"בלי ערבים בתקשורת הישראלית, הקהל ימשיך לחשוב שכל הערבים אותו דבר - כמו חנין זועבי או רוצחים" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"בלי ערבים בתקשורת הישראלית, הקהל ימשיך לחשוב שכל הערבים אותו דבר - כמו חנין זועבי או רוצחים"

בסוגיות הקשורות לסיקור המגזר הערבי, התמונה שמתקבלת חד־ממדית: ערבים הם תמיד חלק מהקונפליקט או יודעים להכין אחלה חומוס ■ מחקר חדש, ראשון מסוגו, חושף כמה עמוקה הדרת הערבים מהתקשורת המרכזית בישראל

26תגובות

במהלך 2015 ניסתה ח'ולוד מסאלחה להתקבל לעבוד כעיתונאית בעיתון ישראלי גדול. היא לא ראתה מדוע העיתון אינו יכול להעסיק אותה - הרי היא צעירה משכילה, דוברת עברית רהוטה ובעלת ניסיון עיתונאי. אבל התשובה שקיבלה מהעיתון הפתיעה אותה מאוד.

"חיפשתי עבודה בכלי תקשורת ישראלי. לא פניתי לטלוויזיה ולא לרדיו, כי אולי שם היה החסם של המבטא. פניתי לעיתון, כי הכתיבה שלי בעברית ממש מצוינת", היא אומרת. "הם אמרו שאני טובה ויודעת לעשות את העבודה, אבל לא התקבלתי". מדוע? למסאלחה נאמר כי בשל היותה ערבייה, היא לא תוכל לבצע את מלאכתה. "אם נרצה שתראייני את הרב של צפת (הרב שמואל אליהו, שהתפרסם בהתבטאויות נגד ערבים, נ"ט), זו תהיה בעיה. הוא לא יסכים לדבר אתך", נאמר למסאלחה — והוצע לה לכתוב מאמרים לעיתון.

לוסי אהריש

המקרה של מסאלחה הוא רק דוגמה לתמונת המצב בתקשורת הישראלית: ייצוג מועט עד אפסי של האזרחים הערבים, שמוביל לכך שהקול הערבי כמעט לא מושמע בתקשורת. גם ערוצי הטלוויזיה והעיתונים שמעסיקים כתבים ערבים מציבים אותם בדרך כלל בתחומי סיקור שרלוונטיים לחברה הערבית, למשל כתבים לענייני ערבים או בצפון.

הנוכחות האפסית של בני המגזר הערבי בתקשורת הישראלית גורמת גם לייצוג חסר עד לא קיים של סיקור המגזר בתקשורת, וגם כאשר המגזר זוכה לחשיפה, זאת בדרך כלל נעשית סביב הקונפליקט היהודי־ערבי, או סביב סוגיות ייעודיות הקשורות למגזר הערבי בלבד — ולא סביב דיון אזרחי כללי. ממצאים אלה עולים ממחקר מקיף חדש המתפרסם לראשונה ב–Markerweek, שבחן את שיעור הייצוג של אזרחים ערבים בתקשורת.

ממצאי המחקר עגומים: בעוד ששיעור הערבים מתוך כלל האוכלוסיה מגיע ליותר מ–20%, ייצוג המרואיינים הערבים בתקשורת הוא בשיעור של 2.2% בלבד מכלל המרואיינים; ו–10% בלבד מהראיונות עם האזרחים הערבים היו כאלה שמוסגרו כ"ראיונות מומחים" — כלומר שהמרואיינים היו מומחים בתחום מסוים, ללא כל קשר להיותם ערבים.

המחקר הוא חלק מפרויקט חדש, שעמותת סיכוי לקידום שוויון אזרחי יזמה יחד עם קרן ברל כצנלסון ואתר העין השביעית. במסגרת הפרויקט נעשית מדידה שבועית של מספר המרואיינים והדוברים הערבים המוזמנים לתוכניות הטלוויזיה והרדיו השונות בערוצים המובילים בעברית בישראל. מטרת הפרויקט, לפי יוזמיו, היא לחשוף את הדרת האזרחים הערבים מהמרקעים ומגלי האתר, ולהסביר את ההשפעה שיש לכך על הסיקור של הציבור הערבי ועל דעת הקהל בציבור הכללי כלפי ציבור זה. את הנתונים אספו וניתחו החוקרים של חברת יפעת מחקרי מדיה, בראשות החוקר שחר גור, והם מתייחסים אך ורק לראיונות של ערבים אזרחי ישראל, ולא נכללו בהם פלסטינים מהשטחים או פלסטינים תושבי מזרח ירושלים.

"זה לא נובע מהדרה מכוונת, 
זאת פשוט ברירת מחדל"

הייצוג החסר של המגזר הערבי בתקשורת הישראלית אינו חדש, ומחקרים קודמים הציגו ממצאים דומים. למשל, מחקר של פרופ' גדי וולפספלד, ד"ר אלי אברהם וד"ר עיסאם אבו ריא משנת 2000, העלה כי הייצוג של הערבים באייטמים בתקשורת הישראלית הוא 2% בלבד. מחקר המשך של וולפספלד מ–2007 מצא כי סיקור הערבים באינטרנט הוא בשיעור הגבוה ביותר — 3% מכלל האייטמים. מנגד, ברדיו ובטלוויזיה השיעור מזערי — 0.6%–0.7% מכלל האייטמים עסקו במגזר הערבי.

בשונה ממחקרים קודמים עד כה, במחקר הנוכחי נעשתה בדיקת אמת שבחנה בפועל את כל ההופעות בתקשורת שנעשו בתקופת המחקר — ולא באופן מדגמי. הבדיקה נעשתה בחמשת ערוצי המדיה המשודרת המרכזיים בישראל — ערוץ 2, ערוץ 10, ערוץ 1 ותחנות הרדיו רשת ב' וגלי צה"ל — במהלך ינואר־פברואר 2016. החוקרים של יפעת ספרו את מספר הראיונות (לא כולל הופעות של כתבי המערכת מהמגזר הערבי) באותם כלי תקשורת שנערכו בשמונת השבועות האלה, הכוללים הן ראיונות אולפן ושטח, כולל "סינקים" — כלומר קטעים קצרים שמשולבים לעתים גם בכתבות במהדורות החדשות.

הניתוח הראשוני הוא כמותי בלבד — "מדד הייצוג" — שנעשה באמצעות בדיקה בכל ערוץ מדיה של מספר המרואיינים הכולל, מול מספר המרואיינים הערבים. לפי הנתונים, כ-28 אלף ראיונות נערכו בחודשיים האמורים, אך רק כ–630 מתוכם היו עם אזרחים ערבים (2.2%). ערוצי השידור הציבוריים של רשות השידור, ערוץ 1 וקול ישראל, מושכים את הממוצע כלפי מעלה — בערוץ 1 שיעור המרואיינים הערבים הוא מעט גבוה יותר עם 2.9%, וברשת ב' — 2.4%. בגלי צה"ל, לעומת זאת, שיעור המרואיינים הערבים הוא הנמוך ביותר — 1.8%.

תת-ייצוג: שיעור ייצוג המרואיינים הערבים לפי תוכנית

תת־ייצוג שיעור ייצוג המרואיינים הערבים לפי תוכנית
חמש בערב
לונדון את קירשנבאום
חדשות 10
שישי
המטה
שש עם
חדשות 2
חדשות הלילה
אולפן שישי
פגוש את העיתונות
ערב חדש
המוסף
מבט
יומן
הבוקר הזה
סדר יום
הכל דיבורים
נכון להבוקר
מה בוער
3.6%
5.3%
3.6%
6.8%
1.2%
2.2%
4.2%
1.3%
8.3%
2.6%
3%
0.8%
2.8%
8.5%
2.9%
4.1%
2.1%
2%
3.8%
ערוץ 10 ערוץ 2 ערוץ 1 רשת ב' גלי צה"ל
צילומים: דודו בכר, עופר וקנין, יוסי מימוני, תומר אפלבאום וצילום מסך מערוץ 2 מקור: עמותת סיכוי, קרן ברל כצנלסון, העין השביעית, יפעת מחקרי מדיה
רזי
ברקאי
קרן
נויבך
יעקב
אילון
יונית לוי
ירון
לונדון
מרואיינים ערבים מומחים
0 מתוך 443
3 מתוך 226
2 מתוך 1,144
0 מתוך 176
0 מתוך 161
0 מתוך 336
0 מתוך 915
0 מתוך 306
2 מתוך 157
0 מתוך 153
1 מתוך 269
0 מתוך 358
2 מתוך 1,219
3 מתוך 211
1 מתוך 1,124
2 מתוך 389
3 מתוך 433
0 מתוך 246
3 מתוך 573

"זה לא נובע מהדרה מכוונת, זאת פשוט ברירת מחדל. כל העיתונאים הם יהודים, ובתור יהודי אתה מחזיק ספר טלפונים אישי ופונה לאנשים שאתה מכיר", אומרת העיתונאית ענת סרגוסטי, שחקרה בעבר את הדרת הערבים מהתקשורת. "זה נובע מהעובדה שאין מספיק עיתונאים ועורכים ערבים בתקשורת. אם יהיו יותר — הם יביאו אתם את המרואיינים הערבים. אדם מביא עמו את תבנית נוף מולדתו. קשה לי להכריח עורכת של תוכנית אקטואליה להכניס לספר ההפקה שלה אדם שלא נמצא במעגל החברתי שלה".

את הייצוג הנמוך של האזרחים הערבים גם אי אפשר לנתק מהמצב הביטחוני המחריף, שלא תורם להרמוניה בין הקבוצות השונות בחברה בישראל. "אנחנו נמצאים בתקופה לא פשוטה. הגזענות, השנאה והדעות הקודמות פושות בכל חלקה טובה. דווקא בתקופה כזו אפשר לצפות מהתקשורת לגלות תפקיד חיובי ולהעניק ביטוי אמיתי לאזרחי ישראל הערבים", אומר ערן חרמוני, מנהל המרכז הרעיוני בקרן כצנלסון, ששותפה בפרויקט.

"צריך להאיר בזרקור על השיח החסר שמושתק. ברור לנו באופן די מוחלט שהיכולת להוריד מחיצות היא באמצעות ביטוי למיעוט. אנחנו מדברים על חמישית מאזרחי ישראל והייצוג שלהם חסר מאוד. מבחינת התקשורת הישראלית, אין דבר כזה אזרח ערבי. התקשורת מועלת בתפקידה. היא מעוותת את המציאות ומייצרת לערבים דימוי שלילי".

או עבריינים או קורבנות

כאשר מרואיין ערבי מופיע בתקשורת, לא פחות חשוב גם ההקשר שבו הוא מופיע: האם ההופעה שלו נעשית כחלק מדיון על הסכסוך הישראלי-ערבי, שבו האזרח הערבי ממוסגר על ידי התקשורת כזר ומאיים על ההגמוניה היהודית — או שמא הערבי מוצג כאזרח, שמופיע בטלוויזיה במסגרת תחום מומחיותו בנושא אזרחי.

לדברי סרגוסטי, יש גם חשיבות למקום שבו נערך הראיון ולתמונות הרקע. "ראיון שעורכים עם ערבי בשוק או באמצע הרחוב רק מקבע את הסטריאוטיפ השלילי של חברה ענייה", היא אומרת. "זה מציג שוב את הערבים כחברה עילגת וענייה, ולא מציגה אותם באולפן או בראיון שבו הערבי מופיע כמומחה".

כדי להבין את סוג ההופעה התקשורתית של המרואיין הערבי נעשה במחקר פילוח של מספר הח"כים הערבים שרואיינו מתוך סך המרואיינים הערבים, וזאת מתוך הבנה כי ראיון פוליטי שונה מראיון אזרחי. בנוסף, מתוך הבנה כי ראיונות רבים עם אזרחים ערבים נעשים סביב סוגיית הסכסוך, נבחן שיעור הראיונות שבהם המרואיין הופיע בהקשר אזרחי כללי ובנושא מומחיותו.

הנתונים של יפעת מלמדים כי כשליש מכלל הראיונות של אזרחים ערבים היו של ח"כים ערבים. הם אלה שמקבלים את הייצוג הרחב ביותר. במקביל עלה כי קיים מספר מזערי של ערבים שמתראיינים במסגרת אזרחית או בתחום מומחיותם. מתוך 629 המרואיינים הערבים בכל כלי התקשורת בתקופת הבדיקה, רק 58 היו מרואיינים שמוסגרו כמומחים (9.2%). כל השאר היו או ח"כים ערבים או כאלה שרואיינו רק בגלל עצם היותם ערבים.

גם בהקשר זה כלי התקשורת הציבוריים מובילים — אך בפער לא מהותי. רשת ב' ערכה 14 ראיונות עם ערבים שמוסגרו כמומחים; ערוץ 1 ערך 13 ראיונות כאלה; וכל שאר כלי התקשורת שנבדקו ערכו 10–11 ראיונות כאלה כל אחד.

"אחת הנקודות הדרמטיות שעולות מהניתוח הזה, היא שבכלל לא עולה על דעתם של אנשי התקשורת להזמין מומחים ופרשנים ערבים לדבר על נושאים שלא קשורים ישירות לציבור הערבי או לקונפליקט היהודי־ערבי", אומר עידן רינג, מנהל הפעילות הציבורית ופרויקט ייצוג ערבים בתקשורת בעמותת סיכוי. "יש לזה כמה השלכות: זה אומר שאנחנו אף פעם לא נראה ערבים שמדברים על נושאים שנתפשים כנייטרליים או חיוביים, וזה משפיע על התפישה של הציבור היהודי כלפי הערבים. היהודים רגילים לראות את הערבי כאיום".

מתוך הסדרה "עבודה ערבית"
אלדד רפאלי

לדברי סרגוסטי, "הדבר מנציח את חוסר היכולת של המגזר היהודי לראות את המגזר הערבי כאזרח. אנחנו כאזרחים יהודים לא רואים את הערבים בפריים הציבורי שלנו. הם לא חלק בדיון הציבורי שקובע את עתידנו במדינה. אנחנו לא רואים אותם בהיבטים אזרחיים רגילים — בריאות, חינוך, רווחה או השכלה. הם מוצגים רק בהקשרים ביטחוניים ופוליטיים, וגורמים להם להיתפש כמחבלים".

מסאלחה, כיום רכזת בפרויקטים במרכז אעלאם, שעוסק בתחום המדיה בחברה הישראלית־פלסטינית, ובמקביל עורכת באתר הערבי בוקרא, אומרת כי במחקר קודם שהיא היתה שותפה בעריכתו התגלה כי הערבים מוצגים "לרוב בצורת עבריין. אין אמפתיה עם המסוקר. מנגד, בחלק ניכר מהידיעות מתייחסים אליהם כסוג של קורבן. זה תלוי אם הכתב היה ערבי או לא. המסקנה של המחקר שאני ערכתי היא שהתקשורת העברית צריכה כתבים ערבים כדי להעניק סיקור הוגן לאזרחים הערבים".

הייצוג הגבוה ביותר — בערב שבת

במחקר נבדקו גם תוכניות אקטואליה באופן מפולח, והן מאפשרות לראות באילו תוכניות ישנו הייצוג הנמוך ביותר ובאילו הגבוה ביותר של מרואיינים ערבים. השיא השלילי נרשם בתוכניות הראיונות של גאולה אבן, "המוסף" בערוץ 1. בתוכנית, שמבוססת כולה על דיוני אולפן, הופיעו רק שלושה מרואיינים ערבים מתוך 358 מרואיינים בתקופת המחקר. כלומר, פחות מ–1% מהמרואיינים היו מהמגזר הערבי.

שלושת המרואיינים בתוכנית "המוסף" היו ח"כים ערבים — כלומר לא התקיים אפילו לא ראיון אחד עם ערבי רק משום שהוא אזרח בישראל. שיעור כמעט דומה של מרואיינים ערבים היה בתוכנית "המטה", התוכנית הפוליטית בערוץ 10. מתוך 161 מרואיינים, רק שניים היו ערבים (1.2%). גם במקרה הזה אף מרואיין לא הופיע במסגרת מומחיותו. בערוץ 2 רשמו שיא שלילי בתוכנית "חדשות הלילה" — 1.3% מרואיינים ערבים בלבד — ושוב, אף לא מרואיין אחד שמוסגר כמומחה.

התוכנית היומית שרשמה את שיא הייצוג למגזר הערבי היא לונדון את קירשנבאום, שבה 5.3% מהמרואיינים היו ערבים. שלושה מתוך 12 המרואיינים של המנחה ירון לונדון באותה תקופה היו כאלה שהוצגו כמומחים.

הנתון החשוב ביותר הוא של מהדורות החדשות המרכזיות, שמקבלות את שיעורי הצפייה הגבוהים ביותר ומעצבות את התודעה הלאומית. בחדשות 2 ייצוג הערבים במהדורה המרכזית הוא הגבוה ביותר יחסית עם 4.2%, לעומת 3.5% במהדורת החדשות של ערוץ 10 — וערוץ 1 עם 2.8% בלבד.

הבמה שבה מקבלים האזרחים הערבים ייצוג מקסימלי — גם אם הוא עדיין חסר משמעותית — היא תוכניות המגזין של ערב שבת בערוצי הטלוויזיה. ב"אולפן שישי" בערוץ 2 וב"יומן" בערוץ 1 מגיע שיעור הייצוג של מרואיינים הערבים ל–8.3% ו–8.5%, בהתאמה. גם אצל המתחרים מערוץ 10 שיעור הייצוג לערבים הוא הגבוה ביותר בתוכנית "שישי", ומגיע ל–6.8%.

אלא שגם בחלקת האלוהים הקטנה של האזרחים הערבים, הייצוג שלהם לא באמת שווה ערך לבני מגזרים אחרים. ב"יומן" לדוגמה, מתוך 18 מרואיינים ערבים, 17 הוצגו בכתבות שטח ואחד שרואיין בטלפון — קרוב משפחתו של המחבל נשאת מלחם. גם ב"שישי" בערוץ 10 רוב המרואיינים היו בכתבות שטח ולא כמרואיינים או פרשנים באולפן. ב"אולפן שישי" בערוץ 2, לוהקה אשת הטלוויזיה הערבייה לוסי אהריש פעמיים כפרשנית בפאנל, ושאר המרואיינים היו בכתבות שטח.

"הנתונים של ימי שישי בערב מראים שאמנם יש הרבה ערבים על המרקע, אבל הם תמיד בפוזיציה של מרואיינים ברחוב. רואים את האיש הפשוט. לא רואים אדם שיושב באולפן או מדבר כמומחה", אומר רינג.

מתוך הסדרה "התסריטאי"
מתוך " התסריטאי " /

תקרת הזכוכית של 
העיתונאים הערבים

אהריש, מגישת התוכנית "שיחת היום" בזכיינית רשת ועד לאחרונה מנהלת האקטואליה בערוץ i24 news, היא ללא ספק הדמות הערבית שזוכה לייצוג הרחב ביותר בתקשורת העברית. מבחינתה, המאבק להגדלת הייצוג של המגזר הערבי צריך להתנהל בדיוק כמו המאבק שנוהל — ועדיין בעיצומו — להגדיל את הייצוג של נשים בשידורים.

את תחילת דרכה עשתה אהריש כעיתונאית בערוץ 10. "היה לי חשוב לא להיות ממותגת למקום הזה של ערבייה שבאה לדבר על ערבים", היא מספרת. "אנחנו אמנם מגזר ומיעוט במדינה, אבל זה לא אומר שאנחנו מבינים רק במה שקשור לערבים. יש לערבים תחומי עניין רבים — תרבות, אמנות, ספורט וגם רכילות. מספיק לפתוח אתר ערבי כמו פאנט או פנורמה ולגלות שהם מלאים בתוכן מכל תחום".

בהמשך עברה אהריש לתוכנית של גיא פינס, לאחר מכן היתה מגישה בערוץ 1 וכיום היא בערוץ 2. למרות הצלחתה, אהריש מודה כי קיימת תקרת זכוכית בפני עיתונאים ערבים. "תקרת הזכוכית קיימת, ללא כל ספק. השאלה היא אם אתה מספיק עקשן כדי לשבור את התקרה הזאת".

את האחריות מגלגלת אהריש לפתחם של גופי התקשורת. "נרצה או לא, המסך הוא כלי חינוכי", היא אומרת. "אנשים צופים בטלוויזיה ולומדים מזה. כפי שחשוב לי לשבת בפאנל שבו יש שתי נשים ושני גברים ב'שיחת היום', אז צריך גם לשלב יותר ערבים. אנחנו בתור מערכות חדשות וטלוויזיה מחויבים להפעיל אמות מידה אחרות, כי אנחנו כלי חינוכי.

"זה חייב להתחיל אצלנו. אם אין לך מספיק נתח של עובדים ערבים בכל מקום — קשת, רשת, ערוץ 10 או חדשות 2 — אתה לא תוכל להגיע לאותם מרואיינים ערבים, ואז הקהל שלך ימשיך לחשוב שכל הערבים אותו דבר וכולם כמו חנין זועבי, או שכל הערבים רוצחים. זה לא נכון כי לא מראים את הקו הערבי השפוי, האינטליגנטי. לא רואים את הרופא ואת עורך דין הערבי, וגם לא את הדוקטור למדעי המדינה או את מעצב האופנה. יש המון דוגמאות כאלה".

אהריש סבורה כי החשש של גופי השידור הוא מפני נטישה של צופים מול מרואיין ערבי. "גיליתי שהצופה יכול לקבל הכל אם אתה יודע איך להגיש לו את זה. אתה צריך להיות אמיץ ולהגיד לעצמך שאתה מגיש לקהל את מה שצריך — ובסוף הם יתרגלו לקבל את זה", היא אומרת.

"ריאליטי זה משחק תפקידים
 לפי טייפ קאסט"

כמו אהריש, הגורמים הנוספים שעמם שוחחנו מפנים את האחריות לכלי התקשורת עצמם. "בלי מוטיווציה של העורכים לא יהיה שינוי", אומר רינג. "בתקשורת ההמונים צריכה להיות הנחיה פנימית של מנהלי החדשות ועורכים בכירים ומגישים שיפתחו רגישות לדבר הזה. יש לזה השפעה אדירה על דעת הקהל.

"במקביל, בשנים האחרונות יש ייצוג למגזר הערבי בלא מעט תוכניות ריאליטי, שיצר תהודה תקשורתית רחבה. זה עניין אחר לגמרי. גם בריאליטי לא מדובר בנוכחות כל כך גבוהה. אבל גם אם כן, ריאליטי זה משחק תפקידים לפי טייפ קאסט שהובנה מראש. זה לא כמו תוכניות אקטואליה שמתווכות את המציאות".

בעמותת סיכוי גיבשו רשימה של מומחים מהמגזר הערבי שיוכלו להתראיין בתחומים שונים. "הייתי מצפה מעורכי המהדורות ומהתחקירנים לצאת ולמצוא את הציבור הערבי בישראל. זה לא רק חומוסיות או חנין זועבי. יש שם הרבה אנשים שהם חלק בלתי נפרד מהנוף הישראלי. כיום אנחנו לא רואים אותם".

לדברי מסאלחה, הנוכחות של הערבים דרושה גם בתוכניות האולפן, כמגישים וכחברים קבועים בפאנלים. "יש כתבים בערוצי הטלוויזיה כמו פוראת נסאר בערוץ 2, אבל הם מסקרים את המגזר בלבד. יש כאלה שמעסיקים ערבים, כי יהודים מפחדים להיכנס לכפרים ערביים. אבל זה לא פותר את הבעיה. צריך שהערבים יהיו חלק מהמערכת".

הטקטיקה של עורכי המחקר כעת היא ליצור לחץ על כלי התקשורת באמצעות מדד שבועי שיופיע באתר "העין השביעית" — שבו ייספרו ההופעות של אזרחים ערבים בתקשורת הישראלית. הוא אמור להוות מדד קבוע שיאפשר לכלי התקשורת לבחון את עצמם, אך גם יציב על עמוד הקלון את גופי השידור שיעניקו את הייצוג הנמוך ביותר לערבים.

"כמו בסוגיות אחרות שעסקנו בהן בנושא של ייצוג תקשורתי של ערבים — סקרי האפרטהייד או הדרת ערבים מנתוני הרייטינג — המטרה שלנו היא לא רק לעורר מודעות ולמתוח ביקורת, אלא להביא לשינוי ממשי במציאות", אומר אורן פרסיקו, כתב האתר שמרכז את הטיפול בתחום. "הגענו למסקנה שהדרך הכי טובה להעלות את שיעור הייצוג של ערבים היא לפרסם כל שבוע מדד שמדרג את התוכניות השונות, ואנחנו מקווים שמעקב כזה בזמן אמת ישפיע על העיתונאים במערכות השונות ויגרום להם לשנות גישה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#