זה היורש של מיכאל גולן? "כמו רוכב אופנוע ב-350 קמ"ש - או שיגיע למטרה או שיתרסק" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

זה היורש של מיכאל גולן? "כמו רוכב אופנוע ב-350 קמ"ש - או שיגיע למטרה או שיתרסק"

האם עודד קובו הוא יזם אמיץ עם חזון ויכולת לגייס שותפים - או איש עסקים בינוני שלא התנסה בניהול של מערכות גדולות ופיספס כמה השקעות מוצלחות?

28תגובות
עודד קובו
דודו בכר

בדצמבר 2015 הושקה בישראל ברעש גדול האפליקציה שאיפשרה העברת מסרים אנונימיים דרך הטלפון החכם, בליינדספוט (BlindSpot). באמצעות האפליקציה, שכיוונה בעיקר לקהל הצעיר, יכולים לקפוץ בכל מכשיר סלולרי מסרים המכילים תמונות או הודעות שעלולות להיות פוגעניות. המהלך לווה ביחסי ציבור אגרסיביים - כולל שלט ענק בנתיבי איילון, ליד מחלף ההלכה. אבל כלי השיווק המרכזי היה למעשה דור רפאלי, מנהל הפיתוח העסקי של החברה ואחיה של הדוגמנית בר רפאלי.

בבליינדספוט החליטו לנצל עד תום את נוכחותו של האח בחברה, ובהודעות לעיתונות הציגו אותו כיזם של האפליקציה ושותף בה, והובלטה העובדה כי הוא אחיה של בר רפאלי. זאת, על אף שלפי הודעות מאוחרות יותר של החברה עצמה, הוא היה שכיר בלבד. החברה ניסתה לשווק את האפליקציה כ"מגניבה" ואנטי־ממסדית. כך נכתב בהודעה מאת החברה: "המדיה החברתית עמוסה בתגובות מזויפות - כאילו מדובר בגרסה צבועה של החיים. רוב המשתמשים פשוט רוצים לפלרטט, לעבוד על חברים או לשתף מידע סודי שאחרת היו פוחדים לחשוף. אנו רוצים שאנשים ייהנו והכי חשוב שהם יהיו אמיתיים אחד עם השני".

הפיתיון עבד מהר על אמצעי התקשורת. השילוב של מסרים אנונימיים עם ההזדמנות לשלב את שמה של בר רפאלי הניב פרסום מיידי ומספר ההורדות בשבועות הראשונים צמח בקצב מסחרר. ואולם באותה המהירות גם צמחה תגובת הנגד.

גיא לרר, מגיש התוכנית "הצינור" בערוץ 10 פתח בקמפיין נגד האפליקציה תחת הסלוגן "דור תסגור", בטענה שזו אפליקציה מסוכנת שיכולה להגביר את האלימות בין בני נוער ואת תופעות השיימינג. דיון על האפליקציה נערך גם בכנסת ובשלב מסוים אף הוגשה נגדה בקשה לתובענה ייצוגית, שהוגשה על ידי עורכי הדין נופר טל ורועי ביטון. באי כוחם של כולנו עדיין לא הגישו תגובה לבקשה זו.

עודד קובו עם דור רפאלי (מימין). רפאלי היה הפנים של בליינדספוט
מתוך חשבון האינסטגרם

את עיקר האש ספג רפאלי, אף שמאחורי האפליקציה השנויה במחלוקת עמד צעיר אחר, לא פחות מיוחס: עודד קובו, בנו של בבו (אליעזר) קובו, יזם הנדל"ן ובעלה של הדוגמנית מירי בוהדנה. מעורבותו של עודד קובו באפליקציה נחשפה רק בשלב מאוחר יותר, כאשר ניסה להגן עליה מהביקורת העזה. בפברואר, בראיון עמו לעיתון "ידיעות אחרונות", טען כי בשנות ה–60 הורים וחברי כנסת הקימו מחאה ומנעו מלהקת הביטלס להיכנס לישראל משום שלטענתם המוזיקה של הלהקה משחיתה את הנוער. "בעיני, בליינדספוט כייפית ובטוחה עבור הילדים, ממש כמו הביטלס", אמר בראיון.

גורם שהכיר את האירועים מקרוב טוען כי הרעש שנוצר סביב האפליקציה יצא מפרופורציה. "זה לא התיימר להיות יוזמה רצינית מאוד", הוא אומר, "זה בכלל התחיל כבדיחה בין העובדים, של 'בוא נעשה אפליקציה מגניבה בינינו, שלא נדע מי שולח למי הודעות'. אחר כך זה התגלגל למשהו גדול יותר".

אז למה קובו לא נסוג כשראה את הביקורת?

"כי הוא הרגיש שהוא צודק. יש לו עקרונות, הוא באמת האמין במה שהוא אמר על הביטלס. הקמפיין הנגדי שהיה פשוט חצה כל היגיון".

כיום, חצי שנה אחרי הרעש, נראה שהציבור בישראל שכח מקיומה של האפליקציה. לפי נתוני אנדרואיד (הנתונים של אייפון אינם זמינים), יש לה בין 500 אלף למיליון הורדות בכל העולם, מספר קטן יחסית. בסופו של דבר, נראה כי הפרובוקציה הראשונית פעלה כבומרנג. "מאז ההשקה בדצמבר חלה ירידה תלולה בהורדות של בליינדספוט", אומר רועי שלומי, יועץ לחברות סטארט־אפ. "בינואר האפליקציה היתה במקום הראשון בהורדות בישראל, אבל מפברואר יש צניחה חופשית וכיום היא מתחת למקום 400. במאי הורידו 40 אלף איש בכל העולם את האפליקציה הזאת, שזה מספר זניח. מהתרשמותי, זה היה סוג של גימיק שפשוט לא תפס".

בשבוע שעבר עלה שמו של קובו הבן לכותרות שוב, כשערוץ 2 חשפו כי הוא מתעניין ברכישת חברת הסלולר גולן טלקום. בין היתר נחשף כי שותפו לרכישה הפוטנציאלית הוא האוליגרך רומן אברמוביץ', שבשנים האחרונות השקיע במיזמי אינטרנט של קובו בתחום האפליקציות. במשרד התקשורת, שבמטרה לעודד את התחרות בענף הסלולר מנסים למנוע את מיזוגה של גולן טלקום עם חברת סלקום, הסבו את תשומת לבו של מיכאל גולן, מייסד גולן טלקום, להתעניינות של השניים. לשם כך אף התקיימה פגישת היכרות בין מנכ"ל המשרד, שלמה פילבר, לבין קובו.

מירי בוהדנה
אוהד רומנו

בענף התקשורת התקבל שמו של קובו בתמיהה. אברמוביץ' הוא מיליארדר בסדר גודל כזה שהיה יכול לקנות את גולן טלקום לבדו, לו רק רצה בכך, ואף להיכנס לשוק התקשורת הישראלי כבר לפני שנים. לקובו, האיש שהוצג כמי שעומד בחזית, אין ברזומה ניסיון בבעלות או בניהול של חברה תפעולית גדולה, המשרתת מאות אלפי לקוחות ומעסיקה אלפי עובדים, חברה שבפניה עומד כעת גם אתגר של התקנה ופריסה של רשת אנטנות סלולריות בכל הארץ. "אם בוחנים את ההיסטוריה העסקית שלו, רואים שההשקעות שלו הם לא בדברים ריאליים משמעותיים", אומר בכיר בענף ההיי־טק. "הוא השקיע בכל מיני אפליקציות ומיזמים באינטרנט, חלק מהם היו רעיונות יפים, אבל שום דבר לא צמח לעסק גדול בקנה מידה משמעותי שהיה יציב לאורך זמן".

"או שהוא יגיע למטרה או שהוא יתרסק בדרך"

קשה להסביר באופן חד־משמעי את מידת רצינותו של קובו הבן כאיש עסקים. קובו הוא איש העולם הגדול, שהתגורר במרכזים הפיננסיים והתרבותיים הגדולים בעולם, כמו הונג קונג, לונדון, ניו יורק ולוס אנג'לס, והתחכך בשמות גדולים בחוג הסילון הבינלאומי. בעיתונות אפשר למצוא אזכורים שלו לצד מייסד עליבאבא ג'ק מא, נשיא קטאר, וטייקוני נדל"ן מבריטניה, כמו גם אברמוביץ'.

ואולם כשמעיינים בארכיון העיתונות של קובו מגלים בקלות כי מספר האזכורים שלו במדורי הרכילות השונים כמעט שווים למספר האזכורים שלו במדורי הכלכלה, בין היתר בגלל הרומנים המתוקשרים שניהל עם מפורסמות כגון בר רפאלי, אסתי גינזבורג, אור גרוסמן וקטיה גאידמק, בתו של האוליגרך ארקדי גאידמק. לפני כשש שנים הוא וקטיה אף התגוררו יחד בבית בארסוף, והיו דיבורים על חתונה. כיום מתגורר קובו עם אשתו אתי עובדיה, שנמצאת בהריון מתקדם, בדירה מרווחת בפרויקט המרינה בהרצליה. בשנתיים האחרונות פירנס הקשר בין השניים כמה אייטמים במדורי הרכילות, כולל דיווח על חתונה שבוטלה ברגע האחרון.

אנשים שעבדו עם קובו מעידים כי הוא יזם בנשמתו, ובעל רעיונות טובים שהוא רוצה לממש. ואולם לא רק שהוא מעולם לא הקים עסק גדול, הוא גם פיספס כמה השקעות מעולות, דבר שיכול להעיד על רמת החושים העסקיים שלו. לפי עדותו שלו בראיון ל"ידיעות אחרונות", הוא דחה בעבר הצעות להשקיע באפליקציות ווייז וסנפאצ'ט, שכיום שוות מיליארדי דולרים. במקרה אחר, באמצע שנות ה–90, הוא החזיק בידיו את הדומיין לוטרי.קום, אך הוא מכר את החברה שהחזיקה את הדומיין אחרי זמן קצר יחסית, וקיבל על חלקו 300 אלף דולר, סכום שהיה יכול להיות גדול הרבה יותר אם היה ממשיך להחזיק את הדומיין בידו.

תחום שבו קובו מצטיין, כפי שמעידים עמיתיו, הוא גיוס משקיעים. "הוא טיפוס צבעוני, אין ספק", אומר אדם שהיה עמו בקשר עסקי בעבר. "כשהוא בחדר עם עוד יזמים, הוא דומיננטי ומוביל. הוא אולי לבוש אחרת או מדבר אחרת, אבל זה לא אומר שהוא לא יודע איך להתנהל בעולם העסקי".

זאב הולצמן, יו"ר קרן ההון סיכון גיזה, הכיר את קובו כאשר השקיע במיזם האינטרנט שלו בסין, מיזם שכשל בסופו של דבר. "הוא יזם בנשמתו ובכל רמ"ח איבריו, איש עם יכולות גבוהות ביותר", אומר הולצמן. "במקרה שלנו, לצערי זה לא הצליח, אבל זה חלק מהדנ"א של ההון סיכון. הוא תואר על ידינו כמישהו שרוכב על אופנוע ב–350 קמ"ש — או שהוא יגיע למטרה או שהוא יתרסק בדרך. לצערנו, הוא לא הגיע למטרה, אבל היה לו פוטנציאל גדול".

בלומברג

"נחוש להוכיח שהוא מצליח בזכות עצמו בלבד"

חלק משמעותי מהבנת החידה של עודד קובו הוא "תסביך האב" שהוא סוחב. קובו האב התעשר בשנות ה–70 בהונג קונג, שם הקים חברה לייצור ושיווק בגדים עבור המזרח הרחוק יחד עם ריצ'רד קרינג, שהיה בעל מותג האופנה ג'אמפ ועד היום נחשב לאחד מעשירי בריטניה. בשנות ה–80 וה–90 הוא הרחיב את עסקיו לאזור פלורידה שבארה"ב, ובשלב מסוים אף היה שותף של האחים נקש, בעלי המותג ג'ורדאש.

קפיצת המדרגה של קובו האב היתה בשנות ה–90, כאשר רכש יחד עם קרינג ואליוט ברנרד, העומד בראש חברת הנדל"ן הבריטית צ'לספילד, את מתחם קמדן שבצפון לונדון. אז זה היה מתחם שסבל מהזנחה רבה ומהשתלטות של גורמים עברייניים. קובו ושותפיו הצליחו להפוך אותו למתחם מסחרי משגשג. את האחזקות בחברות השונות שבמתחם החזיק קובו האב באמצעות חברות אוף־שור (חברה המוקמת בתחום שיפוט שבו מס החברות אפסי) באיי הבתולה הבריטיים. ב–2014 הגיע האקזיט הגדול של האב: הוא ויתר שותפיו מכרו את מתחם קמדן לאיש העסקים טדי שגיא תמורת 2.4 מיליארד שקל.

מלבד עסקת קמדן, קובו האב מוזכר בשנים האחרונות בעיקר בהקשר של בת זוגו המפורסמת, מירי בוהדנה. לדברי אדם שעבד בשנים האחרונות עם עודד קובו, ההקשר המיידי שעושים בינו לבין אביו ובוהדנה מאוד לא נוח לו. "הוא מאוד לא אוהב את הקישור שעושים בתקשורת בינו לבין אביו ובוהדנה", אומר אותו מקור, "אבל חייבים להודות שלהיוולד לאבא כמו בבו זו נקודת פתיחה עצומה. עוד לפני הכסף עצמו, שמאפשר גב כלכלי לצאת ליזמיות - אני מדבר על מה שהאבא עושה ואיך הוא מתנהל לאורך השנים, גם אם כיום מבחינת עסקית יש להם תחומי עניין שונים".

מקור אחר, שהתוודע אל עודד קובו בשנים האחרונות, מוסיף: "האב והבן שונים מאוד. בבו הוא איש עסקים מהזן הישן, שמתעניין יותר בנדל"ן וסולד מאוד מהתקשורת. עודד, לעומת זאת, הוא יותר איש העולם הגדול. הוא התחנך בבתי ספר בחו"ל ושפת האם שלו היא אנגלית, והוא יותר מתעניין בהיי־טק. הוא גם פתוח יותר לתקשורת, אוהב את אור הזרקורים, ואת כל העניין הזה של הניים דרופינג - לדאוג לכך ששמות גדולים ומפורסמים יהיו מוזכרים לצדו".

במבט מבחוץ אפשר להבין שהיתרון העיקרי שנתן האב לבנו הוא בקשרים הענפים שלו, בעיקר בקרב עשירי לונדון. אליוט ברנרד, לדוגמה, היה אחד מהמשקיעים בחברת כולנו, שדרכה השקיע קובו בעסקי האינטרנט שלו בסין; טדי שגיא עצמו נמנה עם חוג ידידיו של עודד קובו; יעל נזרי, מלכת היופי לשעבר ובת זוגו של שגיא, נהפכה גם לחברה טובה של אתי עובדיה. לא ברור איך נוצר הקשר עם אברמוביץ', אבל לא מן הנמנע כי לפחות בעקיפין האב קשור ליצירת הקשר עם המיליארדר, שמחלק את זמנו בין מוסקווה ללונדון והוא הבעלים של קבוצת הכדורגל צ'לסי.

ואולם גם בראיונות בעיתונות וגם לעמיתים מקפיד קובו הבן לומר כי כאיש עסקים הוא התחיל את הכל לבד. "הוא סיפר שהוא התחיל לעשות עסקים בגיל צעיר, בלי קשר לאביו", אומר הולצמן. "הוא היה נחוש להוכיח שהוא מצליח בזכות עצמו בלבד".

השאלה המסקרנת בהקשר זה היא עד כמה עמוקים כיסיו של עודד קובו ללא הגב הכלכלי בדמות אברמוביץ' או האב. בשנתיים האחרונות התפרסמו ידיעות בעיתונות שהעריכו את השווי של חברת שלנו, שדרכה פועל קובו כיום, לפי 250–300 מיליון דולר. גם בהודעות לעיתונות הוערך שוויה ב–250 מיליון דולר.

רומן אברמוביץ
רויטרס

ואולם לא כולם מסתמכים על ההערכות האלה, בין היתר, משום שהן נאחזות במכפילי שווי לעומת השקעות שניתנו לחברה ועל צפי של תחזיות אופטימיות. כל עוד החברה לא נסחרת בבורסה או נמכרת לגורם אחר, קשה להעריך את שוויה האמיתי. גם אם השווי של החברה הוא הסכום הזה, לא ברור איך אפשר לגזור את שוויו של קובו עצמו.

לפי רשם החברות, קובו רשום בכולנו כדירקטור היחיד בחברה ו–59% ממניותיה הרגילות מוחזקות בנאמנות על ידי משרד עורכי דין, דבר שלעתים עשוי להעיד על אחזקה של יישות זרה. אדם שהיה עמו בקשר בשנים האחרונות והתוודע למספרים, מעריך כי ההון האישי שלו רחוק מלהציב אותו כמולטי־מיליונר עם הון של עשרות מיליוני דולרים.

ברשימת המשקיעים: ניקי מינאז', דיוויד גואטה ודי.ג'יי טייסטו

קובו, 41, נולד בישראל אך בגיל שנתיים אביו עבר עמו להונג קונג. עד גיל 16 הוא גדל במושבה שהיתה אז בשליטה בריטית, ולאחר מכן עבר לבדו ללונדון. שפת אמו היא אנגלית וזו השפה שבה הוא מדבר וכותב.

בלונדון הוא למד מינהל עסקים במשך כשנה, אך בגיל 19 עזב את הלימודים. באותו גיל הוא גם התחיל ביזמויות שונות, אחת מהראשונות בהן היתה עסקה חד־פעמית של משלוח גדול של סיגריות לבולגריה, שבו גרף עשרות אלפי ליש"ט. לאחר לונדון נדד למנהטן, בימים הראשונים של האינטרנט ועסקי הדוט.קום. בתקופה זו הוא החזיק בדומיין הלוטרי, במסגרת השקעה בחברה שהיתה קשורה ללוטו של מדינת פלורידה. מלבד זאת, הוא השקיע בדומיינים וספקיות אינטרנט אחרות. ואולם בכל תקופת הפריחה הזאת הוא לא הצליח להישאר ממוקד בדבר אחד ולא הצליח לפתח את היוזמות לחברה גדולה או למכור אותן ברווח גדול. קובו עצמו הודה בכך בראיון עמו ב"כלכליסט" ב–2010.

"הטעות שלי היתה שלא הייתי מפוקס על דבר אחד, אלא זזתי ממקום למקום. תמיד קינאתי באנשים כמו טדי שגיא, שבגיל 26 הקימו אימפריות ענק", אמר באותו ראיון.

המיזם העסקי הבא של קובו הבן היה ב–2006, אז הקים את כולנו, מיזם שנסגר כעבור ארבע שנים. ב–2014 הוא הקים בישראל את חברת שלנו, שדרכה הוא עוסק בפיתוח אפליקציות. בחברה זו הוא מעסיק כ–60 עובדים במשרדים בהרצליה פיתוח.

הזדמנות נוספת להשקעה שאותה פיספס קובו היתה האפליקציה סנאפצ'ט, המיועדת גם היא לגיל הנעורים. סנאפצ'ט פותחה על ידי סטודנטים מאוניברסיטת סטנפורד, והיא מאפשרת לשלוח תמונות שנמחקות אחרי חמש שניות. כך, צעירים יכולים לשלוח זה לזה תמונות עירום, בלי חשש שהן יופצו לאחר מכן לגורם אחר. בדומה לבליינדספוט, גם סנאפצ'ט עוררה מחלוקת רבה בתחילת דרכה. כיום, חמש שנים לאחר הפיתוח הראשוני, סנאפצ'ט מוערכת כיום בשווי של 18 מיליארד דולר לפי סבב הגיוס האחרון.

"בדברים האלה אין נוסחה", אומר שלומי. "רוב היזמים זורקים משהו, אם תופס, מצוין, אם לא - עוברים הלאה. המטרה היא לעשות הכי הרבה רעש כדי להביא גל של מצטרפים, אבל לאחר מכן נדרש הרבה כסף כדי לתחזק את זה. זה ביצה ותרנגולת - כדי שאפליקציה תהיה פופולרית צריך שהרבה אנשים יתחברו אליה, כדי שיתקשרו אחד עם השני. ככל שיש יותר משתמשים, מושכים יותר מפרסמים ואפשר לייצר הכנסות. לכן, כדי למשוך קהל רחב, הרבה פעמים מייצרים גימיקים. אבל בשורה התחתונה, רק מעטים מגיעים להצלחה משמעותית. כרגע לא נראה שהאפליקציות השונות של קובו ואנשיו מצליחות לייצר הצלחה כזו".

פרט לבליינדספוט, לחברת שלנו יש אפליקציות נוספות, הבולטת שבהן היא מיוזיק מסנג'ר, שהושקה לפני כשנה. האפליקציה מאפשרת למשתמשים ליצור רשימת האזנה (פלייליסט) לשלוח אותה למשתמשים אחרים. במסגרת יחסי הציבור לאפליקציה, ניסו אנשי החברה להסביר כי מדובר במעין ווטסאפ לשיתוף מוזיקה, שירים וקליפים.

עד כה, לפי הודעות החברה, הושקעו בה 30 מיליון דולר. לפי נתוני אנדרואיד, מספר ההורדות של האפליקציה נע בין מיליון ל–5 מיליון בכל העולם. לפי הודעות החברה, אברמוביץ' השקיע במיזם הזה 15 מיליון דולר - ההשקעה הגדולה ביותר שביצע אבמרוביץ' בסטארט־אפ ישראלי. מלבדו, השקיעו במיוזיק מסנג'ר גם הזמרת ניקי מינאז', הדי.ג'יי והמפיק דיוויד גואטה ודי.ג'יי טייסטו.

הרשת החברתית השלישית בגודלה בסין

עודד קובו פועל בישראל באופן קבוע ורציף רק בשנתיים האחרונות. בעשור הקודם עיקר הפעילות שלו היתה בסין, במיזם כולנו, שהתחיל בתקווה גדולה ונמוג כעבור ארבע שנים בלבד. אחד המיזמים הראשונים בכולנו היה הקמת רשת חברתית ליהודים ברחבי העולם. מי שסייע לו באותם ימים היה איש ההיי־טק הוותיק רון צוקרמן, ממייסדי חברת סאפיינס, שהשקיע בכולנו בתחילת דרכה. גם שמעון אלון, ממייסדי פרסייס, היה מהמשקיעים וכן קרן גיזה, שהשקיעה חצי מיליון דולר במיזם. קובו עצמו הוסיף 100 אלף דולר בלבד.

בהמשך פעילותה של כולנו הצטרפו גם משקיעים כבדים יותר, ובהם ברנרד, השותף העסקי של אביו, שהביא עמו את ראש ממשלת קטאר, חמד בן ח'ליפה אאל ת'אני. בתחילת 2008 השקיעו השניים כמה מיליוני דולרים במיזם, שהוערך אז ב–150 מיליון דולר, לפני הכסף.

באותה שנה התמונה עוד נראתה ורודה: החברה החזיקה ב–18 אתרי אינטרנט שונים, והמותג המרכזי שלה היה 360 צ'ואן, רשת חברתית שפונה לצעירים סינים. כולנו גם החזיקה בדפדפן מיוחד שיועד לגלישה מנקודות ציבוריות, ובאינטרנט קפה, שבאותה תקופה היו אחראים ל–40% מתעבורת האינטרנט בסין. באותו שנה החברה גם הגיעה, לפי נתונים שפירסמה, לנפח של 70 מיליון גולשים.

אלא שהכישלון, בסמוך למשבר הכלכלי העולמי, הגיע די מהר. לכולנו הסתבר כי התחרות עם הרשתות החברתיות הסיניות המקומיות, אז היו 12 כאלו, היא פשוט קשה מדי. גם המודל של הרשת החברתית ליהודים, שפעלה בלי קשר לסין, התגלה כאכזבה.

הכישלון היה חריף במיוחד לאור התקוות והציפיות שקובו הפריח באופן פומבי, בראיונות לכלי תקשורת גדולים כגון CNBC ורשת בלומברג. כך לדוגמה, קובו טען באמצעי התקשורת כי בקיץ 2008 החברה תצא להנפקה בלונדון ותגייס בין 40 ל–60 מיליון דולר. הוא התפאר בראיונות בכך שכולנו היא הרשת החברתית השלישית בגודלה בסין ודיבר על תוכניות גדולות לעתיד.

המראיין של בלומברג הזכיר כי קובו גדל בהונג קונג ושאל אותו הם הוא מתעתד להתרחב למקומות אחרים או להישאר עם עסקיו בסין. קובו ענה: "סין זה הבית. אין לי עניין מחוץ לסין - זה השוק הכי צומח, הכי מרגש". בסוף הראיון התעקש המראיין להשחיל שאלה נוספת והעיר לקובו כי הוא ידוע בהתנהגותו האקסצנטרית. קובו השיב: "לא, אני די רגוע, אני אומר מה שאני חושב שהוא נכון".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#