בית המשפט הכריע במחלוקת על חלוקת שטחים בין קוטג'ים - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בית המשפט הכריע במחלוקת על חלוקת שטחים בין קוטג'ים

מחדל ברישום של בית משותף ברמת השרון הוביל למחלוקת בין בעלי קוטג'ים שכנים בנוגע לרצועת קרקע של 11 מ"ר ■ שבעה מבעלי הבתים תבעו את שכנם שטען כי רצועת הקרקע היא שטח משותף - ובית המשפט קיבל את תביעתם

10תגובות

אי אפשר להפריז בחשיבותו של תיק הבית המשותף, המעגן באופן חוקי את היחסים הקנייניים בין בעלי הדירות ואת זכויותיהם בכלל הפרויקט. תיק זה כולל ציון (גרפי ואחר) של חלוקת השטחים המדויקת בין בעלי הדירות, של השטחים המוצמדים לכל דירה (חניה ומחסן, לדוגמה), השטחים המשותפים וחלקה היחסי המדויק של כל דירה ברכוש המשותף. התיק כולל גם את תקנון הבית המשותף התקף לכל בית.

מבנים או פרויקטים שלא נרשמו כבית משותף, מסיבות כאלה או אחרות - עלולים לעורר מחלוקות ואף סכסוכי שכנים, כפי שאירע באחרונה ברמת השרון ברחוב כ"ט בנובמבר, הנמצא ברובע אלון.

משה סיני
עזרא לוי

קבוצת בעלי קוטג'ים שכנים ברחוב ניסתה לרשום את ביתם כבית משותף, אבל היזם שהיה אמור לטפל ברישום נעלם - והשאיר אותם עם מחלוקת לגבי חלוקת השטחים, מבלי שיש להם אפילו תשריטים ותוכניות מקוריים שניתן לבסס עליהם חלוקה כזו. לאור זאת, נאלץ בית המשפט להתבסס על ראיות עקיפות כמו הסכמי מכר כדי לנסות ולשחזר את החלוקה המקורית.

ב–1983 התקשרה בעלת הקרקע, משפחת מאירוביץ, עם חברה יזמית בשם סי.די.סי בעסקת קומבינציה לבנייה של שמונה קוטג'ים על מגרש בבעלותה ברחוב כ"ט בנובמבר. על פי ההסכם, המשפחה קיבלה ארבעה קוטג'ים, והזכויות לארבעה קוטג'ים נוספים הועברו לחברה. סי.די.סי פנתה לחברת ביצוע, וסיכמה מולה כי תבנה את כל הפרויקט של שמונת הקוטג'ים בתמורה לזכויות על שלושה מתוך ארבעת הקוטג'ים של סי.די.סי.

לאחר שנחתמו שני ההסכמים, בעלי הקרקע קיבלו ארבעה קוטג'ים, הקבלן קיבל שלושה קוטג'ים וסי.די.סי קיבלה קוטג' אחד. משפחת מאירוביץ המשיכה להחזיק בקוטג'ים שבבעלותה, ואילו סי.די סי מכרה את הקוטג' שלה למשפחת הרשקוביץ, שכעבור זמן קצר מכרה אותו למשפחה אחרת - משפחת סולומון.

כ''ט בנובמבר רמת השרון
עופר וקנין

חברת הביצוע מכרה את שלושת הקוטג'ים שלה לרוכשים שונים, ובהם מאמן הכדורגל וכדורגלן העבר משה סיני, שרכש את הקוטג' הצמוד לזה של משפחת סולומון. לימים, חילוקי הדעות בנוגע לגבול בין שתי החלקות הגיעו לבית המשפט המחוזי בתל אביב.

הבנייה הושלמה, הקוטג'ים נמסרו לבעליהם - אבל היזם והקבלן, שהתחייבו לרשום את הקוטג'ים בטאבו, ולאחר מכן כבית משותף, לא עשו זאת. כך, במשך שנים נשארה החלקה רשומה על שם הבעלים המקוריים, משפחת מאירוביץ - ואילו זכויות הרוכשים האחרים עוגנו בהערות אזהרה בלבד.

כדי לקדם את הרישום ולחלק את השטחים בין שמונת הקוטג'ים, ערכו בעלי הבתים בסוף 2010 תשריט בית משותף, שעליו חתמו כל השכנים מלבד סיני. זאת, בשל מחלוקת בין סיני לבין שכניו, משפחת סולומון, בנוגע לרצועה קרקע של 11 מ"ר שהוצמדה בתשריט למגרש של סולומון, ולטענת סיני, היתה צריכה להירשם כרכוש משותף.

עו"ד אייל לוטטי המייצג את התובעים

מחלוקת זו עיכבה את רישום הבתים, ולבסוף נאלצו שבעת השכנים לתבוע את סיני, באמצעות עו"ד אייל לוטטי, השותף במשרד שמעוני, אלסטר את רזיאל, ולהביא את העניין בפני בית המשפט כדי לקבוע את חלוקת השטחים בין הקוטג'ים ולקדם את רישום הבית המשותף. סיני טען כי מדובר בשטח משותף.

על שטח המריבה נבנו חדר שירותים ופרגולה

שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, חיים טובי, פסק כי שטח המריבה אינו רכוש משותף - וצריך להירשם על שמה של משפחת סולומון. בהיעדר תשריטים מקוריים, התבסס השופט בקביעתו על ראיות נסיביות כמו הסכמי המכר. בהסכם המכר בין החברה היזמית לבין משפחת הרשקוביץ, שמכרה את הבית למשפחת סולומון, כתוב כי משפחת הרשקוביץ רכשה שמינית משטח החלקה, ובהינתן ששטחה הכולל הוא 1,706 מ"ר, הרי שמשפחת סולומון רכשה 213.25 מ"ר. שטח החלקה בתשריט שהגישו התובעים הגיע ל–176 מ"ר כולל חניה - ומכאן הסיק השופט כי בחלקה של סולומון חסרים 37.25 מ"ר.

להבדיל מהסכם זה, בהסכם המכר על ביתו של סיני כתוב כי הוא רכש מהקבלן שטח של 146.5 מ"ר וחניה, ובתשריט הבית המשותף נרשמו לזכותו 160.4 מ"ר - כלומר, שטח הגדול ב–13.9 מ"ר מזה שהוקנה לו בהסכם.

עוד התברר בבית המשפט כי סיני טען שהחזיק תשריט מקורי שקיבל עם הסכם המכר, אך עורכי דינו לא הציגו את התשריט בבית המשפט. "משהוברר בעליל כי הנספחים מצויים בידי סיני, הרי שבאי הגשתם קמה חזקה שאילו הם הוגשו, היה בהם כדי להפריך את טענתם על היות שטח המריבה רכוש משותף", פסק השופט.

עדות נוספת שהשופט טובי השתמש בה כדי לחזק את הקביעה שהשטח אינו רכוש משותף, היא ההתנהגות של סיני במשך כל השנים מאז אכלוס הבתים ועד לעריכת התשריט. על פי התביעה, במשך 22 שנה השתמשה משפחת סולומון בשטח המריבה ללא הפרעה, וסיני לא התלונן או מחה על כך. נוסף על כך, על השטח הזה המשפחה גם בנתה חדר שירותים והקימה פרגולה - שוב, ללא התנגדות מצד סיני.

"רק ב–2010 העלה סיני בראשונה את הטענה כי שטח המריבה הוא רכוש משותף", כתב השופט בהחלטתו. "השימוש המשותף שנעשה בשטח במשך שנות דור, מלמד כי שטח זה מעולם לא היה רכוש משותף. לו, כטענת סיני, השטח אינו ולא היה בבעלות משפחת סולומון, נפלא ממני כיצד שתק במשך 22 שנה ולא מחה על השימוש. שתיקתו של סיני מהווה ראיה נוספת לכך ששטח המריבה הוא בבעלות משפחת סולומון".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#