שתי דרכים מובילות לירושלים. רק באחת מהן מזיעים - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
סאבטקסט

שתי דרכים מובילות לירושלים. רק באחת מהן מזיעים

בזמן שרכבי השרד הממוזגים של השרים והח"כים עצרו בכניסה לבית הנשיא, היה מי שיצא למסע רגלי של 180 ק"מ מירוחם לירושלים

4תגובות

יום שלישי, 14:30, בית הנשיא בירושלים, שבו נערך השנה אירוע הפתיחה של כנס הרצליה. אני ממהר כדי לא לפספס את דברי הנשיא ראובן ריבלין. בשנה שעברה הוא נשא את הנאום המפורסם שזכה לתואר "נאום ארבעת השבטים", שהיווה הכרה ממסדית ראשונה בפיצול הקשה המאיים על החברה הישראלית. מעניין על מה ידבר השנה. אני מסתבך עם המכונית. זו שכונת מגורים, ואין כאן חניון מסודר. אחרי שאני מוצא חניה בכחול־לבן, סידורי האבטחה בכניסה גוזלים ממני עשר דקות נוספות. ברוב טיפשותי הגעתי עם מחשב נייד. המאבטחים סורקים את המחשב, מבקשים ממני לנגן להם קובץ וידאו, ודורשים לפרק את הסוללה. לבסוף אני עובר אותם, מקבל תג ראשון, צועד למתחם קבלת הפנים — ומקבל תג נוסף. עם שני התגים על הצוואר אני צועד סוף־סוף פנימה. מלא קנאה אני רואה כיצד ברחבה לידי, במרחק של כמה מטרים מאולם הכניסה בבית הנשיא, עוצרת מכונית שחורה וממנה יוצאים, בלי לדאוג לחניה או בדיקה ביטחונית, ארבעה אנשים בחליפות שחורות וצועדים נמרצות פנימה.

יום רביעי, 18:00. אני דוהר על כביש 6 לכיוון דרום, לא רוצה לאחר למפגש עם מיכאל ביטון, ראש העיר ירוחם. לא נעים לי, בכל זאת האיש יצא יום קודם בשיא השרב מירוחם לצעדה רגלית לירושלים. השיטה של להגיע ברכב שרד שחור נראית לי פשוטה יותר. "צעדת השוויון" קורא לה ביטון. המטרה: לקרוא לממשלת ישראל להחיל בתקציב הקרוב תקצוב דיפרנציאלי בחינוך וברווחה, למען שוויון הזדמנויות בחברה הישראלית.

קצת הסתבכתי עם השאלה איפה לפגוש את ביטון. אם אגיע עם המכונית לנקודה שבה הוא נמצא ואצעד לצדו — אצטרך לחזור אחר כך לבד את כל הדרך למקום שבו השארתי את המכונית. אולי אם אביא גלגיליות יהיה לי קל יותר לחזור למכונית. אפשרות אחרת היא להשאיר את המכונית בנקודה שאליה הוא עדיין לא הגיע, לצעוד לקראתו ואז להסתובב ולצעוד אתו חזרה לנקודה שבה חניתי. אבל הסיטואציה שבה אנחנו צועדים יחד ומשוחחים, ואז אני נפרד כשאני מכריז "המכונית שלי כאן. ביי, בהצלחה!" ושולח אותו לירושלים, נראתה לי מביכה. בסופו של דבר נחסכה לי הדילמה. ביטון קבע עמי בבית קפה בצומת בית קמה.

יום שלישי, 14:45, בית הנשיא. אני מזהה שהרביעייה שהגיעה למשכן במכונית השחורה מורכבת מיצחק הרצוג, שתי עוזרות ומאבטח. אני עוצר את הרצוג, שואל אותו על הדרך שבה הוא מרגיש במקום מהפרספקטיבה ההיסטורית האישית שלו, ומה אביו, הנשיא השישי של ישראל, היה אומר על התנהלות הנשיא הנוכחי. "גרתי פה עשר שנים. שני הילדים שלי עברו פה ברית מילה. יש לי הרבה כבוד וזיכרונות חמים מהמקום הזה. אבא היה שם את ידו על דבריו של הנשיא הזה. אני חייב להזכיר לך שאבא שלי בזמנו סירב לקבל כאן את מאיר כהנא בגלל עיקרון של פגיעה בדמוקרטיה", הוא אומר, רגע לפני שהעוזר שלו מושך אותו פנימה, ומזהיר אותו שנאום הנשיא תכף מתחיל. כמה שניות אחריו נכנס באיחור שר החינוך, נפתלי בנט. גם יובל רבין מגיע באיחור. הנואם שעל הבמה, מיליארדר התמרוקים רון לאודר, לא מוטרד מהמאחרים. מתוקף תפקידו כנשיא הקונגרס היהודי, הוא מכריז כי התקפת הטרור בפלורידה הזכירה את האתגרים העומדים בפנינו. לאודר מזכיר את נאום בר אילן של נתניהו על שתי המדינות שיהיו כאן יום אחד, מדבר על כך שמתחילים לבנות בישראל כלכלה חדשה על בסיס זהות משותפת ועל שנת הלימודים שמתחילה בקרוב.

אלגוריתם התודות של ריבלין

יום רביעי 18:10, בית קמה. אני יושב בבית הקפה ורואה את ביטון מגיע מכיוון הכביש הראשי. הוא צועד לבד, עם תרמיל על הגב, לראשו כובע לבן עם כיסוי עורף, לבוש בחולצת דרייפיט פשוטה שעליה לוגו הצעדה. הצעדים שלו מעידים כי הוא עייף, והוא מתיישב ומזמין צ'אי. "מתוך 180 ק"מ שאנחנו מתכננים לצעוד צעדנו בינתיים קרוב ל–30", הוא מסביר. "תיכננו לצעוד יותר, אבל גל החום טירפד לנו את התוכניות. יצאנו מירוחם אתמול 50 איש, וחוץ ממני ומחילי טרופר, מנהל אגף החינוך הרווחה והתרבות בירוחם, שמחזיקים את הגחלת, האנשים סביבנו כל הזמן מתחלפים".

צעדת ראשי הערים למען שוויון חברתי
אליהו הרשקוביץ

הם צועדים בכל יום עד 12:00, עושים הפסקה עד 16:00–17:00 וממשיכים עד הערב. את הלילה של רביעי הוא מתכנן לעשות בקרוואן ביער דודאים. את הלילה של חמישי — ברהט, אחרי שיישב לסעודת רמדאן. לירושלים הוא יגיע רק ברביעי־חמישי בשבוע הבא. זו לא הפעם הראשונה שהוא יוצא לצעדה כזאת, כך מתברר. לפני חמש שנים הוא צעד עם עמרם מצנע, שזמן קצר לפני כן סיים את תפקידו כראש העיר ירוחם, במחאה על בעיות התקציב של העיר. עכשיו הדרישה שלו היא למהפכה ברמה הארצית.

יום שלישי 15:00, בית הנשיא. כולם כאן עם חליפות. אני עומד בקצה האולם מוקף המאבטחים. לכל אחד מהם יש את האישיות שלו שהוא משגיח עליה. כל אחד מהם מצמיד את אוזניית המדונה שלו לאוזן עם האצבע כשהוא מדבר. "מאיפה הוא ייכנס, מפה? משם?", הם מחליפים ביניהם מידע באנגלית. המאבטח האמריקאי, אולי של לאודר, אלגנטי יותר מהישראלים. הוא לבוש בחליפת פסים מבריקה, ולא שחורה חלקה.

הנה עולה ריבלין. הוא ניצב על הבמה ומודה לנשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור, להרצוג, לבנט, ללאודר ואשתו קרול ועוד רבים אחרים. מסדר את התודות על בסיס אלגוריתם מורכב, המבוסס על מספר המנדטים וכמות הכסף שיש לכל אחד. מאחוריו נמצאות אותן דיאגרמות מוכרות, המראות מה היתה התפלגות התלמידים בישראל בין בתי ספר חרדים, ערבים, ממלכתיים וממלכתיים־דתיים ב–1990 (מחצית מהתלמידים השתייכו לזרם הממלכתי), ומה ההתפלגות עכשיו (רק רבע). כשאני רואה את ההתפלגות הזאת אני תמיד חושב על לבנון. בשנות ה-30 היתה יותר ממחצית מאוכלוסיית השכנה הצפונית שלנו נוצרית — כיום פחות מ-40%. ריבלין רוצה שהקבוצות השונות בחברה הישראלית יפסיקו להתייחס לחיים בארץ כאל מאבק שליטה על משאבים, כשהוא אומר כי "תהליך חילופי אליטות כרוך בתשלום מחיר", אני חושב שגם בלבנון היו בוודאי לפני 50 שנה נוצרים שהביטו בדיאגראמות דומות וזילזלו בסטטיסטיקה.

"ירושלים היא העיר הערבית הגדולה ביותר, החרדית הגדולה ביותר, הדתית הגדולה ביותר והחילונית השנייה בגודלה בישראל. היא גם העיר הענייה ביותר. אני נפגש כל הזמן עם מגוון העמותות והגופים שפועלים למען העיר. אבל כוחות השוק לא יתמודדו עם גודל האתגר הזה. לפני שנה קראתי קריאת השכמה בנוגע לפער בין המערכת המוסדית למציאות החברתית בישראל. עלינו לחתור לשינויים מוסדיים מערכתיים כמאמץ לאומי. עלינו להכיר בחסמים הניצבים בפנינו בדמות פוליטיקה סקטוריאלית ופוליטיקה הניזונה מהקצנה", אומר ריבלין ומדבר על מנועי השינוי החיוניים ליצירת שותפות בין השבטים הישראלים. הוא מתעכב במיוחד על האקדמיה, ומזכיר כי לנוכח שיעור האוכלוסייה הגבוה שלא עושה צבא, זה המקום הראשון כיום שבו כל השבטים נפגשים לראשונה במהלך התבגרותם. "יש לשנות את המרחב האקדמי ואת שוק העבודה. מדובר בכורח כלכלי. אחרת נהיה על מסלול התרסקות כלכלי ידוע מראש", מזהיר ריבלין.

ראובן ריבלין נואם בפתיחת כנס הרצליה
מארק ניימן / לע"מ

יום רביעי 18:30, בית קמה, ביטון מדבר שוטף. הוא גאה בחמשת ילדיו שחלקם ליוו אותו בתחילת הצעדה. הוא גאה גם בכך שהשנה תהיה ירוחם לראשונה מאוזנת תקציבית. הוא מציג לי פוסט תומך בצעדה שכתב השר לשעבר אבי גבאי, ואומר כי מדובר בפוסט אמיץ. הוא זועם על המצב ברשויות המקומיות בישראל. "נכון להיום, לפי מקום המגורים שלך נקבע סל ההשקעות שיקבל הילד שלך. רשות עשירה מעניקה חינוך ורווחה שרשות ענייה לא יכולה לתת לילדים, והדבר היחיד שקובע זאת הוא היקף שטחי המסחר, התעשייה והבנקאות שנמצאים בתחומה. גורל ילד בן 3 נקבע על בסיס הדברים האלה. מה שמפליא אותי הוא שאף אחד לא יוצא למחות נגד זה. כשלמישהו צפוף בגן הוא עושה מחאת סרדינים, אבל על הדבר המהותי הזה איש לא מוחה. אני לא מתפלא. הצעדה עברה היום בשגב שלום. אלה אנשים שבקושי יש להם ממה לחיות. מי ייצא מהבית להפגין? אנחנו רוצים להסיט 5 מיליארד שקל לחלוקה שוויונית בין 200 רשויות שבקושי נושמות", אמר ביטון.

זה אומר 25 מיליון שקל לרשות. זה יספיק?

ביטון: "בהחלט. אני מגייס היום 10 מיליון שקל לירוחם מתורמים, ועושה מהפכה חינוכית עם זה. הבעיה היא שתורמים לא יכולים להישאר אתך 5–10 שנים ולתמוך בקביעות. הסכומים האלה יסייעו לתת לילדים חינוך בלתי־פורמלי, שהוא זה שמשנה הכל. מה גרם לי הרי ללכת להיות קצין בצבא? החינוך הבלתי־פורמלי שקיבלתי בחוגי סיירות ובתנועת בני עקיבא בירוחם. הצעדה הזאת נועדה לקדם אמירה לשרים בנט, חיים כץ ומשה כחלון — שהגיע הזמן לתקציב דיפרנציאלי".

ומה תעשו כשתגיעו לירושלים?

"אנחנו בקשר עם ראש העיר ירושלים, ניר ברקת, שיקלוט את הצעדה כשנגיע. נעשה כנס, ונחליט אם להישאר. אולי נגיש בג"ץ. זה יטפל במועצות העניות ביותר — הערביות, החרדיות והבדואיות".

למה לא באת פשוט לבית הנשיא אתמול לכנס במקום לצעוד?

"אם הייתי מקבל במה לנאום של שעה, הייתי בא. אבל להיות ניצב בהצגה של אחרים זה לא בשבילי".

איפה ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בסיפור הזה?

"נתניהו לא נבהל מהדרישה לתקצוב דיפרנציאלי, עד שפורום 15 ראשי הערים הגדולות הזהיר אותו, ואמר 'לא נבנה בתים אם זה יעבור', וכחלון — הדבר שהכי חשוב לו זה דיור".

אתה, רוביק דנילוביץ' מבאר שבע, יצחק דנינו מאופקים, מתי כל הכוח הצעיר הזה של ראשי הערים יגיע כבר לפוליטיקה הארצית?

"יש גם את אלי מלכה, ראש המועצה האזורית גולן ואת סיגל מורן, ראשת המועצה האזורית בני שמעון. כולם יעברו בסוף. אבל אסור להזניח את המישור המוניציפלי".

יום שלישי 15:10, בית הנשיא. ריבלין מסיים לנאום. לאודר, הרצוג ובנט לא מחכים הרבה ויוצאים. ברחבה בחוץ ממתינים מכונית פרטית מסוג אאודי, מרצדס S350 וג'יפ נוסף גם הוא של אאודי. איש־איש נכנס למכוניתו ונוסע.

יום רביעי 18:50, בית קמה. אני נפרד לשלום מביטון. הוא נשאר לאכול ארוחת ערב בבית הקפה לפני שיחזור לצעדה. "אני מקנא בך", אני אומר לו לפני שאני הולך למכונית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#