ענבל אור ואורן קובי: הדמיון המפחיד בין השניים שנאלצו להיפרד מהלנדרובר - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ענבל אור ואורן קובי: הדמיון המפחיד בין השניים שנאלצו להיפרד מהלנדרובר

שניהם צעירים, רעבים, עם יכולות שיווק מרשימות ותאווה בלתי נשלטת לדירות יוקרה ■ קווי הדמיון בין ענבל אור לאורן קובי כל כך גדולים, עד שיותר משהם מעידים עליהם - הם מלמדים על הקלות שבה אפשר למכור לנו חלומות במיליונים

81תגובות
אורן קובי וענבל אור
עופר וקנין

כחודש לאחר שיזמת הנדל"ן ענבל אור, שהבטיחה דירות זולות בקבוצות רכישה והותירה מאות לקוחות בלי כסף ובלי דירה, נאלצה להיפרד מהחברה שהקימה, מהדימוי שבנתה ומחיי הפאר שסיגלה לעצמה ולחפש דירה שכורה, נחשפה פרשה אחרת, כמעט זהה: פרשת אורן קובי, הבעלים של קבוצת אדמה, ששיווקה קרקעות חקלאיות בהבטחה לדירות יפות וזולות - והותירה מאות רוכשים בלי כסף ובלי קרקע.

יש כמה הבדלים בין אור לקובי, ובראשם העובדה שאור - לפחות בתחילת הדרך - מסרה דירות לרוכשים ועמדה בהתחייבויותיה כלפיהם. היא מכרה מוצר אמיתי, אולי לא במחיר המובטח בהתחלה או לא בלוחות הזמנים המשוערים, אבל בחלומות שהיא מכרה היה גרעין של מציאות. אבל גם היא, כנראה, נשבתה בשלב מסוים בכסף הקל. שניהם גדלו מהר מדי, התרחבו יותר מדי, נכנסו להוצאות כבדות, וכדי לכסות אותן ניהלו את החברה באופן שאינו עולה בקנה אחד עם כללי ההגינות ועם טובתם של הרוכשים - תוך שהם מושכים ממנה כספים למימון חיי פאר ומותרות.

מעבר לעובדה ששניהם צעירים, חדורי אמביציה ולא פחות מזה תאוות בצע, הצליחו להקים חברות במהירות יחסית, לרכוש באמצעות מנגנון שיווק אגרסיבי את אמונם של מאות רוכשים שהפקידו מיליוני שקלים בלי לשאול יותר מדי שאלות - מעורר הדמיון בין אור לקובי כמה שאלות מהותיות על הקלות שבה אפשר  למכור את החלום לבית.

זאת לא הפעם הראשונה שבה חלומות נדל"ן נמכרים לכל המרבה במחיר. הבטחות לדירות נופש במחיר מציאה ומכירות דירות להשקעה בחו"ל, תוך התחייבות לתשואה גבוהה וקבועה, הובילו לא מעט מתעניינים להתפתות להבטחות שונות ומשונות ולהשקיע מאות אלפי שקלים במקסמי שווא. מצוקת הדיור, המחירים הגבוהים, הרגולציה הרופפת בתחום ההשקעות בנדל"ן, בשילוב ריביות נמוכות והאמונה הבלתי סבירה שיש בשוק מציאות, מעוררים את התופעה בכל פעם מחדש. בלא מעט מקרים רק שערוריות גדולות מצליחות להוביל לחקיקה שנועדה להסדיר את התחום.

אז במה דומים השניים? הנה כמה דוגמאות.

הגיבורים: צעירים ונחושים להרוויח

ענבל אור, 39, ילידת באר שבע, הקימה את קבוצת אור סיטי נדל"ן ב–2006. קבוצת החברות עסקה בארגון ובהקמת קבוצות רכישה. לאור יש רישיון מתווכת במקרקעין לפי רישומי רשם המתווכים במקרקעין, אבל אין לה רקע הנדסי או רישיון קבלן לפי חוק רישוי קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות. בהשכלתה היא משפטנית.

אורן קובי, 34, הקים את קבוצת אדמה ב–2012. הגדרת העיסוק של החברה היא השקעות בתחום הנדל"ן. החברה פעלה לאיתור, שיווק ומכירת קרקעות, בעיקר חקלאיות, והציגה עצמה כחברה המובילה בישראל באיתור, השבחה, ליווי ושיווק קרקעות. קובי הוא בעל שליטה בחברות נוספות: TERRA, שבאמצעותה הוא מנסה להמשיך לפעול גם לאחר פירוק אדמה לשיווק קרקעות חקלאיות, וחברה בתחום בעייתי נוסף - אופציות בינאריות.

הזכויות: מכרו יותר ממה שיש

בשני המקרים נמכרו זכויות לדירות או לחלקות קרקע, לעתים עוד לפני שהיתה אופציה לרכישת המגרש מבעליו.

ענבל אור
עופר וקנין

אחת הבעיות שעליה התלוננו הרוכשים מאדמה בבית המשפט היא שהם קנו חלקות מתוך קרקע שלקובי לא היתה סמכות חוזית למכור. בעיה נוספת טמונה בפוטנציאל של הקרקע ובפער בין מה שהובטח ונמכר לרוכשים לבין מה שהיה מעוגן במציאות בתוכנית הבנייה. אור מכרה במקרים מסוימים יותר דירות מאלה שאושרו בתב"ע, ואילו קובי מכר קרקעות שהיו מיועדות לכבישים, להפקעות, ליד בית קברות או ליד מתקן טיהור המים של הוד השרון.

"קיים חשש כבד כי לצורך גיבוש הסכם השיווק ולכידת המתעניינים ברשת נעשתה מניפולציה שיווקית רחבת היקף גם בכל הקשור לסטטוס הנכסים הרלוונטיים ולאפשרויות הגלומות בהם", אמר עו"ד חגי אולמן, שמונה בשלב ראשון לנאמן זמני של אדמה כדי להביא תמונה אמיתית של מצבה, ולאחר מכן מונה על ידי בית המשפט למפרק שלה. "נזכיר כי מדובר על קרקעות בייעוד חקלאי, שלכל היותר הרוכש יכול לקבל זכויות במושאע, יחד עם רוכשים רבים אחרים, שאינו מכיר ולמעשה שם עצמו בקבוצת רכישה, עתידית, ללא כל כתובת ובלא שקיימת ודאות אם מספר הרוכשים שקובץ בגוש מסוים אכן יתאם על פי התוכנית העתידית, אם וככל שתהיה למספר היחידות שניתן יהיה להקים במגרש".

שופט בית המשפט המחוזי איתן אורנשטיין, שדן בתיק של אור סיטי נדל"ן, אמר בהתייחסו לניהול כספי הלקוחות: "הדבר חמור עוד יותר כשגובים מרוכשים 100 אלף שקל כדמי קדימה בידיעה שהמארגנים אולי יצטרכו להשיב לרוכשים את כספם בגלל מכירת יותר דירות מאלה המאושרות והקיימות. מדובר בשיטה שככל הנראה נועדה להכניס כסף מהיר לחברה... ויצא למקומות לא ידועים".

השיטה: לחץ ואיומים

יותר מכל, אור וקובי הם אנשי שיווק ומכירות. הצלחת השיטה של שניהם התבססה בין השאר על שיווק אגרסיבי, שמשדר בהילות, מפעיל לחץ על המתעניינים ולוחץ לסגור עסקה בו ביום.

"לאור היה צוות מוכרים שהתפרנסו ממכירת דירות ושידרו מצג שווא של בהילות", סיפר עו"ד שוקי שועלי, שמייצג רוכשים בפרויקטים שלה. "הם אירחו אנשים במשרדים יפים, הראו להם סרטים מושקעים של הפרויקטים, עם הדמיות והבטחות לדירות טובות, ודחקו בהם לחתום כאן ועכשיו. הם אמרו שנותרו דירות אחרונות, וגרמו לרוכשים להבין שאם לא ירכשו את הדירה עכשיו, הם יפסידו הזדמנות פז".

"המתעניינים הובלו לפגישה במשרדי החברה המפוארים, הוצפו במצגים, חלקם, נטען, מצגי שווא, במישרין ובעקיפין ותוך הפעלת לחץ כבד, שכל תכליתו אחת - החתמת הרוכש בו ביום על הסכם שיווק וגביית התמורה מראש ומיד לחשבונות החברה", צוין בדו"ח הנאמן של אדמה.

הפקדת הכסף: מקום הנאמנות - חברה

בשני המקרים הועברו חלק מהכספים ישירות לחשבונות החברה ולא לנאמנות. גם אור וגם קובי טיפלו בעסקות הראשונות בכספי הרוכשים באמצעות נאמנות כמתחייב, אבל ככל שהחברות שלהם נקלעו לקשיים תזרימיים, הם השתמשו בכספים לצורך כיסוי הוצאות החברה. "בקבוצת ענבל אור במרבית המקרים רוכשים בפרויקט אחד שילמו כסף לקופה הכללית של החברה, והכסף בוזבז על פרויקט אחר ו/או על פעילות שוטפת ו/או לצורך משיכות פרטיות של בעלת השליטה", צוין בדו"ח הנאמן של אור סיטי נדל"ן, עו"ד איתן ארז.

"באופן עקבי גרמה החברה לכך שכספי הרוכשים, בסכומי עתק, לא הופקדו בחשבונות הנאמנות כמתחייב", צוין בדו"ח הנאמן של אדמה.

עופר וקנין

התוצאה: הלקוחות נותרו בלי דבר

"עשרות לקוחות נורמטיבים מצויים כיום ללא כל חוזה רכישה, אין להם דבר למעט הסכם שיווק עם החברה וכל כספם שולם מזמן ובמזומן לחשבונות החברה. רוכשים אחרים זכו לחתום (באמצעות החברה כנאמן) על הסכם עם מוכר מקרקעין, אבל התמורה למוכר לא שולמה במלואה וכספים בנאמנות איין", צוין בדו"ח הנאמן של אדמה. במקרה של אור דיווח ארז על יותר מ–600 משפחות שנפגעו.

ההסכמים: לרוכשים לא היו עורכי דין

בשני המקרים חתמו רוכשים על הסכמים עמומים, בלי שאלה נבדקו על ידי עורך דין מטעמם, אלא לוו על ידי עורכי הדין שמונו מטעם החברה. "כמו בכל קבוצת רכישה, גם בקבוצת ענבל אור לא היתה למעשה שום התחייבות אמיתית למחיר סופי ואין שום התחייבות למועד מסירה", כתב המפרק של אור סיטי נדל"ן. "ההסכמים שעליהם חתמו רוכשי הדירות בפרויקטים של אור היו אווריריים", אמר שועלי ל–Markerweek לפני כחודשיים, "שום דבר לא היה חד־משמעי - לא מועד האכלוס, לא ההגנות על הכסף או ההתחייבות להיתרי בנייה".

בדו"ח על אדמה נכתב: "במסגרת הצגת עלויות העסקה הוצג למתעניינים טופס לוח תשלומים הכולל את מחיר הקרקע; שכר טרחה; עמלת משווק בסך 10–30 אלף שקל לפי מיקום ושווי העסקות; ומס רכישה. בפועל מחיר עלות הקרקע כלל בחובו את עלות הקרקע (תשלום למוכר) וכן רווח בשיעור עצום, לעתים מאות אלפי שקלים, לזכות החברה - כך שעמלת המשווק שנחזתה להיות בשיעור של עשרות אלפי שקלים, היתה בפועל אלפי אחוזים יותר מכך".

עוד נכתב: "מסכת הייסורים של הלקוחות לא הסתיימה בכך - רוכשים רבים התבקשו לסור לחתום על חוזים חדשים בשל שינוי של משרד עורכי הדין המטפלים בעסקה, וכך, ללא ידיעתם וללא בדיקתם, הוחתמו על חוזי שיווק למגרשים אחרים מאלה שחתמו עליהם תחילה. על הרוכשים הופעל לחץ כבד ביותר להשלים במהרה את התשלומים המוטלים לפתחם, שליחים נשלחו לביתם על פי הצורך, עד השגת היעד - גביית מלוא התמורה טרם מתן השירות בגינה".

מעורבות בעלי השליטה: ידם היתה בכל

במקרה של אור, העובדים טענו כי כל ההחלטות על גביית המקדמות והכספים נעשו על פי הוראה של אור, וכל צ'ק החזר צריך היה להיות מאושר על ידה - לעתים זאת היתה הסיבה לדחיות החוזרות ונשנות במתן ההחזרים למי שביקש לבטל.

בדו"ח הנאמן של אדמה נכתב: "מהתיאור העובדתי המובא לעיל בהרחבה עולה, ללא ספק, כי קובי הוביל, הורה וניצח על כל שלב ונקט פעולות מתוך מגמה לרמות את נושי החברה...תשאול וחקירת גורמים בחברה העלו כי הפקדת הכספים בחשבונות החברה ולא בחשבונות הנאמנות היתה מכוונת ובוצעה כדבר שבשגרה מתוך הוראה ברורה לדאוג להעברת מרב הניתן של התמורות לחשבונות החברה. כך, בתשאול שערך המנהל המיוחד עם אחד מעובדי החברה מסר העובד כי באחד הימים פנה אליו קובי ואמר לו ובכעס רב 'למה רק אצלך הכסף בנאמנות וכולם יודעים להביא את הכסף לחברה'".

ביטול עסקות: במקום לבטל - מכרו עוד

בשני המקרים, למרות החתימה המהירה על הסכמי הרכישה והגבייה המהירה עוד יותר של הכסף, עם הבטחה שאפשר לבטל את ההסכם (צעד שיווקי שנועד לרכך את חשדות הרוכשים), בעלי השליטה לא מיהרו להחזיר את כספם של אלה שהתחרטו. במקרה של אדמה, הם הצליחו לא פעם לגרום למתחרטים להגדיל את ההשקעה בחברה.

במקרה של אור טענו הלקוחות שהחזרת הכספים ארכה זמן רב במקרה הטוב, ובמקרה הרע הם קיבלו ממנה צ'קים שהיו ללא כיסוי.

כותב הנאמן של אדמה: "לאור האופי האגרסיבי של הליך המכירה, מתאפיין ההליך בביטולי עסקות רבים, מעבר למקובל בעסקות נדל"ן רגילות. רוכשים שונים טענו בפני הח"מ כי כאשר ביקשו לבטל את העסקה ימים ספורים לאחר חתימתה, נתקלו בסירוב, אף שהובטח להם כי יהיו רשאים לבטלה אם יחפצו בכך. רוכשים טענו כי כאשר הגיעו למשרדי החברה לבטל את ההסכם, שוכנעו בעקבות מכבש לחצים לרכוש קרקע נוספת בהנחה".

הנפגעים: מיליון שקל התאיידו

במקרה של אור, אחד המקרים שהגיע לפתחו של בית המשפט הוא של האחיות סיבוני, שרכשו מאור שתי דירות תמורת 1.5 מיליון שקל בפרויקט שדרות הילד ברמת גן. עורך הדין של השתיים, מימון אביטן, מספר כי חוזה המכר נשלח אליהן לעיון במייל, ובו פורטו תנאי העסקה כמו מועדי התשלומים ומועד רשימת הערת האזהרה על הקרקע. אלא שהחוזה שקיבלו האחיות במייל והחוזה שעליו חתמו לאחר מכן לא היה אותו חוזה.

במקרה של אדמה, מתאר הנאמן בדו"ח: "רוכש שוכנע להתקשר בהסכם שיווק עם החברה בקשר לרכישת קרקע בתל אביב ושילם בעבור הרכישה כ–965 אלף שקל, תשלום שהופקד מידיית על ידי נציגי החברה בחשבונות החברה. הרוכש היה משוכנע כי החברה פועלת להסדרת רכישת הזכויות במקרקעין ורישום הערת אזהרה לטובתו.

כעבור שבעה חודשים התבקש להגיע למשרדי החברה ולחתום על מסמכים חדשים בתואנה כי עורכי הדין המטפלים בעסקה מטעם החברה הוחלפו. באותה הזדמנות שוכנע להגדיל את השטח הנרכש על ידו. לאחר ניסיונות רבים לברר מה עלה בגורלה של הערת האזהרה, התברר לרוכש כי בעת חתימת המסמכים הוחלפו לא רק שמות עורכי הדין, אלא הוחלפה גם הקרקע שלגביה נחתם ההסכם - ללא ידיעתו. בדיקת הרוכש, כמו גם בדיקת המנהל המיוחד, העלתה כי מעולם לא בוצעה עסקת רכישת מקרקעין על שמו לגבי הקרקע המקורית ואף לגבי הקרקע החדשה, התברר כי לא נחתמה לזכותו. רוכש זה, כמו רבים אחרים, נותר ללא קרקע וללא כספו, שירד לטמיון".

שומרי הסף 1: רואי החשבון

לא רק עורכי הדין כשלו, גם רואי החשבון. משרד רואי החשבון שטיינמץ, עמינח ושות' טיפל בענייני שתי החברות. על פי דו"ח הנאמן של אדמה, "בדיקת המנהל המיוחד מעלה כי רואי החשבון בחנו את נתוני החברה לפי התנהלות החברה הקובעת כי כל תקבולי החברה הם הכנסות של החברה שבגינן הוצאו חשבוניות. כמו כן נבדקו כאן כמה הסכמים לביקורת. בכך הונחה דעתו של המבקר בענין סעיף ההכנסות בדו"חות החברה.

הכללת כל הסכומים שהופקדו בחשבונות החברה, כחלק מההכנסות, יצרה עיוות מהותי בתוצאות הכספיות של החברה לסוף 2015, בסדרי גודל של יותר מ–25 מיליון שקל. הנאמן גם מצר על כך שבמאזן אין כל הסתייגות או הימנעות, אלא להפך: נאמר בחוות הדעת של משרד רואי חשבון שטיינמץ, עמינח ושות' כי 'הדו"חות הכספיים משקפים באופן נאות מכל הבחינות המהותיות את המצב הכספי'".

שומרי הסף 2: עורכי הדין

אדמה הצליחה לגייס בקלות יחסית לשירותה משרדי עורכי דין גדולים ומובילים, חלקם מהעשירייה המובילה של משרדי עורכי הדין בישראל. בין המשרדים שטיפלו באדמה והחתימו את הרוכשים על ההסכמים: גולדפרב זליגמן ושות'; הרצוג פוקס נאמן ושות'; ארדינסט בן נתן טולידאנו ושות'; פירון ושות'; עמר רייטר ז'אן ושות'; ושרקון בן עמי אשר ושות'.

עורכי הדין, שהמוניטין שלהם הלך לפניהם והגביר את אמון הרוכשים, היו אמורים לדאוג שכספי הלקוחות מופקדים בחשבונות נאמנות. ואכן, מבחינת הרוכשים הליווי של המשרדים האלה סיפק חותמת הכשר לעסקות וביטחון מסוים שכספם מוגן.
גם במקרה של אור עלו שאלות קשות בנוגע לעורכי הדין שליוו אותה. שניים ממשרדי עורכי הדין שליוו את אדמה ליוו גם כמה מקבוצות הרכישה של אור סיטי נדל"ן: עמר רייטר ז'אן ושות' ושרקון בן עמי אשר ושות'.

"מבין עשרות רבות של לקוחות ועסקות שנבחנו על ידנו לא נמצאה ולו עסקה אחת שבה הרוכשים יוצגו על ידי עורך דין מטעמם", כתב נאמן אדמה. "בין היתר, הרוכשים זכו לקבל 'ברושור' של משרד עורך הדין שיטפל בעסקה, משרדים ראויים ביותר, בשורה הראשונה של משרדי עורכי הדין בתחום הנדל"ן, ומשכך, כך הוצג, אין כל צורך בייצוג נוסף. שיטת העבודה שבין החברה לבין משרדי עורכי הדין היתה כזאת שהמשרדים הונחו לקיים פגישות חתימת הסכמים, על פי הצורך, מהרגע להרגע".

עוד כתב הנאמן: "נתייחס לסוגיה העגומה של שומרי הסף, משרדים המדורגים בדירוג העילית של משרדי עורכי הדין בתחום הנדל"ן, שוודאי לא ידעו במועד התקשרותם עם החברה וקובי על פעולותיו ואורחותיו (וודאי מצטערים עד מאוד על התקשרותם עמו בדיעבד) אבל לצערם ולצערם של יתר הצדדים בתיק זה נפלו אף הם בפח שטמנה להם החברה ובעיקר טמן להם קובי, וטחו עיניהם מלראות את המציאות הניצבת כנגד עיניהם".

במקרה של אור שלח ארז בעניין הזה מסר חד וברור: "כל עניין האחריות של הסובבים את אור - עורכי דין, רואי חשבון ואנשי מכירות שמקבלים בונוסים על מכירות - ייבדק. מצער כי מה שגילינו במשך שבוע, כל אותם אנשים לא גילו במשך חמש שנים. שומרי הסף כשלו. ייתכן שחלק מעורכי הדין ורואי החשבון צריכים לרענן את פוליסת ביטוח האחריות המקצועית שלהם".

לאן הלך הכסף: הסכם גירושים, בתים ותכשיטים

על פי דו"ח הנאמן של קבוצת אור: "אור משכה כ–6.5 מיליון שקל כמשיכה ולא כשכר או כדיווידנד...התברר כי אור השתמשה בכספי החברות כרכושה הפרטי ובכלל זה השתמשה בכספי החברות לצורך מתן הלוואות לבני משפחתה. כך לדוגמה, כרטיס הנהלת החשבונות של אחיה, חיים קריאף־אור, מצוי ביתרת חובה לחברת אור סיטי נדל"ן בסך של 172.5 אלף שקל (המורכב בין השאר מהלוואות). יתרה מזאת, כרטסת הנהלת החשבונות של אור כוללת גם טיסות לחו"ל וחופשות משפחתיות בעשרות אלפי שקלים, אחזקת גינה - כ–17 אלף שקל, רכישת אופנוע - כ–18 אלף שקל, רכישות תכשיטים בעשרות אלפי שקלים מחברת ה.שטרן ואחרים, רכישות בעשרות אלפי שקלים בחנויות אופנה, תשלום שכר למטפלת ועוד. 

"בנוסף, שולמו מקופת החברה כ–1.7 מיליון שקל לבעלה לשעבר של אור מכוח הסכם גירושים שבו נקבע כי עליה לשלם לו פיצוי של 'איזון משאבים' בסך 5 מיליון שקל שישולמו באמצעות 60 צ'קים מעותדים שיימסרו מראש. פיצוי זה, שאמור היה להיות משולם כמובן מכספה האישי של אור, שולם בסך של כ–1.7 מיליון שקל מכספי החברה - דהיינו מכספי רוכשי הדירות. אמור מעתה: אדם שרכש דירה ברמת גן וחשב שכספו מובטח ומיועד לבניית הבניין, למעשה שילם את הסדר הגירושים של אור מבעלה".

גם דו"ח הנאמן של אדמה חושף את חיי הפאר של קובי על חשבון כספי הרוכשים, בשעה שהחברה כבר היתה במצוקה תזרימית. על פי החשד, קובי נטל מהחברה כ–35 מיליון שקל שלא כדין. בין הנכסים שקנה היתה דירה במגדלי אקירוב בתל אביב, שנרכשה תמורת 17.5 מיליון שקל. על פי הדו"חות הכספיים של החברה, ב–2013–2015 הוציא קובי כ–1.12 מיליון שקל עבור נסיעות לחו"ל, וב–2012–2015 כמיליון שקל עבוד ביגוד.

החברה גם הוציאה 897 אלף שקל עבור מכונית מזרטי (שנמכרה באחרונה ב–550 אלף שקל) ו–700 אלף שקל עבור ג'יפ לנדרובר. שניהם נרשמו על שם קובי. נהנית נוספת מהכספי החברות היא סימה, אמו של קובי: 260.5 אלף שקל הועברו אליה מאדמה ומהחברה האם. בנוסף, היא נוהגת במרצדס קופה, שככל הנראה נרכשה מכספי החברות.

קובי הוא חובב שעוני יוקרה ויש ברשותו שעונים בסכום של 2 מיליון שקל. במסגרת שמאות שנערכה בדירה נוספת של קובי בפארק צמרת, נמצא ריהוט ומטלטלין בשווי של 2.5 מיליון שקל ומזוודות ותיקים בשווי 150 אלף שקל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#