מה חושב האיש שאחראי על השכר שאתם מקבלים - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מה חושב האיש שאחראי על השכר שאתם מקבלים

קובי אמסלם, הממונה על השכר היוצא, הצליח לקדם יוזמות שהגבילו את האי־שוויון במשק ושמרו על הכסף שלנו ■ בדרך הוא נאלץ להתמודד עם יו"ר הסתדרות שלא שיתף פעולה, עם לפיד - שלא ספר את הדרג המקצועי, ועם כחלון - שלא תמיד נתן לו גיבוי

18תגובות
קובי אמסלם
אייל טואג

בחודש האחרון היה קובי אמסלם, עד לאחרונה הממונה על השכר באוצר, איש עסוק מאוד. אירועי הפרידה ברחבי הארץ - מהאגף, מהנהלת אוצר, ממנכ"לית משרד החינוך, מכוחות הביטחון ועוד - מילאו חלק ניכר מזמנו. נדמה שהמלים החמות ששמע מהאנשים שמולם ישב בשנים האחרונות הפתיעו גם אותו. ההפתעה משמחת במיוחד, מכיוון שבמהלך הקדנציה שמע על עצמו אמסלם גם דברים נעימים פחות. אמרו עליו, למשל, שהוא לא גמיש מספיק במהלך משא ומתן, שהוא מתעקש על דברים שוליים ושהוא גורם ליו"ר ההסתדרות ללכת מעל הראש שלו - היישר לשר האוצר - ולסגור שם את הדברים.

אמסלם מכיר את האמירות האלה, אבל רואה את הדברים אחרת. "לממונה על השכר הבא אני אומר: תהיה תמיד בעל עמדה מקצועית ברורה, ותדאג להשמיע אותה בקול רם וצלול, בעיקר כשהיא לא פופולרית. אם לא הקשיבו פעם אחת - יקשיבו בפעם הבאה. באותה מידה יש להבין את מגבלות הכוח. בסופו של דבר, השר הוא זה שמחליט".

הקדנציה של אמסלם החלה במאי 2012, בתקופתו של יובל שטייניץ כשר אוצר. שטייניץ כל כך רצה את אמסלם בתפקיד, עד שהוסיף לתנאי הסף השכלה משפטית, כך שגם מועמד נטול השכלה כלכלית - כמו אמסלם - יוכל למלא את התפקיד. השניים עבדו פרק זמן קצר יחד, ואז הגיע יאיר לפיד, שר האוצר שייזכר כמי שלא ספר את הפקידים הבכירים שלו. "כמו כל עם ישראל גם אני קראתי בעיתונים שהיחסים שלי עם לפיד קשים, ושהוא עומד לשלוח אותי הביתה", אומר אמסלם. "אבל היו עשרות נושאים שדיברנו עליהם ארוכות, ועל רוב הדברים שעשיתי קיבלתי גיבוי: חוק הצינון לבכירים במדינה עבר, רפורמת תעש, חוק רשות השידור, הסכם עם אזרחים עובדי צה"ל, שביתת משרד החוץ החלה והסתיימה, וכמובן העלאת שכר המינימום".

שנסגרה קודם בין ההסתדרות לתעשיינים.

אמסלם: "מתחילת הדרך אמרנו שיש להעלות את שכר המינימום, כי הנוכחי לא מאפשר קיום בכבוד, והחל משא ומתן על גובה העלאה ועל מספר הפעימות שבהן הוא יעלה. ההישג הגדול שלנו, מעבר להעלאה, היה עצירת עיוות שכר המינימום, אותו עיוות בן שלושה עשורים כמעט, שאיפשר לבעלי שכר ברוטו גבוה לקבל תוספת כהשלמה לשכר הבסיס. כך יצא שבמשך שנים אחות שהרוויחה 24 אלף שקל בחודש קיבלה גם השלמה לשכר מינימום. את זה עצרנו מתוך התעקשות שיטתית לתקן עיוותים, לצמצם פערים. איך עושים את זה? נותנים למי שבאמת מגיע לו. ההסכם נחתם בשלהי תקופת לפיד, אבל בין אם היה שם שר או לא - העבודה המקצועית נעשתה".

ואז הגיע משה כחלון.

שר האוצר, משה כחלון
עופר וקנין

"נכון, השר הרביעי בקדנציה בת ארבע שנים".

ועשה סימנים שהוא לא עומד להאריך את כהונתך.

"הודעתי תשעה חודשים מראש שאני לא רוצה להאריך את הכהונה, כך שהנושא לא היה רלוונטי".

בהסכם השכר לעובדי המדינה, שנחתם באחרונה, קיבלת רוח גבית חזקה מלשכת שר האוצר.

"ההסכם הזה עשה היסטוריה, מכיוון שהוא התבסס שוב על עיקרון צמצום הפערים. אנחנו חשבנו שיש לתת לעובדי המדינה תוספת שקלית ולא אחוזית, מכיוון שתוספת האחוזית המסורתית מיטיבה עם בעלי השכר הגבוה. אחרי משא ומתן רב תהפוכות הוחלט שחצי מסכום התוספת (7.5%) יינתן באחוזים וחצי בשקלים. זה מהפך היסטורי של מודל התוספת".

מה קרה בתהליך גיבוש ההסכם התקציבי הרב־שנתי של מערכת הביטחון?

"שם , לצערי, הייתי מעורב מעט מדי. ההסכם גובש ללא שיתוף אגף הממונה על השכר, ולכן לדעתי בחלקים שהם תחום המומחיות של האגף נעשו שגיאות קשות שעדיין לא באו על פתרונן".

מתוצאות הסכם המסגרת אתה מרוצה?

"מרוצה, אבל לא די בכך. היה צריך לתת תוספת שקלית אחידה לכולם, ולא לתת אחוזים בכלל, ואולי זה יקרה בעתיד. קשה לקבל 100% ממה שאתה מבקש, בעיקר כשיושב מולך גוף בעל כוח רב כמו ההסתדרות, שמתעקשת על אחוזים בלבד".

למה היא התעקשה?

את זה צריך לשאול את ההסתדרות".

ולדעתך?

"ההסתדרות היא ארגון עובדים פדרטיבי, שיש בו איגודים מקצועיים שנבחרים על ידי החברים. הם מרגישים שהם צריכים לייצג אותם, וכל אחד מושך עבור העובדים שלו, חזקים או חלשים. קשה לדבר שם על סולידריות בתוך האיגודים, לא כל שכן ביניהם".

ואיך ייראה ההסכם הבא?

יאיר לפיד
מוטי מילרוד

"יש לקוות שהעיקרון נקבע, ולא רק שלא יחזרו לתוספת אחוזית בלבד, אלא שהיא תעבור מן העולם. אני רואה את ההתנהלות במשא ומתן שמתקיים עכשיו עם המצילים: ההסתדרות רוצה לתת תוספות שכר למצילי דור א', אנחנו מוכנים לתת הרבה מאוד למצילי דור ב', בעלי השכר הנמוך, אבל לא לחזק את החזקים על חשבון החלשים. שוב, זאת תפישה של תיקון עיוותים וצמצום פערים. עיקרון חשוב נוסף שהשרשנו בשנים האחרונות קבע הענקת תוספת לא לשם התוספת, אלא כחלק מתהליך גדול יותר".

מה פירוש?

"העובדים נדרשו לתת יותר, לא רק שקט תעשייתי סטנדרטי. בהסכם המסגרת האחרון ביטלנו את המכרז הפנימי בשירות המדינה, למשל, כדי לאפשר זרימה מהירה יותר של כוח אדם חדש לתוך המערכת. זאת היסטוריה. בנוסף, הוסכם על שיפור בתהליכי הכנסת טכנולוגיה עבור שירות טוב יותר לאזרח. הדברים האלה משנים את פני המגזר הציבורי, דרך דיוני השכר. נותנים לעובדים תוספת, והם נותנים תמורה".

רק שתמיד רציתם יותר.

"קוראים לזה משא ומתן".

הרגשת שיש לך פרטנר?

"יש חמישה ארגוני עובדים גדולים: שניים של המורים, הרופאים, עובדי המחקר וההסתדרות. עם חלקם היה נעים יותר, עם חלקם קשה יותר. זה התפקיד".

ההסתדרות נחשבת באופן מסורתי ל"נמסיס" של הממונה על השכר באוצר. מדובר בשני גופים בעלי אינטרסים מנוגדים: בעוד אלה רוצים עוד שכר ותנאים עבור עובדי המגזר הציבורי, כ–700 אלף איש שתנאיהם נמצאים בפיקוחו של הממונה, הרי שהוא תופש את תפקידו כמי ששומר על הקופה הציבורית ולא יאפשר פריצת גבולות. הממונה הוא גם זה שאחראי על מציאת חריגות השכר ועל הענשת החורגים.

לאירוע הפרידה הרשמי מאמסלם, שנערך לפני כעשרה ימים במשרד האוצר, הגיעו יו"ר הסתדרות המורים יוסי וסרמן, יו"ר ההסתדרות הרפואית ד"ר ליאוניד אידלמן, יו"ר הסתדרות האחיות אילנה כהן ויו"ר איגוד עובדי המדינה אריאל יעקבי - אך לא יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, שלא הוזמן. בעוד בכירים בהסתדרות טוענים כי ניסנקורן עשה הכל כדי שאמסלם לא יישאר באוצר יום אחד מעבר לקדנציה, טוען הממונה היוצא כי היחסים עם ההסתדרות היו ענייניים והביאו לתוצאות. "במקום שהיו תוצאות טובות הסכמתי להתקדם, ואכן נחתמו מאות הסכמים במהלך ארבע השנים האחרונות, אז כנראה שנעשתה עבודה", הוא אומר.

אומרים שהיו לך יחסים לא קלים עם ההסתדרות.

"ממבט־על, בתקופתו של קודמי בתפקיד היו יותר שביתות יחסית לתקופתי. זה אומר שהיו לו יחסים טובים יותר או רעים יותר עם ההסתדרות? השתדלתי לשים בצד את הממד האישי, החשוף למצבי רוח, למניפולציות ולחוסר ענייניות. הייתי מחויב למטרה, ועבדתי בשיתוף פעולה כדי להגיע להסכם, שהוא חשוב יותר מכל זווית אישית".

פורום השולחן העגול, שבו יושבים האוצר, המעסיקים וההסתדרות, התפוצץ השבוע מפני שניסנקורן לא היה מוכן לשמוע את הצעת אגף תקציבים לשינוי התשלום על ימי מחלה לעובדי המדינה.

"כל הנושאים שנידונים בשולחן העגול צריכים לעלות מצדו של שר האוצר, ולא מאגף זה או אחר. שר האוצר, והוא בלבד, צריך להעלות את הנושאים שהוא רוצה לקדם. זה פורום חשוב ורציני מכדי שיעלו בו רעיונות לא בשלים. מצד שני, חשוב להגיד שעזיבה של דיונים או פיצוץ שלהם לא מקדמים את יחסי העבודה בישראל. אנחנו לא יכולים לתאר לעצמנו את שר האוצר מפוצץ ישיבה, וגם גורמים אחרים צריכים להימנע מכך".

יש לך ביקורת על תרבות המשא ומתן בישראל.

"יש ארגוני עובדים שהשיח עמם הוא כזה שגם כשלא מסכימים, לא מפוצצים, לא מאיימים, ולא רצים מיד לשביתה. כך צריך שיקרה".

אבי ניסנקורן
אוליבייה פיטוסי

ההסתדרות תחת ניסנקורן היא לא אחת מהם?

"לאנשים מסוימים יש פחות אורך רוח לשבת במגעים".

לפעמים זאת פשוט טקטיקה.

"כשאתה מפוצץ או מאיים כטקטיקה, אתה צריך לזכור שמולך יושב גורם לא פחות מנוסה, שיודע להגיב בטקטיקה משלו".

אף פעם לא פוצצת משא ומתן?

"לא, כי בסופו של דבר, הסכם משיגים בישיבה, לא באי־ישיבה".

לעתים היו מלחמות בתוך המשרד, בין האגפים, למשל שלכם עם החשכ"לית נגד אגף תקציבים בנושא הסכם אנשי צבא הקבע. אתה חשבת שהוא לא נכון.

"לפעמים גם בתוך המשרד יש מחלוקות לא פשוטות, כי הנושאים לא פשוטים, וטוב שכך. לא היססתי להיאבק על דעתי גם כשזה היה כרוך במאמץ, ואני אומר בלי חרטה — צריך להישאר מקצועיים ולשמור על קשרי עבודה טובים, גם כשיש מחלוקות קשות. כשלעתים רחוקות ויכוחים גלשו לממד האישי, זה ציער אותי מאוד".

"בתי הדין לעבודה זהירים מדי"

מתנת פרידה נאה שקיבל אמסלם היתה החלטת בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, שלפיה עובדי חברת החשמל צריכים להשיב חריגות שכר בסך 130 מיליון שקל בשנה, כפי שקבע אמסלם שנתיים וחצי קודם לכן. במטרה לעצור את ביצוע ההחלטה הודיע הוועד על שביתה, חברת החשמל פנתה לבית הדין לעבודה, וכאן החלה סאגה שכללה בדיקה עמוקה של החלטת הממונה מול נשיא בית הדין, השופט רמי כהן. כהן הציע שחריגות השכר יטופלו במסגרת הרפורמה בחברת החשמל (שמעולם לא הגיעה), הזמין את אמסלם לחקירה נגדית, גרר את הנושא זמן רב, ואף הציע את עצמו כבורר בין הצדדים רגע לפני שיצא לפנסיה.

מקורבים לאמסלם טוענים כי ההתנהלות הזו, שעלתה עד היום למדינה כ–400 מיליון שקל, הרגיזה אותו באופן מיוחד והפכה אותו לנחוש יותר. בסופו של דבר גיבה בית הדין את הצעד שלו. "לא הרפיתי מזה ולא התייאשתי", הוא אומר. "הייתי משוכנע שזו תהיה החלטת בית הדין, כי ההחלטה בנושא חריגות השכר בחברת החשמל היתה מקצועית ומבוססת. הדבר היחיד שקיבלו העובדים הוא אפשרות לנקוט צעדי מחאה, אבל משכורות יוני 2016 אמורות להיות כבר ללא החריגות".

אבל אמסלם היה אופטימי: השבוע עיכבו שופטי בית הדין הארצי את ביצוע ההחלטה, כך שעובדי חברת החשמל שוב זכו לדחיית השבת הכספים ולהפחתת השכר החורג.

היו רגעים במהלך הדרך שבהם חששת שבית המשפט יגנוז את החלטתך.

"זה היה תהליך כל כך ארוך שהיו רגעים שבהם חשבתי שימסמסו אותה, ולכן היה לי חשש כבד לגורל היכולת לקיים פיקוח על חריגות. הפירוש המעשי של העיכוב רב השנים היה החלשה ופגיעה ביכולת לאכוף דין באופן שווה על כולם. מול חזקים זה לא קורה, ומול חלשים יותר אוכפים גם אוכפים. בשורה תחתונה אני שמח שהמסר של בית המשפט היה עמידה ברורה לצדנו, ושהקופה הציבורית תפסיק לשלם שכר לא ראוי".

אמרת לא פעם שבתי הדין לעבודה אינם הזירה הנכונה לטיפול במונופולים.

"אמרתי ואני עדיין אומר שצריך לשפר את יכולת הממשלה לקדם רפורמות. איך עושים את זה? לא מניחים לפרויקטים להתמשך שנים רק כי ארגון העובדים מטיל וטו. חשוב לשים לב לעובדה שבתי הדין זהירים מדי מתוך רצון לשמור על שקט תעשייתי - שלא יהיו זעזועים, שלא נגיע לאובדן שליטה ושבירת כלים, בוודאי לא במקומות כמו חברת החשמל. החשש הזה מלווה את המערכת, כמי שיש לה מעמד מרכזי להשליט שקט וסדר באמצעות צווי מניעה, אבל היא מעדיפה להגיע לצווים כמוצא אחרון".

מה האלטרנטיבה?

"צריך להקים פה טריבונל שמתמחה ביחסי עבודה, שמבין את צורכי שעה ואת כוחות השוק, שלא יאפשר עצירת רפורמה בחשמל יותר מעשור, או קושי ביצירת רפורמה בנמלים. השירות הציבורי הוא שירות חיוני ומונופוליסטי. לטובת הקידום והפיתוח שלו יש למצוא את הדרך שבה הווטו לא נהפך לתוכנית עבודה, למשל, על ידי יצירת מוסד לבוררות חובה לשירותים חיוניים. זה נושא שהתחלנו לקדם, ונעצר מטעמים פוליטיים".

איך משפרים את פעולת המגזר הציבורי המונופוליסטי?

"מפחיתים את עוצמת השאלטרים בעזרת בתי דין חזקים יותר, בוררות חובה, כללי משחק ברורים יותר, ומקפידים על שקיפות והתבססות על נתונים בעזרת מערכות מחשוב חזקות יותר. מובן שיש לדאוג לכוח אדם טוב, איכותי וזמין".

למה לא נחתמים פה הסכמי מסגרת לעשר שנים? זה לא יפחית את עוצמתם של האוחזים בשאלטר?

"נעילה לתקופה ממושכת מדי עלולה ליצר משברים שייצרו תוצאות לא פשוטות. הבעיה היא לא מספר השנים בין הסכם להסכם, אלא איך הוא נעשה וגם עד כמה ארגוני העובדים מרשים לעצמם להפר אותו בדרך".

"לכסף ציבורי מתייחסים אחרת"

אתה חוזר ואומר שאגף הממונה על השכר הוא אגף חשוב במיוחד.

"נכון, כי מדובר בנציג הממשלה כמעסיקה של יותר מ–200 אלף עובדים ישירים, בתחומי החינוך, הבריאות, הביטחון ועוד, ועוד כ–400 אלף עובדים שמספקים שירותים מונופוליסטיים, שהשכר ותנאי העבודה שלהם נקבעים בהסכמים קיבוציים וממומנים בתקציבים שהציבור משלם במסיו. אלה כ–700 אלף איש שמתמודדים עם העובדה שהעלאה של 1% בשכר של עובדי המגזר הציבורי שווה כמיליארד שקל בשנה. מדובר בסכום עצום, שיוצר מתח גדול בין מי שרוצה אותו - לפעמים גם שיאני שכר כמו עובדי חברת החשמל או הנמלים, למי שצריך לשמור על הגבולות. 200 מיליארד שקל בשנה הם אחריות אינסופית".

אולי צריך לתת לכל מנכ"ל או סמנכ"ל כספים במשרד או בארגון לשלוט בשכר של העובדים שלו, להילחם בחריגות, לדאוג לבונוסים?

"אם היינו חיים בעולם של הסכמי מסגרת בכל כמה שנים, כשאין באמצע הפתעות כמו סכסוכי עבודה ודרישות נוספות, אולי באמת לא היה צורך בפונקציה הזאת. צריך גם לזכור שהמדינה מעורבת בהעברות של מיליארדים לגופים כמו רשויות מקומיות, אוניברסיטאות וקופות חולים. בלי פיקוח על השכר, ההוצאות רק יגדלו".

זאת בעצם הבעת אי־אמון.

"קיימת נטייה טבעית להתייחס לכסף ציבורי אחרת. הוצאות השכר והגמלאות של המגזר הציבורי הן כ–200 מיליארד שקל בשנה, כך שהפיקוח והשליטה, שנועדו למנוע אובדן שליטה, הם קריטיים. אסור לוותר עליהם, אסור לפגוע בהם".

זה קורה גם במדינות אחרות?

"בכל מדינה יש ממונה על השכר, אבל לא תמיד התפקיד שלו כל כך דרמטי. כאן הוא נהפך לכזה במשבר הכלכלי של אמצע שנות ה–80, אז הוחלט על הטלת פיקוח הדוק מאוד. כשהממשלה מתקצבת היא גם מפקחת על הכסף, תוך הקפדה על חופש משא ומתן וחופש שביתה".

אתה מסיים את התפקיד ולכן עוזב את המגזר הציבורי, כמו קולגות שלך. הגיוני שאדם עם כל כך הרבה ניסיון - 21 שנה בתפקידים שונים, צריך לעזוב אותו?

"תפקידי ראש הפירמידה הם מעטים ואין להם המשכיות. הקציבה קבועה, לכן יום המינוי הוא יום ההודעה המוקדמת לסיום הקדנציה. לסמנכ"לים שנקצבו תהיה יחידה שתאתר להם את התפקיד הבא, אבל לראשי המערכת - לא. נכון שעבור מנכ"לים ואנשים בתפקידים מקבילים למנכ"ל, כמו הממונים במשרד האוצר ואחרים, אפשר לחשוב על השמה יזומה, אבל זה לא יעד ראשון בחשיבותו. לטעמי נכון לאפשר לאנשים חדשים להיכנס לתפקידים האלה".

מכיוון שאמסלם הצטרף לשירות המדינה לפני אפריל 2002, חל עליו חוק גמלאות שלא חל על מי שהצטרף לאחר מועד זה. לפי פרסומים, הוא יזכה לחבילת פנסיה של 5 מיליון שקל. הוא מכחיש את הדברים, וטוען שהמספרים מצוצים מהאצבע — אך לא מוכן למסור את המספרים האמיתיים.

איפה נכשלת מקצועית?

"לא הצלחתי להביא להבשלה של קיום בוררות חובה בשירותים חיוניים. היינו בשלב מתקדם עם שר המשפטים, שר הכלכלה, משרד ראש הממשלה, וכמובן האוצר, וזה נעצר בדרג הפוליטי".

על מה אתה מתחרט?

"שבשנים הראשונות שלי בתפקיד לא ידעתי להשתמש בתקשורת. זה כלי חשוב, ובעבודה נכונה הוא בן ברית מצוין".

במבט לאחור, מה היה קשה במיוחד?

"הרגשתי מחסור מאוד גדול בכל מה שקשור לילדים שלי. לא יכולתי לשאת את המחשבה שאני לא שם בשבילם. בתפקיד כזה, סוף השבוע עובר בעיקר בהתאוששות. אין קשב אמיתי לדברים הקטנים שילדים צריכים, אין פנאי ואין כוח. זאת מחשבה קשה מאוד, וזה אחד הגורמים הנכונים לעצירה. קרה לי הרבה שהיינו בחופשה, ולא הייתי שנייה אחת בחופש. התחום הזה רווי הפתעות, הרבה שריפות לכבות, כולם רוצים תשובה הכי מהר שאפשר, אין שעות לישיבות משא ומתן. הזמן נהפך למוצר שצריך לתת ממנו עוד ועוד ועוד".

ועכשיו?

"אני מבלה זמן רב עם הילדים, ושלושתם כבר הודיעו שהם לא נרשמים לקייטנות, כך שאהיה אבא במשרה מלאה בחודשים הקרובים. כמובן שהוסר מעלי נטל משמעותי. הגם שנהניתי, ומאוד אהבתי את מה שעשיתי, זה עדיין היה תובעני מאוד".

מה בהמשך?

"עוד לא גיבשתי את התשובה. יש לי עוד קצת זמן, 11 חודשי צינון, ואני פתוח לרעיונות. אני מאוד רוצה ללמד, לייעץ בתחומים שאני מבין בהם".

כרגע אין לך מחליף רשמי ואין הרבה קופצים על התפקיד.

"זה לא מדויק. לא מעט אנשים פנו אלי הן מתוך האגף והן מחוצה לו. אישית השקעתי מאמצים בשכנוע אנשים שחשבתי שמתאימים, אבל הם לא רצו. האינטנסיביות ורמת המחויבות עצומות, ואנשים צריכים לרצות את זה מאוד. בתוך האגף, וגם מחוצה לו, יש יותר ממועמד אחד שיכול להחליף אותי, אבל זאת החלטה של השר".

מה היית אומר לממונה הבא?

"זה תפקיד מדהים שיש בו יכולת לשנות את המגזר הציבורי ולטייב אותו. גם האגף נפלא, 70 אנשים מצוינים. אל תשכח שלא מדובר בתחרות פופולריות, ועמדתך המקצועית צריכה להישמע, וברמה האישית תגיד ביי־ביי למשפחה, ושמור אתם על קשר. תצטרך אותם כשהכל ייגמר".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#