הנתון המפתיע על התיירות לישראל - ואיך מגיעים ל-12 מיליון תיירים בשנה - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הנתון המפתיע על התיירות לישראל - ואיך מגיעים ל-12 מיליון תיירים בשנה

למה התיירים לא באים? זה לא רק המצב הביטחוני. עם יד על הלב, הייתם מגיעים לחופשה בישראל?

56תגובות
תיירים יפנים בים המלח
רויטרס

אם יש איחול אחד ויחיד שכדאי לאחל למדינת ישראל ביום העצמאות ה–68 שלה, הנה הוא: שמספר התיירים שמגיעים לכאן יוכפל וישולש. תיירים שמגיעים אלינו זה אמנם נחמד, אבל לא הפרמטר הכלכלי הכי חשוב, אז מדוע דווקא זה האיחול שלנו?

בערב יום העצמאות פירסמנו כאן גרפים רבים שמתארים את מצב המדינה בעשורים האחרונים בחינוך, בשכר, בשוק העבודה, באבטלה, בתוחלת החיים, בבריאות, בתחבורה ובפערים החברתיים. כשעוברים על הגרפים האלה, אחד אחד, קל להתרשם שבתחומים רבים חל שיפור נאה, אבל גם קל לגלות שבכל תחום כמעט יש כברת דרך לעשות כדי להיות שבעי רצון באמת.

מבין כל הגרפים צד את עיניי גרף שלכאורה אין בו איזו דרמה גדולה, ואולי הוא לא הכי דרמטי בהתפתחותה הכלכלית והחברתית של ישראל, אבל הוא נותן סיפור מסגרת חשוב לפוטנציאל הלא ממומש שלנו בתחום התיירות. הביטו רגע בגרף הזה. הוא מתאר את מספר הטסים לחו"ל ואת מספר התיירים המגיעים לישראל מאמצע שנות ה–70 ועד ימינו. ב–1975 מספר היציאות של ישראלים לחו"ל היה 283 אלף, ואילו מספר כניסות התיירים היה 559 אלף — שתי כניסות של תיירים על כל יציאה של ישראלי לחו"ל. היחס הזה נשמר גם באמצע שנות ה–80 ואילו ב–1995 הגענו ליחס שווה: כניסה של תייר אחד לכל יציאה של ישראלי.

ואולם מאז חלה תפנית חדה במספר היציאות של ישראלים לחו"ל: לפני עשור מספר היציאות של ישראלים לחו"ל היה 3.7 מיליון איש — לעומת 1.9 מיליון כניסות של תיירים; וב–2015 מספר היוצאים צמח כבר ל–5.9 מיליון איש — יותר מפי שניים ממספר כניסות של תיירים. אם היחס בין הכניסות ליציאות של נוסעים היה זהה ליחס בשנות ה–70, היו מגיעים לישראל כ–12 מיליון תיירים אשתקד. בפועל, ביקרו כאן רק רבע מהמספר הזה. כדי להבין את ההחמצה הזאת נציין כי משרד התיירות מעריך שכל כניסה של מיליון תיירים לישראל מכניסה למדינה 5.5 מיליארד שקל ומייצרת 40 אלף מקומות עבודה.

אינפו
מספר יציאות ישראלים לחו"ל
1955 - 34,000
1965 - 97,000
1975 - 283,000
1985 - 553,000
1995 - 2,259,000
2005 - 3,687,000
2014 - 5,181,000
2015 - 5,891,000

מספר כניסות תיירים לישראל
1955 - 49,000
1965 - 297,000
1975 - 559,000
1985 - 1,264,000
1995 - 2,216,000
2005 - 1,903,000
2014 - 2,927,000
2015 - 2,800,000

יש דרכים רבות להסתכל על המספרים האלה. על מספר הנוסעים לחו"ל אפשר לברך ולומר שזה משקף את פתיחתה של ישראל לעולם ופיתוח יחסי הסחר שלה, ואת העלייה ברמת החיים שמאפשרת ליותר ישראלים לטייל בעולם — אבל גם את החיים הלחוצים כאן ואת יוקר המחיה הגבוה, שמחייבים קפיצה קטנה לחו"ל.

על מספר התיירים הנמוך שמבקרים בישראל אפשר להגיד הרבה דברים, אבל כולם מסתכמים במסקנה הפשוטה: ישראל לא מממשת את הפוטנציאל התיירותי שלה. יש לנו מדינה מדהימה מכל היבט שהוא: עושר תרבותי, היסטורי ודתי, נופים נפלאים, פסיפס אנושי מרתק, קולינריה, ים תיכון וים המלח ומזג אוויר נוח. מדינה כזו אמורה להיות מגנט תיירותי שיביא לכאן הרבה תיירים, ודאי כשהעולם כולו נפתח, החומות נופלות, רמת החיים עולה וכרטיס הטיסה נהפך בר השגה למיליארדי אנשים בעולם.

אבל זה לא קורה. וזה גם לא יקרה כשהפעילות הממשלתית היחידה בעניין היא "קמפיין הסברה לעידוד התיירות" בתקציב עתק של 5 מיליון שקל. כדי שזה יקרה צריכים לקרות כמה דברים אחרים. בואו נראה מה יכול להפוך מדינות לאטרקציות תיירותיות: עושר תרבותי, היסטורי ואנושי, נופים פראיים, קולינריה מפותחת, הזדמנויות עסקיות, יוקר מחיה סביר, תשתיות טובות ונגישות תחבורתית וביטחון אישי נאות. לישראל יש הרבה מאלה, אבל היא לוקה בשלושה פרמטרים, שהם אלה שבולמים את הפיתוח התיירותי שלה: חוסר יציבות ביטחוני, תשתיות לא מספיק טובות (בעיקר בתחבורה ובשירותי תיירות) ויוקר מחיה גבוה.

כשמסתכלים על גרף מספר כניסות התיירים לישראל מגלים כי דווקא בשני העשורים האחרונים, שבהם הכלכלה הישראלית זינקה והתפתחה ונהפכה והפגינה עוצמה, ראינו כיצד קצב כניסות התיירים לכאן נעצר בחריקת בלמים. זה מחזק את המסקנה שהסיבות לכך הן אלה שהוזכרו קודם.

מאז הקמתה מתמודדת ישראל עם סיטואציות ביטחוניות קשות: מלחמות ואירועי טרור ומבצעים ופעולות תגמול ומלחמות התשה ואינתיפאדות. מאז מלחמת יום הכיפורים לא ראינו שום מלחמה קיומית ממשית, אבל בשני העשורים האחרונים ראינו מופעים הרבה יותר תכופים של עימותים אלימים — מפיגועי הטרור של תחילת העשור הקודם, דרך מלחמת לבנון השנייה ומבצעי עמוד ענן, עופרת יצוקה, צוק איתן ואינתיפאדת הסכינים. ואם לא הספיקו לנו האירועים האלה, ישראל התנהלה בעשור האחרון תחת נרטיב מתמיד של פיתוח הגרעין האירני והדיון האינסופי על "שנת הכרעה". איך אפשר להביא לכאן תיירים ככה?

גם כשמנטרלים את המצב הביטחוני נשארים עם שני כוחות חזקים, שמונעים את מימוש הפוטנציאל התיירותי שלנו. התשתיות הפיסיות כאן לא מפותחות מספיק, והתחבורה הציבורית עלובה ולא מספקת פתרונות בסיסיים להגעה ממקום למקום במהירות, ודאי לא בתחומי גוש דן. ההשקעה של המדינה במחלפים ובכבישים נמצאת בפיגור מתמיד ומעניקה העדפה לשימוש בתחבורה פרטית.

גם התשתית התיירותית לא טובה. נבנים כאן מעט מדי חדרי מלון, ובעקבות זאת ההיצע מוגבל והמחירים גבוהים. כמו כן, יוקר המחיה חל על מרבית התחומים שתיירים משלמים: מזון, מלונות וצימרים ותחבורה. אם לא די בכך שהתחבורה הציבורית כאן מפגרת, גם מחירי הדלק גבוהים מדי עקב מיסוי גבוה. ואפשר גם להזכיר תופעות ישראליות ייחודיות כמו היעדר תחבורה ציבורית וטיסות אל על בשבת ועלויות של כשרות שמחלחלות למחירי המזון (אפשר לטעון שזה גורם משיכה לתיירים יהודים שומרי מצוות).

כדי שמספר התיירים יעלה, ישראל זקוקה לשדרוג התשתיות התיירותיות והתחבורתיות, להורדת יוקר המחיה ולמצב ביטחוני רגוע יותר. מי שחושב שקמפיין הסברה של שבועיים יכול להיות שובר השוויון, שיגדיל את מספר התיירים — מפנטז. הנה לנו שלוש סיבות מצוינות כדי שנציב זאת כיעד, ואם זה לא יביא לכאן מיליוני תיירים נוספים, לא נורא. לפחות נקבל יוקר מחיה נמוך יותר, תשתיות משופרות ומצב ביטחוני יציב. זה יכול לצמצם אפילו את מספר היציאות של ישראלים לחו"ל, כי מה יש לחפש שם כשזול, נגיש ובטוח לנפוש ולטייל כאן.

נ.ב

שר התיירות, יריב לוין, שובר את הראש בשאלה כיצד מביאים לכאן יותר תיירים בדרכים המסורתיות: השקעה בשיווק וטיפוח אטרקציות תיירותיות וגם בתוכנית משותפת עם משרד האוצר לבניית 15 אלף חדרי מלון חדשים בשנים הקרובות. זה לא מספיק. לכן, הוא גם מנסה לקדם את רעיון הקמת הקזינו באילת.

הקמת קזינו באילת היא פתרון גרוע ולא רק מסיבות חברתיות פנים־ישראליות. משיכת תיירי הימורים היא הרמת ידיים באשר ליכולת שלנו ליהנות מנכסיה ההיסטוריים, הדתיים, הגיאוגרפיים והתרבותיים של ישראל, שאין דרך לממש אותם ללא טיפול בבעיות הביטחון, התשתיות ויוקר המחיה. הקמת קזינו משדרת לתיירים שישראל לא מצליחה לתת מענה לחששות ולמגבלות של חופשה בישראל, ולכן פונה לקהל שבהגדרתו הוא חובב סיכון והצטמצמות במלון ממוזג ומפנק: מהמרים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#