למה השתולל כחלון - ומה הקשר לאנשים שמוכנים לוותר על משכורת של חצי מיליון שקל בחודש - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

למה השתולל כחלון - ומה הקשר לאנשים שמוכנים לוותר על משכורת של חצי מיליון שקל בחודש

ולמה נתניהו לא יכול להרשות לעצמו משבר קואליציוני שיצייר אותו כמגינם של בנקאים מדושנים?

38תגובות

לפני כשנתיים פירסמנו כאן כמה מאמרים נגד שכרו המופקע של מי שהיה אז מנכ"ל החברה לישראל, ניר גלעד. לגמרי במקרה פגשתי באותם ימים ברחוב דירקטור בחברה לישראל, ובלי ששאלתי אותו הוא אמר לי: "אתם צודקים בכל מלה". הופתעתי: הרי הביקורת היתה, בין השאר, על כך שהדירקטורים יכולים לבלום את דרישות השכר של המנכ"ל שלהם ולא עושים זאת. האיש מילמל משהו שממנו אפשר היה להבין שזה לא כל כך פשוט, כי יש בעל שליטה ויש לחצים ולא רוצים לריב עם המנכ"ל. זה שיכנע אותי שיש מצבים שבהם דירקטורים צריכים קצת עזרה מבחוץ, ואם אפשר להושיט עזרה לאנשים במצוקה — אז למה לא.

שנה חלפה מאז הקמת ממשלת 61 ח"כים בראשות בנימין נתניהו, ועדיין לא ראינו משבר קואליציוני ממשי שמאיים על יציבותה. אבל השבוע נפל דבר, והאיום הכי גדול על שלמותה של ממשלת נתניהו עלה דווקא סביב סוגיית השכר של מנהלי הבנקים וחברות הביטוח. נתניהו ניסה לטרפד את הצעת החוק להגבלת שכר המנהלים בתחום הפיננסי, שר האוצר משה כחלון השתולל ואיבד את שלוותו, נתניהו נסוג וככל הנראה ההצעה תובא לאישור בשבוע הבא בקריאה שנייה ושלישית. נתניהו ישמור את דעתו השלילית על החוק להזדמנות אחרת, כפי שעשה ליאיר לפיד סביב סוגיית מע"מ 0% לרוכשי דירות. בכל מקרה, נתניהו לא יכול להרשות לעצמו משבר קואליציוני שיצייר אותו כמגינם של בנקאים מדושנים. יש גבול.

שר האוצר, משה כחלון
עופר וקנין

ערב כניסתו לתפקיד שר האוצר, כבר היו לכחלון מחשבות לקחת את הרעיון של קודמו, לפיד, להגביל את השכר במערכת הפיננסית ל–3.5 מיליון שקל ולהחריף אותו. לכחלון יש אפס סנטימנטים לבנקאים, והוא חשב שאם לפיד הקפיטליסט ביקש להגביל את השכר ל–3.5 מיליון שקל, אז הוא — שר האוצר הכי עממי בתולדות המשק — יחיה בשלום גם עם סכום נמוך יותר. לרעיון הזה נמצאה שותפה בכירה בדמות ח"כ שלי יחימוביץ', שממנה בכלל החל כל העליהום על שכר הבנקאים לפני שש שנים, וכך אישרה ועדת הכספים בשבוע שעבר הצעת חוק שקובעת כי השכר במערכת הפיננסית יוגבל ל–2.5 מיליון שקל — סכום שמעבר לו יחויב המוסד הפיננסי בתשלום מס. להצעה נוסף שכלול מטעמה של יחימוביץ': להגביל את שכרו של בעל השכר הגבוה במוסד הפיננסי לעד פי 44 משכרו של בעל השכר הנמוך בארגון.

הצעת החוק הופכת את המשק הישראלי לפורץ דרך בעולם המפותח: במדינות רבות מדברים על מגבלות שכר, אבל באף אחת מהן לא נחקק חוק כזה. זה כמובן הקפיץ את נתניהו, ששלח את מנכ"ל משרדו, אלי גרונר, להכשיל את העברת החוק בקריאה שנייה ושלישית בכנסת. המעורבות של נתניהו הקפיצה לא פחות את כחלון, וזה נטש לרגע את נחמדותו החייכנית, יצא פומבית נגד נתניהו ואיים במשבר קואליציוני. כחלון טוען שהסיכום שלו עם ראש הממשלה הוא ש"נתניהו לא מתערב לו ברפורמות". קשה לטעון שהגבלת שכר מנהלים במוסדות פיננסיים היא רפורמה של ממש, אך כחלון רואה אותה כחלק מהצעת הערך שלו לציבור שמתעב את הבנקים וחברות הביטוח.

יש היגיון רב בהטלת מגבלות על שכר מנהלי הבנקים, חברות הביטוח ומנהלי הגופים הפיננסיים. מדובר בגופים שמנהלים כספי ציבור ונהנים מהבטחה ממשלתית לא רשמית לחלצם במקרה של קריסה. זה הופך את הגופים האלה לציבוריים או סמי־ציבוריים, ולכן הגיוני לרסן שם את רמות השכר.

השכר הגבוה במערכת הפיננסית בארץ ובעולם הוא תופעה מוכרת ורבת שנים, והמשבר הפיננסי של 2008 הוכיח שאין סיבה שזה יישאר כך. ראשית, משום שנוסחאות תגמול מנופחות גורמות לנטילת סיכונים מופרזת; ושנית, משום שכאשר הסיכונים מתממשים — מי שנושא בהם הוא משלם המסים. המערכת הפיננסית בישראל ריכוזית ולא תחרותית מספיק, וגם זו סיבה לרסן את שכר המנהלים בה. אני מרגיש בנוח עם זה שישראל היא הראשונה שמטילה מגבלות על שכר מנהלים בתעשייה הפיננסית. לא תמיד חייבים לחכות שהעולם יתעורר ויפעל נגד המגזר הכי עוצמתי.

הרעיון להגבלת שכר המנהלים עלה שוב ושוב בשנים האחרונות בפורומים כלכליים בינלאומיים, אך לא נמצאו האומץ והנוסחאות הנכונות כדי לעשות זאת — ובלחצה של התעשייה הפיננסית הוא נגנז. אצלנו נוצרה קוניוקטורה מתאימה שבה יש בכנסת רוב של ח"כים שרוצים לעשות את מה שנתניהו המליץ בזמנו לשריו לעשות: להיות כחלונים. משמע, להסתכל על האינטרס הציבורי ולפעול למענו.

יש סוגיות שבהן קיים קושי לזהות את האינטרס הציבורי. בדרך כלל מדובר בסוגיות שיש בהן התנגשות בין אינטרסים ציבוריים שונים. בתחום השכר יש התנגשות בין ערכים כמו צמצום האי־שוויון הגבוה בישראל, ריסון תאוות הסיכון של מנהלים והגנה על מוסדות פיננסיים וצורך לתגמל מנהלים טובים על הישגים והצטיינות. הקושי הזה לא מאפשר להגדיר במפורש את הנקודה שבה נכון להטיל את מגבלות השכר. היכן בדיוק הוא עובר? ב–2.5 מיליון שקל, ב–3.5 מיליון שקל או ב–5 מיליון שקל? לאיש אין תשובה על כך. לא לכחלון שבחר בנקודה 2.5 מיליון שקל, לא ללפיד שהעדיף את קו הגבול ב–3.5 מיליון שקל ולא לנתניהו — שמעדיף לא לקבוע כל גבול.

שלי יחימוביץ'
גיל אליהו

האמת היא שאין הבדל מהותי בין 2.5 ל–3.5 מיליון שקל, משום שהצעת החוק אינה מונעת ממנהלי הבנקים והביטוח למשוך שכר גבוה יותר. הם יכולים להמשיך ולקבל שכר של 8–10 מיליון שקל לשנה, אך הם רק יצטרכו להסביר לציבור, למשקיעים ולעובדים מדוע הם מגלגלים על הבנק הוצאות כאלה.

היתרון העיקרי של מגבלות השכר הוא המסר למערכת הפיננסית שהגיע הזמן שלה לכווץ את עלויות השכר המנופחות, להתייעל ולחתוך שומנים אדירים שנצברו בה במהלך השנים. המערכת הפיננסית עומדת בפני צונאמי דיגיטלי שעשוי לשנות אותה לגמרי ולייתר אלפי משרות בכל הרמות כדי להתאים את הארגונים האלה לעידן החדש. קשר השתיקה בין מנהלים שמושכים שכר מנופח לבין צבאות אדירים של עובדים יקרים חייב להישבר איכשהו.

אין טעם להיבהל משלל האיומים של הבנקים על עתידה של הכלכלה הישראלית והשוק החופשי. הצעת החוק היא התחלה נכונה להפיכת המערכת הפיננסית ליעילה, רזה ותחרותית יותר. גם האיום שמשקיעים לא ירצו להשקיע במוסדות הפיננסיים לא ממש מפחיד. לא ירצו? לא נורא. הציבור הישראלי ממילא מחזיק כיום ברוב מניות הבנקים. התייעלות של הבנקים וקיצוץ הוצאות השכר שלהם אולי לא יחלחלו לריביות ולעמלות שאנחנו משלמים, אבל הם ודאי ישפיעו על שווי המוסדות הפיננסיים שבהם מחזיק הציבור הישראלי. הרווח שלנו יגיע משם.

יחימוביץ', שהחלה את המאבק לריסון שכר המנהלים, היא זו שבזכותה נחקק תיקון 20 לחוק החברות העוסק במדיניות תגמול למנהלים. אחד מסעיפי התיקון קובע כי במדיניות התגמול הדירקטוריון צריך להתייחס, בין השאר, לתנאי ההעסקה של בעלי שכר גבוה בארגון לבעלי שכר נמוך, לרבות עובדי קבלן, ולהשפעתם על יחסי העבודה בחברה.

קשה לקבוע אם התיקון הזה תרם לצמצום פערי השכר בארגונים, משום שהתיקון צעיר וטרם נחקרה השפעתו. אבל זו היתה הפעם הראשונה שבה המחוקק נדרש לסוגיית פערי השכר בארגונים, וזה לכשעצמו יצר תגובה מסוימת שהביאה, למשל, בהסכם השכר האחרון במגזר הציבורי למתן תוספת אחוזית גבוה יותר לבעלי שכר נמוך בהשוואה לבעלי השכר הגבוה.

ספק גדול אם כאן מונח המפתח לצמצום האי־שוויון בישראל. המשימה הזאת לא יכולה להיפתר בחקיקה מסוג זה, אלא בסדרת מהלכים משמעותיים יותר בתחומי החינוך, שוק העבודה, רפורמות משקיות ואפליה מתקנת במקומות מסוימים, אולי גם באמצעות מערכת המס. אבל הצבת יעדים כלשהם לצמצום האי־שוויון והעלאת הנושא לסדר היום היא התחלה לא רעה.

נ.ב

הטענה הרווחת במערכת הפיננסית היא שמגבלות כאלה יקשו עליה להשאיר אנשים טובים, כי אלה ילכו לעבוד בחברות אחרות שבהן אין מגבלות שכר. קל להתווכח עם הטענה הזו ולשלול אותה. הרי מה אומרים אלה המחזיקים בה? שמנהלים ונושאי משרה בכירים מגיעים למערכת הפיננסית בעיקר משום שהיא מתגמלת למדי. אבל אם נסתכל על כמה בנקאים לשעבר שעברו למגזר הציבורי, נגיע למסקנה שיש מספיק אנשים טובים בבנקים שיהיו מוכנים להסתפק בשכר צנוע יותר.

דוגמאות? המפקחת על הבנקים, חדוה בר, עזבה תפקיד מתגמל יותר בבנק לאומי ועברה לבנק ישראל. יו"ר הבנק הבינלאומי, רוני חזקיהו, עשה בעבר דרך דומה מתפקיד מנכ"ל בנק הספנות ובכיר בדיסקונט והפועלים — לתפקיד המפקח על הבנקים. שוקי אורן מונה לחשב הכללי לאחר ששימש בתפקידי ניהול בכירים, בהם מנכ"ל בנק לאומי בשווייץ. החשבת הכללית באוצר, מיכל עבאדי־בויאנג'ו, עזבה תפקיד כסמנכ"לית בבנק הבינלאומי. כולם אנשים טובים וראויים שוויתרו על שכר כפול ויותר מזה בבנקים תמורת תפקיד מאתגר במערכת הציבורית. מה שאומר שיש עוד כמה דברים שמניעים אנשים, ולא חייבים לשלם להם 400 או 500 אלף שקל בחודש כדי שיואילו בטובם לקום בבוקר. בטח לא כשהתפקיד שלהם הוא לשמור על חסכונות הציבור.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#