"אנחנו מתחרים במונופול, והמדינה רוצה לשבור אותנו" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"אנחנו מתחרים במונופול, והמדינה רוצה לשבור אותנו"

כולם מסכימים שמחיר המים גבוה ושהוא חלק מהגורמים ליוקר המחיה בתוצרת טרייה. אז מה עושים? כדי להוריד את מחיר המים לחקלאים, מציעים החקלאים למשרד האוצר לסבסד את המים בכ-250 מליון שקל בשנה

תגובות

אין חקלאות ללא מים, ומנגד אין מחסור של מים לחקלאות. אז למה מתנהל בימים אלה מאבק בין הממשלה לחקלאים על הרפורמה במשק המים לחקלאות? בגלל מחיר המים. כיום נחלקים החקלאים לשני סוגים עיקריים מבחינת מקורות המים שלהם. אלה שמקבלים את המים ממונופול מקורות (כ-60%) ואלה שמפיקים אותם מבארות פרטיות, או מנחלים הזורמים סמוך אליהם (כ-40%). המחיר שהם משלמים שונה בתכלית. בעלי המים "הפרטיים" משלמים כחצי שקל לקוב, ואילו חקלאי מקורות משלמים כ-2.51 שקלים לקוב, מחיר שצפוי לעלות.

צריכת המים השנתית בחקלאות עומדת על 1.2 מיליארד קוב. מהם 700 מיליון קוב מים מליחים, קולחין ואחרים ו- 500 מליון קוב מים שפירים. מהמים השפירים,300 מליון קוב מגיעים ממקורות ו-200 מליון קוב מאגודות המים של החקלאים.

"לחקלאים הפרטיים יש זכויות חוקיות בבארות שהם מפיקים מהן מים, לאחר שקיבלו רישיון הפקה מהממשלה. הם גם השקיעו מאות מיליוני שקלים, אם לא יותר, בבניית מתקני השאיבה", אומר מקור חקלאי בהתייחס לרפורמה המתוכננת במשק המים לחקלאות. "הממשלה יודעת שהיא לא יכולה להחרים את זה, לכן היא מנסה להגיע להסכמה עמם".

לדבריו, מעבר לסוגיית המחיר לא ברור ההיגיון התחרותי במהלך הממשלתי. כדי לשבור את מונופול חברת החשמל אישרה המדינה להקים תחנות כוח פרטיות, ואילו כאן, כשיש מפיקי מים שמתחרים במקורות, המדינה רוצה לחסל את התחרות, לחזק את המונופול ולקבוע מחיר מים שלא יתמרץ את מקורות להתייעל.

ירון קמינסקי

כולם מסכימים שמחיר המים גבוה ושהוא חלק מהגורמים ליוקר המחיה בתוצרת טרייה. אז מה עושים? כדי להוריד את מחיר המים לחקלאים, מציעים החקלאים למשרד האוצר לסבסד את המים בכ-250 מליון שקל בשנה, כחלק מהרפורמה הגדולה של מעבר מתמיכות עקיפות לישירות, שנדונה בימים אלה לקראת דיוני תקציב הממשלה 2017–2018. חלקם אף דורשים בקול רם לספק את המים בחינם, כאמצעי להורדת מחירי התוצרת החקלאית.

במשרד האוצר טוענים שאין כסף חיצוני, ומציעים לוותר על היטלי הפקה בכ-40–48 מליון שקל מהחקלאים "הפרטיים", ובלבד שאלה יסכימו להשוות את מחיר המים שלהם לזה של החקלאים האחרים, שיהיה כ–1.5 שקלים לקוב. במכתב שהעבירה מקורות להתאחדות החקלאים היא מציעה להם תעריפים מפתים במיוחד מבחינת לקוחותיה: 1.5 שקלים לקוב מים שפירים, 1.2 שקלים לקוב מים מושבים ו–1 שקל לקוב מים מליחים.

החקלאים דוחים את ההצעה באותה עוצמה שבה דוחים במשרד האוצר את ההצעה לסבסוד המים הממשלתי, בנימוק שאין לדרוש מחקלאים בעלי זכויות כחוק במים שהם מפיקים לסבסד את שאר חקלאי המדינה במקום הממשלה. כך, בעוד שבמשרד האוצר מנסים בימים אלה לשלב את הצעתם לסבסוד חקלאי פנימי בתיקון סעיף 27 לחוק המים, העוסק בצרכן הביתי, טוענים נציגי החקלאים שהובטח להם שהנושא יפוצל מהתיקון לחוק ויידון במסגרת שיחות הרפורמה בחקלאות, של מעבר מתמיכות עקיפות לישירות.

ההצעה עומדת למבחן ממש בימים אלה, בתיקון חוק המים (סעיף 27), במסגרת ההתחיבויות הקואליציוניות לש"ס. משרד האוצר הפיץ באחרונה תזכיר חוק ממשלתי שמבטל היטלי ההפקה ממפיקי מים שהמדינה גובה בכ–300 מיליון שקל כדי להחזירם לתוך משק המים הסגור, במטרה שישמשו להורדת תעריפים לצרכן הביתי ב–14.5% על צריכת הבסיס שלו. הצרכן הביתי ישלם רק על עלות הפקת המים. משרד האוצר הציע להחיל את השיטה על החקלאים, כדי לתקן מה שבעיניו נראה כעיוות היסטורי במחירי המים לחקלאות.

על פי הסכם המים בין הממשלה לחקלאים מלפני כעשור, שנכנס לתוקף ב-2010, מחיר המים לחקלאים עולה בהדרגה, עד שיכסה את עלות ההפקה של מקורות שהן כ-3 שקלים לקוב. כיום משלם החקלאי כ-2.51 שקל לקוב מים. בשנה הבאה הוא ישלם יותר מ-2.6 שקלים. הוא עולה מפני שהעלויות של הפקת המים הן כ-3 שקלים. גם במשרד האוצר מכירים בעובדה שמדובר במחיר שיהפוך חלק גדול מגידולי החקלאות ללא כדאיים כלכלית. ישנם מקומות שכבר כיום נמצאים על גבול הכדאיות.

"החקלאים יכולים להפגין סולידריות", סבורים גורמים ממשלתיים. "יושבים כמה קיבוצים על הדן, החצבאני והבניאס ושואבים את מימיהם, משלמים למדינה היטל של כ-19 אגורות לקוב וכחצי שקל לגוף המפיק, לפי עלות ההפקה. ק"מ מהם, על גבול הצפון, יושבים חקלאים שמשלמים 2.5 שקלים לקוב מים, ובקושי שורדים. זה עיוות שדורש תיקון".

בממשלה אומרים שבין החקלאים יש כאלה התומכים בהסדר, כל אלה שישלמו פחות, אולם כנראה בלחץ קיבוצי הצפון החזקים, הנהנים ממחירים מופחתים, התאחדות החקלאים מתנגדת להצעה. "אנחנו מקווים שהחקלאים לא יחמיצו את ההזדמנות של תיקון החוק", אומרים בממשלה. "חקלאים על גבול המערכת, שמשלמים 2.51 שקלים לקוב, אומרים שייבשו את המטעים, כי לא פשוט לעשות חקלאות במחיר כזה, ושמחיר של כ-1.5 שקלים לקוב הוא קריטי עבורם. אין סיבה שקיבוץ דפנה יקבל מים כמעט בחינם, וחקלאי, שבמקרה הגיע לארץ 30 שנה אחריו, ישלם הרבה יותר", הוסיפו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#