לנצח בכל דרך: העלות הבלתי נסבלת של התרופות החדשות לסרטן - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לנצח בכל דרך: העלות הבלתי נסבלת של התרופות החדשות לסרטן

מסל התרופות שלא עומד בעומס, דרך חברות הביטוח שלא פעם מערימות קשיים, ועד היוזמה החדשה של שר הבריאות יעקב ליצמן שמכה על חטא; מחיר החיים - 
כתבה חמישית בסדרה

36תגובות

מכירים את הקלישאה השחוקה שלפיה סל התרופות הישראלי הוא מהטובים בעולם? מתברר שהיא נכונה. מחקר השוואתי שנערך באחרונה על ידי פרופ' נתן צ'רני משערי צדק, בשיתוף עם עמיתים מבריטניה, שווייץ, אסטוניה ורומניה, ממפה את הנגישות לתרופות לסרטן בכל רחבי אירופה המערבית והמזרחית. ישראל, כך עולה ממנו, נמצאת בצמרת העולמית הן בהיקף התרופות הנכללות בסל שלה שנגיש לציבור כולו, הן באימוץ מוקדם של תרופות, והן בפטור מתשלומי השתתפות עצמית לתרופות שבסל. באופן כללי אפשר לומר בביטחון שמצבו של הישראלי הממוצע שחולה במחלה קשה טוב בהרבה ביחס לרוב אוכלוסיית העולם מבחינת הנגישות לתרופות יקרות.

ועם זאת, כשאבא שלי, דני, נזקק לתרופה האימונותרפית היקרה קיטרודה שבכלל לא רשומה עדיין בישראל או בעולם למחלתו הנדירה, משפחתנו נותרה בצדי הדרך של הסל הממלכתי, ונדרשה לגייס תוך זמן קצר (לחולי הסרטן אין זמן מיותר לבזבז — עוד קלישאה נכונה) סכום כספי אדיר של 40 אלף שקל לטיפול — אחת לשלושה שבועות.

הפגנה מול משרד הבריאות ב-2007
תומר נויברג/ג'יני

התרופה למחלתו הנדירה של אבי עדיין אינה מועמדת לסל התרופות בישראל ועדיין לא רשומה בארה"ב — המחקר בעניינה רק בחיתוליו. המקרה של אבי כמובן אינו יוצא דופן, יש בישראל ובעולם כולו יותר ויותר אנשים כמו אבי, שמוצאים את עצמם מחוץ לעוגת המימון הציבורי של התרופות: חולים שהתרופה שהם זקוקים לה רשומה אך עדיין לא נכללת בסל הממלכתי, או כמו במקרה שלנו — חולים שהתרופה למחלתם רשומה כמענה למחלות אחרות, אך הרופאים שלהם סבורים שיועיל להם לנסות אותה כי יש עדויות ראשוניות שהיא עשויה לעזור להם.

הגידול הזה במספר החולים שנתקלים בקטסטרופה כלכלית סביב תרופה שאינה בסל מתרחש משום שהטכנולוגיה מתפתחת בקצב מהיר, כי תרופות רבות עדיין נמצאות בשלב הניסוי והטעייה והמידע אודותיהן עדיין מועט, וכמובן גם בשל מחירי התרופות שעולים משנה לשנה — פעמים רבות בלי שום קשר לעלייה מקבילה ביעילות. וכדי להשלים את תנועת המלקחיים — בשנים האחרונות התוספת לסל התרופות בישראל נשחקת: 300 מיליון שקל בשנה כבר כמה שנים ברציפות, למרות הגידול באוכלוסיה, בתוחלת החיים ובהתפתחות הטכנולוגית והכספית. מכיוון ש"הצנרת" של חברות התרופות מכילה עוד עשרות תרופות חדשות ומבטיחות שעתידות לצאת לשוק בשנים הקרובות — המצב הזה עשוי רק להחריף.

דרך המלך: סל התרופות

איך אפשר להתחיל להתמודד עם זה? הפתרון הראשון, הבסיסי והאידיאלי הוא כמובן סל התרופות הציבורי, שבמסגרתו ניתנות התרופות בחינם (במקרה של סרטן) או בהשתתפות עצמית נמוכה. אבל כשהשמיכה קצרה כל כך, תרופות רבות, חלקן קריטיות, נמצאות מחוצה לה. כמה כסף באמת חסר כיום בסל התרופות כדי שייכללו בו כל אותן תרופות שהמערכת הרפואית מגדירה חיוניות?

אין לכך תשובה אחת נכונה, אבל הנה דרך אפשרית לחשב את הפער: עלות כל התרופות שהיו מועמדות לסל של 2016 היתה יותר מ–2.5 מיליארד שקל. לאחר ניפוי ראשוני של ועדת הסל הגיעו לשולחן הדיונים של הוועדה תרופות בשווי של 1.9 מיליארד שקל שהוגדרו בתעדוף גבוה. לאחר שבועות של דיונים סוערים, שמיעת מומחים, ויכוחים והתחבטויות הצליחו חברי הוועדה לצמצם את הרשימה לתרופות החיוניות ביותר בעיניהם מבחינה קלינית שראויות להיכנס לסל. כך, ביום האחרון של עבודת הוועדה, היום הגורלי שבו מבוצע "התעדוף הסופי" של התרופות — עלו לשולחן תרופות בסך 729 מיליון שקל. מתוכן, נאלצו חברי הוועדה לבחור תרופות בהיקף של 300 מיליון שקל. המשמעות היא שתרופות חיוניות ביותר בשווי של כ–430 מיליון שקל נשארו מחוץ לסל, כשהחולים צריכים לממן אותן באופן פרטי.

כתבות נוספות בנושא

תקווה אחרונה: המקום שבו מחליטים אם תחיו או תמותו

■ הרופא שחלה בסרטן - וגילה שהתרופה יקרה מדי

החיים שלך, תמורת מיליון שקל: התרופות לסרטן שיכלו להציל את אבא שלי

מה באמת עומד מאחורי המחיר המטורף של התרופות שמצילות חיים?

וזה עוד לפני שדיברנו על כל התרופות הרבות (והיקרות) שנרשמות בישראל "אוף לייבל", כלומר, תרופה שרשומה למחלה אחרת מזו שממנה סובל החולה, אך הרופאים סבורים כי היא עשויה לעזור לו ורושמים אותה — כמו במקרה של אבי. תרופות אלה, שעדיין לא אושרו רשמית לשימוש, אינן יכולות אפילו להיות מועמדות לסל, אך חולים רבים מאוד נדרשים לממן אותן באופן עצמאי.

בפועל, האבחנות האלה לא מעניינות את מרבית החולים. הם רוצים לחיות, הם זקוקים לתקווה, והם מצפים מהמדינה שתעמוד לצדם ברגע הקשה הזה — ולא תסביר להם על "אוף לייבל", או על "ממוצע של כמה שבועות בלבד של הארכת חיים". אפשר לתמצת זאת באמירה המתוסכלת של אבי כשהבין שהתרופה שהוא זקוק לה אינה בסל: "כל החיים שילמתי מס בריאות ולא השתמשתי כמעט בשירותי הקופה. אז דווקא כשאני חולה כל כך המדינה מפקירה אותי?"

יעקב ליצמן
מוטי מילרוד

מצד שני, אומרים המקטרגים, היכן עובר הקו האדום למחיר שמדינה צריכה לשלם עבור תרופות? האם זה לא תפקידה של המדינה לשים גבול להוצאה על תרופות שהולכת ועולה ומאיימת לבוא על חשבון צרכים חיוניים אחרים? האם המדינה צריכה להתקפל בפני כל מחיר שחברת תרופות מפריחה לאוויר בלי קשר ליעילות או לעלויות הייצור והפיתוח?

ואם נוריד את זה לרגע לרמה האישית: האם לגיטימי מצדנו לצפות מהמדינה לממן עבור חולים כמו אבי תרופה יקרה מאוד בשלב שבו ההוכחות ליעילותה עדיין מוגבלות ביותר? או שאולי תפקידה הוא דווקא להיות "המבוגר האחראי", להישיר אלינו מבט ולהגיד שמוטב להשקיע את הכסף הזה בבתי ספר, הפחתת זיהומים בבתי חולים (שגם מהם מתים הרבה חולים), או תוספת שכר לעובדים סוציאלים?

הוויכוח על הביטוחים המשלימים

כך או כך, המציאות היא שחולים ובני משפחותיהם עושים הכל, לעתים במחיר של נטילת הלוואות גבוהות ואיבוד נכסים, כדי לממן את התרופה שמבטיחה תקווה להארכת חיי החולה. "אני מקבל אינסוף שיחות מחולים מיואשים, חסרי תקווה, שמתחננים לעזרה במימון התרופות שלהם", אומר לנו שר הבריאות, יעקב ליצמן.

לאה ופנר
עופר וקנין

לפני כשמונה שנים, לאחר כמה שנים של חוסר עדכון מספק של סל התרופות, החליטו קופות החולים להכניס את התרופות היקרות לסרטן שאינן בסל לביטוחים המשלימים שלהן. המהלך גרר ביקורת ציבורית ופוליטית עצומה, בעיקר בטענה שלא ייתכן שמי שיש לו כסף לממן ביטוח משלים יזכה לתרופה חיונית ואולי מצילת חיים, ואילו מי שאין לו — יידון למוות. בסופו של דבר, לאחר כמה חודשים נרקחה עסקה פוליטית שבה הוחלט לאסור הכללת תרופות לסרטן בביטוחים המשלימים, ובתמורה הגדילה המדינה את סל התרופות הציבורי בעשרות אחוזים לשלוש שנים.

ליצמן, שהיה אז יו"ר ועדת הכספים, היה מעורב ב"עסקה". כיום, הוא מספר בכל פורום אפשרי, הוא מכה על חטא, וסבור שזו היתה טעות קשה. לדבריו, הדרך היחידה לעזור לחולים שהתרופה שהם זקוקים לה אינה בסל היא ליצור מעין מסלול משלים שבו הם יקבלו את התרופות במסגרת הביטוחים המשלימים של קופות החולים. על פי התוכנית שמתגבשת בימים אלה במשרד הבריאות, קופות החולים יחזירו את התרופות "מאריכות ומצילות החיים" שאינן בסל לביטוחים המשלימים. המימון לכך יהיה באמצעות תוספת תשלום של שקלים בודדים בחודש מצד המבוטחים, או על ידי גריעת שירותים אחרים מהביטוחים המשלימים (למשל — התייעצות עם רופא מומחה) כדי "לפנות מקום" לתרופות.

מבוטחים שאין להם ביטוח משלים וסובלים ממצב כלכלי קשה, יקבלו פטור או הנחה מתשלום, ויהיו זכאים לקבל את התרופות היקרות כמו כולם. בדברי ההסבר לתזכיר החוק מסביר המשרד כי זהו פתרון "אין ברירה" נוכח העובדה שסל התרופות הממלכתי, ועדות החריגים וקופות החולים לא יכולים לעמוד לבדם במעמסה הכלכלית של מימון כלל התרופות. עם זאת, עדיין נותרו כמה שאלות באוויר: כמה יידרש לשלם כל מבוטח עבור פרק התרופות — אם בכלל? כיצד ימומנו המבוטחים מעוטי היכולת שאין להם ביטוח משלים? האם כל התרופות ייכללו במסגרת הזו או רק תרופות מסוימות? האם תהיה השתתפות עצמית בתרופות ובאיזה גובה?

ליצמן אומר כי הוא אינו מתכוון שכל התרופות הקיימות ייכנסו לביטוחים המשלימים, אלא רק תרופות שייבחרו על ידי ועדה מסודרת. לדבריו, התרופות שייכנסו יהיו בהיקף של כמיליארד שקל מעבר לתקציב הסל. "הרעיון הוא להוות מעין גשר או רשת ביטחון מהרגע שתרופה נרשמת ב–FDA ועד שהיא נכנסת לסל", אומרת רויטל טופר חבר טוב, סמנכ"לית לפיקוח על קופות החולים במשרד הבריאות. "השלב הזה לוקח זמן ובינתיים אנשים מתים או מתרוששים כדי לממן את התרופה".

היוזמה של ליצמן זוכה לתמיכה כמעט מקיר לקיר. ההסתדרות הרפואית, למשל, שאינה נחשבת למקורבת לליצמן בלשון המעטה, כבר הודיעה כי היא תומכת ביוזמה. לדברי מזכ"לית ההסתדרות הרפואית, עו"ד לאה ופנר, "אנחנו עדיין חושבים שהדרך הראויה לממן תרופות היא דרך הסל הציבורי, אבל ראינו שיש תרופות שפשוט לא נכנסות, ושום דבר לא עוזר". ופנר מדגישה כי הארגון מבדיל בין תרופות "מצילות חיים", שאותן הוא מגדיר כתרופות שמאריכות את החיים בחצי שנה לפחות, ש"חייבות להינתן בסל הציבורי", לבין תרופות שמאריכות את חיים בפחות מחצי שנה — שיכולות להיכלל בביטוחים המשלימים. גם שורה של ארגוני חולים שיגרו מכתב תמיכה בליצמן, ופוליטיקאים מסיעות שונות בקואליציה ובאופוזיציה מגבים את היוזמה שנועדה לפתור באופן מיידי את בעייתם של חולי סרטן שמוצאים את עצמם מתמודדים עם קטסטרופה כלכלית.

מנגד, באוצר מתנגדים נחרצות לצעד ומנסים עדיין לבלום אותו. באוצר חוששים שהכללת התרופות בשב"ן (הביטוחים המשלימים) תביא לגידול לא מרוסן בהוצאה לבריאות, ולעלייה של מאות מיליוני שקלים בפרמיות שישלם הציבור על ביטוחים משלימים (שכבר עלו בעשור האחרון ב–100%). בנוסף, חוששים אנשי האוצר משבירת העיקרון של סל התרופות הישראלי שלפיו רק תרופות שהתועלת הקלינית שלהן הוכחה במחקרים קליניים מבוקרים ושיש להן ערך רפואי מוכח זוכות למימון. חשש נוסף הוא מכך שברגע שהתרופות ייכנסו דרך הביטוחים המשלימים, ייחלש התמריץ של חברות התרופות להוריד מחירים בשביל להיכנס לסל (מה שקורה כיום) ולכן הציבור והמדינה ישלמו הרבה יותר עבור אותן תרופות. כך, בתהליך זוחל על פני כמה שנים, הכיסוי העיקרי לתרופות חדשות ופורצות דרך ימומן מהכיס הפרטי של הציבור ולא באמצעות סל הבריאות הממלכתי.

הנושא נמצא כעת בדיונים מתקדמים בין אנשי משרדי הבריאות והאוצר, אך ליצמן, אחד השרים החזקים בממשלה, מבהיר כי הוא נחוש להעביר בכל מחיר את המהלך. בשיחה עמנו הוא מסייג שרק אם האוצר יוסיף סכום אדיר של כ–800 מיליון שקל לסל הציבורי — הוא ישקול לוותר על המהלך.

הביטוחים הפרטיים: מה אומרות האותיות הקטנות

בינתיים, עד שהמשרדים יסיימו להתקוטט ויוסדר עניין התרופות "מאריכות ומצילות החיים" בביטוחים המשלימים, ישראלים רבים פונים אל חברות הביטוח הפרטיות שמשווקות במרץ רב ביטוחים הכוללים תרופות (המספר המדויק לא ברור, אך לפי ההערכות 40% מהציבור מחזיק לצד הביטוח המשלים גם ביטוח בריאות פרטי שכולל פרק תרופות). "אנחנו נתקלים בלא מעט מקרים שבהם גם אם לחולה יש ביטוח פרטי, חברות הביטוח מכניסות לעתים לפוליסה תנאים שקשה לעמוד בהם. למשל — שתרופה תהיה כבר רשומה במדינה אחרת — תנאי שרוב התרופות שנרשמות כיום אוף לייבל לא עומדות בו", אומרת יעל הלר מ"חברים לרפואה", ארגון ללא מטרות רווח המסייע לחולים ונכים במצוקה. לדבריה, "זה קורה בלי שום גילוי נאות. איזה אדם מהשורה יודע את זה כשהוא רוכש ביטוח? רוב החולים נופלים בשלב שכבר יש עדויות מחקריות שהתרופה יעילה, אבל עוד לא מספיק בשביל רישום".

לדברי רחל ארזי, לשעבר בכירה במכבי ובתעשיית התרופות ומומחית להנגשה מוקדמת של תרופות, יש הבדלים גדולים בין הפוליסות בהיבט של היקף הכיסוי: "יש פוליסות שלפיהן מספיק שיש שני מאמרים בעיתונים מדעיים, או שיש גיידליינס (קווים מנחים לטיפול של האיגודים הרפואיים הרלוונטיים)שלפיהם אפשר לתת את התרופה לחולה מסוים — והמבוטח יקבל מימון. לעומת זאת, יש פוליסות מחמירות בהרבה, למשל כאלה שיממנו תרופה רק לאחר שהיא מאושרת לשימוש במדינות מוכרות ובכפוף לשלל מכתבים רפואיים. הבדל נוסף, לדבריה, הוא בהשתתפות העצמית, "ולפעמים גם יש דרישה מהמבוטח להוכיח שהוא מיצה את זכויותיו במקומות אחרים כתנאי לכיסוי התרופה".

מכל מקום, במציאות שבה התרופות מתייקרות במהירות מבהילה, סביר להניח שגם חברות הביטוח לא יוכלו להמשיך להציע פתרון כספי להמונים בלי לשנות את מודל התמחור שלהן. "אחרי שהבנתי עד כמה התרופות מתייקרות ונהפכות נפוצות, הבנתי שהחישובים האקטואריים של חברות הביטוח, לפיהם עלות של טיפול בחולה קשה מוגבלת לכחצי מיליון שקל — פשוט כבר לא נכונים", מספרת ארזי. "זה קורה בגלל שלוש התפתחויות מקבילות: ראשית, התייקרות עצומה של התרופות; שנית, יש מגמה של להקדים את קווי הטיפול כך שהתרופות היקרות ניתנות לחולים בשלב מוקדם יותר ולכן גם זמן רב יותר; ושלישית, המכפלות גדולות בהרבה — מדובר בתרופות להרבה יותר חולים, כמו התרופות האימונותרפיות שניתנות כיום להרבה סוגי סרטן, וזה עוד לפני שהזכרנו את כמות התרופות שנמצאות בצנרת של חברות התרופות".

אחד הפתרונות שמצאו חברות הביטוח בפוליסות החדשות, היא אומרת, הוא לגדר את הסיכון שלהן: "למשל, אפשר למצוא פוליסות שמכסות מיליוני שקלים, אך מגבילות את ההחזר לכמה עשרות אלפי שקלים בחודש". לדבריה, "זכותם לעשות גידור של הסיכון אבל בניגוד למוצרי צריכה פשוטים, בביטוח אנשים לא יודעים מה בדיוק הם קונים ואין מספיק גילוי נאות בעניין הזה".

העתיד, לדבריה, לוט בערפל אף יותר: "כולם מדברים על התרופות של הסרטן, שמחירן פי שניים־שלושה מהתרופות הישנות — וזה קשה ועצוב. אבל לא שם הבעיה. הבעיה היא בתרופות החדשות למחלות יותר המוניות, שעולות פי 50 מהטיפול הקיים — כמו יתר כולסטרול, ואפילו פי 200 מהטיפול הקיים — כמו במקרה של הפטיטיס סי. לא רק שזו התייקרות אדירה, אלא שבעוד שזמן הטיפול בסרטן הוא קצר יחסית, הפטיטיס סי היא מחלה נפוצה מאוד, ויתר כולסטרול גם נפוצה וגם כרונית. כלומר: התשלום הגבוה נפרס על פני תקופה ארוכה ביותר. זה לא משהו שניתן לעמוד בו לאורך זמן".

חלוקת הסיכון בין המדינה 
לחברות התרופות

מימון התרופות הוא לא בעיה ישראלית בלבד — אלא בעיה עולמית. דו"ח שפירסם ארגון הבריאות העולמי (WHO) בשנה שעברה קובע כי תמחור הוגן ושרידות של מערכות בריאות במערב לנוכח הזינוק במחירי התרופות הם מהאתגרים הגדולים של מערכות הבריאות באירופה. "בחלק מממדינות המערב, האחוז מהתמ"ג שמוקצה לבריאות מגיע כיום לנקודות שמאיימות על הכלכלה כולה", אומר פרופ' רן בליצר, מנהל מחלקת תכנון מדיניות בריאות ומנהל מכון המחקר של שירותי בריאות כללית. "התמחור ההוגן של תרופות הוא אתגר גדול — הן בשל היקף התרופות החדשות שנמצאות בצנרת, הן בשל התרחבות השימושים בתרופות קיימות, והן מכיוון שהמחירים הגבוהים כבר לא יחודיים רק למחלות נדירות ולסרטן, אלא מתרחבים גם למחלות כרוניות".

הניסיונות של העולם להתמודד עם הבעיה עדיין מקומיים, ראשוניים, וחלקם אף כושלים (ראו מסגרת). "אירופה נמצאת בפרשת דרכים", אומר בליצר, שמשמש גם יועץ בכיר לארגון הבריאות העולמי בתחום ההתמודדות עם מחלות כרוניות. "יש יותר ויותר שיחות על שיתופי פעולה בין מדינות, ואפילו ארגון הבריאות העולמי קרא למדינות לתאם מחירים מול חברות התרופות". לדבריו, תיאום מחירים בין מדינות הוא צעד קיצוני שקיים כיום רק במצבי חירום כמו מגפה כלל עולמית, "אבל אם ירגישו שאנחנו נמצאים במצב חירום עם מחירי התרופות — ייתכן שזה מה שיקרה".

בנוסף, פה ושם נעשים ניסיונות של מדינות להפגין קשיחות מול מחירי חברות התרופות, למשל בשיתוף פעולה בין ממשלות בלגיה והולנד בניסיון להוות משקל נגד לענקיות הפארמה. "לפעמים", אומר בליצר, "מדינה יכולה להשיג דווקא הסכם טוב יותר כשהיא באה כגוף לא מאיים — אם מדובר בשוק קטן, הסכם חסוי, או הסכמי כניסה מדורגים לשוק שלא כוללים הורדת מחירים". הסכמים מורכבים כאלה הם גם אחת השיטות המרכזיות להורדת מחירים בישראל: מדי שנה משרד הבריאות עורך הסכמי "חלוקת סיכון" (ריסק שרינג) עם חברות התרופות, לפיהם החל מהיקף שימוש מסוים בתרופה — חברת התרופות תממן את העלות, ולא הקופה הציבורית.

אך לדברי בליצר, "העתיד טמון בהסכמים שקושרים בין תשלום לבין תוצאות הטיפול. זה קשה ומאתגר, אבל בלי מדידת תוצאות — מערכת הבריאות תהיה עיוורת לשאלה על מה היא משלמת ומה בדיוק היא קונה". ועוד שאלה מתעוררת: האם הדרך היחידה למדוד תוצאות היא דרך מדידת הימים שנוספו לחיים? "למערכת יש סוג של עיוורון לגבי מדדי האיכות שחשובים למטופל", מוסיף בליצר. "אין מדידה שיטתית של מדדים כמו כאב, תחושת רווחה, תפקוד. אם תהיה מדידה שיטתית של הנתונים האלה, יהיה אפשר למדוד את ההישג שמשיגה כל התערבות לא רק במדדים קרים של תוחלת חיים אלא כמה חיים יש בשנים שנוספו".

פרופ' רן בליצר
יובל חן

"אנשים חושבים שממשלות הן רעות אם הן לא מספקות את כל התרופות לכל החולים, אבל הן לא רעות אלא נאלצות לעשות בחירות קשות בתקציב מוגבל, ועליהן להחליט אילו תרופות לממן ומה להשאיר בחוץ", אומר ד"ר דניאל גולדשטיין מבילינסון. לדבריו, "זה אתגר שדורש קבלת החלטות קשות, עם סיכון לחטוף ביקורת קשה מהתקשורת וקבוצות כוח".

גולדשטיין הוא אונקולוג וחוקר מצליח מארה"ב שהיה ממובילי מאבק האונקולוגים המפורסם כנגד התמחור המוגזם עד מופרך של תרופות לסרטן, וחוקר את הנושא. בשנה שעברה הוא עלה לישראל והתחיל לעבוד במרכז דוידוף לטיפול בסרטן במרכז הרפואי בילינסון. "אני מבין שאנשים רוצים לנסות הכל, ושהרופאים רוצים לעזור לחולים אז מנסים כל טיפול אפשרי", הוא מוסיף. "אך האם זה בסדר לנסות טיפול לא מוכח שאושר למחלה אחרת רק בגלל התקווה שיעזור? זו שאלה מאתגרת. הדבר הכי קל הוא לאשר את כל התרופות ולא לקיים על זה דיון. זה מה שקורה בארה"ב, והמצב הזה אינו בר קיימא".

כשאתה אומר "לא בר קיימא", אתה מתכוון שהפיצוץ בדרך? מה צפוי לנו?

"אני לא יודע מה בדיוק יקרה, אבל בכל פעם שמגדילים את הסכום שמוציאים על מערכת הבריאות אנחנו גורעים כסף ממשהו אחר, אולי חשוב יותר, כמו הטיפול במבוגרים, חינוך לילדים, ועוד".

מה התפקיד של הרופאים בסיפור הזה?

"רופאים צריכים לזכור שהחולים במצב קשה ורגיש. יש שיווק אגרסיבי של תרופות בתקשורת ולרופאים, וזה מגדיל את ה"הייפ" סביב חלק מהתרופות האלה ואת הלחץ הפוליטי לממן אותן. אז כרופאים, כשאנחנו שומעים על תרופה חדשה בכנס וחוזרים הביתה, עלינו להיות כנים לגבי התוצאות שהוצגו לנו, ולהכיר בכך שדברינו בתקשורת מגבירים את ההייפ. אנחנו צריכים לתת את המידע הנכון ולא רק להגדיל את הציפיות. בכלל, רופאים זוכרים טוב יותר את החולה הבודד שחי עשר שנים, ופחות את אלה שלא שרדו. אבל לפעמים אפילו הרופאים לא יודעים אם החולה הזה הבריא בגלל התרופה או בגלל שהמחלה שלו היתה פחות אגרסיבית".

ד"ר דניאל גולדשטיין
אייל טואג

למה משרד הבריאות לא רוכש תרופות מחוץ לסל במרוכז כדי לסייע לחולים?

חולים שנגזר עליהם לממן בעצמם תרופה שאינה בסל מגלים כי מלבד העול הכלכלי הכמעט בלתי אפשרי שנחת עליהם, הם גם עומדים לבדם מול ספק התרופות. כצרכן בודד הם נטולי כל כוח מיקוח, ונדרשים לשלם סכום גבוה בהרבה ממה שמשלמת קופת החולים כשהיא קונה במרוכז את אותה התרופה בדיוק, למצבים שנכללים בסל.

בשטח מתארגנות יוזמות מקומיות בניסיון להוריד מעט את המחיר: "חברים לרפואה" — ארגון ללא מטרות רווח המסייע לחולים ונכים במצוקה — עוסק ברכש תרופות מאורגן, או ליתר דיוק עורך מעין מכרז בין ספקים על המחיר הנמוך ביותר. לדברי מנכ"ל הארגון, ברוך ליברמן, "אנחנו בודקים עם חברות התרופות ובתי המרקחת איפה המקום הזול ביותר ומבקשים הנחה, וכמובן שלא לוקחים שום דמי תיווך כבית מרקחת — וכך אנחנו מצליחים להוריד את המחיר לצרכן. לעתים חברת התרופות לא רוצה להוריד את המחיר, אבל מוכנה לתת למשל מנה שלישית בחינם, כך שבפועל מדובר בהנחה".

ואולם נשאלת השאלה: איפה המדינה בסיפור הזה? מדוע היא משאירה את החולים שזקוקים לתרופות שלא בסל לבדם ולא מארגנת רכש מרכזי באמצעות אחת מהזרועות שלה — למשל חברת שראל שעוסקת ברכש תרופות? מנכ"ל קופת חולים לאומית, נסים אלון, סבור שיש מקום לסייע לחולים באמצעות רכש מרוכז.

הוא אף פנה בעבר בעניין למשרד הבריאות, שסירב לבקשתו: "קופות החולים מסוגלות לקנות תרופות בסדרי גודל של עד 40% פחות ממחיר המחירון. בכל מקרה, אנחנו זולים יותר מבתי המרקחת הפרטיים. אז למה לא לאפשר לנו למכור תרופות מוזלות לחולים — בעיקר כשמדובר בתרופות שאנחנו קונים בין כה וכה עבור המצבים שכלולים בסל התרופות? כשחולים מבקשים מאתנו עזרה ברכש אנחנו נאלצים לסרב ולשלוח אותם לבתי מרקחת פרטיים".

פנינו למשרד הבריאות, ותשובתם היתה ש"הצעת רכש מרוכז היא נושא שייבחן בכפוף למגבלות ועמדת הרשות להגבלים עסקיים". עם זאת, מסייג המשרד ואומר כי "לרוב, התרופות היקרות הן תרופות פטנט, כך שעיקר כוח המיקוח מצוי בידי חברות התרופות". במלים אחרות: עושה רושם שמשרד הבריאות מרים ידיים מראש.

המקרה הבריטי: חברות התרופות לא התקפלו - והממשלה מיצמצה ראשונה

רחל ארזי

 

האם התוכנית של ליצמן להכנסת התרופות היקרות שאינן בסל לביטוחים המשלימים תפתור את בעיית מחירי התרופות? הוויכוח על כך בעיצומו, אך ניתן ללמוד לא מעט מהמקרה הבריטי המרתק.

בבריטניה, שנחשבת למדינה קשוחה יחסית מבחינת אישור תרופות חדשות לסל הממלכתי, קיים מאז 1999 גוף רגולציה בשם NICE שפועל על פי עיקרון ברור של שימוש במנגנון שבודק עלות מול תועלת של כל תרופה כתנאי להכללתה בסל הממלכתי. מדובר בחישוב קשיח שלפיו תרופות "רגילות" שעלותן לשנת חיים איכותית עולה על 20–30 אלף ליש"ט, ותרופות מאריכות חיים שעלותן לשנה עולה על 50 אלף ליש"ט — לא יזכו למימון ציבורי. כך נוצר מצב שבו עם השנים ועם עליית מחירי התרופות החדשות לסרטן — בלי קשר לעלייה מקבילה ביעילות שלהן — יותר ויותר תרופות לא הצליחו לעמוד בסטנדרט הקשיח של NICE ונשארו מחוץ לסל התרופות הלאומי הבריטי.

המצב החריג הזה היה אמור לגרום לחברות התרופות, שלא יכולות לוותר על השוק הבריטי, "להתקפל" ולהוריד מחירים כדי לעמוד בדרישות של NICE ולא לפספס את השוק הבריטי הענק. ואולם מי שמיצמץ ראשון היתה הממשלה הבריטית דווקא: לחץ אדיר של חולים, תקשורת, ארגוני חולים ופוליטיקאים התחיל להתפתח, והתקשורת התמלאה ידיעות עם כותרות כמו "אשה מוכרת את ביתה כדי לממן תרופה לסרטן שלא אושרה על ידי משרד הבריאות" ("דיילי טלגרף" 2010), או "אמא גוססת: ההגבלה על תרופות לסרטן גורמת לכך שלא אראה את בני נכנס לכיתה א'" ("דיילי מייל" 2010).

ממשלתו של דיוויד קמרון לא עמדה בלחץ, והקימה ב–2010 את "קרן תרופות הסרטן" (Cancer Drug Fund (CDF שמטרתה היתה לספק רבות מהתרופות שנשללו על ידי הכללים המחמירים של NICE. בסופו של דבר, כמעט כל התרופות שאושרו בארה"ב אבל לא עמדו בקריטריונים של NICE נהפכו לזמינות, ללא תשלום, לחולים הבריטים באמצעות הקרן.

"הכסף פשוט חולק באמצעות מנגנון אחר", מסביר לנו ד"ר דניאל גולדשטיין מבילינסון. "זה הפך את העבודה של NICE ללא רלוונטית בכל הנוגע לסרטן". ועוד דבר קרה: קופת הקרן לסרטן התרוקנה: היא התחילה את דרכה בסוף 2010 עם תקציב של 50 מיליון ליש"ט ו–2,780 חולים, אך בשנה האחרונה לפעילותה כבר טיפלה ביותר מ–10,000 חולים, וחרגה מהתקציב שלה ב–21%. כתוצאה מכך, לפני כשנה כמה תרופות לסרטן הוסרו מרשימת התרופות שהיא מספקת לחולים בחינם.

"בסופו של דבר הקרן היתה רק 'פלסטר' קצר טווח כדי לקנות תמיכה פוליטית בממשלה", אומר גולדשטיין. "ברור שמה שנדרש זה לא פתרון קצר טווח אלא פתרון בר קיימא".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#