הפרוטקציונרים, בעלי המזל והמסכנים: סיפורם של החקלאים הצמאים למים - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הפרוטקציונרים, בעלי המזל והמסכנים: סיפורם של החקלאים הצמאים למים

יודע חקלאי פיקח: אמצעי הייצור החשוב ביותר לכל חקלאי הוא מים. רק שהמחיר שהחקלאי הישראלי משלם עליהם תלוי במספר גדול של גורמים, שלא כולם רלוונטיים

7תגובות
ירון קמינסקי

אם היה לכם חם הבוקר, והחלטתם לגשת לברז ולמזוג לעצמכם כוס מים - זה לא עלה לכם הרבה כסף. לא משנה אם אתם גרים באילת או בתל אביב, תעריפי המים לצריכה ביתית כמעט תמיד קבועים: על 7 המ"ק (מטרים מעוקבים) הראשונים שאנחנו צורכים אנחנו משלמים 7.67 שקלים (כולל מע"מ), על כל כמות שנצרוך מעבר לכך נשלם 12.35 שקל (כולל מע"מ) למ"ק. כל מ"ק מכיל 1,000 ליטר של מים, כך שכוס שבה 300 מיליליטר מים עולה לכם קרוב ל-4 עשיריות האגורה - בהנחה שעברתם את ההקצאה הדו־חודשית של 7 מ"ק. אמבטיה בזבזנית של 40 ליטר תעלה לכם לכל היותר כ-40 אגורות. לא סיפור גדול.

רק שעם כל הכבוד למים שאנחנו שותים, מדובר בשיעור זעיר מהמים הנצרכים בישראל. אם אתם חקלאים, הסיפור הרבה יותר מורכב. במקרה זה מים הם אמצעי הייצור החשוב ביותר בעסק שלכם, שאיכותו ומחירו יקבעו מה תגדלו ומה יהיה הרווח שלכם. אלא שהמחיר שאתם משלמים עליהם תלוי במגוון גורמים שאין לכם השפעה עליהם: המיקום הגיאוגרפי, איכות המים והזהות ההיסטורית של הגוף שמספק אותם גורמים לכך שחקלאים שונים ברחבי הארץ משלמים מחירים שונים ומקבלים מים באיכות שונה.

"חקלאי מדינת ישראל נחלקים לשלושה: אלה ששפר עליהם מזלם, אלה שגרים בעוטף עזה ואלה שהם סתם מסכנים", אומר פרופ' חיים גבירצמן מהאוניברסיטה העברית, חבר במועצת רשות המים. "שליש מחקלאי ישראל גרים באזורים שבהם מסופקים להם מים על ידי אגודות שיתופיות - שהוקמו לפני הקמת המדינה באזורים כמו הגליל העליון ורמת הגולן - והחברים בהן לא קונים מים ממקורות אלא משלמים פחות מחצי שקל לקוב מים. אלה החקלאים שמזלם שפר עליהם, והם לא עוזרים לאחרים. המסכנים הם אלה שקונים מים ממקורות ומשלמים 2.5 שקלים לקוב, ולא משנה כמה הם מתייעלים — מחיר המים כבד עליהם. עוד שליש גרים בעוטף עזה, מקבלים מים מהשפד"ן ומשלמים שקל לקוב מים — ולכן יכולים להחזיק מעמד. הבעיה היא שכשאומרים לבני המזל 'תעזרו אחד לשני', הוותיקים מתעלמים ולא מוכנים לעזור לאחים שלהם, רק לגזור הישגים פוליטיים מהמסכנות שלהם. משק המים הישראלי עלה על דרך המלך, מנוהל מצוין ופתר את משבר המים — אבל לא התגברנו על הבעיה הזאת. אני בעד שכל הארץ תהיה ירוקה, אבל שהחקלאים יעזרו זה לזה, שלא יבקשו עזרה רק ממדינת ישראל".

החקלאים משתמשים בשלושה סוגים עיקריים של מים: מים שפירים — שיכולים לשמש גם לשתייה; מי קולחין שהגיעו ממערכת הביוב שלנו; ומים מליחים. הם מסתמכים גם על מי הגשמים, אבל עליהם הם לא משלמים. המים השפירים מגיעים לחקלאים ממערכת המים הארצית, או מהפקה פרטית, כשמדובר במשקים בעלי גישה לבארות מים פרטיות, נחלים, קידוחים עצמאיים או כל מקור מים אחר. מי הקולחין יכולים להגיע מהמט"ש (מתקן טיהור שפכים) המקומי באזור של החקלאי, או מהשפד"ן — מכון טיהור השפכים של גוש דן. קידוחי מים מליחים יש רק בערבה ובאזור עמק המעיינות.

המים השפירים הם בעלי האיכות הטובה ביותר. אחריהם, לפי הסדר, נמצאים המים ממקורות פרטיים, מי השפד"ן, מי הקולחין, ולבסוף המים המליחים. הפרשי המחירים גדולים ולא תמיד תואמים את האיכות. מחיר קוב מים שפירים שמגיע ממקורות הוא 2.51 שקלים. מערכת בארות פרטית פשוטה המספקת מים שפירים תגבה לעומת זאת 1.3 שקלים לקוב — וגם זה רק בזכות היטל הפקה של 1.1 שקלים שגובה המדינה כדי לקרב את המחיר למחיר המים השפירים של מקורות.

גרף המראה תמחורים שונים למים בשקל לקוב, בין 2.51 למים שפירים ממקורות, ועד ל 0.8-1.2 בעבור מי קולחין שמקורם באגודות המים

מי הקולחין זולים משמעותית: מחיר קוב של מי השפד"ן הוא 1.1 שקלים, בעוד מחיר מי הקולחין שמספקות אגודות המים השונות לחבריהן משתנה ונע בין 80 אגורות ל–1.20 שקלים. הפער הגדול בין מחיר המים השפירים למחיר מי הקולחין גורם לכך שישראל היא שיאנית עולמית בניצול הקולחין: 85% ממי הקולחין שמייצרים הישראלים ממוחזרים לצרכי חקלאות.

בתחתית הסולם ביחס בין מחיר לאיכות נמצאים חקלאי הערבה, המשלמים כ–1.5 שקלים לקוב, וגם זה אחרי סבסוד משמעותי של המדינה, שמגן עליהם מהעלויות הגבוהות של קידוחי העומק באזור.

"בסופו של דבר התפקיד המרכזי של מפעל המים הישראלי הוא לספק מים להשקיה לחקלאות", אומר ד"ר דני קורצמן, הידרולוג חוקר במכון וולקני ויו"ר האגודה הישראלית למשאבי מים. "לדעתי, זה הדבר הכי חשוב שמפעל המים הישראלי צריך לעשות. ישראל היא מדינה צחיחה, וכדי שיחיו בה מליונים צריך חקלאות ברמות הרבה יותר גבוהות ממה שיכולה לספק מדינה שאין לה מפעלי מים רציניים ומתוחכמים. צפון הגולן מקבל מים שמגיעים מקידוחים שנמצאים באזור קיבוץ שמיר בעומק 1,500 מטר — וזה כדי לקיים חקלאות באזור שאפילו אינו צחיח. אם מקורות לא היו קודחים בעומק שמאפשר להוציא כמות משמעותית של מים מליחים, לא היה כלום בערבה. החקלאים לא יכולים לממן את פיתוח הבארות האלה, וברור שהמדינה עשתה זאת, דאגה שיהיו מים ולא תמיד חשבה על ההיבט הכלכלי. יש מקרים שבהם שווה גם להשקיע 25 שקל לקוב מים כדי שהחקלאות תתקיים".

למעט מפעלי ההתפלה תעשיית המים לא נועדה לספק רווחים, והתעריף שגובים תאגידי המים אמור לכסות את עלות האספקה שלהם. מה שכן, העלויות משתנות. בגליל העליון, לדוגמה, נהנים מפיקי המים הפרטיים מכך שהנביעות באזור גבוהות ולא צריך להשקיע כסף בשאיבה. ברמת הגולן יש צורך לשאוב את המים לעתים מאזור הכנרת — מגובה של 150 מטר מתחת לפני הים לגובה של 1,150 מטר. לעתים נדירות החקלאי יכול לבחור אילו מים הוא רוצה לצרוך. מי השפד"ן זורמים בעיקר לחקלאי הדרום. בצפון לעומת זאת רוב החקלאים נהנים מחלופות המים הזולות, בין אם מי קולחין של תאגידים פרטיים, מאגרים של שטפונות או בארות פרטיות.

גרף המראה את כמות המים המשמשת לחקלאות בשנה - 1.2 מיליארד קוב, מהם כ-550 מיליון קוב הם מים שפירים

צוות בין־משרדי של רשות המים, משרדי האוצר והחקלאות והתאחדות חקלאי ישראל פועל בימים אלה בניסיון לפתור את חוסר השוויון הזה. "לא לכל אזור אפשר לתת אותם מים", אומר זאב אחיפז, מנהל אגף התפעול ברשות המים. "לא בכל מקום אפשר לשלב מים מהפקה פרטית. כיום מקדמים תפישה אזורית שתיצור מערכת הוגנת שמביאה בחשבון כל המרכיבים המשפיעים על המים שצורך החקלאי. אנחנו רוצים לייצר 'אמבטיה ארצית' של מים שפירים, שתביא למחיר ממוצע של 1.90–2 שקלים לקוב. אנחנו שואפים להביא בחשבון את כלל מקורות המים שיכול להעמיד כל אזור — ומהם להגיע למערכת מחירים הוגנת".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#