הפצועים מאסון ורסאי עדיין נלחמים על הפיצוי - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הפצועים מאסון ורסאי עדיין נלחמים על הפיצוי

לפני 15 שנה קרסה תקרת הפל-קל באולם ורסאי, גרמה למותם של 23 בני אדם ולפציעתם של מאות ■ מאז הם מתמודדים עם טראומה קשה ועם מדינה שמתנערת מאחריות

36תגובות
צוות המחלצים לאחר האסון בורסאי ב2001
אוריאל סיני

15 שנה חלפו מהלילה שבו קרסה תקרת אולם האירועים ורסאי בירושלים על מאות החוגגים וגרמה למותם של 23 איש ולפציעתם של מאות. שלוש שנים חלפו מאז שהתפרסמה ב-Markerweek הכתבה על המלחמה של הנפגעים לקבל את הפיצויים שמגיעים להם. השבוע התקשרנו לעו"ד אסף פוזנר ממשרד קמחי פלד פוזנר שילה ושות' כדי להתעדכן מה חדש בתיק הסבוך הזה, והפעם קולו היה מלא ייאוש.

"התקשרת כדי לשמוע עורך דין בוכה ומתלונן?", הוא השיב. פוזנר מייצג 280 תובעים שנפצעו באסון. למרות השנים הארוכות שחלפו, אף אחד מהם עדיין לא קיבל את הפיצויים שמגיעים לו - אף שההליכים מתנהלים כבר יותר מעשור. הם נאלצים עדיין להילחם במדינת ישראל, שמערימה קשיים בלי סוף בדרך לעשיית צדק ולתשלום על הנזק שנגרם לפצועים ולאלה שאיבדו את יקיריהם.

הנפגעים כבר מיואשים. "חלק מהם בוכים לי. אחד מהם, חולה סרטן, פנה אלי ואמר שהוא זקוק לכסף לתרופות. כספי הפיצויים מגיעים לו, אבל מושכים אותו כבר שנים", מספר פוזנר. "עד היום הנתבעים אמרו שלא יודעים מה גובה הנזק, אבל כעת כשהם יודעים הם ממשיכים למשוך אותם, כיום זה כבר על גבול ההתעללות. הנפגעים מרגישים כמו משה רבנו, שחוצה את המדבר במשך 40 שנה ובסוף לא נכנס לארץ ישראל".

בעקבות האסון, שנבע מרשלנות תכנונית וביצועית של גורמים רבים, הוקמו ועדות, הוסקו מסקנות בנוגע לתכנון ובנייה ונכתבו נהלים חדשים - אולם מאות הפצועים הופקרו. לפני כמה שנים הציע השופט משה סובל מבית המשפט המחוזי בירושלים שכל אחד מהתובעים יגיש לבית המשפט תחשיב נזק תמציתי מטעמו, ומנגד יגישו הנתבעים תחשיבי נזק מטעמם. נקבע כי ההחלטה בנוגע לפיצוי תינתן לגבי כל תובע על יסוד התחשיבים האלה, ותחייב את שני הצדדים. כך היה, ובחודשים האחרונים נתן סובל החלטה בעניינם של 130 מתוך 280 תובעים שפוזנר מייצג.

אלא שכעת עומד בפני הנפגעים מכשול נוסף: הנתבעים, ובהם המדינה, עיריית ירושלים, מכון התקנים ובעלי האולם, מנסים להתנער מאחריות ומבקשים לנהל דיון משפטי בקביעת האחריות של כל אחד מהם. לפי פוזנר, המשמעות של הליך כזה היא שנים נוספות וארוכות של סבל לנפגעים. פוזנר סבור כי על המדינה לקחת אחריות על האסון, לשלם את הפיצויים לנפגעים ובהמשך לנהל את המשא ומתן בנוגע לאופן חלוקת התשלום. "הרי המדינה הוציאה 15 מיליון דולר כדי לסייע לנפאל אחרי רעידת האדמה - למה מהנפגעים של אסון ורסאי היא מתנערת?" הוא תוהה.

לדבריו, כבר בתיקים הפליליים שעסקו באסון נקבעו ממצאים ומסקנות הנוגעים לאחריות של הנתבעים. כך למשל, השופט משה גל מבית המשפט המחוזי בירושלים, שדן בהליכים הפליליים, תיאר את האסון כ"טראומה שלא תישכח במהרה". הוא ציין כי "ההרג והפגיעות ההמוניות בגוף החוגגים פגעו וקרעו משפחות שלמות, שעולמן חרב עליהן באחת". גל ציין כי בבית המשפט נשמעו עדויות של מקצת מבני משפחות הנפגעים על האסון שפקד אותם, שמלווה אותם מאז יום אחר יום ושעה אחר שעה. "הנזקים לבני משפחות הנפגעים הם גופניים, נפשיים וחומריים. מבין האורחים היו כאלה שאיבדו משפחה שלמה", ציין גל בגזר הדין של אלי רון, ממציא שיטת הפל־קל, אורי פסח, שהועסק בחברת פל־קל ושימש משנה לרון, ודן שפר ושמעון קאופמן, המהנדסים האחראים לשלד הבניין שבו שכנו אולמי ורסאי.

כשפוזנר נשאל על התארכות ההליכים לפני שלוש שנים הוא השתדל להגן על בית המשפט והסביר ללקוחות כי מדובר בתיק גדול וחריג עם מאות נתבעים והתמשכות ההליכים היא בלתי־נמנעת. כיום הוא לא נשמע כך: "כבר אין לי הסברים", הוא מודה. "לוקחים קבוצה שלמה של אנשים ומתעללים בה במשך 15 שנה".

במקרה של דוד סרור, שאותו ראיינו לפני שלוש שנים, המצב חמור אפילו יותר: הוא כלל לא קיבל החלטה של בית משפט בנוגע לתחשיבי הנזק. סרור, שהיה בזמן האסון בן 25, איבד את אמו ושני אחיו. הוא נפצע, וכך גם אביו ואחותו. הסכום שהנתבעים מוכנים לשלם לו בגין פציעתו לפי תחשיב הנזק שהגישו לבית המשפט הוא 50 אלף שקל בלבד, בעוד שעורכי דינו מעריכים את הנזק ב–1.5 מיליון שקל. "ההצעה הזאת מעליבה, במיוחד אחרי מה שעברתי כל השנים האלה", הוא אומר בכאב. "עברו כבר 15 שנה, לא קיבלנו עדיין פיצוי וזה לא מזיז לאף אחד. הנתבעים מעבירים את האחריות מאחד לשני, בינתיים האנשים שמגיע להם פיצוי מתים מזקנה ומצער, ובסופו של דבר הם לא יזכו לקבל את הפיצויים בחייהם".

גם סרור מתקשה להבין מדוע המדינה לא לוקחת אחריות ונחלצת לעזרתם. "מה שמכעיס פה הוא שהסכומים האלה הם גרושים בתקציב של מדינה. למה המדינה לא יכולה לקחת אחריות ולסגור את הסיפור הזה? המעט שהמדינה יכולה לעשות עבורנו הוא לפצות אותנו בינתיים עד שתהיה החלטה מי משלם מה. אחר כך המדינה יכולה לדרוש את הכסף מהנתבעים. כשקרה האסון בנימין נתניהו לא היה חבר בממשלה, אבל הוא בא אלינו הביתה בשבעה כדי לחזק אותנו. כיום הוא ראש הממשלה והוא כן יכול להזיז עניינים. אם היה אכפת לו אז - שיראה את זה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#