תקווה אחרונה: המקום שבו מחליטים אם תחיו או תמותו - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תקווה אחרונה: המקום שבו מחליטים אם תחיו או תמותו

ועדות חריגים מתפקדות כבית דין גבוה עבור חולים שזקוקים לתרופה יקרה שאינה נמצאת בסל ■ הן פועלות בשדה מוקשים של דילמות אנושיות, כלכליות ומוסריות - אך תחת פיקוח מוגבל ובשקיפות חלקית בלבד ■ מחיר החיים - כתבה רביעית בסדרה

21תגובות

טיפול חמלה. צמד המלים הדי מעליב הזה נהפך לתקופה קצרה לתקווה הגדולה שלנו לזכות במימון לתרופה האימונותרפית היקרה לאבי, דני. אבי, אדם גאה, עצמאי, שלא היה רגיל לקבל דבר מאיש אלא להיות בצד התורם והמסייע, נזקק לפתע לחמלה מחברת התרופות כדי לממן את התרופה שמחירה כ-40 אלף שקל לחודש, כמעט בלתי ניתן להשגה. "הוא סלד מהכינוי טיפול חמלה, ושאל אותי אם הוא באמת כבר נזקק לחמלה", מספרת אמי שושי.

ובכל זאת, המסמכים הרפואיים נשלחו לחברת התרופות, ותהליך האישור או הדחייה החל, מבלי שהיה לנו כל מושג לגבי אופן קבלת ההחלטות, הסיכוי לקבל תשובה חיובית, ומה בדיוק בודקת שם חברת התרופות. השבועיים שבהם המתנו לתשובה היו שילוב של מתח, ניסיון לנחש אם לאבי יש סיכוי גבוה או נמוך לקבל אישור למימון התרופה, וחרדה ממצבו הרפואי המידרדר במהירות בעוד שאנו שרויים באפילה ולא יודעים אם נזכה לקבל מימון. התשובה, שהגיעה אחרי שבועיים, היתה שלילית.

ילד בכיסא גלגלים בבית חולים. "אנשים תלויים בעורכי דין ובעמותות" (למצולמים אין קשר לכתבה)
אלון רון

עברנו לתהליך של רכישה עצמית של התרופה קיטרודה. הבאנו בחשבון כי אם תקוותנו תתגשם והתרופה תעבוד, נפנה לוועדת החריגים בקופת החולים שבה אבי חבר מיום היוולדו, ונבקש ממנה לסייע לנו במימון התרופה. נאמר לנו כי למבוטחים שמצליחים להוכיח שהתרופה שרכשו בכספם אכן עובדת יש סיכוי גדול יותר להצליח בוועדת החריגים ולקבל מימון מהקופה להמשך הטיפול.

הסוף כבר ידוע: אבי קיבל שתי מנות של קיטרודה בעלות כ-80 אלף שקל, שהוריי מימנו מכספם, אך הטיפול נכשל והוא נפטר. המכתב שהכנו מבעוד מועד לוועדת החריגים נותר שמור במחשב, ללא שימוש. יצאנו מכל התהליך הזה בתחושה לא פשוטה: איך מתנהלים התהליכים הגורליים האלה שהם לעתים התקווה היחידה של החולה לקבל מימון חיצוני לתרופה יקרה שאינה בסל? מי מחליט איזה חולה יקבל מימון ואיזה לא? ועל סמך מה?

ועדת חריגים של קופות החולים
כללית: הוועדה מתכנסת פעם בשבוע. קרוב ל-500 פניות בשנה, קרוב ל-65% מהפניות מאושרות, ההוצאה של קופת החולים על תרופות מוערכות בעשרות מיליוני שקלים

מכבי: הועדה מתכנסת פעם בשבוע לפחות, 248 פניות פרטניות ו-317 יוזמות על ידי הקופה בשנה, 67% מהפניות מאושרות
ההוצאה על תרופות שאושרו - 3.9 מיליון שקל ב-2013, 6.1 מיליון שקל ב-2014, 18.6 מיליון שקל ב-2015

מאוחדת: הוועדה מתכנסת פעם בשבוע לפחות, הקופה לא מסרה כמה פניות יש בשנה, 50% מהפניות מאושרות, הקופה לא מסרה מהי ההוצאה על התרופות

לאומית: הוועדה מתכנסת אחת לחודש ובנוסף ועדות אד-הוק במקרים דחופים, 134 פניות בשנה לוועדה, 63% מהפניות מאושרות, ההוצאה על התרופות היא מיליונים בודדים בשנה

בדיעבד אני יודעת שאם אבי היה שורד ומצבו אכן היה משתפר בעקבות הטיפול, דווקא היה לו סיכוי לקבל מימון שכזה. בחודשים האחרונים הצליחו חולים אחדים לקבל מימון לתרופות אימונותרפיות במסגרת ועדת חריגים, לאחר שמימנו את המנות הראשונות באופן עצמאי, והוכיחו כי היא יעילה עבורם (ראו מסגרת). המקרה המפורסם ביותר הוא של ל', חולה בסרטן צוואר הרחם גרורתי, שמימנה בעצמה את התרופה (קיטרודה) במשך כמה חודשים בעלות כוללת של 248 אלף שקל, והוכיחה שיפור במצבה הרפואי ובאיכות חייה. אחרי שוועדת החריגים בקופת החולים שלה, מכבי, התכנסה שלוש פעמים בעניינה ודחתה בכל פעם מחדש את פנייתה, פנתה ל' לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בשורה של טענות, ובהן כי היא אלרגית לטיפול שקיים עבורה בסל, כי הטיפול החלופי שהוצע לה יעיל פחות מהקיטרודה, וכי בחישוב העלות מכבי צריכה לקזז את העלויות שנחסכות לה מהתרופות האחרות שהיתה אמורה לקבל. בית הדין השתכנע, ול' זכתה בדצמבר בהחזר רטרואקטיבי החל מיום הגשת הבקשה הראשונה לוועדת החריגים, ועד תום הטיפולים בעתיד.

חולים מרוששים מול 
עורכי דין מובילים

עורך דין גלעד רוגל
עופר וקנין

ל' ניצחה, אבל לא לפני שעברה דרך חתחתים שכללה פניות חוזרות ונשנות לוועדת החריגים שהסתיימו בסירוב ואכזבה, מימוש כל חסכונות המשפחה, נטילת הלוואות, וזאת כמובן תוך כדי התמודדות עם המחלה הקשה. "הם הגיעו אלי כשכבר לא היה מאיפה לגרד כסף למנת התרופה הבאה. כל המקורות הידלדלו, הדבר האחרון שנותר היה למכור את הדירה שהם חיים בה", מספר עו"ד גלעד רוגל, שעומד בראש עמותת קרן דולב לצדק רפואי, שייצג את ל' בהתנדבות החל בוועדות החריגים ועד לניצחון בבית הדין.

רוגל עוסק לפרנסתו בתחום המשפט המינהלי והציבורי, ועד לפני תשע שנים כלל לא הכיר את תחום הזכויות הרפואיות. כמו במקרים רבים, הוא נחשף לתחום דרך התנסות אישית כואבת: "קרן דולב ז"ל היתה בת הזוג של בתי", הוא מספר. "היא חלתה בגיל 26 בסרטן בלוטות הלימפה, והרופאים המליצו לה על התרופה אווסטין, שהיתה רשומה אז עבור סרטן המעי הגס. הקופה (כללית) סירבה לאשר לה את התרופה, ועדת חריגים דחתה את בקשתה, ואז נחשפתי לראשונה לנושא. עמדתי להגיש תביעה, אבל היא לא הוגשה בסוף כי הטיפול שונה".

קרן דולב
באדיבות המשפחה

קרן נפטרה לבסוף, אך בינתיים נחשף רוגל למציאות הקשה של מי שלא יכול לממן טיפול מחוץ לסל ונאלץ להיאבק ברשויות השונות. "אחרי מותה של קרן, החלטתי יחד עם כמה מחבריה עורכי הדין להקים עמותה שתכליתה יהיה ייצוג משפטי בחינם לאנשים שנאבקים על זכותם לטיפול במימון ציבורי. אנחנו פועלים רק בתחום מערכת הבריאות הציבורית, בעיקר בייצוג חולים מול ועדות החריגים, ואם צריך - תביעות בבתי הדין לעבודה". לדבריו, בשוק הפרטי כמעט אין עורכי דין שעוסקים בזה, כי אין בזה כסף ורוב החולים מרוששים. מנגד, אנחנו עומדים מול עורכי הדין של קופות החולים שהם פעמים רבות מהפירמות המובילות במדינה". אך בתקציב אפסי, מול כוחות חזקים מהם בהרבה, הצליח רוגל בתשע השנים שחלפו מאז לקבוע תקדימים חשובים שנהפכו לפסיקות ולהלכות המחייבות את קופות החולים ומשרד הבריאות. הוא התמסר לגמרי לתחום, שהוא לדבריו "הדבר הקרוב ביותר לדרמות שרואים בסדרות טלוויזיה".

כיום ועדות החריגים של קופות החולים הן הכלי המרכזי של חולים לנסות להשיג מימון לתרופה שעדיין אינה בסל אך קיימות עדויות שהיא עשויה להתאים למצבם הרפואי. ככל שמחירי התרופות נוסקים וככל שתקציב הסל נשחק עם השנים ויותר תרופות חיוניות נשארות מחוץ לסל מדי שנה, כך גובר הלחץ על ועדות החריגים של הקופות, שנהפכו למעין מנגנון משלים, ויש שיאמרו עוקף, לסל הממלכתי. "עוגן ההצלה האחרון" של החולים, כינה אותן בית הדין לעבודה. קופות החולים מאשרות בהן תרופות בהיקפים של עשרות מיליוני שקלים בשנה (הסכום המדויק לא גלוי) למאות חולים, ודוחות פניות נואשות של חולים רבים אחרים.

בריאות על כף המאזניים - התפתחות בפסיקה בתחום ועדות החריגים
2009
שירותי בריאות כללית נגד אילן טיירו ז"ל, בית הדין הארצי לעבודה
ההחלטה : הקופה תממן אווסטין לחולה סרטן המוח
ההלכות:• אם הטיפול עובד ואין מניעה תקציבית לתת אותו — אין סיבה לא לאשר אותו
• ועדת החריגים צריכה להתחשב
במשתנים הבאים כשהיא מקבלת החלטה: מצבו הרפואי של המבוטח
לאור טיפולים קודמים שקיבל, עד כמה הטיפול המבוקש עשוי לסייע לו
מול החלופות שבסל, עלות הטיפול למבוטח, מידת הביסוס הרפואי של
התרופה המבוקשת, משמעות הרוחב של מתן הטיפול לכלל החולים במצבו
2011
מכבי שירותי בריאות נגד יורם דהאן ז"ל, בית הדין הארצי לעבודה
ההחלטה: מכבי תממן אווסטין לחולה סרטן המוח
ההלכה: • נטל ההוכחה שיש מניעה תקציבית מוטל על הקופה והיא צריכה להוכיח זאת עם נתונים מספריים, כולל העלות הנחסכת מכך שהחולה לא מקבל את התרופה שבסל למצבו
2014
מכבי שירותי בריאות נגד ילנה גילגור, בית הדין הארצי לעבודה


ההחלטה: מימון טיפול משולב בתרופות Tarceva ו- Campto לחולת סרטן צינור המרה
ההלכות: • פסק הדין המקיף ביותר בתחום, המסכם את כל ההלכות שנקבעו בפסקי הדין הקודמים• 
מסר לקופות: אל תנסו לנפח את השלכות הרוחב
2014
מכבי שירותי בריאות נגד יורם דהאן ז"ל, בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ
ההחלטה: נדחתה בקשת מכבי לבטל את פסיקת בית הדין לעבודה בעניינו של דהאן
ההלכות: • גושפנקה של בג"ץ להלכות שנקבעו בבית הדין הארצי לעבודה — וסיום הוויכוח המשפטי בעניין • בית המשפט קובע שהחוזר של משרד הבריאות לניהול ועדות חריגים מחייב את קופות החולים

לא תמיד זה היה כך: "כשהקמנו את העמותה לא היה לנו שום מודל או עוגן משפטי לגבי איך נשיג לחולים תרופות מחוץ לסל", משחזר רוגל. "באותה תקופה כל המקרים שבהם חולים פנו לבתי הדין לעבודה נכשלו, כי השופטים אמרו שהם לא יכולים לחייב את הקופה לתת תרופה שאינה בסל. במקרה או שניים שבהם החולים נפלו על שופט רחמן, הקופה עירערה לבית הדין הארצי - והתוצאה התהפכה".

כל זה השתנה ביום שבו הגיעה אל העמותה מירב טיירו, שבעלה אילן אובחן בגיל 40 כסובל מגידול סרטני במוחו (GBM). "המליצו לו על אווסטין, שלא היתה רשומה אז לסרטן שלו, אבל באותה תקופה כבר היו מחקרים מתקדמים שהראו שהתרופה מאריכה חיים לחולי GBM", מספר רוגל. "הקופה סירבה לתת לו את התרופה, אז פנינו לוועדת חריגים, וטענו שהקופה היא זו שצריכה להסביר למה לא מגיע לו לקבל את התרופה, ולא להפך".

אילן טיירו ז"ל
מתוך האלבום המשפח

בינתיים, אילן ומירב, עובד בניין וסייעת לגננת, הורים לשלושה ילדים קטנים, הצליחו בקושי לגייס תרומות שיספיקו לחודש וחצי של טיפולים בתרופה, שעלותה כבר אז היתה 35 אלף שקל לחודש. טיירו סורב גם בוועדת החריגים, ורוגל פנה בשמו לבית הדין לעבודה - וזכה. הכללית החליטה לערער לבית הדין הארצי לעבודה, אך במהלך הערעור אילן נפטר. "קופת החולים ביקשה באופן חריג להמשיך לשמוע את הערעור בשל העניין העקרוני, ואנחנו לא התנגדנו כי גם לנו היה חשוב לקבל פסק דין עקרוני", משחזר רוגל.

טיירו ז"ל לא זכה לראות את התוצאה: בית הדין הארצי לעבודה דחה את הערעור ואישר את קביעות בית הדין האזורי, "וכך באה לעולם הלכה חדשה - הלכת טיירו. זאת היתה הפעם הראשונה שבית הדין גיבש משנה סדורה בנושא", אומר רוגל.

מקור: מחקר שערכה ד"ר רעיה ליבוביץ'־עמית במרכז לטיפול בסרטן בקנדה
טיפולי החמלה משפיעים על החלטות הרופאים
רופאים קנדים שהחולים שלהם קיבלו בחינם תרופה לסרטן הערמונית כטיפול חמלה
נשאלו אם היו רושמים אותה לחולים אלה גם לולא ניתנה בחינם
7%
לא הייתי רושם אותה כלל
11%
לא, הייתי רושם אותה רק
כקו הטיפול הבא
52%
כן, בשלב זה התרופה היא
אפשרות טובה כמו קווי
טיפול מאושרים אחרים
30%
כן, התרופה היא אפשרות
הטיפול המתאימה ביותר
בשלב זה

על פי הלכת טיירו, שאומצה מאוחר יותר על ידי משרד הבריאות ונהפכה לנוהל מחייב, החולה לא צריך להראות חריגות רפואית ביחס לאחרים אלא רק מול הסל. "עצם העובדה שהתרופה שלך לא בסל יוצרת את החריגות שמאפשרת לפנות לוועדת חריגים", מסביר רוגל. בנוסף, קובעת ההלכה כי "העובדה שהטיפול עדיין מוגדר ניסיוני לא אומרת שהקופה רשאית לדחות על הסף את הבקשה. הקופה חייבת לבחון לגופה את הבקשה. במקרה של טיירו, למשל, זה היה מחקר בשלב מאוד מתקדם, ואכן מאוחר יותר התרופה נכנסה לסל למצב שלו".

טיירו יצר את הפתח להתפתחות הבאה בתחום, כאשר מכבי שירותי בריאות ניהלה מאבק משפטי מול יורם דהאן ז"ל, מבוטח שלה שהיה במצב דומה מאוד לזה של טיירו. היא הפסידה בבית הדין האזורי והארצי, והחליטה לעתור לבג"ץ. גם דהאן נפטר במהלך התהליך המשפטי, וגם הוא לא זכה לראות את התקדים שיצר: העתירה של מכבי הובילה לפסק דין עקרוני של השופטת עדנה ארבל, ממש לפני פרישתה, שקיבע את כל "הלכות טיירו", והוסיף הלכות חדשות (ראו תרשים). "סוף סוף יש לנו כלי עבודה לבצע ביקורת שיפוטית על ועדות החריגים", הוא אומר, "ערכת כלים שהתוו בתי הדין הארצי, העליון ומשרד הבריאות. ועדת החריגים היא גוף ציבורי, מינהלי, היא צריכה לפעול לפי הכללים שחלים על גוף ציבורי".

רוגל ואנשיו, כולם פועלים בהתנדבות מלאה, ייצגו עד היום מאות חולים מול ועדות החריגים ובבתי הדין. המימון שלהם מורכב מתרומות מועטות והוצאות משפט שנפסקות לטובתם. לפעמים הם גם מפסידים. "אין לי סטטיסטיקה מדויקת של הצלחות מול כישלונות, אבל להערכתי יש לנו יותר מ-50% הצלחה", אומר רוגל. "אנחנו לא לוקחים כל תיק אלא רק כשיש קייס, אבל אני לא חושש להפסיד בבית המשפט. לפעמים גם מהפסד לומדים מה מותר".

באיזה שלב אנשים מגיעים אליכם?

"יש שפונים אלינו לפני הפנייה לוועדה, ואנחנו מגישים עבורם את הפנייה ועושים מעקב. יש מקרים שמגיעים אלינו לאחר שהוועדה כבר דנה ודחתה את בקשתו, אנחנו מעיינים בנימוקי הדחייה, ואם אני רואה שהם לא עומדים בכללים, מגיש בקשה לדיון חוזר. הרבה פעמים בדיון חוזר אנחנו מצליחים, כי אנחנו מביאים טיעונים שלא תמיד החולה ידע להציג בעצמו. הקופה היא מנגנון ענק וסבוך, שקשה מאוד לחולה להתמצא בו".

המשמעות היא שלמי שיש ייצוג יש סיכוי גדול יותר לקבל את התרופה בוועדת החריגים, שאמורה להיות שוויונית ופתוחה לכולם.

מחלקה אונקולוגית בבית חולים
חגי פריד

"נכון, וזה בהחלט לא מצב רצוי שאנשים יהיו תלויים בעורכי דין ועמותות. אני תמיד אומר - ומה עם אלה שלא הגיעו אלינו? להם אני דואג. אנחנו בסך הכל ארגון התנדבותי קטן, עשרה עורכי דין ומידענית, הכל בהתנדבות. יש המון אנשים שלא נעזרים בנו ואולי נופלים בין הכיסאות".

באחרונה מוטרדים בקופות החולים מהחמרה בחיכוך הצפוי להן עם המבוטחים, על רקע התרחבות הדרישה לתרופות האימונותרפיות היקרות (אופדיבו וקיטרודה), ובעקבות פסק הדין התקדימי שחייב את מכבי לממן קיטרודה לל'. גורמים שונים בקופות החולים שעמם שוחחנו טוענים כי נוצר פה, ובמקרים דומים אחרים, תקדים מסוכן שלפיו רק חולה בעל אמצעים שמסוגל לממן בעצמו את המנות הראשונות של תרופה שאינה בסל יזכה לסיכוי לקבל מימון מלא לתרופה. "זה מנגנון עוקף סל שמנציח את האי־שוויון בין חולים בעלי אמצעים לחולים חסרי אמצעים", אומר לנו בכיר באחת הקופות. "מי שיצליח לממן בכמה עשרות אלפי שקלים את המנות הראשונות יקבל סיכוי, אבל מה עם מי שאין לו?"

רוגל דוחה מכל וכל את הטענות האלה. "זאת אמירה פופוליסטית", הוא כועס. "אם חולה נאלץ לשבור את חסכונות חייו אז קשה להגיד שזה נותן יתרון לעשירים. ראיתי גם אנשים קשי יום מוכרים רכוש, מממשים חסכונות, מתרימים או לוקחים הלוואות". לדבריו, יש גם צביעות מסוימת בטענת הקופות: "בהרבה מקרים הקופות בעצמן דוחות בקשות אבל אומרות לחולה שאם הוא ירכוש את התופה ויוכיח יעילות - ישקלו את בקשתו מחדש. ומה יעשה החולה המסכן? הוא רוצה לחיות".

עם זאת גם הוא, שמבלה כמעט יום יום במאבקים בקופות החולים, מודה: "זה תחום רווי דילמות מוסריות ואתיות, ואין פה טובים ורעים או צדק מוחלט. אני עדיין מאמין שבנקודת המוצא קופות החולים רוצות לעזור לחולים, ושוועדות חריגים יכולות לעזור במקרים פרטניים - אבל הן לא יכולות לרפא את התחלואים ואת הכשלים המבניים שנובעים מהיעדר תקציב".

"ההתנסות האישית תמיד מנצחת"

מלבד ועדות החריגים, גם טיפולי החמלה הם שסתום שדרכו חולים יכולים לקבל תקווה למימון טיפול יקר שאינו בסל, ומאפשר לרופאים אופציה טיפולית נוספת לארגז הכלים הטיפולי שלו. מדובר בתוכניות שבהן חברות התרופות מממנות על חשבונן תרופות יקרות למחלות קשות שכבר אינן ניתנות כחלק מניסוי קליני, אך עדיין אינן רשומות בעולם או בישראל למצבו של החולה. המספר המדויק הוא סוד מסחרי כמוס, אך לפי ההערכות מאות חולים בשנה זוכים לקבל כך מימון לתרופות יקרות.

בדומה לוועדות החריגים, גם במקרה של טיפולי החמלה פעמים רבות רב הנסתר על הגלוי: כך, למשל, לא ידוע מה היקף טיפולי החמלה הניתנים בישראל, מה מציעה כל חברה, באילו מרכזים רפואיים ניתן לקבל את טיפולי החמלה, ולעתים גם מה גבול המימון של התרופה - מה התקציב של תוכנית החמלה הספציפית ולכמה חולים היא תספיק, ולגבי חולים שכבר זכו להיכנס לתוכנית - עד מתי תמשיך החברה לממן את התרופה.

במערכת הבריאות נהוג להתייחס לטיפולי החמלה כאל סוג של תרומה של חברות התרופות, וכידוע - לא בודקים בשיניו של סוס שניתן במתנה. למשל, כאשר שאלנו את אנשי קופות החולים אם ידוע להם כמה ואילו מהמבוטחים שלהם מקבלים תרופות במסגרת טיפולי חמלה, ועל פי אילו קריטריונים, הם לא ידעו לענות. התשובה הנפוצה היתה "זאת תרומה, וחברות התרופות הן גופים מסחריים שלא חייבים לדווח".

ואולם למרות חשיבותם של טיפולי החמלה עבור החולים, ההתייחסות אליהם כתרומה נטו או כמעשה אלטרואיסטי של חברות התרופות היא מוטעית. למעשה, דווקא האמרה "אין מתנות חינם" נכונה במקרה הזה: טיפולי החמלה, מלבד חשיבותם הרבה לחולים שידם אינם משגת, הם גם אחת מזרועות השיווק של חברות התרופות ואמצעי למה שמכונה בז'רגון המקצועי Early Access, כלומר חדירה מוקדמת ככל האפשר לשוק: טיפולי החמלה מאפשרים לחברות להרגיל את החולים והרופאים לתרופה מסוימת עוד לפני רישומה, ובכך להגדיל את סיכוייה להיכנס לשימוש מסיבי, בתשלום מלא, בהמשך.

"כשרופא מתנסה במשהו, האפקט הוא אדיר", מסביר לנו בכיר בתעשיית התרופות. "רואים את זה בפרוטוקולים של ועדת הסל: כשרופא אומר לוועדה 'עבדתי עם תרופה כזאת וכזאת, והיא היתה מוצלחת' - עבור חברי הוועדה יש לזה משמעות גדולה יותר ממאמרים מלאי נתונים סטטיסטיים, גם אם הם לא יודו בזה או אפילו לא מודעים להטיה הזאת. ההתנסות האישית תמיד מנצחת".

"כשחברת תרופות מנגישה תרופה בחינם, היא לא עושה את זה אך ורק מתוך חמלה אמיתית, אלא גם כדי להרגיל את הרופאים לרשום את התרופה הזו ו'להחדיר אותה' לשוק", אומרת ד"ר רעיה ליבוביץ'-עמית, אונקולוגית וחוקרת מהמרכז הרפואי שיבא. ליבוביץ'־עמית ושותפיה בדקו את הקשר בין טיפולי החמלה להחלטות המרשמיות של הרופאים, בעת ששהתה בתת־התמחות בטורונטו, בבית החולים המוביל במדינה לטיפול בסרטן "פרינסס מרגרט".

"ערכנו מחקר על תרופה לסרטן ערמונית שניתנה במתן חמלה בקנדה, וראינו שבשל העובדה שהתרופה ניתנה 'בחינם', היא נרשמה באינדיקציות יותר רחבות מאשר אלה שבהן היא הוכחה בפועל", היא מספרת. בעקבות כך החליטו החוקרים לבדוק אם נוצרה פה הטיה: "נתנו לרופאים למלא שאלון שבו נדרשו לענות על השאלה מדוע רשמו את התרופה הזו, ואחת האפשרויות היתה 'כי זה בחינם, אז אין מה להפסיד', ותשובה זו מולאה לעתים קרובות", היא מספרת.

בנוסף נשאלו הרופאים: "בנטרול שיקולי עלות ונגישות, האם היית רושם כעת את התרופה הזו לחולה המסוים הזה?". התוצאות ממחישות היטב עד כמה טיפולי החמלה משפיעים על ההחלטות הקליניות של הרופאים: "מתוך 155 מרשמים שניתנו לתרופה, רק ב-30% מהמקרים התשובה היתה כן (כלומר: הייתי רושם את אותה התרופה כעת ממילא, ללא קשר לעובדה שהיא ניתנת כעת בחינם), ב-50% מהמקרים התשובה היתה שהתרופה מתאימה בדיוק כמו תרופות אחרות (ובמשתמע - העובדה שהיא ניתנת כעת בחינם קידמה אותה על פני המתחרות), ב-11% מהמקרים השיבו הרופאים שהיו רושמים את התרופה בעת הצורך אך לא בעת הזו, וב-7% מהמקרים היא לא היתה נרשמת כלל", מסכמת ליבוביץ'־עמית.

לדבריה, "בסופו של דבר, אני מאמינה שמתן החמלה נועד להשפיע על דפוסי רישום התרופות שלנו. כמובן שבתקופה הקצרה שהתרופה אכן ניתנת בחמלה - זה נהדר, כי לחולים יש יותר אפשרויות טיפוליות. אבל בציר הזמן הגדול, תקופת מתן התרופה בחמלה היא קצרה מאוד לעומת כל שאר הזמן שבה התרופה תינתן מכספן של קופות החולים. השיקול היחיד בהכנסת תרופה לסל הבריאות צריך להיות יעילות התרופה, בהתאם לפרמטרים קליניים־מדעיים אובייקטיביים, ותוך הבאה בחשבון של שיקולי עלות־תועלת".

ניסינו להבין מה היקף טיפולי החמלה הניתנים בישראל וכמה חולים מקבלים כיום טיפולי חמלה, אך במשרד הבריאות השיבו כי "לא ידוע לנו היקף טיפולי החמלה הממומנים על ידי היצרן". גם פארמה ישראל, ארגון הגג של חברות התרופות הרב־לאומיות בישראל, לא השיב באופן ישיר לשאלה זו.

מהארגון נמסר: "חברות הפארמה הרב-לאומיות המבוססות מחקר ופיתוח מעניקות לאלפים רבים של חולים בשנה תרופות וטכנולוגיות רפואיות מצילות חיים, מאריכות חיים ומשפרות איכות חיים, חדשניות ומתקדמות שאינן נכללות בסל התרופות הממלכתי. חברות הפארמה הרב־לאומיות משקיעות יותר ממיליארד שקל בשנה כדי להנגיש תרופות וטכנולוגיות רפואיות ללא עלות במסגרת מחקרים קליניים ותוכניות החמלה. תרופות אלה ניתנות בהתאם לרגולציה כפולה ומחמירה הכוללת קריטריונים בינלאומיים קשיחים של חברות האם הרב־לאומיות ונהלים של משרד הבריאות. חברות הפארמה הרב־לאומיות בישראל פועלות כל העת למשוך לישראל אלפי מחקרים קליניים מהעולם, להרחיב את תוכניות החמלה ובכך להגדיל ככל האפשר את הנגישות לתרופות חדשניות ומתקדמות עבור המטופלים - לעתים זמן רב לפני היותן זמינות לחולים בישראל.

"לדאבוננו, לנוכח המחסור הקשה בתקציב סל התרופות הממלכתי, המוערך על ידי כלכלנים בכירים ב-4 מיליארד שקל, ולאור הוצאתן של התרופות המצילות והמאריכות חיים מהביטוחים המשלימים, חלה עלייה חדה בדרישה של רופאים למתן תרופות וטכנולוגיות חיוניות ביותר במסגרת טיפולי חמלה עבור החולים שלהם. תוכניות החמלה והנגשת התרופות במסגרת המחקרים הקליניים נועדו לסייע לחולים לקבל תרופות חיוניות ביותר עוד לפני שאושרו בישראל ולא נועדו לכסות על מחויבותה של המדינה למתן תרופות חיוניות ביותר לאזרחיה במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי".

אחרי שצוללים לתוך עולם ועדות החריגים וטיפולי החמלה, התמונה מתבהרת: בחלל שמחוץ לסל התרופות החולה נתון לגורלו, ותלוי בגורמים שחזקים ממנו - אם יסתירו ממנו מידע על תקדימים של חולים אחרים במצבו שקיבלו תרופה מוועדת החריגים, אם הרופא שלו לא ישקיע מספיק בהגשת מסמכים ובפניה לוועדה, אם המחלה שלו נדירה מדי ואין טיפול חמלה שמתאים לו, אם לא יגיע לאנשים הנכונים בזמן הנכון - הוא עלול למצוא את עצמו מול שוקת שבורה. מצד שני, עד כמה יכולות קופות החולים להרחיב באופן מלאכותי את התקציב שניתן להן לסל התרופות, כשהתרופות החדשות רק הולכות ומתייקרות, ומנגד תקציב התוספת לסל הולך ונשחק? "לפעמים אני פוחד להצליח יותר מדי", מודה רוגל. "ועדות החריגים הרי לא יכולות לפתור את החוליים של המערכת, בסופו של דבר זה יקרוס, כמה אפשר? זה פלסטר, פתרון חירום בלבד.

"תרופות אלו נגישות לכלל הציבור בישראל באמצעות הרופאים, המרכזים הרפואיים, קופות החולים ארגון חברים לרפואה וארגונים נוספים וניתנות אך ורק בהתאם להמלצה הקלינית של הרופא המטפל".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#