המלכודת שטומן נתניהו לכחלון - והשוחד הקטן לאיש הכי כוחני בליכוד - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המלכודת שטומן נתניהו לכחלון - והשוחד הקטן לאיש הכי כוחני בליכוד

בשוק העבודה יש ערימת אתגרים שמחייבים פוליטיקאים קצת פחות נכלוליים וכוחניים ויותר אסטרטגים וביצועיסטים שמבינים ששיעור האבטלה הנמוך לא יישאר כאן לעד

52תגובות
נתניהו וכחלון
אמיל סלמן

הברית המשונה שנוצרה בין ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ליו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, סביב ההחלטה לדחות את מועד תחילת עבודתו של תאגיד השידור הציבורי החדש ל–2018 נחלה השבוע מפלה חלקית. שר האוצר, משה כחלון, ואגף התקציבים הצליחו לבלום את היוזמה הזאת ולדחות את הקמת התאגיד לאפריל 2017 לכל המאוחר. סביר שעד אז עוד ינסה נתניהו לשים מקלות בגלגלי התאגיד החדש כדי להבהיר להם מי הבוס. אבל אם נתניהו באמת רוצה לקדם את המשק, הוא צריך לנצל את הברית עם ניסנקורן ואת הקרבה הרעיונית שנוצרה ביניהם כדי לקדם את מה שהוא מציע לכחלון לקדם: חוק בוררות חובה.

לא צריך להיבהל מהמושג הזה, כי הוא לא כזה מפחיד. אלא אם קוראים לך ניסנקורן. מה אומר חוק כזה? שהוועדים הגדולים והחזקים של המשק, השולטים במשאבים חיוניים כמו חשמל, מים, שדות תעופה וכדומה, יחויבו להיכנס לתהליך של בוררות לפני שהם מממשים את זכות השביתה שלהם. מדובר הרי בוועדי עובדים שמחזיקים את השאלטרים של משאבים חיוניים וביכולתם לשבש כאן את החיים, אז ברור שרצוי למצות עמם את הדיאלוג לפני שהם ממררים את חיי האזרחים. אבל ההסתדרות וראשיה לאורך השנים דחו את היוזמות האלה מהטעם הפשוט שהן יחלישו את כוחם. הרי כל כוחה של ההסתדרות נובע מהשאלטריסטים שיכולים לעצור את המשק בן רגע. בלעדיהם, אין להסתדרות כוח ממשי. תיקח מהם את השאלטרים — ואין כאן הסתדרות.

אוהבים לקרוא את סמי פרץ? רוצים לקבל למייל כל טור שלו, מיד עם פרסומו? לחצו על "התראות במייל", כאן למעלה בשורת השיתוף

אבל רגע, אם נתניהו וניסנקורן הצליחו לייצר לרגע דיאלוג וזהות אינטרסים, אולי כדאי שהם ידברו גם על בוררות חובה? נתניהו הרי אמר לא מזמן לצמרת האוצר שהוא מאמין שמנגנון של בוררות חובה יכול להזניק את הצמיחה במשק ל–5%, אז מדוע שלא ינצל את יחסיו עם תאומו האידיאולוגי החדש כדי לקדם את המהלך הזה? טוב, לא נגזים. נתניהו יודע היטב שרק פתיחה בדיון כזה לבדה יכולה להשבית את המשק ואין לו עניין בכך. אז מדוע הוא בכל זאת העלה את הרעיון? כי הוא בסך הכל רצה לטמון מלכודת קטנה לכחלון, כדי שזה ינסה לקדם את הרעיון וייקלע לעימות עם ההסתדרות. עימות שכחלון, כמו קודמו בתפקיד, יאיר לפיד, מתחמק ממנו בעקביות.

איך בכל זאת אפשר לקדם כאן בוררות חובה? רק אם נתניהו יחליט להטיל על הסוגיה הזאת את מלוא כובד משקלו ומשקל הקואליציה שלו. אבל אפשר לשער שגם זה לא יספיק, כי נתניהו בעצמו שבוי בידיו של שר הרווחה, חיים כץ, האיש הכי כוחני בליכוד והכי מחובר להסתדרות. כץ, נזכיר, הגיע לממשלה אחרי קריירה ארוכה כיו"ר ועדת עובדי התעשייה האווירית. לכץ יש יכולת למרר את חייו של נתניהו במרכז הליכוד שלראשותו נבחר אשתקד, למורת רוחו של נתניהו. כוח הסחיטה שלו אדיר, ולכן הוא גם מצליח לקבל מנתניהו בימים אלה את תיק התעסוקה, הפועל כיום במסגרת משרד הכלכלה. ואם נדמה לכם שמדובר במהלך מקצועי שתכליתו לקדם את הטיפול בשוק העבודה — אתם כמובן טועים. אין כאן דבר זולת כניעה של נתניהו ללחציו של כץ ושוחד קטן שראש הממשלה זורק לו, כדי שלא ימרר את חייו במרכז הליכוד. איך ימרר את חייו? הדרך האפקטיבית ביותר לעשות זאת היא ליזום במרכז הליכוד החלטה המגבילה את כהונתו של יו"ר המפלגה, להלן נתניהו, לשתי קדנציות.

אבי ניסנקורן
אוליבייה פיטוסי

לכל השקשוקה הפוליטית הזאת אין כמובן שום קשר לאתגרים האמיתיים שעומדים בפני שוק העבודה הישראלי. לא ליוזמה הראויה של נתניהו לקדם חוק בוררות חובה — משום שמניעיו הם פוליטיים נטו, ולא להעברת תיק התעסוקה כאתנן לכץ. בשוק העבודה יש ערימת אתגרים שמחייבים פוליטיקאים קצת פחות נכלולים וכוחנים ויותר אסטרטגים וביצועיסטים שמבינים ששיעור האבטלה הנמוך לא יישאר כאן לעד. למעשה, התייחסות רצינית לאתגרי שוק העבודה מחייבת את נתניהו, כחלון וניסנקורן לשבת בהקדם, למפות אותם ולבנות את שוק העבודה העתידי של ישראל.

יש הרבה מאוד פרמטרים שישפיעו עליו בשנים הקרובות: החל בהתארכות תוחלת החיים והמשמעויות הפנסיוניות שלה, דרך המהפכה הטכנולוגית, הפערים האדירים ביציבות התעסוקתית בין המגזר הקשיח (הציבורי) למגזר הגמיש (הפרטי), פערי השכר וההסדרים הפנסיוניים במשק וכמובן הפריון הנמוך. כל אלה דורשים תוכנית אסטרטגית רב־שנתית שתתאים למציאות המשתנה ולצורכי המשק בשני העשורים הבאים. אפשר להמשיך להפליג ולתאר את גודל האתגרים האלה והצורך בהם, אבל זה אולי קצת מיותר.

לאף אחד מהשחקנים הרלוונטים לדיון הזה אין מוטיווציה או אנרגיות להיכנס אליו — לא לניסנקורן שעסוק בבחירות בהסתדרות, לא לנתניהו שמצוי במוד הישרדותי, ולא לכחלון שלא מוכן לצאת למאבק יחיד בהסתדרות שיכתוש את כוחו ויסיט אותו מאתגר פרקטי יותר. כך יוצא שתיק התעסוקה ואתגרי שוק העבודה נופלים קורבן לפוליטיקה קטנה של כוחנות ועסקנות. לפוליטיקה הזאת אין דבר וחצי דבר עם הצרכים של אנשים צעירים שנכנסים לשוק עבודה, שאמנם שיעור האבטלה בו נמוך, אבל שממנו אפשר רק לעלות.

חיים כץ
אוליבייה פיטוסי

נ.ב

חברי הכנסת שלי יחימוביץ' ויוסי יונה ממפלגת העבודה מיהרו להתנפל על הרעיון לחוקק חוק בוררות חובה, הגדירו אותו כאנטי־דמוקרטי והתחרו מי ישתלח בו יותר. ההשתלחות הזאת מפתיעה אותי כל פעם מחדש. מדוע ח"כים כל כך ממהרים לצאת להגנתם של ועדי עובדים חזקים מדי ששולטים במשאבים חיוניים ואינם חושבים דווקא על הציבור? מדוע כוחם של ועדים במשרות מתגמלות במיוחד (שכר, יציבות ופנסיה) חשוב להם מכוחם של הצרכנים והציבור הרחב? מדוע ח"כים שמיטיבים לזהות עוולות שעושים גורמים כוחניים אחרים במשק — מפוליטיקאים ועד טייקונים — ולצאת נגדם, אינם מסוגלים לזהות גם ועדי עובדים שהכוחנות העבירה אותם על דעתם ושמשרתים רק את האינטרסים הצרים שלהם? נכון שהשתלחות בטייקון היא פגיעה בסך הכל בקול אחד בקלפי, והשתלחות בוועד עובדים היא פגיעה פוטנציאלית באלפי מצביעים, אבל היכן הדאגה לאינטרס הציבורי הרחב? ההתגייסות האוטומטית הזאת של יונה ויחימוביץ' לצדם של המחזיקים בשאלטר היא עקבית ושיטתית, והיא ההוכחה שהזרם המתיימר להיות סוציאל־דמוקרטי במפלגת העבודה הוא כזה עד הרגע שזה מגיע לשוק העבודה. טיפול בשוק עבודה, שמבוסס על פערים אדירים ביציבות התעסוקתית בין שני חלקיו, הוא תנאי בסיסי למדיניות סוציאל־דמוקרטית אמיתית. ללא טיפול בשוק העבודה, אל תאמינו להם שהם סוציאל־דמוקרטים אמיתיים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#