מתווה הגז היה בלתי נמנע, וכך גם כישלונו - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מתווה הגז היה בלתי נמנע, וכך גם כישלונו

כבר חמש שנים שכולם מודעים למחיר המופקע של הגז ולפגמים בחוזה של חברת החשמל מול מונופול תמר ■ 
ואולם העוול שנגרם לציבור לא יתוקן, כי הממשלה עסוקה במסע התנצלות שיכפר על חוק ששינסקי

8תגובות
מסיבת עיתונאים בה הוצג מתווה הגז
אוליבייה פיטוסי

ודאי תופתעו, אבל את הקרנבל סביב אישורו של חוק ששינסקי - החוק שהגדיל בתחילת 2011 את נתח המדינה בתגליות הגז הטבעי - סיימה ישראל כשהיא עייפה, חבולה, ולא ממש גאה.

למרבה האבסורד, אישורה של אחת הרפורמות הכלכליות החשובות והאמיצות שנעשו כאן לא נחגג בידי ממשלה גאה ומחייכת, כי אם חלשה ומתנצלת. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הנפיק ברכה מאולצת וחלק משריו הצביעו בכלל נגד החוק. גם חיוכו של יוזם המהלך, שר האוצר דאז, יובל שטייניץ, נמחק מהר משהבין את המחיר הפוליטי שהוא עלול לשלם על כך שהעז לגעת בכיסם של ברוני הגז, וסומן כאיום על ידי כלל הקהילה העסקית.

הסיבה היא שמצד אחד, מעולם לא עמדו שרים ופקידים מול קמפיין תקשורתי ופוליטי אגרסיבי כמו זה שניהלו נגדם חברות הגז והמשקיעים במניותיהן. מצד שני, לא היה מי שייצא להגנתם. אלה היו הימים שלפני אירועי המחאה הציבורית - עוד לפני שדעת הקהל הפנימה את המהות של יוקר המחיה, עוד לפני שסימנה את מוקדי הכוח הבעייתיים במשק, ועוד לפני למדה לדרוש רפורמות צרכניות ולגונן על אלה שמקדמים אותן.

קידוח לוויתן
אלבטרוס

חוק ששינסקי עבר בנס, אך כעומק ההישג שהביא עמו, כך עמוקה היתה הטראומה שספג המגזר העסקי. ובעקבות הטראומה החלה ממשלת ישראל בתהליך כפרה, שהגיע לשיאו במתווה הגז השנוי במחלוקת. זאת, כשבאמצעות המתווה שילמו לכאורה נתניהו ושטייניץ את "חובם" לחברות הגז - וסגרו מעגל.

"נחתום עכשיו - נריב אחר כך"

ראשיתו של מסע הכפרה היתה בחוזה הענק שעליו אמורה היתה חברת החשמל לחתום ב–2011 מול בעלי מונופול הגז. חוזה ארוך טווח זה (15 שנה), בהיקף בלתי־נתפש של עשרות מיליארדי שקלים, היה ההזדמנות הראשונה "לפצות" את חברות המונופול - דלק, נובל אנרג'י, ישראמקו ואלון - על חוק ששינסקי. שכן אם המדינה מעלה את המס על הגז, אפשר לייקר את הגז ובעצם לגלגל את המיסוי הנוסף על צרכני הגז (קרי, הציבור). וכך זה אמנם נעשה.

בסוף 2011 אישר דירקטוריון חברת החשמל חוזה דרקוני לרכש גז יקר מדי ממאגר תמר. אזהרות קשות שהועלו על דפים אלה נתקלו בריצת אמוק ממשלתית לאישור חוזה בכל מחיר. זאת, על רקע החשש כי ללא היענות לדרישות המונופול הגז לא ייצא מהאדמה, ומחירי החשמל יזנקו עד כדי ערעור בסיסה האלקטורלי של הממשלה. "נחתום עכשיו - נריב אחר כך", זו היתה האג'נדה במסדרונות משרדי הממשלה.

לא עזרו התראות TheMarker על מחיר הבסיס הגבוה שהסכימה חברת החשמל לשלם, לא עזרו האזהרות מנוסחת ההצמדה השערורייתית בחוזה שהבטיחה את האמרת מחיר הגז באופן אוטומטי, ולא סייעה גם החשיפה של דו"ח הלוי־דוויק, שלפיו מחיר הגז ראוי היה לתמחור נמוך בכ-40%, וכי אישורו "יקנוס" את צרכני החשמל בישראל במיליארדי שקלים למשך שנים.

בעוד הכל יודעים אך שותקים או מושתקים, הגיע החוזה בתחילת 2012 לתחנתו האחרונה בדרך למימוש, והוגש לאישורן של רשויות החשמל וההגבלים העסקיים. זאת, לאחר שמשרדי האנרגיה והאוצר נמנעו מלהתערב בחוזה או לפקח על מחיר הגז.

למן הדקה הראשונה שבה נדרשו ראשי הרשויות, עו"ד אורית פרקש־הכהן ופרופ' דיויד גילה, לחתום על החוזה, החל מופעל עליהם מכבש לחצים חסר תקדים לאשר את החוזים כלשונם, ובמהירות. זאת, תוך אזהרה כי על כתפיהם יונחו הפסקות החשמל הממשמשות ובאות מפאת משבר הגז. בצעד אמיץ וראוי להערכה, אזרו דווקא שתי הרשויות האפרוריות אומץ, עצרו את כלל החוזים של מונופול תמר במשק, סרקו אותם בדקדקנות - ועמדו בלחץ אדיר שהופעל עליהן מצד חברות עסקיות, שרים ושכירי עט בעיתונות שניסו למנוע את הבדיקה או להטות את תוצאותיה.

שתי הרשויות פירסמו לשימוע נייר שמציע פתרון מחוכם לסוגיה סבוכה ורגישה, ולבסוף החליטו לכפות על מונופול הגז לשנות את מנגנון ההצמדה בחלק מחוזה חברת החשמל ולהעניק ללקוחות הפרטיים של הגז אופציה עתידית להשתחרר ממחצית ההתקשרות שעליה חתמו, בתקווה שעד אז תקום במשק תחרות.

אלא שגם מהלך אמיץ זה, שבו התייצבו שני רגולטורים מול מערכת פוליטית, מקצועית ועסקית זועמת וקצרת סבלנות - "נועד בסופו של יום לשרוט, להסוות, להמתיק או לשכך את כתב הכניעה של מדינת ישראל למונופול הגז של תמר", הוסבר מעל דפים אלה ב-17 ביוני 2012.

"אזרחי ישראל ישלמו 
עבור הגז שלהם מחיר כפול"

אחד הספינים המרכזיים בקמפיין שנוהל בשנתיים האחרונות נגד פירוק מונופול הגז ונגד הטלת פיקוח על מחירו, נסוב סביב התהייה "מדוע התעוררתם כעת?" כלומר, הפקידים שהתריעו מפני חולשתו של מתווה הגז, העיתונאים שהפצירו לגבי הצורך בתיקונו ופעילי המחאה החברתית שקראו לביטולו - הם אלה שנושאים באחריות על הליקויים שבמתווה הגז, היות שאיחרו בביקורתם, וכעת ייענשו הם, ביחד עם כל הציבור, בהשלמה לנצח נצחים עם העיוות הכלכלי והפוליטי המסוכן של מונופול הגז.

מלבד האינפנטיליות שבטיעון, הוא שקרי מיסודו. מילא חשיפת ההסדר הכובל לכאורה במאגר לווייתן, שנעשתה מעל דפים אלה במאי 2011 והולידה לימים את מתווה הגז - הרי שחור על גבי לבן הקדיש TheMarker בחמש השנים האחרונות מאות פרסומים על הסכנה שבהתרפסות האפולוגטית בפני חברות הגז מאז שאושר חוק ששינסקי, תוך שהפרסומים האלה פורטים את כלל הסיכונים שטמונים בה.

כך, למשל, בכתבה מיוני 2012 ("כך נראית כניעה של מדינה למונופול הגז") הוצגו לא רק הנסיבות שיביאו בעתיד להתנגשות רגולטורית בלתי־נמענת מול חברות הגז, אלא גם מדוע סיכוייה אז של ממשלה ישראלית להתמודד מול המונופול יהיו קלושים. כך, הוסבר מדוע כל עוד בעלי תמר ישלטו בהזרמת הגז לחוף דרך צינור בודד, הם לעולם ימנפו את הקיבולת החסרה לצורך קביעת תנאי אספקת הגז וגם את מחירו; מדוע הורדת חברת החשמל על הברכיים תסלול את הדרך לרצפת מחיר גבוהה עבור כלל השוק, תוך קביעת מחירים נורמטיביים גבוהים עבור העשורים הבאים; כיצד כבילת לקוח העוגן בחוזה ארוך טווח תחסום בעתיד כניסת ספקי גז מתחרים; וכיצד תמחור על קיבולת חסרה יוליד מקסום רווחים בתשואה מפלצתית, כשזו תאפשר לבעלי המונופול כיסוי השקעה מהיר ואז גמישות מחירים שמולה אף ספק גז מתחרה לא יוכל להתמודד.

"בעוד שמשרדי האוצר והתשתיות מתמהמהים לטפל בכשל שנוצר, נכשלים בחיוב שותפות תמר להניח צינור גז נוסף ומסתפקים בהודעות לעיתונות על 'מחירים מפוקחים', מיהרו יצרני החשמל הפרטיים לחתום בזה אחר זה על חוזים מופרזים, כמעט בלי להתמקח - ולו כדי לשריין לעצמם גז בצינור הבודד. מוטב הרי גז יקר, גם אם יסופק בתנאים דרקוניים, מאשר סולר ומזוט - אמרו כולם", כך נכתב בתיאור שכוחו יפה גם להתנהלות הממשלה בימינו.

"בשורה התחתונה, אזרחי ישראל ישלמו בעבור הגז שלהם מחיר כפול מזה שיכלו לשלם; משום שבהחלטת הרגולטורים, נטמנו למעשה זרעי הנצחת המונופול גם לעשור הבא; ובעיקר, משום שבקרב שניהל הריבון מול אלה המתיימרים להחזיק במשאביו - דווקא הוא מיצמץ ראשון. וכל שנותר לו הוא רק לנסות ולתחום בזמן את הרכנת הראש", נחתמה הכתבה - ארבע שנים לפני המצמוץ הבלתי־נמנע השני.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#