הפתרון לבעיה שפוגעת במיליוני ישראלים - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הפתרון לבעיה שפוגעת במיליוני ישראלים

וגם: פצצת הזמן של הפנסיה, האוכלוסיות הדפוקות – והסיפור על אבא של כחלון

תגובות
נתניהו וכחלון
אמיל סלמן

בעיצומו של המשא ומתן הקואליציוני, כשכל תשומת הלב הציבורית הופנתה לדרמת ההדחה של משה (בוגי) יעלון ממשרד הביטחון, ומינויו של אביגדור ליברמן תחתיו, התרחשה דרמה אחרת בלשכתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו סביב דרישת ליברמן להגדיל את קצבאות הזקנה והבטחת ההכנסה לקשישים עולים ממדינות בריה"מ לשעבר.

ליברמן רצה לנופף בהישג כלכלי מיידי למצביעיו, ולכן דרש הטבה כספית שתזרום לכיסם ישירות. אבל כחלון הבין במהרה שהיענות לדרישות סקטוריאליות כאלה בנושא חברתי כאוב כמו הפנסיה תגרום לו לשתי בעיות קשות: הגדלת פערים ובור תקציבי.

אם היה נענה לדרישותיו, ליברמן היה יוצא גדול, ושר האוצר משה כחלון היה צריך לענות על שאלות קשות, בהן, כיצד הפקיר קשישים עניים רבים אחרים? או לחלופין - כיצד הוא יוצר גירעון תקציבי גדול שמאלץ אותו לקצץ בתחומים אחרים? בישראל מסתובבים מאות אלפי אנשים עם פנסיות זעומות, וכדי לפתור להם חלק מהבעיות צריך מהלך גדול ויקר שיעלה עשרות מיליארדים. פתרון למגזר אחד היה מייצר מיד לחץ של כל המגזרים הלא מטופלים, ולבור הזה כחלון סירב להיכנס.

הסכום שהוקצב לצורך העניין במשרד האוצר היה 1.4 מיליארד שקל, בפריסה של ארבע שנים, החל מ-2017: 350 מיליון שקל בשנה הראשונה, 700 מיליון שקל בשנה השנייה, 1.05 מיליארד שקל בשנה השלישית ו-1.4 מיליארד שקל בשנה הרביעית. ליברמן ואנשיו אמרו "בסדר, אבל את הכסף הזה תיתנו לעולים. אם אתם רוצים לתת לעוד קשישים, אין בעיה - תביאו עוד כסף".

מחויבות המדינה לפנסיות התקציביות, במיליארדי שקלים:
עבור גמלאים:
סך הכל 284 מיליארד שקל
193 - מערכת הביטחון
80 מורים
53 עובדי מדינה
53 שוטרים וסוהרים
5 אחר

עבור עובדים פעילים:
80 מערכת הביטחון
90 מורים
45 עובדי מדינה
49 שוטרים וסוהרים

דרישה זאת היתה מקפיצה את עלות המהלך לכ-3 מיליארד שקל. האוצר אמר "עד כאן", וכחלון זומן ללשכתו נתניהו כדי לנסות לפתור את המשבר. שר האוצר סיפר לנתניהו על אביו, עולה מלוב, שנאלץ לעבוד בעבודות דחק הרבה מאוד שנים ולהסתפק בקצבאות זעומות. "אני הראשון שרוצה לדאוג לקשישים - אבל אם נותנים, אז לכולם", אמר ולא השאיר פתח למשא ומתן על העיקרון הזה.

ליברמן, שכבר ראה כיצד פינו עבורו את משרד הביטחון, לא ראה טעם לצאת למאבק הזה. ממתי שרי בטחון מוותרים על תפקידם בשביל קשישים? לא היה לו סיכוי מול העיקרון השוויוני שהציב כחלון. וכך הושג ההסכם שקובע כי המדינה תקצה 1.4 מיליארד שקל לטיפול בקשישים עניים.

הפרטים של התוכנית עדיין לא סוכמו ונקבע כי הם יושארו לדרגים המקצועיים, כך שלא ניתן להגיד כרגע מי יקבל וכמה. גם לא ברור מהיכן יבוא הכסף ועל חשבון מה.

עקרונית, מדובר בפתרון בעיות של כ-230 אלף קשישים שזכאים להשלמת הכנסה. הזכאים הם מי שהכנסותיהם הכוללות אינן עולות על 4,200 שקל בחודש ליחיד או 6,300 לזוג. הפתרונות שאותם יצטרכו כחלון וליברמן לספק הם של הגדלת הקצבה מ-3,000 שקל בחודש כיום לסכום גבוה יותר, והגדלת התקרה לזכאים מ-4,200 שקל לסכום גבוה יותר.

אם יש משהו טוב שיצא מצירופו של ליברמן לממשלה זה העלאת המודעות לבעיית הפנסיה. מדובר בפצצת זמן אמיתית - רשימת המגזרים הדפוקים מבחינה פנסיונית בישראל היא גדולה ומגוונת: עולים, עצמאים, עובדי קבלן וכוח אדם, שכירים עם שכר נמוך, שכירים ששכרם היה סביר, אבל רק חלק קטן ממנו היה מבוטח לפנסיה. כל אלה יצטרפו בעתיד לרשימת הקשישים העניים או החיים בדוחק.

ישראל היא אחת המדינות הכי לא שוויוניות בעולם המערבי על פי מבחני הכנסה, אבל יש עוד שני פרמטרים שבהם הפערים כאן גדולים: היציבות התעסוקתית והפנסיה קשורות זו לזו. רק רבע מהעובדים במשק נהנים מביטחון תעסוקתי. היתר לא יודעים אם הם יצליחו להתפרנס בעוד שנה או חמש שנים מהיום.

בצד הפנסיוני מתקיימות כאן כמה אוכלוסיות שונות לחלוטין: בראש הפירמידה נמצאים המבוטחים האמידים בפנסיות תקציביות, שלא חשופים לפגעי השוק (אנשי צבא, שופטים ובכירי המגזר הציבורי), אחריהם נמצאים המבוטחים במסלולים נושאי תשואה קבועה ממשרד האוצר (ביטוחי חיים וקרנות פנסיות ישנות), ובהמשך - כל השאר. בתחתית הפירמידה נמצאים אזרחים נטולי פנסיה לחלוטין, שמתקיימים מקצבאות הביטוח הלאומי.

ראה כיצד פינו עבורו את משרד הביטחון - ולא ראה טעם לצאת למאבק הזה. ממתי שרי בטחון מוותרים על תפקידם בשביל קשישים?
אמיל סלמן

שתי תופעות מהשנים האחרונות מחריפות עוד יותר את הבעיה: התארכות תוחלת החיים והריבית הנמוכה, שמרחיבות אותה גם למגזרים שמצבם היה סביר. כדי להתמודד עם הבעיות האלה נדרשת הסתכלות מחודשת על שוק הפנסיה בכללותו - לא רק על קרנות הפנסיה בשוק החופשי, אלא גם על חלקן הגדול של הפנסיות התקציבית.

המחויבות של המדינה במסגרת הפנסיה התקציבית לעובדיה ולפנסיונרים שלה מגיע לכ-700 מיליארד שקל, ומדי שנה היא משלמת מתקציבה פנסיות בסכום של כ-20 מיליארד שקל. מנקודת מבטם של בעלי פנסיות תקציביות, הסכומים האלה אינם חשופים לפגעי השוק: לא לריביות, לא למצב של שוק ההון ולא לשינויים בתוחלת החיים. הם אדישים לחלוטין לכל אלה.

בסיבוב הנוכחי לא יצליחו במשרד האוצר לתת מענה רחב לבעיות הפנסיה. ייעשו כמה תיקונים, וקצבאות לקשישים שזקוקים להשלמת הכנסה יוגדלו בכמה מאות שקלים בחודש. זה לא מעט אמנם, אבל זה לא דרמטי. מתישהו יצטרכו לחשוב באוצר על טיפול בעוד כמה אוכלוסיות דפוקות - ואז הדרישות התקציביות יהיו אדירות. האם יש דרך לממן את העלויות האלה? ייתכן שכן, אבל היא כרוכה במאבקים בקבוצה הכי חזקה מבחינה פנסיונית: מבוטחי הפנסיה התקציבית.

כדי לברר אם ניתן בכלל לפגוע בזכויות פנסיוניות מוקנות, צריך לבחון מה עשתה המדינה ב-20 השנה האחרונות למי שאינו מקבל פנסיה תקציבית: המדינה שללה מהם את הזכות לקבל תשואה קבועה וגבוהה מקופתה כששלחה את קרנות הפנסיה, קופות הגמל וביטוחי המנהלים לשוק ההון. המדינה גם צימצמה את הזכויות של מבוטחים בקרנות הפנסיה ההסתדרותיות עקב הגירעונות הכבדים שאליהן הגיעו (בין השאר עקב שחיתויות) והעלתה את דמי הניהול בהן.

הטיפול בגירעון של קרנות הפנסיה ההסתדרותיות, שהגיע בשיאו ל-140 מיליארד שקל, יצר את המשוואה האומרת שיש לאזן בין ההכנסות להוצאות ולא לגלגל גירעונות משנה לשנה. קשה היה להתווכח עם העיקרון הזה, שבשמו נפגעה הפנסיה של מיליוני ישראלים.

אבל העיקרון הזה לא חל על הפנסיה התקציבית, משום שהיא חלק מתקציב המדינה. בתקציב המדינה הגירעון הוא עניין מבני קבוע, שרק שיעורו משתנה משנה לשנה. כשמקצצים בתקציב המדינה מטפלים בסעיפים רבים כמו חינוך, בריאות ותשתיות, אך לעולם לא נוגעים בפנסיה התקציבית. למה? כי אף אחד לא רוצה להתעסק עם ההסתדרות והוועדים והמגזרים החזקים במשק: מערכת הביטחון, מערכת המשפט ובכירי המגזר הציבורי. היפותטית, יכול להיות מצב שבו המדינה תיקלע לגירעון עצום - אולם בפנסיה לא ייגעו. יבטלו הרבה מאוד סעיפים אחרים ויפגעו בשירותים החברתיים לכלל הציבור כדי לקיים את ההתחייבות הקדושה של הפנסיה התקציבית.

ועל מה אנחנו מדברים בכלל? הרי אם המדינה היתה מחליטה לקצץ 5% מהפנסיה התקציבית, היא היתה מייצרת בן לילה מקור תקציבי נאה של מיליארד שקל מדי שנה, וכ-35 מיליארד שקל בהתחייבויות לעשורים הקרובים. הסכום הזה לא יספיק כדי לפתור את בעיית הקשישים העניים ונטולי הפנסיות, אבל זאת התחלה טובה לצמצום האי־שוויון שנוצר כאן בהסדרים פנסיונים של שנים רבות, שהיטיבו עם החזקים והמסודרים, שמקבלים את הפנסיה שלהם מתקציב המדינה וממשלמי המיסים.

נ.ב

"איפה, הלוואי שיכולנו לעשות זאת", אמר לי השבוע בכיר במשרד האוצר, כששאלתי אותו אם הם ייקחו כסף מהפנסיה התקציבית כדי לפתור את בעיות הקצבאות לקשישים עניים. הטענה של אנשי האוצר היא שאין דרך חוקית לפגוע במבוטחי הפנסיה התקציבית.

משמח לשמוע שפנסיה היא עניין כל כך קדוש שאסור לפגוע בו, אבל זה רק מחדד את הפער העצום בין מגזרים בישראל, בין מי שהמדינה אפילו לא מעזה לחשוב על פגיעה בזכויותיו, ובין מי שזכויותיו נרמסות בקלות - דבר המתבטא באיכות חיים שונה לחלוטין.

באגף התקציבים מדברים בשנתיים האחרונות על סוגיית השוויון יותר מאי־פעם. הפנסיה היא רק היבט אחד שלה. חוץ ממנה יש סוגיות אי־שוויון בוערות בחינוך, בבריאות, בשלטון המקומי ובתקציבי הרווחה. השאלה היא אם העיסוק הזה יימשך שם בטווח הבינוני והרחוק, או שזה רק טרנד חולף.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#