למה אף אחד לא מוכן להשקיע בחומוס - אפילו 80 אלף דולר? - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

למה אף אחד לא מוכן להשקיע בחומוס - אפילו 80 אלף דולר?

כמה כסף מרוויחה מדינת ישראל מתמלוגים על פיתוח זנים של פירות וירקות ולמי היא נותנת את המידע היקר הזה בחינם? כמה זמן נדרש לפיתוח זן חדש והאם היוזמה של שר החקלאות להעביר את מכון וולקני לגליל מסכנת אותו? פרופ' יורם קפולניק, מנהל המכון, על המקום שאחראי לסלט שלנו

24תגובות
פרופ' יורם קפולניק.
"אפשר לעשות
רוויזיה בלי להרוג
את המכון"
אייל טואג

לפני כמה שבועות קיבל מנהל מכון וולקני, פרופ' יורם קפולניק, הזמנה בהולה לפגישה בלשכת שר החקלאות אורי אריאל. קפולניק, שעתיד לסיים את תפקידו בימים הקרובים, מיהר לירושלים כשחשש כבד ממלא את לבו. "החלטתי לבחון אפשרות להעתיק את המכון ממקום מושבו בראשון לציון אל אזור הצפון", אמר לו השר בנחישות. "אני מאמין שזה יסייע לצפון וגם יפנה חלקת קרקע גדולה ונחוצה שתוכל לשמש לבניית דירות במרכז" .

קפולניק, שהעריך עוד קודם כי הרוחות נושבות צפונה ולכן חשש כל כך, ניסה להציע חלופות אחרות, לדבר על לבו של השר ולהסביר לו שההחלטה היא לא פחות מאסון עבור המכון. רק לאחר מאמץ רב, אריאל הבטיח כי ישקול את החלופות. בימים שלאחר מכן פתח מכון וולקני במתקפת יחסי ציבור מרשימה: קפולניק התראיין מעל כל במה וסיפר על המשמעות הקטלנית של צעד כזה. "מדובר בגזר דין מוות למכון", אמר. לא פחות.

מכון וולקני, בשמו הרשמי מינהל המחקר החקלאי, שמתמחה בין השאר בפיתוח ושדרוג של זני ירקות, פירות וצמחים, הוא גוף ממשלתי הכפוף למשרד החקלאות ומתוקצב על ידי הממשלה. מדי שנה מקבל המכון תקציב של 240 מיליון שקל, שמשמשים למשכורות ומהווים 60% מסך התקציב שלו. היתר מגיע מתרומות, מתמלוגים על הפיתוחים ומהשתתפות בתחרויות אקדמיות.

החלטת השר אריאל מגיעה בסוף קדנציה פורייה בת חמש השנים של קפולניק, שכבר התחיל לארוז לקראת לימודים באוניברסיטת רטגרס האמריקאית, ובמקום לעסוק בסיכומים ופרידות מצא עצמו בשבועות האחרונים מנהל מלחמת הישרדות. "בסופו של דבר יש פער גדול מאוד בין מה שנאמר לנו בהתחלה לבין המצב בפועל", אומר קפולניק בראיון ל-Markerweek. "בהתחלה אמרו שמעבירים אותנו צפונה, והדיון הוא על האיך. עכשיו מתנהל דיון על אם בכלל מעבירים את המכון. אמורה להתקבל הצעת מחליטים שעניינה הוא בדיקה של היתכנות המעבר לצפון. רק אם היא תאושר המהלך יקודם".

אם המעבר יסייע לתושבי הצפון וישחרר קרקע יקרה כל כך במרכז, למה לא לשתף פעולה?

"העברת מכון וולקני צפונה תביא למעשה לפירוקו. במשך השנים מוסדות המחקר האקדמי שסביבנו, כמו מכון ויצמן, הפקולטה לחקלאות ברחובות ואוניברסיטת בר אילן, גדלו אתנו. הם רכשו מכשירים יקרים המשמשים למחקר ותשתיות נוספות, שבהם גם אנחנו השתמשנו. אין לנו אפשרות להתנהל רחוק מהם, ולכן משמעות ההרחקה מהם היא גזר דין מוות למכון".

כמה מהפיתוחים של מכון וולקני: זן התפוחים אנה, זן המלונים גליה, עגבנייה עתירת ליקופן, לימונים ללא גרעינים, זני המנגו מיה, שלי ותומר, דלעת ערמונים

מה לגבי הקרקע? קשה לזלזל בעתודות כאלה במיקום הזה.

"אנחנו יושבים על 3,200 דונם, מתוכם 400 דונם בלבד שבהם פועל הקמפוס. אנחנו מוכנים עקרונית לוותר על השטח שמעבר לקמפוס, אבל אני לא רואה מי לוקח את זה בטווח הזמן המיידי. על חלק מהקרקע אי אפשר לבנות אפילו מלונה, כי הוא שייך למסלולים של נתב"ג. הכי קל לזרוק מספרים באוויר, אבל צריך לבדוק את העובדות ואת המחיר. אפשר לבחון פשרה: נעביר את הגידולים שלנו אל הקרקע שעליה אי אפשר לבנות ונעשה איזה סידור".

סוגיית המעבר של המכון לצפון נבחנת בימים אלה במועצה הלאומית לכלכלה בראשות אבי שמחון, ועל בסיס המלצותיו תוגש הצעת המחליטים לממשלה. את ההתנגדות למעבר מובילים עובדי המכון, רובם תושבי המרכז, שלא מעוניינים לעבור צפונה. לטענתם, החוקרים לא יעברו עם המכון וכך יירד לטמיון ידע עצום. בנוסף, עבודת המכון מבוססת על שיתוף פעולה עם מכון ויצמן והפקולטה לחקלאות ברחובות, הסמוכים לבית דגן, וניתוק מהם יפגע במחקר. לדברי העובדים, אם בודקים חלופות למיקום אופטימלי של המכון, יש לבחון את כל האזורים, לא רק את הגליל.

המצדדים במעבר לצפון טוענים כי מדובר בתהליך הדרגתי שיימשך כעשור, שבמהלכו ממילא יפרשו לפנסיה כ-70% מעובדי המכון. באותן שנים יפעלו במקביל שני מכונים — זה שבבית דגן וזה שיוקם בצפון. בנוסף, לדבריהם, השינוי יאפשר למכון להתחדש ולעבור לפעילות מוטת מסחור מול חברות בישראל ובעולם, לפתח את היצוא, ואף לבסס פעילות נוספת שתשתלב בטיפוח מרכז מצוינות של מזון בריאות, שמתוכנן לקום בגליל. מעבר לתרומה למכון, מיקומו הצפוני יתרום לחיזוקו הכלכלי, החברתי והאקדמי של הגליל — יעד שהממשלה מנסה לקדם בתוכנית משולבת שמגובשת זה כשנה וכוללת כמה פרויקטים גדולים.

הבריטים אוהבים תות ורוד, הישראלים את האדום

קשה להמעיט בתרומתו של מכון וולקני, שחוגג בימים אלה 95 שנה להיווסדו, לחקלאות הישראלית. המכון, שבו פועלים מומחים רבים בתחום ההנדסה הגנטית, נועד בראש ובראשונה לתת מענה לבעיות של החקלאות והחקלאים בישראל בכל הקשור לגידולים - כמו אורך חיי מדף, טעם, צורה והדברת מזיקים. באחרונה תקף נגיף את מטעי האבוקדו, המכון התבקש למצוא פתרון שיציל את הגידולים מהשמדה כללית, וכך היה.

מכון וולקני. "עשינו דרך וצריך להתקדם, אבל חקלאות זה לא היי־טק"
אייל טואג

במקרה אחר הצליחו במכון לתת מענה לבעיה הכלל־עולמית של שמירה על טריות ירקות ופירות לאורך זמן, ובכך לסייע ביצוא סחורה חקלאית. מומחי המכון פיתחו שקיות "נושמות", בדומה למה שעשו עם בגדי הספורט - בין השאר אורזים בשקיות האלה נענע שנשמרת טרייה למשך שלושה שבועות. במכון עמלים על פיתוח זנים חדשים של פירות, ירקות וצמחים, כמו מנדרינת אור ללא חרצנים, זן חדש ומקתק של מלון וזן חדש של בזיליקום שלא משחיר בטמפרטורות נמוכות.

"אנחנו מכירים את הטעם של הציבור ומנסים לקלוע לשם", מסביר קפולניק את האופן שבו נקבעים סדרי העדיפויות. "אנחנו יודעים למשל שהישראלים אוהבים לקלף קלמנטינות בלי להתלכלך. מאחר שאנחנו מכירים את הגנים של הפרי יכולנו לפתח את זן הקלמנטינות אור, שמאפשר את זה. כמו בכל תעשייה אחרת יש מוצר א' והוא כבר הרבה זמן בשוק, אז כל הזמן מחפשים את הדבר הבא. הרעיון הוא לתת מענה לטעמים ולדרישות של הציבור".

יש הבדל בין העדפות הטעם של הישראלים, הבריטים או הצרפתים?

"בוודאי. פה לא אוהבים ענבים עם חרצנים, אבל הצרפתים, אם לא תיתן להם ענב גדול עם חרצן - זה לא זה. הבריטים אוהבים את התות הוורוד והחיוור, ואנחנו את האדום".

אז משחקים עם הגנים של הצמח כדי להתאים אותם לטעם המבוקש?

"הטעם נקבע ביחס בין חומצה לסוכר: יש פירות עם יותר סוכר וללא חומצה, ולהפך. אנחנו רוצים לפתח מוצר שיהיה לו ביקוש בשוק. צריך לזכור שבמדינת ישראל אין מספיק קרקע ומים לנסות הכל, אז אנחנו הולכים על חקלאות נישה, ואנחנו מחפשים נישות להתמקד בהן".

תומאות סקר שערך מכון וולקני בנוגע לדברים שישראלים אוהבים

במכון וולקני מעדיפים לא לדבר יותר מדי על חקלאות גנטית, במיוחד כשחלק ניכר מהיצוא החקלאי מופנה לאירופה - שם יש התנגדות רבה למזון מהונדס גנטית. עם זאת, במכון משתמשים בידע הגנטי כדי לשדרג את איכות הפרי או הירק, ולהתאימה לביקושים מצד מגדלים וצרכנים, בלי להעביר גנים בין המוצרים.

החוק הישראלי מאפשר ניסויים בהנדסה גנטית, אבל לא מכירת מוצרים מהונדסים גנטית לציבור. לאור הירידה ביצוא לאירופה בתקופה האחרונה, בענף התחילו לדבר על מעבר למוצרים מהונדסים גנטית, המיועדים לשווקים שבהם אין איסור על שימוש במוצרים מהונדסים, כמו ארה"ב, מזרח אסיה ורוסיה.

ההתמקדות של מכון וולקני בקלמנטינת אור אינה מקרית: מדובר בפיתוח פורץ דרך של קלמנטינות ללא חרצנים שניתנות לקילוף בקלות. הקלמנטינה זכתה לביקושים גדולים בעולם, וגם כמעט יצרה "מלחמת עולם" בין מועצת הצמחים שהיתה האחראית על שיווק הזן ורישומו כפטנט בספרד לבין מכון וולקני המפתח, שרצה לקבל נתח מהרווחים שמגיעים מתשלום התמלוגים - אבל אלה לא ממש הגיעו. "אנחנו נמצאים לקראת הסכם עם מועצת הצמחים ורוב המחלוקות הוסדרו", נותן קפולניק הסבר עמום למחלוקת שהרעידה את המכון. "חשבנו שמועצת הצמחים תעשה עבורנו את עבודת השיווק, והיו בעיות".

יותר מאשר התמלוגים עבור קלמנטינת אור, בגובה מאות מיליוני שקלים, שהתאיידו בדרך ליעד, העידה המחלוקת על אחד מנקודות התורפה של המכון - שיודע לפתח זנים חדשים ומקוריים אבל לאורך השנים לא ממש הצליח לתרגם את זה לכסף. "בשנים האחרונות התחלנו לגבות תמלוגים על הפטנטים, אבל זה דבר חדש יחסית", מודה קפולניק. "צריך לזכור שהמטרה שלנו היא לא רק כסף, אלא גם ציונות וגם לתת ידע ויכולות לחקלאים. עם זאת, בשנים האחרונות סכום התמלוגים גדל פי שלושה, ל-30 מיליון שקל, שמגיעים מחקלאים ומחברות כמו הזרע. המטרה היא שעד 2017 נגיע ל-40 מיליון שקל בשנה. זאת לא מהפכה, אבל זה גם משהו'".

תגמולים על פיתוחים משולמים לאחר קבלת זכויות יוצרים ממשרד החקלאות. למעשה, כל מי שמפתח זן חדש יכול לפנות לרשם הזכויות במשרד החקלאות בבקשה לקבלת זכויות יוצרים. במשרד בודקים ומחליטים אם להעניק את הזכויות או לא. כשמדובר ביצוא זני פרי, המכון מבקש לרשום פטנט בשוק היעד ובכך להשיג שתי מטרות: לשלוט בכמות הפרי המשווקת על ידי מגדלים זרים, כדי להגן על החקלאים הישראלים המגדלים את אותו פרי, והמטרה השנייה - לגבות עבורו את התגמולים. אלה נגבים בחו"ל דרך מתן זיכיונות למגדלים או למשווקים ושיתופי פעולה עם גופי אכיפה שמתמחים בפטנטים בתחום החקלאות.

תמלוגים היו יכולים להיות מנוע צמיחה משמעותי למכון, אבל אף שהוא חתום על לא מעט פיתוחים פורצי דרך, במכון לא השכילו במשך שנים להקפיד על רישום זכויות היוצרים בחו"ל ועל דרישה לתשלום תמלוגים מהמשתמשים - וכך הפסיד הרבה מאוד כסף. חלק מהאחריות לאובדן התמלוגים הוא של ממשלת ישראל, וליתר דיוק של משרד החוץ. הממשלה מעודדת זה עשרות שנים יצירת קשרים מדיניים עם מדינות עולם שלישי גם באמצעות סיוע חקלאי, וכך ידע חקלאי יקר ערך עבר במשך השנים לאותן מדינות ללא תמורה כספית, בתמורה לתמיכה מדינית - לדוגמה בהצבעות באו"ם. המימון הממשלתי שניתן למכון אינו מספק, וכפי שאומר קפולניק, "בלעדי ה-40% הנותרים אנחנו פשוט לא גומרים את החודש".

אבל בשנים האחרונות נרשם שינוי עסקי, בעיקר עם הקמת היחידה העסקית במכון וולקני - על בסיס המלצות ועדה בראשות יוג'ין קנדל, לשעבר ראש המועצה הלאומית לכלכלה, שבדקה את ענף החקלאות. "ההכנסות מפעילות עסקית מהוות 12% מההכנסות של מכון וולקני", אומר יעקב אמסלם, מנהל היחידה העסקית. "מדובר בהכנסות כמעט כפולות מאלה שהגיעו מפעילות זו לפני כמה שנים. אפשר לומר שההכנסות מכל חוקר אצלנו גבוהות יותר ביחס למכוני מחקר אחרים בישראל".

קפולניק מוסיף: "עשינו דרך וצריך להתקדם, אבל חקלאות זה לא היי־טק. אני מכיר את הפלטפורמות הכלכליות, את ההון שאפשר לעשות מהפיתוחים החקלאיים. צריך לזכור שבניגוד להיי־טק, בחקלאות לוקח יותר זמן לייצר מוצר, ולכן קשה יותר לגייס את המשקיעים הפרטיים - ולראיה, בכל העולם ההון של מכוני המחקר החקלאי הוא ממשלתי. הממשל הוא זה שמחליט על התמהיל ועל מספר הפיתוחים שייעשו עם חברות הקצה".

מכון וולקני
אייל טואג

גם ייצור תרופה נמשך שנים רבות, עשור בממוצע, ובכל זאת חברות התרופות יודעות היטב להגן על הפטנט שלהן למשך 20 שנה, ואף להאריך את ההגנה באמצעות פיתוחים משיקים לקראת סוף תקופה ההגנה.

"צריך לזכור שבשונה מפיתוחים בתחום התרופות או פיתוחים טכנולוגיים, לפיתוחים החקלאיים יש יותר משותף אחד. גם החקלאים הם שותפים שלנו, וההצלחה תלויה בכולם".

תן דוגמה לפיתוח חקלאי מעניין שלא נמצא לו מימון במגזר העסקי.

"חומוס. החומוס סובל ממחלות וצריך למצוא פתרונות. יש לנו יכולת לטפח אותו, באנו לחברה מסחרית, ואמרנו לה שאנחנו זקוקים ל-80 אלף דולר להמשך תוכנית הפיתוח. המנכ"ל ענה לי שכל המכירות מהחומוס לא מגיעות לזה".

נשמע מוזר בהתחשב בכמויות החומוס הגדולות שהישראלים צורכים.

"בחומוס שאנחנו אוכלים יש בערך 15% חומוס יבש, השאר זה כל מיני תוספות".

אז המדינה מימנה את המחקר?

"המדינה צריכה לעשות משהו עבור אזרחיה, כי אם לא נעשה, נמצא את עצמנו מייבאים חומוס מטורקיה. יש להם שטחים ומים, והם יכולים לגדל ולייצר חומוס בפחות כסף".

אז אולי השינוי הזה שמציע השר אריאל חיוני כדי לעשות חשיבה מחודשת על המכון?

"אפשר לעשות רוויזיה בלי להרוג את המכון. לקחנו חברה חיצונית שתיתן לנו המלצות לגבי הדרך הטובה ביותר לנהל את המכון. עוד לפני ההחלטה של השר ניסתה ההנהלה בקדנציה הנוכחית לפתח פלטפורמות הרבה יותר טובות ולשפר את הפלטפורמות הקיימות".

כמו מה?

"המקבילות שלנו באקדמיה, החברות שאחראיות על העברת הטכנולוגיה, הן בחלק גדול מהמקרים חברה בע"מ, חברת יישום - ואילו אצלנו היא יחידה בתוך המערכת. השקענו הרבה כסף כדי לראות איך אפשר לייעל את המערכת. אני מקווה שיבוא יום ונוכל ליישם את המסקנות של החברה החיצונית".

מנסים לגנוב את המוצר? 
כנראה שהוא מוצלח

הבעיות לא נגמרות כאשר נרשמות הזכויות על הזנים: לא מעט זרעים של זנים טובים וחדשים פשוט נגנבים. במקרה של קלמנטינת אור, למשל, טענו החקלאים הישראלים כי חקלאים ספרדים הגיעו בחשאי לישראל וגנבו זרעים של הזן החדש. לדברי קפולניק, מדובר בתופעה נפוצה ומטרידה. "השמירה על זכויות חקלאיות קשה יותר משמירה על זכויות באלקטרוניקה. צריך להשקיע יותר מאמצים ובנוסף, היכולת שלך להבחין בזנים הגנובים מוגבלת - בתוך פרדס יכולות להיות כמה שורות גנובות".

קפולניק מספר על מקרה של גניבה שאליו נחשף. "זה היה כשניהלתי את אחד ממכוני המחקר במכון הוולקני. פיתחנו זן חדש של תות וכעבור זמן מה קיבלנו הוכחות לכך שהוא משווק במרקס אנד ספנסר, דרך משווק מצרי. שלחנו להם מכתב בבוקר, וכעבור כמה שעות התות ירד מהמדפים".

איך אתם יודעים על הגניבות?

"בדרך כלל דרך משווקים שקנו את הזיכיון".

אמסלם משלים את התמונה: "כל מוצר מצליח נמדד בזה שמנסים לגנוב אותו. "בכל מקרה של גניבה, אנחנו פועלים באמצעות אכיפה ותביעות". אמסלם מספר על אונייה עמוסה בזן גנוב של ענבים שיצאה ממצרים לכיוון אירופה לפני ארבע שנים, ונתפסה בעקבות מידע מודיעיני. "עצרנו את האונייה, הוכחנו שמדובר בזן שאנחנו פיתחנו והצלחנו לעצור את המשלוח", הוא מספר ומוסיף שבאופן יחסי האכיפה של המכון נחשבת מוצלחת.

אף שקפולניק מדגיש כי חקלאות ישראלית היא עדיין היעד של מכון וולקני, וכי בראש מעייניו נמצאים החקלאי והלקוח הסופי, בשנים האחרונות הוא מקדם תוכנית אסטרטגית שנועדה לייעל את המכון ולתת לו היתכנות כלכלית, בין השאר על בסיס המלצות ועדת קנדל. למעשה, בתקופתו המכון התחיל לדרוש ולקבל תמלוגים עבור זכויות היוצרים, הוחל בגיוס תרומות והתחזק שיתוף הפעולה עם המגזר העסקי.

"לפני שיצאנו לדרך עם התוכנית העסקית עשינו בדיקה כלל־עולמית כדי לראות איך פועלים מכונים בעולם. גילינו שכמעט בכל מקום המימון הוא ממשלתי ברובו, כך קורה למשל באוסטרליה ובארה"ב", הוא אומר.

טוב, אבל למדינות אחרות אין את המוח היהודי שממציא פטנטים.

"אחד הדברים שהדאיגו אותנו בהסתכלות פנימה היה ההבנה שאנחנו עובדים על אדי הדלק האחרונים בטנק של המוח היהודי. המצב הוא כזה שצריך כל הזמן לחדש".

מה עוד בדקתם?

"את המתחרים, כמו חברות הזרעים - מונסנטו ואחרות. יש להן 'מגה מאני', הן מפתחות זני זרעים במסות גדולות יותר. מתחרים נוספים הם מכונים מקבילים במדינות אחרות: בצרפת, למשל, המו"פ החקלאי מפותח מאוד. אחרי שיישרנו קו, בדקנו מה חשוב למדינת ישראל, והיכן למכון וולקני יש יתרון יחסי. לישראל יש יתרון מבחינת טמפרטורה, וזה משהו שאנחנו מנסים לנצל".

איך מתקדמת התוכנית?

"התוכנית התחילה לרוץ, ואנחנו נמצאים באמצע השנה השלישית. לקחנו את החיסרון של מכון וולקני - העובדה שאנחנו מכון קטן - והפכנו אותו ליתרון: המחקר והפיתוח מרוכזים במקום אחד, ואפשר להושיב יחד את המהנדסים, החקלאים, הגנטיקאים והמטפחים, וכל אחד מביא את התרומה שלו".

הניסיון לימד את החוקרים שלא די בידע המקצועי המורחב, אלא שיש לשלב גם את הלקוח הסופי בשלבים ראשונים של פיתוח זן חדש. "פיתחנו זן נהדר של מנגו, אבל לצערנו הישראלים אוהבים לגעת בסחורה בסופר וכל נגיעה משאירה בו סימן. לכן הזן לא נמכר. הישיבה המשותפת מעלה את כל הבעיות והפתרונות כבר בשלב הייצור".

חוץ מפיתוח זנים חדשים, במה עוד מתמקדת התוכנית האסטרטגית?

"גיבשנו מיקודים: הגברת היצרנות, כלומר היבולים, תוך התחשבות בתנאי השטח בישראל כמו מחסור בקרקע ועלויות המים; בטיחות מזון, כלומר למצוא דרכים שהפרי יהיה בטוח מבחינה בריאותית, למשל ללא חומרים רעילים מהדברה; ואיבוד מזון, סוגיה חשובה בכל העולם וגם אצלנו, כי אנחנו מאבדים שליש מהמזון שלנו בגלל אחסון לא נכון בשדה, שינוע בכלי תחבורה ללא מיזוג מתאים ועוד".

ואחרי שפיתחתם את הזן המיוחד, מחפשים לו קונה?

"אם הגענו למצב שפיתחנו זן תותים ואני צריך לחפש לקוח, זה אומר שלא הצלחתי. בדרך כלל שיתוף הפעולה עם הקניין או התאגיד יתחיל לפני הפיתוח. הם יכולים להתחייב על רכישה של זן מיוחד או על תשלום תמלוגים".

אז התאגידים הגדולים הם אלה שמחליטים אילו זנים יפותחו?

"לא רק. זה יכול לבוא גם מארגונים, כמו ארגון הפלחה. אבל אין ספק שכיום אנחנו הרבה יותר מוטי תעשייה. בנוסף, משרד החקלאות מגדיר יעדים ומכתיב כיוונים בעזרת האמצעים שיש לו. הנהלה טובה צריכה לדאוג שיהיו פרויקטים מפה ומשם".

איזה זן למשל פותח בעקבות דרישה של תאגיד?

"בעבר פיתחנו זן מיוחד של עגבניות לפי בקשה של תאגיד, ובימים אלה אנחנו מייצרים ממתיק טבעי מצמח מסוים, עבור אחת מחברות המשקאות הגדולות. הרעיון הוא שכשתשתו את המיץ עם הממתיק, תרגישו שזה מתוק בלי שתכניסו קלוריה אחת לגוף".

איזה חלק מהשיקולים שמניעים אתכם הם כלכליים וכמה חברתיים לאומיים־ציוניים?

"75% מהשיקולים שמניעים אותנו קשורים באחריות הלאומית שלנו לחקלאות ישראל, ולא משנה אם אנחנו מרוויחים על זה. בשביל זה משלם המסים הקים מוסד שמפתח את החקלאות".

ובכל זאת, מה היעד שלכם מבחינת התמלוגים?

להגיע ב-2017 ל-40 מיליון שקל בתמלוגים".

אם היה לכם יותר כסף לא הייתם תלויים במדינה.

"לא הייתם רוצים שייווצר פה גוף שנשמע רק לחור של הגרוש, ולא אכפת לו מהשאר".

מה השגתם עד כה במסגרת התוכנית?

"עברנו למקום שלא היינו בו בעבר, מקום חדש, הסתכלות חדשה על הדרך".

איך זה בא לידי ביטוי?

"למשל בעניין התרומות: כמוסד ממשלתי נאסר עלינו לקבל תרומות, אבל בעבודה משותפת עם משרד האוצר ומשרד המשפטים התחלנו לקבל תרומות בפעם הראשונה".

כשהוא מדבר על אחריות לאומית, קפולניק מתייחס בוודאי גם להעברת הטכנולוגיות למדינות אחרות, לפי בקשה של הממשלה. "ישראל מקבלת על זה תמלוגים - הרמת ידיים לטובתנו בהצבעות בעניינים מדיניים", הוא אומר.

וזה לא פוגע בחקלאים הישראלים? אתם למעשה נותנים תחמושת למתחרים.

"המדינה עושה את זה בצורה מחושבת. לא לכל אחד היא תיתן את הכל".

יש לכם אמירה בעניין?

במשרד החקלאות פועלת ועדת יצוא ידע שמחליטה. מכון וולקני לא סוברני לתת את הידע שלו. אם יש לנו פיתוח, כמו זה שיש עכשיו לזן עמיד לחום, קודם נעשה את זה על העגבניות שלנו. יש לנו אמירה, וככל שהדבר נתון בשליטתנו לא ניתן יד לכך שיתחרו בנו וימוטטו את החקלאים שלנו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#