האיש שמתיימר לצמצם את הפערים בישראל - ותורם להגדלתם - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האיש שמתיימר לצמצם את הפערים בישראל - ותורם להגדלתם

ליו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן יש כוח אדיר בזכות הוועדים הגדולים והשאלטריסטים, אבל הוא מנצל אותו רק להישגים טקטיים ולא למהלכים אסטרטגיים שיבנו את שוק העבודה העתידי

11תגובות

בתחילת פברואר חגגו או ציינו — תלוי במי מדובר — במפלגת העבודה את הצטרפותו של יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן באופן רשמי למפלגה. בשלב זה מדובר באקט סמלי, אך יש אומרים שניסנקורן מכוון הרבה יותר גבוה מחבר מפלגה ומעוניין לכבוש ביום מן הימים את ראשות המפלגה ואף את ראשות הממשלה. לא פחות. אם ניסנקורן יביא אתו למפלגה את סגנונו האישי, נראה שם בעתיד הרבה צעקות, טריקת דלתות ופיצוץ ישיבות — כלי העבודה שבהם הוא משתמש בניהול משא ומתן בשלל סכסוכי העבודה ודיוני השכר שהוא מוביל בשנים האחרונות. אבל מה הוא עוד יביא אתו?

בשלב הנוכחי הוא בונה בתפקידו הנוכחי את הנרטיב שאתו ינסה לבנות לעצמו כוח פוליטי במפלגת העבודה. הנרטיב צפוי למדי. הוא רואה בהסתדרות תנועה חברתית, והיעדים שהגדיר לעצמו הם: 1. צמצום הפערים במשק 2. שיפור השכר והתנאים הנלווים של ציבור השכירים 3. הגנה עליהם מפני פיטורים. שתי המטרות האחרונות קלות יחסית להשגה ולהוכחה בעיתוי הנוכחי. בינתיים הוא עומד בהן לא רע.

יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן בהפגנה
עופר וקנין

אולם המטרה הראשונה מסובכת הרבה יותר, והיומרה שלו להצטייר כמצמצם פערים טעונה הוכחה. על כל מהלך שהוא עושה כדי לצמצם את האי־שוויון, הוא עושה אחרים שמגדילים אותו. מצד אחד, הוא הוביל מהלכים להעלאת שכר המינימום, קליטת עובדי קבלן בהעסקה ישירה והעלאת השכר במגזר הציבורי. מנגד, הוא נותן גיבוי לדרישות מופרעות של עובדי חברת החשמל תמורת הסכמתם לביצוע רפורמה בחברה סכומים שנאמדים ב–7–12 מיליארד שקל. מדובר בעובדים שנמצאים בצמרת מקבלי השכר במשק, והזרמת מיליארדים לכיסיהם מקזזת בקלות מהלכים חיוניים ומצמצמי פערים כמו הגדלת שכר המינימום והעסקה ישירה של עובדי קבלן. גם בהסכמי השכר במגזר הציבורי הקו של ניסנקורן מגדיל אי־שוויון, משום שהוא דרש תוספת שכר זהה באחוזים לכל העובדים, ומשרד האוצר התנגד לכך וקבע לראשונה נוסחה שמחלקת את תוספת השכר לשניים: חלק שקלי וחלק באחוזים, כשהמשמעות היא שהשכר של בעלי השכר הנמוך יגדל בשיעור גבוה יותר מזה של בעלי השכר הגבוה.

להסתדרות יש מסורת של דאגה לעובדים החזקים והמתוגמלים יותר, וזה עניין מבני פשוט. הוועדים הגדולים, המחזיקים בשאלטרים בחברת החשמל, בנמלי הים, ברשות שדות התעופה ובבנקים, הם אלה שנותנים להסתדרות את כוחה. בידיהם נמצאים המפתחות לצינורות החמצן של המשק, וזה בא לידי ביטוי בדירוג הגבוה שלהם בצמרת מקבלי השכר. יש קשר ישיר והדוק בין רמות השכר לבין היכולת לשבש כאן את החיים. אם שאלתם את עצמכם מדוע עובד חברת חשמל/בנק/רשות שדות התעופה/נמל אשדוד משתכר הרבה יותר ממורה או מעובדת סוציאלית, התשובה היא שתושבי ישראל יודעים להסתדר עם שביתת מורים של שבועיים־שלושה אבל יורדים מהפסים משביתה של שעתיים בשדה התעופה או מעיצומים קלים בחברת החשמל ביום חורפי/קייצי סטנדרטי. ניסנקורן, שקיבל את תפקידו ללא בחירות כירושה מעופר עיני שפרש לפני שהשלים את הקדנציה, שבוי במשוואת הכוח הזו ומוצא עצמו נותן גיבוי לדרישות מטורפות של עובדי חברת החשמל שמטרפדות את הרפורמה הכל כך חיונית למשק החשמל. יו"ר ההסתדרות הוא גם אחד הבלמים בהקמת רשות השידור החדשה (שהקמתה נדחתה בשנה לפחות). הוא מציב דרישות להעברת מרבית עובדי הרשות הקיימת לרשות החדשה, וכך מחבל באפשרות לבנות שידור ציבורי חדש, יעיל ועם תרבות ארגונית נקייה יותר.

חלקם של בעלי השכר הנמוך, 2012* 

המדינות:
בלגיה - 6%
- 9% פורטוגל
איטליה -10%
 - 11% יוון
- 13%ניו זילנד
 - 14%יפן
ספרד -15%
OECD-16%
 - בריטניה 17%
 - 18% קנדה
 - 22%ישראל
 - 23%קוריאה
-  26%ארה"ב

*העובדים שמשתכרים פחות משני שלישים מהשכר החציוני
מקור: OECD

אבל טרפוד רפורמות אינו הבעיה העיקרית של ניסנקורן. הבעיה היותר חריפה היא שהוא נטול חזון אמיתי לשוק העבודה הישראלי. את יומו הוא מכלה בדילוג מסכסוך עבודה אחד למשנהו — ואפשר להשחית על זה קדנציה שלמה ללא קושי. האם זה יגרום לכך שבסוף הקדנציה שלו בהסתדרות ובפתח הקריירה הפוליטית שהוא מתכנן יהיה כאן שוק עבודה טוב ומשוכלל יותר? קשה להאמין.

שוק העבודה הישראלי סובל מכמה מחלות. שיעורם הגבוה של בעלי שכר נמוך הוא אחד מהם. כאן כבר לא מדובר במונופולים הממשלתיים הגדולים והמתגמלים, אלא בשורה של מפעלים ועסקים שמעסיקים מאות אלפי עובדים בשכר מינימום וקרוב אליו. אבל מדוע השכר נמוך? אחת הסיבות היא פריון נמוך.

ההוצאה על שוק עבודה אקטיבי, 2013

מדינות 
ארה"ב - 0.1%
יפן- 0.2%
ישראל- 0.2%
0.3%קנדה  - 
 -0.3% איטליה
OECD-0.4%
  0.5%- ספרד
-0.7% גרמניה
-  0.8%בלגיה
-  0.9%הולנד
 - 1%צרפת
-  1.1%אירלנד
 - 1.5%
שוודיה
דנמרק -1.8%

מקור: OECD

המשק הישראלי מפגר ברמת הפריון שלו, בעיקר בחלקים של המשק שפועלים בשוק המקומי, להבדיל מתעשיות היצוא — שבהן הפריון גבוה. פריון נמוך הוא תוצאה של חדשנות נמוכה, הכשרה מקצועית נמוכה והשקעה מועטה. לכאורה, זאת בעיה של מעסיקים יותר מאשר של המועסקים, אבל זה רק לכאורה. האינטרס של העובדים הוא שהמעסיקים שלהם ושהמדינה יקדמו מנגנונים שמשקיעים בהכשרתם כדי לשפר את יכולותיהם ואת התרומה למקום העבודה שלהם. יש קשר הדוק בין השקעה נמוכה בהכשרה מקצועית וחדשנות לבין פריון נמוך ושכר נמוך.

ניסנקורן וכמה מראשי מפלגת העבודה (שלי יחימוביץ' ויצחק הרצוג) מתיימרים להצטייר כסוציאל־דמוקרטים נוסח המדינות הנורדיות, ואולם הם רחוקים מכך מאוד. הם מתנגדים למושג "גמישות ניהולית" ומעדיפים לטפח את הקביעות של העובדים החזקים על פני יצירת מודל שמעניק רשתות הגנה ממשלתיות לכלל העובדים במשק באמצעות הכשרות מקצועיות ודמי אבטלה גבוהים. הצורך בתמיכת הוועדים הגדולים במשק מונע מהם לקדם מודל שוויוני ומפותח יותר לשוק העבודה. בכך הם תורמים להגדלת הפערים במשק, שהרי רבע מהעובדים במשק נהנים מביטחון תעסוקתי קשיח לחלוטין ושאר העובדים חיים בסביבה גמישה לגמרי.

ההישגים של ניסנקורן בשיפור השכר במשק מושגים בתקופה שבה המצב הפיסקלי שפיר ושוק העבודה נמצא במצב של תעסוקה מלאה. אבל זה יכול להשתנות לרעה, ואז עלולים להיפלט עשרות אלפי עובדים משוק העבודה. אילו ההסתדרות והממשלה היו בונים יחדיו פרויקט להעלאת הפריון, החדשנות וההכשרה המקצועית במשק — זה היה יכול לצמצם מאוד את נזקי נקודות השפל הבאות במחזורי העסקים.

פריון העבודה: ישראל הרחק מאחור
תמ"ג לשעת עבודה במדינות
 OECD ב-2012 בדולרים, לפי כוח קנייה
נורווגיה 86.5
אירלנד 71.1
ארה"ב 61.8
גרמניה 57.6
שוודיה 54.7
קנדה 52
ספרד 50.4
פינלנד 49.2
בריטניה 47.8
יפן 40.1
יוון 34.5
ישראל 33.7
טורקיה 28.9
פולין28.1
מקסיקו 19.2

לניסנקורן אין חזון כזה — וזה מטריד. יש לו כוח אדיר בזכות הוועדים הגדולים והשאלטריסטים, אבל הוא מנצל אותו רק להישגים טקטיים ולא למהלכים אסטרטגיים שיבנו את שוק העבודה העתידי. הוא מכיר בכך ששוק העבודה הישראלי סובל מבעיית פריון קשה ומהיעדר מנגנוני הכשרה מקצועית יעילים, אך לא עושה דבר בנידון. בנעוריו הוא היה אלוף ישראל בריצות קצרות. עושה רושם שמשם הוא שואב את סגנונו המנהיגותי: הרבה כוח מתפרץ לפרקי זמן קצרים ושום דבר מעבר לזה.

נ.ב

מה עוד מעסיק את ניסנקורן? ובכן, הוא החליט להקים מיזם דיגיטלי שיחיה את העיתון ההסתדרותי "דבר". באתר יושקעו מיליוני שקלים והוא יגייס כ–20 עיתונאים שיפעילו אותו כאתר חדשות שייצר להסתדרות מוקד כוח תקשורתי. זאת בשורה נהדרת לעיתונאים שמצאו שם מקום עבודה בשוק קשה ומתכווץ, ונאחל להם להצליח ולעשות עיתונות אמיתית ולא להתמקד רק בתיאור פועלו של מנהיג ההסתדרות. אילו הייתי יועצו של ניסנקורן הייתי ממליץ לו להקים יחידה נוספת, חיונית יותר מאתר חדשות: יחידה כלכלית ומחקרית. זה יישמע מוזר, אבל לגוף שמייצג כרבע מציבור השכירים בישראל וממלא תפקיד דרמטי בשוק העבודה אין יחידה כלכלית שיודעת לאסוף, לחקור ולנתח נתונים ומגמות בשוק העבודה. אמנם להסתדרות יש הוצאת ספרים (עם עובד) ותכף אתר חדשות ועוד שלל פעילויות, אבל מי שמתיימר להיות מנהיג חברתי צריך נתונים ומחקר שיקדמו את העובדים בישראל ואת שוק העבודה ולא רק יחידות שיקדמו את מעמדו הציבורי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#