שוררת בחודשים האחרונים מתיחות קשה, טוען שכל הצרות של החברה הממשלתית לתיירות נובעות ממשרד התיירות, שמייבש את החברה. ב–15 במארס, לאחר שקיבל את טיוטת הדו"ח של מבקר הפנים של החברה, קובי נבון, שהתריע מפני ההידרדרות במצבה הפיננסי, כתב וינר לנבון בתשובה שהלוי מונע העברת תקציבים הנדרשים לחברה לשם פעילותה השוטפת ולשם עמידתה בביצוע פרויקטים, בניגוד מוחלט להתחייבויות וסיכומים בכתב. "התנהלות בלתי אחראית זו היא הגורם הבלעדי למרבית הליקויים שפורטו בדו"ח", כתב וינר. "התנהלות משרד התיירות היא שכפתה על החברה לבצע הסטות כספיות מפרויקט לפרויקט, כדי לצמצם את החשיפה לתביעות ולתשלומי ריביות בגין איחור לספקים וקבלנים".

העובדים של חמ"ת זכו לככב גם בדו"ח על מצב החברה שחיברה רו"ח חגית ג'ורג'י בפברואר 2016 לבקשת החשב הכללי באוצר, וחושף את ההתנהלות הבעייתית של החברה בכל הנוגע להוצאות מינהלה. לפי הדו"ח של ג'ורג'י, באוגוסט 2015 חילקה החברה הממשלתית לתיירות בונוסים לשישה עובדים בסך כולל של 270 אלף שקל. וינר קיבל 66 אלף שקל, והסמנכ"ל מועלם קיבל 40 אלף שקל. לדברי בכירים במשרד התיירות, חשב החברה יגאל גורדון סירב לקבל את הבונוס, משום שהבין שמצבה של החברה לא מצדיק זאת. הלוי שמע על כך רק בדיעבד, וסביר שאם היה יודע בזמן אמת, היה מסרב לחלוקת הבונוסים. באופן שנראה תמוה, דווקא רשות החברות הממשלתיות אישרה את הבונוסים וכך גם דירקטוריון החברה.

בתוך החברה ומחוצה לה נשמעת ביקורת על כך שהדירקטוריון ורשות החברות לא מפקחים על הנעשה בחמ"ת ומאפשרים מהלך כמו חלוקת בונוסים כאשר ביצועי החברה נמוכים. נרקיס טסלר, העומדת בפועל בראש הדירקטריון, סירבה להגיב. מרשות החברות הממשלתיות נמסר: "הרשות עוקבת באופן שוטף אחר פעילות חמ"ת, מהלך עסקיה והגשמת מטרותיה כפי שנקבעו על ידי שניתן לבכירים בחברה, העקרונות וההנחיות למתן תגמול לעובדים בכירים בחברות הממשלתיות מעוגנים בחוזר ייעודי שפירסמה הרשות בעניין זה, מחייבים אישור של דירקטוריון החברה וניתנו בגין 2014 בלבד".

בונוסים הם לא הבעיה היחידה. לפי הדו"ח של ג'ורג'י, החברה שילמה לשבעה עובדים דמי הבראה הגבוהים פי שניים ממה שמקובל בשירות המדינה: כ–12 אלף שקל בשנה במקום 5,500 שקל. בעיה אחרת העולה מהדו"ח נוגעת לאחזקת רכב ונסיעות: כל עובדי החברה, למעט העובדים שמחזיקים במכונית צמודה, מקבלים גם אחזקת רכב וגם החזרי נסיעות ללא קשר למהות תפקידם. 15 מתוך 24 עובדי החברה מקבלים מכונית, ולפי מקורב לחברה, לפחות ארבעה או חמישה מהם עובדים בתפקידים הנחשבים זוטרים, כלומר לא מצדיקים את ההטבה הזאת.

בדו"ח של ג'ורג'י עלתה גם סוגיית הנסיעות לחו"ל, שמבחינת בכירי משרד התיירות מיותרות לגמרי, למעט נסיעות מקצועיות גרידא של מהנדסים או אדריכלים לזמן קצר. בדו"ח הוזכרו כמה נסיעות תמוהות ב–2014–2015. כך לדוגמה, וינר, מועלם ובכיר נוסף בחברה נסעו לתערוכות תיירות ולסיורים מקצועיים בארה"ב, נסיעה של שלושה שבועות, בעלות של לפחות 55 אלף שקל, שכללה גם ביקור בתערוכת יין. במקרה אחר נסעו וינר, מועלם ואירנה אטינגר־וינשטיין, דוברת החברה וראש תחום קשרי ממשל, להונג קונג ולבייג'ין כדי להשתתף בתערוכות תיירות בינלאומיות, נסיעה שאף היא ארכה שלושה שבועות ועלתה כ–57 אלף שקל. בפעם אחרת נסעו אטינגר־וינשטיין ומנהל אחר לכנס בברצלונה, בעלות של 15 אלף שקל. בשנה שעברה החליט הלוי לשים סוף לחגיגה. הוא גילה כי וינר ומועלם מתכננים לנסוע לסין לשלושה שבועות, והורה לבטל את נסיעתם. הביטול עלה 8,000 שקל.

"מנגנון ביורוקרטי שהביא
 לשיתוק מוחלט"

שי וינר
תומר אפלבאום

בשנים האחרונות, בעקבות החלטת ממשלה מ–2010, משמשת חמ"ת זרוע ביצוע של המדינה לתוכנית מורשת לאומית, תוכנית שנהגתה במשרד ראש הממשלה ומטרתה לפתח 150 אתרים הנחשבים כאתרי מורשת לאומית, כמו גבעת התחמושת, צריף בן גוריון ושורה של אתרים ארכיאולוגיים חשובים. לפי נתוני משרד התיירות, שאותם קיבל מחמ"ת, ב–2011–2014 התקבלו לביצוע בחברה 28 פרויקטים מתקציבי מורשת בתקציב מצטבר של 147 מיליון שקל. על בסיס התקציב הזה ביצעה חמ"ת התקשרויות בהיקף של 43 מיליון שקל (29%) ובוצעו תשלומים בפועל בהיקף של 23 מיליון שקל (16%). ואולם מתוך 28 פרויקטים, שניים בלבד הם כיום בסטטוס "הסתיים".

ב–2012 התקבלה החלטת ממשלה אחרת: חמ"ת תהיה הזרוע המבצעת של רשות מקרקעי ישראל, בכל הנוגע לפיתוח תשתיות תיירות בקרקעות המיועדות לתיירות. החוזה בין הצדדים נחתם רק לפני שנה, ועד כה חמ"ת התחילה בביצוע של שלושה פרויקטים בלבד: עבודות בלגונה המזרחית באילת, פארק מוטורי בחצרים ורמות הרכס בירושלים. עם זאת, ייתכן שבמקרה הזה היו גורמים נוספים שהיו אחראים לעיכוב.

"בעבר הכרתי חמ"ת אחרת, חברה 'רזה', יעילה, שחדוות היצירה והעשייה היו הסמן המזוהה עמה יותר מכל", כתבה לווינר בדצמבר 2015 כמי זריהן־הלר, פרויקטורית שעבדה עם החברה 13 שנה והחליטה לסיים את פעילותה בה. "במשך שנים רבות החברה היתה אוטוריטה מקצועת בתחום פיתוח תשתית תיירות בכל רחבי הארץ. צר לי לומר כי בשנים האחרונות הפסידה חמ"ת את כל המוניטין שאותו בנתה במשך שנים ארוכות...דרך התנהלות חמ"ת, חוסר העניין המביש של ההנהלה בפרויקטים עצמם ובעשייה לשמה לצד ניפוח מנגנון ביורוקרטי שבמקום לסייע הביא לשיתוקה המוחלט ולמצבה הנוכחי העגום".

התשובה שקיבלה זריהן־הלר היתה מכתב חריף ממשרד עורכי הדין של חמ"ת, מיתר ליקוורניק, שכלל איום מרומז בתביעת דיבה. זריהן־הלר לא נבהלה והשיבה כי היא עומדת מאחורי הדברים.

אחד הדו"חות שאליו התכוון הלוי במכתב ששלח לווינר היה זה של מבקר הפנים נבון, שכתב בדו"ח: "הביקורת מתריעה בפני הדירקטוריון והנהלת החברה על אפשרות של הגעה למצב של קשיים תזרימיים בטווח הבינוני וכתוצאה מכך להערת עסק חי, בשל קיצוצים בתקציב לפעולותיה של החברה". במכתב מקדים לדו"ח, כתב נבון לחברי הדירקטוריון וההנהלה בנוגע להערת העסק החי: "המשמעות במינוח בדו"ח זה אינה על פי התקינה החשבונאית הקלאסית, אלא ביטוי לאפשרות שאליה עלולה להגיע החברה במידה ולא תפעל כמתחייב ממנה". במקום אחר במכתב כתב נבון: "אני לא מצליח להשתכנע שהחברה תוכל להתקיים תזרימית בטווח הבינוני...יש אפשרות בסבירות לא מבוטלת שהחברה לא תצליח לפרוע את חובותיה בעתיד הנראה לעין".

האמירה הזו של נבון עוררה סערה בחברה, והופעלו עליו לחצים מצד ההנהלה והדירקטוריון לחזור בו. לפני כחודש אף ביקשה חמ"ת, בגיבוי הדירקטוריון, לפטר את נבון, אך נמנעה מכך לאחר הנחיה שקיבלו בעניין ממבקר המדינה. לדברי מקורב לפעילות החברה, "תמיד הולכים ומבקרים את החברות הממשלתיות הגדולות, אבל יש עוד עשרות חברות כמו חמ"ת. בסוף, הכל ביחד, זה כסף ציבורי. חילקו כאן בונוסים, וזמן קצר אחרי זה מתברר שהחברה במצב כספי בעייתי מאוד. אז מה, עכשיו יחזירו את הבונוסים?"

גם הדו"ח של נבון וגם של ג'ורג'י מעלים בעיות קשות באופן רישום הפרויקטים והתקציבים בחברה. בין היתר, תקציבים שמיועדים לפרויקטים הועברו לתקציבי מינהלה, כלומר תשלום משכורות לעובדים, והעברת כספים מפרויקט לפרויקט. בדו"ח של ג'ורג'י נמצא כי "הפרויקטים אינם מתנהלים כמשק סגור ולא קיימים נתונים עדכניים וזמינים אשר מאפשרים לבחון לגבי כל פרויקט אם הוא מאוזן". כמו כן, "לא קיים כל קשר בין ההכנסות המתקבלות בין פרויקט מסוים לבין התשלומים המשולמים לספקים באותו פרויקט". לפי דו"ח זה, התחייבויותיה של חמ"ת נאמדות ב–50–60 מיליון שקל. "ב–2013 ו–2014 האיתנות הפיננסית של החברה היא סבירה, ואולם במחצית הראשונה של 2015 חלה הרעה משמעותית ברוב המדדים", נכתב בדו"ח.

אחד מסלעי המחלוקת בין משרד התיירות לחמ"ת נוגעים להוצאות התקורה. תקציבי חמ"ת מתחלקים לשניים: תקציב ייעוד לפרויקט ותקציב מינהלה, שהוא בעצם התקורה שלוקחת החברה עבור ביצוע הפרויקטים. "חמ"ת היא חברה מבצעת", מסביר בכיר במשרד התיירות, "בשוק הפרטי מקובל שחברה כזו לוקחת 3%–4% תקורה. יחסית לביצוע, הם לקחו תקורה של 9%. הזדעזעתי כשראיתי את עלות שכר הדירה ביחס למאזן".

נופשים בכינרת
גיל אליהו

"יותר מדי עורכי דין ופחות מדי מהנדסים ואדריכלים"

עד מארס 2013 היה השר האחראי על משרד התיירות סטס מיסז'ניקוב, ממפלגת ישראל ביתנו. בינואר 2015 התפוצצה פרשת ישראל ביתנו ונעצרו בכירי המפלגה, בהם מיסז'ניקוב ומקורבים למפלגה. מיסז'ניקוב מינה ב–2010 לראשות החברה את עו"ד רבקה דותן, שנחשבת מקורבת לרו"ח משה ליאון, מקורבו של אביגדור ליברמן שמזוהה אף הוא עם המפלגה. ליאון הכיר את דותן בעבודתה כיועצת משפטית של חברת רכבת ישראל שבראשה עמד. בתקופת דותן הובא לחברה רמי כהן, מנכ"ל משרד החקלאות לשעבר ומקורב נוסף של ליברמן. ב–2012 נשכר כהן להכין תוכנית לשינוי ארגוני בחברה, עבודה שעבורה קיבל 200 אלף שקל ממשרד התיירות. מלבד זאת, כהן קיבל עוד 63 אלף שקל מחמ"ת, לצורך כתיבת ארבעה נהלים הקשורים לעבודת החברה. לדברי ויקטור אלבראנס, לשעבר סמנכ"ל בחברה, "כהן עשה עבודה מיותרת לחלוטין, וכתב ארבעה נוהלי עבודה שכבר היו ידועים לחברה. על זה שילמו לו 63 אלף שקל".

אגב, ראש תחום מוצר תיירותי בחברה, אורי דניאל הוא קרוב משפחה של דותן, אך הוא הגיע אחרי תקופתה בחמ"ת ונבחר בהליכי מכרז. לדברי דותן, "לא אני הבאתי את כהן לעבודה בחברה, אלא הוא הובא בהמלצת משרד התיירות".

אטינגר־וינשטיין היתה בעבר דוברת ישראל ביתנו ויועצת התקשורת של סגן שר החוץ לשעבר, דני איילון. שריד נוסף מתקופת ישראל ביתנו הוא מי שמונה לראש תחום כלכלה, אלכס מגידוב. הוא מזוהה עם ישראל ביתנו, ואף החליף את מיסז'ניקוב כדירקטור החברה הכלכלית בראשון לציון. בעבר גם התלווה לכמה נסיעות בחו"ל עם ליברמן. בעקבות השינוי הארגוני בחברה פוטרו עובדים בחמ"ת, אך גם נכנסו אליה עובדים חדשים — ארבעה מהם עורכי דין, שנהפכו לחלק ממטה החברה ולא עוסקים בייצוג משפטי. "זאת הבעיה בחברה הזאת — יותר מדי עורכי דין ופחות מדי מהנדסים ואדריכלים", אומר אלבראנס. "השינוי שהתרחש ב–2012 הזוי", מוסיף בכיר במשרד התיירות. "השינוי לא תומך את ליבת העבודה. עורך דין יכול לנהל פרויקט?". מנגד, בחמ"ת מסבירים שהשינוי הארגוני היה נחוץ ומוצלח, ועורכי הדין שעובדים נשלחים לשטח לפקח על הפרויקטים מעבר לעבודה חשובה שהם עושים במשרד.

לפי מקורות המכירים את החברה, מועלם נהפך בשנים האחרונות לדמות מרכזית. מועלם, 32, הגיע לחברה לפני שלוש שנים, לאחר שהיה מזכיר החברה הממשלתית להגנת ים המלח, אף היא חברה הכפופה למשרד התיירות. בתפקידו הראשון בחמ"ת מועלם היה מזכיר החברה, ואולם כמה חודשים לאחר מכן מונה לסמנכ"ל למשפט, מינהל ופיתוח עסקי — תפקיד חדש שלא היה קיים קודם לכן. הוא גם מונה על יחסי האנוש בחברה, על אף שאין לו ניסיון בתחום. לא ברור מדוע לא פורסם מכרז חיצוני לתפקיד כזה, בוודאי לאור המספר הקטן של עובדי החברה. עצם העובדה שהתפקיד פורסם במכרז פנימי, לאחר הגעתו של מועלם לחברה, מעלה שאלות.

אינדיקציה לכך הוא תנאי סף שהוגדר במכרז - ניסיון מקצועי של חמש שנים ב"ניהול תהליכים" בתאגיד או עסק בעל היקף עסקים משמעותי או בחברה/משרד ממשלתי או בגוף ממשלתי אחר. לפי קורות החיים של מועלם, בין 2011 ל–2013 הוא היה אחראי על הרכש בחברה להגנות ים המלח ולפני כן עבד במשרד האוצר כעורך דין, גם כן בתחום הרכש והמכרזים. הוא קיבל את התואר במשפטים רק ב–2009 ונהפך לעורך דין שנה לאחר מכן. בחמ"ת מצביעים על כך שלפי נוהלי נציבות שירות המדינה, אפשר לחשב ניסיון לפני קבלת התואר, אם הוא בתחומים מקצועיים ספציפיים של המשרה. לפי קורות החיים של מועלם, הוא עבד בין 2005 ל–2008 כמנהל תפעול בחברת תיירות קטנה.

מועלם היה האיש שהוציא לפועל את תוכנית השינוי הארגוני שהגה כהן, שבה פוטרו או פרשו מרצון בין עשרה ל-20 מהעובדים, כמחצית מעובדי החברה. במקומם הובאו עובדים אחרים, שאחד מהם הוא חבר ילדות של מועלם.

פארק הקרח באילת
עופר וקנין

"עבודה חובבנית באילת"

אילת היא אחד המוקדים החשובים של פעילות חמ"ת. בין היתר, החברה הקימה שם מזרקה אור־קולית בעלות של 30 מיליון שקל. הפרויקט נחשב מוצלח יחסית, חוץ מהעובדה שהוא לא נמצא במוקד אתרי התיירות, אלא קרוב יותר לאזורי המגורים, מעט מוזר בהתחשב בכך שייעודה של חמ"ת הוא לעזור לערים למשוך אליהן תיירים. הקבלן המבצע, יוסי אברהמי, עדיין לא קיבל את שכרו - בסך 3 מיליון שקל - על אף שהפרויקט הסתיים לפני כשנה.

במקומות אחרים בעיר הביצוע מוצלח פחות, כמו במרכז הצפרות, מיזם בשיתוף החברה להגנת הטבע, שהוא חלק מפרויקט של שבעה מרכזי צפרות ברחבי הארץ. "המרכז באילת קיים הרבה זמן, אבל יש גיבוב של מבנים יבילים ואיזו סככה מצ'וקמקת. לא נעשו שם עבודות פיתוח הרבה זמן", אומרת זריהן־הלר, שהיתה הפרויקטורית שריכזה את המיזם. "מ–2012 מנסים להרים את המקום. בכל פעם חמ"ת העלתה דרישה ואני, בשיתוף איש החברה להגנת הטבע, הצלחנו לעמוד בזה. אבל אז, פתאום אני רואה ששום דבר לא יוצא לפועל. הבנתי שהחברה עצמה היא זו שעוצרת את הפרויקט, כל פעם בתירוץ אחר. בסוף 2015 ירדה כל החברה לישיבה באילת. אחרי שלוש שנים שהפרויקט תקוע, וינר פתאום אומר בישיבה: 'אם תוך שלושה חודשים אין תוכנית, אני מחזיר את הכסף למשרד התיירות'. זה היה פשוט הזוי. הרי הוא זה שתקע את הפרויקט כל הזמן, ועכשיו הוא בא עם אמירה כזו?"

גורם בכיר המקורב לעיירת אילת מצביע גם על מיזמים בעייתיים אחרים של חמ"ת בעיר. אחד מהם הוא הוא פרויקט טיילת האייס מול, והשני הוא פרויקט המזח. "העבודה בטיילת היתה חובבנית", אומר אותו בכיר. "המזח מבוצע טוב יותר, אבל לוקח לזה זמן ויש שם הרבה הסתבכויות". אותו גורם מצביע על דבר מהותי יותר, והוא עצם ההיגיון שבקיומה של החברה הממשלתית לתיירות. "יש כאן באילת אנשים מוכשרים שיודעים את עבודתם", הוא אומר, "העירייה, לדוגמה, הצליחה יפה מאוד לפנות את הרוכלים מהטיילת. אין סיבה שיבואו אנשים מהצפון כדי לפתח את העיר. אנחנו יכולים לעשות את זה לבד".

חמ"ת: "החברה שומרת על כספי הציבור ועל מינהל תקין"

מהחברה הממשלתית לתיירות נמסר בתגובה: "אין בסיס לטענה על תפקוד החברה. חמ"ת נמצאת בשנים האחרונות בצמיחה, והיקף הפרויקטים המנוהלים על ידה גדל מ–600 מיליון שקל ב–2013 ל–1.5 מיליארד שקל בשנה החולפת. היקף הביצוע השנתי צמח מכ–80 מיליון שקל ל–160 מיליון שקל בשנה החולפת. היקף הביצוע ירד ב–2015 בשל החלטה של מנכ"ל משרד התיירות. החברה מקפידה על מינהל תקין, תוך שמירה על כספי הציבור.

"תשלום הבונוסים נבחן ואושר כדין על ידי הדירקטריון ורשות החברות הממשלתיות על בסיס ביצועי שיא של החברה ב–2014. הזכות של חשב החברה לא לקבל בונוס היא זכות אישית השמורה לו. דמי הבראה משולמים לבכירים בחברה בגין 14 ימי עבודה, בהתאם לחוזה העבודה הסטנדרטי של רשות החברות הממשלתיות ובהתאם לנוהלי החברה. מחצית מעובדי החברה מחזיקים מכונית כדי לנסוע לפרויקטים ברחבי הארץ, באישור הדירקטוריון ורשות החברות. הם משלמים שווי שימוש כנדרש בחוק.

"עובדי החברה משתתפים מעת לעת בהשתלמויות מקצועיות בחו"ל, כנגזר מעיסוק החברה בתחום תשתיות התיירות, שבו ההתמודדות היא בראייה בינלאומיות. הדבר נעשה על פי הנחיית הדירקטריון ובהתאם להוראות רשות החברות הממשלתיות. הנסיעה לסין נקבעה בהנחיית לשכת שר התיירות במטרה להצטרף למשלחת השר. ביטול נסיעה אחרת לסין נעשה בהוראה של מנכ"ל המשרד, דבר שיצר הוצאה מיותרת בגין דמי ביטול. הנסיעה לארה"ב כללה לו"ז עמוס, לטובת פעילות חמ"ת, וכללה בין היתר, השתתפות בכנס תיירות יין במטרה לקדם ענף זה בארץ (משימה בהנחיית משרד התיירות) וכנס מקצועי של ארגון האטרקציות הבינלאומי שכלל פגישות רבות עם חברות תוכן וטכנולוגיה בעולמות התיירות.

"תקורה ומינהלה: בהשוואה לחברות ממשלתיות דומות, חמ"ת יעילה וזולה, לאחר תהליך התייעלות בתקופת המנכ"ל הנוכחי. החברה ביקשה להעביר את משרדיה ללוד כדי לחסוך מיליון שקל בשנה בדמי השכירות, אך משרד התיירות מנע זאת.

"כל הטענות בעניין ישראל ביתנו מוכחשות. עובדי החברה כולם נבחרו במכרזים ובכפוף לכל דין, ללא קשרת לשייכות פוליטית כזו או אחרת. פרשת 'רמי כהן' מצויה בחקירת משטרה ולפיכך אנו מנועים מלהתייחס אליה.

"דו"ח רו"ח חגית ג'ורג'י: ההרעה בתזרים המזומנים נובעת מחוב בר־פירעון המסתכם בכ–20 מיליון שקל של משרד התיירות לחמ"ת בגין פרויקטים שעליהם התחייב המשרד ומבוצעים על ידי החברה. למיטב ידיעתנו העיכוב נעשה בהוראה ישירה של מנכ"ל משרד התיירות, ללא כל סיבה ענייינית. בכל הפרויקטים המבוצעים על ידי חמ"ת עבור משרד ראש הממשלה ורשות מקרקעי ישראל אין עיכובים והכספים משולמים במועדם. אין חוב של שותפים לפרויקטים למעט עיכוב מכוון בהוראות מנכ"ל משרד התיירות לגיבוי חובות המשרד לחמ"ת.

"דו"ח רו"ח קובי נבון: ככל שנעשו העברות תקציבים בין פרויקטים ו/או לסעיפי מינהלה, הן אושרו בדירקטוריון ובהתאם לכל דין. הערת עסק חי לא יכולה כלל לחול על חברה ממשלתית בבעלות המדינה. במקרה של חמ"ת הדבר תלוש מן מציאות ואינו מחובר למצבה הכלכלי האיתן של החברה הנמצאת בבעלות מלאה של המדינה ומתקיימת מתקציב המדינה. מבקר הפנים הודה בטעותו וחזר בו מהטענה. העיכוב הממושך בהעברת כספים ממשרד התיירות לחברה אכן יוצר עיכוב בתשלום לשותפים. למרות זאת פועלת חמ"ת לעמוד בכל התחייבותיה החוזיות ובהתאם לחוק. לגבי הטענה לניסיון הדחה — החברה לא תגיב לעניינים הקשורים במבקר הפנים.

"פרויקט הטיבריום: דו"ח מבקר המדינה קבע במפורש כי הפרויקט כשל בשל הקבלן המבצע, וכי תיקון הפרויקט לא בוצע עד כה בגלל אי־קבלת החלטה על ידי מנכ"ל משרד התיירות.

"עידן מועלם התקבל לעבודה בחברה במכרז פומבי ועמד בתנאי הסף כנדרש, בהתאם לדרישות רשות החברות הממשלתיות ועל פי כל דין. הוא הוכיח עצמו מאז מינוי כדמות ביצועית ומקצועית מהשורה הראשונה. מועלם הצהיר בפני החברה כי יש לו היכרות מוקדמת עם עובד בחברה, שהתקבל לעבודתו במכרז פומבי, על רקע מגוריהם בטבריה בעבר, והצהיר כי אין לו היכרות מקצועית קודמת אתו. מועלם לא היה בניגוד עניינים אישי בשום שלב בהקשר לפעילות חמ"ת בטבריה. לאחר כניסתו לתפקיד בוצעו שלושה פרויקטים בטבריה, שלהם אין קשר לעסקי משפחתו של מועלם. פרויקט נוסף הוא המרינה, שלגביו יזם מועלם פניה ליועץ המשפטי מחשש לניגוד עניינים אפשרי אל מול עסקי קרוביו במתחם, ואכן סוכם כי למניעת ספק לא יהיה מעורב בפרויקט זה. הפסקת ההתקשרות עם אורנה אנג'ל והדחתה מהמשך הפרויקט נעשתה בדצמבר 2015, ללא קשר עם מועלם, בשל חוסר התאמתה לפרויקט וחוסר שביעות רצון מתפקודה.

"ההתקשרות עם כמי זריהן־הלר הופסקה בהחלטת מנכ"ל החברה בשל חוסר תפקודה, בין היתר בפרויקט הצפרות שהתעכב בשל כך, והזלזול שהפגינה מול שותפים מרכזיים בפרויקטים ולאחר שהתקבלו תלונות בגין עבודתה (זריהן־הלר דוחה בתוקף את טענות החברה; ש"ש).

"הטענה לגבי עיכובים בתוכנית מורשת מוכחשת. כל הפרויקטים בטבריה הוקפאו על ידי מנכ"ל משרד התיירות. הטענה לאי־קידום פרויקטים באילת אינה אמת. בימים אלה מקודמים בעיר פרויקטים בהיקף של חצי מיליארד שקל. מיקום המזרקה נקבע על ידי משרד התיירות ולפי הנחיותיו. הקבלן פנה לתשלום עם חריגה גבוהה בתקציב וכמצופה מחברה ממשלתית פנייתו נבדקת היטב. הפרויקטים בירושלים הם מורכבים, עם חסמים בנושאי בטיחות, תחזוקה, בעלויות ובעיות סטטוטוריות הידועות למשרד התיירות. לכן מדובר בזמן טיפול סביר. דווקא לאחר שנת שיא בביצועי חמ"ת, יש מגמה תמוהה של משרד התיירות להעברת פרויקטים לגופים אחרים שאינם הזרוע המבצעת של המשרד. בפרויקט אמת הביאר, הפרויקטור החל לעבוד עם חמ"ת על הפרויקט מתחילתו ביולי 2015, והוא הסתיים ביוני 2016".

בנוסף, מהחברה הממשלתית לתיירות נמסר כי "החברה שומרת על כספי הציבור ועל מנהל תקין בהתנהלות מול גורמים ממשלתיים ומוניציפאליים כפי שצריך להיות – גם אם זה לא נוח לעיתים לגורמים בכירים בשירות המדינה. לאורך הכתבה שזורים שקרים וחצאי אמיתות שמקורם בעובדים שפוטרו ויועצים שעבודתם הסתיימה בשל חוסר התאמה. נדגיש, כל פעילות החברה נעשיית עפ"י כל דין ובאישור כל הגורמים הרלוונטיים, בהתאם לחוק רשות החברות הממשלתיות.

"הערת עסק חי לא יכולה כלל לחול על חברה ממשלתית בבעלות המדינה, מה שמעלה שאלות מקצועיות ותהיות באשר למניעים הזרים שהובילו לשימוש במונח. יתר על כך, במקרה של חמ"ת הוא תלוש מן מציאות ואינו מחובר למצבה הכלכלי האיתן של החברה הנמצאת בבעלות מלאה של המדינה ומתקיימת מתקציב המדינה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#