"האנגלים הם קצת כמו הישראלים - 
הם סובלים מתחושת חשיבות מופרזת" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"האנגלים הם קצת כמו הישראלים - 
הם סובלים מתחושת חשיבות מופרזת"

האווירה ביום שני בערב בפאב אירי ברחוב הירקון 
בתל אביב דווקא היתה עליזה. רק חבורה של אוהדים אנגלים התעקשו לחרב לכולם את המסיבה

5תגובות
אוהד אנגלי מאוכזב, במשחק מול איסלנד
JEAN CHRISTOPHE MAGNENET/אי־

יום שני בלילה, 22:20, הפאב האירי מולי בלומס ברחוב הירקון בתל אביב. רק 20 דקות עברו מאז פתיחת משחק שמינית הגמר בטורניר היורו, והתוצאה היא כבר 2:1 לטובת איסלנד.

האווירה בפאב שמחה. למרות שמו של הפאב (מולי בלומס היא אחת מגיבורת הספר יוליסס של הסופר האירי ג'יימס ג'ויס), רוב הנוכחים משתייכים למדינות אירופיות שאינן קשורות לאי הבריטי ונהנים מהמשחק הקצבי, שמסתמן כרב שערים. חוץ מזה, איסלנד היא סיפור טוב: אומה זעירה של 300 אלף תושבים, לא הרבה יותר מפתח תקוה, שמגיעה להישגים ספורטיביים משמעותיים נגד נבחרות חזקות ממנה. אנדרדוגית קלאסית. רק קבוצה של אוהדים אנגלים שיושבים מרירים באמצע הפאב ומביטים על המסך בעצבנות מתעקשים לחרב את השמחה לכולם. ככה הם האנגלים, מבחינתם - אם הם לא מובילים במשחק, שאף אחד לא ייהנה. לא מזיז להם שהם הורסים את המסיבה לכולם עם האגו המופרז שלהם - בכדורגל וגם בכלכלה.

דקה 40: התוצאה היא עדיין 2:1. הלוזריות האנגלית הנצחית לא מכזיבה. כמו תמיד, אין אצל האומה הזו שום חיבור בין השאיפות הבינלאומיות ליכולת בשטח. אני בכלל לא נמצא כאן בשביל המשחק, אלא מסיבות פיננסיות - כדי לנסות להבין את שורשי המפץ הגדול שחוללו בסוף השבוע שעבר תושבי הממלכה המאוחדת, כש-51.9% מהם בחרו בברקזיט והחליטו לעזוב את האיחוד האירופי. אני שואל את המלצרית מי מהנוכחים הם אנגלים. היא מצביעה על הקבוצה הכעוסה במרכז הפאב. אני ניגש אליהם, אבל הם מתכחשים לזהותם ומנפנפים אותי. אני לא כועס. הם לא אשמים בכך שהם נולדו לאומה מיזנתרופית.

דקה 45, מחצית: האוהדים האנגלים מזמינים עוד בירה ויוצאים החוצה לעשן סיגריה, כשהם מקללים את כל העולם. יכול להיות שהיו צריכים להתחשב בהרגלי השתייה של האנגלים לפני ההצבעה על הברקזיט. אני יוצא גם כן, אבל מחליט לא להציק להם שוב בענייני האיחוד האירופי. אנגלים שיכורים שהקבוצה שלהם נמצאת בפיגור הם לא הקהל שכדאי להטריד באמצע הלילה. במקום זאת אני מצטרף לשולחן מסביר פנים, שלידו יושבים בצוותא שני בחורים הולנדים עם בחור מלטביה ומשוחחים ביניהם באנגלית. כולם אזרחים נאמנים של האיחוד האירופי.

"הרבה לטבים עובדים בלונדון. לטביה היא פרו-אירופית. אנחנו רוצים להחזיק את האיחוד הזה ביחד", מסביר לי קרל הלטבי.

"הרי מי הצביע בעד ההתנתקות מהאיחוד האירופי? הזקנים של אנגליה", מצטרף סבסטיאן ההולנדי. "הם אלה שלא אכפת להם לעזוב. גם ככה הם ימותו תוך שש־עשר שנים. מי שיפסיד הם הצעירים שנשארים לסבול בתוצאות. הזקנים פוחדים מכל מה שקשור לגלובליזציה, אבל גלובליזציה היא עובדה קיימת. אנחנו יכולים להגיע לכל מקום תוך כמה שעות טיסה. כל מי שאני מכיר רוצה רק לטייל וליהנות מהחיים. יותר מחצי מהבנקאים בלונדון הם זרים. תהיה לזה השפעה עצומה. יש לי המון חברים בריטים שעובדים בהולנד ויאבדו את אישור העבודה שלהם בגלל זה. בפרמייר ליג חצי משחקני הכדורגל הם זרים".

למה דווקא לאנגלים זה קרה? למה ההולנדים לא רוצים לפרוש מהאיחוד?

סבסטיאן: "אנחנו אחרים. אנחנו פתוחים וגמישים. אתה מכיר את ההיסטוריה שלנו? כבר כבשנו את כל העולם, היו לנו קולוניות, בנינו ספינות, צי ואימפריה. היינו בכל העולם - והבנו שאין בזה טעם".

גם לאנגלים היתה אימפריה קטנה.

סבסיטאן: "כן, אבל אנחנו שונים. אנגליה היתה הראשונה ביבשת שהתחילה את מגמת האיחוד. האיחוד של האי הבריטי היה אחד ממהלכי ההתאחדות הראשונים באירופה. אנגליה היא הרי זו שאמרה תמיד לוויילס ולסקוטלנד 'כדאי להתאחד. אנחנו חזקות יותר כשאנחנו ביחד'. עכשיו הם אומרים למדינות האחרות שעל האי 'תישארו יחד אתנו, אבל את הרעיון הזה של הביחד אנחנו לא מוכנים להפעיל כלפי חוץ לשאר אירופה'".

"לדעתי, בריטניה הגדולה תתפרק. סקוטלנד כבר הודיעה על כך. צפון אירלנד תבוא אחריה", אומר חברו.

דקה 50: האנגלים עדיין בפיגור. כבר הרבה שנים שום דבר לא משתנה אצלם. בעשורים האחרונים התרחשו הרבה מהפכות בכדורגל העולמי: נבחרות עלו, ירדו ושינו סגנונות. הגרמנים עזבו את סגנון הבונקר שלהם ועברו לשחק כדורגל חופשי ופתוח, הצרפתים בנו נבחרת על בסיס סגנון צפון אפריקאי עליז ושמח, רק אצל הנבחרת האנגלית — כלום. בהתקפה אותו וויין רוני, שאף שלא פורע את הצ'קים שהוא חתום עליהם, ואותן בעיטות ארוכות לשום מקום. הם פשוט לא מוכנים להיפתח לשינויים. לא מוכנים להשלים עם זה שמה שהיה טוב פעם כבר לא עושה את העבודה.

דקה 60: אנגליה עדיין רודפת אחרי השוויון. יכול להיות שכל הניתוק הזה מתחיל בכך שאנגליה היתה ונשארה אי ללא חיבור יבשתי לאירופה. מצד שני, גם איסלנד היא אי — ולא עוזבת שום איחוד. סוף־סוף אני מוצא אזרח בריטי, העונה לשם ג'יימי, ששמח לשכוח לרגע מהמשחק העגום ולדבר אתי. כראוי לנתין מהוגן של המלכה אליזבת הוא לא בוחל בקללות. "רוב האנשים שהצביעו בעד ההיפרדות אומרים עכשיו 'לא חשבנו שזה יקרה'. זאת פשוט היתה הצבעת מחאה", הוא מסביר. "אף בריטי לא באמת יודע אם היה עדיף להישאר או טוב לצאת. כל הסיפור הזה הוא בסך הכל Smoke and Mirrors (הסחת דעת, שקר וכזב; ח"ע) תעתוע של פוליטיקאים שרוצים להסיח את דעת האזרחים. היום זה הברקזיט, מחר יחליטו שזה משהו אחר".

כמו הפצצה של אירן?

"למה אתה מתכוון?"

לא חשוב. זה עניין ישראלי. אתה הצבעת?

"לא הצבעתי כי הייתי פה. דווקא ניסיתי להבין באינטרנט איך מצביעים, אבל הסתבכתי עם האתר ובסוף עזבתי את זה. אמרתי Piss It Off (שילכו לעזאזל). השארתי את זה ל'שם'. אמרתי 'מה שיקרה - יקרה, כל זמן שנישאר בתוך גוש היורו'. וזה לא קרה".

אז כן היית בעד ההישארות.

"כן. לונדון בעד הישארות באיחוד, כמו תל אביב. מי שהצביע נגד הישארות הם תושבי האזורים הכפריים. מי שלא מכיר את אנגליה לא מבין שאנגליה היא לא רק לונדון, כמו שארה"ב היא לא רק ניו יורק. אני מקווה שיבטלו את תוצאות ההצבעה הזו כי זה ממש יכול לדפוק אותנו. פשוט לא היה לנו, האזרחים, כל המידע לפני ההצבעה. רק עכשיו, כשאנחנו מחוץ לאיחוד, הפוליטיקאים נזכרים לומר לנו 'אתם לא יודעים מה זה אומר. זה אומר שאתם לא מקבלים את ההטבה הזאת ואת ההטבה הזאת'".

דקה 80: הנבחרת האנגלית מגיעה לחצי מצב. השוער האיסלנדי היה יכול לצאת להפסקת תה ואיש לא היה מרגיש בהיעדרותו. בחוץ אני פוגש את א', שוודי שמעדיף לא להזדהות בשמו. הוא יושב לצד בחורה בשם דוריאן, צרפתייה ממוצא תוניסאי, ומכרה ישראלית. הם תולים את ההצבעה הבריטית בשנאת הזרים של תושבי הממלכה.

אבל גם בצרפת ובשוודיה יש הרבה מהגרים.

דוריאן: "נכון. אבל התחנה הבאה של כולם היא בריטניה. האנגלים מרגישים שהפולנים והרומנים פשוט לוקחים להם את העבודות. אני עצובה בשביל האנגלים, ואירופה גמורה בלי אנגליה. יש קהילה צרפתית גדולה שהיגרה לאנגליה ולא ברור מה יהיה אתה".

לשם שינוי זה לפחות לא סיפור של פחד ממוסלמים.

א': "כן. אבל ייתכן שהעובדה שהם רואים ששאר אירופה מתחילה להגביל כניסה של מוסלמים השפיעה על ההצבעה שלהם. מעבר לכך, האנגלים אף פעם לא הרגישו אירופאים. הם תמיד נשארו אנגלים".

ולמה אצל השוודים לא רואים את החשש הזה מזרים?

א': "בשוודיה הדברים פשוטים יותר. ברגע שהממשלה מחליטה על משהו, כולם עושים את זה. אבל הרבה אנשים בשוודיה ישמחו לעזוב. ההצטרפות של השוודים לאיחוד היתה טעות, כי שוודיה היא כלכלה מתפקדת היטב והאיחוד לא מתפקד היטב. בסופו של דבר האיחוד הזה נולד כי רצו לחבר את צרפת וגרמניה. התקציבים הגדולים ביותר של האיחוד הולכים לחוואים הצרפתים. אבל כמו שסונים ושיעים רבים במזרח התיכון כי הם שונים, גם באירופה העמים הלטיניים והעמים הגרמניים רבים כי הם שונים. הצפון עובד טוב והדרום פחות טוב".

דקה 93: המשחק נגמר, אנגליה מחוץ לטורניר, איסלנד ממשיכה לרבע הגמר. חבורה של אנגלים יוצאת החוצה במצב רוח ירוד. "מאז תוצאות המשאל אני סובל ממועקה", אומר פטריק, אנגלי שחזותו מעידה על כך שאבותיו היגרו לעיר בעבר מתת היבשת ההודית. אני תוהה אם מבחינת אזרחי בריטניה ששורשיהם מחוץ לממלכה תוצאות ההצבעה הם עלבון אישי, אבל מבין שהתעוקה של פטריק, העובד בבלומברג, היא בעיקרה פיננסית. "אני נשוי לבריטית, יש לי ילדים בריטים. בדקתי בדירה שלי לא מזמן — אין בתוכה שום דבר שיוצר בבריטניה. כלום. ברגע שהשירותים הפיננסיים ילכו, אין לנו במה לסחור. כבר 25 שנה מגזר השירותים הפיננסיים בבריטניה רק גדל. עכשיו כולם יעברו מלונדון למקומות כמו לוקסמבורג ופריז. בנק אמריקאי שמגיע לאירופה יאמר 'למה שאעביר את השירותים שלי ללונדון? ממחר הכל יעבור לפריז'. לבנקאים הבריטים לא יהיו עכשיו דרכונים שמאפשרים להם לסחור בשירותים הפיננסיים שלהם. במשך 20 שנה עבדתי בסיטי של לונדון כמו חמור, 16–18 שעות ביום, כמו משוגע. ואחרי הברקזיט הפנסיה שלי שווה הרבה פחות. כל הפנסיה שלי היא במניות של הבנקים הבריטיים, וכעת הן שוות פחות".

התיאוריה שלי פשוטה יותר. היא אומרת שהבריטים פשוט לא היו יכולים להתמודד עם הרעיון שהם חברים באיחוד שמדינה אחרת מובילה אותו - במיוחד כשהמדינה הזאת היא גרמניה.

ג'יימי: "זה נכון. אנחנו אימפריה שרגילה לשלוט בעולם. מבחינה הזו האנגלים הם קצת כמו הישראלים - יש להם ביטחון מוגזם ביחס לערבים ותחושת חשיבות מופרזת".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#