הסודות שבאמת מעניינים את אנשי המודיעין של צה"ל - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הסודות שבאמת מעניינים את אנשי המודיעין של צה"ל

מה הצית את מחאת הזבל בלבנון, מהו שיעור הצעירים המובטלים בעזה, ולמה ירידת מחיר הנפט טובה לאירנים? ■ כלכלה וחברה נהפכו לאחרונה לנושאים מרכזיים בתפישת המודיעין של צה"ל - בגלל ההשפעה שלהן על תהליכי ההקצנה בדור הצעיר

25תגובות
תושבי ביירות בין ערימות הזבל. הסיסמה "אתם מסריחים" כוונה גם לשחיתות הממשלה
רויטרס

צרכן התקשורת הישראלי רגיל לקבל מלבנון, השכנה מצפון, חדשות מסוג אחד: מלחמות אזרחים, טילים שמשגר חיזבאללה, הפצצות חיל האוויר וחיסול של טרוריסטים בכירים. ואולם באוגוסט 2015 בכל זאת הצליח להשתרבב סיפור מסוג אחר: אלפי צעירים לבנונים יצאו לרחובות במה שכונה "מחאת הזבל".

המשבר התחיל חודש קודם לכן, כשמזבלת נעאמה מדרום לביירות נסגרה בעקבות התראות של פעילי איכות סביבה ולאחר שהסתיים החוזה בין השלטונות לבין חברת פינוי האשפה. מועד הסגירה היה ידוע מראש, אבל לא נמצא פתרון חלופי. כך, בשיא הקיץ, החל הזבל להיערם ברחובות.

המשבר הזה הוציא אלפי צעירים לרחובות ביירות תחת הסיסמה "אתם מסריחים", שלא כוונה רק לזבל, אלא גם לריח הרע שנובע מהשחיתות של הממשלה ומחוסר התפקוד שלה. בשלב מסוים נראה היה שעשויה להתפתח מחאה כוללת, נוסח האביב הערבי של תחילת העשור. בסופו של דבר, בתחילת ספטמבר 2015, נפתר המשבר. הממשלה הסכימה להעביר את הטיפול בפסולת לרשויות המקומיות ולפתוח שתי מזבלות חדשות, סמוך לגבול עם סוריה.

"במשך שנים נשלט הממשל בלבנון בידי כמה משפחות, והתחושה היא שהן לא יכולות לשנות שם דבר בגלל המבנה הפוליטי", אומר סרן א', הסוקר את כלכלת חיזבאללה ולבנון בענף כלכלה וחברה באמ"ן. "זה הגיע למצב אבסורדי שבו מאז 2005 אין בלבנון תקציב, הכל עובד על טייס אוטומטי, ומצד שני יש דברים שצריך לעשות כמו להקים מזבלה חדשה בביירות. המשבר הנקודתי הזה אמנם נפתר, אבל באופן מהותי דברים לא השתנו. ובכל זאת, צריך לשים לב למה שקרה פה: קמו אזרחים ואמרו 'די לשחיתות'. רואים פה מגמה של אכפתיות ציבורית שלא התקיימה קודם לכן בלבנון".

ענף כלכלה וחברה הוא יחידה בתוך אמ"ן מחקר, שאמונה לא על ספירת טנקים וחיילים במדינות ערב או בארגוני הטרור הפועלים בשטחן, אלא על החיים באותן מדינות. בדרך כלל באמצעות מודיעין גלוי, מנסים החיילים והקצינים בקריה בתל אביב לנתח את הלך הרוח של הציבור במדינות אלה: ממה מוטרדים האזרחים, איך נראים חיי היום־יום שלהם וכמה חזקות הכלכלות במדינות אלה. בשנים האחרונות משקיע צה"ל יותר משאבים במחקר מסוג זה. חלק מאנשי היחידה הגיעו אליה לאחר שסיימו תואר ראשון בכלכלה באוניברסיטת חיפה, כדי שיהיו להם כלים לנתח את המידע שאותו הם אוספים.

פגשנו חמישה קצינים ביחידה, שאת שמם אפשר לציין באות ובדרגה בלבד. כל אחד מהם אמון על ניתוח אזור אחד במזרח התיכון או על מגמות כלליות. הם יודעים לדקלם בעל פה את מחיר הנפט, לא רק הנוכחי, אלא גם זה של לפני חצי שנה או של לפני חמש שנים, ומכירים היטב נתונים כמו נתוני אבטלה, סובסידיות ומחירי הלחם במדינות שונות.

אנשי ענף כלכלה וחברה. לא עוסקים במטוסים וטנקים, אלא בחיי היום־יום
עופר וקנין

ואחרי כל זה, ראוי להזכיר שאת האביב הערבי שהחל בתוניסיה בשלהי 2010 והתפשט מיד למדינות נוספות באזור, אמ"ן מחקר, כמו גופי מודיעין אחרים בעולם, לא ידע לחזות. "האביב הערבי, כיום אנחנו קוראים לזה 'טלטלה', בהחלט היה נקודת ציון בשבילנו", אומר סא"ל א', ראש ענף כלכלה וחברה.

"זה גרם לנו להבין שאנחנו צריכים לפתח מגוון כלים נוספים, בהיבט של המחקר החברתי־כלכלי. הבנו שצריכים להעמיק יותר ולחקור גם את הציבור במזרח התיכון ולא רק את דרג קבלת ההחלטות. עסקתי בסוריה חודש וחצי לפני שהתחיל המשבר שם, במארס 2011. בתקופה ההיא בשאר אסד התראיין והסביר יפה למה לא יכול לקרות שם מה שקרה במצרים ובלוב. העניין הוא שגם למי שחי במדינה מסוימת קשה לצפות התפתחויות כאלה. לכן אנחנו לא יכולים לבוא ולהגיד 'בתאריך הזה והזה תתחיל מהפכה'".

הטלטלה בעולם הערבי השפיעה לא רק על תכני המחקר, אלא גם על שיטות איסוף המידע, בעיקר בכל הנוגע לשאלה איך אוספים מידע כלכלי מארגון כמו דאעש - שמצד אחד שולט על שטחים נרחבים ומצד שני הוא לא מדינה שמפרסמת נתונים באופן מסודר. "היינו צריכים להתחיל לחשוב איך חוקרים את ההיבט הכלכלי של דבר כזה", אומר סא"ל א'. "למדינה יש כלים מובנים שנועדו לחקור את המצב הכלכלי שלה - צמיחה, יתרות מט"ח, נתונים שאתה יכול לקבל מקרן המטבע הבינלאומית ודרכם לנתח את מצב המשק. מנגד, בארגונים כמו דאעש וחיזבאללה, זה הרבה יותר מורכב. כאן כבר צריך לפתח מתודולוגיה שונה".

מעבר להיותו ארגון טרור רצחני, דאעש הוא גם תופעה כלכלית יוצאת דופן. הארגון כבש שטחים נרחבים בגבול בין סוריה לעירק, והשתלט על משאבי טבע כמו בארות נפט, כמו גם על מקורות מזון אסטרטגיים כמו חיטה ושעורה. מלבד זאת, הארגון הצליח להקים מנגנון של גביית מסים מהתושבים, שחלקו מורכב מפקידים של ממשלת עירק שממשיכים לקבל ממנה משכורת. לעתים המס הזה מגיע ל–50% ממשכורתם של התושבים. הארגון גם הקים מנגנון גביית מס ממפעלים וגובה אגרות מעבר ממשאיות שעוברות בשטחו. מלבד זאת, דאעש נסמך על תרומות מתומכים נדיבים מסעודיה, מכוויית ומדינות אחרות.

"חיזבאללה וחמאס לגמרי זקוקות לסיוע מבחוץ", מסביר סא"ל א'. "דאעש, שהחליט להקים מדינה, חליפות, מבקש להקים מערכת כלכלית, ומכאן גם הרצון להשתלט על קרקע ומשאבי טבע".

אשה מכבסת בצפון רצועת עזה, על רקע ההריסות
אי־פי

בהיעדר נתונים רשמיים, איך אפשר לחקור את כלכלת דאעש?

סרן א': "באינטרנט יש המון חומר שאף אחד לא יודע שהוא שם. אם אתה יודע את המקור הנכון ואיך להתגבר על תשתיות האינטרנט הקשות, זה אפשרי. לדוגמה, קובץ שנמצא תחת קובץ אחר, שאליו צריך להגיע. כמובן שיש מכשול שפה - ערבית או פרסית. עם הרבה סבלנות וידע, אפשר למצוא מידע. ככל שצוברים יותר ניסיון, יודעים איך לנתח את זה, ואילו חומרים הם אמינים. אנחנו מנסים גם לבדוק את החומרים מכמה מקורות, ודרך זה להבין את התמונה הגדולה".

איך זוכה דאעש בתמיכת האוכלוסייה?

סא"ל א': "זה התחיל בכך שדאעש בא עם הרבה כוח והטיל פחד ואימה על תושבים. בד בבד הוא ניסה להצטייר כארגון מתון שרואה את טובת התושבים. האזרח שחי תחת דאעש חש מפוחד, אבל הוא גם ראה שמצבו, לעומת אזרחים שחיים תחת הפצצות במקומות אחרים, לא כל כך רע. אז אזרח כזה אומר לעצמו 'אסור לעשן סיגריות או לראות כדורגל', ונשים יודעות שהן צריכות ללבוש רעלות. אבל החיים עדיין יכולים להתנהל. הם משתמשים במקל והגזר. המקל כמובן מאוד גדול - הרבה מאוד איסורים, קנסות ועונשים כבדים למי שסוטה מדרך הישר. ככל שהמתקפה נגד דאעש מתעצמת, הארגון עובר ממתקפה למגננה והמצב באזורים האלה הולך ומחמיר, גם מבחינה אזרחית. אבל הציבור שם מנסה לשרוד, ובוודאי שאינו שוקל לצאת למחאה".

סרן י': "מצד שני, ככל שתקיפות הקואליציה מתגברות וכך גם סגירת המעברים וההברחות דרך טורקיה, דאעש מנסה לנצל יותר את האוכלוסייה המקומית. לדוגמה, להעמיק את גביית המסים בשטחים שתחת שליטתו. צריך לראות לאן תהליך כזה יוביל בעתיד".

סעודיה מתרגלת לחיים ללא נפט

הנפט הוא אחת הסוגיות המרכזיות המעסיקות את אנשי הענף, בין השאר בגלל השינויים התכופים במחיריו בשנים האחרונות. ביוני 2008 הרקיע מחיר הנפט שחקים ל–140 דולר לחבית, דבר שעורר דאגה רבה בארץ ובעולם גם בשנים שלאחר מכן. ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר שלו דאז, יובל שטייניץ, הזהירו שיש לפתח תחליפים לנפט, תוך שהם קושרים בין מחירי הנפט הגבוהים לתמיכה בטרור. מומחים אף טענו בדרמטיות שכל תדלוק מכונית הוא תמיכה נטו בטרור.

במשרד ראש הממשלה הוקמה תוכנית לאומית למציאת תחליפים לנפט, יחידה שעדיין קיימת, אף שבמציאות הכלכלית של היום אין לכך תמריץ משום שמחירי הנפט צנחו צניחה חופשית בשנתיים האחרונות. חבית נפט נסחרת כיום במחיר של 40–50 דולר לחבית, ובינואר השנה מחיר אף הגיע לשפל של 26.6 דולר לחבית.

זה קרה מסיבות שונות: מציאת גז טבעי, התפתחות תעשיית פצלי השמן וטכנולוגיות חדשות שהגבירו תפוקה אצל המדינות החברות במועדון הנפט וצירפו אליו חברות חדשות. קנדה ורוסיה נהפכו ליצואניות נפט גדולות, בזמן שארה"ב כבר כמעט אינה תלויה ביבוא נפט לצריכת האנרגיה שלה. מצד שני, הירידה במחירי הנפט גררה נבואות מסוג אחר - הפעם על כך שמדינות הנפט במזרח התיכון יתפרקו לשבטים־שבטים בעקבות הפגיעה בכלכלות שלהן, ובעקבות כך ייווצר כאוס שקשה לדעת לאן הוא יוביל.

מפעל אלקטרוניקה איראני
בלומברג

"סוריה היא דוגמה טובה", מסביר סא"ל י'. "בשלב מסוים בשנות ה–2000 היא עברה מיצוא נפט ליבוא נפט. מעבר מכלכלה המבוססת על רנטות לכלכלה שצריכה להסתמך על דברים אחרים הוא תהליך קשה, שלוקח כמה עשורים להשתקם ממנו. כמובן שגורמים נוספים היו אחראים למשבר הכלכלי בסוריה ולהתפרקותה, אבל זה ממחיש מה קורה לכלכלה שמסתמכת על מחירי הנפט מבלי לבחון חלופות אחרות לעתיד".

לדברי סג"ם י', האחראית על ניתוח כללי של הכלכלה במדינות האזור, כדי להבין את ההשפעה של מחירי הנפט על יצואניות הנפט הגדולות במזרח התיכון צריך להבין איך נראית הכלכלה שלהן. "זאת כלכלה שממש מבוססת על נפט", היא אומרת. "במדינות המפרץ רוב העובדים הם עובדים זרים, בעוד שהאזרחים פשוט מקבלים סובסידיות גבוהות מהמדינה או מועסקים במגזר הציבורי במחיר מופקע. בקטאר, לדוגמה, יש 86% עובדים זרים. בסעודיה יש 30% עובדים זרים. כל עוד מחירי הנפט היו גבוהים, אפשר היה להמשיך במצב הזה. במציאות של מחירים נמוכים הן יצטרכו לפתח תעשיות שהן לא נפט".

אילו שינויים נוספים צפויים כתוצאה מהמצב החדש?

סרן י'': "תלוי איפה, כמובן. אירן, דווקא אחרי הסרת הסנקציות הבינלאומיות, מוצאת שוק של מחירי נפט נמוכים וזה מאט את ההתאוששות הכלכלית שלה. זה גם יוצר מתח בין אירן לסעודיה: אירן רוצה להגביר את הייצור כדי לאושש את הכלכלה שלה, וסעודיה מתנגדת לזה. חוסר ההסכמה הזה לא מאפשר העלאה חדה יותר במחירי הנפט, כי מבחינת סעודיה הדבר הנכון ביותר היה לצמצם את יצוא הנפט כדי לשמור על המחירים. מצד שני, יש מדינות שדווקא נהנות מירידת מחירי הנפט. לבנון, לדוגמה, שמייבאת נפט ובכלל לא מייצרת. זה מעט מתקזז, כי היא מקבלת תמיכה כספית מסעודיה - והתמיכה הזאת עשויה להיפגע".

סרן א': "כשחקרנו לראשונה את ההתמודדות של אירן עם סוגיית מחרי הנפט, עלתה סברה שבטווח הארוך זה יועיל לה. דווקא במחירי נפט נמוכים, יש לה יכולת גדולה יותר לערוך רפורמות כואבות. אלה רפורמות שהיו מסייעות לכלכלה האירנית בכל מקרה, אבל במצב של מחירי נפט נמוכים, יותר קל להסביר לציבור את הצורך בזה".

סרן י': "בכלכלה האירנית יש המון בעיות, וייקח להם שנים להגיע לעוצמה הכלכלית שלפני הסנקציות. בחלקן, הבעיות קשורות לנושא הסנקציות - 'כספים כלואים' שיש לאירן ברחבי העולם וחוסר היכולת למשוך למדינה השקעות. מלבד זאת, יש בה בעיות מבניות: מעורבות רבה מדי של המדינה בכלכלה וחוסר שקיפות, דבר שמונע מאירן להתקדם ולהיות כלכלה מערבית. מצד שני, ברור שיש במדינה הזאת המון פוטנציאל: יש שם תעשייה מפותחת, והציבור האירני הוא ציבור משכיל, בהשוואה למדינות אחרות במזרח התיכון".

חברת היי-טק בעזה
בלומברג

סג"ם י': "נבואות הזעם על התמוטטות המשטרים היו רלוונטיות יותר בסוף השנה שעברה, כשהמחירים ירדו בצורה דרסטית. מאז המחירים עלו במקצת, אם כי הם עדיין נמוכים יחסית. מה שחשוב להבין הוא שכיום, בניגוד לעבר, מחיר הנפט נובע מסיבות כלכליות מבניות ולא מסיבות גיאו־פוליטיות כמו מלחמה במזרח התיכון או משבר כלכלי חד־פעמי. המצב הזה יהיה קבוע: קשה יהיה להחזיר את המחירים לרמה של 100 דולר לחבית, ולשינוי הזה המדינות שמסביבנו צריכות להסתגל. זה כבר קורה לאט־לאט בתחום של שינויים מבניים במשק. לדוגמה, ביטול סובסידיות לאזרחים היה צעד שבעולם הערבי היה אסור לדבר עליו, כיום אפילו בסעודיה עושים את זה. בסעודיה ליטר דלק עולה שקל בלבד, בגלל מדיניות הסובסידיות, אבל יש סיכוי טוב שזה ישתנה. זה חלק מחזון סעודיה 2030 - תוכנית שמדברת על צמצום חלקה של המדינה בכלכלה, הקטנת המגזר הציבורי וצמצום סובסידיות".

הסכנה: 30% מהצעירים 
באזור מובטלים

לא כל המדינות במזרח התיכון מוטרדות ממחירי הנפט. לבנון מרוויחה מזה וכך גם ירדן. מצד שני, יש מקומות שבהם המצב כל כך קשה, שמחירי הנפט לא רלוונטיים בכלל לדיון. הכוונה היא כמובן לרצועת עזה, שנמצאת במצב הכלכלי גרוע מאוד לא רק במונחים מזרח־תיכוניים אלא במונחים כלל־עולמיים. המצב הקשה ברצועה, הסגורה גם מכיוון ישראל וגם מכיוון מצרים, עולה לכותרות בישראל מדי כמה שנים בהקשר של סבבי הלחימה השונים, האחרון שבהם צוק איתן בקיץ 2014. בין המלחמות ציבור הישראלי שוכח שממש מתחת לאף מבעבע סיר לחץ אנושי שבו מתגוררים קרוב ל–2 מיליון איש. ענף כלכלה וחברה עוקב גם אחר הנעשה שם, כחלק מהמעקב אחר הנעשה אצל השכנים הפלסטינים.

מה אפשר לומר כיום על המצב הכלכלי בעזה?

סגן ש'': "יש שם כמה בעיות קשות, קודם כל בתחום התשתיות. אנחנו מדברים על מקום שבו יש חשמל בין שש לשמונה שעות ביום. כרגע יש ברצועת עזה תחנת כוח אחת ואין פתרון תשתיתי באופק. גם במשק המים יש בעיית תשתית חמורה, שלא נראה שיש לה פתרון. יש שם שאיבת יתר חמורה. סימנו את 2020, בעוד ארבע שנים, כשנת יעד שבה לא תהיה יותר אופציה לשקם את משק המים בעזה, מכיוון שהמים יהיו ברמת מליחות כזאת שלא תהיה אופציה לשאוב אותם, להתפיל אותם ואחרי זה להשתמש בהם. כיום חיים ברצועה 1.8 מיליון איש, בעוד 20 שנה יהיו בה 2.3 מיליון איש. הביקוש למים וחשמל רק יגדל בזמן שהמשאבים האלה הולכים ומידלדלים".

מה קורה עם מאמצי השיקום?

סגן ש': "הם מתקדמים מאז צוק איתן, אבל לאט. התרומות מדשדשות. היו מדינות, כמו סעודיה וקטאר, שהבטיחו לתרום מאות מיליונים, אבל תרמו סכום נמוך יחסית. הכסף לא מגיע בקצב שבו הוא אמור להגיע. מצד שני, יש תהליך שיקום וזה עוזר לצמצם את מספר המובטלים. שיעור האבטלה הגיע ל–38%, בעוד שכבר ראינו שיאים של 40%–50%. בארבעת החודשים האחרונים חלה ירידה באבטלה, מפני שהשיקום מייצר אופציות לעבודה. עם זאת, צריך לשים לב לנתון הבא: בגילים 20–29 שיעור האבטלה הוא 60%. אלה גילים מסוכנים להיות מבוטלים בהם. חשוב מאוד לעקוב אחרי הנתונים האלה, מפני שמצוקה יוצרת לחץ על הגוף השולט, כלומר חמאס, שיכול להחליט להוציא את הלחץ הזה החוצה נגד ישראל".

סג"ם י': "אבטלת הצעירים קיימת בכל המזרח התיכון, וחשוב לשים לכך: 30% מהצעירים באזור מובטלים. ארגונים קיצוניים מזהים את המצב הזה כהזדמנות לגייס אליהם את אותם צעירים שלא מצליחים למצוא עבודה".

האם אפשר למצוא משהו אופטימי, בהסתכלות על הכלכלות שמסביבנו?

סא"ל י': "אם אתה רוצה להיות אופטימי, צריך להסתכל על תוניסיה. זאת המדינה הערבית שנראית כבעלת הסיכוי הגדול ביותר לעבור למודל יותר ליברלי ודמוקרטי ולשפר את המצב הכלכלי ואת רווחת האזרחים. המהפכה שהתחוללה שם וחילופי המשטר עברו בצורה חלקה יחסית, וגם האסלאם הקיצוני פחות הצליח להכות שורש. בתוך זה, צריך להגיד גם שהאיסלמיסטים, שכן רצו לחזק את האלמנטים הדתיים במדינה, נזהרים מהליכה בכיוון הזה. באחרונה הכריזה המפלגה האסלאמית שהיא תומכת ברעיון הפרדת הדת מהמדינה.

"צריך לשים לב גם שזאת לא מדינה שמבוססת על נפט, וקצב הילודה בה נמוך יחסית למדינות האחרות. מנסים להוריד שם את שיעור הילודה כבר כמה שנים, באופן זהיר, בלי לדבר יותר מדי כדי לא לגרור ביקורת. במקביל, לאט־לאט הם מגבירים את חרויות האזרחים ופועלים להעצמת נשים. בבסיסה, זאת חברה ליברלית יחסית, ולפחות כרגע יש לה הסיכוי הגדול ביותר להתקדם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#