"בסוכנות היהודית חיזרו אחרינו עד שעלינו לארץ - ואז נעלמו" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"בסוכנות היהודית חיזרו אחרינו עד שעלינו לארץ - ואז נעלמו"

בשיאו של מבצע צוק איתן החליטו משה וברידג'ט אברג'יל לעלות לישראל, 
והאמינו שפה הכל אפשרי ■ שנה וחצי אחרי, משה חי על הקו בין הרצליה לאילת 
וברידג'ט מנסה להתמודד עם השפה, הבדידות ויוקר המחיה

9תגובות
משה אברג'יל ומשפחתו
אייל טואג

משה אברג'יל מרגיש בבית. העולה מצרפת, שהגיע לישראל עם רעייתו ובתו בשיאו של מבצע צוק איתן, פרק מזמן את הארגזים, השתקע ולמד להסתדר בארץ הקודש, עם הביורוקרטיה והעצבים. הוא שותף עם אחיו בבית קפה באילת, לומד להתמודד עם התחמנות הישראלית ועם יוקר המחיה, משתדל שלא להיכנס לעימות בכביש עם נהגים חסרי סבלנות וחסרי נימוס, ובטוח, על רקע ההסלמה במצב הביטחוני באירופה, שקיבל את ההחלטה הנכונה.

אבל דבר אחד בכל זאת מטריד אותו: אף אחד פה לא מתעניין בשלומו. "הגעתי לישראל אחרי שהסוכנות היהודית חיזרה אחרי. הם היו אתי בקשר צמוד עד שהגעתי לארץ ומאז נעלמו. לא בודקים שאני בסדר, לא מתקשרים, כלום. למעשה, את הראשונה שמתקשרת לשאול איך הסתדרתי ומה שלומי", הוא אומר.

ואיך הסתדרת?

"בסך הכל בסדר. המדינה קיבלה אותנו כמו שהיא רגילה לקבל אנשים. אפשר להגיד שלא היו לנו יותר מדי קשיים, אבל גם לא זכינו ליותר מדי עזרה. זרקו אותנו למים ואמרו תסתדרו. המדינה אמנם הציעה לנו הלוואה של 120 אלף שקל להקמת עסק, אבל לא לקחתי אותה".

אז מה עשית?

"די מהר מצאתי עבודה בחברת טלפונים בירושלים. זו היתה חברה צרפתית שרצתה לייצר טלפונים בישראל ואני ניהלתי אותה. בסופו של דבר היזם החליט לוותר ולחזור לצרפת".

ונאלצת לעזוב.

"כן. ניהלתי את החברה עד אוגוסט, עד שהיא נסגרה. לאחר מכן, נכנסתי כשותף עם אחי בקפה־קפה באילת ומאז אני על הקו בין הרצליה לאילת".

ורעייתך?

"היא סיימה קורס מתווכי דירות, ובשבוע הבא מתחילה לעבוד בחברה למתווכי דירות".

אז הכל בסדר.

"אפשר לומר. אנחנו עומדים על הרגליים. החיים פה קשים יותר מבצרפת, ההכנסות נמוכות יותר, צורת העבודה שונה, המחיה יקרה יותר. אשתי קנתה שני זוגות משקפיים בצרפת במחיר נמוך מאשר בישראל - כולל הכרטיס טיסה".

בעוד שמשה מרגיש בבית, לאשתו ברידג'ט החיים פה קצת יותר קשים. היא הגיע לפה בלי לדעת עברית, והשאירה מאחוריה את החברים והחיים הטובים שאליהם היתה רגילה. "אין לי ילדים קטנים וקצת יותר קשה ליצור קשרים", היא אומרת. "אני קצת לבד, וגם הקושי בשפה מכביד והכל פה יקר כל כך".

היית רוצה לחזור לפריז?

"לפעמים כן. אבל הבעל שלי מרוצה פה והבת שלי מרוצה, אז אני נשארת בגללם".

"סביר להניח שאישאר בישראל"

אברג'יל נולד במרוקו, עלה לישראל כשהיה ילד, ובגיל 36 היגר לאירופה, תחילה כתייר ואחר כך כתושב - קודם בלונדון ומאוחר יותר, אחרי גיחה קצרה לישראל, בפריז. "לצרפת הגעתי ללא אמצעים, אבל הצלחתי לבנות עסק", סיפר בראיון שקיימנו עמו רגע אחרי שנחת בישראל בערב ראש השנה ב-2014. "ניהלתי את העסק שלי למכירת טלפונים סלולריים, אשתי ניהלה חברה אחרת, רכשנו דירה וחיינו בסדר".

השניים חיו בעיר קטנה, סובלנית במיוחד לריבוי דתות, מרחק 20 דקות נסיעה מפריז. ב-2009 הגיע המשבר הכלכלי והעסק התחיל לדשדש. לזה נוסף המצב הביטחוני שהחל להידרדר ובני הזוג, בעידוד הסוכנות היהודית, החליטו לעלות לישראל. "בסופו של דבר, הקושי הכלכלי, יחד עם הקשיים מול השלטונות והאנטישמיות, הכריעו את הכף", הסביר אז.

בתמיכת הסוכנות, שליוותה אותם עד הגעתם לארץ ואף העניקה להם סיוע בשכר דירה בחצי השנה הראשונה, הם נחתו בארץ קצת לפני ראש השנה. אברג'יל החליט לעזוב את תחום הטלפונים וליהפך ליזם. "יש מוצר מהפכני שאני מתכוון לייבא", סיפר אז. "זה דבר מדהים ולא ברור לי איך אף אחד פה לא חשב על זה עדיין. אני יכול להראות לך את המוצר, אבל את מתחייבת שלא לספר את זה לאף אחד, אני לא רוצה שיגנבו לי את הרעיון. אני נפגש בקרוב עם יועץ עסקי כדי לקבל ממנו ייעוץ באשר לסיכויי ההצלחה, אבל אני חושב שזה יתפוס".

ואולם בסוף זה לא תפס, ואברג'יל ויתר. "הכוונה היה לשווק תיק קניות מיוחד שישמור על המוצרים הקפואים וימנע מהם להפשיר ולצבור חיידקים, אבל הציבור פה לא מודע לחשיבות של זה. נדרשה מעורבות של התקשורת שלא היתה, אז ויתרתי".

כיום אתה מרגיש ישראלי?

"תמיד הרגשתי ישראלי, אבל בזמן שאני פה לא נהפכתי ליותר חוצפן או יותר תחמן כמו ישראלים אחרים, ואני גם לא תמיד מבין את הביורוקרטיה פה".

תיחמנו אותך?

"יש כאלה שמנסים. למשל במסעדה: זוג מזמין שתי מנות, ואז מגלה שמנה אחת מספיקה לו. אז הוא קורא למלצר ומבקש להחזיר את המנה השנייה כי היא לא טובה. דברים כאלה. או אנשים שחותכים אותך בכבישים. אני לא כזה, מי שרוצה שיעבור".

באיזו ביורוקרטיה נתקלת?

"במכס, למשל, מחליטים שהסחורה שהזמנת שווה יותר ממה שמופיע בחשבונית ודורשים מס גבוה יותר. אז אתה מתווכח שאין שום סיבה שתייבא סחורה ביוקר, ובכל אותו זמן משלם כסף על האחסנה, עד שאתה מתייאש. או בקופת חולים: למה ב–2016 צריך להביא טופס 17? אם הרופא שולח אותי, אז שיעדכנו ישירות את בית החולים או את הרופא המומחה, למה סתם להקשות?"

ביקרת בצרפת מאז שעלית?

"כן, יש לי רכוש שם".

איך הרגשת כששמעת על גל הפיגועים באירופה?

"זה היה צפוי, ולדעתי ככל שתגדל כמות הפליטים יגיעו גם טרוריסטים שינסו לפעול לבד או בקבוצות, ושם אף אחד לא יידע איך להתמודד עם זה".

איפה תהיה בעוד חמש שנים?

"סביר להניח שפה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#