אז מי באמת ירוויח מהבורסה? - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אז מי באמת ירוויח מהבורסה?

חברות שנוטשות ומשקיעים שלא באים עשויים לגרום לכך שלאחר שנים ארוכות שבהן רווחי הבורסה זרמו לכיסים של הבנקים ולמשכורות העובדים, המהפכה נמצאת בפתח

20תגובות

ההודעה של חברת איתוראן לפני כחודש, שבה היא בישרה כי תפסיק להיסחר בבורסה של תל אביב, לא עשתה הרבה גלים. בסך הכל, עוד חברה שנסחרה במדד תל אביב 100 והחליטה לצאת ממנו. אלא שהנטישה של יצרנית המערכות לאיתור רכב סימלה את מצב הבורסה: איתוראן חברה בכך לכמה חברות שביצעו באחרונה מהלך דומה, ובראשן אסם, שהודיעה כמה ימים קודם לכן שבעקבות מיזוגה לתוך נסטלה תפסיק גם היא להיסחר.

איתוראן דווקא תישאר חברה ציבורית, אך במקום להיסחר בשתי בורסות כפי שעשתה עד היום, היא תמשיך להיסחר רק בבורסת נאסד"ק האמריקאית. למרבה העלבון, איתוראן בחרה לעזוב את תל אביב, אף שעיקר המסחר במניה שלה בחודשים האחרונים נעשה כאן.

הבורסה לניירות ערך
מוטי מילרוד

"לא עשינו את זה בגלל איזה קושי שאין בארה"ב, ולא מפני שנכווינו או נפגענו פה, אלא משיקול טהור שעדיף לנו להיסחר בבורסה אחת - ובאופן טבעי בחרנו בנאסד"ק", אומר מנכ"ל איתוראן, אייל שרצקי. "לחברה שיקולים ארוכי טווח, שנוגעים לשאלה איפה רוב הפעילות והעסקים שלה, איפה היא צופה צמיחה ואיפה מוטב לה להיסחר אם היא רוצה להיחשב חברה גלובלית. נכון שהיקפי המסחר בתל אביב היו קצת יותר גבוהים מבארה"ב, אבל גם פה היקף המסחר היה דל. אנחנו מקפידים על ההוצאות שלנו ועל תשומת הלב הניהולית, והחלטנו שאין מה להשאיר מסחר בשתי בורסות, מה גם שהרגולציה הכפולה הכבידה עלינו".

אלא שדווקא ניסיונו של שרצקי להבהיר לבורסה המקומית ש"זאת לא את - זה אנחנו" מצביע על הבעיה של בורסת תל אביב, שלא מצליחה למשוך בשנים האחרונות אנשי עסקים המעוניינים לגייס אשראי מהציבור, או די משקיעים שיפקידו בה את כספם. בחמש השנים האחרונות הפסיקו להיסחר בבורסה המקומית 130 חברות, כמעט רבע מהחברות שהיו רשומות בה לפני כן. מחזורי המסחר בבורסה נמוכים ב-20% מרמתם ב-2008, כך שחוסר העניין ציבורי בבורסה נמשך כבר זמן רב, וזאת עוד לפני שמתייחסים לכך שמאז אוגוסט איבדו המדדים המובילים כ-16% מערכם.

על רקע המצב הזה פירסמה בסוף פברואר רשות ניירות ערך תזכיר לחוק ניירות ערך, שמטרתו לשנות את מבנה הבורסה, לנער אותה ולהפוך אותה לחברה למטרות רווח. כך, מאמינים יו"ר הרשות שמואל האוזר, יו"ר הבורסה אמנון נויבך ומנכ"ל הבורסה יוסי ביינארט, יהיה להם קל יותר לבצע שורת מהלכים שירעננו את המסחר בתל אביב, שבסופו של דבר אמורים להסתיים בהנפקת הבורסה של תל אביב - בבורסה של תל אביב. המוסד שעד היום לא יכול היה לחלק רווחים ואי אפשר יהיה לסחור במניותיו ייהפך לבסוף למוסד שמניב ערך למי שיחזיק בו.

נוכח התוכנית הזאת עולה מיד השאלה מי יזכה בערך הזה, שכן ברגע שבו החלו הדיבורים על הנפקה, התברר שהפתגם על חלוקת עור הדב לפני שניצוד מעולם לא היה רלוונטי יותר (וזאת עוד לפני שמתייחסים לשוק הדובי בעולם).

שמואל האוזר, יו"ר רשות ניירות ערך
אייל טואג

מי שהרגישו ראשונים מאוימים מהמהלך היו עובדי הבורסה - וכנראה בצדק. ספק אם יש דרך שבה שינוי יכול לשפר את תנאיהם, פשוט כי קשה לדמיין תנאים טובים יותר, וסביר שהפיכתה של הבורסה לארגון שנועד להרוויח יהיה כרוך בפגיעה בתנאים אלה. 220 עובדי הבורסה נהנים מתנאים שמרבית העובדים במשק היו יכולים רק לקנא בהם: ב-2014 היה השכר הממוצע בבורסה 39 אלף שקל בחודש, יותר מפי שניים מהשכר הממוצע בענף ההיי־טק שהיה 19 אלף שקל בשנה זו, וגבוה ב-22 אלף שקל מהשכר הממוצע בתחום הבנקאות והפיננסים. עלות השכר הממוצעת לעובד בבורסה התקרבה ל-50 אלף שקל בחודש. השכר הממוצע הזה מביא לכך ש-58% מההוצאות של הבורסה הן שכר העובדים, בעוד שבבורסות בעולם שכרם אחראי לכ-30% מההוצאות בלבד. הסדרי העבודה של עובדי הבורסה מבטיחים להם עליית שכר ממוצעת של 6% בשנה, כך שבארגון עובדות מזכירות המרוויחות 60 אלף שקל בחודש ולא קשה למצוא שם מנהלים המרוויחים פחות מאלה שהם ממונים עליהם.

עובד מתחיל הנכנס לבורסה נהנה מרמות שכר הגבוהות ב-50% ויותר מאלה הנהוגות במשק. ב-15 השנים האחרונות עלה שכר עובדי הבורסה ב-150% לעומת עלייה של 60% בשאר המשק. אילו שכר עובדי הבורסה היה עולה בשיעור דומה לזה של שכר מתכנתים בכירים במשק בתקופה זו, המשמעות היתה חיסכון של מאות מיליוני שקלים לבורסה. בנוסף לכך סובלת הבורסה ממגבלות על הגמישות הניהולית שלה. אם הארגון רוצה לגייס איש שיווק, לדוגמה, הוא מחויב להוציא מכרז פנימי לעובדי הבורסה ועליו להמתין לאישור ועד העובדים לפני שיוציא את המכרז החוצה. שינוי מבני, למשל העברת מחלקה לאחריותו של סמנכ"ל אחר, דורש גם הוא אישור של הוועד.

70% מהקידומים והבונוסים שמוענקים לעובדים אינם דיפרנציאליים, אלא מחולקים שווה בשווה בין העובדים. ה-30% הנותרים, שנועדו לתגמל עובדים שהשקיעו והצטיינו, מחולקים רק באישור הוועד. ומדובר בהרבה כסף: ממוצע הבונוסים לעובדי הבורסה הוא 2.5 משכורות בשנה. לזכותם של העובדים יש לומר שמדובר בבורסה עם מערכות אמינות עם שיעור נמוך של תקלות תפעוליות.

"צריכה להיות לנו מוטיווציה לייצר רווח, כך שנוכל להשקיע חזרה בפיתוח וביוזמות של הבורסה עצמה", אומר ביינארט. "למשל, אני רוצה להיות יותר אקטיבי בהבאת משקיעים זרים לישראל. אני משקיע כיום בשיווק 1% בלבד מההכנסות. זה לא מספיק. צריך להשקיע פי חמישה־שישה מזה. אני רוצה לערוך כנסים בחו"ל כדי להביא לפה משקיעים. באופן מסורתי הבורסה היתה ארגון פסיבי שהתמקדה בתפעול ובשירותים ופחות עסקה בהבאת חברות או משקיעים חדשים. זה צריך להשתנות. אחת הבעיות של ישראל היא שבהרבה חברות שנסחרות פה אין מספיק עניין. אין עליהן מחקר ואין עליהן מספיק ידע עבור המשקיעים בארץ ובחו"ל. אם היה לנו יותר כסף שהיה יכול להיות מושקע חזרה, היינו מממנים יותר מחקר. להיות חלק מהעולם זו הוצאה משמעותית".

עובדי הבורסה מובילים בשכר

הבורסה נתקלה בחומה בצורה מצד העובדים כאשר ניסתה ליזום תהליך של קיצוץ הוצאות שכר ושינוי בפעילות: היוזמה לשינוי מבנה הבעלות הובילה להכרזה על סכסוך עבודה, ויוזמה להסכם עם נאסד"ק, שנועדה ליצור זירת מסחר נוספת עבור חברות פרטיות קטנות, ורכישת מערכת מסחר חדשה מהבורסה האמריקאית הביאה לאיום בעיצומים. במסגרת המאבק על תנאיהם, קראו עובדי הבורסה תיגר על מה שמבחינת הנהלת הבורסה היה עד היום מובן מאליו: שבמקרה של הפיכת הבורסה לחברה למטרות רווח יחולקו מניותיה בין חברי הבורסה - 26 בנקים ובתי השקעות המחזיקים בזכות לסחור בניירות ערך באופן ישיר. אלה אותם גופים שהאזרח הפשוט המעוניין לקנות ולמכור מניות או אג"ח משלם להם עמלות קנייה, מכירה ודמי שמירת ניירות ערך. לצד העובדים, הם היו עד היום הנהנים הגדולים מהעסק שנקרא בורסה.

"הבורסה הזאת גם שלי ושלך"

הבורסה של תל אביב הוקמה ב–1953, והחליפה את הלשכה להחלפת מניות, ששימשה כזירת המסחר של ישראל מאז 1936. שישה בנקים ושני ברוקרים התאגדו, כל אחד מהם השקיע סכום כסף ראשוני לטובת מערכות מסחר וזכה לתואר חבר בורסה, שמשמעותו כי הציבור צריך להיעזר בו כמתווך אם ברצונו לסחור. הבורסה העברית הראשונה יצאה לדרכה כשהיא פועלת מאחד המשרדים של בנק לאומי, תנאים שקצת קשה להיזכר בהם כיום, כשהבורסה שוכנת באחד הבניינים המפוארים בתל אביב, שנבנה בעלות של 350 מיליון שקל ושעלויות האחזקה שלו הן 30 מיליון שקל בשנה.

עד 1968 נהנו חברי הבורסה מהחזרים על העמלות ששילמו - באופן יחסי לנפחי המסחר שנעשו דרכם. ב-1968 נקבע לראשונה שהבורסה אינה יכולה לחלק דיווידנדים, והנוהל הזה הופסק. עם השנים נוספו חברי בורסה נוספים, וכיום יש 26 כאלה.

מנכ"ל הבורסה יוסי ביינארט
אילן אסייג

תזכיר החוק שהגישה רשות ניירות ערך בסוף פברואר אמור לשנות את המצב הזה. לפי החוק, מניותיה של הבורסה יוקצו לחברי הבורסה לפי נפחי פעילות המסחר שלהם. לדוגמה, הבנק הבינלאומי צפוי למצוא עצמו עם קרוב ל-20% מהמניות ובנק הפועלים עם כ-15%. לאחר חלוקת המניות, הבורסה תעניק לחברי הבורסה, בעיקר הבנקים הגדולים, תמריצים כדי שלא יחזיקו כל אחד יותר מ–5% ממניותיה: כך לדוגמה, החזקה של יותר מ–5% מהמניות לא תקנה זכויות הצבעה נרחבות יותר. כמו כן, רווחי ההון ממכירה עתידית של המניות ימוסו בשיעור גבוה - כך שלבנקים לא יהיה אינטרס להחזיק במניות הבורסה לטווח ארוך כדי להמתין ששוויין יעלה. בנוסף לכך, מספר הגורמים שיש להם זכות לסחור בבורסה יוגדל, והבורסה תוכל לעסוק בתחומים נוספים, כמו לספק שירותי הפצת מידע. השלב הסופי עשוי להיות הנפקת הבורסה: פירמת רואי החשבון ארנסט אנד יאנג העריכה באחרונה את שוויה של הבורסה במהלך כזה בטווח של 400–600 מיליון שקל.

אלא שבמאבק נגד השינוי קראו העובדים תיגר על הרעיון הבסיסי של השינוי המבני - והוא שהבעלות על הבורסה תהיה בידי חברי הבורסה. בדרך הם מצביעים על אחת הבעיות הגדולות של המסחר בארץ, שממנה סובל ציבור המשקיעים: העמלות הגבוהות שמשלם מי שמעוניין לסחור בניירות ערך, ומצד שני השיעור הנמוך מתוך העמלות האלה שזורם לבורסה עצמה. כך לדוגמה, העמלה שגובה הבורסה על מניות מהווה בסך הכל 2%-3% בממוצע מהעמלה הממוצעת שאותה גובים הבנקים מלקוח בעל תיק ניירות ערך בשווי כולל של עד מיליון שקל. גם בעמלות השמירה על המניות יש פערים: העמלה שמשלמים הבנקים לבורסה היא רק 0.5%-0.3% מהעמלה שמשלמים הלקוחות לבנקים. יש עמלות רבות שנהוגות בשוק אך הבורסה אינה גובה מחבריה, כמו עמלות על ביצוע פקודה, שינוי פקודה או ביטול פקודה. בעוד שסך העמלות שמשלמים הבנקים לבורסה בשנה הוא כ-150 מיליון שקל, הרי שהכנסותיהם מעמלות מניירות ערך מסתכמות במיליארדי שקלים. סנדי פרוכר, סגן יו"ר הנאסד"ק שביקר באחרונה בארץ במסגרת שיתוף פעולה בין בורסת תל תל אביב לנאסד"ק, השווה את המצב שבו הבנקים נמצאים כיום בבורסה לשועל שמצא עצמו בלול תרנגולות. באנלוגיה הזאת הציבור הישראלי הוא התרנגולות.

"עובדי הבורסה הם לא צד בסיפור העמלות", אומר עו"ד ירון קידר, רשם העמותות וראש רשות התאגידים לשעבר, המייצג את עובדי הבורסה. "הם רק מצביעים על מה שעשו הבעלים של הבורסה בשנים האחרונות. חברי הבורסה פעלו בניגוד עניינים, גבו עמלות גבוהות מהצרכן ושילמו עמלות נמוכות לבורסה. כחלק מהמגמה הזו הם לא מאפשרים כניסה של שחקנים חדשים, ומי שרוצה להשתלב כחבר בורסה צריך להציג הון עצמי מטורף. המשמעות היא שחברי הבורסה הם גם הבעלים וגם הצרכנים, תלוי איפה מרוויחים יותר. אין להם אינטרס להכניס מישהו נוסף שיתחרה בהם או להוריד עמלות, כי זאת הפרנסה שלהם. כשהם קונים נייר ערך, העמלה שהם משלמים נמוכה ברמה של אגורות, וכשהציבור קונה מהם נייר ערך העמלה היא בשקלים".

נכון, אבל הבורסה היא בבעלותם. אתה לא יכול להחליט שעם הקצאת המניות, הן לא יהיו בבעלותם.

העמלה לא מגיעה לבורסה

קידר: "נכון. אבל אפשר לרדת מהחלום של לקחת את תאגיד העבר ולחלקו בין הבנקים והחברות האחרות, ובמקום זה לערוך מכרז חדש להפעלת הבורסה. הזוכה במכרז יקבל רישיון להפעיל את הבורסה מ–2017 ואילך, לדוגמה, אבל לא יקבל לא את המחשבים ולא את הכיסאות של הבורסה הנוכחית - בנושאים האלה הוא יצטרך להסתדר עם התאגיד הישן, אלא לקנות ממנו את המוניטין ואת הידע ואת כל מערכות התפעול ששייכות לו. ואז, מי אמר שדווקא הבורסה הישנה תזכה במכרז הזה? אם חברי הבורסה היו מוותרים על חלום הבעלות על הבורסה ביום שבו היא תיהפך לחברה למטרות רווח, הם כבר היו עושים עם העובדים הסכם קיבוצי. אבל כשהם חושבים שפגיעה בעובדים תהיה המנוף שלהם לרווחים אחרי שינוי המבנה, אין להם אינטרס בהסכם. במצב הנוכחי, כשהצרכן של הבורסה יודע שהוא גם יהיה הבעלים העתידיים, הוא אומר: 'אגדיל רווחים אחרי שאיהפך לחברה פרטית - על חשבון העובדים'.

"הבורסה הזאת היא גם שלי וגם שלך. המיליארדים הגדולים הם העמלות הגבוהות שאנחנו מפסידים. בעלי הבורסה ייבשו את הבורסה בעשור האחרון והשאירו אותה עם הון עצמי בלבד. הם הקטינו מאוד את העמלות שהבורסה גובה מהם, והגדילו העמלות שהם גובים בחוץ. הדירקטוריון של הבורסה, שבו יושבים הנציגים שלהם, הוא שאישר את זה. זה מה שהוריד את שווי הנכסים של הבורסה. האוזר עצמו מדבר כיום על בונוס סמוי שהבנקים לוקחים בגובה של 2.5–3 מיליארד שקל. לכן הם אומרים לעובדים 'אתם חוגגים'. אם היה גורם חיצוני שמנהל את הבורסה בנאמנות, לא היה נוצר מצב שבו היא גובה עמלות כה נמוכות שבקושי מחזיקות אותה. כרגע יושבים שם מנהלים בשכר גבוה, שמי שהביא אותם הוא מי שהביא את הבורסה למצב שבו היא בקושי מתפקדת".

גם שכר העובדים גבוה מאוד יחסית לסטנדרטים במשק.

"אנשים עובדים ויש שכר. פנינו לרשם ההקדשים כדי שירשום את הבורסה כחברה לתועלת הציבור. אם היא היתה כזו, כל ההסכמים בין הבנקים לבינה היו נראים אחרת לגמרי".

עו"ד ירון קידר

"ניסיון להכפיש את העובדים"

העובדים והנהלת הבורסה נמצאים בימים אלה במשא ומתן מתקדם בניסיון להגיע להסכמה על הסכם קיבוצי חדש, אבל ספק אם השינוי ייצא לפועל בלי שביתות ועימותים נוספים. במקביל, משרד האוצר לקח על עצמו את הובלת החקיקה, ותזכיר החוק לגבי המבנה העתידי של הבורסה ממתין להערות הציבור. לאחר מכן הוא יועבר לוועדת השרים לענייני חקיקה והלאה לכנסת.

החוק הוא רק חלק משורה של צעדים שמנסות הנהלת הבורסה והרשות לבצע כדי לעורר את המסחר הרדום בתל אביב, ביניהם מתן הקלות לחברות המעוניינות לבצע הנפקה ראשונה של מניותיהן לציבור, שיתוף פעולה עם נאסד"ק והקמת בורסה משנית שבה יוכלו חברות קטנות לגייס מאות אלפי דולרים בניסיון למשוך את חברות הטכנולוגיה הישראליות לגייס כסף בבורסה, במקום מקרנות הון־סיכון זרות. צלע נוספת של השינוי היא פתיחת המסחר לחברי בורסה נוספים, מהלך שברשות מאמינים שעשוי לייצר תחרות ולהביא לצניחה של 20% בעמלות שמשלם ציבור הלקוחות.

"ההיסטוריה מראה שבורסות שצריכות להרוויח כסף עשו הרבה צעדים להגדיל המסחר", אומר היו"ר נויבך. "במהות אין סיבה שבורסה לא תהיה חברה למטרות רווח לכל דבר. המקומות היחידים שבהם הבורסה לא חברה למטרות רווח הן מספר מאוד מצומצם של מדינות בעולם. בנוסף, כמעט כל שוקי ההון בעולם נסמכים כיום על שיתופי פעולה. נאסד"ק מחזיקה שבע בורסות במדינות סקנדינוויה, הבורסה של וינה מחזיקה בבעלות על הבורסה של בודפשט, ובורסת לונדון מחזיקה בבעלות על הבורסה ברומא. שינוי מבנה הבעלות יאפשר גם לנו שיתופי פעולה כאלה".

"ירידה בהנפקות אינה ייחודית לישראל, ובכל העולם יש ירידה של 2%-3% בהיקף ההנפקות השנתי", אומר ביינארט. "הבורסות הגדולות מסתדרות עם המצב והבורסות הקטנות נוטות להתמחות: הבורסה הקנדית התמחתה בחברות אנרגיה, האוסטרלית בסחורות והסינגפורית בחברות עם גישה למזרח. כל בורסה צריכה למצוא את הנישה שלה, ואך הגיוני שהנישה שלנו תהיה טכנולוגיה".

"אין פתרון קסם אחד להבראת שוק ההון והבורסה", אומר האוזר. "תזכיר החוק הוא חלק ממהלך כולל שבו אנחנו אנחנו מטפלים במה חסר ברגולציה, מה עודף ואיך אפשר להסיר חסמים רגולטוריים להבראת השוק. בין השאר, ההקלות שלנו נועדו לתת פתרונות לכל חברות הטכנולוגיה, מהשלב שבו הן צריכות לגייס כמה מאות אלפי דולרים, עד לשלב שבו הן צריכות עשרות ומאות מיליוני דולרים: החל במתן אפשרות להשיג מימון המונים, חוק המו"פ (חוק שמעניק הקלות בגילוי ודיווח ותמריצי מס לחברות היי־טק) והקלות לחברות בהנפקות ראשונות לציבור. השינוי המבני בבורסה, כולל שיתוף פעולה עם בורסות אחרות, יאפשר להשלים את התמונה עם פרויקט 'נאסד"ק־תל אביב', שמשמעותו שהבורסה בתל אביב יכולה לשמש כאינקובטור לפני שהחברות בשלות להנפיק בנאסד"ק.

"אנחנו רוצים ליצור שוק אטרקטיבי ורגולציה איכותית מתאימה שתגרום לשינוי הדינמיקה השלילית בשוק ההון כלפי הבורסה בתל אביב. עשרות חברות ישראליות מנפיקות בנאסד"ק, והרבה מאוד חברות עושות אקזיט או מיזוג ויוצאות מישראל. כתוצאה מכך, המדינה מפסידה מיליארדי שקלים. אני רוצה שהן ירצו להישאר פה, במקום למהר להימכר לחו"ל. המהלכים הנוכחיים שמקודמים על ידי שר האוצר ועל ידינו מבשרים מהפכה שלא היתה מאז קום הבורסה. המהלכים הללו נוגעים בלב לבה של הבעיה שמונעת מהחברות להגיע לכאן".

עו"ד בני כהן, המייצג את ועד עובדי הבורסה, מסר בתגובה: "חברי הבורסה, הבנקים, הגדילו במשך השנים את רווחיהם באופן לא פרופורציונלי, ומצב זה הוא שהוביל לירידה המתמדת בהיקף ההכנסות. כל ניסיון להציג את שכר עובדי הבורסה כעומד ביחס גבוה להיקף ההכנסות מתעלם מעובדות אלה ומאחריותו של הדירקטוריון, המורכב כולו מנציגי הבנקים, ונועד להכפיש את העובדים.

עובדה נוספת היא כי בבורסה מועסקים סוגי עובדים שונים: חלקם עובדים המועסקים מכוח ההסכם הקיבוצי, וחלקם עובדי חוץ, הנהנים משכר גבוה באלפי שקלים מהשכר המקובל בבורסה. בנוסף, חלק לא מבוטל מעובדי הבורסה הם עובדי מחשוב בתפקידים מיוחדים, כלכלנים בעלי ניסיון עשיר, עורכי דין בתחום התמחות ייחודי ואחרים.

"בתקיפת הוצאות השכר של עובדי הבורסה, צריכה להישאל השאלה מדוע לא יקוצץ באופן משמעותי היקף העסקתם של הסמנכ"לים בבורסה. הבורסה מעסיקה כיום 13 סמנכ"לים, בנוסף על מנכ"ל, משנה למנכ"ל ויו"ר דירקטוריון במשרה מלאה. זאת במקום עבודה שיש בו בסך הכל 200 עובדים. מספר הסמנכ"לים בבורסה זהה למספר הסמנכ"לים בבנק הפועלים או בבנק לאומי, וכל אחד מהבנקים מעסיק יותר מ–8,000 עובדים. עלות שכר של סמנכ"ל גבוהה ממיליון שקל. מעבר לכך, חברי הדירקטוריון מקבלים שכר של אלפי שקלים על כל ישיבה, וגם סבב טלפוני מחייב תשלום לדירקטורים, שרובם כמובן נציגי הבנקים. דח"צ משתכר מאות אלפי שקלים בשנה, עבור כמה ימים בחודש שהוא ממלא את תפקידו. השכר לעובדים משולם מכוח הסכמים שנחתמו במשך עשרות שנים, והסכמים אלה ביטאו ויתורים מצד העובדים ומצד ההנהלה כאחד".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#