נאצים, אונס, ימנים ורזי ברקאי: זה מה שקורה בלילה בטלוויזיה - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

נאצים, אונס, ימנים ורזי ברקאי: זה מה שקורה בלילה בטלוויזיה

כיצד נהפכו תוכניות הלייט נייט בטלוויזיה לרצועה פוליטית 
ונשכנית שלא פוחדת לבעוט במשטר - ולמה רשת לא נמצאת שם?

19תגובות
אסף הראל
מוטי מילרוד

"אם שר הביטחון, משה יעלון, אנס חיילת בת 20 בלשכה שלו בניגוד לרצונה עשרות פעמים בזמן שהיא בוכה ומתנגדת, והוא כופה את עצמו שוב ושוב, אם הוא עשה את זה - הוא צריך ללכת לכלא. אם".

("לילה טוב", אסף הראל, 22 במארס, 
בתגובה לדבריו של יעלון כי "אם שוברים 
שתיקה אוספים סודות מבצעיים - זו בגידה")

TheMarker Online

שני המשקופים בצדי פתח הדלת בחדרו של אסף הראל, מגיש התוכנית "לילה טוב" בערוץ 10, נעקרו ממקומם בכוח בימים האחרונים. זה לא חדר עבודה פרטי שלו, ובוודאי לא נראה כמו מתחם העבודה של מגיש טלוויזיה פופולרי. למעשה, זהו חדרון משרדי קטן עם קירות חשופים וארבע עמדות מחשב, שעל אחת מהן עובד הראל. בשעת אחר הצהריים השבוע הוא ישב מול המחשב, גירד בפדחתו וקרא טקסטים לקראת צילום התוכנית הערב. "למטה יש לו קרוואן", מתבדחות המפיקות סביבו.

את המשקופים עקר הצוות הפרוע של התוכנית. אין להם דבר נגד משקופי דלתות מעץ, הם פשוט היו זקוקים לקרשים ככלי עזר לתחרות קפיצות לגובה ששודרה בתוכנית השבוע, ומאחר שהתוכנית דלת תקציב ונעשית מהרגע להרגע, כל שנותר לכותבים הוא לעקור את המשקופים. במתחם העבודה המחניק הזה, שבו בשלושה חדרונים יושבים צוות של לפחות 14 איש - שמונה כותבים, הראל, העורך עידו רוזנטל ושתי מפיקות - כולם נראים מאושרים. התקציב אמנם אפסי, אבל הם נהנים מהחופש להתבטא ולומר כל מה שעולה ברוחם, גם אם לפעמים זה נשמע אינפנטילי. למטה, באולפנים של RGE - בעלת השליטה בערוץ 10 - שמשמשים גם את ערוצי הספורט והילדים, מתרוצץ מצד לצד העורך עידו רוזנטל, שהוא במקרה הצורך גם תאורן וצלם. "עבדתי בתוכנית הקודמת של הראל בערוץ 10, ואחר כך הייתי בהפקות פריים־טיים בערוץ 2 - אבל כאן אני מגלה שאין מחיר לחופש", הוא אומר.

סט השחקנים בתכנית ארץ נהדרת
פיני סילוק

ביום שלישי השבוע ישב במערכת התוכנית "היום בלילה" בערוץ 2 גורי אלפי והמתין לדיווח החדשותי שבושש לבוא: האם ועדת השחרורים אכן מחליטה על ניכוי שליש מעונשו של נשיא לשעבר, משה קצב, או שמא היא מותירה אותו בכלא. אלפי היה מתוח במיוחד: הוא חייב לדעת מה קורה בזירה הציבורית כדי להיערך למונולוג הפתיחה שלו בתוכנית הקרובה - מונולוג בידורי שנועד להצחיק את הצופים, אבל לפי עדותו של אלפי, הוא גם נועד "לחבוט בחזקים" ולהציג ביקורת חברתית פוליטית.

קשה להשוות בין שתי התוכניות: האחת בערוץ 2 החזק והמיינסטרימי, האחרת בערוץ 10 המדדה מאחור והמזוהה עם קהל שתוכניות ריאליטי אינן כוס התה שלו; האחת עתירת תקציב עם אולפן נוצץ וקהל רעשני, האחרת לילית, שקטה ואינטימית; האחת בידורית, כמו שיודעים לעשות בערוץ 2, והאחרת היא חיה מוזרה, שמאלנית מחמד.

ואולם לשתי תוכניות הלייט־נייט האלה, שעלו לאוויר בתחילת השנה, יש מרכיב זהה אחד: הן הושקו לאחר שנים רבות שבהן לא נעשה ניסיון לייצר בטלוויזיה הישראלית רצועת לילה בידורית קבועה. בנוסף, בשתי התוכניות יש ליוצרים רצון גובר והולך, אם כי במינונים שונים, להביא ידי ביטוי אמירות ביקורתיות פוליטיות־חברתיות. הם מבינים, בעיקר מאז המחאה החברתית, שבידור לבד הוא חסר טעם אם הוא לא נושא בתוכו מסר כלשהו, שהצופה בבית יכול להזדהות עמו. מהפכות כן משדרים בטלוויזיה, אבל באיחור של כמה שנים.

התוכניות האלה לא לבד. הטלוויזיה שלנו מתמלאת יותר ויותר בתוכן סאטירי לא מתנצל: "ארץ נהדרת" הוותיקה של קשת לא מפסיקה להכות בנבחרי הציבור ואף בדמויות כלכליות בכירות; "גב האומה" של ליאור שליין בערוץ 10 מייצרת אמירות עוקצניות כלפי כל מי שנקלע בטעות לכוונת של שליין, וקטעי הווידאו שלהן נהפכות לא פעם וויראליות; ואפילו בערוץ 1 משודרת תוכנית סאטירית עם העונה השנייה של "היהודים באים". בנוסף, באחרונה עלו לשידור פינות סאטיריות של יוצרים צעירים בתוכנית "היום שהיה" בערוץ 10.

לרשת, אגב, הזכיינית השנייה בערוץ 2 שוויתרה על "מצב האומה" לערוץ 10, אין כיום אף תוכנית סאטירה. בענף התקשורת אומרים כי המניעים לכך הוא רצון לא להיות ביקורתי מדי כלפי השלטון ולא להרגיז את מי שלא צריך להרגיז. ברשת לא מסרו אם בכוונתם להצטרף לאחרות ולהציג תוכנית סאטירית משלה.

מרשת נמסר: "רשת היתה הראשונה, ולמעשה היחידה, ששידרה תוכנית סאטירה במשך שמונה עונות. קראו לה 'מצב האומה'. על אף האג'נדה ש-TheMarker מנסה להוביל בשנתיים האחרונות, רשת לא מחויבת לאף אחד, למעט לקהל צופייה".

"מחר זה יום האהבה והדבר הכי מעצבן בוולנטיינ'ס דיי, שהיה אנטישמי־נאצי־פרו־פלסטיני, זה שאתה חייב לקנות פרחים. ולנטיינ'ס דיי מעניין זה בבית של נתניהו. שרה בטח הרוסה מההפסד למני נפתלי, וזה אומר שכל הסלטים על הפאטיו. מה ביבי הביא לה כדי לעודד אותה? מינוי חדש של ראש שב"כ, שאחראי עליו ראש ממשלה. איך תמיד דברים מסתדרים? משהו בכוכבים תמיד מסתדר".

("היום הלילה", גורי אלפי, 13 בפברואר)

"הדרייב הוא תמיד הרגש"

התוכנית של אלפי הושקה אחרי שבשנים האחרונות קשת ניסתה כמה פעמים לייצר רצועת לילה קבועה. המהלך הזה נועד בעיקר במטרה להיערך למעבר לשידור במשך שבעה ימים, אחרי הפיצול של ערוץ 2 שצפוי באוקטובר 2017. הרצועות האלה כללו את "העולם הלילה" עם יעקב אילון ופינות הומוריסטיות של ארז טל, וגם "חי בלילה" עם נדב בורנשטיין, שעדיין משודרת באופן ספורדי.

ואולם המהלך היחיד של הערוץ שתפס את הצופים הוא "היום הלילה": תוכנית לייט נייט כמו באמריקה, עם פרפורמר שנשא על גבו את הצלע הפרועה והעוקצנית ב"מצב האומה" ולאחר מכן ב"גב האומה". זה היה סיכון: בתחילה היו מי שחשבו שהכוכב, שהתבלט עד אז בעיקר כסייד קיק, לא יצליח להוביל לבדו תוכנית כזו. ואולם עד מהרה הצליח אלפי ייצב את כיסאו וצבר הצלחה ופופולריות.

מאז שהתוכנית של אלפי עלתה לשידור, הוא גילה כי גם בסאטירה יש חוק מרפי. "זה פשוט לא ייאמן", אומר אלפי בשיחה טלפונית עמו השבוע, בזמן שהוא ממתין להכרעות בגורלו של קצב. "יש שבועות שבהם לא קורה כלום, הכל זוחל. מתרחש אירוע פעם בארבעה ימים ואתה בכלל לא יודע אם לשים עליו דגש או לא, יש שבועות שמראש דוחים לך תוכניות וביום אחר יש לקט - ואז הכל קורה באותו שבוע. יש לנו קשבים שרואים את כל מה שקורה בטלוויזיה ומביאים לנו חלקים כדי שנרגיש קצת את הדופק של התקשורת ומזה נבנה את המונולוגים ואת הקטעים בתוכנית. לפעמים הם פשוט מובטלים, ומנגד יש שבועות שהם קורסים. השבוע הם קרסו".

ואולם חוק מרפי עובד גם הפוך. רק לאחר שמרואיינים הגיעו לתוכנית, מתפוצץ סיפור כלשהו לגביהם שכלל לא עלה לדיון בראיון. לאלפי זה כבר קרה שלוש פעמים. באחת מהן, דרעי הגיע לתוכנית במוצאי פורים, ויום למחרת נחשפה הבדיקה המשטרתית לגביו. "זה עצבים. זה קרה לנו גם עם צביקה הדר שהיה אצלנו ולמחרת פורסם שהוא עזב (מקשת לרשת; נ"ט), וגם עם חן אמסלם (שיום לאחר שהתראיינה התפרסם כי נפרדה מבן זוגה, מאור זגורי; נ"ט). הם באים להתראיין, ואז קורה אתם משהו".

הרצון שלך הוא להגיב לסדר היום כדי להיות אקטואלי או שיש לך באמת רצון להביא אמירה מטעמך על האירועים?

אלפי: "לא סתם אנחנו קוראים לתוכנית 'היום בלילה'. אנחנו מנסים לסכם את היום לאנשים, כדי שהם יוכלו לוותר על וואלה ו-ynet, ולהגיד לעצמם שהם יכולים להתעדכן בחדשות בלילה, כשיגיעו הביתה. הם יקבלו גם את סיכום אירועי היום וגם את הבידור. אני מקווה שביחס בין שני הדברים זה יישאר עם עדיפות לכיוון הבידור, כדי שיהיה לנו כיף בטלוויזיה שלוש פעמים בשבוע. זה משהו שהיה חסר מאוד ברצועה הזאת. אני לא מכריח את עצמי להגיד בכל תוכנית אמירה נחרצת, אלא רק כשזה באמת בוער בי".

ומתי זה בוער? מה מניע אותך?

"הדרייב הוא תמיד הרגש. כשסמוטריץ' (ח"כ בצלאל סמוטריץ', שהתבטא השבוע באופן גזעני בנוגע לחשיפת ההפרדה בבתי חולים בין יולדות יהודיות לערביות; נ"ט) אומר את מה שהוא אומר, זה מעורר רגש. קצב ישתחרר או לא - זה מעורר רגש. זה משהו שבוער בך. היתה לנו ארוחת שישי עם כל המשפחה, והארוחה התפוצצה משום שעלה נושא החייל היורה. יש נושאים שלא משנה מי אתה, ולא משנה הקשר בין האנשים סביבך - הם מעוררים אמוציות בצורה כזו שאתה מגיב בכעס. ראיתי את הראיון עם רונית אלקבץ (שבו היא נטשה את האולפן לאחר שנשאלה על משה איבגי, נושא שלא לשמו הוזמנה לראיון; נ"ט) וזה פשוט עיצבן אותי (הקטע הביקורתי שיצר אלפי על המקרה נהפך לוויראלי; נ"ט)".

אז אתה אומר את מה שאתה רוצה להגיד או שזה צוות הכותבים סביבך?

"יש אנשים שעושים פינות נהדרות ויש לנו את הצבע שלהם, ואני משתדל לא להתערב להם בפינות האלה. אבל המונולוג זה לחלוטין הקול שלי ואני צריך לעמוד מאחורי זה מתחילה ועד סוף".

"ח"כ עפר שלח כתב דברים נכונים מאוד בפייסבוק: 'חוסר האחריות של פוליטיקאים נהפך לאיום אמיתי על עצם הערכים שמכוחם הצבא פועל'. יפה, נכון? פעם שלח היה איש מרשים עם עמדות מוצקות על כל דבר בעולם, היה מרתק. מאז שהוא נהפך לח"כ הוא נעלם. נהפך לאיש צללים".

("לילה טוב", אסף הראל, 30 במארס)

"אני ו'הצל' לא חולקים 
את אותו קהל"

בעוד שאלפי מכוון בעיקר לתוכנית בידור, הראל נוקט גישה הפוכה. הוא רוצה חופש יצירתי ובמה לתקוף ללא רחם את שלטון הימין ואת השמרנות בישראל. גם הוא הגיע אל החופש היצירתי שעליו הוא מדבר אחרי שנים לא מועטות שבהן היה במיינסטרים הטלוויזיוני, גם אם בשוליים שלו. הוא יצר את הקומדיה "שוטטות" וכיכב בה, כתב את סדרת האנימציה "מ.ק. 22" ועסק בסדרת הדוקו לערוץ 8 "הפרשה", שעסקה בפרשת עסק הביש.

ב-2004 החל הראל להגיש את "כל לילה עם אסף הראל", תוכנית אירוח לילית מושקעת במיוחד בערוץ 10, שירדה משידור לאחר עונה אחת. בינתיים הוא הספיק להכעיס את חברת הכנסת מהליכוד דאז רוחמה אברהם, אחרי שבמסגרת קטע סאטירי כינה אותה "כלבה" ו"היפופוטם עם חציל בתחת". התביעה נגדו לא איחרה לבוא, ובמסגרת הסכם פשרה עם אברהם שילם לה הערוץ 120 אלף שקל. את כניעת ערוץ 10 להסכם הפשרה הוא תולה כיום בעיקר בחולשתו באותן שנים ובתלות שלו בפוליטיקאים. הראל משוכנע כי עם החופש והגיבוי שיש לו כיום, ובשל המצב היציב שבו נמצא הערוץ, התקפלות כזו לא היתה קורית שוב.

לאחר המקרה הספיק הראל ליצור את הסדרה "מסודרים" יחד עורך "ארץ נהדרת" מולי שגב, ואת "הפרלמנט" המוצלחת. באותו זמן הוא כבר היה עסוק ביצירת סטארט־אפ, אבל בינואר 2016 הוא חזר למשבצת הלילה בערוץ 10, הפעם במתכונת שונה לחלוטין: תוכנית לילית עם הומור פרוע וחסר רסן, ובעיקר עם אמירות בעלות אג'נדה ברורה.

"זה כיף, אבל זה גם קשה. יש כיף גדול בכך שאתה מקבל במה יומית קבועה להשתטות עם חופש מוחלט, אבל זה גם מתיש", הוא אומר רגע לפני צילומי התוכנית.

במונולוגים הראל לא מהסס לתקוף את השרים וחברי הכנסת מהצד הימני, ולהבהיר עד כמה ישראל מידרדרת. באחת הפעמים הוא כיוון ישירות לדמות הייצוגית של השיח המתלהם - הראפר "הצל". אחד הסרטונים הפופולריים של התוכנית בפייסבוק היה קטע שבו הראל קורא לצופים לתרום לכמה עמותות ששמן נמרח בענק על המסך, בהן "הצל הומו" ו"הצל אנאלפבית".

אתה בעצם כאן כדי לעצבן חלק מהצופים שלך.

הראל: "לו אנשי השיח המתלהם היו צופים בנו, הם היו מתרגזים. אבל אני לא חושב שהם צופים בי. לפחות לפי הפייסבוק והמקומות שאנחנו בוחנים באמצעותם את הקהל, אני לא חושב שאני והצל חולקים את אותו קהל".

בכל זאת, יש אנומליה כשתוכניות כמו "ארץ נהדרת" כוללות אמירות ליברליות ושמאלניות - וזוכות לשיעורי צפייה גבוהים אצל צופי ערוץ 2, שרובם משתייכים לצד הימני של המפה הפוליטית.

"המספרים אצלם אחרים לגמרי. 'ארץ נהדרת' עושה 25%–30% רייטינג ובאמת כל הציבור צופה בה. אנחנו תוכנית שמגיעה בממוצע לכ-3% רייטינג. צופה בנו קהל הרבה יותר קטן והרבה יותר מפולח. השמאל רואה את התוכניות שלו, והימין את התוכניות שלו".

אתה מכוון לקהל הזה או מנסה לשנות עמדותיו באמצעות הסאטירה?

"בדיון הקלישאתי, סאטירה לא משנה דברים. הטלוויזיה לא באמת יכולה לשנות. אנחנו מנסים להשמיע עוד קול, שכמעט שלא שומעים. אנחנו לא מנסים להיות ממלכתיים, לא מנסים לדבר גם וגם. הימין חי בתחושה שהשמאל שולט בתקשורת. אני חושב שמי שהוא שמאל אמיתי חווה את ערוץ 2 כטלוויזיה ימנית מאוד. זו טלוויזיה בהכחשה. לטלוויזיה שהיא באמת הומנית ושמאלנית אין באמת קיום, אין דבר כזה בארץ. 'ארץ נהדרת' מנסה להיות שם, אבל גם עושה הרבה בידור. היא בעיקר רוצה להיות תוכנית הבידור המרכזית של המדינה".

"תרשו לי רגע בעניין חוק הבכירים להיות גרידי, לפחות כמו מנכ"ל בנק. החוק הזה לא מספיק. זה לא אומר שהם יקבלו עד 2.5 מיליון שקל, הם יקבלו יותר. רק הבנק יספוג את הקנס. זה גוף שמרוויח מיליארדים, מה אכפת להם עוד כמה מיליונים. מקסימום הם יתקשרו לעצמם ויבקשו הלוואה".

("היום בלילה", גורי אלפי, 17 במארס)

"להשמיע קולות שלא נשמעים"

השיח לגבי ערוץ 2, מדורת השבט ששולטת בשיח המקומי, מסעיר מאוד את הראל. הוא עצמו היה שותף לפרויקטים ששודרו בערוץ 2, אבל כיום הוא לא מהסס להטיח בערוץ ביקורת חריפה, בעיקר על חברת החדשות של ערוץ 2, שלטעמו משרתת את הפוליטיקאים מימין ואת בעלי ההון.

"אנחנו מנסים לעשות שני דברים: לתת ביטוי לשני קולות שלא נשמעים", אומר הראל. "הראשון הוא לתת קול לכל שמאלני שלא מתנצל, ולהפוך אותו לגאה בהומניות שלו, בז לימין, בז לתקשורת החלשה, בז לערוץ 2 ולפרשנים שלו - שבעיני הם משרתי המשטר ומדרדרים את החברה שלנו. אני גאה בערוץ 10 ובאמירות שלו. אני גם בז ל'ידיעות אחרונות' ול'ישראל היום'. אני לא חושב שהם עושים את זה מתוך רוע. הם פשוט לא מבינים עד כמה הם משרתים את המשטר. 'ידיעות' יוצאים נגד נתניהו בלי להבין עד כמה הם עצמם הביאו את נתניהו לאיפה שהוא כיום. וכך גם ערוץ 2 - הוא נגד ביבי בלי להבין איך כאשר אתה מתעלם מהבעיות בשטחים ובכלכלה, אתה בעצם מחזק את ביבי".

הקול השני שמנחה את הראל הוא "אג'נדה של הומור. ללכת למקומות מפגרים, אינפנטיליים, פוגעניים, שגם ההומור לא יהיה הומור מיינסטרים שמרני שצוחק רק על מי שמותר ואיך שמותר. לתת צ'אנס לאנשים חדשים, לקולות ופרצופים לא מוכרים. לתת הומור שהוא לא פוליטקלי קורקט ולנסות לחדש גם פה. להיות הומור אחר ואלטרנטיבה, כי כבר אין את ערוץ ביפ ואין את קומדי סנטרל. אין מקום שמגדל כישרונות צעירים. ההומור נהיה שמרני בדיוק כמו שהחברה נהפכה לשמרנית".

ואם תגיע הצעה חדשה מערוץ 2?

"אין סתירה. את מה שאני עושה פה אני לא אוכל לעשות בערוץ 2. זה ברור. בערוץ 2 אני עושה טלוויזיה אחרת עם בידור ואמירות שאפשר להכניס בערוץ 2. גם ב'שוטטות' התעסקנו באובססיית הערוץ לכוכבים. לערוץ 2 יש יכולות, אבל עדיף לא להתעסק שם בפוליטיקה".

אלפי לא חוסך את שבטו מממשלת הימין ונתניהו, ובכלל מכל מי שמחזיק בדעות שמרניות מדי. באחת התוכניות הוא ערך באולפן טקס נישואים אלטרנטיבי, כולל חופה, לזוג גברים, במחאה על כך שלא מאפשרים להם להינשא באופן חוקי בישראל.

אתם מביאים למסך גישה ליברלית והומנית בזמן שהצופים הרבה יותר שמרנים. אין בך חשש לאבד צופים?

אלפי: "כשדברים נעשים בצורה אותנטית ויש חדוות יצירה מאחוריהם, יש הערכה וחיבור רגשי עם הצופה. הוא לא חושב שזה מגיע מצד שמאל או ימין. עדיין, מבחינת שיעורים של תשומת הלב שאנחנו מקדישים לכל חלק, אנחנו כן תוכנית שמבדרת ומביאה עושר מסוים וקטעי וידאו מגוונים. התדירות, האופי, הכיף, אנשים שמתארחים ונותנים את הגושפנקא שלהם - כל זה נותן לצופה יותר ויותר דרכים להתקרב לתוכנית".

לאור העובדה שאתה משדר בערוץ 2, ואולי תחשוש מלתקוף את הערוץ שבו אתה משדר - יש קווים אדומים?

"גם זה כבר נעשה, אבל אני לא כל כך אוהב את זה. כשאני נמצא באצטדיון של קשת, אני מעודד את הקבוצה שלי. אני לא אוהב את אלה שיורדים על המועדון שבו הם משדרים ומציגים כאילו אנחנו עלה תאנה. מבחינת קווים אדומים, צריכה להיות החלטה בחדר ויש לי הרבה שותפים להחלטה - בעיקר העורך אסף ליברמן והכותבים. השאלה היא אם הקטע הזה שנובע מהתסכול שלי והרצון שלי לפרוק עצבים על משהו, לא פוגע בחלש.

"לפעמים אתה רוצה להגיד משהו על מערכת המשפט, אבל צריך להתחשב בילדה שאיבדה את המשפחה שלה. אתה צריך למצוא את המקום שאתה מרגיש אתו נוח ועומד מאחורי הדברים. אם אני בוחר לבקר את הזווית שבה התקשורת מסקרת פיגועים, כמו סיקור הפיגוע בבריסל, אני לא צוחק על פיגוע או על שכול ואלימות, אלא על המקום של כהות חושים והתנשאות".

"גלי צה"ל, לוח השידורים החדש: ב–6:00 בבוקר 'ברגל ימין', ב–7:00 'בוקר טוב ישראל השלמה', ב–8:00 'ימינה פנה', שמעון ריקלין עם כל מה שקורה, ב–9:00 'מה בוער לשמאל' עם רזי ברקאי וקלמן ליבסקינד וב–11:00 'המלה האחרונה' עם עירית לינור ועירית לינור".

("לילה טוב", אסף הראל, 5 באפריל)

"הרייטינג לא תלוי בנו"

מאחורי הקלעים, לא בטוח ששתי התוכניות מהוות הצלחה כלכלית מרשימה. בעידן שבו שוק הפרסום מתכווץ והולך והתחרות מצד אמצעי מדיה אלטרנטיביים גוברת - השקה של תוכנית חדשה עשויה לגרור גידול בהפסדים.

במקרה של הראל הסיכון נמוך יחסית. "אנחנו עושים את זה בכסף מגוחך ולא ריאלי", הוא אומר. "אני לא חושב שיש תוכנית בטלוויזיה עם תקציב כמו שלנו. כשיוסי ורשבסקי, מנכ"ל ערוץ 10, הציע לי את התוכנית, הוא אמר: 'אני מתבייש בכלל להגיד את הסכום כי אי־אפשר לעשות תוכנית בכסף הזה'. זו תוכנית מתחת לרדאר, גם במובן הכלכלי. היא לא עומדת בשום פרמטר. אין לנו סאונדמן, אין לנו מלבישה, אין לנו תאורן. יש לנו כסף לכותבים טובים ועם השאר מסתדרים".

ההערכות הן כי כל תוכנית של הראל עולה 15–20 אלף שקל. הפסקת פרסומת אחת או שתיים בתוכנית מספקת הכנסה, שאולי מכסה את העלויות - זאת, בהתחשב במצבו של ערוץ 10, שהכריז השבוע על תוכנית פיטורים בשל טענתו להתכווצות בפרסום. כאשר מביאים בחשבון את האלטרנטיבה, מתחזק החשש שהמהלך הזה לא כלכלי.

מספר הצופים בתוכנית של הראל, שמשודרת בשעת לילה מאוחרת, לאחר זו של אלפי, הוא 67 אלף בכלל האוכלוסייה והרייטינג הממוצע הוא 2.4%. בדיקה של אותה רצועת שידור מול התוכניות ששודרו חודשיים לפני עלייתה לאוויר הראו כי התכנים ששודרו אז - שידור חוזר של תוכניתו של גיא פינס - זכו לרייטינג גבוה יותר.

אתה רוצה מאוד רייטינג גבוה יותר. לא?

הראל: "הרייטינג ברצועות לא תלוי בך. אם אתה מתחיל רצועה היום אתה תלוי ברצועה הקודמת לה וכולם תלויים בתוכנית שבשעת צפיית השיא. בעוד שלוש שנים נהיה תלויים רק בעצמנו, אם נגיע עד לשם. היום גיא זוהר כבר עומד בפני עצמו. 'הצינור' גם מושפעת מהתוכניות המרכזיות בפריים־טיים, אבל יש להם בסיס. אם אתה רצועה חדשה, אתה תלוי במה שהפריים־טיים עושה".

גם בערוץ המתחרה מתמודדים עם מצב לא אופטימלי: אלפי אמנם זוכה ל-486 אלף צופים בממוצע ורייטינג של 14.7% - התוכנית הכי מצליחה עד כה ברצועת השידור הזאת - אך כשבוחנים את ההשקעה בתוכנית, שלפי הערכות עלותה היא 100–150 אלף שקל לפחות לכל תוכנית, מתחזקות ההערכות כי זהו אינו מהלך רווחי, לפחות כרגע. מבחינת קשת זהו מהלך אסטרטגי, ריצה לטווח ארוך - ככל הנראה לקראת המעבר לרישיון, ובמטרה לייצר תוכן לצופים גם אם כעת אינו מכסה את עצמו.

אלפי, שמבהיר כי התוכנית שלו בתחילת דרכה וכי הוא עדיין מגשש את הדרך לנוסחה המצליחה, מספר כי הוא לוקח השראה מסטיבן קולבר, מגיש ה"לייט שואו" האמריקאית, שהחליף את דיוויד לטרמן. "המונולוגים שלו מעולים. אני גם אוהב את השיחות שלו עם המרואיינים ובחירת הנושאים שלו. הם בתקופת בחירות כעת והם משגשגים", הוא אומר.

אתה רואה תוכניות מתחרות בישראל? אתה צופה בתוכנית של הראל?

"אני מאוד אוהב את אסף וצופה בו הרבה. המונולוגים שלו מצוינים. יש אצלו הרבה אמנים שעובדים גם אצלנו. יש פה חברות בין האנשים שעובדים שם ופה. אין לנו שום יריבות, להפך".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#