"אני לא מסכנה. 
אני אדם פשוט שדורש שוויון" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"אני לא מסכנה. 
אני אדם פשוט שדורש שוויון"

לפני ארבע שנים וחצי היתה ולנטינה ליחוטינסקי אחת המנהיגות של עובדות הניקיון באוניברסיטת בן גוריון, והאמינה שהשינוי בתנאי עבודתן הגרועים קרוב ■ כיום היא כבר לא מנקה, אבל עדיין נאבקת

3תגובות
ולנטינה ליחוטינסקי
קובי קלמנוביץ

בשבוע שעבר נערכה מול משרד ראש הממשלה בירושלים הפגנה למען העסקה ישירה. האירוע לא עורר הדים, ורק כ-100 עובדי קבלן ופעילים מסורים התייצבו אליו. "היו שם הרבה סטודנטים ובדואים, אבל זה לא כל כך עניין את הח"כים. צריך לחכות לבחירות הבאות, וכשהן יגיעו כולם ייזכרו שיש מנקות ועובדי קבלן. כבר לפני 3,000 שנה יצאנו מעבדות לחירות, אבל תופעת עובדי הקבלן מראה שאת מה שהיה לנו במצרים הבאנו אתנו לארץ. אני מקווה שבפסח הזה נגיע לחופש ועצמאות", אמרה לנו ולנטינה ליחוטינסקי, אבל ספק אם היא מאמינה בכך.

כשראיינו את ליחוטינסקי לפני ארבע שנים וחצי, נדמה היה כי סוגיית עובדי הקבלן בישראל סוף־סוף תופסת מקום בסדר היום הציבורי. זה היה שלושה חודשים אחרי מחאת האוהלים בשדרות רוטשילד, וכמה שבועות לאחר שההסתדרות השביתה את המשק לשעות ספורות במחאה על מצבם של עובדי הקבלן. ליחוטינסקי התראיינה בכלי התקשורת כאחת המנהיגות של עובדות הניקיון באוניברסיטת בן גוריון, שיצאו למאבק על תנאיהן.

כשחזרנו לליחוטינסקי השבוע מצאנו סיבות לאופטימיות, אבל גם לפסימיות. לא מספיק השתנה בזירה שבה היא פועלת, אך היא לא אומרת נואש וממשיכה להיאבק. "בשנה וחצי האחרונות הייתי בבית", היא מספרת. "בשנים שבהן עבדתי בניקיון הרווחתי אלרגיה שלא מאפשרת לי להמשיך לעבוד בתחום. לא מזמן הצטרפתי לאורנה עמוס, רכזת הקואליציה הארצית להעסקה ישירה, התחלתי להשתתף באירועים שלהם ואני מלמדת את הצעירים איך להתחיל את המאבק בתחום. לפעמים אני נפגשת עם הבנות מוועד המנקות באוניברסיטה. אבל אפשר לומר שאחרי ה'בום' שהיה בעקבות הראיון אתי, כיום הרבה יותר שקט. ועדיין, ממשיכים לאט־לאט".

מה קרה אצל המנקות באוניברסיטת בן גוריון בעקבות המאבק?

"העובדות שם הן עדיין עובדות קבלן. מבחינה זו לא השתנה הרבה. אבל כן השגנו משהו - את שמירת דמי חופשת המחלה כשהקבלנים שמעסיקים אותנו מתחלפים, ואת שמירת הניסיון והוותק. אלה דברים חשובים מאוד. השגנו גם שיפור בתנאי העבודה באוניברסיטה, דברים קטנים, אבל גם לזה היתה משמעות. כשדיברנו על העסקה ישירה הנהלת האוניברסיטה לא רצתה לשמוע על זה, אבל אני מאמינה שלאט־לאט אפשר לשנות את זה. ישראל היא מדינה דמוקרטית, אבל הדמוקרטיה פה היא חיצונית. ברמת המנטליות אנשים פה לא דמוקרטים: אומרים שכולם שווים, אבל במנטליות כולם גזענים, ושומרים על ההפרדה בין האוכלוסיה האתיופית, המרוקאית והבדואית.

הפגנת עובדי קבלן
עופר וקנין

"מי שפועל כיום בנושא הוא הקואליציה להעסקה ישירה. אנחנו אוספים כסף לטובת המאבק בהדסטארט, שאפשר להיכנס אליו מעמוד הפייסבוק שלנו ומי שרוצה יכול לתרום דרכו. יש לנו קבוצה בבאר שבע, קבוצה בתל אביב ואנחנו עומדים לפתוח עוד כמה קבוצות קטנות שיתמקדו במאבק בבורות המשפטית בתחום. זה חשוב מאוד, כי עובדי הקבלן לא מכירים את החוקים. הידיעה הזאת היא נשק שמאפשר לך להיאבק ולהשיג את הזכויות שלך. אנחנו מלמדים לקרוא את תלוש המשכורת, לדעת כמה ימי חופש מגיעים לך לפי הניסיון והוותק ולבדוק כמה כסף יכולים לקחת ממך לטובת הפרשה לביטוח לאומי. זה משמעותי".

בעברך היו רמזים שתיהפכי לאקטיביסטית או לפעילה חברתית? הנטייה לכך התבטאה בילדות?

"לא. אם הייתי נשארת באוקראינה, הייתי נהפכת למנהלת ספרייה. לא נכנסתי שם לפעילות ציבורית - לא בתקופה הקומוניסטית וגם לא בתקופת הפרסטרויקה. ברחתי מזה. אבל ברחתי וברחתי וראיתי מה קיבלנו. כיום אני לא יכולה לבקר את הקרובים שלי שם, ואני לא רוצה שיקרה דבר כזה במדינה שלי. כשאני פוגשת אנשים שאומרים 'מה אני יכול לעשות, זה לא תלוי בי', אני אומרת - 'זה כן תלוי בנו. אנחנו יכולים להשפיע'.

"אני לא מסכנה, אני אדם פשוט שדורש שוויון. אין לנו הרבה כסף ואפשרויות לנסוע לחו"ל, אבל אפשר להיות שמח גם בלי כסף, אנחנו לא קורבנות. מה שקשה לי הוא הגישה כלפי אנשים שעובדים בעבודות משק, מה שקוראים לו עבודות נמוכות, וההנחה שאדם שמנקה רחובות הוא פחות חכם או שיש לו פחות מזל בחיים.

"עבדו אתי באוניברסיטה אנשים שהיו מרוצים מאוד מהעבודה שלהם כמנקים. היתה אתי בחורה שאמרה 'אני מאושרת, אני כמו רופאה'. ובכל זאת, אפילו הקופאית בסופר חושבת שהיא עולה על המנקה בסופר, גם אם מניסיון אני יכולה להעיד שלהיות קופאית זו עבודה קשה יותר. אני רוצה להשפיע על דעת הציבור ולגרום לכך שיבינו שלא משנה במה אנשים עובדים - הם שווים. הרי תמצא נשים שעובדות בניקיון ויש להן השכלה גבוהה יותר מהמנהל שלהן".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#