תרופה לשתי מחלות: הקשר בין סרטן לשלום - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תרופה לשתי מחלות: הקשר בין סרטן לשלום

ריק קלאוזנר הוא חוקר סרטן ויזם אמריקאי ידוע, שניסה לקדם את תהליך השלום במזרח התיכון דרך אויב אכזרי שפוגע בכל הצדדים: מחלת הסרטן ■ "הדרך היחידה להשיג התקדמות היא שאנשים יראו את הצד השני כבני אדם. ואין כמו סרטן לעשות את זה"

2תגובות

"השנה היתה 1995. הייתי בארוחת ערב אצל איתמר רבינוביץ', שהיה השגריר הישראלי בארה"ב. היו שם שר הבריאות הישראלי אפרים סנה, שר הבריאות הירדני ושר הבריאות האמריקאי. זה היה אחרי הסכמי אוסלו, ושום דבר לא קרה בשטח. אחרי כמה כוסות יין הגינו רעיון לאינטראקציה בין הצדדים שקשור לסרטן - משהו שלא יהיה פוליטי ונוכל ליצור תשתית, גם משפטית. וכך עשינו. הובלתי את המגעים ליצירה של קונסורציום הסרטן של המזרח התיכון, שכולל את פלסטין, ישראל, ירדן, מצרים, קפריסין וטורקיה. חתמנו על הסכם בז'נווה ב-1996, והשקנו את הקונסורציום, שעדיין קיים".

הדובר הוא ריק (ריצ'רד) קלאוזנר. הוא אינו פוליטיקאי מקצועי, ואפילו לא דיפלומט. קלאוזנר הוא חוקר סרטן אמריקאי ידוע, שכיהן בתקופת ממשלתו של קלינטון כראש מכון הסרטן הלאומי (NCI), ובמסגרת תפקידו היה מעורב בתהליך השלום במזרח התיכון. כיום קלאוזנר הוא יזם ומשקיע, שנמצא בישראל כאורח של הסטארט־אפ ויזדו, שאותו סייע להקים ומכהן בו כיו"ר.

"זו היתה דרך לתמוך במחקר שיתופי ולאפשר לחולים לעבור באופן חופשי בין הגבולות, ליצור מפות סרטן אזוריות, רישומי מחלות. בתקופה מסוימת זה פשוט היה בסיס משפטי לשיחות. היו ימים שבהם נפגשתי עם יאסר ערפאת בבוקר בעזה, ועם שמעון פרס בירושלים אחר הצהרים", משחזר קלאוזנר.

"ברגע שהדבר הזה הוקם, המנהיגים הכירו אותי. המלך חוסיין היה המטופל שלי כשחלה, והייתי מעין חולייה להעברת מסרים ומידע, שאת חלקם לא הבנתי בכלל. הרגשתי שאנחנו עושים צעדים קטנים במהלך שאנשים קיוו שיביא לפתרון, אבל זה לא קרה".

שמעון פרס וריק קלאוזנר
קובי ריכטר

האם לדעתך דברים כמו בריאות ורפואה יכולים לגשר על פערים עמוקים כמו זה שבין ישראל לפלסטינים?

"כן. בזכות הניסיון שלי במזרח התיכון, כששיחות השלום באירלנד קרסו לחלוטין, הנשיא ביל קלינטון הציע שאצטרף לג'ורג' מיטשל, שהיה שליח מיוחד של ארה"ב לצפון אירלנד. הקמנו קונסורציום שלמעשה מחק את הגבול עבור חולי סרטן בין אירלנד לצפון אירלנד. מיטשל עדיין אומר שזה היה הצעד שהפשיר את הקיפאון ואיפשר את גיבושו של הסכם יום שישי הטוב (ההסכם שסיים את הסכסוך בצפון אירלנד ב–1998; ד"מ), מפני שהוא יצר חזון של עבודה ביחד, בזמן שתהליך השלום היה מושבת לגמרי.

"נאמתי בטירת סטורמונט, בית הפרלמנט של צפון אירלנד, וכולם באו: ג'רי אדמס (מנהיג השין פיין), איין פייזלי וגרגורי קמפבל (ממנהיגי היוניוניסטים בצפון אירלנד), ואחר כך כולם הזמינו אותי למשקאות ביחד - משהו שלא קרה שם חודשים, לדברי מיטשל. הדרך היחידה להשיג התקדמות היא בכך שאנשים יראו את הצד השני כבני אדם, ואין כמו סרטן ומחלות כדי לעשות את זה".

בעצם שימשת דיפלומט?

"אני חושב שהצלחתי דווקא כי לא הייתי ממש דיפלומט. דיברתי עם אנשים, הכרתי אותם אישית. אני זוכר את הפגישה הראשונה בנוגע לקונסורציום במזרח התיכון לאחר רצח רבין. הרגשתי את החרדה והחשש מהבאות. אני זוכר שאירחתי את הארוחה בישראל, שהיתה המקום היחידי שבו כולם הסכימו להיפגש. אני זוכר שפתחתי את הארוחה. לא היה לי ניסיון דיפלומטי, אז פשוט הצגתי את עצמי, דיברתי על הניסיון המקצועי שלי, על המשפחה. כולם חשו צורך לדבר על עצמם, כולל שני שרי הבריאות. תמיד חשתי שזה המפתח".

אם כבר מדברים על פוליטיקה וגישור על פערים: יש תחושה שמערכת הבחירות הנוכחית בארה"ב חריגה בעוצמת הרגשות השליליים שהיא מעוררת.

"אני מסכים. היא שונה מכל מה שראיתי בימי חיי, וכולם מסכימים שאין לזה תקדים".

האם אתה חושב שיש שבר באמון של האמריקאים בשיטה הפוליטית?

תינוק מקבל חיסון נגד מלריה בקניה
אי־פי

"זה נושא גלובלי חשוב מאוד. רואים את זה בארה"ב ובאירופה - אובדן אמון במוסדות בכלל ובמוסדות הפוליטיים ובפוליטיקאים בפרט. גם האמון במומחים למיניהם אבד. יש רגשות אנטי־אליטיסטיים, אנטי־אינטלקטואליים. התחושה היא שהעולם הטכנוקרטי לא משרת את האנשים. זה קשור, כמובן, גם למשבר הכלכלי, שלא נפתר רגשית או כלכלית.

"בארה"ב, לפחות, זה משהו שהיה צריך לקרות: זה נבנה במשך כמה עשורים - אובדן האמון המתעצם והולך בממשלה, במוסדותיה, במוסדות בכלל, בסמכות המסורתית ובתקשורת. הכל נראה דרך עדשות מקטבות. יש הרבה ראיות לכך שהתופעה אמיתית, ולא מדובר בעניין של תפישה בלבד. יש הרבה כעס, יש התנגשות ציפיות לגבי הצמיחה הכלכלית. היתה חלוקה דרמטית של העושר לכיוון הפסגה, לעומת צמיחה.

"אחד הנושאים הכי בולטים במערכת הבחירות הוא 'הגבר הלבן הכועס' - בעיקר גברים ללא השכלה רבה. זה נוטה להתפרש לעתים כגזענות, אבל מדובר באנשים שמרגישים שהמדינה שלהם זנחה אותם.

"יש נתון מדהים שמראה שבעשורים האחרונים חל גידול של 22% בתמותה בקרב גברים לבנים אמריקאים בעלי השכלה מעטה. זה משהו יוצא מגדר הרגיל: אין מקרים שבהם היתה ירידה בתוחלת החיים מאז נפילת בריה"מ. הסיבות לכך הן אלכוהול, סמים, התאבדות, שבירת המבנה החברתי והמבנה המשפחתי. אלה אנשים שחיים בחוסר תקווה. זהו כעס שנובע מאובדן, ולכן איני חושב שזו רק מילת קוד לגזענות ולשנאת מהגרים. צריך לקחת את זה ברצינות. צריך שינוי תהומי כדי ששיעורי תמותה ישתנו ככה".

לדבריו, "ברני סנדרס ודונלד טראמפ מייצגים, כל אחד באופן שונה, את הכעס של האנשים. סנדרס את הכעס נגד וול סטריט והשחיתות במימון הפוליטי, ואילו טראמפ אוסף את הכעס הלא קוהרנטי ומוצא מטרות עבורו".

הסטטוסקופ המולקולרי האולטימטיבי

קלאוזנר החל את דרכו כחוקר בתחום ביולוגיה מולקולרית, וצבר עשרות שנות ניסיון במערכת הבריאות האמריקאית. לזכותו נזקפים גילויים פורצי דרך בתחום המערכת החיסונית, ובהם חקר הרצפטור (קולטן) של תאי T - התאים של המערכת החיסונית שתפקידם להשמיד גופים זרים וזיהומים.

אביו של קלאוזנר היה כימאי, וכילד נהג להצטרף אליו במעבדה בשבתות ולעוזר לו במחקריו. הוא קרוב משפחה מדרגה שלישית של עמוס עוז, ולדבריו, "נפגשנו לראשונה לפני 25 שנה בלובי של מלון בוושינגטון, והוא זיהה אותי מיד, כי לדבריו הייתי דומה מאוד לאבי". באוניברסיטה החל קלאוזנר את דרכו במחלקה לפיזיקה, אך עד מהרה עבר לביולוגיה ומשם לרפואה באוניברסיטת דיוק, מתוך רצון להיות רופא בקהילות כפריות. הדחפים לחקור ולגלות גברו עליו: ב-1979 הגיע למכון הלאומי לבריאות לפוסט דוקטורט, ושם המשיך לחקור. בגיל 30 קיבל את המינוי לראשות תחום הביולוגיה התאית והמטבוליזם במכון. בעשור הקודם שימש ראש תחום הבריאות הגלובלית בקרן ביל ומלינדה גייטס.

בשנים האחרונות מממש קלאוזנר את חזונו בעבודה כיזם סדרתי: הוא שימש יו"ר אודקס, המספקת טכנולוגיה לניהול בריאות לצרכנים, שאותה הקים עם מנכ"ל אפל לשעבר, ג'ון סקאלי; והקים את ג'ונו תרפיוטיקס, העוסקת בפיתוח תרופות מבוססות מערכת חיסונית (אימונותרפיה), שבה השקיע מייסד ומנכ"ל אמזון, ג'ף בזוס. "ג'ונו היא חברה שמבוססת על ריפוי תאי. זו התרפיה הכי דרמטית שראיתי בקריירה הארוכה שלי בסרטן. אנחנו מתחילים לדבר על ריפוי של סרטן מסוג לימפומה ולוקמיה", הוא מספר.

קלאוזנר הוא גם סגן נשיא וסמנכ"ל הרפואה של אילומינה, שמפתחת טכנולוגיה לריצוף גנטי (Sequencing) ומכונה "גוגל של הבדיקות הגנטיות". עם אילומינה הוא השיק בינואר השנה את גרייל (Grail), שבה השקיעו ביל גייטס ובזוס יותר מ-100 מיליון דולר. גרייל מיישמת את טכנולוגיית הריצוף הגנטי של אילומינה לבדיקת דם ייחודית לגילוי סרטן.

"כל הקריירה שלי נסובה סביב שימוש במדע כדי לשפר את הבריאות ולהפחית את הסבל בעולם. בגלל זה התחלתי בקרן גייטס והקמתי את החברות האלה, כמו ג'ונו, שמטרתה לרפא סרטן. המטרה של גרייל היא ליצור משהו שאני קורא לו 'הסטטוסקופ המולקולרי האולטימטיבי', שיהיה העתיד של הרפואה. גרייל, כחברה פרטית, מבצעת את הפרויקט הפרטי הגדול ביותר בתחום הסרטן, עם השקעה של חצי מיליארד דולר במחקר ופיתוח. המטרה שלה היא ליצור בדיקת דם אוניברסלית, המבוססת על ניתוח דנ"א, שתוכל לגלות סרטן בשלב מוקדם. אנשים יוכלו לבצע בדיקת דם בכל שנה".

המטרה, אומר קלאוזנר, היא לזהות סרטן בשלבים ראשונים, שהם קלים יותר לטיפול, ולמעשה להכחיד מהעולם את הסרטן בשלב המתקדם. הוא מסביר כי כיום בדיקות מיפוי גנטיות משמשות "הורוסקופ מולקולרי" לחיזוי מה שעלול לקרות, תוך חישוב הסתברויות. ואולם מה שגרייל עושה, לדבריו, הוא לתת תמונת מצב נוכחית.

ביל ומלינדה גייטס
רויטרס

העברת אחריות לידיים פרטיות

בעבר מדענים ישבו באוניברסיטאות, במוסדות אקדמיים ובמכונים ממשלתיים. כיום אנשים כמוך מקימים חברות פרטיות, וקרן גייטס לוקחת על עצמה תפקיד של ממשלות. אין כאן איזו העברה של האחריות?

"ג'ונו וגרייל הן חברות שאני אוהב מאוד. בג'ונו אנחנו לומדים דרך חדשה לקשר בין החברה למוסדות אקדמיים. אנחנו נותנים מענקים גם לחוקרים באקדמיה כדי שיוכלו להתפנות לעבוד על פתרון בעיות. המדע הכי מתקדם ואיכותי מתבצע בחברות האלה. זה נותן המון חופש לעשות דברים מהר ובמהירות. הם לא צריכים לכתוב בקשות למענקים, כמו במוסדות אקדמיים. 
זה רע לחברה האנושית, כשאנשים מבריקים משקיעים זמן רב כל כך בביורוקרטיה. האקדמיה גם לא נותנת חופש באותה המידה שחברות יכולות לתת. אני חושב שיבמ ומעבדות בל הן דוגמאות טובות לכך.

"בקרן גייטס לא התכוונו לשלם ולא שילמו על נושאים של בריאות בעולם המפותח. גייטס לא רצה לקחת את תפקידן של ממשלות וחברות שיש להן משאבים באחריותן להשקיע בבריאות, 
במחקר ובטכנולוגיה. קרן גייטס הוקמה כדי להשקיע בצורכי הבריאות של העולם המתפתח, שבו מכל מיני סיבות הממשלות מעולם לא היו יכולות להשקיע בפתרון אתגרים הייחודיים למדינות שלהן".

בשבוע שעבר התפרסם מחקר שמראה כי בעולם השלישי יש שיעורי חיסון גבוהים יותר למחלות כמו חצבת מאשר בעולם המפותח. המחלות האלה מתחילות לחזור באירופה ובצפון אמריקה. איך אפשר להסביר את האבסורד הזה?

"דיברנו על חוסר אמון במוסדות ובמומחים. יש קבוצה של אנשים שחושבים שחיסונים הם תוצר של תאגידים מרושעים, יציר השטן. העניין הוא שההצלחה של חיסונים היתה כה גדולה, שכעת האנשים האלה יכולים להטיל בהם ספק, כי הם לא היו עדים למחלות שהחיסונים האלה מנעו. בעולם המתעורר אנשים רואים את המחלות — הילדים שלהם מתו מהמחלות האלה, שאותן אפשר למנוע בעזרת חיסונים. הטבע האנושי הוא שבהיעדר הוכחות, אנשים ממציאים דברים. לפעמים הם ממציאים דברים גם נוכח ראיות".

למרות העושר והיעילות של הכלכלה האמריקאית, מערכת הבריאות האמריקאית סובלת מתמחור נוראי, מפערים קשים ומחוסר שביעות רצון של משתמשיה. איך אתה מסביר את הסתירה הזאת?

"זה חלק ממסורת אמריקאית ארוכת יומין שדוגלת בכך שהממשלה לא תתערב בכלכלה. המסורת הזאת הגיעה כבר לממדים בלתי־רציונליים. השבר באמון בממשלה החל עם מלחמת וייטנאם, כי לפני כן, אחרי מלחמת העולם השנייה היתה תחושה שהממשלה צודקת ומוצלחת. מלחמת וייטנאם הביאה לעלייתה של פוליטיקה צינית שחשבה שהממשלה היא הבעיה לא הפתרון. הראשון שטען שהממשלה אשמה בבעיה היה הנשיא לשעבר רונלד רייגן. הפרדוקס הוא שהאמריקאים הם פטריוטים, אבל תוקפים מוסדות כמו בתי המשפט והממשלה.

"מערכת הבריאות קמה כמערכת יזמית. לא רצינו לתת יתר שליטה לממשלה, אז היא נוצרה חסרת יעילות. השאלה אם אנשים מרוצים ממנה היא מורכבת, בדומה לשאלה אם אנשים מרוצים מהקונגרס. הקונגרס פופולרי כמו כולרה בערך, אבל אם תשאלי אנשים - רובם מרוצים מחברי הקונגרס שלהם.

"אם תשאלי אותי איך שירותי הבריאות שלי, אני מרוצה מאוד. אני מבין שיש בעיה חברתית עצומה, מוסרית ואתית: לא לכולם יש גישה, יש הבדלים עצומים ברמת השירותים, יש עדיין עשרות מיליוני אנשים בלי ביטוח - אבל זה לא שאין להם שירותי בריאות, הם פשוט מסתמכים על טיפול מאוחר ויקר להפליא. המערכת מקולקלת מבפנים, אבל לא לכולם זה נראה ככה. במקום לשאול מה החברה יכולה להרשות לעצמה, שואלים מה אנשים פרטיים יכולים להרשות לעצמם".

מענה לבעיות האלה אולי יימצא בוויזדו, הסטראט־אפ שקלאוזנר סייע לו לגייס 7 מיליון דולר - בלי קרנות הון־סיכון - בזכות קשריו בעמק הסיליקון. "יש להם רעיון מדהים, דרך לארגן את החוכמה האנושית. לאחר ששימשתי שנה וחצי כמנטור שלהם, הבאתי אותם לעמק הסיליקון והצגתי אותם בפני כמה מהאנשים שפיתחו את ויקיפדיה, פינטרסט ופייסבוק, וכולם הגיבו באופן דומה: רעיון פנטסטי שחייבים לנסות אותו. לא בטוח שיצליח, אבל זה מרתק, והוא פשוט מאוד".

ויזדו הוקמה על ידי בועז גאון, עידו אנגל, אריק גילון ואריה גופר. החברה מסייעת לאנשים המתמודדים עם אתגרי החיים בתחומי הבריאות, הקריירה והפן האישי באמצעות הנגשה של מידע מבוסס ניסיון מאנשים ש"היו שם". מדובר באתגרים כגון אבחון של מחלה קשה או כרונית, התמכרות, אובדן מקצוע, גירושים או אפילו שינויי חיים חיוביים, כגון הורות ראשונה, אימוץ ילד, נישואים ופרישה לפנסיה.

"הרעיון הוא שחיינו מורכבים ממעברים: טובים, קשים, מלחיצים, כולל דברים שלא חווינו קודם - אם זה ילד שנולד, גירושים או אבחנה של מחלה. ברגע שנכנסים למעבר, יש אינספור שאלות שזקוקות לתשובות, אבל אנחנו אפילו לא יודעים מהן השאלות. המוטיב החוזר בחוכמה הקולקטיבית הוא ציר הזמן. אנחנו מבקשים מאנשים ליצור ציר זמן של המעברים שלהם, בין אם מדובר בגירושים או בטרשת נפוצה".

ויזדו, הרשומה וממוקמת בישראל, עושה את האמור באמצעות פלטפורמה שמאפשרת לקהילות הפעילות ברשת לתרום תבונה מבוססת מיקום ותזמון באופן מובנה ומדורג. בדרך זו ויזדו מאפשרת לקהילות "לחלץ" תיאור ממופה, תחנה אחר תחנה, של מצבים משני חיים המהווים, בזה אחר זה, את החומר שממנו עשויים החיים עצמם.

קלאוזנר טוען כי הופתע עד כמה אנשים רוצים להשתתף בפרויקט הזה ולשתף. אחד התחומים הראשונים שהחליטו למפות היה סרטן שד, ואלפי נשים נענו ותיעדו את המחלה. "עבדתי עם המון חולות סרטן שד, אבל זו היתה הפעם הראשונה שהבנתי מה זה סרטן שד. הבנתי את זה קודם מבחינה מולקולרית, אבל עתה יכולנו למפות, בהתבסס על התובנות, מהן הסוגיות האמיתיות: דאגות פיננסיות, איך לדבר על זה עם הילדים, ההשפעה על המיניות. ואנשים הגיבו לזה. הם אומרים: 'לא מצאנו פה תשובות - מצאנו את השאלות'".

אפשר להתחיל לדבר על ריפוי

מאות מיליארדי דולרים הושקעו בחקר הסרטן ובמלחמה בו. למרות זאת, אנחנו רחוקים מלמצוא פתרון, בניגוד, כפי שמקובל לומר, להשקעה במסע בחלל. מה לדעתך הגורמים לכך?

"התשובה היחידה לכך היא שכמתחילים לבחון סרטן, מגלים שזה נורא מסובך. זה מסובך באותו אופן שהחיים עצמם מסובכים - ולכן איננו מבינים הכל על המוח, החיים או גוף האדם. כל מה שקורה בעולם החי הוא תוצאה של תהליך אחד של אבולוציה. הסרטן לוקח את התהליכים האבולוציוניים האלה ומאיץ אותם פי מיליונים. סרטן ספציפי הוא אבולוציה בבקבוק, שמתרחשת בקצב פסיכי. רק ב-25 השנים האחרונות הגענו לחשוב על סרטן כמחלה של אי־יציבות גנטית. סיבה נוספת למורכבות היא המגוון העצום של סוגי סרטן.

"הדבר המדהים הוא שמשתמשים כיום במערכת החיסונית, שגם לה יש גיוון עצום, כדי להילחם בסרטן. זה האויב הראוי היחיד לסרטן ולגיוון ולמורכבות שלו. בגלל זה אנחנו מתחילים לראות את פריצות הדרך כיום. בעבר כשדיברתי על סרטן - נראה לי שהרציתי אלפי פעמים על הנושא - מעולם לא השתמשתי במלה ריפוי (Cure). כיום, בזכות האימונותרפיה, אני מוכן לשלב את הרעיון ריפוי בשיחה.

"זה לקח המון זמן, זה היה קשה. עדיין לא ברור איך אפשר לרתום את המערכת החיסונית להילחם בסרטן, אבל יש כמה סוגים של סרטן שבהם הצליחו להילחם - בלימפומה, בכמה סוגים של סרטן העור, בסרטן ריאות ובסרטן הכרכשת (קולון - חלק מהמעי הגס; ד"מ)".

מה גרם לקפיצה הגדולה הזאת?

"נראה כאילו זה צירוף מקרים. כמה תחומי מחקר פתאום הצטרפו והבשילו, בעיקר אימונותרפיה מבוססת תאים. ב–1982 גיליתי את הגנים שקודדו את החלבונים שאמרו לתאי ה–T להידלק או להיכבות. למה לקח כל כך הרבה זמן מאז ועד עכשיו? אז לא חשבתי על ריפוי, אלא ניסיתי להבין את הביולוגיה של תאי T. כשמדליקים את החלבון הזה, הוא מפעיל את תא ה–T שצריך להרוג את הסרטן, אבל אז הם מכבים את עצמם במהירות. ככה אי־אפשר להכחיד גידול.

"מעבדות עסקו במחקר הזה, וניסו למצוא איך אפשר למנוע מהתא להיכבות. זה לקח זמן. ואז נדרשו עוד 10 שנים ללמוד לייצר את התהליך הזה בכמויות, ולאחר מכן היה צריך לנסות את זה על בני אדם. במבט לאחור, לא היינו יכולים לעשות את זה מהר יותר. כיום הטיפולים האלה נמצאים בניסויים קליניים, ותוך שנה זה יאושר לטיפול".

המחיר של תרופות לסרטן ומחלות קשות האמיר בצורה קיצונית בשנים האחרונות. זה יוצר בעיה מוסרית קשה מאוד למערכות בריאות ולאנשים שנקלעים לדילמות.

"נושא העלות מול הערך הוא מורכב, ובעל השלכות חברתיות. התחושה הכללית, לדעתי, היא שזה לא בסדר שזה יהיה תלוי במצבו הפיננסי של אדם - אם הוא יכול לקבל טיפול. עלותה של תרופה צריכה להיות קשורה לתועלת. הרפואה עדיין לא הגיעה לשם, כי אין לנו ודאות שהחולה מרוויח משהו מהתרופה אם הוא לא נרפא.

"התרופות - ואני מייצג כאן את קהילת המדע והתרופות - צריכות לעמוד בסטנדרטים גבוהים מאוד. השאלה היא אם אנחנו רוצים לשלם על הארכת חיים - בחודש, חודשיים, שנה - או לשלם על ריפוי, שכרגע אינו בנמצא.

"זו הפעם הראשונה שבאמת צריך להתמודד עם סוגיית התשלום עבור ריפוי. צריך להבין את הערך של הטיפול לפני שמתמחרים אותו. המשפחות של אנשים החולים בסרטן נואשות ולא יודעות באמת לתמחר את הערך של הטיפול, כי זו מערכת החלטות בלתי־אפשרית. אבל ברגע שנדע בוודאות של 90% אם הריפוי מוחלט, הדיון יהיה שונה לגמרי".

קלאוזנר מסכם: "עד כה הטיפולים לא היו ממש מוצלחים או מתאימים. צריך למצוא דרך לתמחר באופן שישקף את הערך לאדם. עם הסוגים החדשים של הטיפול, יש לנו הזדמנות לעשות זאת".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#