מי צריך את החמקן - וכמה זה יעלה לנו? - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מי צריך את החמקן - וכמה זה יעלה לנו?

החמקן הוא אולי מטוס יקר, מיותר וחצי אפוי, אבל בדבר אחד הוא הוכיח את עצמו: ביכולת לחמוק מכל דיון ציבורי על מחירו ותועלתו

79תגובות

מאז פרוץ המחאה החברתית ועוד קודם לו התקדם השיח החברתי־כלכלי בישראל בכמה צעדים. אבל יש תחומים שבהם הדיון עדיין מתאפיין בדפוסים ישנים, ולשלטון ולאינטרסים הכלכליים יש כוח עצום בהכתבת השיח והרעיונות.

הדוגמה הטובה ביותר היא החגיגות שהתרחשו השבוע סביב בואו של מטוס החמקן — ה-F–35, מטוס הקרב החדיש ביותר שמגיע לישראל מארה"ב.

שר הביטחון אביגדור ליברמן מקבל את פניו של החמקן
אריאל חרמוני \ מש

החמקן הוא לא רק המטוס היקר ביותר בהיסטוריה, אלא אחד הפרויקטים הכושלים והמשונים ביותר שידעה תעשיית הביטחון האמריקאית. פיתוח המטוס, שעלה יותר מ–400 מיליארד דולר, התעכב במשך שנים. מה שמפחיד ומטריד במיוחד הוא שרבים בארה"ב, המדינה העשירה בעולם, מטילים ספק בנחיצותו של המטוס וביכולות שלו. דו"ח של הפנטגון שפורסם לפני חמישה חודשים מעלה ספקות לגבי ביצועיו של המטוס והתמריצים שיש ליצרנית שלו, לוקהיד מרטין, לתקן את הכשלים הרבים שהתגלו בו.

המערכת הפוליטית בישראל עוסקת בחודשים האחרונים בשאלת הסיוע הצבאי האמריקאי לישראל. הנושא מוצג כסוגיה פוליטית וכלכלית מהמעלה הראשונה, וכל הצדדים — הן מימין, הן משמאל והן ממרכז — גוזרים קופונים תדמיתיים על עמדותיהם בנושא. תומכי הסיוע, מתנגדיו והשרים אבגידור ליברמן ומשה כחלון שלכאורה נזעקו כדי לייצר "פשרה" בסכסוך בין בנימין נתניהו לברק אובמה, מציירים תמונה פשטנית כאילו הסיוע הצבאי האמריקאי לישראל הוא נושא מדיני־ביטחוני שבו האינטרסים פשוטים: ישראל רוצה לקבל כמה שיותר סיוע, וארה"ב משתמשת בו כקלף מיקוח לקידום שיתוף פעולה ומדיניות במזרח התיכון.

מי שנשכח בדיון הזה הוא השחקניות המשפיעות ביותר לאורך זמן — והן כמובן חברות הנשק האמריקאיות שמפתחות ומייצרות את הציוד. עבור מקדונל דאגלס, בואינג, לוקהיד מרטין ושאר ענקיות הנשק האמריקאי ״הסיוע״ האמריקאי הוא עוד דרך להוציא מיליארדי דולרים ממשלם המסים האמריקאי.

אם נחזור לעניין הלוביסטים והתרומות שבו עסק הטור, בחינה של סכומי הכסף שמשקיעות חברות הנשק האמריקאיות בתרומות לפוליטיקאים, בלובי בקונגרס ובשאר זרועות הממשל האמריקאיות והכמות של גנרלים ופוליטיקאים בכירים לשעבר שמועסקים בחברות הנשק כיועצים ירעננו את זיכרוננו במה מדובר: תעשייה שחיה מכספי משלם המסים ובעיקר מיצירה, ניפוח והבלטה של איומים אמיתיים ודמיוניים.

בעוד אובמה, נתניהו ופוליטיקאים אמריקאים וישראלים נאבקים על הסיוע האמריקאי, בצד יושבים הלוביסטים והמנהלים של חברות הנשק האמריקאיות ומגחכים לעצמם. הם יודעים בדיוק כיצד הוויכוח הזה יסתיים: הקונגרס והסנאט יאשרו בסופו של דבר את כל העסקות, והתנועה הסיבובית הרגילה של הכסף תימשך כסדרה: כספי משלם המסים האמריקאי יעשו סיבוב שלם, דרך ישראל, לקופותיהן של חברות הנשק.

מה שעוד יודעים אנשי מערכת הביטחון וחברות הנשק הוא שהרעיון שהנשק הזה מגיע בחינם כסיוע הוא מגוחך: המטוסים, הצוללות, המסוקים ושאר הציוד הוא מתנה שלא מפסיקה לאכול ולצרוך תחזוקה, חלפים וכוח אדם בהיקפים של מיליארדי שקלים לאורך כל חייה — ואת זה משלם בעיקר משלם המסים הישראלי.

האם ישראל זקוקה למטוסי החמקן? מה העלות האמיתית במשך שנים למשלם המסים הישראלי? מהן היכולות האמיתיות של המטוס הזה? האם חיל האוויר הישראל זקוק למספר עצום של מטוסים — גדול יותר ממספר המטוסים של כל אויבנו האמיתיים והדמיוניים יחדיו? האם המהפכה הטכנולוגית של מטוסים ללא טייס לא מצדיקה חשיבה מחדש על ההשקעות האדירות של צה"ל במטוסים מאוישים? כל הנושאים האלה זוכים כאן לתשומת לב אפסית. החמקן הוא אולי מטוס יקר, מיותר וחצי אפוי, אבל בדבר אחד הוא הוכיח את עצמו: ביכולת לחמוק מכל דיון ציבורי על מחירו ותועלתו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#