תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

העם עם הגולן? "אנחנו לקראת המראה מטורפת, רוצים להיות סביון של הפרולטריון"

לכתבה

איכות החיים, מחירי הדירות השפויים, הנוף והשקט לא הצליחו למשוך עד היום הרבה תושבים חדשים לרמת הגולן ■ האם מאות המיליונים שמבטיח בנימין נתניהו יעשו את השינוי?

20תגובות

אף אחד בקצרין לא התרשם מישיבת הממשלה המיוחדת שהתכנסה ב–17 באפריל במעלה גמלא, שבה נשא ראש הממשלה בנימין נתניהו נאום מיוחד על רקע הנוף של רמת הגולן. "אחד", הכריז נתניהו, "קו הגבול לא הולך להשתנות. שתיים — הגולן יישאר לצמיתות בריבונות ישראלית".

האמת היא שלתושבי הרמה לא היתה סיבה להתרגשות. בכל זאת, דברי נתניהו לא כוונו אליהם, אלא בעיקר לשרי מדינות האיחוד האירופי. אפילו ראש המועצה המקומית קצרין, דמיטרי (דימי) אפרצב, לא הבין על מה כל המהומה. "אני לא יודע מה היתה הדרמה. נכון, הממשלה הגיעה לפה. אבל אנחנו פה כבר 50 שנה. בשנת 2000, בתקופת אהוד ברק, כשדיברו על להחזיר את הרמה, המון אנשים באו לפה לקנות דירות בגלל התקדים של הפיצויים שקיבלו מי שהחזיקו דירות בסיני. ערימות של עורכי דין הסתובבו פה, הכי נהננו לקנות מהם את הדירות בחזרה אחר כך", אומר אפרצב.

בעוד כשנה תחגוג רמת הגולן סוג של יום הולדת: 50 שנה שבהן חבל הארץ הזה נמצא תחת שליטה ישראלית. מתוך ארבע חטיבות השטח שנכבשו על ידי צה"ל במלחמת ששת הימים, ושרק שתיים מתוכן נותרו כיום בשליטת ישראל, כנראה שרמת הגולן היא זו הנהנית מהקונצנזוס הגדול ביותר בקרב הציבור הישראלי כשמדובר בלגיטימיות של השליטה באזור. למרות זאת, הנתונים הדמוגרפיים של המקום מאכזבים אם בוחנים אותם בפרמטרים התיישבותיים.

כ–47 אלף תושבים מתגוררים כיום ברמה, והתשובה לשאלה איזה חלק מהם יהודים תלויה בגורם שאליו תפנו. לפי דוברת המועצה האזורית גולן, יש באזור 25,500 יהודים. לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), היהודים הם עדיין מיעוט ברמת הגולן — וחמישה עשורים אחרי תחילת ההתיישבות במקום המדינה הצליחה למשוך לאזור רק 20.5 אלף יהודים. צפיפות האוכלוסין באזור לפי הלמ"ס היא הנמוכה בישראל, 40 תושבים לקמ"ר — פחות מבנפת באר שבע או במחוז הדרום.

אפי שריר

הנתונים האלה בולטים בעיקר כשמשווים את קצב אכלוס הרמה לזה של חבל הארץ השני שאותו התחילה ישראל ליישב אחרי מלחמת ששת הימים: שטח הרמה הנמצא בשליטה ישראלית הוא אמנם חמישית מזה של יהודה ושומרון, אבל גם בשקלול היחס הזה חישוב פשוט מעלה שאילו היתה הרמה מיושבת באותו קצב של הגדה המערבית, היו אמורים להתגורר בה כיום כ–80 אלף יהודים.

"כשאתה משווה אותי ליהודה ושומרון — אתה משווה אותי למרכז הארץ", אומר על כך אפרצב. "אל תשכח שאין בישראל אף יישוב יותר צפון־מזרחי מאתנו. מעבר לכך, עד היום ההשקעה של המדינה פה היתה מינימלית. אנחנו לא מזוהים פוליטית, וכל מיני קרנות פרטיות וגופים אחרים שמשקיעים ביהודה ושומרון לא משקיעים פה".

את היחס לגולן אפשר לראות אפילו בכך שרק בינואר נכנסה לתוקף הקלת מס לתושבי האזור, שהפחיתה 12% ממס ההכנסה שמושת על התושבים — הקלה שהיתה מנת חלקם של אזורי פריפריה רבים אחרים הרבה לפני כן. "לאורך השנים השקיעו ברמה פחות ממה שהיו צריכים. רואים את זה אפילו בכבישים", אומר אורי דורמן, יו"ר החברה לפיתוח הגליל ומשקי גליל עליון, ממייסדי היישוב קדמת צבי.

"כרגע אני לא יכול לומר שמזניחים אותנו, ויש כוונות לרכז מאמץ בחבל הארץ הזה כדי שתהיה בו צמיחה דמוגרפית, אבל צריך לראות שזה אכן יקרה. היו שנים שבהן לקחו את רמת הגולן כמובנת מאליה. כרגע ברור שצריך לחזק את חבל הארץ הזה, והחיזוק צריך להיות מהכיוון החברתי — ברמת התשתיות. כיום יש קונצנזוס שהאזור שקט, בלי בעיות ביטחון. מרגישים שלממשלה יש כוונה לפתח את האזור. רואים את זה בבנייה של גני ילדים ובהשקעה בחינוך".

את ההתיישבות באזור אפשר לחלק לשלושה: ארבעה כפרים דרוזיים בצפון הרמה; קצרין — היישוב העירוני היחיד באזור; ויותר מ–30 קיבוצים ומושבים הפזורים לאורך כל הרמה. כל אחת משלוש צורות ההתיישבות האלה אמורות לזכות בהשקעות, ולפי החלטת הממשלה מאות מיליוני שקלים אמורים להיות מועברים לרמת הגולן בשנים הקרובות. ברמה יש גם כפר עלאווי אחד — ע'ג'ר (רג'ר) — הנמצא על הגבול בין רמת הגולן, הגליל ולבנון, שלא נכלל בתוכניות.

בדצמבר 2013 קיבלה הממשלה החלטה להפנות 209.4 מיליון שקל לתוכנית רב־שנתית לפיתוח ולהעצמת ארבעת היישובים הדרוזים ברמת הגולן עד ל–2017. בינואר 2014 אישרה הממשלה לפתח ולאייש 750 נחלות חדשות באזור רמת הגולן עד 2018, במטרה לחזק את ההתיישבות החקלאית במקום — החלטה שמשמעותה השקעה של 375 מיליון שקל בחמש שנים בהכשרת השטח החקלאי, שדרוג מערכת המים ופינוי מוקשים.

גיל אליהו

ביוני 2014 אושרה העברה של 65 מיליון שקל לחיזוק קצרין — היישוב הגדול ביותר ברמת הגולן. כיום כמעט בכל יישובי הרמה יש תהליכים של הרחבה ושיווק דירות ובתים, ואם התוכניות ייצאו לפועל, האזור שהיה שנים ארוכות בסוג של קיפאון, עשוי לשנות את פניו בשנים הקרובות.

מרום גולן: "המחרימים 
חזרו כמו טטל'ה"

קיבוץ מרום גולן הוא היישוב הראשון שהוקם ברמת הגולן, חודש בלבד לאחר מלחמת ששת הימים, ביולי 1967. הנוף במקום עוצר נשימה. ההרים עוטפים את היישוב, בפסגות שמעל אפשר לראות עדיין שלג, ואנו טועים לרגע לחשוב שאנו נמצאים באלפים השווייציים.

"לפני 15 או 25 שנה, בכל פעם שאישיות בכירה היתה מגיעה לאזור היינו מתרגשים. כיום זה כבר לא כך", אומר לנו מנהל המשק, גבי קוניאל, כשאנחנו שואלים על ישיבת הממשלה שהתרחשה באזור. "העננה הפוליטית יושבת מעל האזור הזה כבר הרבה שנים. למרות זאת, במרום גולן אף פעם לא אמרנו 'עדיף לנו לא לטעת עוד מטע אלא לשים את הכסף בבנק ולקבל עליו 5%'. סיימנו עכשיו סבב השקעות בתיירות בהיקף של 17–18 מליון שקל, ואנחנו נכנסים עכשיו לסבב השקעות נוסף של עוד 23 מיליון שקל".

מאיפה הכסף?

הרכב ההתיישבות ברמת הגולן
27 קיבוצים ומושבים
5 ישובים קהילתיים
4 כפרים דרוזיים
1 יישוב עירוני 
1 כפר עלאווי

קוניאל: "חלק הגיע מההון העצמי שלנו וחלק מהלוואות שלקחנו. אין לנו חובות עבר שאנו סוחבים אתנו. בנינו כפר נופש עם לובי, חדר אוכל, ואנחנו בונים כרגע עוד 38 יחידות אירוח. ברמת הפעילות העסקית אנחנו בנוהל של עסקים כרגיל. המצב המדיני נמצא אצלנו בתודעה, אבל אי אפשר להתעלם מכך שבשלוש השנים האחרונות אין עם מי לדבר בסוריה. המצב בסוריה מוחשי עבורנו — המטעים של הקיבוץ נמצאים במרחק של כמה מאות מטרים מהגדר, אבל אנחנו בתקופה של תנופה.

"לפני עשר שנים הגיעו לפה 80 משפחות שהיתוספו ל–80 שכבר היו כאן. המשמעות של המעבר הזה היתה השקעה של 100 מיליון שקל ביישוב, באופן פרטי. ההרחבה הקהילתית הזו הביאה בעשור האחרון לפתיחה של המון יזמויות עסקיות חדשות. אני יכול לומר שבפועל, ברמה הביטחונית אין הבדל בין המצב פה למצב בקיבוצים כמו דפנה ומנרה שבגליל העליון. לא היה פה אירוע ביטחוני פנימי כבר הרבה מאוד שנים. זה אזור שאתה עומד בו בביטחון בטרמפיאדה ומרים את היד. אבל המצב הכלכלי והחברתי פה הוא של תנופה ופיתוח".

במה עובדים התושבים?

"מרבית האנשים עובדים במשק, ובנוסף לזה יש כרגע כמה מיזמים שהמשק השקיע בהם. שכרנו 600 דונם בגיאורגיה לגידול קיווי, הקרקע שם זולה ושפע המים והקרבה לשוק הרוסי היא הקלה משמעותית. השקענו גם במפעל לאריזות מיוחדות במושב בצרה במרכז — אלה אריזות ניילון מתנפחות שיכולות להחליף את הקרטונים המלאים בקלקר שעמם כולם אורזים היום. יש לנו מחצבת טוף ומפעל מנועי החשמל בנטל. ועדיין — החקלאות היא הענף הגדול והרווחי ביותר בקיבוץ".

"התושבים שלנו עובדים בתעשייה, בתיירות, בשירותים", אומר מנהל התיירות של הקיבוץ, שפי מור. "יש כאן גם הרבה עובדים מקצרין, מקרית שמונה ומהכפרים הדרוזיים. עונת התיירות של 2015 והפתיחה של 2016 הן מהשנים הטובות ביותר שידענו אי־פעם. 46 אלף איש הגיעו השנה לכפר הנופש שלנו".

רמת הגולן
דודו בכר

לגבי מחירי הנדל"ן, אומר מור כי "אני יודע על עסקות שבהן נמכרו פה בתים ב–1.3–1.4 מיליון שקל. אין אצלנו בהרחבה בתים ריקים".

תנועת החרם BDS משפיעה על היצוא החקלאי שלכם?

קוניאל: "לבית האריזה של המנגו שלנו יש לקוח, קניין בלגי שקונה מאתנו סחורה כבר שנים. לפני שנה הוא אמר לנו 'חבר'ה, אני לא יכול לקנות מכם בגלל המצב'. אמרנו שנחפש שוק אחר, ופנינו לשוק הרוסי. אחרי חודשיים היה חוסר אדיר של מנגו בשוק. אתה חושב שהבלגי לא קנה? קנה כמו גדול. חזר כמו טטל'ה. אתה יכול להתעטף באידיאולוגיה רק כשהמצב מאפשר את זה".

במרום גולן מגדלים תפוחים, דובדבנים, קיווי, ירקות, פרחים, מנגו, אבוקדו וליצ'י. בנוסף, מגדלים בקיבוץ בקר לבשר ומחזיקים רפת חלב משותפת עם הקיבוצים אלרום ואורטל. בגידולים כמו מנגו ואבוקדו, 60%–70% מהתוצרת מופנית ליצוא. התפוחים, הדובדבנים, האפרסקים, הנקטרינה והקיווי משווקים לצריכה מקומית. כמו כן, יש בקיבוץ "גידולי נישה", כמו טבק רפואי המגודל עבור חברת קולפלנט, ופרחים וגידולים מודרניים כמו פוליגונטום, אפונת שלג, קייל ואספרגוס.

"אני לא מתקרב למרחק של 200 מטר מהגבול", אומר ערן, מנהל המטעים שמסיע אותנו לראות את החממות. "כשמדובר בדאעש וג'בהת אל נוסרה, אתה לא יכול לדעת מתי יתחשק להם לירות. אם מישהו שם קם על צד שמאל — הוא יורה".

2,500 דונם מעובדים יש כאן. יותר מחצי מהם מטעים נשירים. 25 עובדים מקומיים מועסקים בהם ועוד כ–20 עובדים זרים. בעונת הקטיף המספר מגיע ל–200–250 איש. דונם של עצי תפוח מניב לדברי אנשי הקיבוץ רווח של 3,500–4,000 שקל בשנה. בגידולי הנישה הרווח יכול להגיע גם לעשרות אלפי שקלים לדונם. בקיץ מגדלים כאן גידולי שדה. "את מה שבערבה מגדלים בחורף — פה מגדלים בקיץ", אומר ערן.

הכפרים הדרוזיים: מחסור בתשתיות ובמקומות עבודה

בכפרים הדרוזיים מסעדה, עין קיניא, מג'דל שמס ובוקעתא קשה להבחין בכסף שאמור להיות מושקע באזור. לפי תוכנית הממשלה, 54 מיליון שקל יושקעו כאן בחינוך, 80 מיליון שקל בתשתיות לתחבורה, מוסדות רווחה יוקמו בתקציב של 10 מיליון שקל ו–12 מיליון שקל יושקעו בפיתוח ענף התיירות.

בינתיים, השילוט והמדרכות בכפרים לא מזכירים את אלה שביישובים היהודיים ברמה. המקומיים גאים בשיעור האקדמאים הגבוה בכפריהם — מאות הדרוזים שלומדים בסוריה, רוסיה, אוקראינה, רומניה, גרמניה וגם בישראל, ומציבים את הכפר בפסגה מבחינת שיעור בעלי ההשכלה הגבוהה יחסית למספר התושבים. ועדיין, רוב תושבי הכפרים עדיין עוסקים בחקלאות, ואפשרויות התעסוקה האחרות שלהם מועטות. כאן לא מוטרדים מה–BDS, אלא דווקא מתהליכים מדיניים אחרים, המתרחשים ממש מעבר לגבול.

"שיעור האקדמאים שלנו גבוה לא רק יחסית לישראל, אלא גם יחסית לעולם. יש לנו 250 רופאי שיניים מהכפרים שעובדים בקרית שמונה, בקצרין וגם באילת", אומר מזכיר מועצת הכפר מסעדה, מורס אל־חאמד. "חלק מהם נוסעים כל יום וחלק גרים שם באופן זמני וחוזרים לכפר בסוף השבוע. עד היום רוב האנשים סיימו את הלימודים שלהם בדמשק — שם הלימודים היו בדרך כלל בחינם. נכון להיום יש עדיין קומץ שנשארו ללמוד בדמשק, כי הם כבר התחילו שם — וכשהם יסיימו את הלימודים זהו, זה ייפסק. כתחליף פיתחנו ציר של לימודים באוקראינה וברוסיה, ויש שלומדים גם בגרמניה וארה"ב", אומר אל־חאמד.

גיל אליהו

למה הצעירים בכפרים לא לומדים בישראל?

אל־חאמד: "חלק קטן לומדים בארץ מקצועות כמו רפואה כללית, רפואת שיניים וראיית חשבון. קשה להתקבל ללימודים בישראל".

בלשכתו של אל־חאמד תלויות תמונות גדולות של מנהיגי ישראל — לא דבר מובן מאליו בכפרים שבהם פתחו ב–1982 כל התושבים בשביתה כללית של כחצי שנה בתגובה להחלטת ישראל לספח את רמת הגולן. גם היום הרוב המכריע של הדרוזים במקום מסרבים לקבל אזרחות ישראלית, ומוגדרים "תושבי קבע של מדינת ישראל". המועצות המקומיות אינן נבחרות — כי אם ממונות.

הדואליות הזו ביחס למדינת ישראל מתבטאת גם בשיעור גביית המסים הנמוך באזור. במג'דל שמס למשל, הכפר הדרוזי הגדול ביותר, יחס גביית הארנונה למגורים הוא מהנמוכים בארץ. "אנחנו כפרים שבנויים בין היתר על תיירות, אבל אנחנו לא מקבלים תקציבי תשתיות בהתאם. גם בחינוך יש כאן הרבה מה להשקיע", אומר אל־חאמד.

בנייה חדשה יש כאן?

"הבנייה למגורים במסעדה נעשית על ידי התושבים עבור עצמם. אין פה בנייה ציבורית. האדמה כאן כולה בבעלות פרטית והבנייה נעשית במימון עצמי. במג'דל שמס יש מצוקה גדולה עוד יותר של מחסור בקרקעות, אבל שם השיגו 950–1,000 דונם עבור ניו מג'דל, ליד נוה אטי"ב (ב–2014 העבירה המועצה האזורית גולן שטח של כ–1,000 דונם למג'דל שמס, המונה יותר מ–10,000 תושבים, לצורך הקמת שכונה חדשה ביישוב, ח"ע)".

אזור תעשייה יש פה?

"ב–50 השנים האחרונות התקדמנו ברמת החיים וההשכלה, ורוב הצעירים שלנו השתלבו במדינה. אבל בכל מה שקשור לתשתיות, חינוך, ותעסוקה לאקדמאים ולא־אקדמאים — על ידי הקמת מפעלים והקצאת אזור תעשייה — חסר עוד הרבה. בתוכנית המתאר של מסעדה שתאושר בקרוב מוקצה שטח לאזור התעשייה. חוץ מזה, לכל משפחה יש כמה דונמים שבהם מגדלים בעיקר תפוחים ודובדבנים. בזמנו היינו משווקים אותם בסוריה במחיר טוב — היום החקלאות על הפנים".

אילו עוד קשרים היו עם סוריה?

"היו גם מי שעשו טיפולים רפואיים בסוריה, ועם בני משפחה מהצד השני אנחנו כל הזמן בקשר טלפוני ואינטרנטי".

דודו בכר

"הייתי בכרמיאל השבוע", מספר לנו אמג'ד בטחיש אמין, תושב הכפר מסעדה, "שאל אותי שם מישהו למה אשתי לא עובדת. אמרתי לו 'איפה היא תעבוד? אין אצלנו עבודה'. אין לנו תעסוקה באזור. אזור התעשייה במג'דל שמס לא מציע תעסוקה לנשים. הן לא יכולות לעבוד בנגרות או באלומיניום. היו שלושה מפעלי טקסטיל בקרית שמונה שכל הבנות ביישוב היו עובדות שם, והם נסגרו. כולם עובדים בחקלאות או כקבלנים — בנגרות, בניין, בריצוף, טייחים, כך שהאפשרות היחידה לנשים היא להיות מורות".

מה עם פרנסה מתיירות?

אמין: "יש תיירות באופן פרטי, בלי רישיונות, אבל גם את זה לא מפתחים. תלך לאתרים הקרובים באזור — ברכת רם ונחל נמרוד — אין שם חשמל או תאורה. גם היום אין לנו אישורים להקים בריכת שחייה ואנחנו הולכים לקיבוץ דן ולקצרין כדי לשחות".

ומה עם דיור לזוגות הצעירים?

"אין לנו אישורי בנייה וכל אחד שוכר יחידה אצל אבא שלו או גר אצל ההורים שלו. אין פה שכונות חדשות".

קצרין: "אנחנו לקראת 
המראה מטורפת"

בדרך לקצרין שני חיילים חוסמים את התנועה בכביש ל–20 דקות בגלל אימון המתרחש באזור. כשאנו מעדכנים בכך את לשכת ראש העיר, הדוברת לא מופתעת. מהרבה בחינות, רמת הגולן היא פשוט בסיס אימונים ענק.

אחר הצהריים המרכז המסחרי המטופח ביישוב מלא באנשים, בהם חיילים, תרמילאים צעירים, אמהות וילדיהן, ויוצאי בריה"מ לשעבר ופנסיונרים תושבי המקום. "האוכלוסיה ביישוב עדיין במצב סוציו־אקונומי לא משהו, אבל הנה, הבן שלי פתח פה חנות צעצועים והולך לו טוב", אומר לנו תושב קצרין, גמלאי של צה"ל היושב עם נכדו מחוץ לחנות הנמצאת במרכז המסחרי של היישוב. "ניהלתי מפעל צעצועים לפני שפתחתי את החנות הזו. והחלטתי לפתוח כאן את החנות הזאת, כי אני מת על העיר הזו", אומר הבן, בעל החנות.

יש כאן מספיק תנועת לקוחות?

"אני מוכר גם דרך האינטרנט, ופותח עכשיו עוד סניף בתל אביב, וכן — יש פה מספיק תנועה. יש התפתחות מטורפת ביישוב. משהו השתנה פה, ואני לא יודע מה הוא".

"זו עיר נהדרת, רק צריך לדאוג שתהיה בה קצת יותר תעסוקה", אומרות שתי נשים, בנות המקום שעובדות בסוכנות הביטוח סלע שבקיבוץ מעגן, 35 דקות נסיעה מקצרין.

לעומתן, יושבי הפיצוצייה פחות חיוביים לגבי המצב ביישוב. "אין הרבה שינוי בתנועה של התושבים. הקניון פה כמעט נסגר וחוץ מהסניף של שופרסל שיש בו, החנויות לא מחזיקות", אומר אחד מהם. "המשכורות נמוכות, אנשים מרוויחים פה שכר מינימום ונוסעים 45 דקות לכל כיוון כדי להגיע לעבודה. ההוצאות הגדולות פה הן הדלק".

באזור התעשייה אין תעסוקה?

"מה יש לך באזור תעשייה פה? מפעל פלסטיק עם משמרות ארוכות ושכר נמוך? בקצרין טוב רק לזקנים ולילדים".

אז יש בעיה של עוני?

1983 - 3.8 יהודים, 19.7 כלל האוכלוסיה
2014 - 20.5 יהודים, 46.4

"דווקא העוני הוא לא בעיה כאן. יש מעט אנשים שקשה להם והקהילה דואגת להם".

בכניסה לבניין המועצה יש שילוט באנגלית, רוסית ועברית — לפי הסדר הזה. אפרצב, ראש המועצה מאז 2013, הגיע לגולן בפעם הראשונה ב–1993, שנתיים אחרי שעלה ארצה מליטא. בתחילת דרכו הוא היה מדריך טיולים של החברה להגנת הטבע, ולראשות המועצה נבחר ב–2013, לאחר שרץ ברשימה עצמאית.

אפרצב, 47, מתעקש לדחות כל סימן שאלה שאנו מעלים לגבי קצב הפיתוח של האזור. "ההתיישבות כאן הצליחה מאוד. מדינת ישראל תמיד אהבה לדבר על הגולן במונחים לאומיים — העיניים של המדינה, המים של המדינה, אבל באזור הזה לא הושקע יותר מדי. כל השנים הסתכלו על האזור הזה בפריזמה של 'כן נשאר בישראל, לא נשאר בישראל' — וכל הפיתוח פה נבע מאזרחים פרטיים.

"כיום יש לנו פה 13 אלף קמ"ר של תעשייה והעסקים הקיימים מכפילים את עצמם. יש כאן את מפעל בנדע פלסט שמייצר כלים חד־פעמיים ומעביר בימים אלה את כל הפעילות שלו מאור עקיבא לקצרין. יש את בירה בזלת שמקימה מבשלות חדשות ורוצה להפוך מיצרנית בירת בוטיק ליצרנית רגילה, ובקנה יש הרבה אנשים שמעוניינים להקים פה עסקים סביב תיירות בוטיק. אחד מקים מזקקה לוויסקי, שני מפעל למכונות מזל ויש גם מעבדה ביוכימית ומפעל לייצור תרופות. וכל זה כשההשקעה של המדינה בתשתיות למ"ר פה נמוכה מזו שבגליל, וכשאנחנו נמצאים מזרחית לכביש 90 — ועדיין אין לנו שדה תעופה. יש בקצרין רק 4% אבטלה, רק 50 מקומות עבודה לא מאוישים".

אבל לא מדובר בעבודות בשכר נמוך?

דודו בכר

אפרצב: "מדובר במשרות בחברות כמו ניסטק (יצרנית מעגלים מודפסים עם מרכז פיתוח באזור) וליטו טק (חברת ביוטק, תוצר של שיתוף פעולה בין מדענים רוסים למשקיעים אמריקאים, שפיתחה מוצר להוצאת אבנים מהכליות). מעבר לכך אין מה לעשות — מניפת ההזדמנויות במרכז גדולה יותר. אבל לא יכול להיות שהטובים או החזקים תמיד יעזבו. מי שכסף הוא המטרה בשבילו — אין לו מה לחפש פה. אני במחסור של כוח אדם. אנחנו צריכים רופאים, מהנדסים ומורים ברמה גבוהה, ולמי שיבוא אני יודע לספק רמת חיים גבוהה.

"אני לא גובה מסים גבוהים. הארנונה פה היא 34 שקל למ"ר, אבל במקום זה תן לי בחודש שעתיים של התנדבות עבור הקהילה — זה מה שאני רוצה ממי שמגיע לפה. עוד מקור פרנסה הוא מפעלי החינוך באזור, כמו המכון לחקר הגולן (מרכז מחקר אזורי השוכן בקצרין) ומכון וולקני (העוסק במחקר חקלאי) שאולי ימצא את עצמו פה".

אבל מכון וולקני לא אמור לעבור לרמה.

"רמת הגולן היא כבר מזמן הגליל המזרחי, ואשכול גליל מזרחי שבראשו עומד אלי מלכה עובד מצוין. יש לי אינטרס באוניברסיטה גלילית ובמכון וולקני לא פחות מלגליל העליון. מה שאני בונה עליו זו יזמות קטנה. אין פה פאב למשל, ואני מחכה שיבוא לפה יזם עם ביצים ולא עם הרבה דיבורים. אני מקבל 15 שיחות טלפון ביום מיזמים. סוג אחד של יזמים רוצה לעשות לי טובה, ושואל אותי איזה הנחות אני אעשה לו. את הסוג הזה אני לא צריך — שילכו לכרמיאל. אני צריך אנשים מהסוג השני".

בלשכתו של אפרצב תלויות תמונותיהם של זאב ז'בוטינסקי ומנחם בגין, ועל הקיר יש מפות גדולות שעליהן משורטטים האזורים שבהם הוא שואף שייבנו אלפי יחידות הדיור החדשות בקצרין. "מאפייני האוכלוסיה פה משקפים את החתכים הארציים. קצרין היא יישוב חילוני עם קבוצת תושבים דתיים", אומר אפרצב.

לא היתה כאן צמיחה של האוכלוסיה הדתית בשנים האחרונות?

"האוכלוסיה הדתית מטבעה הרבה יותר ניידת. האוכלוסיה החילונית לא אורזת את הדברים שלה בקלות ממניעים אידיאולוגיים. ועדיין, רוב האנשים שגרים פה בחרו בעצמם להתגורר פה. בתחילת הקדנציה שלי היו פה 7,500 תושבים וכיום יש 8,500. בלמנו את ההגירה השלילית שהיתה פה. אנחנו בתהליך שבו ייבנו כאן יותר מ–4,000 יחידות דיור בתוך עשור. אנחנו כרגע לקראת המראה מטורפת. אנחנו יכולים להיות בקלות יישוב של 50 אלף איש, כמו כרמיאל. אם הצבא ישחרר לי שטחי אש — אני יכול לצמוח עוד יותר. מעבר לכביש יש את שטח האש אחמדיה. מי צריך את זה בעידן הסייבר והלוחמה האלקטרונית? אם רק ייתנו לי — אני בונה שם עוד עיר".

יהיה ביקוש לכל הבנייה הזאת?

"ברובע 10 החדש שיווקנו באחרונה 500 יחידות דיור. על 60 המגרשים האחרונים ששיווקנו פה היו 350 קופצים".

ואיך היחסים עם האוכלוסיה הדרוזית?

דודו בכר

"יש לנו בעיר 30 משפחות דרוזיות, וגם מוסלמים. המורה האהוב ביותר בתיכון פה הוא מוסלמי. לפני עשר שנים נרצחה בעיר ילדה באמצע יום לימודים, אבל הפשיעה היא אפסית".

מה עם ההשקעה בתשתיות? כל הכבישים ברמה עדיין חד־מסלוליים.

"מצב מצוין. יש כבישים שצריך לתקן, ממחניים לרמת הגולן ומנחל יהודייה לרמת הגולן, אבל החלום שלי הוא שביהודייה יהיה מחסום וחניון 'פארק אנד רייד' שבו אתה משאיר את המכונית הפרטית שלך, ואם אתה בכל זאת רוצה לעלות לרמת הגולן עם האוטו שלך — אתה משלם מס על כלי רכב מזהם. מבחינתי שבצומת מחניים יהיה בית חולים גדול ומרכז אזורי — וקצרין תהיה 'סביון לפרולטריון'. יש פה כיום 270 מיטות לתיירים ואנו מתכננים שיהיו פה יותר מ–1,000. אנחנו הולכים להקים פה מנגנון נופש משפחתי במחיר עממי. אני רוצה שיבואו לפה משפחות של 30 איש כדי לחגוג סדר משפחתי, ומי שרוצה ג'קוזי עם מזרקות שוקולד ילך לצימרים בקיבוצים ובמושבים".

אז למה כל הדברים היפים האלה לא קרו עד היום?

"בכל תהליך פיתוח של אזור יש שלב הקמה, הישרדות, העצמה ופריחה. כיום ברור שכדי לשדרג פה את החיים, אתה חייב להביא לפה עוד אוכלוסיה. ההיסטוריה מראה שהגירה של יהודים לחבל ארץ זה דבר שמביא לו יותר שגשוג מנפט".

"מהרגע שהופסק המו"מ עם סוריה — אנחנו בתקופה מדהימה"

כמו אפרצב, גם אלי מלכה, ראש המועצה האזורית גולן, בטוח שהאזור נמצא רגע לפני מהפך גדול. "קרוב ל–400 מיליון שקל יגיעו לאזור מהממשלה וקק"ל בשנים הקרובות. ההשתתפות העצמית של החקלאים גדולה מאוד. על כל יחידת דיור שמוקמת פה יש השקעה של יותר מ–2 מיליון שקל. זו השקעה שמניעה כלכלה גדולה ומשמעותית ומייצרת מקומות עבודה נוספים", אומר מלכה.

"הגשנו עכשיו תוכנית לפיתוח הכלכלה האזורית לאשכול יישובי גליל־גולן, תוכנית שבה אנחנו נשענים על המכללות שיש פה ועל מכוני המחקר והחקלאות הרבים באזור. לכן אנחנו כל כך רוצים לראות העתקה של מכון וולקני לאזור — מהלך שישתלב עם הפעילות של מכון המחקר מיגל (מרכז ידע גליל עליון השוכן בקרית שמונה), מכללת תל חי, מכללת עמק הירדן והפקולוטה לרפואה בצפת. בסוף, כשנראה פה את המחקר והמו"פ היישומי יחד עם החממות לחברות ההזנק והתעשייה שיהיו פה ועם החקלאות המתקדמת והרפואה שתביא לפיתוח מזון הבריאות — זה יהיה אזור ייחודי בהתמחות שלו בארץ ובעולם. זו תוכנית שתוגש להחלטת ממשלה במסגרת תוכנית פיתוח הצפון בעוד חודשיים, ותעשה את השינוי באזור. התוכנית מסתדרת עם הרעיונות של הממשלה למצוא את הגורמים שיאיצו את התפתחות האזור, ומכון וולקני יהיה הקטר שיוביל הרכבת של פיתוח האזור המיוחד הזה, שמחכה הרבה שנים לבשורה".

ולמה לא ראינו את הפיתוח הזה עד היום?

מלכה: "אני חושב שזו תוצאה משולבת של ממשלות שהיו עסוקות בלתת מענה למקומות האחרים בישראל — במרכז, בצפון עד אזור חיפה, ובשנים האחרונות בנגב, בדמות קרית ההדרכה של צה"ל ובירת הסייבר בבאר שבע, אבל הממשלה קיבלה החלטה שהגיע זמן צפון".

הכספים שהובטחו לכם באמת מגיעים? הרי טבען של החלטות ממשלה להישאר על הנייר.

"כן. החלק שעדיין לא עובד הוא כל מה שנוגע לפינוי המוקשים באזור, בהובלת משרד הביטחון. זה נושא שיש לגביו ביורוקרטיה בלתי נסבלת סביב השאלה מי מפנה ואיך מפנים. בתחום הזה הערכת העלות הראשונית היתה נמוכה בהרבה מהסכום שזה עומד לעלות בסופו של דבר".

מצד שני, אתה לא מפחד מאובדן הצביון של האזור בגלל ההתרחבות המתוכננת?

"זו אמירה שאני לא מתחבר אליה בימים שבהם אנחנו משקיעים בקליטת זוגות ומשפחות חדשות. הפסדנו עשור שלם של התיישבות מ–1991 עד 2001 — שנים שבהן היה משא ומתן של ישראל עם סוריה. אלה היו שנים שבהן לא נקלטו פה משפחות ולא הוקמו פה עסקים חדשים. הקליטה של 1,500–2,000 משפחות רק למועצה אזורית גולן מחייבת אותנו בפיתוח כלכלי. מ–2002 ועד היום אנחנו בתקופה מדהימה — מהרגע שהופסק המשא ומתן עם סוריה ואיפשרו לנו לנהל חיים כמו בכל אזור אחר בארץ. אם ב–2001 היינו 9,000 תושבים במועצה, כיום אנחנו 17 אלף איש. אז היינו עם 1.1 מיליון נופשים בשנה — וכיום אנחנו עם 3.5 מיליון".

עבור המקומיים השינוי והפיתוח עשויים לפגוע בסיבה המקורית שבגללה הם הגיעו לאזור. "כבר היום רואים שיש פה יותר תנועה בכבישים משהיתה כשעברנו לגור פה. מגרש החנייה במרכז בקצרין שפעם היה ריק — היום הוא מלא", אומרת ע', שעברה לפני ארבע שנים עם משפחתה מגוש דן להרחבה של אחד הקיבוצים באזור.

למה עברתם דווקא לפה?

ע': "במידה רבה זה עניין כלכלי. יש לנו פה דונם אדמה — משהו שלא היינו יכולים לקבל בשום מקום אחר. אפילו בגליל היינו מוצאים באותו מחיר שטח הרבה יותר קטן".

ובמה עובד מי שעובר לכאן?

"לנו יש עסק פרטי שאנחנו מנהלים מהבית. יש פה הרבה אנשים שעובדים בקיבוץ, בצדדים הניהוליים. יש גם לא מעט עצמאים כמו גרפיקאים שעובדים מהבית, יש מטפלים ויש גם אנשים שנוסעים לעבוד במרכז. למשל, יש פה משפחות שבהן הבעל לא נמצא בבית חלק מהשבוע אם יש לו עבודה משתלמת במרכז".

ומה מיוחד כאן?

"הרבה פחות צפוף פה ביחס לפריפריה אחרת במדינה. מי שגר כאן מרגיש את זה מאוד. האנשים פה מדהימים. האוכלוסיה נעימה וכולם יותר רגועים ונחמדים אחד לשני. כשאתה מגיע למרכז אתה רואה את ההבדל — אם זה בכביש ואם זה בקניון".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות