די להתייחס לערבים 
כ"מומחים לענייני עצמם" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

די להתייחס לערבים 
כ"מומחים לענייני עצמם"

תת־הייצוג הקיים של מרואיינים ערבים בתקשורת הוא תוצאה של התעלמות וחוסר רצון להכיר בחברה הפלסטינית בישראל כחברה אזרחית

תגובות

“זה לא טריוויאלי" — זאת התגובה שאני מקבלת מרוב האנשים, יהודים וערבים כאחד, כשאני מספרת על תפקידי ככתבת כלכלית ב–TheMarker. הרי היה יותר טריוויאלי לא לעבוד בתקשורת הישראלית העברית כלל, או לעבוד על תקן העיתונאית הערבייה שמסקרת ערבים.

תת־הייצוג הקיים של מרואיינים ערבים בתקשורת, כאשר מדובר בנושאים שאינם קשורים לסוגיות ביטחוניות או לסכסוך הישראלי־פלסטיני, הוא תוצאה של התעלמות וחוסר רצון להכיר בחברה הפלסטינית בישראל כחברה אזרחית, על אף העלייה במספר האקדמאים הערבים המשתלבים בתחומי עבודה שונים החל במשפט ועד אמנות וספרות. לא באמת ברור אם ההתעלמות מכוונת או שהיא פשוט עצלות או פחד מלגשת לאוכלוסיה שמדברת בשפה אחרת, תרתי משמע, אך מה שבטוח הוא שתת הייצוג רק משמר את המעמד הנחות שהרוב הישראלי ההגמוני בוחר בו כדי להשקיף על החברה הפלסטינית בישראל, זה שצובע אותה בצבע של קורבן או פושע, ולא כבני אדם שווים.

איימן עודה בחדשות 2
צילום מסך - ערוץ 2

אישית אני מנסה לראיין כמה שיותר ערבים לכתבות שלי, אבל לא פעם הם מתנגדים לכך, בין אם זה פחד מחשיפה או פחד מלהתראיין בתקשורת הישראלית. אחרי כל שיחה כזו אני מתמלאת זעם שמיד נהפך לאמפתיה והבנה, מכיוון שבמקרים רבים דבריהם של מרואיינים ערבים הוצאו מהקשרם, או שהתייחסו אליהם בזלזול בתקשורת הישראלית, מה שגורם לאזרחים הערבים לשימור תחושת חוסר האמון ומרחיב את הפער והניתוק בין שתי האוכלוסיות.

מה שצריך לעשות הוא לפתח שיח שבו התקשורת לא מתעלמת מהערבים ומפסיקה לשים אותם בתוך שבלונות כמו "מומחים לענייני עצמם" או להמשיך בפוליטיקת ההחפצה שלעולם לא נגמרת ולהתפעל מהם כ"ערבים הראשונים ש...".

עם זאת, האשמה אינה מוטלת רק על התקשורת הישראלית, שאינה קולטת עיתונאים ערבים לשורותיה. החברה הפלסטינית בישראל אשמה בכך שקצב ההיפתחות שלה ונטישת אזורי הנוחות שלה הוא אטי ביותר ועודנו בחיתולים, ומעטים ומעטות מעזים להיכנס לתחומי תעסוקה "לא בטוחים" כמו עיתונות, או להיחשף לחיים בקרב יהודים, להתפתח ביניהם ואף לבלוט. לכך יש סיבות היסטוריות, חברתיות ותרבותיות רבות, שהעיקריות שבהן הן ההדרה המתמשכת והגישה ההגמונית היהודית־ישראלית שמסרבת לראות בהם בני אדם, אלא רואה בהם בובות שמשקפות את הקטגוריות השונות ששמורות לכל ערבי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#