הקזינו הראשון בישראל נפתח במתנ"ס נוה יעקב - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
סאבטקסט

הקזינו הראשון בישראל נפתח במתנ"ס נוה יעקב

במזומן בלבד, בלי החזרות, בלי אחריות ובלי לראות את הסחורה מראש ■ המכירה הפומבית של המשטרה היא אירוע מוזר מאוד

5תגובות

יום חמישי בבוקר לפני שבוע, והמתנ"ס של שכונת נוה יעקב בירושלים מלא. בחוץ אנשים רבים על החנייה וחוסמים זה את זה עם המכוניות, בפנים כולם ניצבים מתוחים ולוטשים עיניים לבמה. היום אין כאן הצגת תיאטרון לילדים, מופע של קוסם או חוג ריקודי עם, אלא פעילות שמסעירה את תושבי השכונה - ולא רק אותם.

המכירה הפומבית של המשטרה, שתיכף תתחיל כאן, כמעט לא פורסמה בכלי התקשורת, כדי להגיע לנוה יעקב הנמצאת מאות מטרים בלבד מגדר ההפרדה צריך לחצות את ירושלים, ולמרות זאת לא מעט אנשים מכל קצוות הארץ טרחו להגיע.

בהרבה סרטים המכירה הפומבית היא שיאה של העלילה. למשל, ג'נטלמן עשיר חנוט בחליפה שרוכש במחיר מופקע תכשיט שהאשה שאחריה הוא מחזר חשקה בו, או בחורה עשירה שקונה את הגיטרה שעוקלה מידיו של אמן עני שאותו היא מעריצה. זאת הזירה שבה מתערבבים כסף גדול, מחוות מרגשות והמון אגו.

אבל במתנ"ס נוה יעקב הסרט מעט שונה. בהתאם לצביון השכונה, לפחות מחצית מהנוכחים הם חובשי כיפה. גם אין כאן אנשים בחליפות. עשרות זוגות אופניים משומשים - רגילים וחשמליים - שעונים על הקיר, ולצדם סקייטבורדים ותיקים מכל הסוגים: מזוודות, צ'ימידנים, תיקי גב ועגלות שוק ישנות. את עניין התיקים אני לא מבין. מהיכן הם הגיעו? מי ירכוש את כולם?

שני צעירים ניצבים ליד אופניים חשמליים ומתווכחים מהיכן יביאו את המפתח כדי להחליף סוללה, אם יזכו בהם. התהייה מוצדקת, שכן כפי שמסביר בפתיחה כרוז המכירה, דוד בן עמי - את המוצרים רוכשים כפי שהם. "אני משתדל לתאר את מה שאני מוכר, אבל מה שאתה קונה - ככה אתה מקבל אותו", מבהיר בן עמי לקהל. "יש פנצ'ר באופניים? אז יש פנצ'ר. ב–10:30 יגיעו לפה התכשיטים. זהב יימכר לפי קראט ויהלומים בהתאם לתיאור שכתוב בדף שאחלק. מי שרוצה לקנות פה חייב להיות מצויד במזומן, ועכשיו. אי אפשר לזכות ולהגיד 'רגע, אני אלך לכספומט'".

תעלומת המזוודות הסגורות

והנה זה מתחיל: בן עמי מניח על השולחן מזוודה פתוחה מלאה בכלי עבודה ומזוודה נוספת סגורה. הסכום הראשוני הנדרש עבורן הוא 100 שקל. הנוכחים מרימים יד, אצבע או גבה, כדי לסמן שהם מעוניינים להעלות את הסכום המוצע. המחיר קופץ במהירות, ותוך פחות מדקה מגיע ל–850 שקל. ואז עושה הכרוז מהלך מוזר. "טוב, זה לא מספיק סחורה מה שיש פה בשביל מחיר כזה", הוא מכריז, "נביא עוד תיק". השוטר שלצדו מעמיס על השולחן מזוודה נוספת - סגורה גם היא.

הריטואל נמשך. ככל שהסכום המוצע עולה, מספר המזוודות על השולחן גדל, בעידוד שורה של פנסיונרים היושבים בשורה הראשונה וקוראים מדי פעם "תוסיף עוד אחד, עוד אחד". בסופו של דבר נמכרות חמש מזוודות, ארבע מתוכן סגורות, תמורת 4,800 שקל. הזוכה נהפך לכוכב לרגע, ניגש לקדמת הבמה, משלם במזומן, ומפלס את דרכו עם הרכוש שקנה אל האוטו.

תעלומת המזוודות הסגורות מטרידה את הצופים. אם לא היתה כאן חבורה של שוטרים שמפקחת על ההתרחשות, כל העסק היה נראה מפוקפק ביותר. "השניים האלה שהתחרו בסוף בטוח יודעים מה יש בפנים", מפריח בחור העומד לצדי ספקולציה, מתקשה להבין כיצד מישהו משלם כמעט 5,000 שקל עבור חמש מזוודות סגורות. "יש אנשים עם קשרים שיודעים בדיוק מה יש בתיקים", אומר חברו. "יאללה, בוא נלך מפה, יש לנו עוד יום עבודה".

על השולחן לפני הכרוז מונח עכשיו תיק של תלמיד בית ספר. "מה פתאום עיקלו לילד תיק", מתקומם מישהו בקהל. "ככה זה. לוקחים הכל. הבן אדם חייב כסף - אז מרוקנים לו את הבית", אומר אחר. אבל הם טועים: רכוש מעוקל לא נמכר כאן. הסחורה מגיעה משני מקורות: אבידות שההמשטרה קיבלה מאזרחים - לבעלים המקוריים יש ארבעה חודשים לדרוש את האבידה, ולאחר מכן המשטרה מנסה להיפטר מהסחורה כדי שמחסניה לא יעלו על גדותיהם; וחפצים שנלקחו בצווי בית משפט לאחר שהמשטרה תפסה עבריינים עם סחורה גנובה. העבריינים, במקרים רבים נרקומנים, לא מסוגלים לשחזר מהיכן גנבו את הסחורה - וכך היא מגיעה למכירה הפומבית.

בן עמי מצרף לתיק בית הספר מזוודה עם עשרה גלילים של טאפטים דקורטיביים לציפוי קירות. "מישהו נסע לטיול עם טאפטים בתיק - רצה להדביק אותם בבית המלון ושכח אותם", הוא מנסה לטוות סיפור מתאים. לצד הטאפטים מועמסים על השולחן עוד מזוודות ותיקים. "למכור את התיקים סגורים?", שואל בן עמי. "תפתח, תפתח", צועקים לו מהקהל. "אני מוכר סגור", הוא מחליט בכל זאת, ומכריז: "2,400 שקל לארבע מזוודות ותיק גב". בסוף הסיבוב הזה אני ניגש לזוכה, מנסה להבין מה פתאום הוא קונה ערימה של מזוודות סגורות. שמו דורון נרי, וטרינר ידוע מרמת השרון. "כבר שנים שאני מגיע למכירות האלה בכל חלקי הארץ. התוודעתי לזה לראשונה לפני 20 שנה, כשלמדתי בבריטניה והלכתי שם למכירה כזו".

זה משתלם?

"אי אפשר לדעת. פעם מצאתי באחת המזוודות מצלמה. פעם אחרת מסופון שנועד לקריאת ברקודים של מוצרים. מכרתי אותו באינטרנט, וזה כיסה לי את כל הכיף וההתרגשות מהאירוע. אבל כל העניין זה ההתרגשות, הכיף והתחרות. יש אנשים שקונים במחיר גבוה יותר ממה שהיו קונים בחנות".

החבר'ה בשורה הראשונה הם קבועים, לא?

"כן, אני מכיר פה את כולם. יש פה מנהל חשבונות, בעלים של באסטה בשוק הפשפשים, זוג שהיתה להם מכולת. יש המון סקרנים. 80% באים לפה בשביל השואו".

אז מה תעשה עם הטאפטים?

"הטאפטים דווקא מתאימים לדירה שיש לי בבאר שבע ואני רוצה לשפץ".

איך אתה מחליט על המחיר ששווה לשלם?

"אתה חייב להחליט לפני המכירה מה המחירים שתשלם, אחרת מהר מאוד תמצא את עצמך משלם מחיר לא ריאלי".

כיסא גלגלים ואוהל ב–150 שקל

עכשיו מוצגים 11 תיקים, והמכירה נגררת לתחרות מותחת בין שניים שלא מוותרים. בסופו של דבר זוכה בכל הקופה, תמורת 5,800 שקל, בחור שאני מקווה בשבילו שבאחת מהמזוודות ימצא חגורת מכנסיים טובה. זאת הזכייה השנייה שלו כבר היום: אמנם יש הרבה אנשים באולם, אבל רק שישה־שבעה מתוכם מתמודדים על מרבית המוצרים המוצעים. לאט־לאט נופל לי האסימון, הז'יטון ליתר דיוק: הישראלים הם הרי עם של סוחרים שחולה על הימורים, ויש מקרים שבהם נוכחים משלמים יותר על מוצר שאין להם מושג מהו. זאת לא מכירה פומבית, אלא יותר מכירה של כרטיס הגרלה. כפי שמגדיר זאת צעיר העומד לצדי, "עזוב אותך אילת. פתחו קזינו פה בנוה יעקב".

בן עמי מזהיר שחל איסור לבצע סחר חליפין בתוך האולם, ומי שמעוניין למכור את הסחורה שקנה, חייב לצאת. מקבצי המוצרים שהוא מציע מצחיקים, וקשה להבין מי קהל היעד שלהם. "כאן לפניכם סקייטבורד, שתי מקדחות בוש עם פטישון, ארגז כלי עבודה עם בוקסות וכל מיני עניינים, ותיק עם שמטראיי (שמאטעס) בפנים", הוא מכריז, "כל מה שעל השולחן ב–500 שקל". ההתמחרות נגמרת ב–850 שקל. גם עגלת שוק מלאה במקלות הליכה, הליכונים, כיסא גלגלים ואוהל מתקפל מוצגים למכירה ביחד.

קשה להבין איך מישהו יכול לאבד את כיסא הגלגלים שלו או מדוע שמי שזקוק להליכון ייצא לקמפינג. אבל הכל יחד נמכר ב–150 שקל. המכירה הבאה היא של מנדולינה, שתי גיטרות, תוף מרים, שלוש דרבוקות ותיק עם חליליות. "כל מה שצריך כדי להפריע לשכנים אחר הצהריים", אומר בן עמי, והם נמכרים ב–450 שקל. "יאללה, עכשיו הוא הולך לחפש אמרגן", צוחקים בקהל על הזוכה.

אייפון 8 ג'יגה, כבל USB, הארד־דיסק לטלפון נייד, קסדה לאופניים וג'ריקן קלקר למים קרים מוצעים ביחד תמורת 400 שקל. סל רשת ישן מפלסטיק שמיועד לקניות בסופרמרקט, מחבט טניס, כובע ישן ושישה כדורי טניס מוצאים גם הם קונה. שתי מקדחות, קורקינט מרופט ונרתיק לכינור - בלי כינור בתוכו - נמכרים ב–400 שקל.

ואז מתחילה מכירת האופניים. בן עמי מכריז על שמות המותגים המוצעים, הנוכחים בודקים במהירות בסמארטפון כמה היה עולה להם לרכוש זוג חדש, וזוגות אופניים משובחים נמכרים במחירי מציאה. בן עמי עובר להציג מוצר נחמד לכל בית: שתי מכונות להדפסת חותמות על ביצים שמועצת הלול מצאה אצל זייפני ביצים, ואני כבר רואה את עצמי מדפיס אימוג'ים מגוונים על עשרות ביצים.

"אני רוצה למכור אותן בחנות שלי", מכריז אחד הנוכחים, העונה לשם בוסי. "אתה לא יכול. אתה לא בעל רישיון למכור ביצים. יש פה מישהו שמעוניין?", שואל בן עמי. "כמה זה עולה? ב–100 שקל אני קונה", ממשיך אדם אחר. "המחיר שהונחיתי לבקש על שתיהן הוא 40 אלף שקל", אומר בן עמי. "5,000 שקל אני מוכן לשלם", מרים מישהו את הכפפה. "רגע, זאת מכירה עכשיו? אם כן, נתקדם. אני מציע 5,500 שקל", ממשיך אחר.

"תגיעו למינימום, אז אני אמכור", מתעקש בן עמי. "5,000 שקל זה לא מספיק. 40 אלף שקל זה כנראה יותר מדי, אבל לא כל מה שמגיע לפה חייב להימכר, תוכלו למכור את זה אחר כך רק למי שמשווק ביצים, לא למי שיש לו כמה תרנגולות בחצר". אבל בן עמי לא מקבל הצעות נוספות, וסוף־סוף מגיע לתכשיטים.

לרגע האווירה נהפכת סוערת, ואחד השוטרים נאלץ לצעוק על הנוכחים שיתיישבו. דפים מחולקים ובהם מפורטת הסחורה שתימכר: "טבעת משובצת בזירקון, 14 קראט"; "צמיד עם תליון, כיתוב אסתי"; ו"צמיד משובץ ב–60 יהלומים זעירים". דווקא כאן המכירה פחות מרגשת. זהב ויהלומים הם כבר עניין למקצוענים שיודעים בדיוק כמה שווה כל תכשיט. אם אין הימור - זה כבר לא מעניין.

מכירה פומבית של המשטרה
חגי עמית


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#