אחד המנהלים החזקים בעולם הואשם בבגידה ומסביר: למה אני רוצה דירה בתל אביב - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אחד המנהלים החזקים בעולם הואשם בבגידה ומסביר: למה אני רוצה דירה בתל אביב

פטריק קרון, מנכ"ל התאגיד הצרפתי הענקי אלסטום, זיעזע את השווקים כשהחליט למכור לאמריקאים חלק ממנו תמורת 14 מיליארד דולר. בראיון פרישה ל-Markerweek הוא מספר מדוע אמר לנשיא צרפת לשתוק וכיצד הגיבה אשתו לעסקה

10תגובות

לפני שנתיים בדיוק, באפריל 2014, הוכתה צרפת בתדהמה ובעקבותיה גם ענף התחבורה והאנרגיה העולמי. הדלפה לסוכנות הידיעות הבינלאומית בלומברג בישרה שעוד נכס צרפתי בעל עבר מפואר ועתיד מעורפל עומד לעבור ידיים.

מדובר היה בלא פחות מ"היהלום של צרפת" - ענקית התשתיות אלסטום. עסקת ענק נרקמה בחשאי כדי למכור את פעילות האנרגיה העולמית של אלסטום לג'נרל אלקטריק (GE) האמריקאית, בתמורה לסכום עתק של כ-14 מיליארד דולר.

אלסטום, גאוות התעשייה הצרפתית, המובילה העולמית בייצור רכבות מהירות ומהדומיננטיות בהקמת תחנות כוח ובמכירת ציוד חשמלי, שהגיעה ב-2014 למכירות של 21 מיליארד יורו בשנה ב-90 מדינות ברחבי העולם שבהן העסיקה 93 אלף עובדים, התקשתה אף היא להתאושש מפגעי המשבר הפיננסי העולמי.

המכירות בשוק האירופי צללו, התאגיד נדרש לתוכנית קיצוצים ולמכירת נכסים במיליארדים. כולם הריחו זעזוע, אך לא שיערו כמה חד וקרוב יהיה.

פטריק קרון. "הממשלה הצרפתית ראתה
באלסטום יהלום לאומי, שאיש לא רצה
שיעבור לידיים זרות"
עופר וקנין

"המשא ומתן שניהלנו עם GE היה קצר וענייני - בסך הכל שלושה־ארבעה שבועות", משחזר היו"ר והמנכ"ל לשעבר של אלסטום, פטריק קרון. "ההדלפה לבלומברג היתה ביום האחרון למשא ומתן, מה שיצר קצת מהומה. אם הידיעה היתה מתפרסמת יום קודם - ייתכן שלא היתה עסקה".

בראיון מיוחד ל-Markerweek שלושה חודשים לאחר שפרש מתפקידו, מספק קרון הצצה לקרביים הסוערים של עולם העסקים הבינלאומי. לא בכל יום ניקרת הזדמנות להיחשף למה שהתרחש, ועדיין מתרחש, בפסגת עולם העסקים - ולאופן שבו מתמודדים מנהלי תאגידי הענק הבינלאומיים עם גלי ההדף של משבר 2008–2009, אלה שעדיין נדרשים לקבל החלטות קשות שמשליכות מדי יום, במישרין ובעקיפין, על חייהן של מיליוני משפחות ברחבי העולם, ולעתים אף על מצבן של אומות.

במקרה של אלסטום, נדרשה החברה לקטוע יד אחת כדי להציל את השנייה. אלסטום מכרה את חטיבת האנרגיה שלה, שמעסיקה 65 אלף עובדים - 9,000 מתוכם בצרפת - ושאחראית לכ-70% מהכנסותיה, כדי להציל את חטיבת התחבורה, שבה היא נחשבת מובילה.

"הממשלה הצרפתית ראתה באלסטום יהלום לאומי, שאיש לא רצה שיעבור לידיים זרות", מתאר קרון את התגובות שקיבל. "העסקה לא היתה עדיין סגורה. הדלת היתה פתוחה לחלופות. אמרתי לנשיא צרפת פרנסואה הולנד ולשריו שאם הם מוצאים חלופות טובות יותר שאני לא הייתי מספיק חכם כדי להציע - אז בבקשה, ואם לא - אז שישתקו. זה היה קרב קשה בתקופה לא נוחה".

באיזה מובן?

קרון: "הואשמתי בבגידה במדינה ובעוד הרבה דברים. אבל בסופו של דבר, הייתי צריך הרי להיות מזוכיסט כדי לגרום במודע לאיבוד עבודתי, ולקצץ מחצית מאנשי חברה שאני אישית מיניתי, לא? הצעד הקל עבורי היה להמשיך, לחכות כמה שנים, לצאת לגמלאות - ואז לצפות בממשיכי נכשלים בהתמודדות עם האתגר. הרי החברה לא היתה בצלילה ולא היתה נתונה תחת איום קרוב. אבל אם אלסטום היתה מתחילה לגלוש במדרון, היא לא היתה עוצרת".

ואיך הרגשת כשהבנת שמחיר החילוץ יהיה מכירה?

"אני אדם בריא. מעולם לא החסרתי יום עבודה בשל מחלה. אבל במהלך שלושת שבועות המשא ומתן עם GE חליתי פעמיים. הייתי שבור לגמרי. אשתי שאלה אותי: 'מה קרה, אתה עושה משהו גדול?.' עניתי לה שכן. 'קונה או מוכר?', שאלה. 'מוכר', עניתי. 'אני לא אוהבת את זה', היא אמרה. 'אני מעדיפה שתהיה בצד השני'".

"לא קומוניסט - אבל גם לא אולטרה ליברל"

קרון, 62, מהנדס בהשכלתו, יהודי וידיד ישראל, נקרא לפני 13 שנה לאלסטום כדי להציל אותה מקריסה. עם ותק של 20 שנה בניהול תאגידים תעשייתיים, מונה קרון ב-2003 למנכ"ל אלסטום. בהמשך כיהן במקביל גם כיו"ר החברה. במעגל אירוני, הוא החזיר את אלסטום לפסים, שיקם את פעילותה, העלה אותה לגדולה - אך סיים את תפקידו במהלך שנועד להצילה, שוב, מקריסה.

"ב-2003 היינו קרובים לפשיטת רגל", מספר קרון. "השוק העולמי היה בשפל. החברה סבלה מבעיות טכניות בטורבינות, פרויקטים נקטעו ונוצר משבר אמון באשר ליכולת החברה לשרוד. כשאתה קונה טורבינה או רכבת, מאוד חשוב לך להיות בטוח ביכולת של הספק להישאר בתמונה עבור האחזקה ארוכת הטווח. אם לא רואים בך שחקן - אתה מת. אתה חייב להתחייב לכך שאתה מספק את הרכבת במועד שנקבע, כי אתה גם לוקח כסף מראש בעבור זה. אם אין ערך למלה שלך - אתה לא יכול להיות בעסק. לכן הייתי צריך ליישם תוכנית שיקום ובנייה כדי לקנות את אמון השוק מחדש.

נאלצו למכור את פעילות האנרגיה:
תוצאות אלסטרום לפי מגזרים, לפי עסקת GE, 2013-2014:
אנרגיה- 14.4 מיליארד יורו, 65,000 עובדים
תחבורה - 5.9 מיליארד יורו, מספר עובדים 28,000

סך הכל הכנסות: 20.3 מיליארד יורו
סך הכל עובדים: 93,000

"מכרנו 40% מהפעילות הענפה כדי להתמקד בליבת ההתמחות של אלסטום. ירדנו מ-110 אלף עובדים ל-55 אלף. המטרה היתה להפסיק את החדשות הרעות - ואז להתחיל לספק את הטובות. ב-2005 כבר חזרנו למסלול".

אלא שחילוצה של אלסטום מהמשבר לא נעשה כל כך בקלות. החברה נדרשה לסיוע חיצוני וביקשה מממשלת צרפת תמיכה. זו אמנם נרתמה לסייע לחברה הפרטית והכניסה את ידה לכיס (הציבורי), כדי לרכוש 21% ממניותיה. "נשיא צרפת הקודם, ניקולא סרקוזי, החליט להשקיע במניות החברה 800 מיליון יורו, ו-18 חודשים לאחר מכן מכר את המניות ב-2 מיליארד", אומר קרון.

אז המדינה היא הפתרון הנדרש לתאגידים במצוקה?

"אני לא קומוניסט, אלא ימין־ליברל. זו היתה גישה פרגמטית שבה היה צריך להכריע בין חילוץ לבין לתת לחברה לקרוס".

ובכל זאת, המגזר העסקי נוהג להטיף נגד מעורבות ממשלתית - אך בה בעת מצפה לחילוץ ציבורי כשהעניינים מסתבכים?

"אני לא חושב שזה תפקידה של ממשלה, ובתיאוריה - התשובה היא לא. תכליתה של הממשלה היא רק ליצור תנאים לשגשוג כלכלי, אבל בה בעת צריך להיות פרגמטיים במקום שזהו האינטרס הציבורי להיות פרגמטיים. אני הייתי צריך לשכנע את הממשלה שהשקעה באלסטום תהיה שימוש טוב לכספי משלם המסים, ובסופו של דבר המהלך הזה הצליח, כי הם גרפו רווח.

"גם המדינה מפעילה שיקול דעת כי היא נושאת באחריות לאזרחיה, ואם היתה עושה טעות - היא היתה משלמת עליה. סרקוזי לקח את ההימור, זה היה הימור טוב, והקרדיט מגיע לו. הוא הציל עשרות אלפי מקומות עבודה ופי שלושה עובדים בעסקי הלוויין, וזה שיקול נוסף שהובא בחשבון, לצד השיקול הפיננסי".

האם יש לפיכך מקום להתערבות ממשלתית בהון גם בכשלי שוק, למשל בגז הטבעי בישראל? האם יש מקום לשותפות ממשלתית במאגרי גז שקשה לממן את פיתוחם?

"אני לא רוצה להתייחס ספציפית לנושא זה, אבל בגדול המדינה היא לא שותפה טובה. אני לא אעבוד מול חברה שיש בה שליטה ממשלתית, כי לממשלה יש אינטרסים סותרים וגישה סכיזופרנית באשר לניהול חברה. בחברה עסקית יש כיוון אחד: לייצר ערך לאורך זמן.

"עם זאת, אני לא אולטרה־ליברל שחושב שאסור לממשלה להתערב בשום אופן. צריכים רגולציה, צריכים אנשים שיבדקו שהמשחק משוחק כראוי. למגזר הפרטי יש את הסוסים הטובים יותר לרוץ עמם — אבל אני מסכים שיש נקודות מסוימות שבהן השוק לא פותר בעיות. לממשלה צריך להיות חופש פעולה מסוים, ונבחרי הציבור ישלמו על טיב החלטותיהם כשיידרשו להיבחר מחדש".

"השוק האירופי נמחק"

ב-2008 היכה בעולם משבר האשראי. לענף התשתיות הגיעו הריקושטים שנתיים מאוחר יותר, בשל הפרויקטים שנותרו עדיין בצינור, ושביצועם סיפק בינתיים לחברות תזרים מובטח. אלא שסימני הסערה הבאה ניכרו באופק.

"השוק האירופי נמחק. אולי 1%-2% מהפרויקטים לייצור חשמל בגז כיום הם באירופה", נאנח קרון. "אמנם תמיד היינו גלובליים, אבל הבסיס ההיסטורי שלנו נמחק. במקביל, נוצרה מציאות שבה הלקוחות מבקשים מספקיהם תמיכה פיננסית. למתחרים שלנו היתה תשובה: לסימנס יש בנק (מגובה בדויטשה בנק, א"ב), היפנים נתמכים בממשלה ול-GE יש זרוע מימון. זיהינו שלנו יש כאן סיכון. לא רציתי לראות את אלסטום חוזרת ל–2003, ולכן חיפשנו אחר פתרונות שישאירו אותנו מאחורי ההגה. לצערי, לא מצאתי כאלה, וברגע שלא ראיתי עתיד שבו אלסטום פותרת את הסיכון בפנים - חיפשנו פתרון מבחוץ.

מפעל של אלסטום בגרמניה. "השוק נהפך להרבה יותר קשה, אירופה לא התרוממה וכל ענף התשתיות עובר ימים קשים"
בלומברג

"מי שהבטיחה לנו את העתיד הטוב ביותר זו GE. לכן סגרתי עסקה אתם. סימנס באה עם מיצובישי כדי להתמודד על הרכישה, אך לא הציעה פתרון אמיתי, וזה נראה היה יותר כניסיון לחסום את GE. האחרים לא באו, והמחיר היה הוגן.

"זה לא היה פשוט. ביום שיתגלה שאתה מחפש קונה - יפסיקו לקנות ממך. ברגע שאתה מודה שאתה מחפש אחר שותפות - אתה חייב להציג אותה מיד, כי אחרת תחוסל. לכן ניהלנו משא ומתן מזורז".

אלא שהעסקה עוררה כצפוי התנגדות, ונדרשה יותר משנה עד לסגירתה הסופית. "היתה לנו אפיזודה מול הממשלה הצרפתית, שלא היתה מרוצה מהעסקה וניסתה לחסום אותה. לבסוף ביצענו התאמות ובסופו של יום היא אושרה על ידי 99.9% מבעלי המניות", אומר קרון.

ואיך אתה רואה את העסקה הזו בפרספקטיבה של שנתיים?

"זה לא היה החלום שלי מהיום הראשון באלסטום, אבל התרחיש הכי טוב כדי להבטיח את עתיד פעילות חטיבת האנרגיה, וכדי להעמיד די מימון למגזר התחבורה. בכל יום שחולף רק מתחזקת התשובה שהמהלך היה נכון, ושאם לא היינו עושים אותו - החברה היתה נקלעת לצרה.

"השוק נהפך להרבה יותר קשה, אירופה לא התרוממה וכל ענף התשתיות עובר ימים קשים. מצד שני, אתה רואה את GE משתלבת היטב - ולהם יש גב פיננסי שלנו לא היה. לכן אין בי חרטה. בעולם העסקי, או שאתה מחכה ומקווה שהסערה לא תטביע אותך, או שאתה סוטה הצדה אבל עוגן עם הסירה במקום בטוח".

מה צופן העתיד עבור מגזר האנרגיה?

"כל החברות מחפשות כיום גיוון טכנולוגיות. אף אחד לא רוצה לשים את הביצים בסל אחד. כולם גם מחפשים אחר פתרונות לייצור אנרגיה לא מזהמת. עם זאת, הפחם הוא עדיין הדלק המרכזי ועוד יישאר כזה. כיום הטכנולוגיות מאפשרות ייעול של שריפת הפחם, את הפירות הגדולים יותר מניבים היום הפרויקטים לשיפור הניצולת של התחנות הפחמיות ל-45%-50%. כל 1% שיפור מפחית את פליטות המזהמים ב-2.5%".

מה לגבי עתיד האנרגיות המתחדשות?

"אין פתרון אחד שמתאים לכולם. לכן יהיה סל של פתרונות, שישתנה גיאוגרפית. יש עתיד לרוח ולאנרגיה סולארית, אבל צריך לזכור שעדיין נדרשת טכנולוגיה שיודעת להתמודד עם תנאי מזג אוויר שונים, ובינתיים יידרש גיבוי. בגדול, הכיוון הוא טכנולוגיה יעילה ונקייה יותר".

ומה לגבי עתיד התחבורה?

"ההתפתחות הכלכלית והרווחה החברתית מגבירות את הצורך במוביליות. כיום צריך יותר לנייד אנשים בתוך הערים וביניהן, וזה קורה בעולם שבו אנשים חיים יותר בערים. לכן ברמת המאקרו, העתיד הוא בהסעה ציבורית, וצריך למצוא את האיזון שבין הסעה פרטית לציבורית לבין אמצעי הסעת המונים שונים.

"אין מתכון אחיד. זה תלוי בערים, במזג האוויר, בהתנהלות חברתית וכו'. אבל ראינו מדינות שבגלל נגישות חסרה נותרות מאחור. מערכות הסעת המונים חייבות השקעה מכספי מסים. צריך לסבסד אותן, כי ההכנסות ממכירת כרטיסים לא מספיקות. לכן הן תוצר של מדיניות ציבורית, בדיוק כמו השקעה בהקמת בתי ספר, בתי חולים או צבא".

"סבלנו אצלכם מביורוקרטיה, אבל 
ישראל לא יוצאת דופן"

פעילותה הענפה של אלסטום לא פסחה על ישראל. אלסטום היא אחת החברות הזרות הוותיקות כאן, והמחזור השנתי שלה מוערך ב-500 מיליון דולר - ערב מעבר חטיבת האנרגיה המצליחה יחסית שלה בישראל לידי GE. הפרויקט המוכר יותר של החברה הוא הרכבת הקלה בירושלים, שם סיפקה אלסטום את הרכבות והיא גם זו שמתחזקת אותן.

כמו כן, מתחזקת אלסטום את הקרונועים של רכבת ישראל. בנוסף, אלסטום הקימה את תחנת הכוח הפרטית הגדולה בישראל, דליה אנרגיות, והיא גם ספקית הציוד של תחנת הכוח הראשונה בישראל בטכנולוגיית אגירה שאובה, ברכס הגלבוע. כמו כן שותפה אלסטום בפרויקט להקמת השדה התרמו־סולארי באתר אשלים שבנגב, במסגרת זיכיון של המדינה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו מלין על כך שישראל סובלת מעודף רגולציה. כמי שהיה שותף לפרויקטים שגיבושם ארך כמעט עשור, גם אתה שותף לדעה זו?

"לפי מה שחווינו כאן, זה נכון, אבל בכל העולם פרויקטי תשתיות מורכבים יותר. המקום הכי פשוט לעשות בו עסקים הוא המקום שבו אתה לא עושה עסקים. בכל היתר - זה תמיד מורכב. בישראל, כעובדה, סבלנו מביורוקרטיה, זה בטוח. אבל ישראל לא יוצאת דופן".

מניסיונך, כיצד צריכה ישראל לפעול בשוק חשמל מונופוליסטי - כשהמונופול כורע תחת נטל חוב?

"אין סיבה שייצור החשמל יוחזק בידי מונופול. אני לא מכיר אף מדינה, למעט צפון קוריאה, שבה כל מקטעי משק החשמל מוחזקים בידי אותו מונופול מלא. נכון, מגזר האנרגיה הוא כזה שבו יש למדינה תפקיד למלא. בה בעת, צריך ליצור תנאים למעורבות פרטית, בסביבת רגולציה. אין פה כלל זהב, אבל תחרות תמיד הביאה לתוצאות חיוביות".

לאחר השלמת עסקת המכירה ל-GE, תולה אלסטום את יהבה בישראל במכרזי הענק שצפויים להתפרסם עבור הקמת קווי הרכבת הקלה הנוספים בירושלים, הקמת הפרויקט המקביל של הרכבת הקלה בגוש דן וכן במכרזי הרכש הגדולים שמתכננת חברת רכבת ישראל.

לתפקיד מנכ"ל השלוחה בישראל מונה באחרונה שרון קדמי, לשעבר מנכ"ל משרד הכלכלה. זאת, אחרי שאלסטום ספגה שתי מכות כשהפסידה לסינים (CNR) ולספרדים (SEMI) במכרזי הרכש הגדולים של הרכבת הקלה בגוש דן (קרונות) ושל רכבת ישראל (חשמול).

הסיבה לכך שהסינים לא מצליחים להיכנס לשוק התשתיות האירופי היא מקצועית בלבד?

"לאלסטום יש 10,000 עובדים בסין. אנחנו תומכים בשוק חופשי, כי אי אפשר להתקיים מבניית חומות. זה לא האינטרס שלנו. בה בעת, צריך להבטיח שהחוקים נאכפים באותה דרך — וזו כבר חובתן של ממשלות לקיים את החוק באופן שוויוני. הסינים משחקים עם מחיר נמוך ועם מימון זול, בעת שהאירופאים מתמחים בתחזוקה. לפעמים אנחנו מנצחים במכרזים ולפעמים מפסידים. אבל לנו יש ניסיון לא רק במכירת פרויקטים, אלא גם בתמיכה בהם לאורך תקופת חיים".

אין קרטל אירופי בענף התשתיות?

"לא, אבל יש חוקים. לאלסטום יש כרגע בצינור פרויקטי תחבורה לארבע־חמש שנים. בכולם זכינו גם נגד חברות מסין ומיפן. העולם פתוח".

"חוסר סובלנות, לא אנטישמיות"

את חופשתו הראשונה מאז שפרש מראשות אלסטום החליט קרון לעשות בישראל בלוויית רעייתו, כאן שהה לפרק זמן ארוך יחסית מבחינתו - ארבעה ימים. "החלטתי להתרכז עכשיו בדברים ובאנשים שמעניינים אותי", אומר קרון. "הייתי מגיע לישראל אחת לשבעה חודשים, בין היתר, כדי לבקר את בני הדודים שלי שמתגוררים ברמת גן. אבל זו הפעם הראשונה שבה יכולתי להישאר יותר מ-48 שעות".

"כשאתה מכהן כמנכ"ל, אתה חושב שזמנך בידך - אך זו טעות. יש לך כל כך הרבה פעילות שהיומן בכלל לא בשליטתך. עכשיו יש לי אפשרות לארגן את הזמן שלי בעצמי. זה מתגמל, אבל גם מאתגר", אומר קרון ומדגים בחיוך: "היה לי נהג ב-40 השנים האחרונות. עכשיו גיליתי שכשאתה יושב מאחורי ההגה, המכונית לא נוסעת מעצמה".

את ביקורו בישראל הקדיש קרון גם למנוחה בתל אביב, לחידוש מלאי ספרי לימוד השפה העברית ולאירוע פרידה אישי משלוחת אלסטום בישראל, שבראשה עומד מאז 2009 נסים זווילי, לשעבר ח"כ מטעם מפלגת העבודה ושגריר ישראל בצרפת. לאירוע הפרידה שערכה עבורו אלסטום במלון דן בתל אביב הגיעו לקוחות החברה הצרפתית, לרבות אלה הממשלתיים, וכן שותפיה העסקיים של אלסטום בפרויקטים הגדולים שבהם היא שותפה בישראל.

כך, באירוע הפרידה נכחו בעלי קבוצת הראל, יאיר המבורגר; יו"ר סיטיפס, אברהם (בייגה) שוחט; ויו"ר קרן נוי, פיני כהן. לצדם התייצבו מנכ"ל חברת החשמל, עופר בלוך; היו"ר לשעבר של רשות החשמל, אורית פרקש־הכהן; וכן מנכ"ל רכבת ישראל, בועז צפריר.

"העבודה עם פטריק היתה ללא ספק תקופת הפריחה של התשתיות בישראל", אמר זווילי באירוע. קרון השיב בעברית: "הגיע הזמן לקנות דירה בתל אביב ולהגביר את קצב הביקורים שלי כאן".

האם אתה מודע לפעילות ה-BDS והאם היתה למחאה הפרו־פלסטינית השפעה על מדיניות ההשקעות שלכם בישראל?

קרון: "אני מכיר את התופעה, אך לא היה לה שום נגיעה לגבי המדיניות באלסטום. אני כבר לא הכתובת לשאלות בדבר מדיניות עתידית, אבל מעריך שאלסטום תתמודד על כל מיזם שיש בו לדעתה כדי להניב ערך לבעליה".

מה דעתך על הטענות לגל אנטישמיות שפוקד את אירופה בכלל ואת צרפת בפרט?

"נכון שהיו יהודים שעזבו את צרפת לישראל, אבל אני לא חושב שהממשלה הצרפתית עשתה משהו שלא חפף את הכרזתה המפורשת שלפיה תילחם באנטישמיות ובתומכים בה. ראש הממשלה הצרפתי חזר והדגיש כי צרפת ללא יהודים - לא תהיה צרפת".

איך הרגשת בעת פיגועי הטרור בפריז?

"הייתי אז בישראל. אלה אירועים נוראיים שהעבירו מסר קולקטיבי שיש דברים שחייבים להילחם בהם. הפיגועים האלה לא היו מכוונים בהכרח כלפי יהודים. זו חוסר סובלנות, ולא אנטישמיות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#