דיירי הדיור הציבורי בבריטניה: עניים, צעירים ובודדים יותר - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

דיירי הדיור הציבורי בבריטניה: עניים, צעירים ובודדים יותר

מצבו של הדיור הציבורי בבריטניה כמעט ולא השתנה בעשורים האחרונים - אך הרכב הדיירים השתנה באופן ניכר

תגובות

ב–1997, בנאום הראשון שנשא כראש ממשלת בריטניה, ביקר טוני בלייר בשיכוני איילסברי אסטייט בדרום לונדון, והבטיח לעזור "לאנשים הנשכחים" שחיים שם. ב–2005 מייקל האוורד, מנהיג האופוזיציה השמרנית, הגיע למקום, שאז כבר זכה לכינוי "חדר ההמתנה של הגיהנום" - והכריז שדבר לא השתנה. מאז נהפכה איילסברי לברומטר ליכולת של ממשלות לטפל בשיכוני העוני בערים. ב–2016, שיפורים אינם נתפשים שם כעניין מובן מאליו. הגראפיטי מכסה את רוב המתחם, והאשפה נערמת ברחובות.

אף שכמה דברים כמעט לא השתנו, הרכב הדיירים באיילסברי השתנה באופן קיצוני. הירידה בהיצע הדירות (בשנות ה–70, כמעט שליש מהבריטים חיו בדיור ציבורי, לעומת פחות מחמישית כיום), בשילוב עם שינויים במדיניות, שנותנים עדיפות רק למי שנמצא בסיכון הגבוה ביותר, גרמו לכך שאוכלוסייה מוחלשת מהווה רוב במתחם. חולים או בעלי מוגבלויות היו 8% מדיירי הדיור הציבורי ב–1993–1994; ושיעורם הגיע ל–15% ב–2013–2014.

שיכוני אילסברי אסטייט לונדון
Mkimemia

באופן מפתיע, דיירי הדיור הציבורי נהיו צעירים יותר: 40% מהדיירים ב–1993–1994 היו גמלאים, אך 20 שנה לאחר מכן, שיעורם ירד ל–30%. אחד ההסברים הוא מדיניות "הזכות לקנות" של מרגרט תאצ'ר, שיושמה ב–1980, ואיפשרה לדיירים שכיום נמצאים בגיל פנסיה, לרכוש את דירות הדיור הציבורי שלהם במחירים נמוכים.

הסבר אחר, לדברי מארק קלפסון מאוניברסיטת וסטמינסטר, הוא שלצעירים, שמתמודדים עם שוק עבודה במצב קשה ודמי שכירות מאמירים, יש כיום סיכוי גבוה יותר להיות זכאים לדיור ציבורי, בעוד שהפנסיונרים מתעשרים. זה מסביר גם מדוע יותר ויותר דיירים בפרויקטים האלה חיים בגפם. ב–1994–1995 שיעור משקי הבית של אדם אחד מכלל הדיור הציבורי היה קרוב מאוד לשיעורם במגזר הפרטי (39% ו–38%, בהתאמה). ב–2013–2014, לשם השוואה, 41% משוכרי הדיור הציבורי חיו בגפם, לעומת 26% מהשוכרים הפרטיים.

הבדל נוסף הוא ששיעור גבוה יותר מדיירי הדיור הציבורי כיום עובדים: 37% ב–2013–2014, לעומת 27% שני עשורים מוקדם יותר. אלן מארי מאוניברסיטת בירמינגהם אומר כי אפשר להסביר זאת בדרישות המחמירות יותר של בעלי הדירות החדשים, שחלקם, לדבריו, מוציאים אנשים שמאחרים בתשלום דמי השכירות. רשימות ההמתנה לדיור ציבורי נהיו ארוכות יותר בין 1997 ל–2012 (אם כי מאז התקצרו שוב); אנשים במצוקה כלכלית נאלצו לשכור דירות באופן פרטי, משום שלא היו יכולים להרשות לעצמם להמתין זמן רב. חוק מ–2011 מאפשר למועצות מקומיות לחייב בפועל את מי שזקוקים לדיור, לשכור באופן פרטי במקום להצטרף לרשימות המתנה לדיור ציבורי.

לשינויים הדמוגרפיים האלה היתה השפעה גדולה יותר במקומות מסוימים מאשר באחרים, לדברי מארי, שמחלק את הדיור הציבורי בבריטניה לשלושה סוגים. הדירות המודרניות והמבוקשות יותר, לדבריו, קולטות קהל חדש יותר של עובדים צעירים ורווקים. דירות ישנות יותר מהתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה - בתים נמוכים, מרווחים ובפרברים - עדיין מאוכלסות בגימלאים שלא רוצים לעזוב אותן.

בלומברג

הדירות הלא פופולריות מהתקופה של אחרי מלחמת העולם השנייה, כמו במתחם איילסברי - בניינים גבוהים ולא מתוחזקים במרכזי ערים - הן במצב הגרוע והפגיע ביותר.

הממשלה מעודדת רכישת דירות

יש שמודאגים מכך שמגורים של רבים מאנשי השוליים באותו מקום יגררו השלכות חמורות יותר מאשר עירוב חברתי. מכון המחקר פביאן סוסייטי ציטט ראיות מסקר של פאנל משקי הבית בבריטניה, שלפיהן סיכוייו של אדם לצאת מהעוני יורדים אם הוא חי באזור עני.

מדיניות חדשה של ממשלת בריטניה, המעודדת רכישת דירות, עשויה לשנות שוב את התמהיל הדמוגרפי של איילסברי אסטייט. אף שאנשים שקונים דירות של המועצה במתחמים בפרברים בדרך כלל נשארים בהן, אלה שקונים בשיכונים בתוך העיר משנות ה–60 נוטים למכור מהר יותר, לעתים לבעלי דירות שמשכירים אותן.

דיירי איילסברי טוענים כי בעלי הדירות האלה לא מתחזקים כראוי את הנכסים שלהם. הדיירים שלהם משאירים את האשפה בחוץ להירקב ו"גורמים לכל הסביבה להיראות רע", אומר אחד מהם. היזמים שמתלוננים על בעיות במתחם לי בנק (Lee Bank) בבירמינגהם, הופתעו לגלות שהן נגרמו בכלל משוכרים פרטיים - ולא מדיירי דיור ציבורי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#