המורה שגילה את אירופה - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המורה שגילה את אירופה

זיסר, שמת אתמול בגיל 60, הריח את ההזדמנות הטמונה במדינות מזרח אירופה בעת שהתעוררו מהתרדמה של התקופה הקומוניסטית ■ אבל לאחר שהעסקים הסתבכו, שנותיו האחרונות עברו עליו במאבקים על החובות שלא היה יכול להחזיר

2תגובות

מוטי זיסר, איש נדל"ן ישראלי שעשה חיל בימי תנופת הבניייה הישראלית במזרח אירופה, מת אתמול והוא בן 60, לאחר מאבק של כמה שנים במחלת הסרטן. זיסר היה הגדול בין היזמים הישראלים שרישתו את מדינות הגוש הקומוניסטי לשעבר במרכזי קניות — אך בשנים האחרונות הידרדר מצבו העסקי, והוא נקלע לעימות עם הבנקים, שדרשו ממנו להחזיר את הלוואות הענק שנטל מהם בעבר. זיסר הותיר אחריו את רעייתו ברכה וחמישה ילדים. הלווייתו תיערך היום ב–10:00 בבית הקברות קרית שאול בתל אביב.

בשנים האחרונות, במקביל למאבקו במחלה, ניהל זיסר מאבק גם עם הבנקים ובעלי האג"ח של החברות שבשליטתו, לאחר הקריסה של עסקי הנדל"ן שלו במזרח אירופה. זיסר איבד במאבק הזה, בין השאר, את הבעלות על האחוזה המפוארת שבנה למגורי משפחתו בפתח תקוה ואת השליטה בחברות הציבוריות פלאזה סנטרס ואלביט הדמיה. בימי גיבוש הסדר החוב בקבוצת החברות הוא צולם בדיונים בבית המשפט כשהוא חובש כובע מצחייה ומרכיב משקפי שמש, שנועדו כנראה להסתיר תופעות לוואי של טיפולי כימותרפיה.

מוטי זיסר
דן קינן

הקריסה הכלכלית הגיעה לאחר שעסקיו של זיסר התרחבו מאוד בימי הבהלה הישראלית לנדל"ן במזרח אירופה. עסקיו של זיסר במזרח אירופה נקלעו לסחרור ב–2008, כשמחירי הנדל"ן באזור התחילו לצנוח — מגמה שהואצה עוד יותר בשל פרוץ המשבר העולמי בהמשך השנה. גם הפעילות של אלביט הדמיה בהודו הסתיימה בכישלון עסקי מהדהד ובהפסד של מאות מיליוני שקלים.

הסחרור העסקי התגלגל לעימות עם הבנקים ובעלי החוב האחרים, שגרר חילופי האשמות קשות, בעיקר עם בנק הפועלים. ב–2013 חתם זיסר על הסדר עם בעלי החוב של אלביט הדמיה, שכלל, מלבד העברת השליטה בחברה, גם תספורת של 1.8 מיליארד שקל. חובותיו האישיים של זיסר הובילו לכך שבנק לאומי השתלט על האחוזה בפתח תקוה, ששווייה הוערך בכ–50 מיליון שקל, ושנמכרה בסופו של דבר למקורבים לזיסר תמורת 29 מיליון שקל. במקביל, בנק הפועלים ביקש להכריז עליו כעל פושט רגל בעקבות חובות של כ–1.4 מיליארד שקל.

על גג העולם

לפני כעשור עוד כינה זיסר את חברת אלביט הדמיה, שבראשה עמד, "מכונת מלחמה שמייצרת קניונים". מי ששוחח עמו אז לא יכול היה להחמיץ את הברק בעיניו כשדיבר על המגה־פרויקטים שהוא מקים באירופה בהשקעה של מיליארדי יורו.

זיסר — שהחל את דרכו הרחק מעולם העסקים, כמורה בבית ספר תיכון — התרוצץ באותן שנים, לפני כעשור, בין הונגריה, רומניה, פולין, צ'כיה ולטוויה. הוא סגר עסקות במהירות, רכש מגרשים ומבנים, וסיכם על חוזים עם רשתות שיקימו חנויות בקניונים שלו. הוא דיבר על בודפשט כעל פריז, ותיכנן לשכפל את הפעילות שלו ברחבי אירופה וגם בהודו. זיסר — בן לניצולי שואה, שגדל בבית פשוט בבני ברק — היה באותה תקופה על גג העולם.

מניות החברה שדרכה ניהל את העסקים האלה, אלביט הדמיה, נסחרו בתל אביב ובניו יורק. היא הגיעה בסוף 2007 לשווי שוק אדיר של יותר מ–5 מיליארד שקל — אך כיום החברה שווה פחות מ–90 מיליון שקל. החברה הבת, פלאזה סנטרס, נסחרה אז בלונדון בשווי מרשים של 670 מיליון ליש"ט.

זיסר סימל בפעילותו העסקית את הביטחון העצמי שפיעם בהרבה אנשי עסקים ישראלים, שהאמינו כי ביכולתם לכבוש את מזרח אירופה, המתעוררת מעשרות שנים של שלטון קומוניסיטי. לצד זאת, בפעילותו התגלמו גם לא מעט מהבעיות הפיננסיות שהעיבו על הפעילות הישראלית במזרח אירופה. כדי להקים שם את הקניונים, הוא העמיס על החברה שלו מינוף מופרז. החובות שסחבה על גבה אלביט הדמיה לא מנעו ממנה לשלם שכר גבוה למנהלים שלה, וגם זיסר עצמו לא הצטנע. הוא התנייד במטוס פרטי, והאחוזה שבנה בפתח תקוה נהפכה לסמל לראוותנות של יזמי התקופה.

"אופטימי עד הרגע האחרון"

זיסר, יליד 1955, שירת בצבא כקצין בשריון ולאחר השחרור פנה ללימודי כלכלה באוניברסיטת בר אילן. הוא התחתן בגיל צעיר ובמקביל ללימודיו עבד כמורה בישיבת תיכונית בגבעת שמואל. באותם ימים הוא התחיל להתעניין במה שהלהיב אז את בני דורו בציונות הדתית — ההתיישבות בשטחים — אלא שבמקרה שלו השתלבה האידיאולוגיה עם הרצון להרוויח כסף. הוא ושלושה חברים החליטו להקים בשטחים עיר חדשה לציבור הדתי, ופנו לזלמן מרגוליס, מיליונר בריטי מחסידות גור. כך הוקמה חברת כוכב השומרון, שהקימה את ההתנחלות עמנואל. בנייתה היתה הפרויקט הנדל"ני הראשון של זיסר. "כמעט בלי תקציב אישי, מורה טרי־לשעבר, הוא העלה דחפורים על השטח והתחיל לבנות — יזם בנשמה", כתב עליו אתמול מנכ"ל קרנות אביב, ארז צדוק, בבלוג שלו.

שמעון יצחקי, לשעבר יו"ר אלביט הדמיה, שליווה את זיסר לאורך כל דרכו העסקית, סיפר אתמול: "הוא היה אופטימי עד הרגע האחרון, ובביקורים שלי אצלו הוא תמיד אמר, 'עוד תראה — אני ואתה נעשה דברים גדולים ביחד'. הכרתי אותו 34 שנה — מגיל התיכון, כשלמדנו בכיתות מקבילות ב'הרווארד של ירושלים' — ישיבת נתיב מאיר. הוא היה מדריך נערץ בתנועת הנוער ותמיד התבלט בביטחון העצמי שלו.

"אחרי שסיימתי ללמוד ראיית חשבון הוא קרא לי לעבוד אצלו ב–1984, בפעילות הראשונה שבה הוא התחיל בדרום אפריקה. אחרי שהקמנו בתי מלון בדרום אפריקה, התחלנו את הפעילות בארץ. בנינו במרינה בהרצליה ובמרינה באשקלון ובפרויקט סי אנד סאן. גולת הכותרת של הפעילות שלנו היתה בשנות ה–90, כשהוא זיהה את הפוטנציאל הגדול להקמת קניונים במזרח אירופה".

לצד החברות של זיסר פעלו חברות רבות אחרות במזרח אירופה, שנקלעו לקשיים בעקבות המשבר באזור — כמו כלכלית ירושלים של אליעזר פישמן או אפריקה ישראל של לב לבייב — אך בניגוד לכמה מהן, הקניונים של אלביט הדמיה היו נכסים אמיתיים במיקומים מרכזיים. זיסר עצמו הצהיר כי הוא חושש מהדרך שבה מתנהלים עסקים ברוסיה ומעדיף להתרחק ממנה. הבעיה של החברה היתה הסתמכות על כך שתוכל למחזר חובות לעד, ומועד פירעון החובות שלה לא יגיע. גם ברמה הפרטית זיסר מעולם לא הצליח להחזיר לבנקים את ההלוואות שנטל בתחילת הדרך, ובהם הלוואת ענק שבאמצעותה רכש את אלביט הדמיה.

"הפרויקטים שלנו תמיד היו טובים ורווחיים", אמר יצחקי. "היתה לנו בעיית תזרים מזומנים, והאירועים בשנים האחרונות לא הוסיפו למוטי בריאות. הוא ראה בהתנהלות הבנקים חוסר צדק משווע".

דורי קרן, מנכ"ל חברת פלאזה סנטרס, שאותה ייסד זיסר, אמר כי זיסר "היה יזם בחסד עליון ובעל חזון, ואלה באו לידי ביטוי באישיותו". לדברי קרן, "שינויים בכלכלה העולמית, ובנדל"ן בפרט, באזורים ובמדינות בהן החברה יזמה פעילות חדשה הביאו לשינוי לא צפוי במצבה הכלכלי של החברה ולחובות אישיים, והדבר ייסר אותו בתקופה האחרונה".

הפעילות הפילנתרופית

בראיונות עמו, זיסר תמיד רצה לדבר על שתי החברות שהשתייכו לקבוצת האחזקות שלו ולא עסקו בנדל"ן, כי אם במציאת תרופות למחלת הסרטן: אינסייטק, שמטפלת בגידולים סרטניים באמצעות גלי קול, וגמידה סל, שמטפלת בסרטן באמצעות תאי גזע. "הוא תמיד רצה לטפל באינסייטק וגמידה סל באופן אישי", אמר יצחקי. "בעוד הקניונים היו עסק שכבר רץ, אלה היו חברות שהיו זקוקות לו".

במסגרת הפעילות הפילנתרופית שלו, זיסר תרם להקמת בית החלמה בפתח תקוה לילדים חולי סרטן ולהקמת מאגר מח עצם לאומי. לדברי יצחקי, "רבים חייבים לו את חייהם בגלל מאגר מח העצם שהקים. רוע הגזירה הוא שדווקא לו עצמו זה לא עזר".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#