סגירה-פתיחה או גסיסה-סחיטה: מה יקרה לרשות השידור ולתאגיד - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

סגירה-פתיחה או גסיסה-סחיטה: מה יקרה לרשות השידור ולתאגיד

בין נתניהו לכחלון מתקיים מאזן אימה שמבוסס על הכלל "אל תפריע לי עם הרפורמות שלי, ולא אפריע לשלך". אבל דחיית הקמת התאגיד היא ההפך מרפורמה

9תגובות
נתניהו וכחלון
אמיל סלמן

בשנתיים האחרונות מתבצע ניתוח ניסיוני וחדשני להפרדת הפוליטיקאים מהשידור הציבורי. הניתוח הזה רווי בסיבוכים, עליות וירידות, ומצבו הקליני הנוכחי של השידור הציבורי הוא - נאבק על חייו.

עד יום שני בערב, תאגיד השידור הציבור החדש נחשב לדבר הכי לוהט, מבטיח וסקסי בשוק התקשורת הישראלי. מין פנטזיה על שליחות עיתונאית נטולת לחצים, ללא בעלי הון ואינטרסים, ללא פוליטיקאים שבוחשים, ואפילו יציבות תעסוקתית בחסות קופת האוצר, ולא משהו שתלוי בשוק הפרסום המקומי הגווע. בשבועות האחרונים פירסם התאגיד כמעט מדי יום בחשבון הטוויטר שלו הודעה משמחת על קליטת עוד עיתונאי - מרשות השידור, מהעיתונים ומאתרי האינטרנט. אחד אחד הם שלפו אותם ורתמו אותם לפרויקט חדש, מסקרן ואפילו ערכי - בניית שידור ציבורי חדש.

דניאל בר און

אבל ההתלהבות וההבטחה האלה היו כנראה בעוכריהם, כי ראש הממשלה בנימין נתניהו, בשבתו כשר התקשורת, לא אוהב כלי תקשורת חופשיים ועצמאיים. הוא מעדיף אותם אוהדים ומפרגנים, או לכל הפחות מפוחדים ונתונים לחסדיו.

החוק להקמת תאגיד השידור הציבורי נחקק בעמל רב של שר התקשורת הקודם, גלעד ארדן, למורת רוחו של נתניהו. שני תפקידים עיקריים היו לחוק הזה: הראשון, להקים תאגיד ציבורי חדש עם תרבות ניהולית ומקצועית אחרת מזו של רשות השידור הקיימת, שהושחתה במהלך השנים; והשני, להרחיק את השידור הציבורי מהפוליטיקאים. בשנה האחרונה עובדים ראשי התאגיד כדי ליישם את השלב הראשון. הם מגייסים עובדים, מתכננים תוכניות, בונים מבנה ארגוני חדש, שוכרים משרדים, רוכשים ציוד ומנסים לבנות משהו חדש. חלק מהמהלכים שלהם נראים מקצועיים ונכונים, וחלק בעייתיים. העומדים בראש התאגיד, המנכ"ל אלדד קובלנץ ויו"ר המועצה גיל עומר, יצרו סביבם חבורה של יוצאי גלי צה"ל, ומפעילים גם יועצים ואנשים מהמעגל החברתי שלהם, שבוחשים ומזמנים אנשים לראיונות, אף שאין להם שום תפקיד רשמי בתאגיד. זאת התחלה לא טובה.

החלק השני נראה עד השבוע יותר מוצלח. כנראה שהחוק בכל זאת הצליח להרחיק את הפוליטיקאים, אם נתניהו כל כך לא מרוצה ממה שקורה שם ומחליט לדחות את הפעלת התאגיד החדש ל-2018 ולקבור אותו למעשה. במערכת הממשלתית מעריכים שהתאגיד לא קיבל לשירותיו אנשים שנתניהו ניסה לדחוף לשם, וזה סימן את מנכ"ל התאגיד קובלנץ כעצמאי מדי. לכן נתניהו רקח עם יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, את הדיל של דחיית הקמת התאגיד, בתקווה שקובלנץ יבין את הרמז וילך הביתה. בכך אותת נתניהו שאין כזה דבר שידור ציבורי ללא מעורבות פוליטית. זה מסר למנהלי התאגיד ולמי שרוצה לעבוד בו. בין אם התאגיד יתחיל לפעול במועד המתוכנן בתחילת אוקטובר, ובין אם מועד הפעלתו יידחה, המסר הזה כבר עבר - תשכחו מתאגיד ציבורי עצמאי ונטול פוליטיקאים.

הזימון של מפקד גל"צ ירון דקל לבירור אצל שר הביטחון אביגדור ליברמן, בעקבות שידור תוכנית על שירתו של המשורר הפלסטיני מחמוד דרוויש, הוא מסר מאותה משפחה: עצמאות וחופש עיתונאי זה נחמד, אבל אל תתבלבלו כי אנחנו שולטים בשידור הציבורי. ולא היינו צריכים להגיע עד הנה כדי לדעת זאת. מרגע שנתניהו מינה את עצמו לשר התקשורת והכניס להסכם הקואליציוני סעיף שאוסר על חברי הקואליציה להתנגד ליוזמותיו בשוק התקשורת - היה ברור שיש לו תוכניות וסדר יום משלו.

נפתלי בנט בכנס מדיניות אינטרנט בישראל
אייל גזיאל

מאחר שנתניהו רקם את התוכנית הזאת בנכלוליות אופיינית בשיתוף ניסנקורן ומנכ"ל משרד התקשורת שלמה פילבר - ובלי להודיע לשרים - הוא חטף מהם ביקורת מיידית על המהלך. תחילה מארדן, אבי החוק להקמת התאגיד החדש, ובהמשך מיריבו, שר החינוך נפתלי בנט, שהבין שנתניהו הולך להשתלט על עוד כלי תקשורת. אגב, בנט אמר אתמול בראיון לגלי צה"ל שהוא בדק ויש בתאגיד החדש הרבה אנשי ימין והרבה אנשי שמאל. מה שאומר שמישהו בודק מקרוב את זהותם הפוליטית של העיתונאים שנקלטים שם - אם מישהו עדיין זקוק להוכחה שתאגיד כזה לא יכול להיות נטול מעורבות פוליטית לחלוטין.

בהמשך הצטרף שר האוצר, משה כחלון, שנתפס לעניין התקציבי. הדחייה הזאת תעלה לקופת המדינה סכום שמוערך ב-550-400 מיליון שקל, וזאת לאחר שמשרד האוצר כבר תיקצב והחל לשלם מיליארד שקל בעבור הרפורמה הזאת (בעיקר פיצויי פרישה לעובדי הרשות). בין נתניהו לכחלון מתקיים מאזן אימה שמבוסס על הכלל "אל תפריע לי עם הרפורמות שלי, ולא אפריע לשלך". אבל דחיית הקמת התאגיד היא ההפך מרפורמה, ותכליתה מנקודת המבט של נתניהו היא לחסל את השידור הציבורי או את עצמאותו, ויש לה גם תג מחיר גבוה, לכן כחלון ואנשי אגף התקציבים, שהיו מעורבים בבניית התאגיד הזה, מתכוונים לתת פייט לנתניהו. תג המחיר של הדחייה מטורף, ואם הוא גם קובר בדרך את התאגיד החדש וקובע עובדה חד־משמעית שהתאגיד נתון לחסדי פוליטיקאים - המחיר לדמוקרטיה הישראלית כבד אף יותר.

מי שבינתיים יוצא חבול מהמאבק הזה הוא ניסנקורן, שהפר התחייבות חתומה שלו למשרד האוצר להפעלת התאגיד החדש באוקטובר הקרוב. במשרד אוצר טוענים כי ניסנקורן ירה לעצמו ברגל, ויהיה קשה להגיע עמו מעתה להסכמים, אם הוא לא יחזור בו מהדיל עם נתניהו ויעמוד בהסכם עם משרד האוצר.

אז איך זה ייגמר? זה תלוי מאוד בשרי הממשלה, ביכולתם של כחלון, בנט וארדן למנוע את קבירת התאגיד החדש. זה ודאי נכון ציבורית, וזה גם נכון פוליטית. נתניהו לעג השבוע לשני חברי אופוזיציה, כשהשיב לשאלות הח"כים בכנסת, ואמר: "בגלל זה אני כאן, ואתם שם". ההשתלטות שלו על התאגיד החדש נועדה לבצר את כוחו בתקשורת, גם מול האופוזיציה, אבל גם מול האופוזיציה הפנימית בממשלה שמטרידה אותו לא פחות - ואולי אף יותר. אם השרים ייתנו לו לקבור את התאגיד, שלא יתפלאו שהוא כאן, והם שם.

שר האוצר משה כחלון
אוליבייה פיטוסי

נ.ב

בשבועות האחרונים יוצא לי להגיע לאולפני רשת ב', כדי להגיש פעם בשבוע את התוכנית "צבע הכסף". זאת חוויה די קשה לראות ארגון עם מסורת מפוארת ומיתולוגית בתרבות הישראלית בשלהי חייו. האווירה שם קשה. השיחות לפני השידור בין האנשים שעובדים שם עוסקות רק בנושא אחד: התאגיד החדש. מי קיבל הצעה ומי לא, כמה שילמו להוא וכמה לשני, מי נשאל שאלות לא נעימות בראיון עבודה שם, מי חש מושפל מכל הסיטואציה, ומי כבר מחפש את דרכו מחוץ למקצוע. המקום מוזנח. תשתיות עלובות, ריח רע באולפנים. ובתוך אווירת הנכאים הזאת מצליחים אנשי התחנה לייצר שידורים ומהדורות חדשות שוטפות במסירות ובמקצועיות. המנגנון של הקמת התאגיד החדש נקרא "סגירה־פתיחה", כלומר, סגירת הרשות הקיימת ופתיחה של החדשה. דחיית הקמת התאגיד החדש ל-2018 עלולה לשנות את המנגנון הזה ל"גסיסה־סחיטה". הרשות הקיימת תמשיך לגסוס לאטה עם אווירה קשה ותשתיות עלובות, ואילו התאגיד החדש ייאלץ להתיישר עם רצונותיו של נתניהו בטרם יוכל לפעול. שידור ציבורי טוב - זה לא יביא.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#