גן העדן של איי קיימן - ואיך זה קשור לישראלים שרצים לקנות דירות - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

גן העדן של איי קיימן - ואיך זה קשור לישראלים שרצים לקנות דירות

וגם: האם אפשר לזרוק לפח את כל מה 
שלמדנו על ריבית והשקעות?

26תגובות

שנים רבות סיקרתי את תחומי התעשייה והבנקאות, ואם יש כותרת אחת שאני זוכר שכתבתי עשרות פעמים הרי היא "התעשיינים קוראים לבנק ישראל להוריד את הריבית כדי לעודד את ההשקעות והצמיחה". הכותרת הזאת הופיעה בווריאציות שונות. כשבנק ישראל לא הוריד את הריבית, התעשיינים תקפו אותו; כשהוריד ב–1% הם דרשו שיוריד ב–2%, וכך הלאה. אף פעם לא מרוצים, תמיד רוצים פחות. ומבחינתם בצדק. ריבית נמוכה מעודדת נטילת הלוואות וביצוע השקעות. ככה מתדלקים צמיחה.

בשנים האחרונות הכותרות האלה נעלמו מדפי העיתונות. לא תמצאו אותן יותר. זה לא משום שבמגזר העסקי הפסיקו להתלונן. להפך, התעשיינים ובעלי העסקים מתלוננים יותר מאי־פעם, אבל על הריבית הם הפסיקו להתלונן כי פשוט אין לה לאן לרדת. תיקון: ריבית בנק ישראל היא 0.1%, אז יש לה עוד עשירית אחוז לרדת. אבל זהו. משם באמת אין לאן לרדת.

במצב עניינים כזה היינו מצפים לתנופת השקעות שלא היתה כמותה. כשמחיר ההון כה נמוך, משוגע מי שלא לוקח הלוואות, קונה מכונות וציוד, משקיע בנדל"ן, מגייס עוד עובדים ומייצר סביב השעון. ככה לימדו אותנו בשיעורי כלכלה. ולא רק הריביות נמוכות. בשנים האחרונות יושמה רפורמת מיסוי שהורידה את מס החברות, ומדיניות מקרו אחראית הורידה את יחס החוב־תוצר ואת שיעורי האבטלה לשפל היסטורי. האינפלציה אפסית, מחירי הנפט בשפל, ואפילו בנק ישראל יצא מגדרו כדי לעזור וקנה מיליארדי דולרים במטרה לשמור על רווחיות היצוא. מה עוד אפשר לבקש?

אבל המצב בשנים האחרונות, בישראל ובעולם, מחייב חשיבה מחודשת על קבלת החלטות השקעה. האנומליה הגדולה של העשור האחרון היא איך זה שריבית כה נמוכה לא מצליחה להוציא את העולם מהקיפאון ולדחוף גל השקעות אדיר של יזמים ואנשי עסקים זריזים ומתוחכמים. אולי בעצם כל תיאוריית ההשקעות מתנפצת מול עינינו והריבית אינה גורם כה חשוב בקבלת החלטות השקעה? ואם היא לא כזאת חשובה, אז מה חשוב ממנה?

בגרף זה מתוארת יתרת ההשקעות הישירות של תושבי ישראל בחו"ל

אם נקשיב למה שאומרים במגזר העסקי בשנים האחרונות, הרי שהדבר הכי חשוב כעת הוא "סביבה רגולטורית יציבה" - שמשקיע יידע שאם הוא מחליט להשקיע בדבר מה, המדינה לא תשנה מחר את הכללים ותעמיס עליו דרישות חדשות. ודרישות כאלה יש בלי סוף: החל באיכות סביבה, דרך מיסוי, רישיונות ואגרות וכלה בחוקי עבודה.

זה בלט במיוחד במתווה הגז, כשהמדינה החליטה להעניק למונופול הגז, על פי דרישתו, יציבות רגולטורית לעשר שנים, שבהן המדינה מתחייבת לא לשנות את הכללים בתחומי המיסוי, התחרות והיצוא. בג"ץ פסל את ההתחייבות הזאת ושלח את המדינה למקצה שיפורים, למתווה מחייב פחות. המסר הוא שממשלה לא יכולה לתת התחייבויות גורפות כאלה, לכבול את ידיהן של הממשלות הבאות ולמנוע מהן לממש מדיניות שונה, שמתאימה יותר למצב או לאידיאולוגיה אחרים.

זהו מסר קשה לעיכול למי שבוחן השקעות ארוכות טווח, אבל לא צריך להגזים בהשלכותיו. הוא מתייחס לשוק הגז בלבד ומשקף את העובדה שכפי שחברות עסקיות מתמודדות עם תנאים משתנים בשוקי הסחורות, האשראי, האקלים והטכנולוגיה - כך עליהן להסתגל גם לתנאים משתנים של מדיניות כלכלית וחברתית. זה נכון במיוחד אחרי שלושה עשורים של זינוק באי־שוויון במרבית הכלכלות המפותחות.

האם אפשר להביא כאן בשורה מרגיעה למגזר העסקי? כן, אף שהממשלה צריכה להשאיר בידיה את הסמכות והכלים להגיב למצבי שוק משתנים, היא יכולה לעשות הרבה כדי לצמצם ביורוקרטיה ורגולציה לא אפקטיבית, ולמקד את עבודתה בדברים מהותיים כמו עידוד התחרותיות של המשק, הגברת הפריון, שכלול שוק העבודה והשירותים הציבוריים והשקעה בתשתיות. אלה הם אבות המזון בכל דיאטה של משק מפותח שמתמודד עם האטה כלכלית.

ההאטה בעולם ואצלנו מעידה שהשימוש במרכיבים האלה מועט מדי. התקווה שהריביות הנמוכות לבדן יעשו את העבודה ויחוללו צמיחה היתה מוגזמת. או כפי שאמרה השבוע הכלכלנית הראשית של OECD, קתרין מאן: "המדיניות המוניטרית היתה הכלי המרכזי שבו נעשה שימוש יותר מדי זמן". במלים אחרות, הסתיים תפקיד הבנקים המרכזיים לעת הזאת, והממשלות צריכות להתחיל לעבוד.

בגרף זה מתורות יתרת השקעות ישירות של תושבי חוץ בישראל

יש עוד אלמנט קריטי בביצוע השקעות. חשוב יותר מריבית נמוכה. קוראים לו מיסוי. הנה חידה קטנה שתמחיש עד כמה מיסוי הוא שיקול מרכזי בביצוע השקעות: מאיזו מדינה מוזרמות הכי הרבה השקעות לישראל? התשובה היא ארה"ב. בסופו של דבר זאת המעצמה הכלכלית הגדולה בעולם. ומי מדורגת שלישית - לצורך ההמחשה נדלג מעל המדורגת שנייה, הולנד - בגובה ההשקעות כאן? רמז: זאת מדינת איים זעירה שגרים בה 56 אלף תושבים בערך. מנחשים? קוראים לה איי קיימן והיא נמצאת בים הקריבי.

אין הרבה מה לספר על האיים האלה. מדובר בגן עדן של אננס, קוקוס, אתרי צלילה - ומקלט מס. חלק לא מבוטל מההשקעות של חברות גלובליות בישראל נעשה באמצעות פעילות שרשומה באיי קיימן. כי ריבית נמוכה זה נחמד, אבל פטור ממס חברות זה נחמד אפילו יותר.

ועכשיו חידה נוספת: באיזו מדינה ההשקעות של חברות ישראליות הן הגדולות ביותר? לא ארה"ב, וגם לא איי קיימן. זוכרים את המדינה שדילגנו עליה בחידה הקודמת? גם הולנד היא סוג של גן עדן למשקיעים, משום שהיא מספקת למשקיעים שם אמנות מס עם 70 מדינות, וגם מס מופחת על דיווידנדים המחולקים בידי חברות אחזקה הולנדיות, גם כשהפעילות העסקית נעשית מחוץ להולנד.

כל זה אומר שכובד המשקל בעידוד הצמיחה נמצא כמעט כולו בידי הממשלות. הן אלה שיכולות לצמצם רגולציה לא אפקטיבית וביורוקרטיה, הן אלה שיכולות להציע תמריצי מיסוי למשקיעים, והן אלה שיכולות לנתב השקעה ציבורית למקומות מחוללי צמיחה. נתוני הלמ"ס האחרונים מצביעים על צמיחה נמוכה מאוד של 0.8% ברבעון הראשון, וזה כבר גרם ל–OECD להוריד את תחזית הצמיחה של ישראל מ–3.25% ל–2.5% ב–2016. עם צמיחה כה נמוכה (הצמיחה לנפש היא אפסית) יהיה קשה להמשיך להתגאות בנתוני מקרו חיוביים, כי לא יהיו כאלה.

נ.ב

יש לפחות שני דברים שאפשר לומר לזכות הציבור הישראלי: אנחנו צורכים הרבה ועובדים יותר. הצריכה הפרטית מחזיקה כאן את הצמיחה בשנים האחרונות, יותר מהיצוא ויותר מההשקעות. וכאן הריבית הנמוכה דווקא לא יצרה אנומליה, אלא גרמה להתנהגות המצופה: להשקיע בדירות (כי זה הניב תשואה גבוהה יותר בשל מבנה שוק הדיור) ולהגדיל צריכה - כי אין טעם להחזיק את הכסף בבנק.

בשוק העבודה רואים עלייה בשיעור ההשתתפות ורמת אבטלה נמוכה במיוחד (4.9%). נכון שמדובר במשרות חלקיות ובשכר נמוך, אבל יותר ויותר ישראלים יוצאים לעבוד. אלא שכדי שהמגמות האלה יישארו כאן נדרשים מהלכים מחוללי צמיחה נוספים. הריבית האפסית לא תישאר לעד - היא די מיצתה את תרומתה ואפילו גורמת לנזקים. גם הצריכה הפרטית קצת בעייתית, כי היא ממכרת את האוצר להכנסות ממסים הנובעים מרכישת מכוניות ודירות. ובמצב כזה, אין מוטיווציה לעודד השקעות ושימוש בתחבורה ציבורית, וגם לא להוריד את מחירי הדיור.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#