אבי ניסנקורן הוא מפוצץ ישיבות סדרתי. לא מנהיג - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אבי ניסנקורן הוא מפוצץ ישיבות סדרתי. לא מנהיג

יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן הוא אדם ישר שהגיע לתחום יחסי העבודה מתוך עניין אמיתי ■ אבל הוא לא מנהיג כלכלי אמיתי, וסגנונו הלחוץ ונטול הסטייל מקשה על קידום בעיות משקיות רחבות בשוק העבודה

56תגובות
תומר אפלבאום

לפני כמה שנים ביקרתי בדנמרק כדי להכיר את שוק העבודה הייחודי שם, ומארחי בממשלה ובאיגודי העובדים סיפרו לי בהתלהבות על רמת שיתוף הפעולה הגבוהה ביניהם. בין השאר, הם סיפרו שהשביתה האחרונה שם היתה 
ב–1999. הסתקרנתי, ושאלתי כיצד זה קורה ואם אין ביניהם מחלוקות. הם הודו שיש מחלוקות, אך כשיש כאלה, הם יושבים ומדברים ומנסים לפתור אותן. ומה קורה אם לא מסכימים? שאלתי. "ממשיכים לדבר ומנסים לפתור את המחלוקת". ברור, הבנתי, אבל מה קורה כשלא מסכימים? "אז ממשיכים לדבר", אמרו מארחי. בשלב הזה הפסקתי לשאול כי הרעיון היה ברור.

נזכרתי בזה השבוע כשהתברר כיצד הסתיימה ישיבת השולחן העגול הראשונה בין האוצר, ההסתדרות והמעסיקים. שירה גרינברג, סגנית הממונה על אגף התקציבים באוצר, הציגה כמה שקפים שעסקו במהלכים הנדרשים לעידוד הצמיחה. בשלב מסוים, השקפים עסקו בעובדים וביחסי עבודה והוצגו בהם צרכים שהעלו מעסיקים. למשל, להסדיר את סוגיית השעות הנוספות במגזר הציבורי, כך שהמדידה תהיה שבועית ולא יומית. מעסיקים טענו שלהם וגם לעובדים, אמהות עובדות למשל, עדיף שעובד יקבל תשלום על שעות נוספות כשהוא עובר את מכסת השעות השבועית שלו, וכך המעסיק מקבל גמישות וגם העובד, להבדיל מהמצב הקיים שבו כל יום נמדד בפני עצמו.

בשלב הזה קם יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, ויצא עם אנשיו מהחדר. הנוכחים לא ממש הופתעו כי ניסנקורן ידוע כמפוצץ פגישות סדרתי ברגע שמשהו לא נראה לו. ההפתעה היחידה היתה שהוא עשה זאת בדיון ראשוני שלא נועד לקבל החלטות או המלצות כלשהן, אלא רק לשמוע את הצדדים. הנוכחים התפזרו ועמם גם התקווה שאפשר יהיה למסד כאן שולחן עגול שמסוגל לקדם את המשק. גם האופטימים יודעים שאין עם מי לדבר ושלא זו התרבות השלטת בתהליכי קבלת ההחלטות כאן. תכלית השולחן העגול היא לנסות לעקור את התרבות הקיימת של כיפופי ידיים וחוסר אמון ולהעבירו לפסי הידברות. אולי לא כמו בדנמרק הסבלנית והסובלנית, אבל משהו שאפשר להחזיק אותו יותר משעה לפני שניסנקורן מפוצץ ישיבה.

אפשר ללעוג עוד לסגנונו של ניסנקורן ובקרב אנשי האוצר כבר מכירים את הדרמה קווין שבו, אבל זה חסר חשיבות ולא יקדם אותנו לשום מקום. צמיחה זה לא יביא, שיפור בפריון — מלת קסם שתשמעו בשנה הקרובה הרבה — זה ודאי לא יביא. ניסנקורן הוא אדם ישר שהגיע לתחום יחסי העבודה מתוך עניין אמיתי. הבעיה שלו היא שהעניין שלו בתחום מוגבל אך ורק להישגים טקטיים קטנים של שיפור מצבם של עובדים בסקטורים מזדמנים. הוא לא מנהיג כלכלי אמיתי, וסגנונו הלחוץ ונטול הסטייל מקשה על קידום בעיות משקיות רחבות בשוק העבודה. כמה אפשר לחזור על הטריקים של פיצוץ ישיבות וטריקת דלתות?

שירה גרינברג, סגנית הממונה על התקציבים במשרד האוצר
דוברות האוצר

תפישת עולמו היא שבעיית הפריון היא עניין של השקעות בציוד ובמכונות, ולא של עובדים עצלנים או בינוניים. זהו עיוורון מכוון. לכו לכל מקום עבודה, ודאי במגזר הציבורי, ותשאלו את האנשים שם אם הם חשים שרמת הפריון של חבריהם גבוהה. לא תתקשו לקבל תשובות כנות. פריון הוא מושג שמתאר את היכולת לייצר תפוקה מסוימת בגורמי ייצור נתונים. רמת הפריון בישראל נמוכה ביחס לעולם המפותח ועל כך אין ויכוח. הוויכוח מתנהל על השאלה אם מקור הבעיה הוא בתשתיות רעועות, ציוד ומכונות, או בכוח אדם לא מספיק חרוץ או מיומן. התשובה הנכונה היא גם וגם וגם.

אבל הדיאלוג בין האוצר להסתדרות הוא כזה שכל אחד מגלגל את הבעיה לצד השני. ההסתדרות רוצה להוציא כסף מקופת האוצר, והאוצר מעדיף לייצר מקורות מתוך השוק הקיים ולא להוסיף עוד תקציבים. ההסתדרות רוצה שהאוצר ישקיע ויעודד חדשנות ומכונות וקווי ייצור, אבל לא ייגע בשערה משערות ראשיהם של עובדים. האוצר אומר, חדשנות וציוד ותשתיות זה בוודאי נחוץ, אבל בואו נייעל גם את מערך כוח האדם במגזר הציבורי. בואו נעשה אותו גמיש יותר. והפנטזיות שלהם, יש להודות, אינן בשמים. הם לא מציעים לבטל את הקביעות של עובדי המגזר הציבורי, אבל הם רוצים שתינתן להם האפשרות להיפרד משיעור של 2%–3% עובדים בשנה שאינם מתאימים ובעלי תפקוד נמוך. חרב כזאת יכולה לחולל פלאות בהעלאת התפוקה, אבל ההסתדרות לא בעניין. זה לא משרת את ניסנקורן בעת הזאת, כשהוא נערך לבחירות לראשות ההסתדרות. גם אחריהן הוא לא יספק לאוצר הישג כזה.

יש במשק שלל רעיונות לשיפור הפריון. חלקם מתחום יחסי העבודה, חלקם בהשקעות בחדשנות וציוד וחלקם בהכשרה מקצועית. רבים סבורים כי את הצמיחה הנמוכה של המשק אפשר לפתור כעת רק באמצעות העלאת הפריון, בהינתן שמצב הכלכלה העולמית אינו מאפשר הגדלת היצוא. להסתדרות יש אינטרס אדיר בשיפור הפריון משום שזאת הדרך הכי כלכלית ונכונה להעלאת השכר במשק. זאת פשוט הגדלת עוגה. אבל השיח המצטייר של השולחן העגול, שהחזיק מעמד שעה שלמה, אינו מה אני יכול להרוויח, אלא מה אני עלול לאבד. זה לא שיח מנהיגותי, זה לא שיח שמייצר אמון, ועם שיח כזה מוטב לוותר על השולחן העגול. שיילכו לעבוד במקום לקיים מפגשים שניסנקורן ממילא מתכוון לפוצץ.

נ.ב

יוצא לי לפגוש הרבה מקבלי החלטות, מנהלים, סטודנטים, קציני צבא, אנשי חינוך ואקדמיה, ובכל מפגש כזה מתחדדת לי הבעיה הכי קשה בתרבות הישראלית. חוסר אמון. אף אחד לא מאמין לאף אחד. חוסר אמון מייצר כוחניות, קצרים בתקשורת, אפליה וגזענות, בדלנות ושחיתות ותוקע תהליכים שתכליתם לקדם את הכלכלה והחברה הישראלית. אמון נחשב לרכיב מרכזי בהון חברתי ובלעדיו אי־אפשר לעשות כאן כלום. העובדה המעניינת היא שבמדינה נטולת הסכמות רחבות, על העניין הזה יש הסכמה רחבה: כולם חושבים שיש כאן בעיית אמון קשה. אני לא יודע איך פותרים אותה. יש כאלה שחושבים שהפתרון צריך להגיע מהמנהיגות, ויש שיאמרו שזה כבר אבוד ואת בעיית האמון יש לפתור הרבה יותר מוקדם, כבר בגני הילדים. אולי אפילו בחדרי לידה. אם אני מבין נכון, תכליתו של שולחן עגול היא לנסות ולייצר את האמון הבסיסי הדרוש כדי לקדם דבר מה, הרבה לפני שמחליטים מה עושים. פיצוץ הישיבה השבוע מעיד שאנחנו עוד רחוקים משם. אולי מגני הילדים תגיע הבשורה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#