איילת שקד מצפצפת, בממשלה צוחקים: חולשתו של האיש הממונה על משאבי האנוש - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

איילת שקד מצפצפת, בממשלה צוחקים: חולשתו של האיש הממונה על משאבי האנוש

כאשר מינה רה"מ נתניהו את עו"ד משה דיין לעמוד בראש נציבות שירות המדינה, טענו בכירים כי הוא חסר את הכישורים המתאימים לתפקיד הרגיש ורב העוצמה ■ 5 שנים אחרי, נראה כי לפחות חלק מהביקורת היתה מוצדקת

45תגובות
משה דיין
אייל טואג

זה אמור היה להיות הרגע הגדול בקריירה של רן ברץ. העורך באתר האינטרנט "מידה", שנודע בדעותיו הימניות, נבחר בסוף 2015 על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו לשמש ראש מערך ההסברה של הממשלה. אלא שאז היה מי שדאג להוציא לאור כמה סטטוסים בעייתיים שפירסם בעבר ברץ ברשתות החברתיות על נשיא ארה"ב ברק אובמה ונשיא המדינה ראובן ריבלין, ונראה היה שהתפקיד הנכסף נשמט מידיו.

אם זה לא מספיק, החלו להתעורר גם תהיות הנוגעות למידת כשירותו של ברץ לתפקיד. דרישות התפקיד כוללות תואר שני או יותר (ברץ הוא דוקטור), שש שנות ניסיון בתקשורת או בעבודת דוברות וייעוץ תקשורת, או בכתיבה ועריכה של חומרי הסברה. אבל גם אם מתאמצים, קשה למצוא בקורות החיים של ברץ, חובב הסטטוסים בפייסבוק, פעילות רציפה התואמת את דרישות התפקיד. כך, על אף ששמו של ברץ כבר היה צריך לרדת מזמן מהפרק, מועמדותו, שעליה מתעקש נתניהו, עדיין חיה ובועטת, על אש קטנה.

רן ברץ
אוליבייה פיטוסי

מי שהיה אמור להבהיר לנתניהו שצריך לחפש מועמד אחר הוא נציב שירות המדינה, משה דיין, שהוא בעצם סמנכ"ל משאבי האנוש של שירות המדינה ומי שאמון על כשירות המינויים הציבוריים והממשלתיים. אלא שבמשך החודשים האחרונים, דיין, שמונה לתפקיד על ידי נתניהו, עושה מיני פיתולים כדי להיות "גם וגם": מצד אחד, גם להראות לנתניהו שהוא לא חוסם את הרצון שלו בדרך לתפקיד; ומצד שני, לפעול באופן שמצופה ממנו כנציב. לדוגמה, במקום להבהיר לראש הממשלה שמינוי כזה פשוט לא יכול לעבור, היועץ המשפטי של הנציבות, רון דול, פנה למשרד המשפטים כדי שבכל זאת אפשר יהיה לאשר את המינוי. במשרד המשפטים עדיין לא השיבו לפנייה.

בעניין מינויה של פרח לרנר לתפקיד מנכ"לית משרד הקליטה נחל דיין כישלון. לרנר היתה היועצת המקשרת בין ראש הממשלה לכנסת, וקודם לכן עוזרת פרלמנטרית ויועצת לשר. לא היו לה כישורים או ניסיון כנדרש, ובכל זאת, ועדת המינויים של שירות המדינה אישרה את המינוי. זאת, בזכות קולות של שני נציגי הציבור בוועדה — היזם אריה בר, לשעבר מנכ"ל משרדי הפנים והתחבורה; ונגה קינן, מנכ"לית פורום הסמנכ"לים של החברות הציבוריות ומי שידועה בקשריה הטובים עם הממשל והשלטון. דיין, שהצביע נגד, עשה לכאורה את הדבר המתבקש — אך המינוי בכל זאת התקבל. בינתיים לרנר לא מונתה לתפקיד עקב חקירה שנפתחה נגדה בגין ניגודי עניינים שלה ושל בעלה, יועץ התקשורת אבי לרנר.

השבוע, במסגרת פרסום דו"ח מבקר המדינה, נמתחה ביקורת על אישור המינוי, משום שנציגי הציבור בוועדת המינויים הצביעו בעדו בזמן שללרנר לא היו הכישורים הדרושים. "הוא כל הזמן מנסה להלך בין הטיפות ולאחוז את החבל בשתי קצותיו", אומר מקור המכיר את דיין ואת אנשי נתניהו. "נציב שירות מדינה דומיננטי היה יכול להבהיר שדברים כאלה לא עוברים".

פרח לרנר
מיכל פתאל

כמו כן, סמנכ"ל במשרד ראש הממשלה, עזרא סיידוף, מושעה בשל חקירת פרשת מעונות משפחת נתניהו. מקורב לדברים מספר כי דיין היה מעדיף שסיידוף ייצא לחופשה בלבד, ורק התעקשותו של אסף רוזנברג, הממונה על המשמעת בנציבות שירות המדינה, היא שהובילה להשעייתו של סיידוף. אותו רוזנברג עמד לפני שבועיים בכנס של הנציבות ואמר מעל הבמה שיש לו חילוקי דעות עם הנציב, דברים שעוררו הדים רבים בשירות המדינה. לדברי אותו מקורב, פרשות סיידוף ולרנר היו סוגיות שבהן התעמת רוזנברג מאחורי הקלעים עם דיין.

עזרא סיידוף
אמיל סלמן

בנוסף, רן ישי, המשנה למנכ"ל משרד ראש הממשלה, כבר נמצא שנה ללא חוזה. בנציבות טוענים כי נעשו כמה פניות בנושא למשרד ראש הממשלה, והם מקווים שהעניין ייפתר בקרוב.

בסביבת דיין מתייחסים לדברים בביטול. לטענת מקורביו, דיין מאוד לא אהוב בסביבת נתניהו דווקא משום שהוא לא היס־מן שמעביר עבורו דברים. לטענת אותם מקורבים, דיין ידע לסרב בעבר לבקשות שהגיעו מצד לשכת נתניהו. "אפשר להבין לבד למי פרח לרנר חשובה", אומרים המקורבים, "אבל דיין קיבל החלטה אף שידע שהיא לא תהיה פופולרית אצל ראש הממשלה. גם בעניין ברץ הוא פעל בגבורה. לפי חוות הדעת של היועץ המשפטי של הנציבות, המינוי הזה היה לשיקול דעתה של ועדת המינויים. דיין הוא זה שאמר שצריך להעמיק את הבדיקה. היו שם הרבה השלמות שצריך לבצע, שלחו את ברץ להביא מאמרים מהעבר. זה לא מקרה של 'קליר־קאט' כמו שזה נראה. סיידוף מושעה. נקודה. דיין חתום על ההשעיה".

דיין כנראה באמת מרגיש כמו האיש שמגן בחירוף נפש על האינטרסים של הציבור מול האינטרסים הצרים של הפוליטיקאים. זו גם הסיבה שהתנגד לפני כמה חודשים בתוקף לרצון של שרי הממשלה למנות סמנכ"לים ללא מכרז, וחטף על כך מקלחת קרה מהשרים.

מי שמכיר באמת את הפקיד האפרורי, שהגיע לתפקיד באופן מפתיע ומקרי, לא יכול שלא לשאול עצמו אם יש לדיין את האישיות הנדרשת ואת תעצומות הנפש הדרשות לפעול כשומר סף תקיף ויותר מכך — האם הוא תופש עצמו כשומר סף.

דוגמה לכך נוגעת לתפקידו הקודם, כיועץ המשפטי של משרד המשפטים. במסגרת התפקיד היה דיין נציג משרד המשפטים בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה בירושלים ב–2002–2008. באותן שנים אושרו כמה מהשינויים המהותיים ביותר בפרויקט הולילנד, שמאוחר יותר התברר כפרויקט מושחת, המבוסס על שוחד. בעדות שמסר במשטרה נשאל דיין על ישיבה ספציפית שבה התבצע שינוי ייעוד הקרקע ממלונאות למגורים. דיין התקשה לזכור. "האם התקבלו החלטות בדיוני הוועדה המחוזית שהיו בניגוד לדעתך או חריגות, יוצאות דופן?", הוא נשאל. דיין: "אני לא זוכר, ישבתי במאות דיונים ואינני זוכר משהו חריג". חוקר: "תוכנית 3507 ו' בעיקרה דנה בעניין שינוי הייעוד ממלונאות למגורים. פרט מה היתה עמדתך". דיין: "אני לא זוכר מה היתה עמדתי".

מקורבי דיין טוענים שמדובר בתקופה שבה אושרו הרבה תוכניות שעברו ממלונאות למגורים, בשל האינתיפאדה השנייה — ושהגורמים המקצועיים תמכו בכך. מעבר לכך, דיין לטענתם לא זוכר מה היה בישיבה ספציפית.

פרויקט הולילנד
אייל טואג

דוגמה נוספת לאופן שבו נתפש דיין בזירה הפוליטית והציבורית ניתנה השבוע בכנס אלי הורביץ לכלכלה ולחברה. שרת המשפטים איילת שקד סיפרה בכנס על האופן שבו מונה אבי ליכט, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, לתפקיד משנה לתפקידים מיוחדים. שקד סיפרה בפשטות כיצד החליטה למנות את ליכט ללא ועדת איתור, ונציב שירות המדינה פשוט "זרם עמה". "אמרתי לנציב 'בוא לא נעשה ועדת איתור מפוברקת, אנחנו הרי יודעים שאנחנו רוצים את אבי ליכט. הוא המשנה עם הכי הרבה ניסיון היום במחלקת ייעוץ וחקיקה'. הנציב קיבל את עמדתי, וזה אומר שבסופו של דבר שר שרוצה למשול — יכול לעשות את זה", סיפרה שקד לקהל.

"זה פשוט לא ייאמן", אומר מקור בנציבות, "שרת המשפטים אומרת קבל עם ועדה שהיא למעשה מצפצפת על ההליכים של ועדות איתור, באישור הנציב, ודיין לא פוצה פה. אחרי זה, איך נראית הנציבות?". מקורבים לדיין דוחים את הדברים. לטענתם, המינוי של ליכט נעשה בהתאם לכללים.

מנכ"ל משרד ראש הממשלה התנגד בתוקף למינוי דיין

דיין, 49, עורך דין בהשכלתו, החל את דרכו בשירות המדינה במשרד המשפטים ב–1996, כעוזרו של שר המשפטים דאז, צחי הנגבי. בשלב מסוים התמנה דיין ליועץ המשפטי במשרד. לתפקיד נציב שירות המדינה, אליו נכנס ב–2011, הגיע כמעט במקרה. כמה שבועות לפני שנבחר עוד התקיים הליך איתור למועמד הנציב, בוועדה שבראשה עמד איל גבאי, אז מנכ"ל משרד ראש הממשלה, ושחבריה היו מייק בלאס, אז המשנה ליועץ המשפטי לממשלה; אודי ניסן, ראש אגף התקציבים; ואורלי פרומן, מנכ"לית משרד התרבות. הוועדה, שלא היתה ועדת איתור רשמית, סיננה כ–150 קורות חיים שהגיעו אליה וראיינה כ–15 איש. הוועדה חיפשה אדם עם ניסיון בניהול משאבי אנוש בחברות גדולות שבהן יש עבודה מאורגנת (בשירות המדינה עובדים 75 אלף איש שכמעט כולם מאוגדים בהסתדרות ותחת הסכם קיבוצי).

אלא שהדברים הסתיימו בכי רע, כאשר המועמד שנבחר, ברי בר־ציון, התגלה כמי שסוחב אחריו שורה של בעיות מהעבר. בשל כך הוועדה התפזרה ובמקומה החליט נתניהו לבחור את דיין, היועץ המשפטי של משרד המשפטים. מי שהמליץ לו על הבחירה היה מקורבו וחברו, שר המשפטים יעקב נאמן. המינוי אושר על ידי ועדת ארבל בראשות השופט בדימוס דן ארבל, שהוקמה במיוחד כדי לאשר את המועמד שייבחר לתפקיד, שבה היו חברים רו"ח איריס שטרק ונגה קינן, אותה אחת שאישרה את המינוי של פרח לרנר.

הכוונה למנות את דיין עוררה התנגדות רבה בקרב בכירים רבים בהווה ובעבר בשירות הציבורי. אחדים מהם, כמו יוסי קוצ'יק, יובל רכלבסקי, רענן דינור והפרופסורים יצחק גל־נור ורמי פרידמן, שהיו בעבר נציבי שירות המדינה, אף שלחו מכתב בעניין לנתניהו, שבו הפצירו בו למנות לתפקיד אדם שיש לו יכולת ניהול מוכחת בארגונים גדולים ומורכבים, ובכך שלחו רמז עבה שלא ימנה את דיין. כמה מהם אף התבטאו בעניין בתקשורת.

אפילו בתוך לשכת ראש הממשלה התנגדו למינוי בשיחות סגורות. המתנגדים הצביעו בעיקר על חוסר ניסיונו והתאמתו של דיין: לדבריהם, היועץ המשפטי של משרד המשפטים הוא מהתפקידים הפחות נחשבים במשרד, וכולל בעיקר ליווי משפטי ליחידות האדמיניסטרטיביות של המשרד. זהו תפקיד שתומך ביחידות המינהל של המשרד ואין לו קשר עם עבודת הפרקליטות או היועץ המשפטי לממשלה, כשהעבודה נעשית מול מנכ"ל המשרד או מול השר.

התנועה לאיכות השלטון אף הגישה בג"ץ בדרישה למנות ועדת איתור לנציב, אך העתירה נדחתה. אחד המתנגדים החריפים למינוי היה מנכ"ל משרד ראש הממשלה דאז, גבאי. בישיבת הממשלה שבה אושר המינוי הוא יצא במחאה. מקורבים לעניין טוענים שנושא מינוי דיין היה בין הגורמים שהביאו את גבאי לסיים את תפקידו. "דיין בא חסר רקע וחסר יכולות לתפקיד הזה, שגדול עליו בשלושה מספרים. הפכו אדם שניהל אנשים ספורים בלבד לסמנכ"ל משאבי האנוש של המדינה", אומר בכיר לשעבר בשירות הציבורי. "בחברה פרטית, מינוי כזה פשוט לא היה עובר".

אחד ההסברים לכך שנתניהו בכל זאת התעקש על דיין, פורסמה בסמוך לבחירתו על ידי עיתונאי "מעריב" דאז בן כספית: אשתו של דיין היא אחותה של אשתו של יהודה ויינגרטן, תורם וידיד של משפחת נתניהו. כלומר, דיין וויינגרטן גיסים. שמו של ויינגרטן עלה גם בתחקיר ביביטורס של העיתונאי רביב דרוקר בערוץ 10, אותו תחקיר שהוליד את דו"ח מבקר המדינה שפורסם השבוע. לפי התחקיר, וינגרטן הוא איש עסקים יהודי־בלגי שמימן נסיעה של נתניהו לבלגיה. בשיחה עם מקורבי דיין השבוע, הם לא הכחישו את הקשר המשפחתי, אך טענו שלא היה לכך קשר למינוי. "מי שהמליץ עליו היה השר נאמן", הם אמרו. "כל הטענות על כך שלא היה ראוי לתפקיד בכלל לא ראויות להתייחסות. תחת דיין היו 35 איש במשרד המשפטים, ובאחריותו היו גם בתי דין מיוחדים לביקורת משמורת ובתי דין נוצריים".

בסופו של דבר, למרות כל הביקורת, נכנס דיין לתפקידו במחצית 2011. הוא החליף את שמואל הולנדר, שהיה בתפקיד 14 שנה וכהונתו היתה רצופת שערוריות מינויים פוליטיים של שרים שונים, בעיקר מהליכוד. המינוי המפורסם ביותר היה של העוזרת שלו, עדנה אלפסי, לתפקיד סמנכ"ל בנציבות שירות המדינה, ללא מכרז, דבר שהביא לעימות חזיתי ופומבי עם מבקר המדינה לשעבר, מיכה לינדנשטראוס. לינדנשטראוס גם מתח ביקורת על תופעה של מינוי ממלאי מקום בשירות המדינה במינויים זמנים, אנשים שמאוחר יותר זוכים להתברג לאותן משרות. ביום שלישי השבוע, כשפורסם דו"ח המבקר עם פרק על נציבות שירות המדינה, התברר כי בתחומים מסוימים לא הרבה השתנה.

למשל, בדו"ח נמצא כי ב–2011–2014 נעשו 318 מינויים זמניים למשרות בכירות, בהם מונו בסך הכל 277 עובדים — כמחצית מהם במשרד המשפטים. כרבע מהעובדים האלה מונו ליותר משנה. כשני שלישים מעשרות העובדים שמונו בפועל לתפקידים בכירים והתמודדו במכרזים בשנים האלה — זכו בתפקיד. "נתונים אלה עשויים ללמד על היתרון שמקנה מינוי זמני למי שמונה באמצעותו, שכן סיכוייו לזכות במכרז גבוהים", נכתב בדו"ח.

הדו"ח גם מותח ביקורת על התמשכות הזמן באיוש משרות בכירה בשירות המדינה. לפי המבקר, הליך לאיוש משרה בכירה בשירות המדינה אורך בממוצע ארבעה חודשים — במידה שהדבר נעשה באמצעות מכרז פנימי; וחמישה חודשים במכרז פומבי. מאחר שבכ–40% מהמכרזים הפנימיים למשרות בכירות לא נבחר זוכה, מתקיימים גם מכרזים פומביים. הליך האיוש הכולל של משרה באמצעות מכרז פומבי אורך בממוצע זמן ניכר — כתשעה חודשים, בתוספת פרק זמן לא ידוע להכנת מכרזים אלה.

בנימין נתניהו
תומר אפלבאום

הדו"ח מותח ביקורת גם על אופן הפעולה של ועדות איתור, נושא שגם הוא עלה בעבר בדו"חות מבקר. המבקר בחן 19 ועדות איתור שפעלו ב–2013–2014, כשהזמן העבודה הממוצע של הוועדות אלה היה שבעה חודשים, ארוך בכ–40%–75% מפרק הזמן שנדרש לצורך בחירת מועמד במכרז לתפקיד בכיר. לפי הדו"ח, במקרה מסוימים היו אף בעיות מהותיות בעבודת הוועדה. הנציבות קבעה עיקרון שלפיו ועדת איתור תקבע את אמות המידה לשם הערכת המועמדים וקבלת החלטה לפני עיון במסמכי המועמדים, כדי למנוע מצב שאמות המידה ייקבעו בזיקה לנתונים של מועמד סצפיפי.

למרות זאת, המבקר מצא כי בארבע ועדות איתור שנוהלו במשרד המשפטים לתפקידים של משפטנים — מהבכירים בשירות המדינה — חרג המשרד מעיקרון זה, באישור נציבות שירות המדינה, ומסר את מסמכי המועמדים לחברי הוועדות לפני שהוועדות קבעו אמות מידה לאיוש המשרה. לפי המבקר, "בכך סוכלה תכלית העיקרון שנועד להבטיח הליך אובייקטיבי, הוגן ושוויוני".

בסיכום הדו"ח נכתב כי "הליקויים שנמצאו בהליכי המכרזים תואמים במידה רבה לממצאי דו"ח ביקורת קודם של מבקר המדינה, מלפני כעשור...שלושה מהליקויים שבולטים בחומרתם כרוכים ומשלימים זה את זה: האחד, פרק הזמן הארוך שנדרש להשלמת ההליך המכרזי. השני, מינויים זמניים רבים הנובעים בחלקם מהתמשכות ההליך המכרזי. תופעה זו בולטת במשרד המשפטים. השלישי, מגמה של בחירה לתפקיד במי שכיהנו במינוי זמני".

לטענת מקורבי דיין, הדו"ח לא משקף את המציאות העכשווית בשירות המדינה. כיום, לדבריהם, הדברים משתנים בעיקר בזכות הרפורמה שמתחוללת בימים אלה בשירות המדינה. המלה "רפורמה" חזרה על עצמה שוב ושוב גם בתשובות שנתנו אנשיו של דיין למבקר המדינה, כאשר בנוגע לדברים ספציפיים, הם טענו שכבר כעת חל שיפור בעניין.

"דיין ביזה אותנו"

דוגמה נוספת לאופי המקל של דיין הוא הליך המינוי של השופטת לשעבר הילה גרסטל לנציבת הביקורת על הפרקליטות, תפקיד שממנו התפטרה באחרונה. דיין היה חבר בוועדת האיתור שבחרה בגרסטל, ועדה שבראשה עמד היועץ המשפטי לממשלה דאז, יהודה וינשטיין, המיודד עם גרסטל. לפי הדו"ח, בישיבת ועדת האיתור שהתקיימה, דיווח על כך וינשטיין לחברי הוועדה. למרות זאת, הנושא לא הועבר לבחינת היועץ המשפטי בנציבות שירות המדינה, שהוא הגורם המוסמך על פי הנהלים בוועדת האיתור לבחון אם יש חשש לניגוד עניינים ולהנחות את הוועדה כיצד לנהוג.

מה שכן קרה הוא שהוועדה התייעצה בטלפון עם המשנה ליועמ"ש, והודיעה שאין לפסול את השתתפות וינשטיין בראיון או בחלקו, מכיוון שהקשר הוא מקצועי. ואולם בפרוטוקול ההחלטה של ועדת האיתור לא תועד דבר ההיכרות שעליה דיווח וינשטיין לוועדה, ולא תועדה התייעצות הוועדה עם המשנה של וינשטיין. התגובה של הנציבות למבקר היתה כי "היועץ המשפטי לממשלה נועץ עם הגורם הבכיר ביותר (מלבדו), בתחום זה בשירות המשפטי הממשלתי".

התנהלות בעייתית נוספת היתה בפרשת ד"ר מאיה פורמן־רזניק, ספיח לפרשת רומן זדורוב. פרקליטות המדינה ביקשה למנוע את זכייתה של פורמן־רזניק במכרז לתפקיד בכיר במכון לרפואה משפטית, בשל עדות מטעם ההגנה שנתנה במשפט זדורוב והביקורת שנמתחה על עדותה בפסק הדין בערכאה המחוזית. בעקבות כך יצאה פורמן־רזניק למאבק משפטי ממושך בבית הדין לעבודה, כדי שיאכוף את זכייתה במכרז. בערעור של זדורוב לעליון הוא לא זוכה, אך השופטים קבעו שהביקורת נגד הרופאה הפתולוגית לא היתה מוצדקת ועדותה היתה מדויקת.

בתוך הנציבות דווקא היה מי שהגן עליה — יוני דוקן, הממונה על מערכת הבריאות בנציבות, טען במהלך הדיונים בפרקליטות כי יש לאפשר לפורמן־רזניק להתמנות לתפקיד. מנגד, הנציב דיין העדיף לא להביע עמדה ובכך למעשה יישר קו עם הפרקליטות. עוד התנהלות תמוהה של דיין היתה בפרשת הניסיון למנות את נח הקר ליו"ר רשות החשמל במקום אורית פרקש־הכהן בתחילת 2016. שר האנרגיה, יובל שטייניץ, ביקש למנות את הקר, 34, לתפקיד, על אף ניסיונו הדל יחסית במשרד האוצר וחוסר ניסיונו בתחום האנרגיה. נציבות שירות המדינה, בראשות דיין, אישרה את המינוי. הנציבות אף הגדילה לעשות כשהתברר שהקר חסר חמש שנות ניסיון כרפרנט או כסגן הממונה על התקציבים. הנציבות הכירה לו בשנת לימודים במכללה לביטחון לאומי כשנת ניסיון ניהולי בכיר, בנימוק שגם במהלך שנה זו אחריות הטיפול של הקר נותרה אצלו. מהלך זה עורר זעם בקרב בכירים בנציבות, שטענו כי "דיין ביזה אותנו", ודרשו שיסיק מסקנות אישיות. מקורבי דיין דוחים את הדברים וטוענים שהוא פעל כשורה.

"בכל קרית הממשלה צוחקים עלינו"

אבל ההתנהלות הבעייתית של דיין היא לא רק באופן שבו הוא מתייחס למינויים שהפוליטיקאים דורשים. מקורות בתוך הנציבות מצביעים על שורת מקרים שבהם הנציבות פשוט מהווה דוגמה אישית רעה ליתר משרדי הממשלה. "הסנדלר הולך יחף", כפי שמכנים זאת מקורות בנציבות.

כך התרחש במקרה של עדנה אלפסי, אותה יועצת־עוזרת שעלתה לגדולה בימיו של הנציב הקודם, הולנדר. ב–2011, דיין הגיע לתפקיד עם יועצת במשרת אמון, וכך אלפסי איבדה את משרת האמון שלה. כאן למעשה לא היתה סיבה שלא לצאת למכרז על התפקיד שבו אלפסי מכהנת — תפקיד הסמנכ"לית, שאליו מונתה ללא מכרז. אלא שאלפסי ממשיכה בתפקידה, ללא הפרעה. "זה לא רק שהיא בכירה, היא אפילו בתפקיד סגנית ניצב", אומר מקור בנציבות, "זו הדוגמה שאנחנו בנציבות מראים למשרדי הממשלה האחרים? הרי בכל קרית הממשלה צוחקים עלינו".

מקורבים לדיין דוחים את הטענות, "זה קשקוש אחד גדול", הם אומרים, "קיבלנו מצב מוגמר שאי־אפשר לשנותו. מכרז חדש במצב כזה פירושו פיטורים. זה בניגוד לכללים".

אחת הביקורות בדו"ח מבקר המדינה שפורסם השבוע נוגעת לרעה החולה של מינויים זמניים. בנציבות עצמה נמצא דוקן, הממונה על מערכת הבריאות, שמונה כמינוי זמני, ונמצא בפועל בתפקידו כבר קרוב לארבע שנים, סיטואציה שאין לה אח ורע לא רק בנציבות, אלא בכל שירות המדינה. מקורבי דיין, מספקים הסבר קצת צולע לעניין התמוה הזה: "פרש מישהו, היתה התלבטות. אם יש שינוי מבני בנציבות לא הגיוני למנות מישהו למשרה שהולכת להשתנות מהקצה לקצה. בהמשך יצא מכרז, אבל היתה הסתבכות במכרזים. פתאום הוועד בא והתנגד, וזה נקלע לסכסוך בגלל הרפורמה".

בנוסף, בדו"ח ביקורת פנימי שהגיע לידינו יש ביקורת חריפה על מקרה של גיוס מנהל פרויקטים בשיטה של מיקור־חוץ, בעלות של 400 אלף שקל בשנה. דו"ח הביקורת מצא שורה של ליקויים שנעשתה בהתקשרות זאת, בין היתר, משום שהבכירה בנציבות שערכה את המכרז, ערכה אותו לבד וגם סגרה את העסקה לבד בהתקשרות שנעשתה ללא סמכות.

"כל אלה מעלים חשש לעבירות אתיות לכאורה ולהטיית מכרז לכאורה", נכתב בדו"ח הפנימי, שבו הומלץ במפורש לבטל כליל את ההתקשרות ולצאת למכרז חדש. אחד הממצאים החמורים בדו"ח נוגע להיכרות מוקדמת בין אותה בכירה לבין מי שזכה בעבודה בסופו של דבר. לפי הדו"ח, אשתו של מנהל הפרויקטים היא עובדת בכירה באגף המינהלי במשרד האוצר, ובין הבכירה בנציבות לבין הבכירה באוצר היתה היכרות טובה. כמו כן, בדו"ח נכתב שבשנתיים שלפני עריכת המכרז, הבכירה באוצר התגוררה בסמוך לבכירה בנציבות ביישוב במרכז ואף ביקרה בביתה.
 בדו"ח נקבע כי הבכירה בנציבות "היתה מצויה במצב של ניגוד עניינים, או למצער, בחשש לניגוד עניינים לפני הליך הראיונות...אין חולק על העובדה שבעת הראיון שערכה הבכירה למנהל הפרויקטים היא ידעה בוודאות מי הוא".

אלא שכיום אותו ספק ממשיך לעבוד עם הנציבות והוא אף מוגדר בהתכתבויות פנימיות כמנהל פרויקטים. דיין החליט לא לקבל את ההמלצה המפורשת של מבקר הפנים, אלא לפנות לפרקליטות בחוות דעת בנושא. לדברי מקורבים לדיין, הפרקליטות פירשה את הממצאים בדו"ח באופן רך יותר. לטענתם, מהפרקליטות המליצו לו לתת לאותה בכירה הערה, אך הדבר ייקבע סופית בשימוע שייערך לה. מנגד, לדברי בכיר בנציבות, זו עוד דוגמה להתנהלות לא תקינה של דיין. "במקרים אחרים, אנשים היו עפים על זה הביתה, אחרי דיונים בבית הדין המשמעתי", הוא אומר.

מקורבים לדיין דוחים את הדברים: "מבקר הפנים לא מיומן בדקויות המשפטיות שהיו במקרה הזה, והוא טעה בפרשנות של הדברים", הם אומרים. "זה לא כזה מקרה חמור כמו שעלה מהדו"ח". אלי יעקב, ראש ועד העובדים בנציבות, סבור גם הוא שמדובר בהתנהלות בעייתית: "אם נציבות שירות המדינה, שאמורה לאכוף עניינים כאלה במשרדים אחרים, מכשירה שרץ כזה, אני כבר לא יודע מה לומר. זה דבר חמור ביותר".

"את שם התואר 'בולדוזר' 
לא הייתי מצמיד אליו"

אם תשאלו את דיין ואנשיו, הרי שכל הסוגיות שהועלו — שלשיטתן דיין פעל כשורה — מתגמדות לעומת הרפורמה המקיפה בנציבות שירות המדינה, שנועדה, במלים פשוטות, להפוך את השירות הציבורי בישראל למודרני ויעיל, בניגוד למצב כיום — שהוא מבוסס על שורת כללים שנכתבו בשנות ה–50 והופכות אותו למסורבל.

כאשר תיושם הרפורמה במלואה, למשרדי הממשלה אמורה להיות הרבה יותר עצמאות בכל הנוגע לעריכת מכרזים וועדות איתור, דבר שאמור לסייע בקיצור הליכים אלה. כמו כן, עובדים יוכלו לגשת למכרזים בכל משרדי הממשלה ולא רק במשרד שבו הם עובדים, ומנהלים בכירים כבר לא יוכלו לשבת שנים על גבי שנים בכיסאם, פשוט כי יש קדנציות המגבילות כהונה.

כמו כן, על פי הרפורמה, שחלק מיישומה כבר החל, מנהלים בשירות המדינה יוכלו לפטר עובדים גרועים, למרות הקביעות וההסכם הקיבוצי, שלכאורה מונעים מצב זה. הרפורמה היא לא כזו שבה משתנים הכללים בבת אחת, אלא לאט־לאט, כשבכל פעם מיושם נוהל אחר. למשל, קציבת אורך הקדנציות כבר נכנסה לתוקף עבור מנהלים שממונים לתפקיד מעתה והלאה. כמו כן, החלו תהליכי הערכה של עובדים. לדוגמה, ב–2014 הוערכו 64 עובדים מתוך 10,000 כעובדים במצב של "אי־התאמה". ואולם הרפורמה תיבחן בשאלה אם בשירות המדינה עובדים מסוג זה יוכלו להיות מפוטרים באופן רשמי, דבר שיצטרך כנראה גם לעמוד, לפחות בשלב מסוים, במבחן של בית הדין לעבודה. בינתיים, בנציבות חוששים אפילו לדבר על כך כדי לא להרגיז את ההסתדרות. רק הבנה עם ההסתדרות בסוגיות אלה תוכל באמת להזניק את הרפורמה קדימה.

אבל גם אלה הסבורים שלדיין באמת יש רצון טוב, אמיתי וכן בקידום הרפורמה, טוענים שאין לו את האישיות המתאימה כדי להעביר מהלך מורכב שכזה. "את שם התואר 'בולדוזר' לא הייתי מצמיד אליו", אומר בכיר במערכת הציבורית, "הדברים לא מתקדמים בקצב הנדרש. מנכ"לים במשרדי הממשלה לא מספיק מרגישים את השינויים. אף שיש כאלה".

מקורות בנציבות וגם מחוצה לה מוסיפים שדיין משתהה בקבלת ההחלטות, וכתוצאה מכך גם החלטות הקשורות ליישום הרפורמה — מתעכבות. "המנהיגות כאן לא מספיק נחושה", אומר מקורב לרפורמה. "זה מהלך שגם לא קנה לו גב פוליטי משמעותי. הסיפור הזה של הרפורמה פשוט גדול על דיין. בשביל זה צריך כריזמה, נחישות, יכולת רתימה — והוא, עם כל הרצון הטוב שלו — פשוט לא שם".

לפי לוח הזמנים שנקבע בנציבות, בתוכנית העבודה שנכתבה בסוף 2012, יישום הרפורמה כבר היה אמור לחול בדצמבר 2015 — לפני חצי שנה. להערכת ראש מטה הרפורמה, רון צור, בעוד כשנה אפשר יהיה לדבר על השלמת המשימות הקשורות ברפורמה. ואולם לדבריו, תוך כדי העשייה נוצרות משימות חדשות. "אנחנו במהפכה מתמדת", הוא אומר, "במהלך תוכנית היישום פיתחנו עוד דברים". גם נתונים של עמותת המרכז להעצמת האזרח מראים שיש תחומים שבהם הרפורמה מיושמת, לצד תחומים אחרים, בעיקר בנוגע למכרזים, שבהם יש עוד הרבה מקום לשיפור.

ברפורמה מושקעים משאבים רבים: תקציב מטה הרפורמה בלבד ב–2016 הוא 50 מיליון שקל, בעוד שתקציב שירות המדינה הוא 80 מיליון שקל. זאת, בזמן שעל הרפורמה עובדים 25 איש בלבד בתקנים ועוד 11 עובדים — לעומת כ–220 בנציבות. לפי הנציבות, עיקר התקציב של הרפורמה מכוון למיקור חוץ, וכיום יישום הרפורמה מתבצע, בין השאר, בהפעלת כמה חברות ייעוץ בתחומים שונים, שזכו במכרזים כדין.

עובדים בנציבות מצביעים על כך שלא כל מיקורי החוץ נחוצים. אחד הרמזים לכך שמשהו חורק בגלגלי הפרויקט הגדול הוא הקמת ועדה בכנסת שתפקידה לפקח על יישום הרפורמה. בראש הוועדה עומד ח"כ רועי פולקמן מכולנו, אחד הפוליטיקאים הבודדים שבאמת מתעניין בסוגיה של שירות המדינה. "יש דברים טובים שמתקדמים, אבל הבעיה העיקרית היא שהמערכת בשטח לא מרגישה את הרפורמה", הוא אומר. "הנושא העיקרי שצריך לדחוף אותו עכשיו הוא האצלת סמכויות למשרדי הממשלה". עדות נוספת לכך שמשהו אולי חורק ברפורמה, היא טיוטת דו"ח מיוחד של מבקר מדינה, שנמצאת בימים אלה על שולחנם של בכירי הנציבות. זהו דו"ח מיוחד שנוגע רק להליכי יישום הרפורמה, ולטענת מקורבי דיין, אין לו מה לחשוש מממצאי הדו"ח. "מה שקורה פה בשלוש שנים לא קרה 60 שנה", הם אומרים, "אנשים כאן עושים עבודה מדהימה, ואנחנו מבצעים מהפכות. דו"ח מבקר המדינה לא מדאיג אותנו. מי שצריך לדאוג הם כמה עובדים בכירים בנציבות, שבימים אלה ממש תוקעים מקלות בגלגלי הרפורמה, משיקולי אגו צרים".

"השיטה של דיין היא לרמוס את הכפופים לו"; מקורביו: "שקר"

בחודשים האחרונים סוערות הרוחות בנציבות שירות המדינה. מקורות המכירים את הנעשה בנציבות מעידים על סכסוך קשה ונתק של ממש בין כמה מבכיריה לבין דיין.

למשל, מדצמבר האחרון כבר לא מתקיימות ישיבות הנהלה בנציבות. כמו כן, בשנה האחרונה עברו יותר ממחצית מהרפרנטים בנציבות — כ–12 מתוך 22 — לתפקידים אחרים. בכירים בנציבות שעמם שוחחנו השבוע מדברים על תחושות קשות בכל הנוגע לסגנון הניהול של דיין. לדבריהם, דיין "לא סופר" את הבכירים וכלל לא שיתף אותם במהלכי הרפורמה בנציבות שירות המדינה, אלא החליט לבנות "נציבות בתוך נציבות", כלומר צוות קטן ומצומצם של עובדים שיעביר את מהלכי הרפורמה, בלי לשתף אחרים ומבלי לתת להם הזדמנות לקידום.

אחת הטענות העולות בהקשר לכך הוא יחס קשה מאוד של דיין כלפי הכפופים לו, בכירים ותיקים בנציבות. "השיטה שלו היא לרמוס את הכפופים לו, לעשות אותם קטנים, על ידי שטיפה בצעקות וצרחות, במשך כמה דקות רצופות", אומר בכיר בנציבות. "אני חוויתי את זה על בשרי. ככה הוא מרגיש שהוא גבוה, משמעותי וחזק. למה עובד בכיר ותיק צריך לפחד להיכנס לפגישת עבודה עם הנציב? ה'תאקלים' שהיו כאן לאנשים עלו להם בבריאות".

מקורבים לדיין דוחים את הטענות הנוגעות שלפיהן הוא מתעמר ומשפיל. "זה פשוט שקר", הם אומרים, "הנציבות נמצאת בתהליך של שינוי וזה מעורר התנגדויות. אז באים אנשים ומספרים סיפורים. דיין הוא איש רך ומכיל. להפך, לפעמים אנשים שקרובים אליו אומרים לו שהוא צריך להיות קשוח יותר".

אותם מקורבים דוחים את הדברים גם בנוגע לעזיבת בכירים וביטול ישיבות הנהלה. "זה לא קשור ליחסים עכורים בתוך הנציבות", הם אומרים, "לפעמים ישיבות הנהלה הן פשוט לא אפקטיביות. אז כדי להיות יותר אפקטיביים מקיימים יותר ישיבות במסגרות מצומצמות. רפרנטים עוזבים? זה מצוין. אנשים רוצים להתקדם".

נציבות שירות המדינה מסרה בתגובה לכתבה כי "הנציב עומד כחומה בצורה כדי לשמור על התנהלות על פי כללי מינהל תקין. קל להטעות את הציבור בסיפורי אווירה כאלה ואחרים שהקשר בינם לבין המציאות העובדתית, המתועדת והמגובה במסמכים — אינו קיים. הנציב מוביל רפורמה מורכבת, חשובה וחסרת תקדים בניהול ההון האנושי בשירות המדינה. הישגיה של הרפורמה רבים וניכרים, ואנו בעיצומה של עשייה. מדובר בתהליך עמוק של שינויים ומטבעם של דברים יש מתנגדים. לצערנו, נחשפנו לטענות המשוללות כל יסוד. הנציב יתמיד במסע החשוב של הרפורמה, תוך עמידה איתנה וללא מורא בקבלת ההחלטות וההכרעות, כפי שפעל עד כה".

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#