"דואגים יותר לאדם אחד בשברולט במקום ל-50 אנשים באוטובוס" - Markerweek - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
מה הבעיה בתחבורה בישראל?

"דואגים יותר לאדם אחד בשברולט במקום ל-50 אנשים באוטובוס"

סגנית ראש עיריית ת"א-יפו ומחזיקת תיק התחבורה, הבינוי והתשתיות, מיטל להבי: "התפישה היא שתחבורה הוא נושא ממשלתי. לכל תמרור צריך חתימה של משרד התחבורה" ■ "הצעירים יודעים להסתדר בלי מכונית פרטית בגלל שימוש בטכנולוגיה ואפליקציות, אבל צריך לתת להם אופציות. אם יש להם פתרון טוב, הם לא לוקחים את האוטו של ההורים"

48תגובות
מיטל להבי
אייל טואג

מיטל להבי, מה מפריע לך בכך שעובדי המגזר הציבורי מקבלים במשכורת תוספת אחזקת רכב?

זוכר את המערכון של הגשש החיוור על השליח שבא לקבל עבודה בבנק והכל בכאילו?

זוכר.

זה לא השתנה. זה ישראבלוף.

תסבירי.

זאת בסך הכל תוספת שכר.

מה רע בתוספת שכר?

אין לי בעיה עם תוספת שכר, הבעיה היא ששיטת התגמול הישראלית מעודדת בעלות על כלי רכב - וזה רע בכמה מישורים. זה רע לזיהום אוויר, זה רע למאות הרוגים בשנה, זה רע ליוקר המחיה, זה רע למחסור במקומות חניה וזה רע כי זה בלוף.

אנשים קונים מכונית רק כדי לקבל תוספת שכר?

יש כאלה שכן, כי אם אין לך מכונית אתה מפסיד את התוספת. יש עובדים שגרים בתל אביב ויכולים ללכת ברגל או באופניים, יש כאלה שיש להם קו רכבת יעיל או שבן הזוג מסיע אותם. חלק קונים מכונית בגלל התוספת ובכלל לא נוסעים בה, ואז אין זיהום אוויר אבל גם מכונית שעומדת ליד הבית תופסת מקום חניה. את הכסף שהם מוציאים על מכונית שהם לא צריכים, אני מציעה שיוציאו על איכות חיים.

שר התחבורה, ישראל כ"ץ, בביקור במנהרות הרכבת לירושלים
ניר קידר

בואי נדבר במספרים. על איזו תוספת מדובר?

בין 1,000 ל-4,000 שקל בחודש, תלוי במקום העבודה ובדרגת העובד.

על כמה כלי רכב משלמת עיריית תל אביב תוספת אחזקת רכב?

יש בעירייה יותר מ-5,000 עובדים שמקבלים תוספת רכב מתוך כ-10,000. בנוסף מקבלים החזר על ביטוח, נדמה לי עד תקרה של 5,500 שקל בשנה, ומשלמים את עלות רישיון הרכב. מיליון שקל. רוב העובדים מקבלים גם חניה בחינם ליד העבודה. זה עולה לנו בממוצע 350 שקל לחודש לעובד, ואנחנו משיגים את זה יחסית בזול בגלל הגודל שלנו. זה 7 מיליון שקל בשנה בנוסף למקומות חניה שאנחנו נותנים בחינם במגרשי החניה של העירייה.

אבל את לא מציעה לפגוע בשכר ולוותר על כל הטוב הזה?

לא. העירייה מציעה שבמקום להוכיח בעלות על כלי רכב, ניתן לעובדים תוספת עידוד הגעה ירוקה לעבודה.

כלומר, מי שאין לו מכונית יקבל כמו מי שיש לו.

כן, כמובן לפי הסכמי העבודה והדרגה של העובד.

נשמע הגיוני.

הגיוני, אבל המדינה לא רוצה, ואני לא מבינה מה אכפת לה. אולי אני בעצם מבינה - כי 17% מתקציב המדינה מבוסס על מיסוי מרכב ודלק. התכתבתי עם יאיר לפיד כשהיה שר אוצר וגם משה כחלון קיבל מכתבים. הם כל כך מתגאים ב-1,000 שקל תוספת שכר חד-פעמית ובתוספת של 200 שקל לשכר מינימום, ואני אומרת שיש תוספות שכר שאפשר לתת לעובדים וגם לצמצם את הנזק - וחבל שהם לא מטפלים בה. גם אם נשנה את ההתנהגות של 5% מהעובדים זה משהו.

יש כאלה שמפספסים את התוספת שמגיעה להם מכיוון שהם לא קונים מכונית?

כן. לפי החשבון שלנו ל-1% מהעובדים אין רישיון נהיגה או כסף לקנות מכונית. לכן ההצעה שלנו גם חברתית, כי גם אותם עובדים חלשים יותר יקבלו את מה שמגיע להם.

תעמדו בעלות התקציבית הזאת?

אנחנו טוענים שהחיסכון שייווצר לנו על החניה יוכל לממן את התשלום לעובדים שכיום לא מקבלים. נקרא לזה תוספת בושה על כך שאין לו מכונית וניתן לו 3,000 שקל. לכן מדובר בחוק ללא תוספת תקציבית. גם ראש העיר מודע לזה, והוא יודע שמגיע להם לקבל את התוספת אם החוק יעבור. אנחנו עובדים על זה בשיתוף פעולה עם עיריית ירושלים. זה התחיל כשח"כ רחל עזריה כיהנה כסגנית ראש עיריית ירושלים של ניר ברקת.

ועכשיו היא במפלגתו של כחלון.

כחלון עסוק בדיור, והוא גם הוריד את תקני החניה לתעסוקה מחניה אחת ל-40 מ"ר לחניה אחת ל–400 מ"ר. עכשיו תסביר לי איך מצד אחד אתה מחייב את כולם להיות בעלים של מכונית, וכל השוק מחקה את המגזר הציבורי כי זה חוקי, ומצד שני מנסה לעודד שימוש בתחבורה ציבורית באמצעות הורדת תקן חניה. שיטת העבודה של הממשלה הופכת את האזרחים לעבריינים.

עבריינים?

לא מזמן פוטר סגן ראש עיר באחת הערים בגלל עניין פוליטי כלשהו. הוא אידיאולוג סביבתי, ולכן כשהיה בתפקיד הוא כל הזמן הראה שהוא נורא ירוק ומגיע לעבודה עם אופניים. עכשיו משרד הפנים דורש ממנו להחזיר את הכסף שקיבל על אחזקת מכונית. גם אני מקבלת אחזקת מכונית ונוסעת באוטובוס לפעמים.

מבחינתם הם צודקים.

לא, כי מצד אחד המדינה גורמת לכך שלא תהיה חניה לעובדים ומצד שני מוסיפה שכר דווקא למי שיש מכונית. כבר בדו"ח טרכטנברג כתוב שברגע נעביר 1% מהתחבורה פרטית לציבורית נחסוך 400 מיליון בשנה. אני בהתכתבויות עם האוצר, פניתי לכל מי שאפשר. השר להגנת הסביבה אבי גבאי תמך לפני שפרש. אנחנו מחכים שיתמנה ממונה חדש על השכר ואולי נוכל להתקדם. אתה יודע מה זה לקבל רק סיכומי ישיבות מהממונה על השכר?

אבי ניסנקורן
אוליבייה פיטוסי

מה אומרים שם?

הם אומרים שההסתדרות תסרב, כי היא תראה בזה פגיעה בשכר העובדים, אף שיו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן אמר לי שזה רעיון טוב, והם בעצמם גם חוששים שזה ייהפך לחלק מהברוטו לפנסיה, שכן כיום כמובן זאת תוספת שאינה פנסיונית. התחייבנו שבחקיקה זה יסודר.

אנשים קונים מכונית גם כי אין להם תחבורה ציבורית בשבת.

זה נכון, אי אפשר להתעלם מזה.

למה העירייה מחכה למדינה ולא עושה משהו?

אני מתוסכלת מכך שהמחשבה של הציבור היא למה העירייה לא מארגנת אוטובוס של שבת. כבר לפני 15 שנה היה אוטובוס של העירייה וזה לא החזיק מים. צריך לזה אורך רוח ותדירות. זה לא יכול להיות אוטובוס אחד בשעה שעובר בכל העיר. הפתרון לשבת הוא מוניות שירות כי זה שירות של תחבורה לא מסובסדת ולכן אין כאן שבירה של הסטטוס־קוו. אבל במקום שיעצימו ויחזקו - מחלישים אותם כבר 13 שנה.

את מי?

המפעילים של מוניות השירות הם תאגידים שמאגדים נהגים פרטיים שקנו מוניות. את הקווים הכתיבו כבר לפני 13 שנה ומאז לא שינו. משרד התחבורה מכתיב להם את הכל: למשל, מספר הנוסעים מוגבל לעשרה ולא מאשרים להם להוסיף מושב. הם לא מעלים נכים כי המוניות לא מותאמות לנכים. ממש מדרדרים את השירות הזה. לא כדאי להם לחדש את המונית כי הכל מוגדר בהוראת השעה שמוארכת, ואין להם אופק. במקום לפרוס את השירות ליפו ולשכונת תל ברוך עושים להם מה שעשו לדואר - מייבשים אותו. החשש שלי הוא שבסוף הוא ייסגר.

למה? מי לוחץ?

מונית שירות שנוסעת נניח כמו קו 4, שעובר באלנבי ובבן יהודה, גוזלת לתפישת האוצר את הנוסעים וההכנסות מהאוטובוסים, ומאלצת את המדינה לשלם יותר סובסידיות לחברות האוטובוסים. הבעיה היא שלא מסתכלים על הרווחה של הנוסע. העובדה שהשירות עובד בשבת ובלילה ותורם לתושבים לא מעניינת את הממשלה. כאמא לחייל שהכיר חיילת חיפאית, המוניות אצלנו בבית זה במקום לתת את האוטו שלי, והעובדה שיש לחיפה מונית שירות בשבת ממש עוזרת. הצעירים יודעים להסתדר בלי מכונית פרטית בגלל שימוש בטכנולוגיה ואפליקציות, אבל צריך לתת להם אופציות. אם יש להם פתרון טוב, הם לא לוקחים את האוטו של ההורים. הצעתי למשרד התחבורה שיאפשרו להם לעבוד בבוקר כמוניות היסעים, למשל, מהרכבת לאזורי תעסוקה, ובנוסף יאפשרו להם לעבוד בשעות שיא של תחבורה ציבורית, כך זה היה נותן להם קצת אוויר. שאלתי את דן, למשל, ולא אכפת להם.

מונית שירות בתל אביב
אביעד הרמן

אז מה הבעיה? גם כאן יש לחצים כלכליים?

יש ענף שנקרא מוניות היסעים, 22 אלף מוניות שרק הן מוסמכות לעשות היסעים. מרוב ענפים של התחבורה, שכל אחד מהם מגן על הטריטוריה שלו, אין שירות לאזרח. תפקידו של משרד התחבורה לראות את המערכת הכוללת, אבל איך שמתנהגים עם המכונית הפרטית והסובסידיות נראה שאין חשיבה כללית. אין תחום בתחבורה שלא צריך לטפל בו ברמה של מהפכה אסטרטגית ודמוקרטית. אבל אצלנו דואגים יותר לאדם הבודד בשברולט במקום ל-50 איש באוטובוס.

את מדברת כאילו העירייה נולדה היום.

התפישה היא שתחבורה הוא נושא ממשלתי ולעיריות אין סמכות. לכל תמרור צריך חתימה של משרד התחבורה. הדו"חות של ועדת טרכטנברג, ועדת ספיבק ועוד ועדות ומחקרים כולם אומרים אותו הדבר - שצריך להעביר את הסמכויות לרשות מטרופולינית.

ומה יהיה עם הפקקים?

תחבורה ציבורית. בעיני זה ביטוי לצדק חברתי ודמוקרטיה.

לא הגזמת?

לא. היא מחוללת שוויון בהיבטים חברתיים וכלכליים אם באמצעותה כל אדם יכול להגיע לכל מקום ויעד בזמן ובעלות סבירים, וזה משליך גם על נגישות לדיור תעסוקה והשכלה. בלי תחבורה נוחה זמינה ומחיר סביר לא יהיה שוויון. וכמובן שאני מציעה לנסוע על רכב דו־גלגלי. לתת יותר מקום לאופנועים ולאופניים.

רוב האנשים לא יכולים לנסוע ברכב דו־גלגלי.

אבל לא יהיה מקום בעיר. אין מה לעשות. אני אופנוענית, עכשיו אין לי אופנוע כי כשהייתי בהריון היתה לי תאונה ומאז התרחקתי. אבל אופנוע הוא כלי יותר טוב מכלים דו־גלגליים אחרים, כי הוא דורש רישיון, טסט וביטוח. זה כלי חיוני שמוריד את העומס בכבישים. שיכנעתי את משרד התחבורה לערוך ניסוי שמאפשר להם לנסוע בנתיבי תחבורה ציבורית.

זה עובד?

כרגע הוא מתקיים בשני רחובות גדולים, דרך נמיר ואבן גבירול, ומתועד במצלמות על קסדות של רוכבי אופנועים, במצלמות שמותקנות באוטובוסים שנוסעים על הציר ובמצלמות העירוניות של בקרת התנועה. עד כה נמצא שזה לא מוסיף לעומס, לא מאט את תנועת האוטובוסים, ולא פוגע בבטיחות הרוכבים. להפך, זה אפילו בטוח יותר מהסלאלום שהם עושים בין מכוניות. לכן אני מאמינה, וזה עולה גם משיחות שלי עם המדען הראשי במשרד התחבורה, שהמסקנה שתתקבל בסיום הניסוי באוגוסט תהיה להרחיב את רשות הרכיבה לכל נתיבי התחבורה הציבורית בישראל.

הבעיה היא שהביטוח על כלי רכב דו־גלגליים נורא יקר.

נכון, ואני חוששת שבגלל יוקר הביטוח אנשים יברחו לאופניים חשמליים. הקפיץ אותי שכחלון לקח 1.5 מיליארד שקל כדי להוריד את עלות הביטוח למכוניות. במקום לתת לבעלי המכוניות מתנות היה צריך להוזיל את הביטוח לאופנועים. כיום חלקם לא מבטחים עצמם וזה בעיה גדולה. בנוסף, צריך להקים קרן לנפגעי אופניים, כי אי אפשר להעמיס על רוכבי אופניים ביטוח, והבעיה היא שאין מי שישלם לנפגעים. אני מעודדת יותר שימוש באופניים ותוך כדי חוששת שילד יסתבך בתאונה יקרה, ואז זה כרוך בחובות כל החיים.

נוסעים הרבה באופניים בתל אביב?

אלון רון

המון. למעשה שינינו את השימוש ברכב דו־גלגלי בעיר. ההצלחה הפתיעה אותנו. כיום 16% מהנסיעה בעיר היא באמצעות אופניים.

התחושה שפרויקט השכרת האופניים תל אופן לא עונה על הציפיות, יש לא מעט תלונות והחברה המפעילה מפסידה כסף.

הם כבר לא מפסידים, ונעשות עכשיו עבודות להחלפת המנעול ולשדרוג האופניים. אני רואה בביקורת שאתה מדבר עליה ובירידה במספר המנויים הזדמנות ומחויבות לשיפור. אנחנו עובדים על זה, בעיקר כשאנחנו מצליחים להרחיב את הרשת לערים נוספות במטרופולין: בגבעתיים ובמת גן זה כבר קיים, בת ים והרצליה בדרך, ויש מתעניינים נוספים. אני רוכבת וילדי רוכבים. זה שירות שצריך לתחזק ברמה גבוהה. כיום הוא מבוסס דיווש, ואחת הבעיה היא שאנשים עוברים לחשמלי.

מה, יהיו אופניים חשמליים בתל אופן?

אנחנו שוקלים איך לשלב אותם. אולי גם קורקינטים מתקפלים. עם גמר החקיקה ביחס לכלי התחבורה האישיים הממונעים נבדוק מה אפשר לשים. היום יש כאוס, לא יודעים מתי חייבים לחבוש קסדה, אין התייחסות לגיל, לא ברור מהן סמכויות אכיפה. בינתיים השוק הפרטי רותח. אנשים עוברים לדו־גלגלי חשמלי, המכירות מרקיעות שחקים, עוד ועוד חנויות כאלה נפתחות. זה לא דורש רישיון עסק ואין רישום של מכירת אופניים. הורים קונים לילדים שלהם.

נראה שאת מבסוטה מזה.

מאוד. הם צריכים לרכוב על כביש בסוף, אני מדמיינת בעיני רוחי מאסות של רוכבי אופניים חשמליים על הכבישים, מכל הסוגים. אנחנו חייבים להבין שתחום הרכב האישי מתפתח בממדי ענק. ברגע שהתקינה תסתיים תראה הרבה רכבים קטנים — סגווי, טוקטוק, סקייטבורד חשמלי. אני עולה לנסיעות מבחן בכל מיני כלים. אפילו כיסא גלגלים נהפך לכלי רכב משוכלל. היום לכל דבר מצמידים מנוע וזה בחזרה לעתיד 4. אלא שהרגולציה לוקחת כלי כלי ועושה בנפרד.

רגולציה אטית.

המציאות מקדימה אותנו. בעיני, כל הכלים שנוסעים במהירות של עד 25 קמ"ש והרוחב שלהם הוא עד 60 ס"מ רוחב צריכים להיכלל יחד בחקיקה אחידה. אם יגיע איזה כלי שהוא גם שט וגם טס ורוצים לחוקק לגביו חוק נפרד, בסדר - תפרידו. היום יש מיטות נוסעות, יש כיסאות ממונעים, לכל דבר יש מנוע. בכנס שבו השתתפתי נתקלתי בכלי שנראה כמו מרכבה של גלדיאטור ויש לו סוללה מודולרית - עם סוללה אחת הוא נוסע במהירות של 20 קמ"ש ועם שתיים הוא מגיע ל-100 קמ"ש. החדשנות בתחבורה פורצת דרך ולא מחכה לאף אחד.

ובישראל ישנים.

פקק תנועה בנתיבי איילון
מוטי מילרוד

עצוב לי לראות שאנחנו בחזית הפיתוח, יש לנו את המוחות הכי יצירתיים ובסוף הפיילוט של מובילאיי בשם אפס תאונות דרכים - פיילוט שבו כפו על משאיות ואוטובוסים להכניס מערכות ניטור בטיחות ובמסגרתו כמות התאונות ירדה ב–80% - התקיים בלונדון. אצלנו אני לא יכולה להגיד כלום לחברות האוטובוסים, הכל צריך להגיע מהשר. כאן כדי להחליף את סוג האוטובוס אני צריכה לעשות תרגילים יצירתיים.

מה למשל?

תושבי רחוב אלנבי בתל אביב הקימו חברה להצלת הרחוב מהזנות והסמים, וניסינו יחד למצוא פתרונות חדשים תחבורתיים. אני גרה בסמוך ואני יודעת שאלנבי הוא רחוב ממש בלתי עביר, הכל צפוף ולא נעים לנשימה. כאילו בתי הזיקוק נמצאים באלנבי. וזה הרחוב שיש בו הכי הרבה הולכי רגל בישראל - 20 אלף איש ביום בכל נקודה בממוצע, ויש מקומות שבהם זה מגיע ל-30 אלף איש.

אז מה התרגיל היצירתי?

יחד עם המשרד להגנת הסביבה העמדנו תחנת ניטור והתחלנו לאסוף נתונים. במקביל פניתי לדן, והזמנתי אותם להעריך את הממצאים. עצם הסקר שהיה באוויר עזר והם מחליפים את האוטובוסים. אני כבר שנתיים עובדת על יבוא אוטובוסים חשמליים, וההחלטה היא לתת את כל הראשונים לקו 4 שעובר באלנבי. אוטובוס אחד כבר נחת בנמל ועוד חמישה יגיעו עד סוף השנה. השגתי מדן התחייבות שהם יחליפו את כל האוטובוסים שעוברים באלנבי, וזה כמובן משליך על כל העיר.

חמישה אוטובוסים לא משנים הכל.

תמיד יצטרכו כבישים ומכוניות, אבל אם יסירו תמריצים שליליים ומגבלות על ימי מנוחה ויעשו שינויים לגבי רכב דו-גלגלי, אנחנו לא נכיר את התחום בעוד עשור.

לא יודע לגבי עשור, בינתיים העיר תקועה לשש שנים.

לשש שנים? אולי ל-20.

הרכבת הקלה בתל אביב
עופר וקנין

20?

כן, הרכבת היא תוכנית שהיו צריכים להתחיל בימי גולדה. הלוואי ששר התחבורה צודק והקמת הקו האדום תיקח רק חמש שנים, אבל יהיו עוד חפירות וכל קו חדש שייחפר יביא אתו את המורכבות באזורים שבהם בו הוא עובר. הרי אסור לנו להסתפק בקו אחד, ומתוך שאיפה ליישום כל הרשת יש להיערך לכ-20 שנות סבל, כל פעם באזור אחר, ולשיבושים בהתאם.

ובסוף?

בסוף נהנה ממערכת הסעת המונים מודרנית כמו במטרופולינים הגדולים ברחבי העולם.

טוב, את גם בטח לא חושבת שזו תוכנית מושלמת.

זאת תוכנית שנכנעת להמון אילוצים במקום לקבוע את העתיד. נכנסתי לתפקיד כשזה כבר היה סגור. כשעבדתי כיועצת לעירייה בתקופת כהונתו של רוני מילוא להקים רכבת תחתית. בהמשך שינו את התוכניות.

אז את נגד?

כמי שעוד לפני 20 שנה אמרה שהגיע הזמן למערכת הסעה המונית, אני לא יכולה לצאת נגד זה שמקימים רכבת, אבל אני טוענת שצריך לעשות את זה בו-זמנית, כלומר כמה קווים ולא רק את הקו האדום שמסיע מבת ים לפתח תקוה. יש את הקו הירוק שהוא חשוב. והכי חשוב שידברו בקול אחד. משרד התחבורה מקדם את הרכבת ומפקידי האוצר אנחנו שומעים ביקורת.

תבחרי צד.

אני לא אוהבת את הפער בין דיבור למעשים. זה לא בסדר לממן פרויקט ולדבר נגדו. אם יש לאוצר תוכנית חלופית שיקדמו אותה, אבל כל ההדלפות נגד לא עוזרות לבריאות הפרויקט. שלושה־ארבעה חודשים אחרי ההתחלה החשבת הכללית באוצר אמרה שהמכרז לא תקין וצריך לעצור הכל. לכל אורך הפרויקט כל הזמן היו שינויים, וכשאין ודאות יורים לכל הכיוונים ואין תוכניות מסודרות. אני מאשימה את חברת נת"ע, אבל זאת חברה של פרויקט ללא סמכויות, שבכל עניין מפנים לגופים אחרים. שואלים אותם על פסולת, הם אומרים יש מכרז - תלכי לחברה הסינית. הם רק צינור. כך או כך אני בוחרת להיות בעד, וגם אם יש לי ביקורת, הפרויקט יצא לדרך וזהו. התפקיד שלי הוא לוודא שהוא יקודם במינימום הפרעות.

כבר בלתי אפשרי שזאת תהיה רכבת תחתית?

מצדי, אם רוצים שיעצרו אחרי שיסיימו את הקו האדום ויכניסו את הכל מתחת לאדמה. ראש העיר יחתום על זה ואני גם. אם יש כסף, נברך על כך.

כמה זה עולה?

תלוי באיזה קו. כשדרשנו להוריד את הקו הירוק ברחוב אבן גבירול לתת־קרקעי דרשו מיליארד שקל. אמרו לנו, אתם רוצים - תשלמו. לכן כל הקופה שמושגת מהשבחת הקרקעות מסביב הולכת למימון ההורדה מתחת לאדמה.

זה יכול להיות מודל לכל הרכבת?

לא. אפשר לעשות במקטע אחד או שניים. אי אפשר שכל הפרויקט יהיה על גב ההשבחה. זה פרויקט לאומי. אנחנו היינו מוכנים לנהל את הפרויקט, ואז זה היה קורה יותר מהר ויותר בזול. רון חולדאי אומר את זה גם. אבל לא נתנו לנו.

סיפור החניונים וההסעות שהרימו לקראת החפירות לא הצליח.

לא.

למה?

כי לא תיכננו מראש. יצרו מצג של פתרון ולא שאלו מאיפה ולאן אנשים זורמים. אלה דברים שאפשר להבין מהנתונים של חברות הסלולר. אפשר היה לייצר פתרונות. עכשיו מתקנים ומתכננים חניוני חנה וסע. אני מקווה שזה ייצא לדרך במהירות מספיק גדולה. חניון שפירים הוכיח שאפשר לשנות התנהגות של מכורים למכונית. עובדה.

איך הוכיח?

כל יום חונים בחניון שפירים 3,000 כלי רכב, ונהגיהם עולים על שאטלים מהירים וטובים שמביאים אותם לעבודה. אפשר לשנות התנהגות בתנאי שמספקים אלטרנטיבה יעילה וטובה.

מה לגבי רכבת ישראל?

כל אחת מהתחנות הולכת לעבור שדרוג, ניקיון, תוספת מקומות חניה, וברמה האסטרטגית הולכים לבנות גשר מעל נתיבי איילון שיתחבר לגשר ההגנה, ויהיה מתחם חדש. תחנת רכבת השלום תהיה תלויה באוויר כדי לתת מקום עצירה למוניות לאופניים ולדו־גלגלי. ב–2017 ניכנס לעבודות שדרוג בתחנת סבידור בארלוזורוב. הכל שם בלגן.

איך התחלת את הפעילות הפוליטית שלך?

רון חולדאי
מוטי מילרוד

כשעברתי לדירה ליד שוק הכרמל התנאים היו נוראיים, אמא שלי סירבה לעשות בייביסיטר לילדים. אמרתי לה - אל תדאגו, אני אסדר הכל. התחלתי מהשטח - אירגנתי ועד שכונה. עברנו בית־בית והצענו פתרון אלטרנטיבי לאוטובוסים וגם חסמנו את העיר לשבע שעות. אני זוכרת את עצמי עובדת שלושה חודשים על איתור פעילים דומים לי בכל השכונות.

מצאת?

התברר שבכל העיר יש אנשים לוחמים - אחד נגד מגדל, שני נגד כביש. הקמנו את הפורום הירוק בעיר בשיתוף 40 שכונות. אחרי שלוש שנים הלכתי לפוליטיקה. למועצת העירייה נבחרתי לראשונה ב–2003.

ברשימת מרצ.

בהתחלה הציעו לי להצטרף לליכוד, בין השאר בגלל הפעילות שלי כיו"ר ועד שכונת כרם ישראל ומזכירת ועד שוק הכרמל. זה רקע שאמור היה להוביל אותי באופן סטריאוטיפי לליכוד.

אבל את לא ליכודניקית.

לא. ההתלבטות היתה בין מרצ לירוקים. לא הצטרפתי לירוקים כי לפגישה הראשונה שם נכנסתי עם סיגריה וכוס קפה לא ממוחזרת. אמרו לי - אצלנו לא מעשנים.

זה עיצבן אותך.

אני, שעצרתי את כל האוטובוסים בעיר, קיבלתי הרצאה על כמה שאני לא ירוקה. הסתובבתי ואמרתי שאני הולכת לחפש בני אדם. התחלתי כמספר 4 במרצ, התמודדתי מול יעל דיין שפרשה ועברה לסיעה של חולדאי. כיום, אחרי שניצן הורוביץ שהתמודד מטעמנו לראשות העיר פרש, אני ראש הרשימה - שהיא הגדולה במועצה. אני גאה בבחירה שלי ובכך שאני מצליחה לחבר את מרצ לאזורים שבהם אני פעילה, שהם לא בהכרח המרחב הטבעי של המפלגה הזו.

ומה עם פוליטיקה ארצית? כנסת?

הציעו לי כמה פעמים לרוץ לכנסת, לא רק ממרצ. זה לא יקרה בסיבוב הזה. אני יודעת שהחוכמה והידע לא נמצאים רק אצל מקבלי ההחלטות, והרבה פעמים השטח יודע לא פחות טוב בלשון המעטה מה טוב. לכן שיתוף ציבור מובנה אצלי בתהליכי העבודה. אני רואה את עצמי מנהיגה מקומית, ואני שואפת גבוה.

איך היחסים עם ראש העיר?

אני ורון? בקדנציה הראשונה הייתי אופוזיציונית. בקדנציה השנייה הצטרפנו לקואליציה וקיבלתי את הטיפול בגיל הרך. ב-2012 התפטרתי כמחאה על ההתנהלות מול המחאה החברתית. אבל התבגרתי והבנתי שזאת הבחירה הדמוקרטית, ואני משתדלת לעשות מהפכות בתיק שלי ולהתמקד בו. למדתי שאדם שרוצה לעשות בפועל — המקום שלו בשלטון מקומי הוא בקואליציה. באופוזיציה הצלחתי לעצור בניית מגדל ואחרי כמה שנים הפקידו את התוכנית מחדש. כלומר, חלק מהקרבות הגדולים הצליחו לשפר משהו, אבל בסופו של דבר כשהמנגנון רוצה - הוא מנצח. הכלבים נובחים והשיירה עוברת.

אז הצטרפת לשיירה.

הצטרפתי אבל לא ויתרתי. כיום אני בוחרת מאבקים ביותר תשומת לב ולא נכנסת לכל מאבק נגד. זה אתגר גדול למרצ איך להיות מפלגת שלטון, כי האופי שלנו הוא להיות לעומתיים ולחפש צדק, לפעמים עד רמה של צדקנות. אנחנו כל פעם בדילמות על מה כן לצאת למאבק ועל מה לא. אני פוליטיקאית פרקטית.

מה החזון שלך?

זאת עיר שגרים בה אנשים לא עשירים, עיר של אנשים שנוסדה על בסיס יוזמה פרטית, והון אנושי הוא הדנ"א שצריך לשמור עליו. תפישת המרחב בישראל חייבת להשתנות, מכזאת שמקדמת את צרכני כלי הרכב הפרטיים למוטת הולכי רגל, ואנחנו חייבים לשנות פרדיגמה ולתכנן עבור אנשים ולא עבור מכוניות. רק ככה נבטיח איכות חיים בעתיד וחיים והחיאה של הרחובות העירוניים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם