לחיצת כפתור אחת - ונציגי המכירות לא יטרידו אתכם יותר לעולם - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לחיצת כפתור אחת - ונציגי המכירות לא יטרידו אתכם יותר לעולם

עו"ד אלון בכר, הממונה על הפרטיות במשרד המשפטים, ראש הרשות למשפט וטכנולוגיה במשרד המשפטים, חבר במועצה הלאומית לבריאות דיגיטלית ובוועדה המייעצת למאגר הביומטרי ■ וגם: האם היה מותר לצלם את החתונה של בר רפאלי מלמעלה?

35תגובות
עו"ד אלון בכר, ראש רמו"ט (הרשות למשפט טכנולוגיה ומידע) במשרד המשפטים
עופר וקנין

עו"ד אלון בכר, אתה הממונה על הפרטיות במשרד המשפטים. פעם אחת ולתמיד - היה אסור או מותר לצלם את החתונה של בר רפאלי מלמעלה?

זאת סוגיה שאין לי עליה תשובה חד־משמעית.

תן תשובה דו־משמעית.

בגדול, אסור לצלם אנשים בביתם כי לאנשים יש פרטיות. מצד שני מותר לצלם בתים, כי לבתים אין פרטיות. מצד שלישי, במתחם ציבורי מותר לצלם, למשל, בחוף הים.

היא התחתנה במלון יערות הכרמל.

זאת שאלה, אם אולם חתונות הוא מתחם ציבורי או פרטי.

בקיצור, לא הבנו.

זה מורכב, ויש עוד הרבה שאלות שאנחנו נתקלים בהן בנוגע למצלמות: נניח שהשכן רוצה להציב בבניין מצלמת אבטחה שמחוברת לאינטרנט, והכל נשמר בענן - מותר או אסור? או שהעירייה שהציבה מצלמה בצומת - האם זה בסדר שהיא תזהה מספרי מכוניות? ומה לגבי הפנים של הנהגים? המצלמות כיום משוכללות.

ומה התשובה?

אנחנו עובדים עכשיו על הנחיה חדשה לגבי מצלמות, כולל התנאים להצבתן ולשמירה על המידע שהן מפיקות. רק לפני כמה שנים יצאה הנחיה לגבי מה מותר ואסור בהצבת מצלמות ומה מותר לעשות בחומר המצולם, אבל אז, ואני לא מדבר על היסטוריה רחוקה, לא היו רחפנים ועוד עם מצלמות HD שמאפשרות לצלם כל דבר מרחוק. אז צריך להוציא עדכון להנחיה. אלה שאלות חדשות שצצות כל הזמן, ולכן מרתק להיות ראש רמו"ט.

מצלמת אבטחה בלונדון
בלומברג

ראש רמו"ט?

רמו"ט היא הרשות למשפט וטכנולוגיה. התפקיד שלנו הוא לשמור על האזרחים, כלומר שהסיכונים שטמונים בעולם הדיגיטלי יישארו בפרופורציה וינוהלו בחוכמה.

מלחמת דון קישוט בקדמה?

כמובן שאי אפשר לעצור את הטכנולוגיה ואת האינטרנט, והתפקיד שלנו הוא לא להיות דווקאיים ולא להגיד "לא" על כל דבר. אנחנו רוצים להיות חלק מהעולם הזה, אבל להבין גם את ההשלכות של ההתנהלות - שבצד התועלות הגדולות של הקדמה הטכנולוגית והשיפור באיכות החיים, גוברות הסכנות לפרטיות, לזכויות שלנו ולהיותנו אנשים חופשיים. זה משהו שמטריד אותנו ולטפל בו, ולכן בכל המדינות המערביות קיימות רשויות להגנת הפרט.

תגדיר פרטיות.

הרעיון הוא שפרטיות היא ערך דמוקרטי בסיסי והיא גם תנאי לדמוקרטיה - שאנשים יוכלו לחשוב ולהתנהל בצורה חופשית, גם אם זה שונה ממה שחושבים אנשים אחרים.

"העירייה שהציבה מצלמה בצומת
— האם זה בסדר שהיא תזהה
מספרי מכוניות? ומה לגבי
הפנים של הנהגים?"
בלומברג

זה בכלל מטריד את הציבור, כל ענייני הפרטיות?

יש פער גדול בין מה שהם אומרים למה שהם עושים. בסקרים התשובה היא תמיד שפרטיות חשובה מאוד, אבל האם הם עושים משהו כדי לשמור על הפרטיות שלהם? לא.

למה?

כי הפגיעה בפרטיות נוחה בטווח הקצר. אם אתה מקבל את כל שירותי גוגל בחינם, זה נורא נחמד ומשפר את איכות החיים, וקשה להבין שזה לא באמת חינם ושאנחנו משלמים על שירותים כאלה במידע האישי שלנו שנמכר בעיקר למפרסמים.

מה כל כך מפריע לך שאנחנו נכנסים לפייסבוק או גוגל ומוכנים לשלם על זה בקצת פרסומות? זה סוג של חוזה בינינו לחברות - אנחנו מקבלים את השירות ואתם תעשו עלינו סיבוב בפרסום.

הבעיה היא שהמודעות הציבורית לא רחבה מספיק וצריך לחזק אותה, וזה התפקיד שלנו: להגיד לאנשים שהמידע שלהם מנוטר באופן מלא, שהוא נשמר ושנעשה בו שימוש מסחרי. אין לנו כוונה להיות פטרנליסטים, אבל צריך להגיד את הדברים כדי שאנשים יבינו את משמעות החלטותיהם ומעשיהם.

שזה לא רק פרסום.

נכון, ואנשים צריכים לדעת שאם הם כותבים מייל הוא מנוטר. הרבה אנשים נוטים לחשוב שרק שני אנשים רואים אותו, השולח והמקבל, אבל זאת לא המציאות. כשאדם מעלה תמונות של הילדים שלו לפייסבוק, האם הוא מבין שזה שם לתמיד? האם הוא מבין שייעשה בזה שימוש בעתיד? אם אתה בן 18 ומעלה תמונה שהיא נורא מגניבה בעינייך, כדאי שתדע שכשתחפש עבודה בעוד כמה שנים, המעסיק יחפש עליך דברים ויכול להיות שהתמונה הזו תסכל את הראיון.

אז מה אתם עושים עם זה?

הכוונה שלנו היא להקדיש הרבה משאבים להעלאת המודעות, להסברה, בכל דרך אפשרית. זה חלק משמעותי - שתדע, שתבין מה אתה עושה. אבל בסופו של דבר זאת החלטה של המשתמש, כל אחד עושה את הבחירות שלו.

איך אתם מתמודדים עם חברות ענק רב־לאומיות?

יש טיפול ושיח גלובלי משמעותי בהקשר ההתמודדות עם התופעות החדשות שנוגעות לפרטיות ושנוצרו כתוצאה מחברות טכנולוגיה רב־לאומיות. מטרת העבודה שלנו עם הגופים הבינלאומיים האלה היא שהישראלים לא יופלו לרעה בהשוואה להגנות שהאירופאים נוקטים. רמו"ט לוקחת חלק בדבר הזה והיא חלק מרשת גלובלית של סוכנויות להגנה על פרטיות.

נשמע טוב, אבל מישהו בפייסבוק בכלל עונה לך? אפילו לשר לביטחון פנים הם לא עונים על ענייני טרור.

יש לנו קשרים אתם דרך רגולטורים אחרים, ובעבר פגשתי את הממונה על הגנת הפרטיות של פייסבוק ויש לי את כרטיס הביקור שלו.

אתה יכול להתקשר לפייסבוק? יש לך טלפון של מנהל שם?

אם צריך, אני יודע להגיע. אנחנו נמצאים בקשר עם גורמים שרלוונטיים לנו.

איזה קשר?

אנחנו יודעים למי לפנות ולקבל תשובה. כל גורם פונה לגורם רלוונטי.

אבל אתה יכול להתקשר כנציג משרד המשפטים הישראלי ולהגיד "יש פה איזה עניין שאני רוצה לברר"?

אני יכול להרים טלפון, ויכול לשלוח מייל, אבל זאת לא השאלה, כי בדברים הגדולים האלה ישראל היא לקוחה קטנה. אנחנו נמצאים בכל כנס חשוב, אני לא מתיימר שרמו"ט תשנה את מדיניות הפרטיות של פייסבוק. כשצריך קשר, יש קשר.

בוא נעבור הלאה. לך יש פרופיל בפייסבוק?

הייתי חייב להצטרף לפייסבוק כדי למנוע משבר משפחתי: יש לי אח שעבד בפייסבוק כמה שנים. אבל אני לא מעלה תמונות לפייסבוק, אז ממילא אף אחד לא נכנס ואני לא מחפש חברים בפייסבוק - יש לי חברים בעולם האמיתי.

"אני לא מחפש חברים בפייסבוק - יש לי חברים בעולם האמיתי". אלון בכר
עופר וקנין

גוגל ופייסבוק הן עיקר האיום? אתן אתה מתעסק רוב הזמן?

לא. אנחנו מנסים להתמקד במקומות שבהם קיימת הפגיעה הכי משמעותית בפרטיות ובזכויות של אנשים, לשם אנחנו רוצים לקחת את הספינה. למשל, האם אנשים מוטרדים מכך שהם מקבלים פרסומת בסמארטפון על פיצה בהנחה במרחק של 100 מטר מהם? כנראה שלא, אולי להפך. המקומות הבעייתיים הם סמויים מהעין, היכן שיש סחר במידע אישי רגיש, כאשר הוא נהפך לסחורה, כאשר יש סחר במידע רפואי, במידע פיננסי ובמידע שהוא הכי אישי.

תן דוגמה.

אם אדם מקבל טלפון מחברה עסקית שבוע לפני ניתוח, ובידיהם יש מידע מפורט לגבי הפרוצדורה שהוא הולך לעבור, זאת בעיה. זה תיק אמיתי שמנוהל פה.

כי מישהו כאן עבר על החוק ומכר מידע?

נכון, הסכנות הן לא רק מכיוון הטכנולוגיות אלא גם מאנשים ובעיקר מהשילוב של שניהם. יש הרבה אפשרויות: אנשים שנחשפים למידע ומוכרים אותו, אנשים שלא שומרים על המידע כמו שצריך וגם טכנולוגיות שמאפשרות לגנוב נתונים על אנשים. אנחנו מטפלים בכל אלה באמצעות הנחיות לשמירה על מידע רגיש, הליכי פיקוח והליכים פלילייים.

לא מאוחר מדי? נראה שהסוסים כבר ברחו מהאורווה.

העולם השתנה, אבל זה לא אומר שצריך לוותר. זה מה שמאתגר בלהיות ראש רמו"ט, להתעסק בזכות האדם הכי בסיסית שאין עליהן מחלוקת, בזמן אמת. זה נכון שהמהפכה מתרחשת בקצב וצריך להתמודד עם דבר שמתקדם מהר. הרגולציה על הפרטיות באירופה מתחדשת ומתייחסת גם להתפתחויות ולשינויים. אפילו בארה"ב, מדינה שבה הכל פתוח והעסקים מקודשים, הקימו מועצת פרטיות ויש יועץ פרטיות לבית הלבן. חייבים לדעת איך לשלב את הדברים כדי שבמדינה תהיה איכות חיים ונוחיות שנגזרת מהטכנולוגיה, אבל שאדם גם יוכל להיות בחדר ולהשמיע דעות.

איך מגיבים לזה בחברות הגדולות?

גם אצלן יש עכשיו ממונה לתחום הפרטיות. למשל, חברות מכוניות מבינות שהן צועדות לקראת עתיד שבו הכל מחובר לאינטרנט ויהיה המון מידע על אנשים, ולכן הן החלו ללמוד את הנושא.

מה תרחיש הבלהות שלך?

שהכל ייהפך לשקוף לכולם. ברגע שכל העולם יהיה מחובר ואנחנו נהיה מנוטרים כל הזמן, מצולמים כל הזמן, יידעו ויראו עלינו הכל - מה הדופק שלנו ואיזו עוויות בפרצוף אנחנו עושים - מידע כזה יכול ליהפך לפרטים על מצבנו הרפואי ואפילו על הרגשות שלנו. מה שיפה ומה שמפחיד הוא בעצם אותו דבר: שהכל נעשה חכם ומחובר לרשת. זה יכול להוביל לתועלות מדהימות, למשל, ניתוח נתונים רפואים והפקת תובנות מכל העולם ברגע אחד, אבל אפשר לעשות במידע הזה גם דברים נוראיים - לדעת דברים שלא אמורים לדעת על משתמש, למשל, את הרכב הדנ"א שלו, ממה הוא סובל, לסמן אותו.

"מה שיפה ומה שמפחיד הוא בעצם אותו דבר: שהכל נעשה חכם ומחובר לרשת". מרכז מידע של גוגל
אי־פי

מפחיד.

השאלה היא אם נתקדם למקום טוב יותר או שזה יהפוך את החיים שלנו לסיוט. המגמות הן חיוביות ואני מקווה שהאנושות תפיק את מרב התועלות, אבל אם לא נדע לקבוע את הגבולות והכללים - לא נהיה אנשים חופשיים. חברות גלובליות כבר יודעות עלינו המון ובינתיים הן רק מוכרות פרסומות, שזה עדיין לא אסון, אבל אפשר להשפיע גם על דעת קהל, לדעת מה תדע ומה לא תדע, להחליט לאיזה מידע תיחשף או לא תיחשף, אפילו להשפיע על תוצאות בחירות.

ספר קצת על עצמך.

הייתי עתודאי ולמדתי משפטים באוניברסיטה העברית. לאחר מכן עשיתי שירות צבאי בפרקליטות הצבאית. התחלתי בתור תובע פלילי ואחר כך עברתי צד ונהפכתי לסניגור, ובתפקיד האחרון בסדיר הייתי סניגור צבאי בפיקוד דרום ובמפקדת חיילות השדה. במילואים אני סא"ל ושופט צבאי בתחום הפלילי. בסוף השירות, בצומת ההחלטה הראשון, הצטרפתי למשרד המשפטים בשלב ההקמה של הסניגוריה הציבורית. אני בתפקיד הזה אני כבר שנתיים וחצי אבל עובד משרד המשפטים מ-1998. למעשה, כל הקריירה שלי אני עובד ציבור.

אז בתור תובע צבאי ושופט צבאי, מה אתה אומר על אלאור אזריה, החייל שירה במחבל פצוע בחברון?

מה שלמדתי זה לא לדבר על תיק שאתה לא מכיר את הראיות בו.

המקרה פשוט, הכל פורסם וגם יש סרטון. הרמטכ"ל התבטא נגד הירי שעתיים אחרי האירוע.

משפטן לא מדבר על תחושות הבטן שלו. עשיתי מסלול צבאי ארוך אבל ברובו הייתי סניגור, ואני נוטה לחפש את הטוב באדם, לכן גם הצטרפתי לסניגוריה הציבורית, אף שהייתי תובע קשוח.

אולי צה"ל עשה טעות ואפשר היה לגמור את זה בהליך פיקודי?

בכל מקרה של עבירה זה צריך להיגמר במשפט.

אתה נותן גיבוי ליורה או לתובע?

צה"ל הוא צבא ערכי ואני סומך את ידי על הפרקליטות הצבאית.

איך הגעת לרמו"ט?

אחרי הצבא הייתי שותף לבנייה של הסניגוריה הציבורית, גוף מפואר וחזק שהלך והתעצם וכיום יש לו מקום משמעותי במדינה ובמשרד המשפטים. אחרי תשע שנים רציתי למצוא את האתגר הבא והתלבטתי אם לצאת החוצה ולהרוויח הרבה כסף או להשתמש בניסיון שצברתי לעשות משהו אחר. בחרתי להישאר במשרד המשפטים. מוניתי לעמוד בראש יחידה חדשה, רשות התאגידים, שאחראית על הרגולציה של תאגידים בישראל כולל חברות פרטיות, עמותות ומפלגות. אחרי שש שנים בתפקיד, הודות לשיטת הקדנציות, יש תאריך תפוגה לבעל תפקיד.

אתה מתנגד לשיטת הקדנציות?

זה מהלך מבורך, אבל הוא צריך לקבל תמיכה ממעגלים משלימים כדי לטפח פקידות בכירה ולשמור אנשים טובים בפנים. צריך לוודא שהשיטה לא תוביל לבריחת מוחות מהממשלה. בנוסף, בממשלה שינויים מבניים הם דבר אטי, חקיקה מתקדמת לאט ולפעמים שש שנים פשוט לא מספיקות. כשסיימתי את התפקיד ברשות התאגידים הייתי בן 43, עם הרבה ניסיון ואנרגיה, ואם לא הייתי מחליט להישאר ברמו"ט, המערכת היתה מפסידה אותי.

יש לך זמן עד יולי 2019 - מה תספיק לעשות?

אנחנו גוף של 30 איש ונגדל השנה ל-40 איש. לא כולם משפטנים, יש גם אנשים טכנולוגים ורצוי שניהם באחד. אנחנו נמצאים בתהליך של שינוי מבני: יש פה זרוע אכיפתית, שמטפלת בהפרות של חוק הגנת פרטיות, יש לנו פעילות הסברה ואנחנו יושבים בצמתים של קבלת החלטות בתוך הממשלה וככה מפעילים את הסמכויות שלנו.

הסמכויות של רמו"ט חלות על כל המגזרים, כולל הממשלה. חשוב לוודא שמי שמחזיק במידע על אזרחים, ומידע רגיש, יעשה את זה בצורה הכי טובה שאפשר ושהגישה למידע תהיה רק לפי מה שצריך ומותר - כולל בממשלה. יש עוד דרך ארוכה ללכת באבטחת המידע, גם במגזר הממשלתי. אני מקווה שתקנות אבטחת המידע ותקנות הפרטיות שאמורות להיחתם ולעבור בוועדת החוקה אכן יעברו ויתניעו מהלך משמעותי בכל משק. הן נחוצות מאוד כי הן מחליפות תקנות מ-1986. התקנות מסבירות איך צריך לשמור ולאבטח מידע אישי במאגרים ולנהל הרשאות גישה.

נראה שיש סוגיות שיותר מטרידות את האזרחים, למשל, ספאם טלפוני - הודעות קוליות והודעות SMS. כל היום אנחנו מוטרדים עם הצעות להלוואות, תרומות, לוטו, מבצעים.

זאת בהחלט תופעה שלילית ומטרידה. אנחנו מטפלים בנושא הזה בצורה נחושה ומשמעותית ובקרוב תרגישו את ההבדל. הטיפול בחוק הספאם נמצא באחריות משרד התקשורת, אבל אנחנו מטפלים במסחר בלתי חוקי במאגרי מידע שמוחזקים באופן לא חוקי.

מאיפה יש לחברות האלה את הפרטים שלנו?

למשל, מתוכנת האגרון שדלפה, או מפנקס הבוחרים, כי לפני בחירות כל מפלגה מקבלת דיסק עם המידע. הבעיה היא שלא דואגים שהוא לא יעבור לגורמים אחרים. כנראה לא קשה מאוד לשכפל אותו, ואז סוחרים בו במקומות אפלים. זיהינו תופעה של חברות לגיטימיות לכאורה שעוסקות בטיוב מידע, אבל למעשה הן עוסקות בסחר בלתי חוקי במידע אישי. טיפלנו ביותר משתי חברות כאלה בזמן האחרון. בנוסף, הגיעו אלינו הרבה תלונות של לקוחות לשעבר בחברות גדולות שממשיכות להטריד אותם עם מבצעי שיווק אגרסיביים למרות בקשותיהם שיפסיקו להתקשר.

זה בכלל פתיר?

הגענו להסדרה מול שתי חברות במשק, פלאפון ו-yes, שיאפשרו ללקוח לצאת מכל המאגרים בלחיצת כפתור באתר. הן התחייבו שהלקוחות לא יקבלו פנייה מאף משווק מהרגע הזה והלאה. כרגע זה וולונטרי אבל אנחנו מתכוונים, במסגרת המגבלות, לייסד בישראל פרקטיקה של Do Not Call שמקובלת במקומות אחרים, ומי שלא יעמוד בזה יעבור על החוק. זה מהלך שיצריך שיתוף פעולה עם הרשות לסחר הוגן, משרד התקשורת וגורמים נוספים.

מה תפקידכם בחקירה של רמי לוי?

זה תיק פעיל, ולכן אני לא יכול להתייחס. לפי מה שהתפרסם בתקשורת היו עבירות של שימוש במידע אישי ממאגרי החברה לשימושים לא חוקיים.

מה עמדתך בנוגע למאגר הביומטרי, אולי האיום הכי גדול על הפרטיות ומה שכל המומחים הבלתי תלויים מתנגדים לו בחריפות?

אני חבר בוועדה המייעצת למאגר וגם לשרת המשפטים יש תפקיד בהקשר של המאגר כי נקבעה חובת היוועצות עמה. זאת סוגיה מורכבת שאין בה שחור או לבן, אבל הייתי חבר בצוות שמייעץ לשר הפנים לגבי המאגר לאור תקופת המבחן. זאת היתה ועדה מקצועית שנפגשה עם כל מומחה אפשרי, מומחים מהאקדמיה, נציגי חברה אזרחית וכן הלאה, כדי לנסות ולהגיע למסקנה הכי נכונה.

אז מה התשובה?

הצורך בקיום מאגר ביומטרי נובע מתחום הביטחון והסדר הציבורי - כדי למנוע הרכשות כפולות של תעודות זהות כך שאנשים לא יוכלו להתחזות. הדרך הכי אפקטיבית למנוע הרכשה כפולה היא להקים מאגר ביומטרי, ואז אדם אחד לא יכול לשאת שתי תעודות.

אנחנו מדברים על איזון בין שני צרכים: שמירת החוק, הסדר והביטחון אל מול הפגיעה בפרטיות. מצאנו איזון: צריך לקיים את המאגר אבל לא יהיה בו עודף מידע. המלצנו, למשל, שהמאגר לא יכיל טביעות אצבע, הן לא הכרחיות, רק תמונות פנים, שמאפשרות זיהוי באמצעות מנועי זיהוי פנים — זאת אותה תוצאה. החלטנו כך מתוך הכרה שלרוב האנשים יש ממילא תמונות באינטרנט. אלה המלצות שאני לגמרי שלם אתן.

ואם המאגר ייפרץ ויגיע לידיים הלא נכונות?

המאגר הביומטרי שמור מאוד.

בדרך למשרד בקומה ההתשיעית בקרית הממשלה עברנו שלוש עמדות בידוק. בכולן שיקרנו, כל פעם סיפור אחר, והנה אנחנו יושבים במשרד של בכיר במשרד המשפטים הישראלי.

לא אמרתי שהמאגר הוא דבר שאי אפשר להגיע אליו, אבל גם פה צריך למצוא את האיזונים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#