נתניהו וחבורת טייקוני המחמד - או מתי החליט ביבי להפוך לאהוד אולמרט - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

נתניהו וחבורת טייקוני המחמד - או מתי החליט ביבי להפוך לאהוד אולמרט

כשנתניהו ניצח בבחירות האחרונות והיכה את כל אויביו, התברר שיש לו תוכניות אחרות לחלוטין ■ הוא לא מתכוון להשתמש בהזדמנות ההיסטורית שנקרתה בדרכו כדי להמשיך ולפרק את קבוצות האינטרס - אלא מתכוון לגדל כמה טייקונים חדשים

59תגובות
אחת מהפגנות המחאה החברתית
טל כהן

ערב המחאה החברתית המודל של הכלכלה הפוליטית היה פשוט להפליא.

בעוד הציבור הולעט מבוקר עד ערב בסוגיות ביטחוניות, בתהליך שלום דמיוני, במופעי ראווה של חילונים־חרדים, הרי הסדר הכלכלי מאחורי הקלעים שירת קבוצה קטנה של טייקונים בפירמידות ובמוסדות פיננסיים ששלטו בכמחצית מכספי הציבור וברוב המונופולים הפרטיים.

ראש הממשלה בנימין נתניהו מעולם לא אהב את הטייקונים המקומיים: גם אם הם נשבעו לו אמונים, הוא תמיד הניח שהם מחוברים בקשרים חברתיים וכלכליים עמוקים לממסד המפא״יניקי, לאריאל שרון, לאהוד אולמרט או לשנוא נפשו נוני מוזס, בעל השליטה ב"ידיעות אחרונות". ברוב המקרים הצדק היה אתו.

ב-2010, בגיבוי נגיד בנק ישראל דאז פרופ' סטנלי פישר, החליט נתניהו לרכוב על הקמפיין שניהל TheMarker והקים את ועדת הריכוזיות. אבל בדרכו הערמומית השתמש בה נתניהו במשך שנה ויותר בעיקר כחרב שמתהפכת מעל ראשיהם של הטייקונים והמונופולים. תתנהגו יפה, תרגיעו את העיתונים והערוצים המחוברים אליכם - והוועדה הזאת תלך בדרכן של כל הוועדות. כלומר תמות בשקט.

אהוד אולמרט
גיל יוחנן

אבל בקיץ 2011, כאשר פרצה המחאה החברתית, בהפתעה, כתאונת עבודה שיצאה מכלל שליטה של מועדון ההון־שלטון־עיתון, שופד נתניהו על קרני הדילמה. ריח של מהפכה נישא באוויר, השלטון עמד לחמוק מידיו, הציבור התעורר והתחיל להבין את מבנה המשק, ואילו הטייקונים ניסו לשכנעו שיש להם כלים וכוח לדכא אותה - אם רק יבטל את הרפורמות ואת התחרות.

בדקה ה-90, כשמאות אלפי ישראלים צועדים ברחובות, החליט נתניהו להמר נגד הטייקונים: "תתחילו להזיז את הישבן", הוא צרח על חברי ועדת הריכוזיות המבוהלים, והם הבינו מיד את רוח המפקד, הודו לראשונה בקיומה של ריכוזיות מסוכנת בישראל ופירסמו דו"ח חמור שאיפשר מהפכה במבנה שוק ההון והכוח בישראל.

מהפכת הסלולר יצאה לדרך, חוק הריכוזיות עבר, גל רפורמות בענפים תחרותיים התרומם, בנקאות המקורבים נחשפה - ובזה אחר זה קרסו רבים מנמרי המינוף והמונופולים. המודל העסקי שלהם - חיבור לשלטון, רגולציה רופסת, הלוואות במיליארדים מהחברים שלהם בבנקים ובחברות הביטוח ללא ביטחונות - קרס כשהציבור התחיל להתעורר.

שלוש שנים לאחר מכן התייצב נתניהו לראיון כאן ב-Markerweek והסביר את משנתו הפוליטית והכלכלית. הנה מה שאמר: "...מקור הכוח העיקרי שחברות יכולות לשתף אתו פעולה הם הפוליטיקאים, וכך נוצר קפיטליזם של מקורבים. במערכת שלנו בישראל, זה יכול להיות גם התחברות לכוחות אחרים, כמו כוחות בעיתונות שיש להם שליטה על כוחות פוליטיים, וגם זה ייתן לך קפיטליזם של מקורבים. זה יכול להגיע בשתיים או שלוש דרכים - דרכים למנוע תחרות. ואם אתה מונע תחרות, אתה מעלה מחירים ובדרך כלל משתק את החלקים החלשים יותר בחברה, שהתלות שלהם במחירים נמוכים יותר של מוצרים ושירותים כשיעור מהכנסתם היא גדולה יותר. זה משהו שאני מעוניין מאוד להימנע ממנו".

מי שקרא את דברי נתניהו יכול היה לרגע להתבלבל. הנה ראש ממשלה שקורא לילד בשמו, שמסביר כיצד עובד קפיטליזם מקורבים, שמציג לציבור כיצד עובדת הכלכלה הפוליטית ברוב כלכלות השוק הדמוקרטיות: מאחורי מסכי העשן של ימין ושמאל התייצבו רוב הפוליטיקאים בעשורים האחרונים בשירות ענפים לא תחרותיים, שמשתמשים ברגולציה כדי לחלוב את המשקיעים, הצרכנים ומשלמי המסים.

אבל כשנתניהו ניצח בבחירות האחרונות והיכה את כל אויביו, התברר שיש לו תוכניות אחרות לחלוטין. הוא לא מתכוון להשתמש בהזדמנות ההיסטורית שנקרתה בדרכו כדי להמשיך לפרק את קבוצות האינטרס במשק - אלא מתכוון לגדל לעצמו כמה טייקונים חדשים. הפעם הם יהיו מאולפים. בשונה מהטייקונים של שנות ה-2000 הטייקונים של 2016 יהיו טייקוני מחמד, שיפעלו תחת המגף של נתניהו.

יצחק תשובה הוא המקרה הבולט והמוכר. עד הבחירות האחרונות ניסו פוליטיקאים ושרים לייצר תחרות, פיקוח שליטה ומיסוי על מונופול הגז האימתני - החל בשר האוצר, עבור בממונה על ההגבלים העסקיים וכלה ביו"ר רשות החשמל. אבי ליכט, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, אף הרחיק לכת, וברוח הטדי־רוזוולטית, הלואיס־ברנדייסית, ברוח נתניהו של 2011, פירסם חוות דעת שבה קבע כי מונופול הגז מאיים על הדמוקרטיה.

אלא שאחרי הבחירות הכל התהפך. הממונה על ההגבלים העסקיים ויו"ר רשות החשמל סולקו, אגף התקציבים באוצר אולף, השר יובל שטייניץ, שהיה "הלוחם" שמינה את ועדת ששינסקי, נהפך ליחצ"ן של חברות הגז, ואותו ליכט סייע לנתניהו להעביר את מתווה הגז בדיוק כפי שרצה. בשבוע שעבר אישרה הממשלה את המתווה המשופץ ואת מינויו של ליכט לשמונה שנים נוספות בתפקיד. תחנתו הבאה תהיה תפקיד היועץ המשפטי לממשלה או מושב בבית המשפט העליון. למה לריב עם נתניהו? כל אחד בוחר לעצמו את המלחמות שלו.

שאול אלוביץ' ומשה כחלון
עופר וקנין

אפילו יותר חד וברור ממקרה תשובה הוא סיפורו של טייקון מחמד אחד שמגדל נתניהו כבר שנה, הלא הוא הטייקון השקט שאול אלוביץ׳. בניגוד לחבריו הדנקנרים והבן־דבים, אלוביץ' ידע תמיד לנהל את ענייניו מול המדינה בשקט ובצנעה, והתרחק ממגרש ההון־שלטון־עיתון. אלא שהתחרות הגוברת בענף הסלולר (אלוביץ' שולט בבזק, ופלאפון היתה פרת המזומנים של החברה במשך שנים) התחילה לאיים על פירמידת החובות של אלוביץ'. לפני שלוש שנים החלו לקרוס איגרות החוב של הפירמידה ובשוק התעורו חששות שהוא יגמור כמו חבריו.

אלוביץ׳ למד את הלקח ונתניהו זיהה הזדמנות. מאז פתיחת שוק הסלולר לתחרות לפני ארבע שנים תלויה אימפריית אלוביץ׳ על בלימה, מבוססת על עסקי התקשורת הקווית - אלה שהמדינה לא פתחה עד היום לתחרות.

הנה המספרים הפשוטים: ערב הרפורמה בענף הסלולר היה שיעור הרווח התזרימי תפעולי של שלוש חברות הסלולר 40%-45%, והוא נחתך כמעט בחצי - דבר שהביא להתמוטטות שתיים מהפירמידות שינקו מהן דיווידנדים במשך שנים.

לעומת זאת, בשוק התקשורת הקווית - שבו בזק היא מונופול - שיעור הרווח התזרימי התפעולי הוא כ-60%. זאת מכונת כסף מונופוליסטית מהסוג הגרוע ביותר. או הטוב ביותר, תלוי באיזה צד של המשוואה אתה נמצא.

נוחי דנקנר
עופר וקנין

אם הממשלה היתה משחזרת את הישגי הרפורמה בסלולר בתחום התקשורת הקווית, ושיעור הרווחיות התזרימית התפעולית של בזק היה יורד מ-60% ל-40%, אלוביץ׳ היה היום במצב לא טוב בהרבה מזה של נוחי דנקנר, אילן בן דב, יוסי מימן, מוטי זיסר, יוסף גרינפלד ואליעזר פישמן. הוא היה טייקון לשעבר.

זאת משום שבזק נחלבה בדיווידנדים במיליארדי דולרים בעשור שחלף מאז הפרטתה. יש לה חובות במיליארדים, מעליה חברת בי־קום עם עוד חובות ענק במאות מיליונים, ומעליה אינטרנט זהב עם עוד חובות אדירים. מעל אינטרנט זהב נמצאים יורוקום ועסקיו הפרטיים של אלוביץ'. העסק הפרטי החשוב ביותר שלו היה יבוא מכשירי נוקיה. כן, היתה פעם חברה כזאת לפני שאפל וסמסונג מחקו אותה.

אלא שלנתניהו כבר אין עניין בתחרות וברפורמות, לפחות לא במקומות שבהם הוא רואה הזדמנות לדיווידנד פוליטי מהיר. הוא מוכן לתת לשר האוצר משה כחלון את הרפורמה שלו בבנקים, שאליה הוא התחייב ממילא בהסכם הקואליציוני עוד טרם קמה הממשלה. אולי זה מתאים לו לתדמית "הלוחם בבנקים" (תדמית מוצדקת - הרפורמה של 2005, שבה הוצאו הבנקים מניהול נכסים, היתה היסטורית והביאה הישגים אדירים לשוק ההון הישראלי). אבל אם תשובה ואלוביץ׳ רוצים להיות טייקוני מחמד ידידותיים, לנתניהו אין שום בעיה לסדר להם את הרגולציה לשביעות רצונם.

עם כינונה של הממשלה החדשה מינה נתניהו את עצמו לשר התקשורת במקומו של גלעד ארדן, העיף את מנכ״ל משרד התקשורת המקצועי, מינה תחתיו פקיד נאמן ועצר את הרפורמה בשוק הקווי.

שר התקשורת הקודם, ארדן, שניסה להכניס תחרות בשוק הקווי של בזק אבל איבד את המשרד בדקה ה-90, החליט ברגע של כעס להוציא החוצה את הכביסה המלוכלכת, ובדיוק היום לפני שנה חשף את השיטה. ארדן הודיע מיד עם פיטורי מנכ"ל משרד התקשורת, כשהבין שהרפורמה בבזק נגנזה, שהוא מתכוון להניח הצעת חוק פרטית לפירוקה של בזק. ממש כך. לא פחות ולא יותר. והוא אף הסביר: ״בשנים האחרונות נקטה בזק כל פעולה אפשרית כדי לתקוע ולעכב את יישום הרפורמה, שתוזיל בעשרות אחוזים את העלויות לציבור. לכן הגעתי למסקנה שהדרך הנכונה להתמודד עם מונופול כה עוצמתי היא לחייב את חברת בזק למכור את כל אחזקותיה בתחום התוכן והשירותים ולהשאירה כחברת תשתית בלבד".

גלעד ארדן ובנימין נתניהו. הרפורמה בבזק לא התקדמה בס"מ בשנה האחרונה
ליאור מזרחי

מה קרה להצעת החוק של ארדן? בזק פורקה? נפתחה תחרות? היא מכרה את אחזקותיה בתחום התוכן והשירותים? כמובן שלא. בדיוק להפך. כמו כחלון, כמו יתר החברים בקואליציה, הבין ארדן מהר מאוד שעם הבוס לא מתעסקים וגם לא עם החברים החדשים של הבוס.

הצעת החוק הפרטית כלל לא הונחה, הרפורמה בבזק לא התקדמה בס"מ בשנה האחרונה ואנחנו הולכים למעשה לאחור: נתניהו, שאישר את המיזוג עם yes כבר ב-2015, העלה על הפרק את ביטול ההפרדה המבנית בבזק - בדיוק הפוך מהכיוון שארדן הסביר שצריך ללכת בו כדי להביא לתחרות, יעילות וקידום השוק, אבל מהלך שאלוביץ' זקוק לו כאוויר לנשימה כדי למשוך עוד דיווידנד ענק מבזק, שאתו הוא ימשיך לפרוע את חובות הענק של הפירמידה.

השבוע פירסם כאן נתי טוקר ידיעה על מגעים לשיתוף פעולה בין אתר האינטרנט וואלה מקבוצת אלוביץ׳־בזק לבין "גלובס" להוצאת עיתון מודפס כללי. עיתונאי "גלובס" הבינו כנראה מה מתבשל ומדוע - והצליחו לעצור בינתיים את המהלך. אחרי שלושה עשורים עם בעל בית ממונף במיליארדים מהבנקים, פישמן, הם מבינים איך עובדת השיטה ואיזה סוג עיתונות רוצים טייקונים שזקוקים לרגולציה נוחה ולגלגול חובות מהדואופול הבנקאי. מגיע להם משהו טוב יותר.

אבל כל המעצורים האלה נראים עכשיו זמניים: נתניהו הביט במשך עשור בחיבורים הקרובים של אולמרט ושרון עם מוזס, "ידיעות אחרונות" וכל כלי התקשורת שהיו מחוברים אליהם - והוא רוצה בדיוק אותו דבר. נתניהו רוצה להיות אולמרט, אבל בגדול. בשנה האחרונה זה מצליח לו: שלדון אדלסון מימין, אלוביץ׳ משמאל, בעלי ערוץ 2 מאוימים, תשובה ברקע ושורה של שרים כנועים סביב שולחן הממשלה. גם לאולמרט ושרון זה הצליח שנים רבות. עד שיום אחד לא.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#